מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן רמז
[א] מאחר עלות ההסכמה כי מה שנתן הקב"ה התורה לישראל בשבת היינו כנגד שבת בראשי' כדאיתא בשבת פר"ט מ"ד ארץ יראה ושקטה אלא בתחלה יראה ולבסוף שקטה ולמה יראה כדר"ל אמר תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם מקבלים ישראל את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובהו והיינו מש"ה יום הששי ה"א יתירא היינו יום ששי דמתן תורה שהיה יום השבת וכבר נתבאר למעלה כי בא מכוון כדי לתקן עון אדם הראשון ומה גם לתקן איסור נוסף של חלול שבת שהיה ביד ישראל שנא' יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו ולכן בא הצווי ביום השבת על מצות עשה ועל מצות לא תעשה כנ"ל מדברי הרב במז"ל לפי כי מתחלה נאמר ויקח ה' את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ואמרו חז"ל אל מצות עשה ומצו' לא תעשה לכן בא הצווי מכוון על מ"ע ועל מל"ת כדי לתקן חטאו ולפי שנאמר ויהיו שניהם ערומים ויעשה ה' לאדם ולאשתו כתנו' אור וילבישם בא הצווי ללבוש בגדים נאים בשבת. אדם חטא בענין האכילה בא הצווי לענג יום השבת באכילה. הוא חטא בתשמיש כמשחז"ל לא הוה קרא צריך למימר אלא ויהיו שניהם ערומים ויעש ה' לאדם כתנות עור ולמה הפסיק בפ' והנחש היה ערום להודיעך מאיזה חטא קפץ עליו אותו רשע מתוך שראה אותם עסוקים בדרך ארץ ולכן באה מצות עונה בשבת לתקן הדבר כאשר יתבאר כל דבר במקומו בע"ה כללו של דבר כל הדברים האלה צריך האדם להזהר בהם בכל כחו כדי שלא ימצא מקום העדר בעצמו. כדי שתשרה עליו קדושת שבת וירויח נשמה יתירה אשר נאבדה מאדם הראשון על עונו כדאיתא בזוהר בענין זיהרא עילאה שנאבדה ממנו כדלקמן ולכן ידע נאמנה האדם כי יום השבת אף ע"ג שהוא יום עונג ומנוחה כמש"ה וקראת לשבת עונג עכ"ז הוא יום דין והיינו כי יש אלהים שופטים בארץ לדעת מה יעשה האיש הישראלי אם עשה מעשה לשרות עליו קדושת היום וכמה מן הקדושה תשרה עליו ומה מחלקי הנשמה ניתוספת בו ואחריו אל המתים מי ראוי לצאת מגיהנם ומי ראוי לעלו' לגן עדן עליון וכל זה נתבאר בזוהר זה יצא ראשונה פ' תרומה דף קל"ו. וז"ל וכד אתקדש יומא במעלי שבתא כל אינון משריין דמלאכין קדישין די ממנן גו גנתא דלתתא כלהו סלקין לאינון נשמתין דשריין גו גנתא דלתתא ולאעלא לגבי ההוא רקיעא דקיימא על גנתא ומתמן אזדמנן רתיכין קדישין דסחראן כורסיה יקרא דמלכא וסלקין לון לכל אינון נשמתין בגנתא דלעילא וכו' ואי תימא הא גנתא די בארעא ביומא דשבתא יתבא בריקניי' בלא נשמתין דצדיקייא לאו הכי אלא נשמתין אזלין ונשמתין אתיין נשמתין סלקין ונשמתין נחתון וכו' כל נשמתין דמתלבנן ביומין דחול ועד לא עאלו לגו גנתא בשעתא דאלין נפקין אלין עאלין ואתר לא אשתאר בריקניא ברזא דלחם הפנים ביום הלקחו וכו' ובמעלי שבתא גלגולא דנשמתין איהו. אלין אזלין ואלין אתיין אלין סלקין ואלין נחתין וכו' הנה למדנו מדברי המאמר שלשה עיקרים זה יצא ראשונה כי ערב שבת הוא גלגולא דנשמתין וגם למדנו כי יש נשמות יוצאו' מגיהנם ונכנסים בגן עדן הארץ ויש נשמו' שעולים מגן עדן הארץ לגן עדן עליון וכל זה נעשה על פי הדין ודאי לדון מי הוא הראוי לכך ועוד ימצא דין אחר בענין הנשמו' היורדים מלמעלה לשרות על עמא קדישא איזה חלק ישרה על כל אחד כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף רמ"ב וז"ל אבל לכל חד מישר כפי דרגא דיליה אי איהו חסיד יהבין ליה נפש יתירה כפי דרגא דיליה וכו': הנה נתבאר מדברי המאמר כי התוספת נשמה הבאה אל איש הישראלי בערב שבת אין הכל בהשוואה אחת אלא כל אחד כפי זכותו ובכן ימצא בזה כי צריכים לדון לכל אחד מהו החלק הראוי לתת לו ולכן זה יהיה משפט כל אחד על ידי פיתקא וכתב ואמנם שני מיני כתבים הם האחד יהיה על ענין אם חטא איזה עון אשר חטא המונע ממנו תוספת נשמה לגמרי או שנמצא העדר בעצמו ולא עשה הכנה לקבל קדושה עליונה ועוד יכתב המצוה אשר נמצא בו לקבל תוספת נשמה ומהו החלק הראוי לו נמצא כי בזה הדין יהיה דוגמא למשחז"ל שלשה ספרים נפתחים בראש השנה אחד של צדיקים גמורים הזוכים לתוספ' נשמה היותר עליונה ואחד של רשעים גמורי' שנא' בהם ימחו מספר חיים לפי שאין מקבלים קדושה ולא שום תוספת ואחד של בינונים שמקבלים תוספת נשמה כל אחד כפי הראוי לו וכן לענין גלגול הנשמות הוא דומה כדומה כמ"ש במאמר הנ"ל האי יומא גלגולא דנשמתין והם שלשה ספרים נמי אחד של צדיקים גמורים שעולים לג"ע העליון ונשארים שם כמש"ה והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך וספר אחר של רשעים שנדונים בגיהנם גם ביום השבת שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעת' לא תמות ואשם לא תכב' כדאיתא בזוהר פ' תרומה וא' של בינונים שיוצאים והולכים לג"ע תחתון ובכן יובן דין זה של שילוח הכתבים כי הנה הכתבים של רשעי' הם ע"י שליח אחד הוא המלאך המכניס נשמת הרשע והגוף שלו בגיהנם לאחר שיצא הכרוז ואמר אעדו דיני דחייביא דהא אתקדש יומא ומלכא קדישא אתי וכו' כנ"ל אחר כך בא המלאך ומכניס אותם רשעים כדאיתא בזוהר פ' תרומה דף קנ"א וז"ל כל אינון מחללי שבתו' וזמני בפרהסיא דינין סלקין מנייהו אבל נורא דגיהנם לא אשתכך מעלייהו לעלמין וכו' ומלאך די שמיה פלוני אזיל ואפיק לההוא גופא דילהון ואעיל ליה לגיהנם לעיניהון דחייביא וחמאן ליה דסלקא תולעין ונשמתא לית לה נייחא בנורא דגיהנם וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי זה המלאך ממונה על זה וכן יש מלאך ממונה על כל עון ועון וכל אחד הפיתקא בידו מה שנגזר מן הדין דכתיב בגזרת עירין פתגמא וכן לענין הטובה כל אחד יש לו מלאך ממונה להביא לו חלק הראוי לו מן הנשמה כי כן אחז"ל אין מלאך אחד עושה שתי שליחיו' ולכן יאמר שולח אדם אגרת ביד כותי כי הדוגמא לזה הוא הגזר דין השלוח מלמעלה ביד מלאך רע בחינ' הכותי להעניש הרשע ביום השבת כאמור ואפילו מערב שבת עם חשיכה דאלו לענין הטובה הוא מלאך קדש יאמר לו המכיר תוספת נשמה כי יש לו כתב נמי כך אמרו חז"ל לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה ועכשיו העושה מצוה הקב"ה כותבה ואליהו ומלך המשיח הם חותמים שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ואמנם אותם שהם מענין העדר בא הדוגמא להם שולח אדם אגרת ביד כותי ואפי' בערב שבת עם חשיכה והוא שקצץ לו דמים ובלבד שלא יאמר לו שילך בשבת כי כן אותו המלאך הוא ממונה על מחלל שבת אבל אין אומרים לו שיעשה הדבר בשבת כנ"ל ואם לא קצץ אי לא קבוע בידואר במתא הוא הממונה טל כל המוליכים כתבים ממקום למקום אסור לשלוח אפי' מיום ראשון ואי קבוע בידואר במתא כי כן הוא למעלה ממונ' קבוע על כלם כדאיתא בזוהר פרשת אמור דף צ"ט. וז"ל תרין סופרין קיימין תדיר קדם מלכא בשעתא דדינא סהדין כל סהדי קמי מלכא אינון נטלין מההוא פלקא דאשא חוורא וכתבי עליה בההוא אשא אוכמא וכדין מלכא אחמיץ דינא עד זמנא ידיעא דילמא בין כך יהדרון בתשובה אי יהדרון פתקין נקרעין ואי לאו מלכא יתיב וכל אינון דבי זכותא קיימי קמיה כרוזא קם וכריז פלוני עבד כך מאן יוליף עליה זכות אי אית מאן דיוליף עליה זכו' יאות ואי לאו הא אתמסר לסנטירא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי יש ממונים על אותם שנמסרים הפתקין בידם ומקביל ליה הוא הבידוא"ר הגשמי שהוא קבוע לשלוח הכתבים לכל אחד כאמור ולכן מותר לשלוח כתבים אפילו בערב שבת והוא שיהא שהות ביום כדי שיוכל להגיע לבית הסמוך לחומה והדוגמא שיגיע השליח סמוך לחומת גן עדן הארץ להעלו' הנשמו' למעלה כדאיתא בזוהר פ' בלק דף קצ"ו: וז"ל תנינן תלת שורין אית לגן עדן ובין כל חד וחד כמה רוחין ונשמתין מטיילין תמן ואתהנן מריחא דענוגין דצדיקיא דלגו אף על גב דלא זכו למיעל אבל ענוגא דרוחיהון דצדיקיא דלגו עין לא ראתה וגו' ולכן בא השיעור זה כדי שיוכל להגיע לבית הסמוך לחומה בגשמי וכדוגמא לו בענין הרוחני כאמור:
[ב] אם התנה עמו שיתן לו שכרו אע"פ שלא פירש כמה יתן לו דינו כקוצץ דסמכא דעתיה דעכו"ם ובדידיה קא טרח כי כן נמי אפילו העושה רעה לנשמה או לאדם היצר המטעה אותו עולה ומסטין יורד ונוטל נשמתו או שולט בו בייסורין וכיוצא בדידיה קא טרח והיינו שכרו כי נפש רשע אוותה רע אבל בסתם אעפ"י שיש בדעתו שיתן לו שכר אסור דלא סמכא דעתיה ובישראל קא טרח אבל אם פעם אחרת נתן לו ודאי סמכא דעתיה ומותר וכך הוא הדוגמא ברוחני כי בכל פעם יש לו הנאה ממה שעושה:
[ג] אם שכרו לימים דבר קצוב בכל יום בהליכתו ובחזרתו אלא שאינו מקפיד עמו מתי ילך כי כן ברוחני היצר הוא עכו"ם השטן קבוע הוא לזמן קצוב עם האדם ואינו מקפיד עמו מתי ילך שהרי עולה ומסטין ולא יודע באיזו שעה הוא עול' ובאיזה יום אם הוא בערב שבת אסור בענין הגשמי לפי דכשיוצא השבת נראה לעין כל כאלו התנ' עמו כך ונא' והייתם נקיים מה' ומישראל:
[ד] אם העכו"ם מוליך הכתב בחנם אפי' נתנה לו בערב שבת מותר שהרי העכו"ם מעצמו הוא עושה זה וכן הוא נמי ברוחני כי השטן הוא המוליך הגזרה והפתקין בחנם כי נפשו אוותה ויעש כי רצונו להכרית גוים לא מעט אמנם פעמים מתהפך לטוב' עם האדם כנ"ל שלכן נאמר ואהבת את ה' בכל לבבך בשני יצרך והוא בחנם שהרי העכו"ם עצמו הוא עושה זה ואינן אלא להחזיק טובה לישראל מפני מה שקיבל ממנה והוה ליה כאלו קצץ ולכן היו כמה שדים משרתים לחכמים הראשונים כגון רב יוסף וכיוצא בטובת הנאה: [ה] אם העכו"ם הולך מעצמו למקום אחר וישראל נותן לו אגרת מותר בכל ענין וכך הוא המדה ביצה"ר כי מעצמו הוא הולך לעשו' מנהגי:
[ו] מי שיש לו שכיר עכו"ם לשנה דוגמא שלו היצר הקבוע באדם ואין זה השטן אסור לשלחו ע"ש באגרת וכן נמי ביצר כי אין משתלח בזה אלא שליח אחר מוליך הכתב מטעם כי אין מלאך אחד עושה שתי שליחות כו': ועוד אני מדבר בדינים אלו לצד עילאה ימלל שולח אדם אגר' ביד עכו"ם כי הנה בתחיל' הבריאה קטרגה הירח ואמרה לפני הקב"ה אי אפשר לשני מלכי' להשתמש בכתר אחד על כן נגזר עליה לכי ומעטי את עצמך שהם שני דברים רעים הבאים כאחד ראשונה שהולכ' מעולם לעול' בסוד גלות וזאת שנית כי מתמעטת והולכת והנה למדנו כי הליכה זו הוא מדת העונש אמנם יש נמי שהולכת מעולם לעולם לטובה היינו מש"ה דודי ירד לגנו לזה העולם התחתון לערוגת הבושם ר"ל כדי למצא מרגוע לבדו בה להתבסם לפי כי האשה צריכה להתבסם לפי שנבראת מן הבשר כמשחז"ל שנא' עצם מעצמי ובשר מבשרי ולכן צריך לרעו' בגנים של האומו' וללקוט משם שושנים להעלו' אותם עמה למעלה בסוד אור חוזר ולכן בא הדין שולח אדם אגרת ביד העכו"ם ואפילו בערב שבת עם חשיכה לפי כי כן נמי נמצא למעלה כי אדם דקדושה שולח המדה אחרונ' הנק' אגרת כנודע מן הזוהר ונת' הטוב בענין המגלה הנק' אגרת ע"ש וזה הוא ביד הכותי כדי להוציא מהם ניצוצות מן אותם מלכין קדמאין דמיתי כי מהם נתהוו סטרא אחרא והקליפות כנודע והוא שקצץ לו דמים כי הנה אדם דקדושה נותן שכר לעכו"ם על כן היינו התמצית ששולח להם כדאיתא בזוהר פ' בלק ובלבד שלא יאמר לו שילך בשבת לפי כי אין מדה זו יורדת בעולמו' בשבת ואם לא קצץ בענין הגשמי אי לא קבוע בידואר במת' אסור לשלוח אפי' מיום ראשון ואי קבוע בידואר במתא משלחין אפי' ערב שבת והנה דוגמת הבידואר הוא מטטרון כי על ידו הוא שילוח האגרת זו מעולם עליון שנא' כי עוף השמים וכו' ואיתא בתיקונים כי עוף השמים דא מטטרון כי שם יורדת המדה עליונה הנז' מלכות שמים ומתלבש' בתוכו בסוד כי שמי בקרבו והוא קבוע לעולם על ענין זה ולכן מותר לשלוח והוא שיהא שהות ביום כדי שיוכל להגיע לבית הסמוך לחומה והענין מש"ה כי טוב יום בחצריך ונאמ' נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות בית ה' והם שני עולמות הנק' חצרות בסוד עשיה ויצירה ובית הוא נק' בבריאה והיינו בית הסמוך לחומה של עולם האצילו' שהיא בסוד הכלה כמשחז"ל שרוי בלא אשה שרוי בלא חומה שנאמר נקבה תסובב גבר:
אם התנה עמו שיתן לו שכרו אף ע"פ שלא פירש כמה יתן לו דינו כקוצץ וכן בענין הרוחני למעלה המוליך האגרת זו לעולמות ידוע הוא כי נותן לו שכרו אדם דקדושה העליון, ולכן דיני כקוצץ דסמכא דעתיה דישמעאלי ובדידה קא טרח וכן נמי למעלה יודעים כי נותן להם מן התמצי' די סיפוקם ומחייתם וסמכה דעתיה ובדידיה קא טרח אבל בסתם אף על גב כי יש בדעתו שיתן לו שכר אסור דלא סמכא דעתיה ובישראל קא טרח לפי כי סטרא אחרא הוא מלך זקן וכסיל לא סמכה דעתיה ובישראל קא טרח ואסור: אם שכרו לזמן קצוב דבר קצוב בכל יום והדוגמא כי סטרא אחרא הוא מושכר מן האדם דקדוש' לימים ונותן לו דבר קצוב בהליכתו ובחזרתו מאותו התמצית הנמשך להם מההוא שביל הכרמים כדאיתא בזוהר פ' בנק אלא שאינו מקפיד עמו מתי ילך היינו מ"ש בזוהר פ' תרומה דף קל"ז. וז"ל בשעתא דאיהי אתת בעולימתה' ובעאת לאתפרש' מסטרא אחרא לא אתת אלא כמאן דאזדמנת למחמי ביקרא דמלכא ולא יתיר והכי מכרזי דיזדמנון למחמי ביקרא דמלכא כד"א צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה פוקי למחזי ביקרא דמלכא כדין סטרא אחרא נא ניחא לה למחמי ואתפרש מינה כיון דאתת כל אינון שמשהא עיינין לה לחופה בהדי מלכא בלחישו ברזא וכו' ולכן מאחר כי נתבאר מדברי המחמר כי סוף סוף אתפרש סטרא אחרא משם והולך לו לכן יחמ' שאינו מקפיד עמו מתי ילך אם הוא בערב שבת אסור דכשיוצא בשבת והולך נו משם נראה כאלו התנה עמו כך שיוליך האגרת לכן למעלה אף על גב כי סטרא אחרא בכל ערב שבת נדחה והולך לו ומתפרש מן הקדושה אינו מוליך עמו אגרת של הקדושה רק הוא עונה למענה להתייחד עם דודה כנודע:
אם העכו"ם מוליך הכתב בחנם אפילו בערב שבת מותר שהרי הכותי מאליו הוא עושה זה וכן הענין ברוחני למעל' העכו"ם מאליו הכתב בחנם כי באשר סטרא דקדושה יורדת למטה כדי להכניע סטרא אחרא אין בהם תועלת מהולכה זו כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ג:
וז"ל תא חזי ביומא שתיתאה כד מטי זמנא דערב דליג לגו ההוא נהורא דאשא וסלקא לעינא לאענא גו גוונין כדין ישראל מתתקנין לתתא ומסדרין סעודתין ומתקנין פתורין כל חד פתורים כדין חד שלהובא נפיק ובטש בההוא מדורא כיון דבטש ביה מתגלגלן ההוא שלהובא וההוא מדורא ועאנין בנוקבא דתהומא רבא ואתטמרן תמן וההוא שלהובא איהו מסטרא דימינא ובגין דהוא מסטרא דימינא אעבר לההוא מדוא ואעיל ליה לנוקבא דתהומא רבא וכו' והנה מבואר מדברי המאמר כי ההוא שלהובא שהוא מסטרא דימינא יורד מלמעלה כדי להכניע סטרא אחרא ולהכניס אותה מדורא בתהומא רבה ובענין זה אין תועלת לסטרא אחרא אדרבא יש לה נזק כאמור ולכן הוא אומר אם הכותי מוליך הכתב בחנם היינו שמוליך זו השלהובא דאשא מסטרא דקדוש' מוליך אותה עמו בחנם כי אין להם שום תועלת בכך אפילו נתנה לו בערב שבת מותר לפי כי כן זה הדבר של המדורא והשלהובא נעשה בערב שבת כנזכר במאמר שהרי הכותי מאליו הוא עושה כן ואינו אלא להחזיק טובה לישראל מפני מה שקיבל ממנו והוה ליה כאילו קצץ וכן נמי הוא למעלה בענין הרוחני הישמעאלי סוד המדורא זו מאליו הוא עושה זה בכל ערב שבת כאמור ואינו אלא כדי להחזיק טובה לישראל סטרא דקדושה מפני מה שקבל ממנו התמצית נזון אותו ולהחיו' אותו כאמור והוה ליה כאילו קצץ ונותן נו דבר קצוב:
אם הכותי הולך מעצמו למקום אחר וישראל נותן לו אגרת מותר בכל גוונא היינו מש"ה וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו כי הנה עשו פנה מדעתו ורצונו ויצא מארץ ישראל והלך אל ארץ אחרת משלו ארצה שעיר שדה אדום מפני יעקב אחיו סטרא דקדושה וכן הוא המדה בכל ערב שבת סטרא אחרא הולך מרצונו ודעתו ונפנה מן המקום של הקדושה והולך לחוץ משלש מחנו' למטה מעול' העשיה שהוא מקום מדור של הקליפו' היינו הרשע שהולך מעצמו ולכן מידי לכתו מוליך עמו הכתב של סטרא דקדושה בסוד ההוא שלהובא דאשא כי ישראל עליון נותן לו חגרת זו מותר בכל גוונא:
מי שיש לו שכיר עכו"ם לשנה או יותר אסור לשלחו ערב שבת באגרת וזה הענין יובן בסוד אדם דעשיה בדרך קצרה והענין כי הנה סטרא אחרא מתפשט בכל העולמות כדאיתא בהיכלות בראשית ובהיכלו' פקודי אמנם אין הכל בהשואה אחת בכל העולמו' אמנם נענין הנוגע בעולם העשיה הקליפה שם מעורבת עם סטרא דקדושה כאשר מפו' בתיקונים וכבר נתבאר הענין לעיל בדרוש של הציצי' באורך אמנם לענין הנוגע בזה היינו מי שיש נו שכיר עכו"ם לשנה או יותר כי כן סטרא דקדושה יש להם רשע עמהם בשכר שנותנים לו שפע והוא לזמן קצוב כי הנה נאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ולכן אסור לשלחו ערב שבת אין זה בערך ההוא מדורא דאשא שמשלחים אותו מחוץ למחנה רק זה נשאר לעולם שם עד זמן בנחמ' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ במהרה בימינו: