מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן כו
[א] מאחר שהנחנו למעלה כי מצות התפילין אל האדם הוא כדי להמשיך עליו תוספת נשמה ולכן בא דין זה מכוון לענין כי על כן שנינו תפילה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד מפני כי כל אחת מהם היא מצוה בפני עצמה ולכן אם אין לו אלא תפילה אחת בלבד מניח אותה שיש לו לפי כי בה יש כדאי להרויח עמה תוספת נשמה וכבר נתבאר למעלה כי תפילה של ראש הוא להרויח נשמה לנשמה הנקראת יחידה ולפי כי לא כל אדם זוכה לכך לכן אין לברך עליה רק על תפילה של יד בלבד ולכן מברך אשר קדשנו במצותיו על איזה מהם אמנם על תפילה של יד מברך להניח לפי כי פשוט הוא שרוב האדם הם מרויחים תוספת נשמה על ידי הנחת תפילין כאמור אבל על תפילה של ראש אין לברך עליה לפי כי מי ומי יוכל להשיג שלימות זה ולכן גם כאשר יניח האדם תפילה של ראש בלבד אינו מברך להניח לפי שהוא דבר ספק כאמור אבל הוא מברך על מצות תפילין כאשר צוני ה' לפי שכל אחת מצוה בפני עצמה כאמור:
[ב] אבל אם אינו מניח אלא תפילה של ראש בלבד אז מברך עליה על מצות תפילין לבד לפי כי אף על גב כי בתפילה של יד מברך עליה להניח היינו אדעתא שמניח נמי תפילה של ראש ולכן מברך להניח שר"ל שמתחיל עתה לעשות המצות ובדעתו הוא לגמור אותה על ידי שלובש אח"כ תפילה של ראש אבל כאשר אין שם להניח זולת תפילה של ראש אז אינו יכול לומר להניח שהרי בתפילה אחת הוא החל וגומר ולכן אינו מברך עליה אלא על מצות תפילין וכבר נתבאר הסוד למעלה:
ועתה שמע בקולי זה ששנינו תפילה של יד אינה מעכבת של ראש וכו' היינו להעיר אותנו על דבר חדש כי הנה לפי הנראה לעיני בשר מאחר כי תפילה של יד היינו בסוד ה' שנאמר ידכה באות ה' היא הכלה ותפילה של ראש הוא בסוד הזכר שהוא החתן כי לכן תפילה של יד מניח אותה מיושב ותפילה של ראש מעומד כנ"ל א"כ יש ללמוד מזה כי צריך להיות שתיהן יחדיו ואם מניח אחת מהנה לחוד נמצא שעשה פירוד ח"ו ולכן נמי מצינו משחז"ל שח בין תפילה של יד לתפילה של ראש עבירה היא בידו וכו' ולכן להסיר אדם מקס"ד זה שנינו תפילה של יד אינה מעכבת של ראש וכו' לומר שמענה ואתה דע לך והרצון כי בא להודיע שני דברים הבאים כאחד ראשונה ירצה הגיד כי כל תפילה משתים אלה השלימות שלה הוא נמשך לה מלמעלה מבלי שתצטרך לחבירתה כלל כי הנה תפילה של יד אם אינה נשלמת בכל בחינותיה אינה מעכבת של ראש ר"ל השלימות הנמצא לה כי בלאו הכי יהיה נשלם ועוד ענין אחר ימצא כי רצונו להגיד כי תפילה של יד יש לה שלימות בפני עצמה ותפילה של ראש יש לה שלימות לעצמ' בכל ענין המצטרך לה מענין האור הנמשך מלמעלה ולכן כפל לשון המשנה וכך אמר תפילה של יד אינה מעכבת של ראש וחזר ואמר ושל ראש אינה מעכבת של יד דהא בחדא מנייהו סגי והענין מובן מדקאמר תפילה של יד אינה מעכבת של ראש מובן ההפך כי תפילה של ראש אינה מעכבת של יד אלא כי באה המשנה ברוב ענין בתחלה אמר תפילה של יד ההעדר שלה אינו מעכב של ראש להיות בכל השלימות וכן נמי תפילה של ראש כענין שיש לה שלימות לבדה כך אינה מעכב' שלימות תפילה של יד כאמור שהרי נאמר והיו לאות על ידך לחוד ולטוטפות בין עיניך לחוד ולכן אם אין לו אלא תפילה אחת מניח אותה שיש לו ומברך עלי' להמשיך לה הארה מלמעל' כנ"ל כי כל אחת מצוה בפני עצמה ולכן מתחייב מזה כי יש לה שלימות בפני עצמה כדאיתא בזוהר היא אתאחדת באוכלוסהא לתתא כדלקמן והוא הדין אם יש לו שתיהן ויש לו שום אונס שיכול להניח תפילה אחת ולא אמרינן שמורה העדר ח"ו למעלה לפי כי כל זה הוא כענין האורות הנמשכים על חתן וכלה ולכן מניח אותה תפילה שיכול:
אם אינו מניח אלא של ראש בלבד מברך עליה כדי להמשיך ברכה מההוא מקורא עילאה כנ"ל ולכן אינו מברך להניח אלא אומר על מצות תפילין לפי כי מלת להניח הוא לשון התחלה כנ"ל ובזה הוא החל וגומר ולכן אומר על מצות תפילין והסוד נתבאר למעלה:
אמנם עוד אודיעך סוד גדול במשנה תפילה של יד אינה מעכבת של ראש וכו' והענין בקיצור כי הנה נתבאר כי התכלית הוא על האורות הנמשכים על חתן וכלה מלמעלה ואין מעכבים זה את זה כי אפשר שתאיר לזכר בלבד או לכלה בלבד דמאחר כי אבא ואימא לא מתפרשן כנז' בזוהר בפ' אכלו רעים לכן אפשר הכי והכי ואמנם עוד תשכיל ותדע סוד גדול בזה הוא מ"ש בסימן הבן בחכמה וחכם בבינה ולכן יהיה סוד המשנה מה שכפל הדיבור תפילה של יד אינה מעכבת של ראש וכו' ולא אמר בדרך קצרה אין מעכבין זה את זה לרמוז על סוד הגדול הזה והוא כי הנה תדע כי כדי להוריד אורות הללו צריך בתחלה לענין ייחוד בין אבא ואימא ובזה אין צורך להעלאת מ"ן רק מתפילה של יד או מתפילה של ראש ועוד נמי ושל ראש אינה מעכבת של יד לפי כי גם כן נמצא ייחוד באבא עילאה לחוד הוא סוד חכם בבינה אין להאריך בזה וה' יכפר בעד והבן כל זה: