מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן רמה
[א] כבר נתבאר למעלה על ענין עון הקודם של אדם הראשון אשר נוקשו בו ישראל לאחר שנטהרו לפני הר סיני ואמנם נמצא איסור נוסף במעשה קין והבל ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו לפי כי אמר לו בא ונחלוק העולם אני ואתה ומתוך שותפות זה הרג אותו ולכן חזר הדין זה ביעקב ועשו כי אמר עשו ליעקב בא ונחלוק העולם שנאמר נסעה ונלכה שנינו יחדיו כמשחז"ל אמר לו יעקב לא כך אעשה אלא יעבור נא אדוני טול אתה העה"ז ואני אטול עה"ב ולכן בא הדוגמא בזה ישראל ועכו"ם שיש להם שותפות וחוזר הדין לישראל וערב רב שהיו יחדיו באותו מעשה ואמנם העיקר חוזר להיות על שני שותפים הנמצאים באדם יצה"ט ויצה"ר שנא' לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו כמשחז"ל זה יצה"ט ויצר הרע ולכן יאמר נא באם ישראל ועכו"ם שיש להם שדה הדוגמא על שדה הנאמר בו ויהי בהיותם בשדה ונאמר כריח שדה אשר ברכו ה' או תנור כד"א ותנור לו בירושלים או מרחץ הוא גהינם כנ"ל או רחיים שטוחנין מן לצדיקים כל דברים הללו דבר והפכו שניהם שותפים דוגמא לכל השותפי' הנז' והללו הם מעותדי' לפעול בכל אלו הדברים ממועצותיהם לאדם או שהיו שותפין בחנות בסחורה בגוף האדם עצמו ששנינו החנות פתוחה והחנוני מקיף וכו' אם התנו מתחלה בשעה שבאו להשתתף היינו לזמן י"ג שנים כי אז נכנס באדם יצר הטוב כמשחז"ל שיהיה שכר השבת הריוח אשר ימצא בעשותו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה יהיו של עכו"ם היצר הרע אם מעט ואם הרבה לא יעמוד יצר הטוב כנגדו רק לו לבדו ועבר יום אחד בשבוע כנגד יום השבת לישראל יתננו חלקו מותר אף ע"ג דמשמע מינה שדעתו לחטא ביום השבת אין זה רק לדחות אותו לקיים מ"ש שוב יום אחד לפני מיתתך ואם לא התנו בתחלה כשיבואו לחלוק נוטל עכו"ם שכר השבתות כלם שהאדם עבר עליהם לפי כי כל הרשעים הם נידונים ביום השבת אמנם המחלל שבת אין לו מנוחה כדאיתא בזוהר פ' תרומה דף קנ"א וז"ל בכל מעלי שבתא כרוזין אזלין בכל אינון מדורין דגהינם סליקו דיני דחייביא דהא מלכא קדישא אתייא ויומא אתקדש ואיהו אגין על כלא ומיד דינין אסתלקו וחייביא אית לון נייחא וכל אינון מחללי שבתות וזמני בפרהסיא דינין סלקין מנייהו אבל נורא דגהינם לא אשתכך מעלייהו לעלמין וכל חייבי גהינם שאלי עלייהו מאי שנא אלין דלית לון נייחא מכל חייבין דהכא אינון מאריהון דדינא חייבין לון אלין אינון חייבין דכפרו ביה בקב"ה ועברו על אורייתא כלה בגין דלא נטרו שבת וכו' ולכן יאמר כי עכו"ם סטרא אחרא נוטל שכר כל השבתות והשאר חולקין אותו מן המצות והעונות ואם לא היה שכר השבת ידוע לפי כי המחלל שבת אינו נידון באופן זה אלא כשמחלל שבת בפרהסיא אמנם אם לא נודע אשר חטא עליה בשבתות לעין כל יטול העכו"ם סטרא אחרא לבדו שביעית השכר כי כך אחז"ל עבירה מכבה מצוה וחולקים השאר כאמור:
[ב] היכא שהתנו בתחלה אם אחר כך בשעת חלוקה נתרצה הכותי לחלוק בשוה מותר כך אחז"ל לעלוקה שתי בנות גן עדן צועק תן לי צדיקים גהינם צועק תן לי רשעים וכו' ולכן חולקים בשוה:
[ג] היכא שלא התנו בתחלה יש תיקון על ידי שיחזיר המוכר להם דמי הקרקע היינו גוף האדם הוא קרקע והמוכר זה הקב"ה שהוא מחזיר האדם בגלגול הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר והיינו דמי הקרקע הם המצות שעשה זה מפסיד אותם או מחזיר אותו בגלגול היינו כי ימכרוהו לאיש אחר חלק הנפש ויחזרו ויקנוהו בשותפות יצר הטוב ויצר הרע ויעשו תנאי בשעת הקנייה ואם נשתתפו בחנות הוא הגוף כאמור ולא התנו יחזור כל אחד ויטול חלקו מן הגוף ויבטל השותפות כשימות האדם ואחר כך יחזרו להשתתף בגוף השני כאמור ויתנו בתחלה ואם קבלו הקרקע זה הגוף לעשות בו מלאכה בשותפות יבטלו השיתוף במיתת האדם ואח"כ יחזרו להשתתף בגלגול הנשמה בגוף אחר ויתנו בתחלה כאמור:
[ד] יכול ישראל ליתן לכותי הוא היצר סוד הקליפה מעות להתעסק בהם היינו משחז"ל ונוגשיך צדקה המעות שהעכו"ם נוטל מישראל צדקה תחשוב לו ונוסף עוד כי יש לו להתעסק בהם דוגמא להרויח בהם ואף ע"פ כי הישמעאלי נושא ונותן בהם בשבת דהיינו להטעות ולהכשיל בני האדם ולהחטיאם חולק עמו כל השכר בשוה כך איתא בזוהר פ' תרומה דף קסג וז"ל וכי מאן חמא עבדא דלהוי קטיגורא דמאריה וכו' רעותיה דקב"ה דיהון בני נשא תדירי בפולחניה ויהכון באורח קשוט כו' איך אתיא עבדא בישא ואשתכח מקטרגא ואסטי לבני נשא באורח ביש ועביד לון דלא יעבדון רעותא דמאריהון אלא ודאי רעותא דמאריה עביד למלכא דהוה ליה בר יחידאי והוה רחים ליה יתיר ופקיד עליה ברחימו דלא יקרב גרמיה לאתתא בישא וכו' בביתא דמלכא לבר הוה ההיא זונה וכו' תועלתא פקידא דמאריה עביד וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי המקטרג הוא יצר הרע עושה מצות קונו ולכן הוא אומר חולק עמו על השכר השוה דהיינו כי יצר הטוב נוטל שכר המצות ויצר הרע נוטל שכר העונות כאמור מפני שאין המלאכה זו של הפיתוי ועצה רעה מוטלת על ישראל לעשותה שנאמר שהעכו"ם היצר הרע עושה שליחותו של יצר הטוב וכן אין העסק ניכר ממי הוא:
[ה] מותר לישראל ליתן סחורה לעכו"ם למכור כי הסחורה הוא דוגמא לתורה שנא' כי טוב סחרה מסחר כסף היינו משחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח וכמו ששנינו הרי רץ לדבר מצוה ובורח מן העבירה ואמנם סוד הענין יובן כמ"ש בזוהר כי האדם יכול להחזיר יצר הרע שהוא שד ונותן בו אות יוד נעשה שדי ולכן נאמר ולעבדו בכל לבבכם ביצר הטוב וביצר הרע והיינו שיכול ליתן סחורה של תורה לעכו"ם יצר הרע למכור אם קצץ לו שכר ובלבד שלא יאמר לו מכור בשבת:
תנור שלקחו משכון מעכו"ם והוא דוגמא לחלק אשר לו בגיהנם ויצר הרע ממונה עליו וישראל ע"י מעשה המצוה לקח מתחת ידו חלק זה והוא ממושכן בידו לתת לרשע כרשעתו כאשר נתחייב לוקח חלקו וחלק חברו בגהינם וקבל עליו העכו"ם שמה שיעלה שכר התנור יתן לישראל ברבית מעותיו מותר ליטול שכר שבת לפי שהוא ברשות העכו"ם ואין לישראל חלק בו באותה הנאה שהיצר עושה רצון הקב"ה לפתות בני אדם ולהכניס אותם לגהינם וגם אין הישראל אומ' לו לעסוק בשבת וישמעאלי כי טרח בנפשי' טרח לקיים תנאו שיש לו עם הקב"ה שילך לפתות לבני אדם כמשל הזונה כנ"ל:
ו אם אפו עכו"ם בתנורו של ישראל כחלק הנמצא לו בגהינם דשבת על כרחו ונתנו לו פת בשכר התנור מן התורה שלמד הנאפת שם בסוד יכין וצדיק ילבש אסור ליהנות ממנו בכי האי גוונא:
ראיתי ונתון אל לבי לבאר הדינים אלו על דרך הנ"ל וכך היה אומר ישראל וכותי שיש להם שדה וכו' והענין כי הנה סטרא אחרא יש להם כל הדברים כנגד סטרא דקדושה שנ' כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים ולכן ימצא כי ישראל עליון סטרא דקדושה יש לו עם כותי כל עניינים אלו שוה בשוה שדה של הקדושה כריח שדה אשר ברכו ה' וסטרא אחרא שדה אדום וכן תנור שנ' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם וכן בתמורה קרבם יחמו כתנור וכן מרחץ שנא' רחצו הזכו ונא' אם רחץ ה' את צואת בנות ציון וכן רחיים שנא' קול רחיים ואור נר ונא' אשר אחר הרחיים ולכן יאמר ישראל ועכו"ם שהיו להם בחינות הללו בשותפות או שהם שותפים בחנו' בסחורה והיינו המד' האחרונה היא חנות מיוזנת ולפי כי סטרא אחרא נאחזו בה לפי כי רגליה יורדות מות לכן יצדק כי סטרא אחרא יש לו סחורה בחנות זו לכן אם התנו מתחלה משעה שבאו להשתתף שהוא דוגמא לזמן הבריאה כאשר נגזר עליה לכי ומעטי את עצמך נעשית ראש לשועלים ואתבריאו קליפין כדאיתא בזוהר פ' בראשית וכן נמי התנו שיהיה שכר השבת לכותי לבדו אם מעט ואם הרבה ושכר יום אחר כנגד יום השבת לישראל לבד מותר והענין כי הנה שכר השב' היינו מה שמגיע לקליפה ביום השבת מן הקדושה כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל כענין החשמל ונוגה לו סביב ושכר יום אחר כנגד יום השבת לישראל לחוד מותר לפי כי השכר של ישראל סטרא דקדושה גדול מאד ובתנאי זה שנותן שכר יום השבת נמצא תועלת גדול לסטרא דקדושה כאשר סטרא אחרא נדחית למטה והקדושה מתייחדת למענה וקרב אותם אחד אל אחד איש באחיהו ידובקו ולכן אם לא התנו בתחלה כשיבואו לחלוק נוטל הישמעאלי שכר כל השבתות שנמצא בהם דלמפרע כל הקדושה קנה אותה האיש הישראלי והשאר חולקים אותו ואם לא היה שכר השבת ידוע לפי כי כן שכר השבת לא נתגלה כמו שאחז"ל ובפרט מענין נשמה יתירה לא נתגלה ולכן יטול העכו"ם לבדו שביעית השכר וחולקים השאר:
היכא שהתנו מתחלה שיהיה שכר השבת לעכו"ם אם אח"כ בשעת חלוקה נתרצה הכותי לחלוק בשוה מותר לפי כי מאי דהוה הוה ישראל נטל את שלו מן הקדושה לשעבר:
היכא שלא התנו בתחלה יש תיקון שיחזיר המוכר להם דמי הקרקע היינו קב"ה שגזר על הירח לכי ומעטי את עצמך והיינו המוכר את הקרקע כד"א אסתר קרקע עולם היתה וכאשר קלל את הנחש שם נאמר ועפר תאכל כל ימי חייך ואמרו חז"ל לא עפר מכל מקום אנא חופר עד שמגיע לסלע או לבחולה ולכן יחזיר דמי הקרקע זה או ימכרנו לאיש אחר זה סמאל הנקרא אחר ויחזרו ויקנהו בשותפות כאמור ויתנו בשעת הקני' ואם נשתתפו בחנות הנזכר ולא התנו יחזור כל אחד ויטול חלקו כי הכותי נותן חלק מן הקדושה המחיה אותו שנ' ואתה מחיה את כלם ויבטלו השותפות לשעה ואח"כ יחזרו להשתתף בענין טוב ורע כדאיתא בזוהר פרש' מקץ דף ר"ד וז"ל כיון דאתגלגלו אתוון ט"ר כחדא סלקא ט' ולא אתיישבת עד דגער בה קב"ה וכו'. הנה נתבאר מדברי המאמר כי אות ט' נא היה רוצה להתחבר עם אות ר' עד שגער בה הקב"ה בעבור צורך בריאת האדם וזהו ענין השותפות שיחזרו להשתתף ומה גם כי יש שיתוף לשניהם באדם דעשיה ואין לפרש בזה ואם קבלו הקרקע לעשות בו מלאכה בשותפו' על דרך האמור יבטלו השיתוף וימחלו זה לזה ואחר כך יחזרו להשתתף ויתנו בתחלה:
יכול ישראל ליתן לישמעאלי מעות להתעסק בהם היינו מ"ש בזוהר פרשת משפטים דף ק"ת וז"ל כל עובדין דקב"ה עביד בקדמיתא אקדים ההוא דלבר ולבתר מוחא דננאו וכו' דהא כל קליפ' מסטר' אחרא הוי ומוחא ממוחא ותדיר סטרא אחרא אקדים ורבי ואגדיל ונטיר איבא כיון דאתרבי זרקין ליה לבר ויכין רשע וצדיק ילבש וכו' וזה הוא ענין מה שנותן ישראל מסטרא דקדושה מעות לכותי להתעסק בהם ואף על פי שהעכו"ם נושא ונותן בהם בשבת שהם מגדלים כנז' חולק עמו כל השכר בשוה מפני שאין מלאכה זו מוטלת על ישראל לעשותה אנא יכין רשע וצדיק ילבש א"כ אין לומר שהישמעאלי עושה שליחותו של ישראל אלא לעצמו הוא עושה וכן אין העסק ניכר שהוא לישראל כי הקליפה היא מגדלת נודע ממי העסק והתועלת: מותר לישראל לית סחורה לעכו"ם למכור אם קצץ לו שכר והיינו סוד התמצית שנותן להם סטרא דקדושה כדאיתא בזוהר פרשת בלק דף ר"ט וז"ל כדין אימא בלחישו נגיד מתנן עילאין ושדר וקבע לון בההוא עטרא לבתר אנגיד נחלי דמשח רבות קדישא על רישא דמלכא וכו' כדין חדוותא הוא בכל אינון בני מלכא ומאן אינון כל אינון דאתו מסטרייהו דישראל דהא נא מזדווגי בהו ולא קיימו עמהון בר אינון ישראל בני ביתא ומשמשי נהו כדין ברכאן דנפיקי מנייהו דישראל הוא וישראל נטלין כולה ומשדרין חולקא מיניה לישמעאלים ומההוא חולקא אתזנו שאר עו"ג ותאנא מבין סטרא דממנן על עו"ג נפיק חד שביל דקיק דמתמן אתנגיד חולקא לאינון תתאי ומתמן מתפרש לכמה סטרין ודא קרינן ליה תמצית דנפיק מסטרא דארעא קדישא וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי סטרא דקדוש' נותנים התמצית לסטרא אחרא ולכן מותר לישראל הגשמי לתת סחורה לישמעאלים הגשמי למכור בשבת אם קצץ לו דמים לפי כי כן נמי סטרא דקדושה נותן סחורה זו לסטרא אחרא למכור לכל סטרין דילהון בשבת וקוצץ להם שכר מן התמצית ובלבד שלא יאמר נו בדבור בשבת אלא עונם כמנהגו נוהג:
תנור שלקחו ישראל משכון מכותים היינו גהינם אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם וזה היא של הקליפה כנודע ונטלו סטרא דקדושה משכון ביום השבת שהוא בטל כדאיתא בזוהר וקבל עכו"ם כי כל מה שיעלה שכר התנור מן הנדונים שם יתן לישראל רבית בשכר מעותיו היינו מה שמקלסין הרשעים שם להקב"ה וחומ' יפה דנת יפה חייבת יפה התקנת גהינם לרשעים כמשחז"ל כשם שקילוסו של הק"בה עונה מן הצדיקים מגן עדן כך עינה קילוסו מן הרשעים בגיהנם שנאמר עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו מותר לישראל סטרא דקדושה ליטול שכר שבת בסוד אור חוזר לפי שהוא ברשות רשעים סטרא אחרא ואין לישראל סטרא דקדושה חנק בו בגיהנם זה וגם אין ישראל סטרת דקדושה חומר לה לכותים סטרא אחרת נעסוק בשבת ועכו"ם כי טרח בנפשיה טרח נקיים תנאו עם הקב"ה שהפקיד אותו בכך משנה זונה כנ"ל:
אם חפו כותים וכו' סטרא אחרת בתנורו של ישראל הוא גיהנם עליון בשבת על כרחו ונתנו לו פת בשכר התנור בסוד תנור חסור ליהנות ממנו כי חין ענין בירור בשבת כדלקמן: