אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רמג

סימן רמב

[א] הנה נתבאר למעלה כי בענין השבת צריך לעשות שני דברים הבאים כאחד סור מרע ועשה טוב כי הנה השבתת כל המלאכות היינו לענין סור מרע וכל הדברים הנעשים לכבד את יום השבת הלא הם מענין ועשה טוב ושניהם כאחד הם התיקון לעון אדם הראשון ולישראל אשר שבו על עון אבותם כמ"ש חז"ל אצל והמה כאדם עברו ברית מה אדם הראשון הכנסתי אותו לג"ע וכו' כך ישראל ועוד איסור נוסף בענין חילול שבת כי שקול הוא ככל התורה כולה ואמנם לענין תיקון העון בא ענין שביתת מלאכה והוא נחלק לשלשה חלקים והם שביתת מלאכה מן האדם וגם מן הבהמה וגם מענין השבתת כלים דאע"ג כי לא נצטווינו על זה שנאמר לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך וכו' ובהמתך אמנם כלים אין בהם צווי אמנם לקמן יתבאר הענין במקומו אמנם לענין הרמז הנמצא בהם יהיה מתחלק לשלשה חלקים אשר הם בעצם אדם נפש רוח נשמה ולפי כי ע"י העון נעשה בהם פגם כאשר מתבאר לקמן לכן באו חילוקי השלשה הללו לתקן את אשר נתעוות מתחלה בכלל ובפרט כי הנה הפגם היה בכלל בכל ישראל אמנם בפרט היה כל אחד כפי בחינתו ולכן לא ישכיר אדם מרחץ שלו לנכרי מפני שנקרא על שמו הנה בזה הוא ענין קצת בשביתת הכלים ואמנם יהיה ענין דוגמא אל האדם כי הנה חז"ל אמרו כל אחד מישראל יש לו חלק אחד בגיהנם וחלק בג"ע זכה נוטל חלקו וחלק חברו בג"ע שנא' לכן בארצם משנה יירשו נתחייב נוטל חלקו וחלק חברו בגיהנם שנאמר ומשנה שברון שברם והנה המרחץ הדוגמא שלו הוא גיהנם לפי כי שם רוחצים הנשמות מטומאת עונם ונטהרים ואמנם זה יהיה להם זמן מה עד תום חלאת עונם ונכנסים בג"ע כדאיתא בזוהר פ' ויקהל דף רי"ד וז"ל זמנא קדמאה כיון דקבילת עונשא בגופא אזלא נשמתא ועאלין לה בגו אתר חד דאקרי בן הנם ואמאי אקרי בן הנם אלא אתר חד איהו בגיהנם ותמן אצטריפו נשמתין בצרופא לאתלבנא עד דלא עאלין לגנתא לעדן וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי הנשמות מכניסים אותם לגיהנם להתלבן שם מן העון ואמנם כשנכנס קדושת שבת אז גיהנם האור שלו כבה והנשמות הם יוצאים משם ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כדאיתא בזוהר פ' תרומה דף קנ"ו וז"ל בכל מעלי שבתא כרוזין אזלין בכל אינון מדורין דגיהנם סליקו דיני חייביא דהא מלכא קדישא אתייא ויומא אתקדש ואיהו אגין על כולא ומיד דינין אסתלקו וחייביא אית לון נייחא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי מערב שבת מסתלק הדין מן הרשעים ואית לון נייחא והיינו לאיש הישראלי אבל כותי לא כן הוא שלכן נאמר ויום ולילה לא ישבותו ועו"ג ששבת וכו' ולכן יאמר נא לא ישכיר איש הישראלי מרחץ שלו לנכרי הוא דוגמא למקום שיש לו בגיהנם כי הנה בשבת הוא יוצא משם והמקום פנוי מפני שנקרא על שמו של ישראל כי זה חלקו וכותי עשה מלאכה בשבת בעה"ז ולכן אין לו מנוחה אז בגיהנם וסתם מרחץ של גיהנם לאו לאריסותא עביד כי כל אחד יש מקום קבוע לבדו ואמרי שכל הריוח הוא של ישראל ושכר את הכותי בכך וכך ליום כו' ובענין כי הנה אמרו חז"ל כשם שקילוסו של הקב"ה עולה מג"ע מן הצדיקים כך קילוסו עולה מגיהנם מן הרשעים שנא' עוברי בעמק הבכא זה גיהנם מעיין ישיתוהו שמורידים דמעות כמעין ומצדיקין עליהם את הדין ואומרים יפה דנת יפה חייבת וכו' וזה השבח ימצא שהוא חוזר לישראל שהשכיר את המרחץ ונמצא הנכרי עשה מלאכה זו בשליחותו של ישראל ואסור אבל שדה מותר והדוגמא לזה הוא מקום של הפקר כך אחז"ל ויצא עשו השדה הפקיר עצמו כשדה שכן דרך לקבל שדה באריסות ולכן אע"פ שיודעים שהוא של ישראל אומר הכותי לקחה באריסות ולעצמו הוא עובד ועיקר הדבר מפני כי מלבד חטא אדם הראשון שנא' מפרי העץ אשר בתוך הגן לא תאכל ממנו ועבר על הציווי עוד נעשה איסור נוסף במעשה קין שהרג לאחיו שנא' ויהי בהיותם בשדה ולכן על ענין עון של קין שהוא ענין שדה מותר להשכיר לנכרי שהרי נתקן העון שנו כדאיתא בזוהר פ' תרומה דף קס"ח. וז"ל עד הכח אתבסם עלמא ואתתקן עקימא משירותא דאנוש בר חובא דאדם דנא אתבסם עד דקיימו ישראל על טורא דסיני אבל תיקונא דעקימו דקין והבל אתתקן ואתבסם עכ"ל. הנה מבואר מדברי המאמר כי נתקן העון של קין והבל ולכן בא הדין ברוב ענין כי שדה מותר ליתן לעו"ג שכן דרך נקבל שדה באריסו' ואף על פי שיודעים שהוא של ישראל אומרים העו"ג לקחה באריסות ולעצמו הוא עובד ותנור דינו כמרחץ להחמיר שנאמר ותנור לו בירושלם לחייב כל העובר על זה וריחים שיש להם קול דינם כשדה להקל:

[ב] אפילו תנור או מרחץ שהשכירם שנה אחר שנה ונתפרסם הדבר על ידי כך שאין דרכו לשכור פועלים אלא להשכירם וכן אם מנהג רוב אנשי המקום להשכירם וכו' והנה עיקר הדבר הלא לך לדעת כי האדם כשיחטא ואשם מלבד אשר מקלקל לעצמו עושה פגם נמי אל כל המקום אשר נמצא שם שהרי נאמר גם את זה לעומת זה עשה האלהים וכמו שיש מקום אשר נמצאת בו הקדושה כמו כן נמצא מקום אשר ישכון שם הקציפה סטרא אחרא וכדרך שהאדם על ידי מעשה המצוה גורם שהקדושה נמצאת שם כך ההפך כי הרשע על ידי העון מטמא את הארץ ולכן בא דין זה של מרחץ ושדה בתחלת ההודעה שהיה דוגמא לעון אדם וחוה כאמור לפי שהם חטאו בענין זה כי האדם מפני העון נטרד מגן עדן הוא השדה שנא' ויטע ה' גן בעדן וישם שם את האדם ובעון של אדם הראשון ואת להט החרב לשמור את דרך עץ החיים להציל לו מעון שלו והיינו לרחוץ אותו כמד"א אם רחץ ה' את צואת בנות ציון וכן נמי קין ויהי בהיותם בשדה וכדי לתת הודעה כי עון של קין נתקן הותר שכירות השדה שהנה נתקן מש"ה ויהי בהיותם בשדה אמנם עון של אדם גדול הוא לכן בענין שלו באה ההודעה לאסור שכירות המרחץ ולכן תנור דינו כמרחץ שנא' ותנור לו בירושלם ורחים דינם כשדה ולכן נאמר לא יחבול ריחים ורכב כי נפש דקין הוא חובל ויש דוגמא לענין הזווג לפי כי כן עון של קין היה שדה על תאומתו של הבל שנא' אם תטיב שאת מלת שאת היינו אשת לרמוז שבא על אשת הבל כדאיתא בתיקונים ולכן העושה כן נפש דקין הוא חובל דהיינו כי בנפשו עשה שהרי כבר נתקן העון ולכן חזר הדין אפילו תנור או מרחץ אם השכירם שנה אחר שנה ונתפרסם הדבר על ידי כך שאין דרכו לשכור פועלים אלא להשכיר המקום מותר וכן נמי אם מנהג רוב אנשי המקום להשכירם או ליתנם באריסות מותר להשכירם לנכרי מותר נמי לתתם לו באריסות לפי כי כל זה אינו רק הודעה בעלמא לעשו' היכר מפורסם על כי נתקן העון של קין כי כן קבל אותו הקב"ה כשעשה תשובה שנא' גדול עוני מנשוא אמר לו הקב"ה הלא אם תטיב מעשיך שאת מתכפר לך וכך היה כמדובר: מאחר עלות ההסכמה כי כל הדברים הנמצאים למטה בעולם השפל כך ימצא למעלה והוא השורש להם כי לא יתכן לומר כי אלו הדברים הנמצאים כך היו בהזדמן מאדם עד בהמה דומם צומח ובעל חי ומדבר אלא מפני כי יש להם שורש למעלה ולא זו בלבד אלא כי כל פרטי מהם הצורה שלו לא היה בהזדמן כגון הארץ שהוא עגול והצומח שהוא דוגמא לאילן וכן האילן וכן לענין המדבר כל אחד צלם דמות תבניתו מתחייב להיות כך מפני השורש שלו ולכן ימצא כי ענין המתחדש בעולם השפל כך הוא המעשה ועכשיו נתגלה אמנם כל הדברים נמצאו מזמן אדם הראשון כמ"ש חז"ל וחרשים המה מאדם כל האומניות שבעולם התקין אדם הראשון וכן נמי גזר על ענין היישוב כמ"ש חז"ל בפ' בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם מקום שגזר אדם יישוב נתיישב ותו לא מידי ולכן יהיה זה המרחץ בכל עולם ועולם כפי מדרגה שלו כי הנה למעלה יהיה נהר דינור כי שם טובלים מלאכי השרת ואיתא בחגיגה כת מלאכים שאומרים שירה ומתבטלים בנהר דינור שנברא מזיעתן של חיות ושם חוזרים ויותר למעלה יהיה כחלק מן המדה האחרונה כמש"ה אם רחץ ה' את צואת בנות ציון וגו' ולכן יאמר נא לא ישכיר אדם מרחץ שלו לנכרי כי אדם זה הוא בסוד אדם אתם הנקרא מה סוד ת"ת ישראל כדאיתא בזוהר פ' יתרו מה שמו חכמה שמו מה שם בנו ת"ת ישראל ויהיה ענין זה לפי כי בשבת הקדושה מתעלה למעלה ואמנם בחי' המרחץ הוא כחלק האחרון שבמדת המלכות כמ"ש אם רחץ ה' צואת בנות ציון כי ציון המדה האחרונה שבה שנא' אוהב ה' שערי ציון הם השערים שבה נקרא ציון היינו משחז"ל שערים המצויינים בהלכה והנה בחינה זו בזמן החול היא יורדת בין הקליפות סטרא אחרא כדאיתא בתיקונים באילין עשר קליפין אתלבש קב"ה ושכינתיה בגין לנטרא להו לישראל ולקיימא ומלכותו בכל משלה אמנם בשבת בא הדין כך ולא ישכיר מרחץ שלו לכותי לפי כי כן נמי למעל' אדם באצילות אינו משכיר בחינת המרחץ שהוא רוחץ בתוכו לכותי הוא עשו מפני שנקרא על שמו דאף על גב שנא' מלך אלהים על גוים דשבת נקרא על שמו מה כדאיתא בזוהר פרשת בראשית בפסוק מה אדיר שמך בכל הארץ וכן נקרא אדני על שמו אדון כל הארץ שהנכרי עשה מלאכה בשבת שלכן אין מחסור כל דבר בעולם העשיה בשבת דסתם לאו לאריסותא עביד אלא לבעליו ואמרי אינשי הריוח הוא של ישראל ושכר את הנכרי\ בכך וכך ליום והנה סוד הענין הוא משחז"ל פרשת יתרו וז"ל למלך שהיה לו פרדס נאה נתנו לבנו כל זמן שהבן עושה רצונו של אביו הוא רואה איזו נטיעה יפה עוקרה ונוטע אותה לתוך הפרדס ובזמן שאין עושה רצונו הוא רואה איזו נטיעה יפה בפרדס עוקרה ונוטע אותה לתוך שדה אחר כך הקב"ה עוקר חסידים מעו"ג ונוטע אותם בישראל כגון יתרו רחב וכיוצא עכ"ל והנה דברים אלו אע"ג כי הפשט לא יופשט אמנם עדיין יש להבין הסוד של דברים הללו כי הנה פרדס זה הוא בסוד מדה האחרונה מקום שהקב"ה מטייל ומשתעשע בו כאשר מתבאר לקמן ונתנו לבני ישראל שנא' בני בכורי ישראל כי משם נמשכות הנשמות שלהם שנא' ממני פרייך נמצא וכאשר ישראל הם זכאים אז הקב"ה רואה איזו נטיעה יפה באומות מאותן שבעה מלכין קדמאים שלהם אשר נשאר שם ניצוצות של נשמות ועוקרן משם ונוטע אותם בתוך הפרדס זה בסוד אור חוזר הלא זה דברי כמ"ש חז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף וההפך מובן מדברי הזוהר פרשת משפטים מפ' לעם נכרי לא ימשול למוכר' וכו' ולכן יאמר נא אין משכירין מרחץ לנכרי ע"ד הנז' כי בשלמא בחול אפשר לנכרי להכנס למרחץ זה ונטהר ויעלה לרצון ונוטע אותו הקב"ה באותו הפרדס אמנם בשבת לא ישכיר אדם מרחץ זה לכותי ושפיר שייך ענין שכירות בזה לפי כי מרויח בזה אדם העליון מאותם נטיעות טובות שנוטע בתוך הפרדס אע"ג כי השכירות זה הוא לשעה קלה ואמנם הסיבה לזה הוא משום דסתם מרחץ לאו לאריסותא קעביד ואמרי שכל הריוח של המרחץ הוא לישראל ואע"ג כי הנכרי יש לו ריוח בכך שהרי נכנס במרחץ זה ומצואתו רוחץ וימצא אח"כ נטוע בפרדס הקדוש מ"מ אמרי אנשי שכל הריוח של ישראל הוא כאמור במאמר בזמן שהבן עושה רצון אביו רואה איזו נטיעה יפה עוקרה ונוטע אותה בתוך הפרדס ואמנם אמרי אינשי שכל הריוח של ישראל הוא ושכר את הנכרי בכך וכך ליום ר"ל כי אע"ג שהרי הוברר לעלות למעלה יאמרו אין זה רק שכיר יום הוא וחוזר לסורו ונמצא הנכרי עשה מלאכה בסוד ויבא הביתה לעשות מלאכתו בשביל ישראל לפי כי כל ישראל הגשמיים גם הנשמות עליהם מוטל לעשות מלאכה זו שנאמר ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה כדאיתא בזוהר אבל שדה מותר שהרי נתבאר מן המאמר הנזכר למלך שהיה לו פרדס בזמן שהבן עושה רצון אביו רואה איזו נטיעה יפה עוקרה ונוטע אותה בפרדס ולכן כאשר מדה זו היא בסוד שדה אז מותר להשכיר לנכרי לפי שכן דרך לקבל שדה באריסות ולעצמו הוא עבד הנכרי להנאתו כאמור ואף על פי שיודעים שהשדה הוא של ישראל שהרי מדה זו היא חלק שלהם שנא' כי חלק ה' עמו אומר הנכרי לקחה באריסות ולעצמו הוא עובד לקיים מש"ה עובד אדמתו ישבע לחם ותנור דינו כמרחץ שנאמר ותנור לו בירושלם וריחים דינה כשדה:

אפילו תנור או מרחץ אם השכירם שנה אחר שנה וכו' הנה ענין אשר נאסר להשכיר לנכרי מרחץ ותנור היינו מסיבה שלא יאמרו הרואים כי הוא שליח של ישראל ובהכי נמצא כי הנכרי הוא טרח ללא הועיל בעבור הישראלי ותכלית הענין הוא מ"ש בזהר פרשת ויקרא דף כ"ה: וז"ל ת"ח מה בין ישראל לעע"ג וכו' אבל עע"ג לא קניין לעלמין בר אי אתגזר דקני נפש תחת נפש מאתר אחרא וכו' אמנם כאשר תנור או מרחץ זה השכירם שנה אחר שנה לנכרי ונתפרסם הדבר על ידי המשך הזמן כי אין האיש הישראלי שוכר פועלים אלא משכיר מרחץ ותנור שלו כי בזה ימצא כי הנכרי יש לו הנאה וריוח נמצא בזה הישראלי יוצא מן החשד והנכרי ניחא ליה בכי יותן וסוד הענין הוא מ"ש בזוהר פ' יתרו דף ע' וז"ל פתח ואמר והלכו עמים רבים וגו' אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וגו' ד"א הר ובית אע"ג דכלא חד דרגא סליקו לדא מן דא הר לשאר עמין כד אתאן לאעלא תחות גדפוי. בית לישראל למהוי עמהון כאתתא בבעלה בדיורא חד בחדווא ורביעא עלייהו כאימא על בנין תא חזי מה כתיב הכא ביתרו ויבא יתרו חתן משה וגו' כיון דכתיב אל משה אמאי כתיב אל המדבר אלא עקרא דכולא למה דהוה אתי אל המדבר ומאן איהו הר אלהים דדא איהו אתר לגיורי לאתגיורא וכו' אל המדבר הוו אתיין דאיהו הר האלהים למעבד נפשייהו ובגין כך קיימא ההוא אתר ברזא דהר כל מאן דאתי זכו ביה ואקרי גר צדק והא אוקימנא גר אף על גב דאתדבק באתר דא עילאה קדישא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי מדה זו נמצא בה שני בחינות שונות הר ובית אמנם באיזה מקום הוא השני בחינות במקום הנקרא מדבר כמש"ה אל המדבר וגו' הר האלהים והנה כינוי מדבר הוא למטה בעולם התחתון כמשמעו מקום שאין בו יישוב אמנם הוא בסוד הר לאומות בית לישראל והנה הרמז בזה כי הם שתי מדרגות סוד השני דברים הנזכרים מרחץ ושדה כי בחינת מרחץ היינו מקום שרוחצים בו ליטהר ולהכנס תחת כנפי השכינה דהיינו הר והוא מלשון הריון ולכן נקרא חדר הורתי זה סיני לפי כי מעיקרא עע"ג אין לו נפש רק מסטרא מסאבא וכאשר חוזר בו נכנס תחת כנפי השכינה נכנס בו בחינת נפש מסטרא דקדושה כנזכר בזוהר בכמה מקומות ולכן בא כינוי הר האלהים דאתיין למעבד נפשייהו כנ"ל ומקום זה הוא סוד בית ישראל כאשר עולה בחינה זו למעלה ומתחברת עם בעלה כמש"ה מי ישכון בהר קדשיך דאע"ג כי נקרא הר לאומות הוא כדרך השאלה אמנם מי ישכון שם לעולם שיהיה לו בערך בית הולך תמים ופועל צדק וגו' כדאיתא בזוהר פ' אמור אלין דמתקנין למטרוני' עטרהא ותכשיטהא ולבושהא להם הוא בית מושב אמנם הר לאומות כנזכר דהיינו מרחץ למעבד נפשייהו ולכן בגשמי אין לשכור אותו כאמור אמנם אם היא שנה בשנה או שרוב אנשי המקום להשכירם או ליתנם באריסות מותר להשכירם לכותי וליתנם לו באריסות כאמור:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה