אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רמו

סימן רמה

[א] הלא זה הדבר אשר העירותיך בצדק בתחלה כי הנה לא נצטוינו מעיקרא על שביתת כלים דכתיב למען ינוח שורך וחמורך וכל בהמתך אבל הכלים לא דלא שייך בהם. הנחה ולכן מותר להשאיל כלים ולהשכיר כלים לנכרים אף על פי שהוא עושה בהם מלאכה בשבת מפני שאין אנו מצווים על שביתת כלים כאמור והטעם ברור הוא במה שהקדמתי כי מפני מה ניתנה תורה ביום השבת כדי להיות נתקן עון של אדם הראשון דהכי איתא בזוהר כי עון קין והבל נתקן אבל עון א"ה לא נתקן עד שעמדו ישראל על הר סיני וכן מפורש בשום שכל פרשת תרומה דף קס"ח. וז"ל כיון דאתבריר פסולת שריאו אתוון לאולדא דאת ש"ת תקונ' דכר ונוקבא וכדין כתיב ב ויולד בדמותו כצלמו וגו' איהו קרא ליה שת וכו' מהללאל מ' סופא דאתוון דאדם ה' ונ' תיקונ' דהבל וכו' עד הכא אתבסם עלמא ואתתקן עקימא וכו' וחובא דאדם לא אתבסם עד דקיימו ישראל בטורא דסיני עכ"ל והנה נתבאר כי עון קין נתקן ולא של אדם והנה מבואר הדבר הזה מן המחמר וכן איתא בגמרא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן והנה נודע כי עיקר הזוהמא היא הדבוקה חל הגוף לפי שהיה חומר עכור ולכן צוה הקדוש ברוך הוא והיו נכונים ליום השלישי כי נצטוו בכיבוס בגדים וטהרה מן האשה לפי כי האשה היא אשר החטיאה לאדם והמשיכה בו המיתה בעולם ומפני כי כן אמרו חז"ל בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא לכן נצטוו שלשת ימים אל תגשו אל אשה ולכן נמצא כי כאשר עמדו ישראל על הר סיני הגופות שלהם פסקה זוהמתן והיו קדושים ולכן וא היה מקום להזהיר על שביתת הכלים לפי שהכלי הוא דוגמא אל הגוף כנודע שנק' בשר אדם על בשר אדם נא יסך ולכן בא הדין באמת מותר להשאיל כלים ולהשכיר כלים לנכרים אעפ"י שהוא עושה בהם מלאכה שבת מטעם זה שלא נצטוינו על שביתת הכלים ויש אומרים בכלים שהם עושים בהם מלאכה כגון מחרישה וכיוצא בה אסור להשכיר לנכרים בע"ש והטעם מפורש דמאחר כי ישראל לא שמרו בטהרתן אחר כך ויעשו עגל מסכה לכן כל מה שהוא ענין דוגמא לזה שנאמר היחרוש בבקרים לכן המחרישה והדומה לה אין ראוי להשכירה מע"ש דאוושא מלתא אבל מיום חמישי מותר ובלבד שלא יטול שכר שבת אלא בהבלעה כי לא יהיה זכרון למעשה בלתי טהור רק מדי חדש בחדשו או לשבוע אבל בענין השאלה מותר ועיקר הדבר כי הנה נתבאר מחז"ל כי הגרים הם שעשו אותו מעשה שנאמר אלה אלהיך ישראל ואינו אומר אלה אלהינו ולכן ניצולים הם ישראל מאותו עון ואמנם מכל מקום ע"י ידי המעשה בלתי טהור הנה חזרה הטומאה למקומה כמו בתחלה ואמנם בא התיקון לעון זה במעשה המשכן כמו שאמרו חכמינו ז"ל חטאו באלה שנאמר אלה אלהיך ישראל ונתקנו באלה שנאמר אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ולכן נאסרו ט"ל מלאכו' כמנין אלה עם המלה לחז"ל ואמנם בענין מעש' המשכן נמנעו הגרים מלהשתתף בו כדאיתא בזוהר פרשת פקודי דאילו בתחלה נאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו להביא את הגרים ולאחר שעשו אותו מעשה נתרחקו ונאמר ויקהל משה את כל עדת בני ישראל בלבד וכך אמר להם קחו מאתכם תרומה לה' ולא מן הגרים ולכן אין ראוי להשכיר להם כלים שהם הדוגמא לכלים של המשכן שהם היו לתיקון עון העגל לפי כי השכירות יש לו דין מכירה לענין הבתים כנזכר במקומו אבל לענין השאלה מותר שנאמר האלהי מקרוב אני אמר הקדוש ברוך הוא אני המקרב ואיני מרחק לכן לעולם זאת על ישראל לקרב רחוקים [ב] אסור להשאיל שום כלי לנכרים ביום השבת והענין על יסוד זה כי הכלים של ישראל דוגמא לכלים של המשכן שהם היו לתיקון העון אמנם הגרים לא נתקבלו בכלים של מעשה המשכן ולכן אפילו להשאיל כלים ביום השבת לעכו"ם אסור ואפי' בע"ש עם חשיכה שכבר קדש היום כל שאין שהות להוציאו מביתו של המשאיל קודם חשיכה מפני שהרואה סבור שהישראל צוהו להוציאו וענין ההוצאה הוזהרו עליה ישראל:

[ג] אסור לישראל להשכיר בהמתו לנכרים בשבת ואפילו בע"ש כדי לעשו' בה מלאכה שהאדם מצווה על שביתת בהמתו כנז' ואמנם לא דבר רק הוא מה שצוה ה' על שביתת בהמה גם שנאמר כי בא הצווי על האדם בעבור שחטא אדם הראשון אמנם אם אדם חטא בהמה מה חטאה אמנם הענין הוא אשר חז"ל הגידו בב"ר ותתן גם לאישה עמה ויאכל מלמד שהאכילה לכל בהמה חיה ועוף שנאמר גם ולכן לפי שכן מתחלה לא היה צורך בעולם להשתמש בבהמה שהרי נאמר ואכלת את עשב השדה אמנם אחר העון הוצרך לאנוש שנתקלל וקוץ ודרדר תצמיח לך וגו' ולכן בסנ"י כדי לתקן אשר חטא אדם עם הבהמה והאכיל אותה מן העץ והביא עליהם המות נצטוה על שביתת הבהמה ולפי כי עיקר העון היה ביום הששי לכן נמי נאסר מיום הששי ואם השאילה או השכירה לעכו"ם והתנה עמו להחזירה קודם השבת ועיכבה בשבת יפקיר אותה בינו לבין עצמו קודם השבת או יאמר בהמתי קנויה לעכו"ם כדי להנצל מאיסורא דאורייתא:

[ד] ישראל שהשכיר שוורים לנכרים לחרוש בהם והו' חורש בהם בשבת יש מתירים אם קבל עליו הנכרי אחריות מיתה וגזלה דבהכי ימצא כי חוזר עליו המעשה הרע והיינו מ"ש חז"ל מה ראה הקב"ה להקדים שור לכל הקרבנות משל למלך שיצא שם רע על בתו בדק בדברים ולא מצא בהם ממש מה עשה עשה סעודה גדולה והושיב אותו בן אדם בראש אז אמרו הכל ודאי כי לא היה ממש בענין כך הקב"ה בדק במעשה העגל וראה כי ישראל הם מוצלים מאותו עון לכן קבע שור ראש לקרבנות שנאמר שור או כשב או עז כי יולד לכן כאשר הנכרי מקבל עליו מיתה וגזלה וגניבה ויוקרא וזולא נעשית בהמתו כאמור ויש אוסרים דכיון שאין הנכרי יכול למוכרה אם ירצה נקראת בהמת ישראל והנרצה בזה כי סוף סוף נתלה העון בישראל ככתוב: [ה] אם ישראל ונכרי שותפים בבהמה מותר הנכרי לעשות בה מלאכה בשבת והדוגמא משחז"ל כשירד מרע"ה מן ההר הביא העגל לפניו אמר מי עשה אותך וכו' הה"ד ידע שור קונהו וחמו' אבוס בעליו אמנם ישראל לא ידע עמי לא התבונן אע"פ נשתתפו עמהם אותם שהרגו בני לוי שנאמר ויפול מן העם כשלשת אלפי איש ולכן יאמר אם ישראל ונכרי הם שותפים בבהמה דומיא שהיו שותפים במעשה העגל בשור וחמור כאמור ולכן מותר הנכרי לעשו' בה מלאכה בשבת שהרי הגרים נדחו מן השבת שנאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם וכותי ששבת וכו' ולכן יתנה עם הכותי בתחלה כשקנו איתה הכותי בשבת לפי שאינו יכול לשבות מן המלאכה וישראל יטול יום חול שנאמר קחו מאתכם תרומה לה' וסמיך ליה ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש לכם דייקא ע"ד מש"ה הוא לבדו יעשה לכם ואחז"ל לכם ולא לכותים אמנם ששת ימי חול תעשה מלאכת המשכן לכפר על מעשה העגל ואם לא התנו מתחלה אסור אעפ"י שהתנו אח"כ מאי דהוה הוה ואם ילוה אותם לנכרי בהלואה גמורה שיהא רשות בידו להוציאה אם ירצה שלא ברשות ישראל ויזקוף הדמים על הנכרי ואחריות השוורים על הנכרי מותר: ואמנם כאשר יאחז צדיק דרכו דרך האמת כנ"ל יובנו אלו הדינים החל וגמור בנועם שיח סוד המועיל לאדם ביום השבת כי מאחר שאנכי הגדתי והשמעתי כי כל מעשה המצות הוא מועיל לאדם בשלש זמנים בהווה בשעת המעשה גם לאחר מותו וגם לעולם התחיה וכל זה בגוף ונפש כנ"ל ואמנם מה שמועיל לאדם מעשה המצוה הוא לקנות לו בחינת רוח חדשה או נשמה אמנם בענין התפלה מועיל לאדם בחינתה כי ע"י הציצית שמתעטף בה קונה רוח חדשה כמש"ה כי רוח מלפני יעטוף וע"י הנחת התפילין קינה נשמה חדשה כנ"ל באורך והנה בשבת צריכא למי' דאע"ג כי חז"ל אמרו שיש לאדם תוספת נשמה יובן כי בחיל הוא יותר שהרי מתעטף בציצית ומניח תפילין וקונה רוח ונשמה אמנם בשבת אין תפילין לפי כי השבת נקרא אות אמנם אפשר להבין כי יהיה השבת קדושה שלה יותר להיות כי תוספת הנשמה הוא לילה ויום לא כן הוא בימי החול כי מה שזוכה האד הוא יהיה כנ"ל נמצא כי יש צדדין בענין השבת ולכן צריך לבאר באמצעית הדינים מהו הקדושה נוספת שקונה איש הישראלי בשבת מה שאי אפשר לאדם לקנות בימי החול ולכן יאמר נא מותר להשאיל כלים ולהשכיר כליו לנכרים אף ע"ג שהוא עשה בהם מלאכה בשבת והענין כי הנה יצר לב האדם רע הוא כינוי לכותים ע"ד משחז"ל בפ' לא יהיה בך אל זר איזהו אל זר שבתוך לבו של אדם זה יצה"ר ולכן יאמר כי האדם אף על גב שקונה נשמה יתירה מכל מקום לא יוכל לבטל ממנו היצר ולכן משאיל לו כלים היינו הגוף והאיברים שהם כלים לרוחניו' שבתוכו ומותר להשכיר לו כליו אעפ"י שהיצר עושה בהם מלאכה בשבת היא המלאכה שלו לפתות בני אדם ולהחטיא אותם ולפי כי בשבת צריך לענוג אותו במאכל ומשתה ומלבושים נאים ועונה וכל אלו הדברים שהם צרכי הגוף נמצא שמתחזק בהם היצר הרע לכן יאמר כי מותר מן התורה להשאיל ולהשכיר לו כליו האיברים אף על גב שהוא עושה בהם מלאכה של איסור בשבת מפני שאין אנו מצווים על שביתת כלים שהם האיברים מן המלאכה שלהם וקים לן כי אין לו בה כח לקטרג ככל ענין שנעשה בקדושה לשם המצוה אותו ויש אומרים דכלים שעושים בהם מלאכה בכגון מחרישה וכיוצא בה דהיינו מלאכת מחשבת אסרה תורה כאותו החסיד שחשב לגדור גנתו בשבת ואח"כ נמלך לכן אסור להשכיר מע"ש כדי שלא יהיה מחשב בשבת וביום חמישי מותר ובלבד שלא יטול שכר שבת אלא בהבלעה כי אינו מודיע אותו ההכנעה הנעשה לסטרא אחר' ביום השבת כאשר מתבאר לקמן וכן לענין תוספ' הנשמה אינו מודיע אותו כגון שישכיר לו לחדש או לשבוע כי בזה לא נעלם ממנו דאפילו הרשעים יש להם מנוחה שנאמר והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמנם להשאיל לו מותר והנה זה הוא ההפרש הנמצא בין השכירות להשאלה דאילו ענין השאילה יש לו הנאה ממנה שמשתמש מאותו כלי בלא כסף כך היצר יש לו הנאה מגוף האדם בשבת ממה שמתעדן במאכל ומשתה ובגדים נאים ועונה והיצר אינו מתחסר מזה כלום אבל ענין של השכירות של הכלי' הדוגמ' הוא מה שהאדם משתמש באיברים בענין התורה העבודה וזה הענין יש נוצר הפסד מזה שענין התורה מתשת כחו ולכן לענין העבודה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם זה היצר והוא נכנע מזה כנ"ל ולכן לענין של השכירות צריך להיות בהבלעה כדי שלא יקטרג על האדם כך אמרו חז"ל מחשבה מועל' אפי' לדברי תורה לפי שהיצר מקטרג אמנם להשאיל לו אפילו בע"ש מותר שהרי מאותה שעה מתחיל האדם לענג את השבת ולקנו' נשמה חדשה כדלקמן:

אסור להשאיל כלים לנכרי ביום השבת מאחר כי צריך האדם לקדש עצמו ביום השבת להכין איבריו לקבל תוספת הנשמה לכן אסור להשאיל שום כלי מן האיברים של האדם לכותים דהיינו כי כשאוכל יכוין לעבודת בוראו אשר צוה לקדש יום השבת ולענג אותו במאכל ומשתה ובגדיה נאים ועונה ואין לכותי זה היצר חלק מזה כלל כך אמרו בזוהר פ' תרומה ז"ל גופיהון דצדיקיא דלא אתענג בהאי עלמא אלא מסעודתיה דשבתי וחגי וזמני לא שליט עליהון סטרא אחרא בגין דלא אתענגו מדיליה כלום לא שליט עליהון ולכן אפילו בדרך השאלה ביום השבת כלים של ישראל שהם דוגמא לאיברים אסיר להשאיל אותם ואפילו בערב שבת כל שהוא סמוך לחשיכה שהרי כבר נתקדשו ע"י תוספת הנשמה כל שאין שהות להוציאו מפתח ביתו של המשאיל קודם חשיכה מפני שהרואה סבור שהישראל צוהו להוציאו אותו הכלי היינו האבר שלו מוציאו מרשות הקדושה:

אסור להשכיר או להשאיל בהמתו לכותי לעשות בה מלאכ' בשבת מפני שאדם מצווה על שביתת בהמתי והנה ענין של שביתת הבהמה נלמד ממקומו ואין המקרא חסר כלום שנאמר למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר משמע מזה כי שביתת בהמה הנזכר דומיא דבן אמתך והגר ואמר וינפש בן אמתך דמשמע כי על בחינת הנפש קאמר והוא בחינת הנפש הנקרא נפש הבהמית כלומר שלא יאמר האדם מאחר שנצטווינו לענג יום השבת בכל מה שאיפשר א"כ יהיה מורדף בלי חשך למלאת רסן בטנו להיות מצוי אצל אשתו כתרנגולים לכן צוה ה' על שביתת בהמה דהיינו דוגמא לנפש המתאוה בכל ענייני המותרות של עה"ז ולכן יאמר אסור להשכיר ולהשאיל לכותי זה היצר בהמה זו כדי שיעשה בה מלאכה בשבת מכל אלו הדברים האמורים שהם מלאכה שלו ואין זו מלאכת הקדש לשם המצוה אותם לפי שהאדם מצווה על שביתת בהמתו הנזכר ואם השאילה או השכירה לעכו"ם זה היצר והתנה עמו להחזירה קודם השבת לפי שבחול סטרא אחרא שולט ובכל אשר יעשה האדם לא יתכן להמלט ממנו לגמרי לא כן בשבת שיכול לעשות כל מעשיו לשמים ולא יהיה לו חלק כלל ולכן יכול להתנות עמו להחזירה לו בשבת שר"ל כי כאשר יעשה בה מלאכה מאחת מדברים אלו לא יהיה לו חלק בהם ואם עכבה בשבת יפקירנה בינו לבין עצמו כי כן הוא הדוגמא לזה כי יאמר קודם השבת מה שמתאוה הנפש הזאת אני ממלא רצונה או יאמר בהמתי זו קנויה לעכו"ם זה היצר לפי כי כן אמרו חז"ל ועבד חפשי מאדוניו כל זמן שהאדם בחיים הוא עבד ליצרו וליוצרו עשה רצון יצרו הוא מכעיס את יוצרו עשה רצון יוצרו הוא מכעיס את יצרו אם כן לא יתכן להמלט ממנו לכן יאמר הרי בהמתי זו הנפש הבהמית קנויה לו כדי שינצל מאיסורא דאורייתא כי סוף סוף הנה הוא עבד ליצרו כאמור:

ישראל שהשכיר שוורים שהם בכלל בהמה הנזכ' שנאמר למען ינוח שורך וחמורך והשכירם לעכו"ם היצר האמור לתועלת שלו לחרוש בהם וחרש בהם והדוגמא על דרך הנ"ל כי רדף אחרי המותרות בשבת ומילא רסן בטנו והחרישה הוא כינוי אל המשגל כמשחז"ל אצל ראובן דקאמר ליה יעקב כל החרישות שחרשתי באמך לא על רחל היו אם כן תחזור הבכורה ליוסף והיינו מה שחרש היצר הכותי בשבת יש מתירים אם קבל עליו הכותי מיתה וגזלה וגניבה ויוקרא וזולא שהדוגמא לזה כי האדם יהיה זהיר בכל ענין הצניעות האפשרי באותה שעה ודומה עליו בעניינים אלו שהם אונס כן היה בעניין אנוס מן היצר כי היה זקוק לעשות רצונו לכן מותר ויש אוסרים גם בזה דכיון שאין העכו"ם יכול למוכרה אם ירצה נקרא בהמת ישראל ר"ל דאף על גב כי האדם הוא עבד ליצרו כאמור ואינו יכול לדחות אותו לגמרי כמשחז"ל יצר תינוק ואשה לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת אמנם אין הישמעאלי זה היצר יכול למכרה רק להשתעבד בנפש ואם כן בהמתו של ישראל נקרא כי הבחירה ביד האדם:

אם ישראל ועכו"ם שותפים בבהמה שהכינוי הוא מורה על נפש הבהמית כאמור מותר לעשות בה מלאכה העכו"ם זה היצר מלאכה שהוא חפץ בה ממותרי צרכי הגוף על ידי שיתנה עם העכו"ם זה היצר בתחלה כשקנו אותה שהדוגמא הוא בזמן שנכנס יצה"ט באדם דאילו מתחלה בהמה זו הנפש היא ליצר משעה שנולד שנא' לפתח חטאת רובץ ומתחלה כשקנו בהמה זו התנה עם העכו"ם זה היצר שיטול העכו"ם בשבת מאותה הנאה מתענוגי הגוף וישראל ביום של חול מותר ואם לא התנו מתחלה אסור אע"פ שהתנו אח"כ שנכנס יצר הטוב אינו מועיל ואם ילוה אותה בהמה הוא הנפש לכותי זה היצר בהלואה גמורה שיהא רשות בידו להוציא לצורכו אם ירצה שלא ברשות ישראל לענין שאינו צורך להתקדש בו כאמור רק להנאת היצר ויזקוף הדמים על העכו"ם במלוה כי כן נאמר ונשא השעיר עליו את כל עונותם היינו עונות של איש תם והיינו אחריות השוורים הנזכר על הכותי מה שיגיע להם מדין שבת מותר ויש מתירים יותר מזה אפי' לא יהא הרשות ביד העכו"ם זה היצר וכו' כללו של דבר כי בכל צד מצדדין אלו מותר לפי כי כן נעשה שותף ישראל עם הכותי דהיינו כי ככל צורכי הגוף ישראל שהוא כינוי אל הקדושה נעשה שותף עם הרשע זה היצר במאכל ומשתה וכיוצא מאחר כי כן נצטוינו לענג את השבת ככל האיפשר לכן גם שמשתתף היצר בזה מותר:

וכאשר נלך לדרוש את ה' בדינים אלו ובזה ימצא קצת לימוד לענין תוספת נשמה הבאה בשבת לאיש הישראלי ולכן יהיה כך הדין מותר להשאיל ולהשכיר כלים לישמעאלי והנה להבין מהו ענין אלו הכלים ראוי לתת לב בכלים הנזכרים בפסח לצורך ההגעלה והם שלשה. כלי נחשת. כלי עץ. כלי אדמה. ושם נאמר כי הם שלשה מינים בבני אדם וכל אחד הוא מכונה לשם פעולתו כי הנה כלי נחשת היינו הרודף אחר העבירות לוטש כל כלי נחשת וברזל כד"א נחש נחשת וכלי עץ היינו תורה. עץ החיים היא ולא מצוה שנאמר פרי צדיק עץ חיים מה הן פירותיו של צדיק מצות ומעשים טובים ואין בו לחלוחית של מצוה כי יבש היה כעץ וכלי אדמה היינו הרודף אחר המותרות למלאת רסן בטנו כי אוהב אדמה היה ולא נמצא בו תועלת והנה ביום השבת הם נינוחים כל הרשעים שבגיהנם כמשחז"ל ואיתא בזוהר פ' תרומה דף קנ"א וז"ל בכל מעלי שבתא כרוזין אזלין בכל אינון מדורין דגהינם סליקו דיני דחייביא דהא מלכא קדישא אתייא ויומא אתקדש והוא אגין על כלא הנה מבואר מדברי המאמר כי בכל שבת לעת ערב מעברים הדינים של גיהנם מן הרשעים ואמנם זה יהיה להם בחלק הנשמה אמנם לענין הדין השייך אל הגוף יאמר כי מותר להשאיל ולהשכיר כלים של ישראל והם הגופים הנקראי' כלים לישמעאלים ואעפ"י שהוא עשה בהם מלאכה בשבת ומעניש אותם מפני שאין אנו מצווים על שביתת כלים הגשמיים וזה אות הוא להורות את בני ישראל כי יש גופים שאין להם מנוחה ביום השבת כאמור ויש אומרים דכלים שעושין בהם מלאכה היינו מלאכת שמים כגון מחרישה וכיוצא בה שהם מכלל כלי אדמה הנזכר שאין בו עבירה רק שהוא רודף אחרי המותרות אסור להשכיר לרשעים סטרא אחרא בערב שבת שהרי נמצא בו קצת קדושה וביום החמשי שהוא חול מותר בלבד שלא יטול שכר שבת אלא בהבלעה כגון שישכיר לו לחדש או לשבוע היינו מ"ש בזוהר פ' ויקהל מן הדינים הנעשים בגופים לשבוע ולשלשים יום ויש לשנה כמה בחינות של עונש. אמנם להשאיל לו בדרך השאלה מותר אפי' בערב שבת שהדוגמא לזה הוא כי אין נידונים ואין נינוחים:

אסור להשאיל שום כלי מאלו הגופים הנז' אף על פי שחטא ישראל הוא והשבת מגין עליו ואסור להשאיל שום כלי מן הגופים לכותים סטרא אחרא הממונים להעניש בני האדם על מעשיהם כפי רשעתם כדאיתא בזוהר פ' בראשית כל אחד ממונה על מין עבירה אמנם בשבת אין עונש אפי' בערב שבת אם הוא סמוך לחשיכה אין דנין הגוף בדון חיבוט הקבר מחז"ל והיינו כל שאין שהות להוציאו מפתח ביתו של המשאיל קודם חשיכה אז אין מענישין אותו מפני שהרואה אותו שמענישין אותו סבור שהישראל סטרא דקדושה צוה להוציאו לדון אותו ולכן אסור להעניש אותו כאמור:

אסור להשאיל או להשכיר הישראל בהמתו הוא בחינת נפש הבהמית כנ"ל לרשעים סטרא אחרא אף על גב כי יש גופים שיכול לתת אותם להעניש אותם בשבת כמש"ה ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון וגו' מן הגופים אבל בהמתו שהוא בחינת הנפש הבהמית אסור שיעשה בה מלאכה בשבת הוא ענין העונש לפי שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת כאמור כי אין מענישין אותה בשבת שהוא קדש לה' ואם השאילה או השכירה לעכו"ם סטרא אחרא בחול להעניש אותה על מעשיה והתנה עמו להחזירה אל הקדושה קודם השבת בשע' שקדש היום כמשפט כל הנפשות כי אז מסלקין מהם הדין והעונש כנ"ל ועיכבה סטרא אחרא בשבת אצלו עקב שמץ דבר נמצא בו אעפ"י שאינו מעניש אותה רק מעכבה אצלו ואין מניח אותה להכנס בג"ע יפקירנה בינו לבין עצמו קודם השבת או יאמר בהמתי זו קנויה לכותים כפי מעשיו כדי שינצל מאיסורא דאורייתא שאין מענשין בשבת ישראל סטרא דקדושה שהשכיר שוורים הם חלק נפש הבהמית כאמור לעכו"ם כדי להעניש אותם על מעשיהם דהיינו לחרוש בהם כד"א על גבי חרשו חורשים וחרש בהם בשבת היה מעניש אותם יש מתירים אם התנה עמו וקבל עליו הרשע סטרא אחרא אחריות כל מידי דאונס היינו משחז"ל רשעים אין אור של גיהנם שולט בהם קל וחומר ממזבח הזהב שלא היה רק עובי דינר ולא שלט בו האור כמה שנים והביאור אצלי מה ראו חז"ל לעשות קל וחומר זה מן מזבח הזהב לא דבר רק הוא אמנם הנרצה אצלי הוא לפי כי מזבח הזהב היו מקטרים עליו קטורת סמים ואמרו חז"ל מפני מה באה החלבנה שריחה רע עם הסמנים האחרים שריחם טוב היינו דוגמא לפושעי ישראל שריחן רע לפי מעשיהם והם מתערבים עם ישראל שמעשיהם נאים לרצון להם לפני ה' ולכן בא קל וחומר עצום מאד ומה מזבח הזהב כי היה עובי דינר כי היה מן הראוי לישרף מפני הקטורת הנמצא בו החלבנה ריח רע ממעשיהם של רשעים אשר המה חיים עד הנה ולא זזו ממעשה הרע והקב"ה לא עביד ניסא לשקרי והיה ראוי לישרף ועכ"ז לא שלט בו האש קל וחומר על הרשעים כי הנה הם עתה נידונים על מעשיהם בגיהנם כי אין אור של גיהנם שולט בהם ולכן אם הכותי קבל עליו כל ענין אונס שיגיע לשוורים אלו הם נפשות הרשעים מותר להעניש אותם בדבר קל כפי ראות ההשגחת הקב"ה עליהם ויש אוסרים גם בזה דכיון שאין הכותי יכול למוכרה אם ירצה לעשות בהם נקמה לרצונו נקראת בהמת ישראל נפש קדושה היא ואסורה להעניש אותה בשבת וכן עיקר:

אם ישראל סטרא דקדושה וישמעאל הם שותפים בבהמה זו נפש הבהמית כמו שאחז"ל ועבד חפשי מאדוניו האדם הוא עבד ליצרו ועבד ליוצרו עשה רצון יוצרו מכעיס את יצרו ואם עשה רצון יצרו מכעיס את יוצרו ואמנם בהמה זו הנפש היתה עושה רצון שניה של ישראל סטרא דקדושה רצון יוצרו ועשה רצון יצרו דהיינו פעמים צדיק פעמים רשע מותר לעשות בנפש זו מלאכה של עונש בשבת הכותי ע"י שיתנה עם העכו"ם סטרא אחרא בתחלה כשקנו אותה מצד מעשיה שיטול העכו"ם סטרא אחרא בשבת להעניש אותה וישראל בחול כל אחד מעניש על הנוגע לו ואם לא התנו מתחלה ונותן רשות לעכו"ם אע"פ שהתנו אח"כ אסור ואם הלוה אותה בהלואה גמורה שיהא רשות בידו להוציאה מן הקדושה אם ירצה שלא ברשות ישראל סטרא דקדושה ויזקוף הדמים על העכו"ם מותר היינו מ"ש בזוהר פ' משפטים לעם נכרי לא ימשול למכרה דפעמים מתחייב בגלגול להכנס בגוף נכרי אז מותר להשתעבד בה בשבת גם להעניש אותה בשבת ובכן כל זה בצדדין האמורים אין להאריך בהם ולכן אשרי כל ירא ה' יעשה באופן שלא יהיה מצטרך לאחת מכל אלה ואם חטא יעשה תשובה ויתכפר לו כי אין לך דבר עומד מפני התשובה כמשחז"ל: ואמנם סוד הענין בדינים אלו אגלה אזנך בדרך קצרה כבוד אלהים הסתר דבר דע כי עיקר קדושת השבת שורה על אדם הגשמי תוספת נשמה מפני כי כן נעשה למעלה מפני כי כל עולם מתעלה וקונה קדושה נוספ' והיינו תוספ' נשמה לפי כי אלו הם העולים מתל מלת תל חרש' הכלים בלבד של עולם העשיה עולים וקוני' הקדושה שבעול' היצירה וכן כל עולם ועולם יעלם לעולם שלמעלה ממנו עד אין סוף ולכן יאמר מותר להשאיל ולהשכיר כלים לכותי בענין הגשמי כאמור ואף על פי שהעכו"ם עושה בהם מלאכה בשבת מפני שאין אנו מצווים על שביתת כלי והטעם מפני כי כן הוא למעלה ברוחני הכלים של העולמות כלם עולים למעלה וקבלין דין מן דין תוספ' קדושה ולכן גם שנשאיל או נשכיר כלים גשמיים לעכו"ם הגשמי לא מפני כך יוכל להתאחז בכלים העליונים לפי שהם עולים למעלה למעלה ועוד אפשר לומר בכלים הם סוד מלכין קדמאין דמיתו והם הכלים שירדו בעולם העשיה ואף על גב. כי בשבת יש להם ענין עלייה אמנם אינם נתקנים לגמרי עד לעתיד בזמן הגואל ומוכרח הוא כי יש כלים בעשיה למטה לעולם והנה מאלו הכלים הם נאחזים סטרא אחרא והם חיים מהם ומתפרנסים עד זמן שמתקיים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ולפי דלא סגי בלאו הכי מותר להשאיל ולהשכיר כלים לכותי הגשמי ואע"פ שהוא עושה מלאכה בהם בשבת לפי כי אין אנו מצווים על שביתת כלים מפני כך כדי לתת אחיזה לישמעלים להתפרנס מהם בשבת ויהיה להם קיום בעולם עד בא יום פקודתם אמנם אסור להשאיל שום כלי לעכו"ם הגשמי בשבת ואפי' בערב שבת סמוך לחשכה כל שאין שהות להוציאו מפתח ביתו של המשאיל קודם כי עדיין לא קדש היום מפני שהרואה סבור שהישראל סטרא דקדושה צוהו להוציאו אל הקליפה ולא היא אסור להשכיר או להשאיל ישראל סטרא דקדושה בהמתו לעכו"ם כדי שיעשה בה מלאכה בשבת והיינו בסוד אותה בהמה הרבוצה על אלף הרים כמשחז"ל ואיתא בזוהר פ' פנחס דף רי"ז וז"ל מצמיח חציר לבהמה אלין אינון שתין אלף ריבוא דמלאכין שליחן דאתבריאו ביומא תניינא דבראשית וכלהו אשא מלהטא אלין אינון חציר אמאי חציר בגין דצמחין בחציר דא בעלמא וכל יומא ויומא אתקצירו השתא ולבתר צמחין ומהדרין במלקדמין ועל דא כתיב מצמיח חציר לבהמה כד"א יודע צדיק נפש בהמתו ותנינן אלף טורין סלקין לה בכל יומא ויומא וכל טורא וטורא שתין ריבוא הוי והיא אכלה עכ"ל הנה מבואר כי בהמה זו היא בסוד עולם המלאכים ולכן אסור להשאיל או להשכיר איש הישראלי הגשמי בהמתו לישמעאלי כדי שיעשה בה מלאכה בשבת לפי כי כן נמי הוא למעלה בסוד הרוחני אותה בהמה הרבוצה על אלף הרים אין יכולת לסטרא אחרא להתאחז ממנה ביום השבת אע"ג כי בעולם העשיה משאילים להם כלים כאמור לפי כי לא נצטוינו על שביתתם אבל בענין הבהמה נצטוה האדם על שביתת בהמתו בגשמי מפני כי כן נמי גם ברוחני מצווה על שביתת שלה כאמור ואם השאילה או השכירה הגשמי לכותי והתנה עמו להחזירה לו קודם השבת ועכבה אצלו מה יעשה יפקירנה בינו לבין עצמו כי כן נמי ימצא למעלה ענין הפקר באותה בהמה או יאמר בהמתי קנויה לכותי ובזה ינצל מאיסורא דאוריי' כי כן נמי למעלה מקנה בהמה הז' לכותי הם אותם אלף טורין דסלקין לה והיא אוכלת אותם כמש"ה מצמיח חציר לבהמה ובזה הם נהנים ממנה ואין בזה ענין איסור:

ישראל שהשכיר שוורים לעכו"ם לחרוש בהם הנה בחינת שור היא בחינת דין כדאיתא בזוהר פ' וירא דף קי"ג: וז"ל ר"ש הוה יתיב ולעי באורייתא והוה משתדל בהאי קרא ולקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר וגו' א"ל ר' אלעזר האי למאי איצטריך בכה ר' שמעון ואמר ווי לעלמא דאתמשך בתר דא דהא מן ההוא יומא דההוא חויא בישא דאתפתה ביה אדם שליט על אדם ועל עלמא איהו קאים למסטי עלמא ועלמא לא יכיל לנפקא מעונשיה עד דייתי מלכא משיחא ויוקים קב"ה לדמיכי עפרא דכתיב בלע המות לנצח וכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ וכו' וקב"ה חייס על בנוי ובגיני כך קרבין על הא עגלא בגין לתקנא עמיה מה דאתנטיל ההיא נשמתא דבר נש מניה ולא ישתכח מקטרגא על קריבין בהאי עלמא ורזא עילאה תנינן הכא שור פרה עגל עגלה כלהו ברזא עילאה אשתכחו ובג"כ בדא מתקנין לי' קריבין עכ"ל. הנה מבואר מדברי המאמר כי שור ופרה הם בחינת גבורה ולכן באים לתקן כי ימצא חלל באדמה כדי שלא יקטרג על הקרובים לעיר ולכן יאמר ישראל שהשכיר שוורים לישמעאלים לחרוש בהם וחרש בהם בשבת יש מתירים והדוגמא לזה למעלה הוא בחינת הגבורות כי מהם יונקים החיצונים בחול בסוד אלהים אחרים ולכן כשחורש בהם בשבת נמצא שמתעורר בחינת הדין ואנחנו מצווים שלא לעשות באופן שיתעורר בחינת דין ביום השבת שנאמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם דהיינו למעלה כי שם מושב הנשמות של ישראל ביום השבת ולכן יש מתירים באופן זה אם קבל עליו העכו"ם אחריות מיתה וגזלה וגניבה ויוקרא וזולא כי כל זה הוא ענין אונסים ובהכי נמי ימצא כי בחינת הדין אין לו כח להתגבר למעלה ליינק ממקום עליון מן הקדושה ויש אוסרים דכיון שהעכו"ם הגשמי אין יכול למכרה אם ירצה אם כן נקראת בהמת ישראל וכן נמי למעלה מאחר כי סטרא אחרא אינו יכול לעשות כרצונו באותה בחינה שהוא נאחז ממנה נקראת של ישראל אלהים קדושים הוא ולכן אסור להשכיר השוורים לכותי:

אם ישראל וכותי שותפים בבהמה בגשמי כי הנה מורה כי כן נמי ישראל וסטרא אחרא למעלה הם שותפין כבהמה הרבוצה על אלף הרים כנ"ל מותר לעשות בה מלאכה הישמעאל בשבת ולהיות לה הנאה ממנה להתאחז משם וזה על ידי שיתנה עם העכו"ם סטרא אחרא בתחלה כשקנו אותה שיטול העכו"ם בשבת לפי כי העולמות עולים למעלה ונמצא כי יהיה לו הנאה מועטת וישראל סטרא דקדושה יטול ביום חול כי אז השפע גדול שנמשך להם בשבת מועיל להם בכל ימות של חול כדאיתא בזוהר פ' ויקהל ואם לא התנו מתחלה אסור אפי' שהתנו אחר כך אמנם אם מלוה בהמה זו לעבודה בהלואה גמורה שיהיה נהנה כל צורכו לשעה קלה שיהיה רשות בידו להוציאה אם ירצה שלא ברשות ישראל יקח השפע שירצה שלא ברשות של הקדושה ויזקוף הדמים על הכותי ואחריו השורים של בחינת הגבורה מותר וכל הענין:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה