מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן כ
[א] בכל הדרך אשר הלכנו מתחלה בענין הרמז הנמצא. בציצית שהוא ענין הכנה לקנות האדם רוח חדשה כנ"ל וכן על דרך זה הוא היה אומר הלוקח ציצית מצוייצת הוא ענין קניית הרוח וזה היה לו מישראל שהוא מצד הקדושה כי משם נמשך לאדם רוח זה או מתגר עכו"ם הוא הדבר הנזכר בזוה' פ' משפטי' דף צ"ה בפ' עת אשר שלט האדם דסטר אחרא אדם בליעל באדם של סטרא דקדושה ועשיקת אינון נשמתין הם לרע לו לפי כי בזמן שאותה נשמה שהיא נעשקה בההוא טיקלא כאשר היא יוצאה משם מן הקליפה לא תצא כצאת העבדים אלא יוצאה בארמא על רישא כנזכר שם ומוציאה משם מאותם נשמות של עכו"ם כמש"ה ולקחום עמים והביאום אל מקומם ונאמר והיו מלכים אומניך והיינו מ"ש או מתגר עכו"ם כי מאחר שאותה טיקלא בתחלה היא עושקת הנשמה אח"כ היא חוזרת ונותנת אותה לישראל סטרא דקדושה נמצא שמכוון הכינוי זה לה שנק' תגר עכו"ם וממנו מרויח איש הישראלי זה הרוח לפי כי לעומת שבא כן ילך כמו שהרוח זה נעשק מן הטיקלא מפני מעשה התחתונים כנזכר שם בזוהר פ' משפטים כך על ידי מעשה הטוב של התחתונים חוזרת לצאת משם ולכך כשרה דכיון דתגר הוא זאת הטיקלא כאמו' חזקה שלקחה מישראל לפי שהטיקלא מעותדת לדבר זה ולא מרע נפשיה להחליף לפי כי אם נותנת מן הרוחות שלה עצמה נמצא עושה הרעה לעצמו ואיהו דאפסיד אנפשיה ולא מרע נפשיה אבל אם לקח זה הישראלי זה הציצית הוא סוד הרוח כנזכר מעכו"ם שאינו תגר דהיינו מהקליפות השאר שבעולמות למטה רק שאינו מן הטיקלא הנז' דעשיקת נשמתין הנקר' תגר אותה הציצית פסולה הוא בחינת הרוח שהמשיך עליו כלומר כי מפני שלא נתכוון האדם זה הדק היטב בסוד הטלית בזמן התפילה אפשר כי ימשיך עליו איזה רוח בלתי טהור הנקרא רוח עועים ולכן היה מתפלל המשורר ואומר לב טהור ברא לי אלהים על ידי הציצית שאני לובש שהוא ל"ב חוטין שעיקר התיקון של הטלית הוא לטה' את הלב כנ"ל לב כנגד לב לפי כי תכלת ולבן שבציצית הם כנגד עינא ולבא שהם תרי סרסורי דעביר' ולכן ורוח נכון חדש בקרבי מלבד רוח הראשון העיקרי ויהיה רוח נכון שלא יכנס בו רוח עועים כאמור:
[ב] אין מוכרים טלית מצוייצת לעכו"ם הוא סוד מ"ש בזוהר פרשת משפטים בפ' לעם נכרי לא ימשול למוכרה כי הנה כאשר האדם יוצא מן העה"ז הנה יש לפניו שני דרכים האחד הוא של קדושה ומלאכים קדושים בו ויש דרך אחר מלא משחיתים מחבלים ולכן אשר חפץ בו המלך הקדוש נותן עליו לבוש חקוק עליו שם אלוה ואז כל הרואה אותו בורח מלפניו והיינו מש"ה לעם נכרי הם המחבלים לא ימשול למוכרה מפני שהיא בבגדו בה אותו הבגד שנתון עליו לכן לא ימכור הנשמה בידו ולכן יאמר נא אין מוכרין טלית מצוייצת לעכו"ם שנאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה מפני שהיא מצוייצת ואותו הבגד על אותו הרוח שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם היינו מש"ה בבגדו בה שמא יתלוה עם ישראל בדרך באותו דרך הנ"ל ויהרגנו כאשר שולט בו סטרא אחרא אז נקרא הרוג מת כד"א ואתה רשע ולכן בא הענין בגשמי אפילו למשכן ולהפקיד טלית מצוייצת לעכו"ם אסור מפני כי כן לא יעשה בבחינת הפנימי הרוחני אלא א"כ הוא לפי שעה שהעון גורם דליכא למיחש להא לפי כי תיכף ומיד נתקן הדבר למעלה:
וכאשר נאמר שמדבר בעצה טובה ההוגנת לאיש הישראלי שיתנהג במעשיו הטובים להנצל מהדברים הפוגמים בעצם אדם וחי בהם כך אחז"ל המצות הם שלימות ורפאות כל איברי האדם והנה מצאנו בזוהר פרשת משפטים כי הנושא את האלמנה כמו שער בנפשו כן הוא מפני כי אותו הרוח דשדי בה בעלה מקטרג עם האחר ופעמים נוצח והורג אותו ולכן יאמר נא ברמז ענין זה הלוקח טלית מצוייצת מישראל וכו' וזה יהיה מיוסד על עיקר הנ"ל כי ענין הטלית עליו נאמר מכנף הארץ זמירות שמענו ונודע כי האשה מכונה לארץ כמשחז"ל אסתר קרקע עולם היתה ולכן כל הצדדים הנמצאים בה יבא עניינם בדרך רמז במשפטי כל הדינים הללו ולכן יאמר הלוקח טלית הוא כינוי לאשה שהיא מצוייצת מישראל כלומר כי כבר נתן בה ישראל הרוח שלו בקרבה ע"י הביאה ראשונה ההוא רוחא דשדי בגווה הוא דוגמא לציצית שהוא רמז לליבא ועינא הנ"ל כך שנים אלה מוסבות מבעלה אליה עיניו ולבו נמשך בקרבה וכן נמי הלוקח מתגר עכו"ם הוא המתגייר אשר קנה לו נפש חדשה מסטרא דקדושה כדאיתא בזוהר פרשת יתרו בפ' ויבא יתרו וכו' אל המדבר אשר הוא חונה שם דא אתר לגיורין וכו' ואיתא בזוהר פרשת ויקרא דף כ"ה וז"ל ת"ח מה בין ישראל לעע"ז וכו' אבל עמין לא קניין לעלמא בר אי אתגזר דקני נפש תחת נפש מאתר אחרא עכ"ל ולכן זה שנתגייר נקרא תגר לפי שקנה לו ד"ת וקנה חיי העה"ב זבון וזבין תגרא אקרי וכן נמי אשת הגר הלא היא בערך אלמנת ישראל שתיהם שוים ועל שניהם אמר כשרה כלומר כי אין לחוש שמא אותו הרוח דשדי בגווה ינצח אותו דאפשר נמי כי אשה זו היא בת זוגו אשר בהעותו נתנה לזולתו וכאשר תיקן מעשיו נדחה בעלה הראשון וחוזרת לבן זוגה כדאיתא בזוהר אין להאריך בזה ומעשה דבת שבע יוכיח ולענין אשת הגר הוא אמר דכיון דתגר הוא חזקה שלקחה מישראל וכו' כלומר כי מאחר כי זה הגר תגר הוא וקנה לו נפש חדשה שלקח מישראל לפי כי כל הנפש שהיא מסטרא דקדושה בחזקה של ישראל הוא ומה גם אשר חז"ל הגידו כי כל הנפשות של ישראל נמצאו בשעת מתן תורה שנאמר את אשר איננו פה עמנו היום ושאלו בגמ' של גרים מאי ומשני אף על גב דאינון לא הוו מזלייהו הוה ולכן צדק כי נפש זו לקחה מישראל בכל הצדדין הנזכר ולכן לא מרע נפשיה והוא נדחה ויוצא משם ונותן מקום לאיש הישראלי שבא עליה אבל אם לקחה מעכו"ם שאינו תגר היינו אשת עכו"ם שנתגיירה אחר שמת בעלה ולקח אותה ישראל אחר כך פסולה מפני כי לא היתה עמו בקדושה ואף על גב כי האיש הלוקח אותה אינו נכנס בספק שיהיה נדחה מבעלה לפי שהיה עכו"ם וכמאן דליתיה דמי מכל מקום היא פסולה לאיש הישראלי אף על גב שאינה אסורה לו:
אין מוכרין טלית מצוייצת לעכו"ם היא האשה הישראלית האלמנה היא המצוייצת מן האיש הישראלי דשדי רוחא בגווה שמא יתלוה עם ישראל הוא בעל האשה בדרך כד"א כי דרך נשים לי וכן חז"ל דרשו ושמרני בדרך אין דרך אלא ג"ע שנאמר דרך אשה מנאפת ויהרגנו כי אפשר שמתגבר על ההוא רוחא דשדי בגווה האיש הישראלי ומוציא אותו לחוץ והורג אותו כי אותו הרוח נדחה מלפניו והוא ענין הריגה לו ודאי מפני שהוא הולך בצער כל הימים עד עת בא דברו והקב"ה מרחם עליו כמפורש בזוהר ואין להאריך ולכן אפילו למשכן ולהפקיד טלית מצוייצת היא אשה אלמנה מישראל כאמור והענין בדרך קידושין ואירוסין וכיוצא אסור אשר לא טוב עשה בקרב עמיו אלא א"כ הוא לפי שעה מפני איזה הכרח דליכא למיחש להא ולא יאונה לאיש הישראלי נזק כלל:
שבתי וראה לבאר דינים הללו כמשפט הראשון ופנה למעלה וכן היה אומר הלוקח טלית מצוייצת מישראל או מתגר עכו"ם כשרה והענין בקיצור כי הנה נתבאר כי בחינת הטלית מכונה לכנסת ישראל כדאיתא בזוהר בפ' מכנף הארץ וכו' וכבר נודע מחז"ל כי בזמן הבריאה קטרגה הירח לפני הקב"ה ואמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד ואשר נגזר עליה לכי ומעטי את עצמך חזרה ואמרה לפי שאמרתי דבר הגון לפניך וכו' א"ל צדיקים יקראו על שמך וכבר נתבאר אצלי שכונת הבורא יתברך היתה בתשובה זו לתת לצדיקים שורש במדה זו שלכן על ידי מעשיהם הטובים מחזירים אותה לקדמותה וחוזרת ונבנית בכל יום ע"י תפילתם ומעשה הטוב שלהם מייחדים אותה עם בעלה שלכן אומרת לצדיקים סמכוני באשישות וכו' מפני כי נפלתי שנאמר נפלה לא תוסיף קום מעצמה אלא על ידי הצדיקים במעשיהם ותורתם ועוד חזרה ונפלה בזמן החורבן שנאמר השליך משמים ארץ וכנגד שני מיני נפילות הללו יאמר נא הלוקח טלית היא הצדקת זו שהיא מצוייצת מישראל היינו הסימנים הנמצאים בה להודיע שהיא בתולה ולכן רשימו של הצדיק נמצא בה שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק חי עלמין ולכן הלוקח טלית זו הכלה שהיא מצוייצת מבעל נעוריה מישראל ולקח אותה מישראל הוא הצדיק הגשמי לפי כי השכינה ע"י מעשיו הטובים יושבת אצלו כדאיתא בזוהר פרשת פנחס בפ' הנני נותן לו את בריתי שלום כלומר כי על ידי שהשכינה יושבת עם הצדיק לכן בערב היא באה אצלו ובבקר היא שבה לעלות להתייחד עם בעלה אל בית הנשים שבעה עולמתאן דמטרוניתא העולים עמה אל בית המלך עולם העליון ובסגנון זה נמצא כי תפארת ישראל לקח טלית זו המצוייצת מיד איש הישראלי ומתייחד עמה או מתגר עכו"ם הם סטרא אחרא המתלבשת בתוכם השכינה כמשחז"ל גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר למענכם שלחתי בבלה עד גלו לאדום שכינה עמהם שנאמר ושב ה' אלהיך וכו' ואיתא בתיקונים באילין עשר כתרין אתלבשת שכינתא בגין לנטרא לישראל ולכן בערך זה ימצא כי תפארת ישראל לוקח טלית זו המצוייצת מתגר עכו"ם ולכן כשרה וטהורה היא והנה היא תמיד מצוייצת לעד ולאות כי היא בתולה ואיש לא ידעה ולכן אמר דכיון דתגר הוא וכו' כלומר טהורה היא משני צדדין אלו ואין בה חשדא כלל אף על גב שיורדת למטה בעשיה ושם נאמר כי ימצא איש הוא עשו איש ציד איש שדה נערה בתולה מאורסה וכו' עכ"ז טהורה היא דכיון דתגר הוא חזקה שלקחה מישראל דלא מרע אנפשיה כלומר זה שנמצא ברשותו טלית זו השכינה היינו שלקחה מסיבת ישראל שנאמ' ובפשעיכ' שלחה אמכם ונאמר ובן כסיל תוגת אמו ולכן אין לומר מאחר שהיא ברשותו נחשד עליה דלא מרע אנפשיה כי יודע סטרא אחרא כי אין לו תועלת מזה ולא עוד אלא שמתחייב מיתה שנאמר אין לנערה חטא מות והוא חייב מיתה ולכן לא מרע אנפשיה והיא כשרה אבל אם לקחה מעכו"ם שאינו תגר הוא סטרא דמסאבא שאינו תגר כלומר כי הנה התגר זה דרכו פעמי' מרויח פעמים מפסיד ע"ד זבון וזבין תגרא אקרי והרי מכר עשו הבכורה והפסיד אבל סטרא דמסאבא אינו כן הי נודע הוא שעתיד להתבטל במהרה שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ונאמר כי שמים כעשן נמלחו להארץ כבגד תבלה ולכן הם מוכנים אל ההפסד והכליון חרוץ לכן כאשר טלית זו השכינה נמצאת ברשותו פסולה עד שנבדקת על ידי הכהן כדין הסוט' כדאיתא בזוהר אין להאריך: אין מוכרין טלית המצוייצת לעכו"ם וכו' הנה בא דין זה בענין הגשמי מפני כי למעלה אע"ג שהשכינה הולכת בגלות בעכו"ם אין שם מכירה לחלוטין ולכן יאמר שמא יתלוה עם ישראל בדרך ויהרגנו אבל למטה הוא בהפך כי השכינה הולכת בגלות לעכו"ם ומתלבשת בתוכם כדי להציל לישראל כדאיתא בתיקונים וז"ל באילין עשר קליפין אתלבש קב"ה ושכינתיה בגין לנטרא להו לישראל ולכן אפילו למשכן ולהפקיד טלית מצוייצת לעכו"ם אסור אמנם למעלה נתמשכן כמשחז"ל למה משכן משכן שני פעמי' לפי כי שני פעמים נתמשכן בעון ישראל אלא אם כן הוא לפי שעה דליכא למיחש להא וכן נמי גלות שכינה הוא לשעה קלה והקב"ה פודה אותו ומה גם בכל יום ויום גאולה תהיה לו בעת התפלה כנודע: