אור ברסלב

מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן כז

סימן כו

[א] מאחר שכבר נתבאר כי ענין מצות תפילין הם לזכות האדם בהם לתוספת נשמה לכן בא הדין להיות מקום הנחתן תפילה של יד בזרוע שמאל כי ימצא בזה לאדם שני תועליות אחת להכניע כל התאוות הגופניות אשר בלב האדם אשר הם מאבדים את האדם מן העולם וגם להגביר כח הנשמה ולכן כנגד תועלת הראשונה בא החיוב להניח התפילה של יד בזרוע שמאל בבשר התופח כד"א ושם בשר זרועו כי יחשוב האדם כי רוב המאכל לכל אוות נפשו הוא מרבה כחו ונהפוך הוא כי בזה יוסר כחו מעליו ולכן צריך כי תהא שמאל דוחה בשר תאוה ע"ד מ"ש מי יאכילנו בשר ונאמר שכניך גדלי בשר קרוב לבית השחי ויזכור כי בשר המה ויטה התפילה מעט לצד הגוף להסתפק בדבר ההכרחי לקיום הגוף בענין כי כאשר יכוף זרועו למט' להכניע החומר העכור יהיו כנגד לבו להכניע היצר המייעץ אותו לרדוף אחר המותרות כי מורה לו היתר לקיים ולהחזיק גופו לעבוד ה' וכל מגמתו כדי להעתיק אותו מן המותר אל האסור והוא צפון בלבו כמשחז"ל בפ' ואת הצפוני ארחיק מעליכ' זה יצה"ר שהוא צפון בלבו של אדם ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך ר"ל כל הדברים שהאדם מתנהג בהם יהיו כמש"ה בכל דרכיך דעהו ומסגנון זה נמצא מתגבר חלק הצור' הוא כח הנשמה שהוא בעצם אדם ונמצא מקיים מ"ש כל עצמותי תאמרנה וכו':

[ב] המנהג הנכון שיהיה היוד של קשר תפילה של יד לצד הלב ויהיה רמז למ"ש חז"ל והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם למילה הנתונה בלב בחיקו של אדם והענין לפי דאתקש ערל לב לערל בשר ואמנם חזרנו לענין ראשון כי האדם הוא כולל בנפשו רוח ונשמה לפי כי הוא נוצר בקדושה בשיתוף של הקב"ה ואמנם זה תלוי בכונת הלב בערך שאר המצות שהם צריכות כונה כאמור ולכן כאשר יזכו איש ואשה במלאכת מחשבת טובה אז שכינה ביניהם ואם לאו כמו זר נחשב וכאלו נולד שד אחד וכך אחז"ל נפשות של הרשעים הן הן המזיקין ולכן כאשר בחר הקב"ה באברהם נתן לו המילה היינו גילוי אות יוד וצאצאיו חתם באות ברית קדש כי בזה נאמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי לפי כי על ידי אות יוד זה של הברית נעשה קדוש לפי כי בזה שם שדי נגמר לא כך היה מתחלה אלא שד כדאיתא בזוהר פרשת תצא דף רע"ז ע"ש כי ע"י מעשה השד נעשה מלאך קדוש ולכן על ידי המילה שמתגלה באדם אות יוד מתגלה כח הנשמה אשר מושרשת מתחלה בו וזש"ה ונשמת שדי תבינם כי כאשר נגמר שם שדי באדם מתגלה הנשמה בילד בשעה שנימול ולכן בשעת התפילה של יד דהיינו כדי להרויח חלק הנשמה כאמור צריך ליזהר באות יוד הנתונה בתפילה דהיינו רמז לאות ברית קדש כי בו שם שדי נגמר ולכן טוב להודות לה' ולהטות אותה לצד הלב כדי להכניע היצר אשר שם כנ"ל ולהגביר כח הרוח אשר הוא חונה שם וכל הדברים הללו הם מסורים ללב בכל מלאכת מחשבת כאשר יבא לקמן ולפי כי על ידי אות יוד זו בא הקשר אמיץ בין ישראל להקב"ה מזמן שנתן לו המילה לאברהם שכך א"ל התהלך לפני אני אל שדי לכן כנסת ישראל שאלה מהקב"ה שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך היינו בסוד התפילין כמשחז"ל לפי כי אנחנו משותפין בשמך ובזה יובן משחז"ל אני אל שדי אמר הקב"ה לאברהם דייך אני ואתה בעולם ואם אין אתה מקבל עליך לימול דיו לעולמי עד כאן ודיו לערלה עד כאן הוא הנרצה שאמר הקב"ה לאברהם עד עתה הערלה היא הקליפה שורש אותיות שד שולט בעולם ועל ידי המילה שלך יהיה שם שדי נגמר ולכן דייך גדולה זו כי אני ואתה בעולם כלומר כי לכן שמי מתגדל בעולם כביכול שנגמר שם שדי וכך ימצא לך גדולה לפי כי על ידי הערלה היו רשומים בך שני אותיות שד בלבד אות ש' בפנים ואות ד' ביד כנודע ועתה מתגלה בך אות יוד הרי נחתם בגופך שם שדי בטבעת המלך הקדוש א"כ די לעולם אני ואתה בגדולה זו שוים ולכן יש ליזהר שלא תזוז יוד של הקשר מן התפילה רמז למה ששאלה כנסת ישראל מהקב"ה שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך: [ג] המנהג הנכון לתקן שהמעברתא שבה תלוי אות יוד מצד א' וכו' וראוי לתת רמז בענין זה של המעברתא שבה תלוי אות יוד מצד אחד ורצועה מצד אחר ורמז לדבר בענין המעברתא כד"א והנה ה' עובר כאשר ביארתי במקומו כי תפארתו של הקב"ה שהוא עובר על פשע ויעבור ה' על פניו של זעם ואיזה דבר הוא סיבה לזה אות יוד ששם שהוא רמז לאות ברית קדש הנקשר שם בינו וביננו שם שדי נגמר ולכן אע"ג כי הרצועה שם תלויה מצד אחד מוכנת לפני כל עוברי דת ודין עכ"ז זה הקשר אמיץ וחזק הוא וסוף סוף כי ונשמת שדי תבינם לחזור בתשובה והנה ה' עובר על פשע ולכן המנהג הנכון הוא לתקן כי המעברתא שבה הרצועה עוברת דהיינו רמז אל הרצועה של העונש יתקן אותה המעברתא שהרמז שלה הוא העברת העונש ויעבור ה' על פניו של זעם ועובר על שורת הדין ולכן תהיה מונחת לצד הכתף ר"ל לפי שהיה האדם נותן כתף סוררת לכן ישים המעברתא לנגדה לרמוז כי על ידי המצוה ה' עובר על עונו ולכן תהיה הקציצה לצד היד לרמוז דאע"ג כי האדם מעשיו גרמו לו כי נקצץ ונכרתה הנפש ההיא מעמיה דהיינו כי הרוח והנשמה שהם עמיה נפרדים ממנה והנפש נכרתה מהם כדמוכח מן הזוהר מכמה מקומות עתה נוטה לצד היד הוא ידו של הקב"ה שהיא פשוטה לקבל שבים בעבור המצוה שהוא נותן על היד שלו:

[ד] לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו וכו' גם בזה בא הרמז מוסב למעלה כי הנה נתבאר כי צריך שלא תזוז היוד של הקשר מהתפילה דהיינו כדי לרמוז לאדם כי צריך ליזהר שלא יחטא באות י' של הברית כדי שלא תזוז מהתפילה ותהיה תפלתו רצויה ומקובלת והוא הנכון אמנם בא דין זה למצוה מן המובחר לא לעיכוב דאף על גב שחטא ישראל הוא ואותו יוד לא תזוז הוא הדבר שביארתי במשחז"ל ונפלתי ביד הערלים אמר שמשון אם אין ביני לבינם אלא המילה וכו' דקשה והרי טמא אותו עם דלילה וזולתה אלא הכי קאמר רבש"ע ידעתי כי פגמתי המילה ועכ"ז אם אין ביני לבינם הפרש לפי כי טמא הוא מאחר שאני מהול ואות יוד מגולה למה ונפלתי ביד הערלים וכן נמי בנדון דידן אף על גב כי חטא וטמא הבשר החי אות יוד להיות שהוא מגולה בו עדיין לא תזוז מן התפלה ר"ל אם יתפלל לפניו ית' ויתודה על מה שעשה אז תכף מתרצה עמו הקב"ה והנה ה' עובר דרך המעברתא הוא התשובה שנברא קודם העולם וחותר לו הקב"ה חתירה תחת כסא הכבוד מקום כי יעבור בו כמשחז"ל מפני מה נברא העולם בהא לומר כל הרוצה לצאת יוצא ולמה תלייא כרעיה אם חוזר בו עובר דרך שם והיינו ענין המעברתא ואף על גב כי מדת הדין מחייבת העונש והרצוע' לנגדו מקבל אותו הקב"ה משם ולכן חזר והגיד כי צריך שלא יהא דבר חוצץ וכו' רמז כי לא נכון לאדם להמצא בו כל מידי שהוא חוצץ לא במחשבת פיגול ולא במעשה לפי שכבר נתבאר כי המעשה אשר יעשה האיש הישראלי הוא לטוב לו בשלש זמנים ראשונה באותה שעה שיעשה המצוה בהווה ואחר המיתה גם לעולם התחיה ושלש זמנים הללו המצוה תועיל לאדם בגוף ונפש ולכן בענין ההווה צריך כי לא ימצא בו מעשה שיוכל להפריד ולהיות חוצץ בינו הוא הרוחניו' ובין הגוף שלו להרויח תוספת הנשמה ובזה נמי לא יהיה דבר חוצץ בעצמו כאשר יכל בשרו מראי בקבר ולא יהיה מקטרג עליו השטן ואפילו כי הבשר קיים נשמתו תהיה עולה למעלה ולא יכול לקטרג כדרכו כדאיתא בזוהר פרש' שלח לך בפ' והשטן עומד על ימינו לשטנו ע"ש ומה גם אם יזכה יותר יהיה בשרו בטוח ע"ד מש"ה אף בשרי ישכון לבטח והשלישית יותר בה לזמן התחיה לא יהיה דבר חוצץ בין התפלה הצורה ובין הבשר הוא החומר לפי כי ישוב הבשר החי ומתחברת עמו הנשמה עוד איתא בזוהר פרשת חיי שרה במדרש הנעלם דף קכ"ב ז"ל אמר רבי יצחק בשעה שהנשמה זוכה ועולה למקום מעלתה הגוף שוכב בשלום וינוח על משכבו הה"ד יבא שלום ינוחו על משכבותם וכו' מאי הולך נכחה אמר ר' יצחק הנשמה הולך נכחה למקום העדן הגנוז לה וכו' ובזה לא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הגוף להאיר הנשמה ממקום שבתה על הגוף בקבר:

[ה] אדם שהוא עלול לנזילות וכו' טוב להורות את בני ישראל להבטיח אותם אל יחושו לענין זה והייסורין אלו ידעו נאמנה כי מי שמניח התפילין בכונה נכונה כאשר מתבאר לקמן בלי ספק לא יאונה לצדיק זה כל און ובפרט כי שורש הנשמה היא בראש האדם ולכן בלי ספק כי המשים התפילה על הכובע וכיוצא ההפסד מרובה על התועלת דאלו התועלת הוא גופני אבל ההפסד גדול כי מפסיד תוספת נשמה לכן התבונן מ"ש בזוהר מ"ה דף קי"ה וז"ל והיינו דאמר רבי יוחנן מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה דזהרן גופא ונשמת' דקיימן באדרא קדישא דלעילא בדיוקנא דהוה קאים בארעא עכ"ל ומזה המאמר יש ללמוד כמה מפסיד המניח תפילין ויש איזה דבר מפסיק בין התפילה לבשרו כי כן במדה זו יהיה הפסק לזה השלימות הנמצא לצדיק אחר מותו כי הגוף והנשמה הם חקוקים יחדיו בכסא הכבוד והם מאירים יחדיו שניהם בדיוקנא דהוו בהאי עלמא אמנם מכל מקום המשים התפילה על הכובע צריך לכסות אותה מפני הרואים כדי שלא יהיו מזלזלים בתפילין ויהיה עובר על ולפני עור לא תתן מכשול:

[ט] מקום הנחת תפילה של ראש וכו' מאחר שנתבאר כי ענין הנחת תפילין הוא לטוב לנו להרויח כח של הנשמה כנ"ל ולכן מקום הנחתה צריך להיות בראש אשר שם הוא מקום השראת הנשמה ויתבונן כי אין גבהות לפני המקום ולכן יזהר מענין גסות הרוח שגורם לאדם מיתה קודם זמנו כמשחז"ל בפ' וכראש שבולת ימלו מי גורם לו ליכרת גסות הרוח כאדם הנכנס לשדהו והעליונה עליונה כורת ולכן נתנה התפילה בראש לומר נתנה ראש לפני הקב"ה שלכן נאמר ראשך עליך ככרמל אלו תפילין שבראש ועל אות דלת אשר קשורה שם נאמר ודלת ראשך כארגמן ולכן מלך אסור ברהטים ר"ל בהנחת תפילה של ראש נשלם השלימות של האדם ונקרא מלך לפי כי הוא ממליך להקב"ה על שלשה מקומות שבגופו שהם ראשי תיבות מלך והם מוח לב כבד ולפי כי כן האיש הישראלי מכוין בדעתו לכן נעשה מלך על כמה מחנות מלאכים אין להאריך וכל זה לפי שהאדם אסור וקשור ברהטים ברצועה של יד וברצועה של ראש ולכן נקשר עמו תמיד מלכו של עולם והוא אסור ברהטים וכל זה נעשה על ידי המחשבה וכונה טובה שהאדם מתכוין בהנחת תפילין למקשר עבדא תחות יד מאריה ושפחה תחות יד גבירתה והיינו נמי מ"ש מלך אסור ר"ל לפי כי קשר אותו מלך זקן וכסיל הוא עתה קשור ואסור ברהטים של התפילין יזכה לכל הכבוד הזה וכדאיתא בזוהר ובתיקונים כי תדרשנו ימצא לך נמי פ' משפטים דף קט"ו ע"ש ואחז"ל בשעה שנאמר ויעקוד את יצחק עקד הקב"ה שרי א"ה למעלה ובזמן החורבן אמר הנביא לישראל מה אתם סבורים כי עד שרים סבוכים הרי הותרו כלם ולכן מה טוב לאדם לכוין על ידי מצות תפילין לחזור ולקשור אותם והמלך שלהם סמאל ולכן מקום הנחתה הוא מקום התחלת השער להורות את בני ישראל כי התכלית הוא להכניע היצר בתחלה ולהסיר כחו מעליו ותחילת קטרוגו על האדם הוא בדברים הקלים שאדם דש בעקביו כמש"ה מושכי העון בחבלי השוא שלכן לעתיד הוא נדמה לרשעי' כחוט השער' כמ"ש חז"ל ולאחר שהאדם מכוין להכניע אותו בתחלת השער אז נקה האיש מעון ונעשה כקטן שנולד היינו במקום שמוחו של תינוק רופס ונכנס בו כח הנשמה היינו על ידי תפילה של ראש כנ"ל ונעשה משכן להקב"ה ובזה יובן מ"ש בזוהר מדרש הנעלם דף קס"ט וז"ל ת"ח כגוונא עילאה אתעבד מקדש ברתיכוי קדישין ובתר כן אשרי קב"ה דיוריה עמהון כעניינא דא וכגוונא דא אתערו חברייא מארי מתניתא בטעמא דתפילין למהוי ההוא גברא דוגמא דרתיכין עילאין רתיכא תתאה רתיכא עילאה למיתי דיליה מלכותא וישרי דיוריה עלויה וכו' ולכן צריך שיהיה הקשר מאחוריו לרמוז על הדבקות וקשר עצמו של הקב"ה עמנו דאף על גב שאנחנו עמא דאהדריה אפיה מינן הקב"ה דכתיב ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם ונאמר והיו לאחור ולא לפנים וילכו אחרי ההבל עכ"ז אות ד' של יהודה נתונה על העורף אף על גב שנאמר ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא עדיין נתונה על הבשר לרמוז מ"ש בזוהר פ' שמות דף י"ב וז"ל ותחמול עליו ותאמ' מילדי העברים זה דאינון רכי לבא לאתבא קמי מאריהון וכמשחז"ל יבא כל בשר מי שהוא רך כבשר ולכן מפני מדה זו מיד ותחמול עליו וכן נמי לכן אות ד' ניתנת על הבשר הרך זה לרמוז משחז"ל בפ' דלותי ולי יהושיע דרש רבא אע"ג שאני דלה לי נאה להושיע אע"ג שאני דלה מן התורה ומן המצות לי נאה להושיע ולכן לרמוז לכל אלה הדברים צריך להיות הקשר זה באמצע העורף להגיד דאע"ג כי עם קשה עורף הוא לא יטה מכאן ומכאן באהבת ה' אותנו ולכן צריך שיהיה המקום של הקשר שנראה כעין ד' על שם דלותי ולי יהושיע ועכ"ז נתונה ד' זו בתוך שמו ית' שם הויה והיינו יהודה וצריך שיהיה השחור שברצועה לצד חוץ לרמוז מש"ה שחורה אני ונאו' אל תראוני שאני שחרחורת לפי כי השחרות שלי הוא מבחוץ כאהלי קדר כמשחז"ל לפי כי הילדות והשחרות שלי הוא הבל ואמנם הלבן מבפנים שנאמר לב טהור ברא לי אלהים ונאמר מי יתן והיה לבבם זה להם כל הימים ולכן אע"ג שחטא או עע"ז ישראל הוא שנאמר בנים משחיתים ולכן צריך שלא יתהפכו לצד חוץ כדי שלא יהי' השחור מבפני' כי זה יורה שהלב הוא רע והפה טוב ולא ימצא באיש הישראלי זולת באותם הרשעים שנאמר בהם כסף סיגים מצופה על חרש וכו' כמשחז"ל שנאמר אנא נבוכדנצר מהדר ומשבח למלך שמיא וכו' ולשעה קלה נהפך לנחש ואמר ומאן אלהא די ישזבנכון מן ידי:

[י] ישלשל הרצועות שיהיו תלויות לפניו וכו' כבר נתבאר כי הרצועה הוא רמז לדין המזומן להפרע לעובר על אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולכן תהיה הרצועה תלויה לפניו כדי שיתבונן בה וישים יראת ה' בלבו ולכן תהיה מגעת עד טבורו כדי שיזכו' חסד אל כל היום אשר גמל עמו מזמן שהיה עבורו פתוח במעי עמו ויזכור כי לסוף שלשה ימים שימות מתבקע טיבורו ונהפך על פניו כרסו ואומר לו טול לך מה שנתת בי שנאמר וזרתי פרש על פניכם או תהיה מגעת הרצועה דעוד בא הרמז ברצועות אלו לרמוז לאדם דאף על גב כי יזכה לתוספת נשמה על ידי התפילין כאמור עוד צריך להתבונן משחז"ל מי שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר וה' חפץ דכאו החלי וכו' ולכן יהיו הרצועות תלויות לפניו לומר כי לא מפני שקנה שלימות לעצמו ניצול מן היסורין כי את אשר יאהב ה' יוכיח ולכן יהיו לפניו לרמוז שמקבלן מאהבה בפנים צהובות שלכן מגיעים עד טבורו שהוא מקום חיותו לומר שמוסר עצמו למיתה ע"י היסורין לקיים מש"ה כי עליך הורגנו כל היום גם למעלה על לבו לרמוז כי בלב ונפש מקבלן ולא מן השפה ולחוץ ולכן שימני כחותם על לבך כי עזה כמות אהבה:

צריך שיהיה המקום שבקשר שנראה כעין ד' לצד חוץ דמאחר שנתבאר כי התכלית הוא להכניע יצה"ר ולהכנע לפני הבורא יתברך שמו לפי כי גסות הרוח הוא בראש והוא מונע השארת הנשמה בראש ולכן מורה אות ד' ולכן צריך שתראה ד' זו לצד חוץ שרומז לעין כל עין קוץ אף על גב שאני דלה מן התורה ומן המצוה לי נאה להושיע ואחז"ל חזר הקב"ה על כל המדות ולא מצא מדה טובה לישראל אלא עניות לפי כי כל עע"ז בבא עליהם צרה וצוקה מתקצף וקלל באלהיו ופנה למעלה ממנו אבל איש ישראל על ידי העוני משבח ומודה לפני הקב"ה כדאיתא בזוהר ולכן יניח ד' זו לצד חוץ להראות לעין כל מדה טובה הנמצאת בישראל ויתן אותה על העורף לרמוז כי יכניע עורפו הקשה ולא יהיה קשה עורף להתודות לפני בוראו ולכן אות ד' זו תהיה בגלוי ונתונה על העורף עצמו וצריך שיהיה השחור שבה לצד חוץ לרמוז דאף על גב שגורע אותם הכתוב שנאמר כי עם קשה עורף הוא הנה אחז"ל זהו לשבח של ישראל שאומר או יהודי או צלוב ולכן השחור מבחוץ כי זה הוא הנגל' שהם קשה עורף לגנאי אבל זהו נויין והלבן מבפנים על העורף עצמו לרמוז כי זהו שבחן של קשה עורף הנזכר:

רוחב הרצועה של יד ושל ראש כאורך שעורה לפחות וכו' דמאחר כי כונת הרצועה לרמוז שיתבונן בה שמדת הדין מוכנת לפניו ולא יטה מן הדרך הטובה ולכן בא השיעור מכוון לאורך השעורה שהוא בחינת דין כנודע מן הזוהר בענין הסוטה וכן אחז"ל כי לפי שעשתה מעשה בהמה לכן קרבנה מאכל בהמה וההפך קרבן העומר שנאמר בו עומר לגלגולת ע"ש שנאמר שער רישיה כעמר נקי ולכן בא השיעור של הרצועה נמי ברחבה כדי שיתבונן האדם בכל הצדדין והרמזים הללו כנ"ל:

[יא] תפילין של ראש טוב שיהיו מגולים וכו' לפי כי יחשוב מש"ה ויראו ממך הם האנשים הגשמיים כמשחז"ל כשאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל נתן הקב"ה לבניו מצות תפילין שנאמר בה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ואמר ר' אליעזר הגדול אלו תפילין שבראש א"כ בראיה תלייא מלתא לכן טוב להיותן מגולים אמנם מאחר שאנו רואים בחוש כי לא די שאינם יראים ממנו בעבור כך שלובש תפילין אלא אדרבה נהפוך הוא כי מלעיגין עליו ביות' ולכן מוכרח הוא לומר כי צדק הפ' במאמרו אמנם מ"ש וראו כל עמי הארץ אינו מדבר על עמי הארץ הגשמיי' אלא על עמי הארץ הרוחניים המשחיתים וכנ"ל דקשיר עבדא תחות רשותא דמאריה ושפח' תחת גבירתה וכבר אחז"ל כי לעתיד מתקיים פ' זה ולכן טוב להיותן מכוסים בטלי' ומה גם מן הטעם הנאמר אחר כך כי תלמיד לפני רבו צריך להיות מכוסים והנה אנחנו עומדים לפני הקב"ה כתלמיד לפני רבו וראוי לכסות אותם:

שבתי וראה לבאר הדינים הללו ע"ד הנ"ל לצד עילאה ימלל וכך היה אומר מקום הנחת התפילין בזרוע שמאל בבשר התופח בעצם וכו' מאחר כי התפילה של יד הסוד שלה הוא במדה האחרונה כדמוכח מן הזוהר בכמה מקומות ואין להאריך ולכן יאמר נא מקום הנחתם הוא בזרוע שמאל לפי כי לעולם הנקבה היא נאחזת בבחינת השמאל כדאיתא בזוהר פרשת בראשית בפ' עיר האלהים סלה ואמנם עיקר ההנחה באותו הבשר התופח שבעצם לקיים מש"ה עצם מעצמי ובשר מבשרי ויטה התפילה מעט לצד הגוף בענין כי כשיטה ויכוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו לפי כי שם הוא בחינת השורש שלה כמשחז"ל בפ' שימני כחותם וכו' אמרה כנסת ישראל רבש"ע שימני כחותם על לבך הם התפילין והתבונן מה שחזר ואמר כחותם על זרועך וחז"ל דרשו מתחילת הפסו' שימני כחות על לבך מהו כן ולפי מה שפרשתי כי מדה זו יש לה השורש בלב שלכן נק' לב הוא משחז"ל מנין שהקב"ה נק' לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וחלקי ודו"ק והבן כי משחז"ל מנין שהקב"ה היינו מדה אחרונה ממש"ה צור לבבי אלהים כי שם אלהים היא הכלה ומ"ש לבן של ישראל היינו ישראל עליון א"כ למדנו כי מדה זו עיקרה בלב וא"כ איך שאלה שימני כחותם על לבך והרי היא כחותם ואמנם הענין יובן ממה שכפל הפ' כחותם על זרועך המובן מזה כי הם שני בחינות ואין הענין כן אלא כי מדה זו בלילה היא נתונה בלב וכאור בקר יוצאת משם ונעשית בסוד תפילין על הזרוע של תפארת ישראל ולכן שואלת מהקב"ה שימני כחותם על לבך כמו שהייתי מתחלה לא מפני כי אני כחותם של תפילין על זרועך יהיה נעקר השורש שעל הלב ולכן עיקר הדרשה מתחלת הפ' שימני כחותם על לבך שהוא השורש אמנם הוא מבפנים ולכן יטה מעט שלכן נמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך וכבר מפורש בזוהר כי כינוי דברים הוא בסוד כנסת ישראל והוא סוד הפ' וחנה היא מדברת על לבה והטעם לקיים מש"ה צדק יקראהו לרגלו והבן הרי מקיים והיו הדברים שהוא סוד כנסת ישראל על לבבך ונוסף עוד כאשר יזכור כי הדברים האלה שאלה כנסת ישראל מהקב"ה להיות על לבבך וכבר נתבאר בזוהר דבעי לאושטא ידא שמאלא לקיים שמאלו תחת לראשי ואח"כ קושר ביד ימין לקיים וימינו תחבקני המנהג הנכון שיהא הקשר של יוד של תפילה של יד לצד הלב כאמור כי הטעם הוא לשתי סיבות לקיים שאלת כ"י שימני כחותם על לבך ועוד כי יזכור האדם וישים על לבו אלה הדברים לקיים אותם לפי כי עיקר התעוררות הייחוד הוא עולה מלמטה מהצדיק הגשמי כדאיתא בזוהר פרשת ויחי דף רמ"ה וז"ל תא חזי אתערותא דרחימו דכנסת ישראל לגבי קב"ה נשמתהון דצדיקייא לתתא מתערין לה בגין דאינון אתיין מסטרא דמלכא מסטרא דדכורא ואתערותא דא מטי לנוקבא מסטרא דדכורא ואתער רחימותא אשתכח דדכורא אתער רחימו וחביבותא לנוקבא וכדין נוקבא אתקשרת ברחימותא לגבי דכורא כהאי גוונא תיאובתא דנוקבא למשדי מיין תתאין לקבל מיין עילאי לאו איהו אלא בנשמתהון דצדיקייא וכו' ועל דא וצדיק יסוד עולם כתיב סתם וכו' ולכן ימצא כי עיקר הדבקות הוא מפני אות ברית קדש כדאיתא בזוהר בהיכלות פקודי בפ' ובזה הנער' באה אל המלך ולעול' נערה דא לא אשתבק' מצדיק ולכן זה יהיה מכוון כנגד הלב כדי לעורר את האהבה הנתונה בלב והוא השורש של הכלה אשר נמצא שם ולפי כי האשה דעתה קלה כמשחז"ל לכן כל עצמו של הדבקות להיות הקציצה מצד אחד על הבשר התופח כאמור כי זה הוא השבח שמשבח אותה החתן שנאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי היינו מבשר של הלב אשר נשרשת שם ואות י' דלא תעדי סוד אות הברית:

יש ליזהר שלא תזוז יוד של הקשר מהתפילה מפני כי הנה נתבאר כי על ידי אות יוד שהוא רמז לאות הברית הקשר אמיץ בין חתן וכלה והכי מפורש בזוהר פרשת ויחי דף רל"ד וז"ל דלית בלא גימל לאו הוא שלימו וכו' ואף על גב דאית יוד בין גימל לדלת כלא קשורא חדא וכו' והיינו כי אות יוד בו שם שדי נגמר הנ"ל והנה בענין המילה נאמר אני אל שדי ולכן נלמוד כי שם שדי הוא במדת היסוד מדת הצדיק וכדאיתא בזוהר פ' פנחס דף רל"ו וז"ל יוד דא רזא דברית וכו' יוד דא אצטריך דלא יעדי מגו תפלה של יד דלא יעבד פירוד' וכו' יוד בדכור' איהו וכו' הנה מפורש מן המאמר כי שם התשיעי הוא שם שדי והוא מכונה אל היסוד צדיק חי עלמין ולכן אות יוד יהיה הרמז שלה בבחינת יסוד שביסוד ולכן צריך שיהיה זה היוד שבקשר מתחבר עם התפילה של יד ולא יזוז ממנה שלא להורות על ענין פירוד וכדאיתא בזוהר פרשת וארא ואזכור את בריתי בגין דלא לאפרשא ביניהון דאסיר לאפרשא ביניהון לא ברעיונא ולא במלה וכנזכר בזוהר ושם נאמר וז"ל מקב"ה אית לן למילף וכו':

המנהג הנכון לתקן שהמעברתא שבה הרצועה עובר' וכו' והנה ראוי להבין כי המעברתא של תפילה של יד היינו דוגמא למעלה כי כמו שהמעברתא זו הגשמית הוא ענין נקב להיות עוברת משם הרצועה כדי לקשור בה התפילה על הזרוע של האדם הגשמי ומה גם תועיל כי הרצועה נמשכת ממנה לעשות אותם הכריכות סביב הזרוע וגם למעלה נעשה באצבע שלש כריכות כנ"ל כמו כן צריך להיות הסוד של המעברתא הרוחנית למעלה כי הנה התפילה של יד היא בסוד ה' האחרונה כאמור לעיל ואם כן המעברתא הוא סוד מקום המפולש שבאו' ה' למטה וסוד הרצועה התלויה היינו סוד העולמות שהם נשרשים בה והם נמשכים ממנה והם נשפעים ממנה ולכן כאשר קושרים התפילה שהוא אות הא בזרוע של הזכר כורכין הרצועה ג"כ שם כדי להעלות עמה כל הבחינות שלה כאמור למעלה וכדאיתא במאמר הנ"ל מן הזוהר ולכן יאמר כי צריך לתקן שהמעברתא שבה הרצועה עוברת תהא מונחת לצד הכתף כדי לקשור שם הרצועה סביב כאמו' למעלה והקציצה תהיה לצד היד כדי שתהיה ניתנת במקומה על הבשר התופח כנ"ל בענין הכריכות ואמנם אל יקשה בעיניך מפני מה המעברתא תהיה למעלה אצל הכתף והקציצה למטה מאחר כי הקציצה היא סוד אות הא עצמ' ואמנם המעברתא הוא רמז למקום התחתון שבה כי משם נאחזת הרצועה שהיא השתלשלות העולמות כנ"ל נמצא הענין כמו הפוך העליון למטה והתחתון למעלה לא תקשי לך האי מפני כי יש לך לדעת הקדמה אחת והוא כי הנה הזרוע יש בו שלשה פרקים והפרק החשוב הוא הפרק שהיד בו ואף על גב כי לעיני בשר נראה תחתון הוא העליון בחשיבות ומה גם שיכול לעלות למעלה בסוד נשיאות כפים שנאמר וישא אהרן את ידיו ואמנם הפרק העליון הסמוך אל הכתף הוא הגרוע והתחתון כאשר מתבאר בהלכות שחיטה בע"ה ועוד שהוא מחובר אל הכתף ואין בו מציאות לזוז משם להיות עולה ויורד כמו פרק היד ולכן ימצא כי המעברתא שהוא מקום שכל העולמות הם נאחזים משם ויונקים משם היא למטה בערך האמור אמנם הקציצה שהרמז שלה הוא לאות הא עצמה כאמור היא העולה למעלה בפרק המעולה וחשוב מכוונ' כנגד הלב אשר שם הוא השורש שלה כדי לקיים והיו הדברים האלה על לבבך כדי לעורר האהבה שם בשורש שלה ולכן אינה זזה משם אמנם כאשר נתבונן בזה הענין יותר בין תבין את אשר לפניך כי הנה נתבאר למעלה כי הפרשיות של התפילין הם אורות הנמשכים מלמעלה בסוד ונהר יוצא מעדן והיה לארבעה ראשים וסוד הבית אשר מכסה הפרשיות היינו סוד מש"ה ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור נמצא כפי זה כי סוד הקציצה היא מבחינת אימא עילאה ויהיה הרמז למש"ה כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף שמכסה אותה בכנפיה ולכן הבית של תפילה של יד יהיה בסוד אות הא העליונה כאמור ולכן הנראה לומר הוא כי ענין המעברתא יהיה סוד מש"ה מעבר יבק והוא מקום הפתוח באות ה' מלמטה אשר משם הוא מקום שממנו יורד האור אל התחתונים וממנו נמשך כל השפע לבנין קדישין ומשם ולמטה לכל העולמות ולכן ימצא כי אותו הנקב העליון שבאות הא זו הוא המקום שמתחברים יחדיו הבחינה הנקרא' שביל דקיק בזוהר היינו מש"ה ושבילך במים רבי' כדאיתא בזוהר פרשת בראשית וזה הוא המתחבר ומתייחד עם הבחינה הנקרא' נתיב שהוא מש"ה נתיב לא ידעו עיט ומשני בחינות הללו נמשכים ויורדים האורות של התפילין לעטר בהם לתפארת ישראל כנ"ל וענין המעברתא נמשכת למטה כי כאשר אימא רביעה על הבן הקדוש אז משם ולמטה מתפשט האור והשפע לכל הבחינות התחתונות בסוד המעבר הנזכר בזוהר פרשת בלק במשעול הכרמים ומשם נאחזת הרצועה ונמשכת להאיר לתחתונים אמנם בתחלה אנו עושים הכריכות כדי לתת קשר לשבע מדות של רחל לחבר אותם עם הזרוע של הזכר ואחר כך מוסיפי' עוד שתי כריכות ג"כ בסוד שלה סוף כי כן נקשרת שם ואור עליון מתפשט על כל המדות שלה על ידי הקידושים ונקשרים המדות שלה עם הזרוע של הזכר בסוד השמאל לפי שהיא מנורת זהב כולה ושבעה נרותיה עליה ולכן יצחק תיקן תפלת המנחה ומטעם זה אנו אומרים בתפל' המנחה מזמור אלהים יחננו ויברכנו כי יש בו שבעה פסוקים להאיר שבעה קני מנורה שלה מבחינת יצחק וכדאיתא בזוהר כאשר יתבאר בתפלת המנחה בע"ה ובכן נמשך האור והשפע על בחינת עולם הבריאה שהוא עולם הכסא בסוד אסתר ושבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך כמש"ה שבעה ושבעה מוצקות וכדאיתא בזוהר בפ' ויעש שלמה את החג שבעת ימים ושבעה ימים וחזר ואמר ארבעה עשר יום פרשת ויחי דף רמ"ז וז"ל לאחואה עלמא עילאה ועלמא תתאה אלין דכורין ואלין נוקבין וכו' ומלת יום מיותר' והיינו לרמוז כי כל אור זה והשפע הנמשך על הימים הללו הנזכרים הוא על ידי יום ראשון הנאמר עליו והיה יום אחד הוא יודע לה' וכו' והיה לעת ערב יהיה אור והיינו מ"ש בזוהר פרשת אמור ביום הראשון יומא דכלהו יומי המאיר לכל העולמות:

לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו וכו' הענין מאחר שכבר נתבאר מן הזוהר כי כל המעשה של האדם הגשמי הוא עושה רושם ופנה למעלה ולכן בא יבא דין זה ברוב ענין שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו ולפי כי על ידי כך לא יהיה דבר חוצץ למעלה וסוד הענין הוא הדבר שנתבאר בזוהר פ' תרומה כי לכל ענין יחוד הנעשה למעלה בתחלה הם עושי' באופן כדי לדחות סטרא אחרא ואחר כך נעשה הייחוד עליון והיינו כדי שלא יהיה סטרא אחרא מעכב ולכן הכרוז הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון וכו' וכדין סטרא אחרא לא ניחא לה למחמי ואתפרש מתמן ואחר כך מעלין מטרוניתא למעלה לצורך הייחוד כנזכר שם ולכן צריך שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו לא שנא של יד לא שנא של ראש כדי שלא ימצא למעלה נמי דבר חוצץ ומעכב הייחוד הנעש' באותה מדה הנקרא' בשר מבשרי כאשר מתחברת ומתייחדת עם הצדיק הבשר החי בסוד הזרוע שנאמר שמאלו תחת לראשי ועוד ימצא טוב טעם לדין זה עם מ"ש בזוהר בפ' ויהיו שניהם ערומים וכו' ואחר כך מפני העון נאמר ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וזה מפני דסמיך ליה והנחש היה ערום כדי שלא יהיה עומד ורואה בהם כשהם מתחברים ערומים והיינו היזק ראיה דאע"ג כי אין שם יכולת לעכב הייחוד העליון מ"מ הדין הוא כי אין משמשין בפני בריה ואפילו פרעושים בעל זבוב אלהי עקרון מפני היזק ראיה כאשר מתבאר אצלי בהלכות פסח באותם שלשה דברים שאין להם חזקה והאחת מהם היזק ראיה כמשחז"ל הרשעים תחשכנה עיניהם מראות וירא והנה יצחק מצחק וירא עשו וכו' וכל היזק זה מפני כי היו שניהם ערומים כאמור ואיתא בזוהר לאו אורח ארעא לכלה לאתגלאה אלא לחתן דילה בקירוב בשר וכן בתיקונים דף צ"ה וז"ל וכן דרכא לאתייחדא דכר ונוקבא בקירוב בשר וכו' ולכן מפני כי הנחת התפילין הוא נעשה ייחוד עליון קדוש לכן הרצון הוא שיהיה בקירוב בשר בבחינ' ויהיו שניהם ערומים וכו' חתן וכלה כדי לקיים מש"ה ולא יכנף עוד מוריך דאף על גב כי זה הענין אינו מתקיים רק לעתיד כדאיתא בזוהר ובתיקונים אמנם הענין הוא כי אז יהיה הייחוד באופן זה בהתמדה שכן כתיב ולא יכנף עוד ר"ל לעולם ועד אמנם עתה כונתינו הוא לעשות הדבר הזה לפי שעה ולכן צריך שלא יהיה דבר חוצץ בין התפילין ובין הבשר כאמור: וכאשר נעמיק בענין זה עם מה שנתבאר למעלה כי הם שני בחינות של התפילין הבחינה האחת הם אורות העליונים הנכנסים בתוך תפארת ישראל והבחינה השנית הם אורות עליונים החופפים על תפארת ישראל מבחוץ ולכן נאמר כי ענין דין זה צריך להיות מתקיים גם בענין האורות הפנימיים הנכנסים בתוך תפארת ישראל כאמור לפי כי האורות הנמשכים מלמעלה לתוכו צריך שלא יהיה דבר חוצץ בין האורות אלו לבחינה הנקראת בשר שלו הוא הבחינה הפנימית שלו ולכן הוצרך להיות כך דוגמא לזה בענין הגשמי כי צריך שלא יהיה דבר חוצץ בין התפילין לבשר האדם הגשמי להיות לאות כי כן נמי למעלה יהיה כך בין בתפילה של יד בין בתפילה של ראש והבן כל זה כי אין ראוי לבאר יותר מזה משום כבוד אלהים הסתר דבר:

אדם שהוא עלול לנזילות וכו' אע"ג שנתבאר בכמה פעמי' כי הדברים העליונים הם מתעוררים על ידי מעשה התחתונים ולכן כפי המעשה אשר יעשה האדם הגשמי למטה כך נעשה למעלה אמנם עם כל זה כאשר ימצא פרטי אחד יוצא מן הכלל ואשר לא טוב עשה אם לרצונו יעשה אז הוא גורם פגם למעלה בשורש נשמתו ואמנם אם יהיה נעדר ממעשה המצוה בעבור איזה אונס לא יהיה פגם למעלה חלילה ולא העדר מן השלימות רק לו לבדו כי לא יהיה לו השלימות המועיל לעצמו ולכן את זה יבין האדם הגשמי שהוא עלול בנזילות ואם יניח תפילה של ראש על בשרו יזיק לו ולא יניחם כלל לכן יש להתיר לו לטובתו להניח תפילה של ראש על הכובע דק הסמוך לראש כך יעשה כדי שלא ימנע מן השלימות של מצות תפילין כדי לעורר מדות העליונות וזה יהיה מועיל לו לקיים המצוה אבל לא יוכל לעשות הייחוד למעלה והתבונן מ"ש בזוהר בפ' ומעשה ידינו כוננה עלינו וכו' והנה לך ראיה מפורסמת מבני אהרן שהיו יותר חשובי' ממשה ואהרן כדאיתא במדרש בפ' הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש אמר משה לאהרן סבור הייתי כי הבית הזה מתקד' בי או בך ועכשיו ידעתי שהם גדולים ממני וממך ועכ"ז נענשו בקרבתם לפני ה' במצות הקטורת ולכן יש ללמוד מזה אמנם נהי כי לא יענש אדם זה משום דמצוה קא עביד אמנם מאחר שעשה אותה שלא בשלימות לכן נמי לא ישיג השלימות הנמצא בהנחת התפילין והיינו כמו ששנינו במדה שהאדם מודד בה מודדין לו ולכן יכסה התפילה מפני הרואים כדי שלא יזלזלו בתפילין ויהיה נענש משום ולפני עור לא תתן מכשול:

אטר יד ימינו אם עושה כל מלאכתו בשמאלו מניח בשמאלו וכו' ודבר פשוט הוא כי כל המעש' אשר יעשה האדם לא שנא במעשה של המצוה לא שנא בכל מעשה של חול הצריך לו כי צריך לעשות אותו ביד ימין כדי להגביר תמיד סטרא דימינא של הקדושה על סטר שמאלא דסטרא אחרא ונוסף עוד כי יש צורך בענין זה לעשות האדם כל מעשיו ביד ימין כדי לקיים ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל כדאיתא בזוהר דבעי למעבד כלא בסטרא דימינא שנאמר כל אשר תמצא ידך וכו' וכדי להמשיך מדת החסד על העולמות התחתונים שיהיה מתנהג עמהם הקב"ה במדת החסד ויכנס להם לפנים משורת הדין וכן נמי מעורר בחינת הימין בסוד וימינו תחבקני ועל ידי כן מתקיים מש"ה מים קרים על נפש עיפה כדאיתא בזוהר פרשת אמור דף ס"ד וז"ל פתח ואמר מים קרים על נפש עיפה דא אורייתא דכל מאן דזכי למלעי באוריי' ומרוי נפשא מנה קב"ה אכריז עליה כמה טבאן וכו' ולכן אטר יד ימינו אם עושה כל מלאכתו בשמאלו מניח תפילין בשמאלו לפי שהוא ימין כל אדם ונחשב לימין סוף דבר מניח תפילין ביד שהיא תשת כח שהיא דוגמא לנקבה כדי שיהיה קושר התפילה ביד ימין כדי לקיים כל הכונות הנזכרים ויש אומרים כי היד שכותב בה היא חשובה ימין לענין זה ומניח תפילה ביד שכנגדה וכן עיקר לפי שהכתיבה הוא בסוד תורה שבכתב ואמרו חז"ל נובלו' חכמה של מעלה תורה והוא סוד ימין עליון ומשם נמשכת הטפה מן הלובן העליון מבחי' הימין והבן זה:

אעפ"י שיש לאדם מכה במקום הנחת תפילין וכו' הנה נתבאר למעלה בענין העלול בנזילות כי האדם הנגרע ומתחסר ממעשה המצוה הוא גורם העדר למעלה ואמנם אם הוא באונס אין ראוי להענש רק כי נגרע מערכו ולא יהיה לו ענין שלימות בנשמתו בהווה ולכן יאמר כי אדם שיש לו מכה בזרועו במקום הנחת תפילין לא מפני כך ימנע מלהני' תפילין לפי כי ישאר חסר ונעדר מן השלימות וגם יהיה נענש כדין המבטל אחת ממ"ע מפני כי מקום יש בזרוע להניח שתי תפילין וכו' וכך הוא הענין ממש אם יש לו מכה בראשו במקום הנחת תפילין לא מפני כך ימנע מלהניח תפילין מפני כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין כמשחז"ל והטעם הוא מפני כי שני מיני תפילין הם הא' הוא כסבר' רש"י ז"ל והאחד כפי סברת ר"ת וכבר נתבאר למעלה כי השתי סברות הם אמיתיים כדמוכח ממאמר מן הזוהר ושם נאמר ראיה מן מקרא "יתהלל "המתהלל "השכל "וידוע כי ר"ת ארבעה תיבות הללו הם יהה"ו דהיינו התפילין של סברת ר"ת כאמור ולכן מקום יש בראש להניח שתי תפילין והסוד בעבור שני מיני תפילין הללו ולכן האדם הגשמי אע"ג שיש לו מכה בזרועו או בראשו למה יגרע מלהניח תפילין מאחר כי נמצא שם מקום ולכן ודאי ענוש יענש המבטל אותם כאמור:

אורך רצועה של יד וכו' הנה דין זה כבר מובן הוא ממה שנתבאר למעלה ומה גם מה שכתב בענין הכריכות שנוהגים לכרוך שש כריכות או שבע כבר נתבאר למעלה במספר לכל ולא מטעם מנהג אלא בראיה בשפה ברורה ולכן אין להאריך יותר בעניינים הללו כלל:

מקום הנחת תפילה של ראש וכו' אף על גב שנאמר והיו לטוטפות בין עיניך היינו ללמד שיהיו מכוונים בין העינים כדלקמן אבל מקום הנחת תפילה של ראש היינו מהתחלת עיקר השער במצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס מפני כי שם נכנסים האורות העליונים בתחלה והם מאירים שם כדאיתא באדרא רבא וזוטא ואחר כך האורות מתפשטים ויורדים בכל המדות כדאיתא שם ואין להאריך:

צריך שיהיה הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף וכמשחז"ל כשאמר מרע"ה הראני נא את כבודך ושם נאמר וראית את אחורי מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין כמשחז"ל היינו אות דלת:

צריך לכוין הקציצה שתהא באמצע כדי שתהא בין העיני' היינו כדי לקיים מש"ה והיו לטוטפו' בין עינך כנ"ל וסוד הענין לקיים מש"ה ובדע' חדרי' ימלאו כי מאח' שהאורות נכנסי' בראש והעיקר במקום שמוחו של תינוק רופס לכן אחר כך האורו' הנמשכי' בדעת זה בהם בחדרי' ימלאו לפי שהם מתפשטים מן הדעת יורדים בדרך חדרי בטן עד מקום ששנינו החדר והפרוזדור והבן:

גם הקשר יהיה באמצע העורף כדי שיהי' מכוון אל מקום הדעת שבפנים כדי שיאיר שם לקיים מה שאמרו חז"ל דעת קנית מה חסרת:

צריך שיהא המקום שבקשר הנראה כעין ד' לצד חוץ ר"ל לאפוקי שלא יעשה הקשר כפול מרובע משני הפנים ואות ד' באמצע אלא תהי' אות ד' לצד חוץ גלויה וצריך שיהיה השחור שברצועה לצד חוץ כדי שתהיה אות ד' על העורף ממש כי לכן נאמר וראית את אחורי ואחז"ל מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין משמע כי השחור הוא בנגלה דאלו אות ד' של הקשר היתה נגלית לחוץ מה חידוש הראה לו הקב"ה למשה ומה חדשו חז"ל באמרם מלמד שהראה לו קשר של תפילין והלא נראה הוא ואין זה לימוד אלא שהדלת צריכה להיות מבפנים על העורף ואין נגלה לצד חוץ זולת השחור שברצועה לכן הראה לו הקב"ה הקשר וסוד הדבר מש"ה תפילה למשה איש האלהים ר"ל התפילה שעשה משה שאמר הראני נא את כבודך לסוף מה הראה לו בחי' לאה והיינו ר"ת למשה איש האלהים היא לאה ולפי שנאמר וראית את אחורי שהיא באחור בסוד העורף רוצה לומר פניה כלפי העורף של הזכר:

צריך שיהיה השחור שברצועות לצד חוץ ולא יתהפכו בין של יד בין של ראש כדי שלא יתהפכו המדות עליונות שלכן החכם שנתהפכה הרצועה שלו התענה מ' תעניות לתקן זה הענין:

ישלשל הרצועות שיהיו לפניו וכו' היינו מ"ש בזוהר ירכין דהאי את אתפשטותא דילהון וכו' ואיתא בתיקונים אימא עילאה עד הוד אתפשטת וכן איתא בזוהר פרשת פנחס רוחב הרצועות של יד ושל ראש באורך שעורה היינו שיעור ה' והוא סוד מ"ש בזוהר פרשת תצוה אות ה' תרין נונין וכו' אמנם עיקר השיעור הוא כמדה אחרונה כדאיתא בזוהר פרשת פנחס עיניך ברכות בחשבון אלין עיינין דילה וכו' ומגו חשבון ותקופין ועיבורין אתמליין תפילין של ראש טוב להיותן מגולים וכו' כבר הגדתי כי ראוי לכסות התפילין מפני כי אין כונת הפ' מ"ש וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך על עמי הארץ הגשמיים דהא ליתא ומשחז"ל בשכר שאמר אברהם מחוט ועד שרוך נעל נתן לו הקב"ה רצועה של תפילין וכו' דא"כ מה שכר איכא והרי אנחנו בגלות תחת רשותם ואנו מתייראים מהם אלא היינו על המזיקים וסטרא אחרא המקטרגים קאמר כדמוכח מן הזוהר בראשית כ"ג וז"ל וכמה מלאכי חבלה תליין מנייהו שבעה ותליין מנייהו שבעין וכו' שם ה' אוקמוה אלין תפילין דרישא מיד כלהון ברחין וסוף הדבר מפני כי הטלית שהוא אור עליון המקיף לתפארת ישראל מבחוץ הוא מכסה על התפילין האור שלהם ומה גם כי זה סוד התלמיד תפארת ישראל עומד לפני רבו סוד א"א ואין דרך ארץ לגלות התפילין בפניו:

תוכן העניינים

מקור חיים - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה