מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן רמט
[א] ענין אזהרה אל האדם שיכין זוודין לדרכו שיהיה לו מה יאכל בשבת ובכן יהיה ג"כ תועלת ותיקון לעון הכולל שחטא אדם הראשון יחזרו עליו בית ישראל ולכן יאמר אין הולכים בערב שבת יותר משלשה פרסאות והוא דוגמא למשחז"ל אל תרבה בהליכה כי נמצא מתייגע בחזרה דהיינו כי הרשע מרחיק עצמו מן התורה ומן הקב"ה כמו שאמר הכתוב ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו וכדאיתא בזוהר וכי סלקא דעתך כי הקב"ה שנאה נפשו לרשע והרי לעולם ימינו פשוטה לקבל שבים שנא' חי אני אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכיו וחיה אלא הרשע שנאה נפשו להקב"ה ולכן נאמר רחוק ה' מרשעים ולכן אמר אין הולכים בערב שבת יותר משלשה פרסאות והוא כי הנה נתבאר מחז"ל כי כך אומרים לרשע הטוען הניחוני ואעשה תשובה משיבים אותו דבר העולם שיצאת ממנו דומה לע"ש וזה העולם הוא דומה לשבת אם אין מבשל בע"ש מה יאכל בשבת ולכן יאמר מאחר דקים לן כי ערב שבת הוא דוגמא כדי לעשו' זוודין כדי לאכול יום השבת לעתיד ולכן אין הולכים בע"ש יותר משלשה פרסאות כענין הנמשל לא ירבה בהליכה להתרחק מדרך התשובה כי הנה אמר הכתוב וזכור את בוראך בימי בחורותך עד אשר לא יבאו ימי הרעה כי יאמר התשובה המעולה היינו בימי בחורתיך כאשר הוא עומד בכחו ובגבורתו ואין דבר מונע אותו מלחטא זולת יראת ה' והם שני זמנים ימי מיעוט רבים שנים וימי הרעה נמי שנים הם ואמנם התשובה המעולה הוא בשני זמנים ימי בחרותך ואח"כ יבאו שני זמנים אחרים הם ימי הרעה נמצא כי התשובה המעולה הם שני זמנים מוכנים לה ואחר כך ימי הרעה הם שני זמנים והנה פרסאות אלו הם דוגמא לאלו הזמנים על התשובה ולכן אמר כי אע"ג שידענו כי אדם שיעשה תשובה בימי הבחרות מה טוב חלקו אמנם אם לא שת לבו גם לזאת לא יתאחר עד שיבאו ימי הרעה הם ימי הזקנה אלא אחר שני זמנים שהם ימי בחורותך שהכינוי להם יהיה שני פרסאו' תכף יחזור בו בזמן השלישי שהוא יום מהרעה היינו ג' פרסאות ולכן אין הולכים בגשמי בע"ש יותר מג' פרסאו' אות הוא לבית ישראל כדי שיגיע אל ביתו היינו קרבם בתימו לעולם ויוכל להכנס בביתו האמיתי המוכן לו בגן עדן בעוד היום גדול כי יהיה לו זמן לעסוק בתורה ובמצוה ולא יכנס לשם מחוסר איברים ערטילאי מן הבגדים חלוקא דרבנן כדאיתא בזוהר ויוכל להכין צורכי סעודה של עתיד לצורך השבת אחרי מותו ומה גם לצורך השבת עולם התחיה ולזכו' לאותה סעודה שעתיד הקב"ה לעשו' לצדיקים כנ"ל מפסוק ביום הגמל את יצחק שיגמול חסד עם זרעו של יצחק בין שהולך לבית אחר בין שהולך לביתו הוא הדבר משחז"ל כל אדם יש לו שני חלקים חלק בגן עדן וחלק בגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן שנא' לכן בארצם משנה יירשו נמצא כי יש אדם הנמצא לו שני בתים בגן עדן אחד הבית שלו והבית השני אשר יזכה בו כאמור ולכן הוא אומר כדי שיגיע לביתו הנצחי הרוחני בעוד היום גדול להכין צרכי סעודה לפי כי אורחא רחיקא לכן צריך זמן להכין לשבת בין שהולך לבית אחר היינו של חבירו שזכה בו בין שהולך לביתו העיקרי והני מילי כשהוא ביישוב שיוכל להכין צורכי שבת היינו כי ימצא בו יישוב הדעת והתעוררות רוחני לחשוב מחשבו' כדי להכין צורכי שבת לעתיד אבל אם מקום שהוא מתיישב בדעתו בו אי אפשר לו להכין צרכי שבת או שאינו מקום יישוב בטוח בו בעצמו מותר לילך כמה פרסאו' כך אמרו חז"ל מנין אי קרית לחברך ולא ענך שדי גודא אבתריה שנא' יען טהרתיך ולא טהרת לא תטהרי עוד לכן מאחר כי לא דעת ולא תבונה ועודינו לא ישוב גם עד זקנה ושיבה לכן מותר לילך אפי' כמה פרסאו' כי הנה כמדומה שנסתם פתח החשובה בפניו ואם שלח להודיע שהוא הולך שם שהדוגמא לזה הוא כי הודיעם לבריו' מה מעשיו רעים וחטאים ומודה ועוזב שהוא הולך למות לילך לבית עולמו שהוא שבת מותר לילך כמה פרסאו' מאחר שנתן אל לבו לשוב ומודיע מעשיו ודאי שישוב ולכן מותר לילך כמה פרסאות גם כי יזקין מאחר שקיים ענין סור מרע מוכן הוא לשוב בתשובה ולהלך בדרכי יושר:
[ב] אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול עוד חזר הדין להזהיר האדם בכל מעשיו כענין מאכל ומשתה שלא יאמר האדם הנה למדנו כי שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמר חטאים תרדף רעה חזרו ושאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמר הנפש החוטאת היא תמות שאלו לתורה חוטא מהו עונשו אמר יביא קרבן ויתכפר לו שאלו להקב"ה חוטא מהו עונשו אמר יתודה ויתכפר לו וכה"א והתודה אשר חטא עליה אם כן מעתה יאמר החוט' הנה קיימתי דברי הקב"ה בושתי ונכלמתי ואמרתי דברי וידוי ומעתה אני שש ושמח אוכל ושותה לרצוני שהרי נתפשרתי עם קוני ועשיתי כאשר צוני ולכן יאמר העיקר בזה להיות נזהר ממאכל ומשתה לפי כי אין לך דבר רע ומר יותר ממנו והוא הגורם הראשון לכל העונות אשר יעשה האדם לחטא בהנה שנא' ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים אם כן המאכל ומשתה הוא בערך של עובד אלהים אחרים ולכן יאמר אסור לקבוע בערב שבת סעודה דהיינו הדוגמא לערב שבת של הטענה שאומרי' אל החוטא עולם שיצאת ממנו דומה לערב שבת ולכן מי שנתן אל לבו להיות דומה לו העולם הזה ערב שבת כדי להכין צידה לדרכו אסור לו לקבוע סעודה מאכל ומשתה שאינו רגיל בימי החול ואפי' סעודת אירוסין מפני כבוד השבת שלעתיד שיכנס תאב לאכול בשבת וכל היום הוא בכלל האיסור אמנם לאכול ולשתות בלי קביעות סעודה אפילו סעודה שהוא רגיל בה בחול כל היום מותר להתחיל מן הדין לפי כי עיקר התשובה הוא ענין החרטה והוידוי כמ"ש הרב במז"ל שהוא עיקר מן התורה שנ' והתודו את עונם אבל מניעת המאכל אין זה מתחייב מן הדין של תורה אבל מצו' להמנע מלקבוע סעודה שנהוג בה בחול מתשעה שעות ולמעלה והדוגמא להיות ממעט במאכל ומשתה העושה תשובה כי אז יכנע לבבו הערל ויהיה מוכן לעבודת בוראו אמנם דרך אנשי מעשה להתענו' בכל ערב שבת כי יהיה מוכן תמיד לפני בוראו:
אם קבל עליו להתענו' בערב שבת צריך להתעני' עד צאת הככבים כי כן משפע תענית יחיד ומפני כבוד השבת שלא יהיה מתענה בו יפרש בשעת קבלת התעני' שמתענה עד שיתפלל ויגיע לביתו ואם הוא תענית חלום מכל שכן שאין להשלים רק עד שיגמרו הציבור תפילתן כי אין זה התעני' רק הכנעה ויראת ה' כמש"ה והאלהים עשה שיראו מלפניו זה חלום רע וכאשר מתענה ונכנע ומתוד' מספיק גם שלא ישלים עד צאת הככבים:
וכאשר נחזור לענין ראשון לפרש הדינים אלו לענין הנוגע למעלה כך הוא אומר אין הולכים בערב שבת יותר משלשה פרסאו' כי מאחר שהלבנה נגזר עליה ענין ההליכה והטלטול ממקום למקום כמ"ש לכי ומעטי את עצמך לכן מוכרח הוא לקיים הגזרה אשר נגזר עליה ללכת מטולטלת עד עולם התחתון אמנם זה יהיה בכל ימות החול אמנם בערב שבת שכבר התחיל להתגלו' קדושת היום של שבת ומה גם קדושה של ערב שבת שנא' בו ביום הששי דהיינו צדיק וצדק בדרגא חדא לפי כי יסוד הוא ששי ונלוה אליו אות ה' כי בלתי היא ולכן ערב שבת אינה מהלכת מדה זו יותר מג' פרסאות כי יהיה הרמז בסוד שלשה עולמו' וכדאיתא בתיקונים ה' תתאה מקננא באופן בעשיה ולפי שנא' דודי ירד לגנו היינו העולם הזה לרעו' בגנים של הקליפות ללקוט שושנים מהם לא יהיה זה עתה ביום הששי כאמור כדי שיגיע לביתו בעולם האצילו' בעוד היום גדול הוא מדת הת"ת שנקרא גדול שנא' כי אני ידעתי כי גדול ה' ויוכל להכין צרכי סעודה לשבת החתן בסוד אכלו רעים בין שהולך לבית אחר בסוד הבריאה שנקרא בית ה' בין שהולך לביתו בעולם האצילו'. והני מילי כשהוא ביישוב במקום הקדושה במקום שיוכל להכין צורכי שבת אך אם לא נמצא שם דבר המצטרך כד"א אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי הו שאינו מקום יישוב בטוח מן הקליפו' מותר לילך אפילו כמה פרסאות ופנה למעלה להכין צרכי השבת ואם שלח להודיעם בביתו שהוא הולך שם בשבת מותר לילך כמה פרסאו' בכל גוונא:
אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול לפי שנא' אכלו רעים שתו ושכרו דודים לכן צריך לפרש הענין כי זה יהיה בשאר הימים גם ביום הששי אמנם לא יותר מזה לפי כי אכילה ושתיה זו הנאמר בזה הפסוק הוא יהיה לעתים ידועים בזמן התפלה בשלש הזמנים של התפלה אמנם יותר מזה אסור לקבוע בדרך קבע תמיד בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בו בימי החול הילכך נענשו אותה משפחה שהיו קובעים סעודה בערב שבת ונעקרה כל המשפחה ואפילו היא סעודת אירוסין מפני כבוד השבת כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול ובזה יהיה גורם כך למעלה להיות שם אכילה לתיאבון בבחינת אוכל נפש כד"א צדיק אוכל לשבע נפשו כדאיתא בזוהר וכל היום בכלל האיסור אמנם לאכול ולשתות בלא קביעות סעודה אפילו סעודה שהוא רגיל בה בחול כל היום מותר להתחיל מן הדין לפי כי כן נמי נמצא אכילה ושתיה רוחני' למעלה כמש"ה אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי לכן אכלו רעים לתתא אבל מצוה להמנע מלקבוע סעודה שנוהג בה בחול מתשעה שעות ולמעלה אבל מצוה לטעום מן התבשיל שבשל לשבת לקיים טועמיה חיים זכו ובזה הוא גורם כך למעלה כי הצדיק טועם טעם בתולה: [ג] דרך אנשי מעשה להתענו' בכל ערב שבת מי שהוא אסטניס אבל המצטער מן התעני' ואינו יכול להתענג במאכל ליל שבת לעון יחשב לו אותו התענית שעשה:
כך אמרו חכמינו ז"ל בבראשי' רבה ויהי האדם לנפש חיה אמר הקדוש ברוך הוא לאדם הנפש שנתתי בך אל תסגף אותה החייה אותה:
[ד] אם קבל עליו להתענו' בערב שבת על איזה צורך לתקן את נפשו וצריך להתענו' עד צאת הככבים וזה אי אפשר להשלים מפני כבוד השבת כי הוא סעודת מצוה לכן מפרש בשעת קבל' התעני' עד שיצאו הצבור מן התפלה: ואם היה תעני' חלום יתבאר במקומו מה מועיל התעני' לבטלו ומכל שכן קדושת שבת ומה שמתענין תענית חלום בשבת היינו לתועלת אחר גדול שקורעין לו גזר דין של שבעים שנה ולא ראי זה כראי זה ולכן אחר התפלה של צבור אוכל מיד לקיים עונג שבת ויועיל לו יותר: