מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן רמח
[א] מה מאד מתקו דברי הדין זה להועיל אל האדם בשבת לקנו' הקדושה בתוספת הנשמה בלי ספק וזה ימצא לאדם על ידי כי יפשפש במעשיו מאחר כי השבת הוא דוגמא לשני דברים אם לענין עולם הבא אשר חז"ל הגידו שתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ולכן בא נמי המספר הזה בימים הם שבעת ימי בראשית הששה כנגד שתא אלפי שני דהוי עלמא והיום השביעי כנגד, אלף השביעי שהוא עוה"ב כי חז"ל הגידו עולם הבא אין בו לא אכילה ושתיה וכו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והם נהנים מזיו השכינה הרי כי יום השבת הוא דוגמא לעולם הבא ועוד הוא דוגמא לענין התשובה כך אחז"ל כאשר הרשע טוען לפני הקב"ה הניחוני ואלך ואעשה תשובה אומרים לו עולם שיצאת ממנו דומה לערב שבת ועולם זה דומה לשב' אם אין אדם מכין בערב שבת מה יאכל בשבת הנה בפירוש אתמר כי השבת הוא דוגמא לענין התשובה ולכן בא הערה לתשובה בדין זה וכך הוא אומר מותר להפליג בספינה אפילו בע"ש אם הולך נדבר מצוה הוא הדבר מ"ש בזוהר פ' ויקהל דף קצ"ט. וז"ל יונה דנחת לספינה דא איהו נשמתא דבר נש דנחתא להאי עלמא למהוי בגופא דבר נש אמאי אתקרי יונה בגין דכיון דאשתתפת בגופא כדין איהי יונה בהאי עלמא כד"א לא תונו איש את עמיתו וכדין בר נש אזיל בהאי עלמא כספינה בגו ימא רבא דחשיבת לאתברא כד"א והאניה חשבה להשבר ובר נש כד איהו בהאי עלמא חטי וחשיב למערק מקמיה מאריה ולא אשגח בהאי עלמא מיד וה' הטיל רוח סערה תקיפא דא איהי גזרת דינא דקיימא תדיר קמיה קב"ה ותבעת דינא דבר נש מקמיה ודא איהו דקא מטי לספינה ואדכר חובוי דבר נש לתפסא ליה וכו' הנה מבואר ענין הספינה כדוגמא בגוף האדם ומה מגיע לו בעודו בעולם הזה וכן איתא במדרש משל לשתי ספינו' שהיו פורשו' בים הגדול אחת נכנסת לנמל ואח' יוצאת מן הנמל זו שיוצאת היו הכל שמחים בה וזו הנכנסת לנמל לא היו שמחים בה היה שם פקח אח' אמר חילוף הדברים אני רואה וכו' וזש"ה ויום המות מיום הולדו ולכן יאמר מותר להפליג בספינה אפילו בערב שבת ר"ל כי כאשר יתבונן האדם ענין זה של הספינה מחז"ל אז יבין כי מעותד האדם אל הגלגול ולכן החי יתן אל לבו לתקן מעשיו כדי להיות מובטח שלא יטריח את קונו ולא יצטרך להתגלגל ועוד יחזור ויתבונן בענין הספינה זו של יונה כי בא הדוגמא לכל המאורעו' שמגיע לאדם בהיותו בעולם הזה כנז' שם במאמר באורך וכל אותו הצער שמגיע אל האדם הוא מפני שהוא נרדם בעונם הזה בירכתי הספינה ולא דעת ולא תבונה לעשו' תשובה מאחר שהוא חוטא איך יחשוב להמלט מן הדין ולכן שמענה ואתה דע לך מותר להפליג בספינה זו הגוף אפילו בערב שבת כי הוא דוגמא למה שאומרים לחוטא עולם שיצאת ממנו דומה לע"ש ולכן החי יתן אל לבו להפליג אם הולך לדבר מצוה ר"ל כי כאשר נתגלגל בעבור העדר חסרון המצות יתבונן דוגמ' ערב שבת כי צריך לתקן מאכל לשבת הם המצוו' ופוסק עם בעל הספינה שישבות בשבת ואחר כך אם לא ישבות אין בכך כלום והיינו כי יתן אל לבו לשבות ממעשיו אשר לא טוב עשה עד שהוצרך לבא לידי כך אבל אם מפליג לדבר הרשות ר"ל כי אין משגיח בענין זה לתקן מעשיו מפני כי הרשות בידו מכח הבחירה הנמסר ביד האדם כגון זה אין מפליגין בספינה זו הגוף פחו' משלשה ימים קודם השבת דאילו למי שעושה תשובה יקרא שהולך לדבר מצוה אמנם זה שאינו משגיח על שלימות עצמו אין מפליגין פחו' משלשה ימים קודם השבת כי אין בו כח לתקן מעשיו מערב שבת זמן קרוב זה צריך הרחבה יתירה ג' ימים קודם והדוגמא בזה למי שהוא צריך להתגלגל שלש פעמים שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ואם הוא דרך מועט נמי מצר לצידון שאין ביניהם כי אם מהלך יום אחד מותר להפליג בע"ש בבקר מפני שאפשר שיגיע שם קודם השבת היא הדבר משחז"ל מצאו כתוב בספר בן סירא אם יום תעזבני יומים אעזבך משל לשנים שנזדמנו לתוך פונדק אחד זה הפליג יום אחד לכאן וזה הפליג יום אחד לכאן צריך שני ימים לפגוע זה בזה וכך הוא הענין בזה שהפליג שלשה ימים שהלך בדרך רחוקה אמנם אם דרך יום הפליג אפשר להגיע בשבת ובזוהר פ' בהעלותך דף קנ"ב ז"ל או בדרך רחוקה דא איהו חד מעשרה דאינון נקודין באוריי' וכלהו אתיין לאחזאה מלה מאי בדרך רחוקה בגין דבר נש דאיהי מסאב גרמיה מסאבין ליה לעילא כיון דמסאבין ליה לעילא הא איהו בדרך רחוקה מההוא אתר ואורחא דזרעא דישראל אחידן ביה הא בדרך רחוק' אחיד דאתרחק למקרב לכון וכו' והיינו המפליג לדרך רחוקה מצד העון צריך שלשה ימים להגיע אבל אם הוא דרך יום כי קרוב הוא מגיע לשבת הוא דוגמא לתשובה כאמור ומקום שנהגו שלא להפליג בערב שבת כלל אפילו דרך מועט מנהג כשר הוא ואין מפליגין וגם במנהג זה ימצא כי יתעורר האדם לומר בלבו מהו כן אלא ודאי אות הוא לאדם שיעשה תשובה ממעשיו כי קרוב הוא ולכן אמרו שוב יום אחד לפני מיתתך כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך להתחרט ובזה מתוקן העון:
[ב] הא דאין מפליגין בספינה פחו' משלשה ימים קודם השבת היינו הטעם משום עונג שבת שכן שלשה ימים הראשונים יש להם צער ובלבול והדוגמא לזה הוא משחז"ל כל שלשה ימים נפשא טייסא על הגוף והולך ובא אל הבית וכיון שעברו עליו שלשה ימים וצורתו משתנית אז ונפשו עליו תאבל ועוד אמרו חז"ל לאחר שלשה ימים כרסו נבקע ונהפך לו על פניו ואומר לו טול לך מה דיהבת כי עשית ימיך כחגים זש"ה וזרתי פרש על פניכם פרש חגיכם ולכן בא הדוגמא בגשמי כי שלשה ימים המפליג מצטער ומקיא ומתבלבל דעתו ודוקא למפליגים בימים המלוחים שהדוגמא לזה הוא מש"ה וה' הטיל רוח סערה על הים דא גזירת דינא כי הים הולך וסוער עליהם דתבעא דינא דבר נש כנזכר במאמר הנ"ל אבל בנהרות אין שום צער למפליגים בהם ולכן מותר להפליג בהם אפילו בע"ש והוא שלא יהא ידוע לנו שאין בעומקם עשרה טפחים והענין דוגמא הוא לענין הב"ל כי כל ענין השבת מיוסד לתקן שבת בראשית ושבת נתינת התורה שחטאו במעשה העגל ועברו על עשרת הדברות כאשר יבא בענין התחומין בע"ה ולכן אמר והוא שלא ידוע לנו שאין בעמקם עשרה טפחים היינו עומק של המחשבה שנשתתפו במעשה העגל ועברו על עשרת הדברו' ששמעו בסיני מפי הגבורה ולכן בא זה השיעור בענין הנהרו' לפי שנאמר ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי וכו' ואשליך את עפרם אל הנחל היורד מן ההר ולכן במקום שידוע לנו ר"ל לכל אחד מישראל המפשפש במעשיו ורוצה לעשו' תשובה אם נודע לו שמקרקע הספינה הוא הגוף כאמור יש לקרקע הנהר של העון פחו' מעשרה טפחים שנתחסר ממנו אחד מן הדברות או שעבר אחד מהם אסור להפליג בשתי ממנו עד שיעשה תשובה משום איסור תחומין כדלקמן שהנה בתחלה היה שיעור מחנה ישראל שלשה פרסאות שנאמר ויחנו מבית הישימו' עד אבל השטים ואמר רבה בר בר חנה לדידי אתחזי לי והיה ג' פרסאות ובעבור מעשה העגל נאסר עשרה מילין ועתה תחום שבת שני מילין היינו אם כן משום איסור תחומין:
[ג] היכא דמותר להפליג מערב שבת אם נכנס בספינה מערב שבת וקנה בה שביתה אף על פי שמפלגת בשבת מותר והדוגמא לזה יהיה ע"ד הנז' כי הנה האיש אשר נגע ה' בלבו לעשו' תשובה בקרוב היינו היכא דמותר להפליג מערב שבת והתבונן מה שאומרים לאדם עולם שיצאת ממנו דומה לערב שבת ועולם הזה דומה לשבת אם אין מבשל בערב שבת מה יאכל בשבת ולכן נתן אל לבו והפליג ונכנס בספינה היינו שהתבונן בגוף שלו הדומה לספינה כאמור ומפשפש בכל אחד מן האיברים מה חטא אם נכנס בספינה ר"ל בתיקון הספינה בדעתו הוא גופו וקנה שביתה בענין התשובה בתוכה אף על פי שמפלגת בשבת כי אין ראוי לאדם להתוודות או לעשו' תיקון לעון שלו בשבת ובפרט כי העושה תשובה צריך להיות לבו דואג בקרבו וזה אסור לעשו' בשבת רק להיות שמח אף ע"פ שמפלגת בשבת בדברים אלו דלא סגי בלאו הכי לעושה תשובה מותר והוא שלא יצא מן הספינה מעת שקנה שביתה ועשה תשובה לא יצא ממנה ולא יפליג דעתו ממנה:
[ד] היוצאים בשיירא במדבר וכו' גם בזה הדין בא הדוגמא לתשובה מה שאומרים לרשע עולם שיצאת ממנו דומה לישוב ועולם זה הוא דומה למדבר אם אין אדם מוציא זוודין מן הישוב ומה יאכל במדבר ולכן יאמר היוצאים בשיירא במדבר הם דוגמא לאלו המתבוננים בטענה זו של הישוב והמדבר והכל יודעים שהם צריכים לחלל את השבת כלומר אם אין עושים תשובה הנה הם מעותדים לחלל את השבת לעתיד כדאיתא בזוהר פ' תרומה כנ"ל כל מעלי שבתא כרוזין אזלין בכלהו רקיעין אעדו דיני דחייביא דאתקדש יומא ומלכא קדישא אתי וכו' וכל אינון מחללי שבתי וזמני בפרהסייא לא שכיך נורא מגופיהון והמלאך מביא הגוף נמי ומכניסו לגהינם שנא' ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות מן הגוף ואשם לא תכבה מן הנפש ונמצא כי צריך לחלל השבת כי מפני הסכנה לא יוכלו להתעכב במדבר כי יענשו הגוף ביותר ולא יוכלו לעכב בשבת במדבר לבדם לכן שלש' ימים קודם השבת אסורים לצאת שהדוגמא הוא לאותם שלשה ימים של דין הקבר שכרסו נבקע אחר כך ונהפך על פניו ואומר טול לך מה דיהבת בי ולכן קודם שיחשוב בדעתו שלשה ימים אלו מה העונש שמגיע אל החוטא אחר כך מותר לצאת היינו מ"ש שלשה ימים קודם שבת אסור לצאת מפני כי לא נתן אל לבו לשוב בתשובה וביום ראשון ובשני ובשלישי מותר לצאת מאחר שנתבונן בהם מה מגיע לו מן העונש מהם ואם אחר כך יגיע לו סכנה ויצטרך לחלל שבת כאמור מפני פיקוח נפש מותר ואין בזה חילול כאמור והעולה לארץ ישראל אם נזדמנה לו שיירא אפילו בערב שבת כיון דדבר מצוה הוא יכול לפרש וסיד הענין הנה הוא מפורש בזוהר פרשת ויקהל דף רי"א. וז"ל רזא דרזין כד בעי קב"ה לאתתקנא בתיקוני ולאתקשטא בשבתא ובזמני ובחגי משדר ארבע אנפין דנשר וקיימין על היכלא דאקרי דרור והיינו מור דרור וכו' ואינון ארבע אנפין יהבין קלא ולית מאן דישמע ליה בר אינון נשמתין דאתחזון לסלקא ואינון מתכנסין תמן ונטלי לון אלין ועאלין לון לגו ההוא עמודא דקיימא באמצעיתא וכו' ואינון תרין אקרון מכון הר ציון ומקראיה מכון הר ציון דא איהו תיקונא דלעילא נקודה תתאה מתקשטא ואינון ומקראיה דההוא נקודה לאתקשטא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר איך הנשמות הם עולים מגן עדן הארץ למעלה והיינו מ"ש הדין והעולה לארץ ישראל היא הנקודה זו הנקרא ארץ ישראל כדאיתא בזוהר. בפ' אשריך ארץ שמלכך בן חורין פ' לך לך תמצאנו דהיינו ארץ עילאה ארץ החיים והעולה מגן עדן הארץ למעלה באותה נקוד היא ארץ ישראל ונזדמנה לו שיירא הם סוד הנשמות המתכנסות שם כדי לעלות למעלה הנזכר במאמר כאמור אפילו בערב שבת כיון דדבר מצוה הוא שהנה הם עולים למעלה לאתתקנא ההיא נקודה ולאתקשטא כאמור ואין לך דבר מצוה גדול מזה לקשט הכלה ולכן יכול לפרש ופוסק עמהם לשבות ואם אחר שהיו במדבר כד"א מי זאת עולה מן המדבר ולכן אם לאחר שהיו במדבר לא רצו לשבות עמו יכול ללכת עמהם חוץ לתחום מפני פיקוח נפש ואם נכנס לעיר אחת היא המדה האחרונה הנקרא עיר כדאיתא בזוהר בפ' עיר קטנה דא כנסת ישראל אם בא לעיר אחת בשבת זו היא עיר אלהינו כדאיתא בזוהר מהלך את כולה היינו כי אותה הנפש העולה למעלה ונכנס לעיר זו הנזכר מהלך את כולה והיינו כד"א והתהלכתי בתוככם ואחז"ל אטייל עמכם בגן עדן הוא סוד השעשוע שמשתעשע הקב"ה עם נשמות הצדיקים ואפילו הניחוהו מחוץ לעיר אותם ארבע אנפין דנשר ורוצה להכנס לעיר בעיר אלהינו הר קדשו מותר כיון דלדבר מצוה נפק לקשט הכלה כאמור לכן יש לו להלך אלפים אמה כאמור וזה יהיה אשר בצאתי בהיתר:
גם עתה אדברה וירוח לי בדינים הללו דוגמא להם למעל' וכך היה אומר מותר להפליג בספינה אפילו בערב שבת והנה ענין הספינה הוא כינוי לכנסת ישראל כדאיתא בזוהר פ' אחרי מות דף ע"ו ז"ל רבי שמעון פתח הנה מטתו שלשלמה גו' ועל דא כתיב זה הים גדול וגו' שם אניות יהלכון כד"א היתה כאניות סוחר וגו' הנה מבואר מדברי המאמר כי כינוי ספינה הוא במדה האחרונה ולכן יאמר הדין מותר להפליג בספינה זו אפילו בערב שבת אם הולך לדבר מצוה גם בתיקונים דף מ"ה תיקון עשרי' וז"ל ספינה דיונה קרקפתא וכמה ממנן אית בהאי ספינה דמנהיגין לה ואינון אודנין עיינין חוטמא פומא שבע ממנן אינון וסלקין לשבעין לשון דהוו כספינה דיונה וכו' ולכן מבואר מזה מ"ש בדין מותר להפליג בספינה זו הצדיק עליון אפי' ערב שבת שהוא יום הששי המכונה אליו כי הצדיק הוא ששי כנודע אם הולך לדבר מצוה לשמח חתן וכלה ופוסק עמו עם בעל הספינה בסוד ת"ת ישראל שישבו' ביום השבת ואחר כך אם לא שבת אלא הוא מהלך כד"א הולך אל דרום סובב אל צפון אין בכך כלום כי כל זה הוא צורך נמי לענין הייחוד אבל לדבר הרשות דהיינו כמו ששנינו הוו זהירין ברשו' כי אין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן היינו כאשר דבר מלך שלטון הוא מלך עליון כדאיתא בזוהר בפסוק מלך במשפט יעמיד ארץ דא מלך עילאה לכן אין מפליגין בספינה זו פחות משלשה ימים קודם השבת כדי לקיים שלשה עדרי צאן רובצים ליה ואם הוא דרך מועט כמו מצור לצידון שאין ביניהם כי אם מהלך יום אחד מותר להפליג בערב שבת והענין כי הנה נאמר דרכיה דרכי נועם כדאית' בזוהר אלין אינין דרכים דכראן בה אבהן עילאין שנא' באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם ואלו הם הדרכים רבים הם ועליונים הם אמנם אם הוא דרך מועט כמש"ה הניתן בים דרך והוא מהלך יום אחד עד הצדיק מותר להפליג בערב שבת בבקר שנא' והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו מפני שאפשר שיגיע שם קודם השבת ומתייחד עמה ומקום שנהגו שלא להפליג בערב שבת כלים אפילו דרך מועט אין מפליגין:
הא דאין מפליגין בספינה פחו' משלשה ימים קידם השבת הטעם הוא משום עונג שבת שכל שלשה ימים הראשונים יש להם צער ובלבול לפי כי סטרא אחרא נאחז בשלש מדות אחרונו' בסוד נה"י לפי שנאמר רגליה יורדו' מות ודוקא למפליגים בימים המלוחים בסוד ים סוף סיפא דכל דרגין שהמים שלה מלוחים מפני הדין הנמצא בהם אבל בנהרו' אין שום צער שנא' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן זו הכלה ומש' יפרד והיה לארבע' ראשים הם ארבע אותיו' אדני כי אלו אינם מלוחי' אלא דין ממותק ואין שום צער למפליגין בהם ולכן מפליגין בהם אפילו בערב שבת יום הששי סוד הצדיק והוא שלא יהא ידוע לנו שאין בעומקן עשרה טפחים אבל במקום שידוע לנו שמקרקע הספינה לקרקע הנהר פחות מעשרה טפחי' אסור משום איסור תחומין כדלקמן. היכא דמותר להפליג מערב שבת מן הטעמים הנז' אם נכנס האדם בספינה זו מערב שבת הוא ביום הששי מדת הצדיק וקנה בה שביתה והנאה אף על פי שמהלכת בשבת מותר והוא שלא יצא הצדיק מהספינה מעת שקנה שביתה ונתייחד עמה:
היוצאים בשיירא במדבר לפי שנאמר ציון מדבר הייתה ושיירא הולכת שם כדי לתקן הכלה ולהשלים אותה והכל יודעים שצריך לחלל שבת כדי להעלו' החלקי' שלה למעלה כדי לבנות אותה כי מפני הסכנה של סטרא אחרא לא ירגיש בענין ויהיה מעכב לא יוכלו להתעכב במדבר בשבת לבדם לכן שלשה ימים קודם שבת אסורים לצאת היינו בסוד הבריאה כי שם הם שלשה מדות מקננין תמן כדאיתא בתיקונים חלת ספיראן מקננן בבריאה והיינו שלשה ימים קודם השבת בעולם האצילות אסורים לצאת אמנם ביום ראשון ושני ושלישי בסוד שלשה עדרי צאן רובצים עליה מותר לצאת ואם אחר כך יארע לו סכנה ממניעת סטרא אחרא ויצטרך לחלל שבת מפני פיקוח נפש כד"א נשבע ה' בנפשו מותר ואין כאן חילול כלל. והעולה לארץ ישראל כמש"ה אשריך ארץ שמלכך בן חורין היא ארץ ישראל כדא' בני בכורי ישראל אם נזדמנה לו שיירא בסוד חלקים שלה העולים למעלה וזה הוא הנרצה אצלי במאמר חכמינו ז"ל אומרים לציון בניך מרחוק יבאו אמרה מה איכפת לי ישמחו חתני כיון שאומרים לה בא המלך אז אמרה הא חדוא שלימתא שנא' גילי מאד בת ציון וגו' הנה מלכך יבא לך וגו' ולכן יאמר אם מצא שיירא כגון אנו אפי' בערב שבת כיון דדבר מצוה הוא לתקן הכלה כאמור יכיל לפרש ופוסק עמהם לשבות ואחר כך שיהיו במדבר לא ירצו לשבות עמו יכול ללכת עמהם חוץ לתחום מפני פיקוח נפש כאמור ואם נכנס לעיר אחת בשבת בסוד העולמות מהלך את כולה כי כן נא' הליכות עולם לו ואפילו הניחו אותם מחוץ נעיר הקדושה ורוצה להכנס בעיר זו שנא' בה עיר קטנה כדאיתא בזוהר מותר דכיון דלדבר מצוה נפק יש לו אלפים אמה לכל רוח להלך ואמנם גם לענין כאשר נרמוז דרך הקודם כי באו הדינים של השבת דוגמא: