מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן רמד
[א] הנה נתבאר למעלה כי כל הדברים יגעים אשר נעשים ביום השבת הוא לתקן העון הקודם של א"ה מפני כי כלנו טעינו בו להיות כי כל הנשמות היו כלולות בו כמשחז"ל אצל איפה היית ביסדי ארץ אמר הקב"ה לאיוב איפה שלך היכן היית באדם הראשון נמצא כי עון של אדם הראשון הוא אצלנו כמו שביארתי בפ' הן בעון חוללתי זה עון אדם הראשון ובחטא יחמתני אמי זו חוה שבא עליה נחש כמ"ש חז"ל בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא ואף על גב כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. חזרה עליהם מפני מעשה העגל. ולכן כמו שנא' ויקח ה' את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ונאמר וישלחהו מג"ע לעבוד את האדמה אשר לוקח משם שהוא ענין מלאכה לכן נאסרה ענין המלאכה בשבת ומה גם כי ישראל חטאו בענין המלאכה במעשה העגל כי כמה מלאכות עשו לפניו ולכן יאמר פוסק אדם עם הנכרי על המלאכה בחול וקוצץ דמים והכותי עושה לעצמו כי כן נמי ערב רב הם שעשו העגל שכן נאמר אלה אלהיך ישראל ולא נאמר אלה אלהינו כמשחז"ל מלמד שהגרים עשו אותו ואיתא בזוהר מהיכן בא להם מענין השבת שנאמר ביני ובין בני ישראל ולא הגרים מיד נתקנאו כדאיתא בזוהר ע"ש ואיתא בזוהר פ' תשא דף קצ"א וז"ל ת"ח כל זמנא דהוו משה במצרים שמא דאלהים לא דכיר וע"ד קשיא ליה לפרעה וגו' והשתא בעו ההוא מלה והיינו קום עשה לנו אלהים לנו דייקא דאנן צריכין לההיא מלה לאתקפא סטרא דילן דהוה אתדחיא עד השתא אשר ילכו לפנינו מאי אמרי אלא הכי אמרו חמינן דאתון ישראל כל טב וכל יקר דעלמא לכו ואנן דחיין לבר דלכו וה' הולך לפניהם יומם אוף הכי אלהים אשר ילכו לפנינו וכו' ת"ח כל ענני יקר דאזלו במדברא לא הוו חפיין אלא לישראל לחודייהו. וההוא עננא דיקר וה' הולך לפניהם יומם אזלא לקמייהו ואלין ערב רב וכל אינון בעירי ותורין ועאנין הוו אזלין לבר ממשרייתא לבתרייתא וכו' וכל אינון דנטרי לון וכו' והנה מבואר מדברי המאמ' כי הגרים מחמת קנאה עשו המעשה בלתי טהור ולכן בא הדין כותי ששבת וכו' שנאמר ויום ולילה לא ישבותו ולכן יאמר פוסק אדם עם העכו"ם על המלאכה וקוצץ דמים והנכרי עושה לעצמו ואע"פ שהוא עושה בשבת מותר בד"א בצנעא שאין מכירים הכל שזו המלאכה הנעשית בשבת של ישראל היא וכו' והנה גם בזה ימצא דוגמא לקרבה אל המלאכה מלאכת שמים מאחר כי התכלית בזה הוא לתקן העון הקודם כאמור ולכן יאמר פוסק אדם עם עכו"ם על המלאכה הידועה אשר מצווים ומוזהרים עליה התורה והמצוה ומאחר כי הישמעאל הוא המבטל לישראל מלעסוק בתורה כמשחז"ל מפני מה האסכרה מתחלת בפה וגומרת בבני מעים כו' נענה ר' שמעון ואמר בעון ביטול תורה תינוקות יוכיחו שמבטלים את אביהם נכרים יוכיחו שמבטלים את ישראל מן התורה ולכן הדין נותן כי ונשא השעיר עליו זה עשו איש שעיר את כל עונות איש תם ואמר אל ארץ גזרה כך היא הגזרה מלפני דיין האמת וכמו שביארתי בפ' שפוך חמתך אל הגוים וגו' משתי סבות א' כי אכל את יעקב הממון שלהם ואין להם לקיים המצוה זאת ועוד אחרת ואת נוהו השמו שהיו מתכפרים בו אל מקום המזבח והצדקה ולכן פוסק אדם עם הישמעאל על המלאכה זו שצריך לעשות התורה והמצוה וקוצץ דמים כי הנה אכל את יעקב ונטל הדמים שלהם ולכן העכו"ם עושה לעצמו ואעפ"י שהוא עושה בשבת מותר במה דברים אמורים בצינעא שאין מכירים הכל כי זאת המלאכה הנעשית בשבת של ישראל היא אבל אם היתה ידועה ומפורסמת אסור דהא אמר מר חציף עלי מאן דמפרש חטאיה שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה שהרואה את העכו"ם עושה מלאכה של ישראל אינו יודע שקצץ אשר חטא עליה ועשה תשובה ואומרים פלוני שכר את העכו"ם לעשות לו מלאכה בשבת ועודנו לא ישוב ממעשיו לפיכך הפוסק עם העובד כוכבים ומזלות לבנות לו חצרו או לבנות כותלו או לקצור שדהו דהיינו הדוגמא פוסק העון ונתן עליו את כל עונותם וזה יעשה לבנות חצרו כד"א אשרי תבחר ותקרב לשכון חצריך שלא יהיה בידו עון מעכב. או כתלו לפי כי הלב יש בו ב' חללים וכותל ביניהם לב חכם הוא יצה"ט לימינו. ולב זקן וכסיל לשמאלו כמ"ש חז"ל ואדם זה נתגבר על יצרו והפיל כותל זה להרחיב משכן יצה"ט כמו שהוא אצלי בפ' הרחיבי מקום אהלך ולאחר שנתגבר יצה"ט חוזר לבנות כותל זה לשם שמים או לקצור לו שדהו הם המצות שהאדם זורע בגן עדן כי על כל אלה הדברים לזמן התחיה עתידים לשמש לישראל כמה אלפים ישמעאלים כמ"ש חז"ל בזכות הציצית שני אלפים ת"ת רשעים ומשמשים לאיש הישראלי שנאמר אשר יחזיקו מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי ולכן אם היתה המלאכה במדינה או בתוך החתום אסור לו להניח' לעשות לו מלאכה בשבת שהרי הוא דוגמ' של עתיד שהוא משרתו ומצווה על שביתתו וזה מפני הרואים עתה שאינם יודעים שפסק מאותם עונות שבידו ועשה תשובה כאמור ואם היתה המלאכה חוץ לתחום וגם אין עיר אחרת בתוך תחומו של מקום שעושים בו מלאכה מותר שהדוגמא לזה הוא כי בל יראה ובל ימצא ענין של חשד לעושה אלה מותר:
[ב] לפסול האבנים ולתקן הקורות אפי' בביתו של עכו"ם אסור כיון דלצורך מחובר הוא והענין כי הנה נתבאר כי כל פתגם הרעה הנעשה במעשה בלתי טהור היה מן הגרים שעלו עם ישראל שנתקיים בהם בהחברך לרשע פרץ ה' מעשיך ולכן נאסר כל ענין מחובר שהדוגמא הוא אותו חבר רע שהם הגרים שנתחברו עם ישראל הלא הם דברי חז"ל קשים גרים לישראל כספחת ולכן לפסול אבנים שהדוגמא הוא מש"ה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים ולתקן הקורות של מעשה המשכן כמשחז"ל במדרש חזית קורות בתינו ארזים כל זה נעשה על ידי איסור של מחובר הנזכר ולכן נאסר עתה בגשמי ואם עשו כן לא ישקעום בבנין וכן נמי לא היה לגרים חלק במעשה המשכן כדאיתא בזוהר פ' ויקהל דף קצ"ה וז"ל ת"ח מה כתיב בקדמיתא מאת כל איש אשר ידבנו לבו לאכללא כלא וכו' ובגין דהוי ערב רב בגוויהו אתמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו לאכללא לון ביניהו דישראל וכולהו אתפקדו לבתר סטא זינא לזיני' ואתו אינון ערב רב ועבדי ית עגלא וכו' אמר הקב"ה מכאן ולהלאה עובדא דמשכנא לא יהא אלא מסטרא דישראל בלחודייהו מיד ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו' וכתיב בתריה קחו מאתכם תרומה לה' מאתכם ודאי ולא כקדמיתא דכתיב מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו' והנה נתבאר מדברי המאמר כי ענין מעשה המשכן לא נעשה רק מישראל בלבד ונפסלו הגרים מפני מה שעשו ולכן נמי זה יהיה להם אשר כן עשו לא ישקעום בבנין וכן אם בנו נכרי' לישראל בית בשבת שהוא דוגמא לבנין המשכן כאמור שנעשה מפני איסור שעשו ולכן לא ידור בו ישראל עתה מלאכת פרהסייא במטלטלין כגון ספינה הידועה לישראל דינה כמו מלאכת מחובר והטעם בזה הוא מפני שהם אמרו אשר ילכו לפנינו בפרהסיא ולכן נמי נאסר מלאכת פרהסייא כאמור כמו מלאכת מחובר ואמנם ענין הספינה הוא דוגמא היינו מ"ש בזוהר פרשת ויקהל דף קנ"ט יונה דנחת לספינה היא הנשמה הנכנסת לגוף וכו':
[ה] אם שכר נכרי לשנה או לשתים שיכתוב לו או שיארוג לו בגד הרי זה כותב ואורג בשבת כאילו קצץ עמו שיכתוב לו ספר או שיארוג לו בגד שהוא עושה בכל עת שירצה שהרי הגרים לא קיימו לענין השבת כד"א ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם ולא לזולת והוא שלא יחשוב עמו יום יום ולא יעשה המלאכה בבית של ישראל ויש מי שאוסר בשוכר הנכרי לזמן נמי שהרי הגרים לא היה להם תקנה לעולם:
[ו] יהודי הקונה מכס ומשכיר לו א"י לקבל מכס בשבת מותר שכן נמי הגרים היו רועים הצאן של ישראל בשבת כנ"ל אם הוא בקבולת דהיינו שאומר לו לכשתגבה מאה דינרין אתן לך כך וכך נמי היו נותנים להם ישראל תמצית המן לאכול כנזכר בזוהר:
נדרשתי לאשר שאל לבי לבאר הדינים אלו כלפי שמיא כי כן ענין השבת דבר גדול הוא שאמר הכתוב ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם ולכן יאמר פוסק אדם עם הנכרי הוא אדם שבקדושה עם הנכרי הוא הקליפה פוסק עמו על המלאכה לפי כי אדם דהקדושה נאסר עליו מלאכה של חול דוגמא מה שנאסר בעני הגשמי לפי כי לעולם הרוחני עיקר. אלולי כי בענין הרוחני הוא אסור המלאכה בשבת לא נאסר בעה"ז בגשמי. ולכן יאמר כי הנה מאחר שאדם דעשיה נאסר עליו כל מלאכות של חול כאשר מתבאר מן הזהר ולכן מותר לומר לכותי הקליפה פוסק עמו על המלאכה של חול שאם לא כן יתבטל העולם ולכן הוא מוכרח להיות כל המלאכות נוהגות בשבת אך לא על ידי סטרא דקדושה אלא כי כן פוסק עם הכותי סטרא אחרא על המלאכה הנזכרת הנז' וקוצץ דמים לתת להם מן התמצית להתפרנס כדי שלא יתבטל העולם דלא סגי בלאו הכי עד זמן שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ולכן העכו"ם עושה לעצמו לפי כי עולם המעשה שולטים בו הקליפות וכאילו הכל הוא לעצמו ואעפ"י שהיא עושה בשבת מותר שהרי לא קבל עליו סמאל ענין התורה כנזכר בזוהר פ' בלק בד"א בצינעא שאין הכל מכירים שזו המלאכה הנעשית בשבת הוא של ישראל כי הכל הוא מצד סטרא דקדושה שנאמר ואתה מחיה את כלם אבל אם היתה ידועה ומפורסמת אסור שהרואה את הכותי עוסק אינו יודע שקצץ ואומר כי סטרא דקדושה שכר העכו"ם הקליפה לעשות לו מלאכה של חול בשבת לפיכך הפוסק עם העכו"ם סטרא אחרא לבנות לו חצרו שנאמר בהם אשרי תבחר ותקרב ישכון חציריך והם בעולמות והבנין הוא כאשר אינו מקטרג על התחתונים בהכי נבנה מן המעשים שלהם או מן הנשמות או כתלו שנאמר הנה זה עומד אחר כותלינו והם המעכבים ליבנות או לקצור לו שדהו כמ"ש מחצדי חקלא אם היתה המלאכה זו במדינה היא עיר ה' או בתוך התחום של הקדושה אסור לו לאדם דעשיה להניחם לעשות לו מלאכה בשבת מפני הרואים הם הקליפות כמשחז"ל תחשכנה עיניהם מראות לפי כי כל מראית עיניהם מביא רעה לעולם שאינם יודעים שפסק ויש להם הנאה מאותו התמצית שעתיד ליתן להם שהם שיירי מצות ואם היתה המלאכה חוץ לתחום של הקדושה וגם אין עיר אחרת בתוך תחומו של מקום שעושים בו מלאכה זו של חול מותר:
לפסול האבנים ולתקן הקורות וכו' והענין כי הנה הכלה נגזר עליה מזמן הבריאה לכי ומעטי את עצמך ולכן היא יורדת בעולמות למטה אמנם בשבת היא עולה למעלה שנאמר ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם ולכן לפסול האבנים שהם בסוד המדות שלה הנק' אבנים שנאמר ויקח מאבני המקום ולתקן הקורות שנאמר קורות בתינו ארזים אפילו בביתו של כותי אסור שהרי אין שם תיקון בשבת לפי שכבר הקדושה נתקנה מע"ש כנודע כיון דלצורך מחובר הוא לחבר המדות של הכלה והיו לאחדים לחבר אותם עם החתן לצורך מחובר הוא ואם עשה כן לא ישקעם בבנין של הכלה:
עוד זה מדבר בדינים הללו בדרך אחרת והכל דין אמת והענין פי הנה אדם דקדושה פוסק עם הישמעאלי סטרא אחרא על המלאכה הידועה שנאמר בה ויבא הביתה לעשות מלאכתו פוסק עמו כדי שלא ימצא שם שלא יהיה מונע היחוד וקוצץ דמים של אותה השפעה שנותן לו והישמעאלי עושה לעצמו נתקן ע"י כך ומתעורר לעצמו להתייחד עם הנקבה שלו כדאיתא בזוהר פ' ויקהל בענין ונוגה לו סביב בענין החשמל וכן כענין ההוא שלהובא ומדורא דאשא ע"ש ואע"פ שהוא עושה כן בשבת מותר בד"א בצנעא שנאמר והצנע לכת עם אלהיך כמשחז"ל זו הוצאת המת והכנסת כלה כאשר נתבאר אצלי כי הוצאת המת הוא סמאל מת מעיקרו כדאיתא פרשת שופטים על פי שנים עדים יומת המת דא סמאל מת מעיקרו ואחר כך הוא הכנסת כלה כי כן נמי בפרוח רשעים וכו' לעכב הייחוד הוא סיבה להשמדם עדי עד על ידי ההוא שלהובא שיוצא ומפריד אותם ומשפיל אותם לנוקבא דתהומא רבה כנזכר בזוהר ואמנם ואתה מרום לעולם ה' כמ"ש הרשב"י פ' וירא כדא' יעקב משמש במרום תנינן ולכן יאמר בד"א בצינעא שאין מכירים הכל כי זו המלאכה הנעשית בשבת היא של ישראל עלוי שנאמר בו בני בכורי ישראל אבל אם היתה ידועה ומפורסמת אסור שהרואה את הישמעאלי הקליפה עוסק להתחבר שם אילו יודע שקצץ ואל אחר אסתרס כדאיתא בזוהר פרשת משפטים ואומרים פלוני אדם דקדושה שכר את העכו"ם הקליפה לעשות לו מלאכה בשבת י"ל לעשות הייחוד על ידו לפיכך הפוסק עם הישמעאלי לבנות לו חצרו או כותלו או לקצור לו שדהו בעולם העשיה אם היתה המלאכה זו במדינה בעשיה או בתוך התחום שלה אסור לו להניחה לעשות לו מלאכה בשבת וזה מפני הרואים הם סטרא אחרא שאינם יודעים שפסק סטרא אחרא ואסתרס וחושבים כי יש בו כח לעשות מלאכה שלו ואם היתה המלאכה חוץ לתחום של הקדושה וגם אין עיר אחרת בתוך תחומו של מקום שעושים בו מלאכה זו מותר:
לפסול האבנים איתא בזוהר פ' ויצא קמז:
ויקח מאבני המקום אבני המקום לא כתיב אלא מאבני המקום אלו אינון אבני יקר מרגלאן טבאן דאינון תריסר אבנין עילאין כמה דכתיב שתים עשרה אבנים ותחות אלין תריסר אלף ורבוון אבני פסילן וכולהו איקרו אבנין בג"כ מאבני המקום ולא אבני דא הוא מקום דקאמר. ולכן לפסול את האבנים הנזכר ולתקן הקורו' אשר שם שנאמר קורות בתינו ארזים אפילו בביתו של עכו"ם אסור כי בסיבת החרבן צריכים תיקון מן הקליפה כדאיתא פ' פקודי דף ר"מ:
וז"ל ת"ח אינון אבנין דיסודי ציון וירושלם ח"ו דשליטו עלייהו שאר עמין ולא אוקדו לון ולא אתוקדון אלא כלהו גניז קב"ה וכל אינון יסודי ביתא קדישא כלהו אתגניזו ולא אתאבידו מנייהו אפילו חד וכד יהדר קב"ה ויוקים לירושלים על אתריה אינון יסודי אבנין קדמאין יהדרון לאתרייהו וכו' ולכן יאמר לפסול האבנים ולתקן הקורות אפילו בביתו של עכו"ם אסור אע"ג שנאמר תחת האבנים אביא כסף ותחת העצים נחשת לא יתקן אותה בבית הכותי כיון דלצורך מחובר הוא וצריך לחבר האבנים של החשן על לב כהן גדול ואם עשו כן לא ישקעוה בבנין ודאי:
אם בנו לישראל כותים בית היינו מ"ש בזוהר פ' שלח לך דף קס"ו: וז"ל כד אתא צפרא זקף עינוי ר"ש וחמא חד נהירו דהוה נהיר ברקיעא מאיך עינוי לתת' אהדר כמלקדמין וחמא נהירו בכל רקיעא דנהיר וסליק בההוא נהירו דיוקנא דביתא בכמה ציורין חדא ר"ש ולפום רגעיא אגניז ההיא נהורא אדהכי הא אינון תרין שליחן אתיין וכו' אמרו ליה ולא חמית נייחא דרוחא דעביד לך מארך חמית נהירו דביתא ברקיעא אמר לון חמינא אמרו ליה ביה שעתא אפיק תהומא בי מקדשא ואעבריה קב"ה בימא רבא ומנהירו דיליה הוה. נהיר ברקיעא עכ"ל הנה מבואר כי בית המקדש הוא ביד הקליפה כמשחז"ל שנתמשכן שני פעמים והקב"ה עתיד לבנות אותו כדאיתא בזוהר אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו ולכן אם בנו הישמעאלים הקליפה בית זה בית המקדש לישראל בשבת באיסור נכון להחמיר שלא יכנס בו וכן עיקר:
מלאכת פרהסייא אפי' במטלטלין כגון ספינה דהיינו מ"ש בזוהר פ' אמור דף וז"ל שם אניו' יהלכון כד"א היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה ממרחק ודאי מרישא ומעילא דרישא על ידא דחד צדיק וכו' תניניא אזלינן תחות ספינה דהאי ימא רבא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי כינוי ספינה היא במדה אחרונה והיא מכלל מטלטלין היינו טלטולי אתתא כי כך נגזר עליה לכי ומעטי את עצמך וספינה זו היא ידועה בסוד כנסת ישראל והיא מלאכת פרהסייא לפי שהיא יורדת בעולמות למטה לעין כל עין קוץ ולכן דינה כמחובר בזמן שהיה מתחברת למעלה כי אסור להיות ע"י כותי וכן נמי ענין הספינה כמטלטלין כאמור:
אם שכר ישראל סטרא דקדושה ישמעאלי סטרא אחרא לשנה או לשתים שיכתוב לו כי כן הוא כותב מעשה כל התחתונים כאשר לא יפלא ממנו דבר או לארוג לו בגד שבהם נאמר קורי עכביש יארוג קוריהם לא יהיו לבגד אבל לסטרא דקדושה אותו בגד שקרע ביום חורבן ב"ה שנא' בצע אמרתו ולפי כי סטרא אחרא הגור שכר אותו לארוג לו בגד זה שלא כרצונו הרי זה כותב ואורג בשבת דהוי כאילו קצץ עמו שיכתוב לו ספר או שיארוג לו בגד שהוא עושה בכל עת שירצה והוא שלא יחשוב עמו יום יום בשכר ולא יעשה המלאכה זו בבית ישראל רק באותו היכל שלהם הנקרא היכל חובה כדאיתא פרשת פקודי ויש מי שאוסר בשוכר עכו"ם לזמן:
[ו] יהודי הקונה מכס וכו' היינו אדם דקדושה שלוקח מכס מסטרא אחרא שנא' דודי ירד לגנו וגו' וללקוט שושנים כי מש"ה לרעות בגני' הם של ישמעאלים להוציא משם ניצוצות ממלכי אדום ומשכיר לו הכותי לקבל מכס בשבת לפי שאין הקדושה מבררת שהרי הברירה אסורה כדלקמן אם הוא בקבולת שאומר לו לכשתגבה מאה דינרין אתן לך כך מותר וכך היא המדה למעלה: