אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רנב

סימן רנא

[א] אשר נתבאר למעלה מענין המלאכה אשר נאסר בשבת לתיקון העון הקודם של אדם הראשון וישראל שבו על עון זה כמש"ה והמה כאדם עברו ברית כמשחז"ל והוא ענין הערה לאדם להעיר אותו להסיר מלאכ' האסורה שעש' לתקן כל מעשיו להיות מוכן ליום השבת בגן עדן ועולם הבא ולכן נמי בא בזה רמז לכל האמור מותר להתחיל במלאכה בערב שבת סמוך לחשכה והוא הערה גדולה לאדם כי הנה הזהיר הכתוב ואמר וזכור את בוראך בימי בחורתך עד אשר לא יבואו ימי הרעה אלו ימי הזקנה וכבר נתבאר למעלה כי הם שני זמנים מיעוט ימי שניהם הם זמנים אשר הם מעותדים ומוכנים לאדם לעשו' תשובה ואמנם מי שהיה מתרשל בענין ולא דעת ולא תבונה לתקן מעשיו וישוב אל ה' וירחמהו גם עד זקנה ושיבה זרקה בו והוא לא ידע ואשם לכן כאשר יפול למשכב אז יתן אל לבו בראות כי קרב עת פקודתו והעריב שמשו כדאיתא בזוהר ויקרב אליו רב החובל זה יצר הטוב ויאמר לו מה לך נרדם בשינה קום קרא אל אלהיך כי גדולה התפלה לפני הקב"ה כמשחז"ל אולי יתעשת ה' לנו ולא נאבד ולכן נאמר מותר להתחיל מלאכה בערב שבת הוא דוגמא לאדם ששלמו לו ששים שנה כאמור שבא לעשו' מלאכה גדולה היא התשובה וזה היה סמוך לחשכה בפרק המיתה כמש"ה תשב אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש כמשחז"ל והיינו סמוך לחשכה כד"א ובא השמש העריב שמשו מותר להתחיל מלאכה זו סמוך לחשיכה אף על פי שאינו יכול לגומרה המלאכה של התשובה מועיל לו מאד כההיא דאלישע אחר שאמר לו רבי מאיר חזור בך ואמר ליה ועד כדון מקבלים אמר לו רבי מאיר ונא כן כתיב תשב אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש והועיל לו לאלישע ע"ה כי כאשר באה בתו לפני רבי אמרה לו רבי פרנסני אמר לה בת מי את אמרה בת אלישע אמר רבי ולא כתיב לא נין לו וכו' באה אש מן השמים ולחכה ספסלו ואיתא בזוהר פ' פנחס דף ר"ך. וז"ל בשאול אשר אתה הולך שמה וכי כל בני עלמא אזלי לשאול. אין. אבל סלקין מיד דכתיב מוריד שאול ויעל וגו' ואפילו צדיקים גמורים נחתין תמן אמאי נחתין בגין דנטלין כמה חייבין מתמן וסלקין לו לעינא ותמן עבדין לון להרהר בתשובה ומאן אינון אינון דהרהרו בתשובה בהאי עלמא ולא יכינו ואסתלקו מן עלמא וצדיקיא נחתי בגינהון גו שאול ונטלין לו וסלקין לין מתמן וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי אותם הרשעים שהרהרו בתשובה בעה"ז ולא יכלו לגמור אותה מועיל להם כי הנה הצדיקים יורדים לשם ומעלים אותם מבטן שאול ולכן באה הדוגמא לענין זה מותר להתחיל במלאכה בע"ש עם חשכ' לעת אשר חשכ' עליו שמשו אע"פ שאינו יכול לגומרה מלאכ' מחשבת זו של תשובה מבע"י בחיים היא נגמרת מאליה בשבת לעתיד כי כן הצדיק הוא יורד אליו לעמקי שאול ומעלה אותו וחוזר ומהרהר בתשובה שם ולכן הוא ניצול מגהינם ומלאכה זו כגון לשרו' דיו וסמנין במים והוא דוגמא אל מעשה הרע הוא הדיו השחור שעשה האדם ופעל בפחם ושחת ארצ' הסמנין שיוצר בו הבורא ית' ועתה ישרה אותם במים של התשובה כמשחז"ל אצל וישפכו מים וכי מים שפכו אלא שעשו תשובה שנא' שפכי כמים לבך נכח פני ה' ומה גם אם ישרה מעשיו אלו הרעים במי עיניו בדמעות כדאמר בזוהר ותפתח ותראהו כדין פתחת שכינתא ללמד עליו זכות לפי כי הוא הפותח תחלה בתשובה והנה נער בוכה מיד ותחמול עליו כי שערי דמעה לא ננעלו והיינו ששורה במים הדמעה והם נשרים כל השבת וכן לרדת אוגין של פשתן לתנור הם המעשה דוגמא של קין שהביא קרבן פשתן על כונה רעה כדאיתא בתיקונים אתר דערוה אמנם זה נתן אותם לתנור לתקן אותם כי יחם לבבו על ידי אש החרטה כדי שיתלבנו מעשיו ולתת צמר ליורה כענין ששאל כל צמר דנחית ליורה סליק אמר ליה כל דנקי אגב אמיה לכן נותן אותו על היורה שאינה על האש של חמימות העון והיא טוחה בטיט שמתבונן מש"ה כי עפר אתה ואל עפר תשוב ואינו מתגאה שאם היה על האש קרבם יחמו כתנור אסור שמא יחתה ואפילו אינה על האש אם אינה טוחה בטיט ונא יתן אל לבו כי קרוץ מחומר אסור שמא יגיס בה בכף והמגיס בקדרה דוגמא למשחז"ל אל תבשל בקדרה שבישל בה חברך והמגיס בה אפילו אינה על האש של המעשה רק במחשבה חייב משום מבשל וכאילו עשה מעשה ומותר לפרוס מצודות חיה ועופות ודגים על ידי עסק התורה ציד בפיו להמשיך בני אדם לתורה הנמשלים לחיה ולעופות ולדגים היינו משחז"ל בפ' חייתך ישבו בה אם אין אדם כחיה זו שדורסת ואוכלת ומסרחת ואוכלת אין תלמודו מתקיים בידו ונמשלו לעוף כמו שאז"ל מה יונה זו קופצת אחד מאגפיה וטסה בו וחוזרת וטסה באחרת כך ישראל יונתי בחגוי הסלע ודגים ת"ת כדאיתא בזוהר אסיפתן מתר' אותם שנא' ויאסף על עמיו והם ניצודים בשבת ע"י התורה כאמור ומותר לשכור לנכרי להטעינו סמוך לחשכה והיינו היצר הנכרי שמתגבר לאדם להחטיאו מוכר לו העונות שעשה ומטעינו אותם שנאמר ונשא השעיר עליו את כל עונות תם סמוך לחשכה אפי' שהעריב שמשו כנ"ל מועיל התשובה ובלבד שיצא מפתח ביתו של ישראל הוא הלך מבעוד יום ולא ישוב לחטא עוד:

[ב] ומותר ליתן בגדיו בגד בוגדים בגדו לכובס נכרי הוא היצר כי אז נהפך לעשות רצון האדם כמש"ה טוב נקלה ועבד לו כדאיתא בזוהר: ועורות לעבדן אע"ג דכתיב היהפוך כושי עורו על ידי התשובה עור בעד עור יתן האדם כד"א ואחר עורו נקפו זאת סמוך לחשכה בפרק המיתה כאמור אם קצץ לו דמים או שעושה אותם בטובת הנאה כההיא דאמר בניהו לאשמדאי כשהעלה הסומא מן המסילה אמר ליה לפי שהוא צדיק גמור לזכות לחיי העולם הבא והוא שלא יאמר לו לעשות בשבת וגם שיעשה העכו"ם המלאכה בביתו ע"ד הנ"ל ואם ראהו עושה מלאכה בשבת ר"ל שחוזר להכניס בלבו מחשבת פיגול היינו מלאכתו בכינוי אם היה עושה בטובת הנאה משל הזונה כי כן צוה לו המלך ב"ה צריך לומר לו שלא יעשה בה בשבת בעבור כי לעתיד הוא בטל כיום השבת כמו שה"כ והסירותי את לב האבן מבשרכם זהו יצה"ר ולכן בזכירה זו הוא נכנע ונמנע מלעשות מלאכתו כאמור: [ג] ואם היתה מלאכה מפורסמת וידוע שהיא של ישראל ועושה אותה במקום מפורסם טוב להחמיר ולאסור היינו מ"ש חז"ל בפסוק ואת הצפוני ארחיק מעליכם זה יצר הרע שהוא צפון בתוך לבו של אדם וכו' כי הפליא לעשות שמניח כל הכותים ואינו מתגרה אלא בישראל ובת"ח יותר מכולם כי הא דאביי וכו' עד דתני ליה ההוא סבא כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו: [ד] כל שקצץ אף על פי שעשה הכותי מלאכה בשבת מותר לישראל ללבוש הכלי והדוגמא לזה הוא כי אמרו חז"ל יצר וארדון שרדה את יצרו כגון שמחזיר אותו לרצונו ע"י ריצוי וביותר כאמור למעלה כי האדם היצר הוא שד ועל ידי מעשה הטוב מצרף עמו אות יוד ונעשה שדי אז נעשה יצר הטוב היינו משחז"ל בפסוק ברצות ה' דרכי איש גם אויביו זה יצר הרע ישלים אתו היינו שקצץ לו שכר אף על פי שעשה מלאכת מחשבת בשבת בענין איסור מותר לישראל ללבוש הכלי בשבת עצמה כי אין זה רק שהורגל בכך ולא שמתכוין להעבירו ולכן אותו הכלי הוא האבר שמהרהר בו מותר ללבוש אותו בשבת עצמה דכל דקצץ. אדעתיה דנפשי' קא עביד ואין רצונו להחטיא אותו כנז': [ה] ומותר לפתוח מים לגנה והם נמשכים והולכים כל השבת והדוגמא לפתוח בתשובה על המים של הדמעות גם המים של התשובה הם נמשכים מאליהם להשקות הגנה של גן עדן כד"א ונהר יוצא מעדן הוא מים של התשובה הנקרא עדו להשקות את הגן והיה לארבעה דארבעה ראשים הם ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש ותשובה עם כל א' ולהניח קילור עבה הם ט' פעמים כמשחז"ל אף על פי שאסור להניחו על העין בשבת לפי שצריך ללמוד כך אחז"ל לא נתנו שבתות לישראל אלא שיעסקו בתורה מבעוד יום מותר כדי להרגיל עצמו להיות שח עינים ומותר לתת מוגמר היינו שם טוב תחת הכלים האיברים שלו והם מתגמרים מאליהם בשבת ויוצא לו שם טוב בעולם הפך ריח רע שהיה לו מן העון ואפילו מוגמר בכלי הוא הדעת שנאמר יש זהב ורוב פנינים וכלי יקר שפתי דעת דאין אדם מצווה על שביתת כלים הדעת והלב כי הרהור מותר כדלקמן ולתת שעורים היינו מעשה בהמה שעשה לשרותו במים של התורה לתקן אותם וטוענין בקורות בית הבד והנח מבעוד יום היינו הדוגמא לייסורין שהם מכתשים גופו של אדם דומיא לזתים וענבים וכמו שאמרו חכמינו ז"ל בפסוק זית רענן למה נמשלו ישראל לזית מה זית כותשין אותו וחובטים אותו ואחר כך מוציא שמנו כך ישראל ישמעאלים חובשין אותם וכותשין אותם ואחר כך הם עושים תשובה ואז היין והשמן של תורה היוצא מהם מותר לא כן מעיקרא שנאמר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי וכן בוסר ומלילות שהם מעשים רעים האדם האוכל הבוסר שריסקן בייסורין מבעוד יום בזמן הבחרות מותרי' המשקין שיוצאים מהם ומותר ליתן חטים של תורה וצדקה לתוך ריחים של מים כמשחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח שנא' אבנים שחקו מים סמוך לחשיכה כאשר העריב שמשו וחשכה עליו נשמתו:

[ו] לא יצא אדם ערב שבת הדוגמא לזמן הזקנה כנ"ל בן ששים שנה סמוך לחשכה כי העריב עליו שמשו כאמור במחטו בידו הוא ע"ד משחז"ל מחטא לי מחטונך המחטיא אותך היינו היצר אלא ישוב אל ה' וירחמהו ולא בקולמוסו הוא העון עצמו שמא ישכח מן התשובה בסיבת החולי והזקנה שהם ימי הרעה ויוציא אותם בידו וילך לשם בלי חמדה אבל מותר בתפילין אם עבר על מצות עשה יעשה תשובה סמוך לחשכה בסוף ימיו לפי שאינו שוכחן כי מיד נמחל לו כמ"ש עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה מוחלין לו מיד שנא' שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם:

[ז] מצוה למשמש אדם בכליו ע"ש כך אמרו חז"ל ויסב חזקיהו פניו אמר לפניו רבונו של עולם חזרתי על כל איברי ולא מצאתי אבר שהכעסתיך בו ולכן מצוה על האדם הנלבב למשמש בכליו הם האיברים שלו כמשחז"ל יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו ערב שבת בזמן הזקנה המוך לחשכה כאשר העריב שמשו קודם שימות כי לא ידע האדם את עתו ואמר רבי אליעזר שוב יום אחד לפני מיתתך ישוב היום שלא ימות למחר כדי שלא ימצא עון בכל אבריו שלא יהיה בהם דבר שאסור לצאת בו בשבת מן העה"ז כדי להכנס לבוש בכליו חלוקא דרבנן במחיצת עדיין הצדיקים בגן עדן:

עדיין יש מקום להגיד את דבר ה' בדינים אלו לצד עילאה וכך הוא אומר מותר להתחיל המלאכה בערב שבת וכו' היא מלאכה ידוע היינו משחז"ל אם פ' והמלאכה היתה דים מכלל ט"ל מלאכות או אם ויבא הביתה לעשות מלאכתו הוא מן המנין והענין הוא ללמוד אם פ' והמלאכה היתה דים מן החשבון הוא מורה על מלאכות הללו שהם קדש ואם נכנס במקומו פ' ויבא הביתה לעשות מלאכתו מורה על היות המלאכות דרך חול לפי כי יש משכן למטה בסוד מטטרון כמשחז"ל וכן איתא בזוהר אמנם יש משכן עליון ולכן המלאכות כלם יליף להו מן המשכן ונאסרו בשבת ולכן יאמר מותר להתחיל במלאכה בערב שבת דאף על גב שנאסרו המלאכות בשבת אמנם מלאכה בנעשית מאליה מותר לפי כי זה מורה על היות מלאכה של קדש ולכן מותר להתחיל בה סמוך לחשכה לפי כי מאותה שעה מתחיל הקדושה עליונה להתגלות מלאכת שמים אף על פי שאינה נגמרת להעשות עד זמן קבלת שבת ומסיימת בתפלת ערבית וכן בענין הגשמי איני יכול לגמור אותה והיא נגמרת מאליה בשבת כגון אלו המלאכות הנזכרים ונעשים אחת לאחת ומבלי שנאריך בבאורם רק בקיצור מופלג דהיינו לשרות דיו וסממנין במים והם נשרים כי הנה סוד הדיו מפורש בזוהר פ' תרומה דף קנ"ט וז"ל דיו יוד דיו חכמה ותבונה ודעת דכתב בר נש בידו בדיו עכ"ל וסמנין הן בסוד השבעה מדות ששראן במים של החסד והם נשרין מאליהן על ידי החסד היינו מ"ש בזוהר פ' בראשית דף ל"א. וז"ל קיל ה' על המים וגו' ההוא קול עילאה משדר לאינון מיין בארחייהו כל חד וחד כפום אורחיה כההוא גננא דממנא על מיא לשדר לון לכל אתר ואתר כדחזי ליה כך קול ה' ממנא על מיא וגו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי המים הם מדת החסד והם נמשכים לכל מדה ומדה כפי הראוי לה הרי מבואר מזה ענין שריאת כל הסמנים במים מערב שבת והיינו התעוררות ההיא שלהובא שמתעורר ערב שבת לעת ערב כדי להכניע ההיא מדורא דאשא ולאעלא ליה בנוקבא דתהומא רבא והוא התחלה להתעוררות הקדושה להתייחד ואחר כך נגמר הייחוד בתפלת ערבית כנודע ולתת אוגין של פשתן לתוך התנור כדי לתקן קרבן של קין שהיה של פשתן אמנם כן היתה כונתו לרעה כדאיתא בתיקונים:

אמנם אילו נותן אותם כדי שיתלבנו והיינו לטובה ולתת צמר ליורה שאינה על האש גם זה למוטב לתקנו והיא טוחה בטיט בסוד מהיטבאל אותיות יט מלוי מה ונעשה טיט כנזכר בהלכות פסח שאם היא על האש מתעורר כח הגבורות והוא אסור אם אינה טוחה בטיט כאמור שמא יגיס בה בכף והמגיס בקדרה אפילו אינה על האש חייב משום מבשל ומותר לפרוס מצודות חיה ועופות ודגים והם ניצודים בשבת כדאיתא בתיקונים:

ומותר למכור נכרי ולהטעינו סמוך לחשכה ובלבד שיצא מפתח ביתו מן האצילות מבעוד יום ומותר ליתן בגדיו לכובס נכרי לפי כי הנה בזמן החרבן סטרא אחרא לקחה הבגדים של הקדושה כמשחז"ל בפסוק מעדה בגד ביום קרה יום שנזדווג נבוכדנאצר שחיק מחיק לישראל העדה מהם שני לבושים בגדי כהונה ובגדי מלכות והם בגדי מלכות שמים ובגדי כהונה בסוד ת"ת ישראל כדאיתא בזוהר פרשת משפטים בושת דשכינתא דאשתארת ערומה מארבע בגדי זהב כו' ולכן ראוי להיות כיבוס הבגדים על יד הקליפה אשר נגעה בהם לכן אותה הזוהמא לוקח אותה הכותי ומחזיר הבגדים מגוהצים למקומן ועורות לעבדן כך אחז"ל חמד רשע מצוד רעים חמד עשו הרשע הבגדים של אדם הראשון שהיו ביד נמרוד שהיה צד בהם וכבר פירשתי זה המאמר כי עמוק הוא ולכן מפני כי אותם הבגדים של אדם הראשון היו של עור שנאמר ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור ולכן נמי יהיה התיקון כך שנותנים העורות לעבדן כל זה סמוך לחשכה כלומר באותם הבחינות שהם סמוכים לקליפה סוד החשך אשר יונקים מהם סטרא אחרא אם קצץ לו דמים או שעשה בטובת הנאה ושני התנאים נמצאים להם מסטרא דקדושה כי יש להם שכר בעמלם וטובת הנאה נמי והוא שלא יאמר לו לעשות בשבת וגם שיעשה הכותי בביתו היינו במדורות שלהם בהיכלות הטומאה הנזכר בזוהר ומדור של הקליפות שם ואם ראהו עושה מלאכה בשבת כי כן סטרא אחרא עושה מלאכה בשבת אלא שאין מניחין איתם וזהו סוד כי הישמעאלי עושים שבת שם דהיינו שהם בטלים ממלאכה כההיא דבדק באביו לא ענהו ביום השבת אמר לו אחר המות נעשית עברי וכו' ולכן יאמר לו שלא יעשה כאותה מלאכה בשבת: ואם היתה מלאכה מפורסמת וידוע שהיא של ישראל עליון אדם דקדושה ועושה אותה במקום מפורסם טוב להחמיר עליו ולאסור והיינו כי המלאכה שהיא מפורסמת שהיא של ישראל הוא הייחוד הנעשה כמש"ה והמלאכה היתה דים לעשות אותה ואמנם סטרא אחרא מבקש לעשות כך אלא שהקדושה מונעת אותה כדאיתא בזוהר פ' משפטים וז"ל אל אחר אסתרס ולא עביד פירין היינו בסוד השלהובא דנפיק בכל מעלי יומא דשבתא ומתגבר על ההוא מדורא דאש' ואעיל ליה לנוקבא דתהומא רבא כנ"ל ואיתא בזוהר פרשת בראשית דף י"ד. כיון דאתקדש יומא אשתארא בריאה דרוחין דלא אתברי להון גופא. וכי לא הוה ידע קב"ה לאעכבא לקדשא יומא עד דיתברון גופין להני רוחין אלא אילנא דטוב ורע אתער ההוא סטרא אחרא דרע ובעא לאתתקפא בעלמא ואתכנשו כמה רוחין בכמה זיינין לאתתקפא בעלמא בגופין כיון דחמא קב"ה כך אתער מגו אילנא דחיי נשיבו דרוחא ובטש באילנא אחרא ואתער סטרא אחרא דטוב ואתקדש יומא וכו' הנה מפורש בשום שכל כי מלחמה היא בין סטרא אחרא ובין סטרא דקדושה ובלי ספק כי מלאכה היא כמשחז"ל פורענותן של רשעים קרוי מלאכה שנאמר פתח ה' את אוצרו ויוציא את כלי זעמו כי מלאכה הוא ולכן יאמר ואם היתה מלאכה מפורסמת וידוע שהי' של ישראל ועש' במקו' מפורסם טוב להחמיר ולאסור לפי כי זה רע הוא כי הייחוד הוא לסטרא דקדושה מה שאין כן בקליפה כדאיתא פ' בלק קצ"ו. אשר הלך חשכי' הלכו מ"ל אלא שארי בחיבור וסיים בפירודא ואמרי פ' משפטים אל אחר אסתרס ולא עביד פירין:

כל שקצץ אף על פי שעשה הכותי מלאכה בשבת מותר לישראל סטרא דקדושה ללבוש הכלי בשבת עצמה שהרי נתבאר למעלה כי הכל הוא מסטרא דקדושה ואינו אצלו רק כדרך השאלה ולכן חוזר לבעליו ומה גם דכל דקצץ אדעתא דנפשי' קא עביד כי סטרא אחרא בכל פעם שמתעורר אומר בדעתו עתה לא כמו אותו הפעם אולי יש תקוה:

ומותר לפתוח מים מן החסד לגנה הוא גן עדן והם ונמשכים והולכים כל השבת ולא כמו ימי החול כי לעת המנחה מתעורר מדת הדין לא כך הוא שבת כאשר יבא לקמן רק כל היום נמשך החסד אל כל היום ולהניח קילור עבה על העין אף על פי שאסור להניחו בשבת לפי כי בשבת עינא פקיחא מתגלה עינא דלית גבינן על האי עינא כדאיתא באדרא רבה אמנם מבערב מותר וזה כדי לכסות על עצמו סטרא אחרא כמשחז"ל הרשעים תחשכנה עיניהם מראות והדוגמא לזה הוא התכלת כדאיתא בזוהר פ' שלח לך ולתת מוגמר תחת הכלים של הכלה שהם נרד וכרכום והיו הם מתעוררים מאליהם כל השבת שנאמר וריח שלמותיך כריח לבנון ואפילו מוגמר מונח בכלי שלה שאין אדם מצווה על שביתת כלים כנ"ל לפי כי הכלים של הקדושה לעולם הם פועלים ועושים מלאכת שמים וככלה תעדה כליה ולתת שעורים דהיינו בסוד הכלה כדאיתא בזוהר פרשת בלק יעורה שיעור ה' בגיגית לשרותן לפי' כי הם צריכים להם בשבת כי השעורים הם בדיקת האשה לפי שהלכה כל ימי השבוע בשדה אחר ובזה נכנס סטרא אחרא שנאמר ויבא עשו מן השדה ולכן אשה יראת ה' נבדקת וטהורה היא ואשת זנונים מריחים בה ומתה כדאיתא בזוהר פ' אמור דף צ"ז. וז"ל פקודא דא לקרבא קרבן העומר וכו' עומר דא מקרבין ישראל בדכיותא דילהון וההוא קרבנא איהו מן שעורים ודא אתקרב למיעל רחימו בין אתתא ובעלה אשת זנונים אתרחקת גרמה מבינייהו דלא יכלת למיקם על גבה אשת חיל קריבת גרמה לקרבא על ידא דכהנא ודאי טהורה היא וכו' אשת זנונים ערקת מן מקדשא דלא למקרב לגבי' וכו' רזא דסתרא דא תרתין אחתן וכד אורחת דא לגבי דא בבדיקו דילה צבתה בטנה ונפלה ירכ' דהא בדיקו דאשת חיל סמא דמותא לאשת זנונים כו' והנה הדבר מבואר מן המאמר מה ענין השעורי' לסטרא דקדושה לטובה וההפך לאשת זנונים ולכן מותר לתת שעורים לגיגית לשרותן היינו דוגמא של המים שלקח הכהן למנחת הסוטה וטוענין בקורת בית הבד והגת מבעוד יום על זתים וענבים בסוד שמן כתית כדאיתא בזוהר פרשת פנחס סוד הצדיק דכתיש כתישין ואפיק משחא עילאה מזינין זיתי עילאין ולענין הענבים בדורך בגת ולכן השמן והיין והיוצא מהם מותר וכן בוסר ומלילות שהם בחינות דין שריסקן מבע"י ותקנן מותרים המשקים היוצאים מהם לעלות בסוד אור חוזר ומותר לתת חטי' בסוד הכלה הנקרא' חטה כדאיתא בזוהר פ' בלק ברתא דמתחטאה על אבוה ועביד לה רעותא לתוך רחים של מים סמוך לחשכה ורחיים הם הטוחנים מן לצדיקים כמשחז"ל לא יצא אדם סמוך לחשכה ומחטו בידו איתא בפרק ר"א אמר מטטרון חופר מנעלים הייתי ועל כל תפירה ותפירה הייתי מייחד שמו של הקב"ה ולכן אסור לצאת סמוך לחשכה במחטו וזה הייחוד הוא דרך חול לא יצא בשבת לא בקולמוסו נמי כי הוא דרך חול שמא ישכח ויצא כי הקליפה הנקרא שכחה עדיין שולטת וישכח ויוציא מן הקלמוסים לחוץ אבל מותר בתפילין לצאת סמוך לחשכה לפי שאינו שוכחן כי מהם בא ענין הזכירה שהם בסוד חב"ד:

מצוה למשמש אדם בכליו בערב שבת סמוך לחשכה לפי כי סטרא אחרא אינה מתאחזת אלא מן החיצוניות שלכן חמד רשע מצוד רעים כי עשו חמד הבגדים של אדם הראשון שהיו ביד נמרוד והרגו ולקח אותם וכן נאמר מעדה בגד ביום קרה יום שנזדווג נבוכדנאצר הרשע לישראל העדה מהם שני לבושים ולכן מאחר כי בערב שבת איש הישראלי מתקן בגדיו כנ"ל כדי להוציא אלו הבגדים מן הקליפה ומחזירה לקדושה לכן עתה מצוה למשמש אדם בכליו בערב שבת סמוך לחשכה שלא יהיה בהם דבר מן הקליפה שלכן יהיה אסור לצאת בשבת שלא יתאחזו משם כאמור ומה גם כי חוש המישוש פאר הוא לנו וכבר ביארתי הסוד שלו במשמוש של התפלין עיין שם:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה