אור ברסלב

מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן כח

סימן כז

[א] הנה נתבאר למעלה כי ענין מצות תפילין מועיל לאדם בהווה כדי לזכות לתוספת נשמה וכאשר נמצא באדם בחי' נשמה זוכה להיות מתקבלת תפילתו כנז' בזוהר אשגבהו כי ידע שמי ואחז"ל מפני מה מתפללי' ואינם נענים מפני שאין יודעים שם המפורש והנמצא בו נענה ולכן חייב האדם למשמש בתפילין בכל שעה דהיינו הרמז להיות ממשמש במעשיו שלא יבא לידי חטא קל אפילו בשוגג כדי שלא יאבד ממנו הנשמה וכדאיתא בזוהר פ' תרומה דף קכ"ח וז"ל אשתדלותא דמצוה בעי למקני ליה באגר שלים ובאתדכאותא דגרמיה ובאתדכאותא דמשכני' וברעות' דלבא ונפשי' ולואי דיכיל למרווח ליה דישוי מדוריה עמי' ועכ"ד דיהך באורח מישר דלא יסטי לימינא ולשמאלא ואי חלק הנשמה עליו נאמר יקראני ואענהו ומיד שמתפלל לאו מיד אסתלק מניה ואתרחק מני' ולא יכיל למרווח ליה כדבקדמיתא ולכן צריך שלא יסיח דעתו מן התפילין לפי כי שם הוא מושב הנשמה בראש האדם כנודע ולכן צריך כי ימשמש בהם בכל שעה לפי כי האדם עסוק בעניינים של התפילה ועכ"ז צריך שלא יסיח דעתו מן התפילין זולת כשהוא מתפלל בעמידה אז הוא פטור מכוונת התפילין כאשר מתבאר לקמן וזה לפי דקים ליה בדרבה מניה בייחוד הנעשה בתפילה וענין היסח הדעת ילפינן ליה מן הציץ כמשחז"ל ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת כתוב והיה על מצחו תמיד תפילין שיש בהם כ"א אזכרות עאכ"ו ולכן מאחר דיליף ענין זה של היסח הדעת דאסו' מן הציץ נפקא מנה כי גם שיניח האדם תפילה של יד לחוד אסור להסיח דעתו ממנה מפני כי הנה הפרשיות עצמן שבתפילה של ראש הם עצמן הכתובים בתפילה של יד ולכן כדרך שעשינו ק"ו מן הציץ לתפילה של ראש משום דציץ יש בו הויה אחת והתפילה של ראש יש בה כ"א אזכרות ולכן אסור להסיח דעתו ממנה כמו כן יהיה בתפילה של יד דאסור להסיח דעתו ממנה מדין ק"ו זה ולפי שראיתי חסידים ואנשי מעשה שהם מניחים תפילה של יד בלבד כל היום לפי כי חושבים שהיא יותר קלה לזה הענין של היסח הדעת ואין האמת כן אלא היא בהשוא' אחת לתפילה של ראש לכל העניינים וכאשר יבא לקמן בע"ה ולכן ימשמש בשל יד תחלה כשאומר וקשרתם לאות על ידך וכשיאמר והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש לפי כי כך אחז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו לכן ממשמש בהם באותה שעה כלומר הנה נתקיים בי העדות על פי שנים עדים אלו: [ב] תפילין של ראש חולץ תחלה כי הנה נתבאר למעלה משום דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך ומאחר שנתבאר כי צריך האדם להיות זהיר בעצמו ביותר לאחר שזכה וקנה אותה נשמה על ידי מעשה הטוב יזהר שלא יבא לידו מעשה בלתי הגון ויפסיד אותה לפי כי יהיה קשה עליו ביותר להשיבה אליו מפני כי זה הוא כענין טינא ובר טינא וביותר קשה כי הנשמה היא מסתלקת מן האדם על ידי מחשבה מפגלת בלבד אע"ג כי לא יעשה מעשה כאשר ביארתי במשחז"ל אין אדם חוטא וכו' שבא ללמד כי אין חלק הנשמה הנמצא באדם הנקרא אדם חוטא לפי כי תכף ומיד מסתלקת משעה שיחשוב לעבור עבירה אבל בענין המעשה כתיב נפש כי תחטא ולכן בא הרמז בדין זה להזהיר על ענין הסתלקות הנשמה ונתן רמז כי בתחלה מסתלק החלק היותר נאות שהוא בראש היינו כח הנשמה והיינו כי בתחלה הזהיר ואמר שיהיה האדם ממשמש בתפילין בכל שעה דהיינו דוגמא למשחז"ל לעולם יהא אדם מפשפש במעשיו ואמרי לה ממשמש ולכן הוא אמר חייב אדם וזה בדרך חובה מוטל על האדם למשמש במעשיו כדי לעשות תשובה מהם כמשחז"ל אם ראית ת"ח שחטא ביום אל תהרהר אחריו בלילה לפי שודאי עשה תשובה וכמ"ש בזוהר בפ' כי אין מעשה וחשבון בשאול וכו' בגין דחובא עליה דבר נש בכל ליליא למעבד חושבנא מעובדוי ולאתבא בתיובתא לקמיה מאריה ואלין אינון מאריהון דחושבנא ואמנם בענין משמוש זה מתחיל מלמטה למעלה וימשמש בשל יד תחלה וזה הוא דוגמא לעונות הקלים שאדם דש בעקיביו וכענין מ"ש ידים עסקניות הם ואחר כך ממשמש בשל ראש והם דברים הקשים ומובן הדבר כי המשמוש בשל יד היינו על ענין המעשה המכונה ליד ואחר כך ממשמש בעונות שבראש הוא ענין גסות הרוח וקלות ראש והגאוה ואחר כך הוא אומר כשהוא חולץ תפילין של ראש חולץ תחלה וזה הוא הפך מחובת המשמוש דאלו המשמוש והפשפוש כאשר לא טוב עשה צריך להיות מתחיל מדברים הקלים מפני שהאדם דש אותם בעקיביו ולא יזכור אותם ולכן הם חמורים יותר כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה אלו הם כ"ד דברים המעכבים את התשוב' האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה וכו' אמנם אחר כך חזר והגיד על ההפסד והנזק הגורם העון על החוטא והיינו מ"ש תפילין של ראש חולץ תחלה בא להזהיר על הסתלקות הנשמה להודיע כי בתחלה מסתלק מן האדם החלק היותר נאות וחשוב שהוא בראש והוא חלק של הנשמה היינו תפילין של ראש שהוא חולץ תחלה ומפסיד כי הנה כבר נתבאר למעלה כי כל חלקי הנפש ורוח ונשמה אינם יושבים במקום אחד אלא הם נכללים בכל גוף האד' מבפנים בכל האיברים שלו וכל בחינה מהם הוא כמו אדם אחד בשלימות ואמנם עיקר המורגש יותר לכל חלק משלשה אלו הנפש הוא שוכן בכבד והרוח בלב והנשמה במוח ולכן אע"ג כי עיקר השראת הנשמה הוא במוח כאמור עוד מתפשט ללב כדי לתת הארה לרוח לפי כי הם סמוכים לעולם אהדדי כדאיתא בזוהר פרשת משפטים בפ' נר ה' מאי נ"ר נשמה רוח ונאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות וכו' ר"ל מלביש ויעטוף הרוח לנשמה שהיא יותר פנימית מן הרוח ולכן כאשר האדם יחשוב מחשבה רעה חולץ תפילין של ראש תחלה הוא בחינת הנשמה שהוא בראש משום דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך בזמן שבין עיניך יהיו שתים:

ועוד בא הדין זה ברוב ענין כדי להעיר לב האדם על ענין התשובה לפי כי לא ידע האדם את עתו ולכן כמו שבכל יום הוא חולץ התפילין שהוא סוד תוספת הנשמה הראוי' אל האדם בכל יום בשעה שהוא מניח תפילין וחוזרת והולכת לה כך בדומה לזה אפשר נמי כי פתע פתאום יבא אידו וילך בלא חמדה בטרם יכין צדה לדרכו ולכן בא החיוב זה לחלוץ התפילין מעומד של ראש שהוא רמז לחלק הנשמה הבאה מעולם העליון הנקרא ראש כדאיתא בזוהר בפ' ראשך עליך ככרמל זו הנשמה פרשת וירא דף קי"ג והעיקר להעיר לב האדם אל יחשוב בדעתו כי עד שיחלה ויפול למשכב אז יוכל לעשות תשובה לפי כי תשובה זו לאו מעלייא היא לפי שהרי נאמר וזכור את בוראך בימי בחורותך עד אשר לא יבאו ימי הרעה ונאמר כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה ר"ל בעוד שכחך קיים וכבר נתבאר בזוהר כי כח זה הוא הנשמה שהיא כח האדם ובא אזהרה לאדם לעשות תשובה בעוד שהוא בכחו דהיינו בזמן הבחרות כפי פשוטו ונוסף עוד כי יעשה התשובה בזמן שהנשמה בקרבו קודם שתלך ממנו ואיתא בזוהר פרשת ויחי דף רי"ז כי שלשים יום קודם שימות האדם הנשמה מסתלקת ממנו ולכן יאמר דאע"ג כי כן הוא שהנשמה אינה מסתלקת מן האדם אלא שלשים יום קודם המיתה אל יהיה בטוח בענין זה כי יאמר בדעתו כי ירגיש בענין ואז יעשה תשובה שלכן בא ענין הנחת התפילין בכל יום וחליצתן להעיר לב האדם על ענין התשובה מאחר כי נשמה זו הנתוספת באדם בכל יום הולכת לה לכן כך צריך לתקן מעשיו ולא ימצא בו ענין העדר ופגם דוגמא של תפילין כי צריך שלא יסיח דעתו מהם ובזה יהיה שלם לפני בוראו ומוכן ללכת לפניו לעובדו כי הנה האדם צריך לתקן מעשיו בכל חלקיו מעשה דיבור מחשבה וכל בחינה מהם תהיה שלימה כלומר כלולה משלש אלה הוא סוד מ"ש בזוהר פרשת משפטים אם אחרת יקח לו וכו' שמדבר בענין הנשמה אם אחרת נשמה חדשה יקח לו האדם בסוד תוספת כאמור שלשה בחינות הללו לא יגרע מן הנשמה הראשונה מכל שכן כי למה יגרע מן החדשה והם שארה כסותה ועונתה והרמז בזה הוא כנגד מעשה דיבור מחשבה כי שארה הוא רמז לתפילין הנתונים בראש כי שארה ר"ל ראש ה' והיינו כנגד המחשבה כסותה כנגד הדיבור הוא סוד הטלית שהוא כסותה שנאמר על ארבע כנפות כסותך עונתה בסוד מעשה היינו סוד יפנה כדי לטהר עצמו לעבודת בוראו וכמ"ש חז"ל הנפנה וכו' ומניח תפילין ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן וכל אחד מאלו הוא כלול משלש כי כאשר האדם יעיר בבקר בבקר לטהר עצמו כמשחז"ל לעולם ילמד אדם עצמו וכו' כדי שלא יתרחק מן הבריות והיינו עונת' והנה באמצעות מעשה זה יש תיקון לדיבור והוא על ידי הברכה וגם נמצא מצורף בה ענין המחשבה על ידי הכונה כנ"ל וכן נמי כאשר האדם מתעטף בטלית גדול הרי נתקן המעשה ומצטרף עמו הדיבור של הברכה והמחשב' נשלם על ידי הכונה וכן נמי כשמניח התפילין אמנם בענין הפרט כל אחת משלש אלה הם בחינה אחת בכלל כאמור והנה התפילין הם בבחינת המחשבה ולכן החיוב הוא כי אל יסיח דעתו מהם מלחשוב מחשבות טהורות ולקיים משחז"ל בפ' אל תפנו אל האלילים אזהרה לאדם וכו' אל תפנו אל מדעתיכם תמיד מכל שכן כי צריך ליזהר שאל יחשוב הרהורים רעים שפוגם הנשמה באות של תפילין דהיינו שארה שהם אותיות ראש כנ"ל וכדאיתא בזוהר בפ' ראשך עליך ככרמל דהיינו תפילין שבראש ואות ה' של שארה רמז לתפילין של יד שכתוב בהם ידכה באות ה':

יניח בתיק של ראש תחלה ועליו של יד גם בזה יהיה רמז לדבר דאע"ג כי התפילין של ראש הם רמז לנשמ' שהמחשבה פוגם בה כנ"ל לכן יניח תפילה של יד מלמעלה לאות לפי כי כן העיקר הוא היד שבה אומרים הברכה סוד הדיבור ויהיה נזהר בענין הדיבור לפי שעושה פגם ביותר כמו ששנינו לא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע ואפילו דברים בטלים עושים פגם שנאמר הוגעתם ה' בדבריכם:

[ג] מנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן לחבב המצוה וכו' וראוי לתת רמז בענין זה והטעם מפני כי כן אחז"ל אצל ישקני כי שאלה כ"י מהקב"ה ישקני מנשיקות פיהו ואיתא במדרש חזית כשהי' הדיבור יוצא מפי הקב"ה אומר לישראל מקבל אתה אותי עליך כך וכך מצות יש בי כך עונשין יש בי וכו' חוזר ואומר לו מקבל אתה אלהותו של הקב"ה עליך והוא אומר הן והן מיד נושק אותו על פיו וענין זה היה במעמד הקדוש וכמשחז"ל בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו ס' רבוא מ"ה והלבישו לכל אחד מישראל עטרה וכאשר שמעו מפי הקב"ה אנכי ה' אלהיך יצאה נשמתן ולכן עתה שמניח אדם תפילין שהם דוגמא לאותה עטרה שזכו אליה בסיני ומפני העון אז ניטלה מהם כדאיתא בשבת והתפילין הם תוספת נשמה ולכן כמו שבאותה שעה שחזרה לישראל בחינת הנשמה וניטלה מהם הכל היה להם בנשיקה כדאיתא במדרש חזית ולכן אנו עתה מנשקין התפילין כאשר אנו מניחים אותם זכר לאותם הנשיקות שהיה לנו בסיני וכן נמי מנשקין בשעת חליצתן מפני כי כן אנו בטוחים שיהיה לנו לעתיד כנזכר שם במדרש כאשר חזרו ישראל אצל מרע"ה ואמרו הלואי יגלה עלינו פעם שנית ישקני מנשיקות פיהו אמר להם אין זו עכשיו אלא לעתיד וכו' ולכן מנהג יפה הוא וטוב לכל איש הישראלי לעשותו כי כן שנינו לעולם יעשה אדם עצמו תלמיד חכם ופירש רש"י ז"ל ולית ביה משום יוהרא וכן עיקר:

עוד זאת אדרש לבאר הדינים הללו כמשפט הראשון והענין להיות כי כל איש הישראלי הוא מעורר למעלה ענין היחוד על ידי מעשיו ולכן בא החיוב זה כי צריך האדם למשמש בתפילין בכל שעה כדי שלא יסיח דעתו מהם ולכן חוש המישוש שבח הוא לנו לפי כי על ידי כן מעורר האדם יד העליונה למשמש בתפילין שלו דוגמא לזה לטוב לו כדי שלא יסיח דעתו מהם וכדאיתא בזוהר פרשת ויקהל כי על ידי מעשה האדם מתעטר מאן דמתעטר ומן הנשאר נעשה לאדם לבושים עליונים לצורך הנשמה לעמוד למעלה בערך מלאכי עליון ע"ש וזה יהיה סוד משחז"ל גדולים מעשיהם של צדיקים מבריאת שמים וארץ דאלו התם כתיב וימיני טפחה שמים ובזה נאמר מקדש ה' כוננו ידיך וסוד הדבר בקיצור הוא מ"ש בזוהר פרשת בלק דף קפ"ו וז"ל פתח ההוא ינוקא וכו' ילפינן מהאי קרא וכו' ויתחזי קדם מלכא בידים מזוהמות חייב מיתה מ"ט בגין דידוי דבר נש יתבין ברומו של עולם כתיב ועשית בריחי' וכו' ואינון חמש בריחים דאקרון ת"ק שנין דאלנא דחיי אזיל בהו וברית קדישא אתער בחמש אצבען דידא וכו' ועל דא כל ברכאן דכהנא באצבען תליין וכו' ומאחר כי כל השבח הזה נמצא בידים נמצינו למדים כי גדולים מעשיהם של צדיקים יותר מבריאת שמים וארץ לפי כי זה נעשה על ידי אחת של הקב"ה ואמנם מעשה המקדש לפי שנעשה על ידי הצדיקים נאמר מקדש ה' כוננו ידיך ר"ל מתעורר שתי ידים עליונים לכונן אותו וזה הוא נוהג תמיד במקדש עליון כך ולאחר שמתבונן אז יד העליונה אתער בחמש אצבען כנזכר שם פרשת בלק וברית קדישא אתער בחמשה אצבען דידא ונעשה הייחוד והיינו סוד המשמוש שחייב האדם למשמש בתפילין בכל שעה כדי שלא יסיח דעתו מהם לפי כי בעבור כך מתעורר יד העליון וממשמש בתפילין כשאומר והיו לאות על ידך ועל ידי זה המשמוש ממשיך סוד הדעת בכל הקצוות עד למטה אצל הצדיק ואז ברית קדישא אתער בחמשה אצבען דידא כאמור אשר בהם מאיר ה' פעמים אור דמעשה בראשית כדאיתא בזוהר פ' בלק בסוד אור זרוע לצדיק וממשיך בתפילה של יד בחינת הדעת לפי כי דעתה קלה כדאיתא בזוהר פרשת שלח לך ולכן ימשמש האדם בתחלה בתפילה של יד כדי לקיים מש"ה מקדש ה' כוננו ידיך כי לכן ידים העליונים הם מתקנים תפילה של יד המקדש המעוז היא הכלה ואחר כך כשאומר והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בתפילה של ראש ובהכי נמשך הדעת מלמעלה בדרך כל הספירות ואתער ברית קדישא לענין הייחוד כאמור:

תפילין של ראש חולץ תחלה וכו' כבר נתבאר למעלה בענין לבישת המנעלים מ"ש רבי יוחנן כענין התפילין כך המנעלים ע"ש והנה נמצא בענין זה הפך מדין של המנעלים דאלו בענין המנעלים חולץ תחלה של שמאל ובתפילין חולץ תחלה של ראש שהוא דוגמא למנעל של ימין אמנם הענין הוא כי הנה בענין המנעלי' בצורך הקשירה הם בהשואה אחת עם הקשירה של תפילין דכי היכי כי בענין המנעלים לובש תחלה של ימין ולא יקשרנו ואחר כך ילבש של שמאל ויקשרנו וחוזר וקושר מנעל של ימין כך הוא לענין הקשירה של התפילין דאף על גב שמניח תפילה של יד תחלה וקושר אותה היינו הקשירה של ההנחה שהוא צריך לברך עליה והוא צורך לתפילה של ראש נמי ולכן קשירה זו תחשב לתפילה של ראש נמי אמנם אחר כך שמניח תפילה של יד אינו עושה כל הכריכות לגמרי עד שמניח תפילה של ראש לגמרי ואחר כך חוזר וכורך הרצועה של יד והיינו דוגמא של המנעלים אבל לענין החליצה לא כך הוא לפי כי זה הוא מורה ענין הסתלקות וזה מורה ענין התפשטות כד"א של נעלך מעל רגליך כי המקום וכו' אדמת קדש הוא וכן נמי נאמר ליהושע של נעלך מעל רגליך וכו' וכל זה הוא לענין הטובה שלכן הוא ענין חליצת הנעל של היבם ולפי שנאמר ויגע בכף ירכו וזה היה בירך של שמאל כדאיתא בזוהר פרשת בראשית ולכן לענין התיקון חולץ של שמאל תחלה ואחר כך של ימין וע"י כן מתקיים מש"ה ולא יכנף עוד מוריך ויהיה היחוד כמתחלה שנאמר ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו וכו' ולאחר העון נאמר ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות ולזה הוא ענין מצות חליצה וגם חליצת המנעלים והיינו סוד הפ' אם תשיב משב"ת רגלך והבן אמנם ענין חליצת התפילין לא כך הוא לפי כי זה הוא ענין הסתלקות בחינת האורות למעלה לכן בתחלה חולץ תפילה של ראש ואחר כך חולץ של יד: אמנם אשוב אשכילך ואורך בדרך זו תלך לקיים דברי רבי יוחנן שאמר המנעלים דוגמא של התפילין והענין כי הלא לך לדעת כי הנה בתחלה קודם חליצת תפילין של ראש צריך להסיר הכריכות של האצבע שהם שלש כריכות כריכה אחת בפרק האמצעי של האצבע ושני כריכות בפרק האחרון כנ"ל הנה שלש כריכות אלו אנו מסירים אותם וגם הכריכות שבזרוע כלם צריך להתיר אותם ולהסיר אותם מעל הזרוע ולא ישאר זולת השלש כריכות של הקשר שהם מחוברים למעברתא ואחר כך חולץ תפילה של ראש ואחר כך חוזר וחולץ תפילה של יד ובהכי נמצא מקיים סברת ר' יוחנן לפי כי בתחלה הוא חולץ מנעל של שמאל וכן נמי בחליצת התפילין נמצא חולץ של שמאל תחלה לפי כי הוא מעביר כל הכריכות של יד ולא נשאר זולת הקציצה ואחר כך חולץ תפלה של ראש וחוזר וחולץ תפילה של יד כאמור ובהכי נמצא שמקיים סברת רבי יוחנן כי בתחלה חולץ של שמאל המנעלים וכן נמי בחליצת התפילין נמצא כי של יד חולץ תחלה משום כי לא נשאר זולת הקציצה ואחר כך חולץ תפילה של ראש וחוזר וחולץ תפילה של יד כאמור והטעם משום דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שתים:

צריך לחלוץ תפילין של ראש מעומד מפני כי הם סוד הצלם עליון והוא מעלמא דדכורא וכבר נתבאר בזוהר פ' אמור דף צ"ז כל מילין דאינון מעלמא דדכורא צריכים להיות בעמידה כגון ספירת העומר וכו' ואף על גב כי בחינת הצלם הוא מאות ה' ראשונה דמשמע שהיא סוד נקבה כבר נתבאר בזוהר כי ה' ראשונה היא בסוד דכורא כדאיתא פרשת ויחי דף רמ"ז וז"ל הא אתמר דעלמא עילאה עלמא דדכורא איהו כיון דסלקא מלה מכנסת ישראל ולעילא כלא הוא דכר וכו' ואי תימא הכי נמי נוקבא לעילא אלא סיומא דגופא אחזי על כל גונא דאיהו דכר וכו' ולכן מאחר דאסתיימת בדכורא שהוא עולם הזכר כאמור ולכן צריך לחלוץ תפילה של ראש מעומד אמנם תפילה של יד צריך לחלוץ אותה מיושב לפי שהיא סוד עלמא דנוקבא וכבר נתבאר בזוהר כל מילין דאינון מעלמא דנוקבא אינון מיושב כדאיתא פרשת אמור:

יניח בתיק של ראש ואחר כך של יד ואף על גב כי הטעם הוא מפורש כי ענין זה נעשה כך בעבור כי כאשר יבא להניחם יפגע בתפילה של יד בתחלה ויניח אותה ולא יעבור על המצוה טוב טעם הוא כפי פשוטו אמנם לא מפני טענה זו בלבד נעשה הדבר כך שאלולי היה ראוי לעשות כך באמת היה צריך לעשות שני כיסין ולהניח תפילה של ראש בכיס אחד לחוד ולמה יניח אותה תחת תפילה של יד והוא מזלזל בה אלא כי לפי סוד הדבר כך ראוי לעשות מבלי שימצא טעם זה ראוי להניח עתה תפילה של יד למעלה אלא כי כך היא המדה בכל ענייני התלמוד שהוא נותן טעם כפי פשוטן של דברים והסוד היה כמוס עמהם ליודעים בו וכן נמי נתנו בזה טוב טעם אבל העיקר הוא כי כך צריך לעשות והוא סוד מש"ה אשת חיל עטרת בעלה ושבח זה שייך ביותר בזמן שהם מונחים בתיק לפי שהוא דוגמא אל האורו' כאשר הם מונחים בתיק שלהם למעלה לפי כי התיק שלהם הוא סוד אות ה' עליונה כי שם הם דוגמא לענין העיבור ואז אות ה' הוא בצורה זו

ה שהוא דלת על ואו לרמוז על בחינת זכר ונקבה אשר הם בקרבה ואמנם כבר ידעת כי אות דלת הוא סוד הנקבה ואות ואו הוא סוד הזכר ובכן נמצא כי בהיותם שם הזכר והנקבה למעלה בתוך אות ה' הנקבה היא למעלה מעולה על הזכר והיא בסודו עטרה עליו ולכן כאשר אנו חולצים התפילין ומניחים אותם בתיק הוא דוגמא להסתלקות שלהם ואשר חוזרים לתיק שלהם למעלה לאות ה' ראשונה ולכן צריך עתה להניח תפילה של ראש שהוא בחינת הזכר למטה והתפילה של יד למעלה ממנה מטעם הנזכר ועוד נמצא סוד בדבר הזה כי הוא ענין הבטחה להודיע כי כך עתיד להיות בזמן הגאולה במהרה בימינו כמש"ה נקבה תסובב גבר:

מנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן וכו' סוד הענין יהיה מאחר כי כך אחז"ל שהקב"ה מניח תפילין והוא משתבח בתושבחייהו דישראל שנאמר ישראל אשר בך אתפאר לכן ראוי לנשק התפילין מטעם זה ועוד זאת מצאנו שהקב"ה מקרב לישראל בחמשה דברים כמשחז"ל כאשר למדו אותם משכם שנאמר כי חפץ בבת יעקב וכו' כאשר יבא בע"ה עוד זאת מצאנו שהקב"ה מנשק לנשמה של הצדיק כי לוקח אותה בסוד נשיקה כדאיתא במדרש חזית בפ' ישקני ע"ש ומה גם אח"כ בכל יום ויום מנשק אותה נשמה כדאיתא בזוהר פרשת משפטים דף צ"ז וז"ל כמשפט הבנות יעשה לה הכא אית רזא לחכימין בגו טנרא תקיפא רקיע' טמיר' אית היכלא חדא דאקרי היכל אהבה וכו' וכל נשיקין דרחימו דמלכ' אינון תמן וכו' כיון דעאלו תמן כתיב וישק יעקב לרחל וקב"ה אשכח תמן לההיא נשמתא נשיק לה וכו' ומאחר שכה יעשה הקב"ה כמשפט הבנו' לנשמ' ומנשק אותה בכבודו כך ראוי לאד' הגשמי לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן מפני האזכרות שבהם כי דיו לעבד להיות כרבו ואמנם מה טוב לאדם לעשות כל דבריו בדעת שלימה ולהיות מכוין בעומק הדברים ולכן אביעה לכם רוחי כי סוד הדבר הוא מ"ש בזוהר בהיכלות פקודי בענין וישק יעקב לרחל אין להאריך רק להודיע כי כך צריך האדם זה לחבר אותם ההיכלות במחשבתו וקרב אותם אחד אל אחד ע"ד הנזכר שם וישוב ויכוין בזה לנשיקין עליונים הנעשים תחלה וסוף והבן:

תוכן העניינים

מקור חיים - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה