מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן כא
[א] מאחר שהנחנו למעלה כי הציצית חובת גברא הוא ולא חובת מנא לפי כי האדם הוא קונה שלימות על ידי מעשיו ובמצותיו נשלם על ידי הראיה והזכיר' כי יתבונן מפני מה חוטי הציצית היו ארבעה והם כפולים וכן ענין הקשרים והאוירים כנ"ל כי מפני שהציצית הוא סיבה להמשכת רוח האדם בקרבו ואשר יש ארבעה דברים שהם מונעים הרוח מן האדם בזמן ההווה ומה גם לזמן של התחיה ולכן יאמר נא חוטי הציצית שהם רמז לארבעה דברים המונעים את התחיה כנ"ל ויש ארבע ששנינו ואלו שאין להם חלק לעה"ב ולכן כל זמן שהחוטים הם קיימים בא תבא הראיה לעורר על מחשבות הלב להעיר לאדם בלתי יכשל באחת מהם מן הדברים המונעים ממנו התחיה אמנם כאשר נפסקו החוטים אין שם עוד זכירה ולכן יכול לזורקן לאשפה לפי כי אין מועילים בו עוד ומה גם בא הדין זה לענין הרמז להודיע כי אם באולי אדם זה כאשר משים הטלית לא יתן אל לב ולא דעת ולא תבונה להיותו נזהר בעניינים המונעים ממנו שלימות הטלית והיינו הדוגמא שנפסק ממנו חוטי הציציות הם הדברים האמורים אז יכול להשליכן לאשפה כי הוא אינו מועיל בו התבוננות זה לכן יתן אל לבו כי גם הגוף שלו לא יקום לזמן התחיה והנה הוא דוגמא לאשפה מטונפת לא להועיל כי אם לחרפה שנאמר ואלה לחרפות לדראון עולם והסיבה לזה מפני שהיא מצוה שאין בה קדושה לפי כי הן אמת שתיקון הברכה הוא אשר קדשנו במצותיו לפי כי על ידי מעשה המצוה מתקדש האדם בגופו בהווה ובהיותו בקבר ולזמן התחיה כנ"ל אמנם זה ימצא לאדם המכוין מעשיו ובדעתו יהיה להתקדש בהם שלכן הציצית חובת גברא כנזכר אבל כאשר אדם זה לא יזכור אחת מאלה נמצא שהיא מצוה שאין בגופה קדושה ולכן זורקן לאשפה כאמור כי לפי שלא קנה קדושה בעצמו על ידי הציצית הרי גופו נעשה אשפה אבל כל זמן שהם קבועים בטלית דהיינו כי האדם זה זכור יזכור כל הדברים המונעים התחיה והשלימות ונמצא שהם קבועים בטלית לכן אסור להשתמש מהם ולא יעבור כגון לקשור בהם שום דבר מאחת מכל אותם הדברים הנזכרים משום ביזוי מצוה דאף על גב כי נמצא בו שלימות הדברים המונעים התחיה זולת אחת מהנה שהדוגמא לזה הוא מ"ש לקשור שם שום דבר ר"ל לעבור על אחת מהנה להנאתו אף על גב כי הוא זהיר בשאר הדברים אסור משום ביזוי מצוה כאמור:
[ב] טליתות של מצוה שבלו וכו' הנה דין זה יובן על בחינת הרוח וגם מתבאר על בחינת הגוף וכן היה אומר טליתות שהם בחינת הרוח אשר האדם מרויח על ידי לבישת הטלית כנ"ל שבלו כלומר כי הנה כאשר האדם לובש הטלית אז הוא ממשיך עליו רוח חדש ואמנם כבר נתבאר כי רוח זה אשר קנה האדם על ידי שלובש הטלית לא נשאר במקומו בדרך קבע שאם כן היה הדבר לא היה חייב האדם ללבוש ציצית זולת פעם א' כל ימי חייו אלא ודאי כי בכל לבישת טלית ימצא לאדם הארה נוספת ולכן יאמר נא טליתות של מצוה היינו הרמז על בחינת הרוחות שבלו לאחר שנעשה בהם המצוה והלכו להם אדם בודל עצמו מהם מהם לפי שאינם יושבים דרך קבע בקרבו ואינו רשאי לקנח עצמו מהם שלא יאמר מאחר שכבר קנה הרוח ונשלם גם אם יחטא אחר כך לא יפגום בחינת הרוח אין האמת כן אלא צריך ליזהר שלא יעשה מעשה שהוא סיבה לקנח עצמו מהם לפי שנעקר ממנו אותה הארה שקנה וגם לא לייחד אותם לתשמיש המגונה ר"ל אם יעשה דבר מגונה נעקר ממנו בחינת הרוח כנ"ל אלא זורקן כד"א והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה והם כלים באורך הזמן כי נמשכים למקום אחד ע"ד הנ"ל:
וכאשר נאמר כי יהיה הרמז על ענין הגוף כן הוא אומר טליתות של מצוה שבלו הם גופות בני האדם שקנו השלימות לעצמן על ידי הטלית שהיו לובשים כנזכר שבלו על ידי אריכות הזמן בקבר אדם בודל עצמו מהם ר"ל אדם שהוא בחינת הרוח עצמו בודל מהם והולך ויושב בג"ע הארץ ואינו משגיח על הגוף אמנם אינו רשאי לקנח עצמו מן העון מהם לומר כי הרוח לא חטא ולא לייחד אותם לתשמיש המגונה ר"ל לתלות על הגוף כל דבר מגונה שעשה שהנה אומרים לו משל החיגר והסומא כמשחז"ל אלא זורקן בלבד שהרי נתפשט הרוח מן הגוף והולך לו והם כלים וזהו העונש לגוף והרוח נענש לבדו כפי השגחת הבורא יתברך:
[ג] מותר ליכנס בציצית לב"ה הנה בא הרמז בזה למ"ש בזוהר פ' תרומה דף קנ"א וז"ל בכל מעלי שבתא כד יומא אתקדש כרוזין אזלין בכולהו מדורין דגהינם סליקו דינא דחייביא וכו' אבל מחללי שבתות וזמני בפרהסיא דינין סלקין מנייהו אבל נורא דגהינ' לא אשתכך מעלייהו וכו' אינון חייבין אתייהיב לון רשו למיהך למחמי בהו ומלאך חד אזיל ואפיק לההוא גופא דילהון ועייל לי' לגהינ' וכו' וחמאן ליה דסלקא תולעין וכו' הנה מבואר מדברי המאמר שמוליכין הגוף אצל הרוח לגהינם ושם דנים שניהם יחדיו הגוף והרוח ולכן בא הרמז במה שאמר מותר להכנס בציצי' והוא סובב על הגוף ובחינת הרוח כאמור ובית הכסא היינו גהינם באותם מדרגות הנק' צואה רותחת כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף ק"נ וז"ל אתר אית בגהינם ודרגין תמן דאקרון צואה רותחת ותמן איהו זוהמא דנשמתין אינון דמתלכלכן מכל זוהמא דהאי עלמא ומתלבנן וסלקין ואשתארת ההוא זוהמא תמן ואינון דרגין בישין דאתקרון צואה רותחת אתמנן על ההוא זוהמא ולכן מותר להכנס שם בציצית שהוא דוגמא לרוח האדם אבל בתפילין שהם דוגמא לנשמה אסור ליכנס כדלקמן:
[ד] יש ליזהר כשהאדם לובש טלית דהיינו שעל ידי כן הוא קונה לעצמו בחינת רוח חדשה כאמור למעלה לא יגרר הציצית על הארץ ר"ל כי צריך להיות זהיר משם ואילך מלהיות נמשך אחר תאוות גופניות שהם ארציים המכונים לארץ כדי להתמיד השלימות שקנה מן הרוח כמדובר:
עוד זה מדבר בענין הציצית מה שנוגע למעלה וכך היה אומר חוטי הציציות שנפסקו זורקן להודיע כי אף על פי שהציצית הוא אור עליון ודבר גדול עכ"ז העון שולט בו מצד מעשה התחתונים לפי כי הנה מצינו בזמן החורבן כי חטא ישראל לכן נאמר בצע אמרתו היינו בזע פורפירא דיליה כמשחז"ל הוא סוד הציצית וכן נמי יתכן להגיע העדר בחוטי הציצית אף על גב כי עליונים הם כאמור וזה מפני מעשה התחתונים ח"ו היינו מ"ש בזוהר פרשת אחרי מות ז"ל וכד לאו אינון דכר ונוקבא כדין אימא עילאה מנעת ברכאן עילאין מנייהו ואנגידת לון לסטר אחרא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי מעשה התחתונים הוא גורם רעה כפולה ראשונה כי אימא עילאה מנעת ברכאן עילאין מחתן וכלה והוא סוד הארות הללו בגין דלאו אינון דכר ונוקבא כחדא ורעה אחרת יותר גדולה דאנגידת אותם ברכאן עילאין לסטר אחרא כנזכר ולכן יאמר נא עתה אתה בן אדם התבונן במעשיך מה אתה גורם כי חוטי הציצית הם אותם הארות עליונות שנפסקו ולא האירו עוד ולא נמשכו למטה אצל צדיק וצדק כאמור לא די שנפסקו כאמור אלא עוד ימצא רעה אחרת כי יכול לזרקן לאשפה על ידי מעשיו מפני העון נמשל לאשפה הארות עליונות הללו והסיבה לזה מפני שהיא מצוה וכו' ואמנם הקליפה נק' אשפה כדאיתא בזוהר פרשת תצא וז"ל לילית אשפה מטונפת דזרקין בה כלבים וחמורים וכו' ומפני העון נמשך להם הארה זו העליונה והסיבה לזה מפני שהיא מצוה שאין בגופה קדושה דאף על גב כי הארות הללו הם עליונים ויוצאים מחכמה עליונה ל"ב נתיבות פלאות חכמה והם נכללים בל"ב שבבינה כנ"ל מכל מקום אין בגופה קדושה של עיקר אף על גב כי ממקום קדוש יהלכו הם הארה בעלמא ואינם כמו התפילין שהם בחינת צלם כדלקמן שלכן טעונים גניזה כאשר יבא לקמן בע"ה אבל בציצית שהוא בחינת הארה אפשר להמשך למטה לזולת לפי שהיא מצוה שאין בגופה קדושה כאמור אבל כל זמן שהם קבועים בטלית כי הרמז בזה הוא כי אותם האורות עדיין הם קבועים בכלה למעלה או בשורשם בבחינה האחרונה של חכמה העליונה אסור להשתמש מהם דרך חול כלל כי לא יתכן שיהיו נמשכים לסטר אחרא ואפילו לעולם היצירה כי שם הוא ענין חול ולכן אסור לקשור בהם שום דבר והוא דרך חול משום בזוי מצוה הנוגע לכלה הנקראים מצוה כנ"ל:
טליתות של מצוה שבלו וכו' הוא הדבר הנזכר בזוהר פ' פנחס דף רל"ט וז"ל האי קרא הכי מבעי ליה. כי כל אשר עשה האלהים הוא יהיה לעולם מהו כל אשר יעשה וכו' אלא מקרא אחרא אשתמע כתיב עין לא ראתה וכו' יעשה למחכה לו. עשית מבעי ליה וכו' אלא אתר עילאה איהו דנגיד ונפיק ואדליק בוצינין ואקרי עולם הבא ומניה נפיק חד אילנא לאתשקיא ולאתקנא וכו' וההוא עולם הבא דנגיד ונפיק אתקין ליה להאי אלנא תדיר וכו' מעטר ליה בעטרין לא פסיק מבועי מניה לעלם ולעלמי עלמין וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי אימא עילאה בכל יום ויום היא ממשכת אורות מחדש על תפארת ישראל והדבר מבואר כי הוא בסוד הטלית נמי דאע"ג כי עיקר הדבר הם האורות של בחינת התפילין אמנם ג"כ מובן על האורות של בחינת הטלית כדמוכח מן הזוהר פרשת בלק דף ר"ט וז"ל תאנא מסטרא דאימא כד איהי מתעטרא נפקין בעטרהא אלף וחמש מאה סטרי גליפין בתכשיטהא וכו' כד מזדווג מלכא במטרוניתא סלקא עטרא דא ואתיישבת ברישא דמטרוניתא וכו' לבתר אתהדר עטרא ומעטרא ליה אימא עילאה בההוא עטרא ופרישא עליה ועל מטרוניתא לבושי יקר וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי אימא עילאה פרישת לבושי יקר שהם סוד הטלית על מלכא ועל מטרוניתא ולכן יאמר נא טליתות של מצוה שבלו הם האורות הנזכרות הנמשכים מחדש בכל יום ויום על חתן וכלה כאמור ולפי כי בכל יום באים עליהם אורות מחדש לכן יאמר על אורות הראשונים שבלו והנה אמר בודל עצמו מהם לפי שהנה נמשכים אלו אורות חדשים כאמור ואינו רשאי לקנח עצמו מהם כלומר כי הנה נודע הוא כי כדרך הנמצא באדם הגשמי מותרות והטבע דוחה אותם לחוץ כנ"ל בדין של יפנה וכו' כמו כן הוא הסוד למעלה כי מן הסיגים הנמשכים מבחינת ק"ך צירופי אלהים הוא יוצא משם סיג המכונה שהם מותרות העליונים דמשם יונקים החיצונים שלכן הם הנקראים אלהים אחרים לפי שהם נזונים מן המותרות שהם נמשכים מצד האחורים אמנם הארות ציצית הנזכר אף על פי שנגמרו ובלו ונגמר הצורך שלהם אינו רשאי לקנח עצמו מהם אדם דעשיה לתת לחיצונים ולא לייחד אותם לתשמיש המגונה לפי שהם אורות מסטרא דחסד אלא זורקן והם כלים ונמנעים מלירד למטה. מותר להכנס בציצית לב"ה הנה נתבאר למעלה מ"ש בתיקונים באילין עשר קליפין אתלבש קב"ה ושכינתיה וכו' כי הענין הוא כי השכינה מתלבשת בבריאה ואח"כ ביצירה וכו' ועל ידי לבושים הללו אח"כ מתלבשת בעשר קליפין ולכן בא הרמז בדין זה מותר ליכנס בציצית היינו הלבוש הנזכר אשר מתלבש בו אדם עליון והיינו בסוד טלית דמטטרון כנ"ל אח"כ חוזר ומתלבש בשאר לבושים הנזכרים כדרך שהאדם לובש טלית קטן תחת בגדים כמו כן הוא למעלה כי אדם עליון מתלבש בלבושים של העולמות הנזכר ובהם נכנס לתוך אותם עשר קליפין כי הם סוד בית הכסא כאמור ולכן בא דין זה נמי באדם הגשמי זה כי מותר להכנס בציצית לב"ה כאמור:
יש ליזהר כשהאדם לובש טלית וכו' לפי כי כן נמי האדם עליון דקדושה כאשר הוא לובש הציצית נזהר בזה וכן נמי סוד הנער מטטרון כאשר לובש הציצית שלו הוא מתבונן שלא יהיו החוטין נגררין בארץ וסוד הענין לבלתי יהיו נגררין ארצה שעיר שדה אדום שלא לתת להם הארה מאותם הארות עליונים כלל כמדובר: