אור ברסלב

מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן יח

סימן יז

[א] מאחר שידענו כי כל מעשה האיש הישראלי צריך לעשות אותו כאשר צוני ה' אלהי ולא לשום פניה אחרת וכן שנינו וכל מעשיך יהיו לשם שמים אל יחשוב האדם בדעתו כי העושה אחת מכל מצות ה' על מנת להשיג שלימות בנפשו לא נכון לעשות כן אין האמת כך אלא אשרי מי שמתחזק בעבודת הקב"ה ולומד בתורה כדי להשלים את נפשו והיינו כונת התנא שכפל דיבורו ואמר אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פר כי הנה בתחלה הוא אמר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס כי זה הוא פרס מן הדברים הגופניים מן הקנייני' המדומי' וחזר והגיד אלא הוו כעבדים המשמשי' את הרב שלא ע"מ לקבל פרס נצחיי בעה"ז אמנם ויהי מורא שמים עליכם ר"ל בכל ענין עבודה הגורם לאדם מורא שמים שפיר דמי לפי כי זה אינו נקרא קיבול שכר רק ענין של שלימות אשר לכן בא דין זה לילה לאו זמן ציצית הוא ר"ל שהוא דוגמא לעה"ז הנקרא לילה לחז"ל בפ' כי אליך אקרא כל היום לעה"ב שהוא יום אמנם בעה"ז שהוא דומה ללילה לאו זמן ציצית הוא לענין קיבול שכר לפי כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא ועוד ירצה במ"ש דאף על גב כי המצוה היא מועילה לאדם בקבר שנאמר בשכבך תשמור עליך ואחז"ל בשכבך בקבר ובענין הציצית אתמר היא שמלתו לעורו במה ישכב ר"ל בקבר כד"א בשכבך תשמור עליך כדאיתא בזוהר ובתיקונים י"ח אפילו הכי לילה לאו זמן ציצית הוא ר"ל לאו זמן קיבול שכר של מצות ציצית הוא כי לילה של עה"ז אמעיט מפ' וראיתם אותו להגיד כי אף על גב כי ילבש האדם הציצית בלילה בלא ברכה אינו משיג שלימות בעצמו זולת להגן עליו כדלעיל לפי כי עיקר הציצית הוא להשיג תוספת הרוח כנ"ל וכבר נודע מן הזוהר כי הרוח נמשך מעולם היצירה ובתיקונים ז"ל מעשיה נפשין ומיצירה רוחין ומבריאה נשמתין ונאמר יוצר אור כדאיתא בזוהר פ' תרומה ולכן לא ימשך על האדם תוספת רוח רק כשילבש הציצית ביום ואמנם לילה שהוא זמן המיתה ג"כ לאו זמן ציצית הוא לתשלום הרוח שלו לפי כי בהיותו בקבר מגין עליו בלבד אמנם בחינת הרוח המדור שלו הוא בג"ע הארץ כנודע מן הזוהר ולכן להרמב"ם ז"ל כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום והענין מיוסד עם מ"ש בזוהר פ' שלח לך והענין כי הנה הלא לך לדעת כי המובן מתוך כל המאמרים הוא כי כל בחינה משלש אלו שהם נפש רוח נשמה הוא ענין מלבוש וקרוב לשמוע כי כמו שהמלבוש החיצון הוא לצורך איברי הגוף ומלביש אותם כמו כן הם בחינות הללו כדרך מלבוש לפנימיות האדם והדברים מבוארי' הדק היטב בענין דיני פסח כי הם ג' כלים כלי חרש כלי מתכות וכו' ע"ש ולכן ימצא כי בחינת הנפש הוא מלבוש אחד וכן הרוח וכן הנשמה וכבר נתבאר במקום אחר דאע"ג כי חלק הנפש מקום מושבו הוא בכבד וכן הרוח מושבו בלב והנשמה במוח אמת הדברים אמנם זה הוא עיקר פעולתם שם אבל כל בחינה מהם היא מתפשטת בכל גוף האדם מראשו ועד רגליו ובכן תדע ותשכיל כי בחינת הנפש היא מכונה לכסות לילה מכמה סיבות אמתיות זה יצא ראשונה לפי שהנפש שבאדם נמשך מעולם העשיה שהוא סוד לילה והיא נמשכת על ידי המלאך הנקרא לילה כמשחז"ל בפ' והלילה אמר הורה גבר מלאך הממונה על הריון לילה שמו והאדם נוצר בלילה ועוד כי בלילה לא נשאר באדם זולת חלק הנפש כי כן צריך האדם לומר פ' בידך אפקיד רוחי קודם שיישן כמו שנתבאר פ' במדבר דף קי"ט וז"ל כתיב בידך אפקיד רוחי וכו' תא חזי כיון דעאל ליליא אילנא דמותא שליט בעלמא ואילנא דחיי אסתלק לעילא וכו' ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשי' בפקדונא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי בלילה לא נשאר באדם זולת חלק הנפש הוא המלביש אותו לשמור אותו מסטרא אחרא השולט בלילה ולכן מכוון להקראות כסות לילה על כל העיקרים הללו ואמנם חלק הרוח הוא ראוי להקרא כסות של יום מטעם שאינו בא אל האדם אלא ביום כדאיתא בזוהר פ' במדבר במאמר הנזכר ושם נאמר ז"ל ות"ח לאו כדאי הוא האי אילנא דמותא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש אלא בשעתא דאילנא דחיי אתער בעלמא ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי בשעתא דסליק צפרא וכו' מ"ט חיין בגין דההוא אילנא דחיי גרים וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי חלק הרוח נמשך על האדם ביום ולכן מכונה לכסות יום ומה גם כי חלק הנפש נמצא באדם בהיותו בבטן אמו עיניו סתומות שדומה ללילה וחלק הרוח יעיר באדם משעה שמתפתחין עיניו ופ' מלא הוא נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך ולכן בא הדין ברוב ענין להרמב"ם ז"ל כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום שהרי הנפש הזאת היא הנקראה כסות לילה ונמצא ביום אמנם בלילה פטור מן הציצית שהוא בחינת הרוח ומה שלובש ביום דהיינו בחינת הרוח חייב בציצית הוא בחינת הרוח אפילו מיוחד ללילה וסוד הדבר מתבאר מן המאמר הקודם פ' במדבר ושם נאמר ז"ל ואי תימא הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא בעוד דאילנא דמותא שליט אלא ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד מ"ט בג"ד לראו' היש משכיל דורש את אלהי' וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי גם בלילה נכנס באדם בחינת הרוח ומתעורר כנראה לחוש העין והיינו מ"ש ומה שלובש ביום הוא רמז לבחינת הרוח חייב בציצית אפילו מיוחד ללילה דפעמים מעותד הוא להכנס בלילה נמי כאמור וזה נמצא ברוב בני אדם ולהרא"ש כסות המיוחד ללילה שהוא דוגמא לבחינת הנפש כאמור אפילו לובשו ביום כי כן אינו נגרע לעולם בחינת הנפש מן האדם וכסות המיוחד ליום הוא בחינת הרוח או ליום ולילה כי כן סגיאין אינון בני נשא דמתערין בליליא ולכן חייב בציצית אפילו לובשו בלילה והנך רואה כי סברת הרמב"ם ז"ל היא נכונה ואמיתית כי הוא המוסכם ממאמר הזוהר ואין להאריך בזה כי דבר פשוט הוא:

[ב] סדינים אעפ"י שהאדם ישן בהם בבקר אין מטילין בהם ציצית דמכל מקו' אין כסו' זה דרך לבישה:

[ג] מאימתי מברך על הציצית בשחר וכו' הנה הדבר מבואר מן הזוהר פ' בלק דף קצ"ו וז"ל וכי בגין דלא אתא לצלויי הלך חשכים וכו' אבל עד לא יתכנשון ישראל לבתי כנסיות לצלאה סטרא אחרא קיימא תמן וסגיר כל נהורין עילאין דלא יתפשטון ויפקון על עלמין ותלת זמנין ביומא אזלי סטר אחרא דכר ונוקבא ומשטטין בעלמא וההוא עידן אתקן לצלותא וכו' כדין פתיחין כוי נהורין עילאין ונפקי ושריאן על בתי כנסיות ברישיהון דצלאן צלותין וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי בבקר מתעורר האור עליון ומתפשט בזה העולם והוא עת רצון שראוי להמשיך ברכה ממנו משעה שיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה והנה הנחנו למעלה כי עיקר מצוה זו הוא תיקון ללב ולעינים ובראיה תלייא מלתא והרי נתבאר מן המאמר ממש"ה אשר הלך חשכים ואין נוגה לו כי בשעה שהולך החשך דסטר אחרא מיד בא האור הנוגה של הקדושה ואז ראוי לברך והרמז הוא לזמן התחיה כי החשך שהוא הקליפה המביא המות בעולם עליו נאמר בלע המות לנצח והאור בא לעולם שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך:

עוד זה מדבר ופנה למעלה ומלין לצד עילאה ימלל וכך היה אומר לילה לאו זמן ציצית הוא והענין כנודע מן הזוהר כי לילה הוא בסוד הנקבה והלילה אינו זמן ליחוד מפני כי אז מתעוררים הקליפות כדאיתא בברכות משמרה ראשונה חמור נוער שניה כלבים צועקים וכן איתא בזוהר פרשת בהר דף ק"ז וז"ל ת"ח כיון דעאל ליליא ותרעין סתימין דינין תתאין מתערין בעלמא ואזלין ושאטין חמרי ואתני וכלבי וכו' וכל כתות הללו הם סוד החשך ולכן לילה אמעיט ושולט בה המיעוט מוראיתם אותו וראייה ליכא שהוא סוד היחוד כדאיתא בזוהר פרשת בלק בפ' אור זרוע לצדיק כי האור הוא סוד הזרע הנמשך מלמעלה על ידי היחוד ולכן להרמב"ם כל מה שלובש בלילה פטור כי הנה הכלה היא נקראה כסות לפי כי כל מדה אחרונה מכסה על העליונה ממנה ואיתא בזוהר פ' וילך דף רפ"ד וז"ל ר"ש פתח מכנף הארץ זמירות שמענו וכו' מכנף הארץ דא כסותא עילאה קדישא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי המדה האחרונה נק' כסות לילה מפני כי תרעין דילה סתימין כדאיתא בזוהר כנ"ל ולכן יאמר כל מה שלובש אדם עליון בלילה פטור מן הציצית לפי כי כן אין שם יחוד למדה האחרונה אפילו מה שמיוחד ליום שהרי מדה זו מיוחדת ללבוש ביום את הצדיק בזמן התפלה ולהתייחד עמו ולכסות אותו ועכ"ז בלילה פטור ומה שלובש ביום הוא בסוד הכלה מדה האחרונה הנעשית מלבוש לו כדאיתא בתיקונים ולכן חייב בציצית הוא סוד היחוד צבי לצדיק כנ"ל אפילו הוא מיוחד ללילה כי גם בלילה מיוחדת לצדיק ולא לזולת ולהרא"ש כסות המיוחד ללילה היא כלתא דא המיוחדת לצדיק שנאמר ויבן ה' את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה כדאיתא בזוהר כי אימא עילאה היא בונה אותה כל הלילה ומתקנת אותה ואח"כ בבקר ויביאה אל האדם ולכן ימצא שהיא כסות המיוחד ללילה להתקן בלילה ולכן הוא פטור אפילו לובשו ביום אין חייב ביחוד וכסות המיוחד ליום היא הכלה שמיוחדת להתייחד עם הצדיק ביום או ליום ולילה חייב בציצית הוא היחוד אשר נעשה בלילה אפילו לובשו בלילה והיינו בשעת חצות לילה שהקב"ה נכנס לג"ע להשתעשע שם עם נשמות הצדיקים והיינו מ"ש חייב אפילו לובשו בלילה והנה אתה רואה כי סברת הרא"ש היא דחויה:

אמנם עוד יש דרך ישר בענין דין זה והענין כי הנה מצינו כי יעקב אבינו ע"ה נשא שתי אחיות לאה ורחל ולכן מוכרח הוא כי כן נמי יהיה בענין הרוחני כדומה לזה והדבר מפורש בזוהר בכמה מקומות ולכן על עיקר זה בא יבא סברת שני השלימים כי הרמב"ם יאמר כסות המיוחד ללילה פטור כלומר מאחר שעיקר היחוד בלילה הוא ללאה לפי כי כן רחל נתנה לה הסימנים ללאה והיא לא נזדווגה עם יעקב אלא לאה לחוד ולכן כל מה שלובש האדם הגשמי בלילה פטור מן הציצית לפי כי כן נמי רחל הנקראת כסות אינה מתחברת בלילה עם יעקב כנז' ואפילו הוא מיוחד ליום כי כן רחל מיוחדת ליום להתחבר עם יעקב ומה שלובש האדם הגשמי ביום חייב בציצית אפילו מיוחד ללילה לפי כי כן נמי למעלה בחינת רחל הוא לבוש ליום אף על פי שהיתה מיוחדת ללילה להתחבר עם יעקב כנזכר ולהרא"ש כסות המיוחד ללילה הוא סוד לאה פטור אפילו לובשו ביום לא יהיה בדרך יחוד גמור רק הוא נעשה כשאנו אומרים ויעבור גם בשעת המנחה אינו בדרך יחוד גמור כנודע וכסות המיוחד ליום הוא בסוד רחל כאמור או ליום וללילה ע"ד האמור כי רחל היתה מוכנת להתחבר עם יעקב בלילה ולכן חייב בציצית אפילו לובשו בלילה גם בדרך זה נמצא כי סברת הרמב"ם עיקר: סדינים אף על פי שאדם ישן בהם בבקר פטור וכו' והנה הסדין הוא לבוש לכלתא דא שלכן נשתבחה בו אשת חיל שנאמר סדין עשתה ותמכור ומאחר שהיא עושה אותו נמצא שהוא בסוד הנקבה ולכן הוא פטור מן הציצית דאיך יתכן כי סדין זה היא מעצמה מוכרת אותו לזולת אמנם זה הסדין יהיה באחד משני פנים ושניהם אמת זה יצא ראשונה כי בדין זה הוא מש"ה ופרשו השמלה לפני זקני העיר להראות נאמנות וצדקות אשת חיל לעין כל כי טהורה היא ולכן סדין זה עשתה לה להראות לעין כל כי בתולה היא ולכן ותמכור אותו להקהות שיני רשעים המוציאים לעז על כ"י ועוד יהיה סדין זה סוד בגד תכלת הנמצא לאשת חיל למנוע ממנה מראית העין של השכנים רעים שנאמר וישקף אבימלך וכו' וירא והנה יצחק מצחק וכו' והיינו מ"ש בזוהר פרשת שלח לך דף קס"ג וז"ל ובההוא ימא דילה גו שבעין שנין נפקא נונא חדא ואפיק מניה גוון תכלת ואיהו נטלה גוון דא ותקינת ליה ואתחפייא לבר בהאי גוון לאו דהאי גוון לבושא דילה דהא שש וארגמן לבושה אבל חופאה דלבר האי גוון הוא וכו' מ"ט בגין דתחות ים דא אית מצולות י"ם כלל דכר ונוקבא ואית לון עינא בישא לאסתכלא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר היות כסות זה מסוד כנסת ישראל ולכן פטור שהרי נשים פטורות מן הציצית ולא גרע מכסות לילה ולכן נמי בגשמי אף על גב שמתכסה בבקר האדם הגשמי בסדין אפילו ביום פטור ואין מטילין בו ציצית לדברי הכל כאמור:

מאימתי מברך על הציצית וכו' כי הנה נתבאר כי ענין הציצית הוא ענין יחוד עליון אשר נעשה על ידי המצוה ולכן ימשך אור גדול לכמה בחינות עליונות בסוד הראיה ומה גם לעולמות עד מקום כי ממנו מתפשט ונמשך בחינת רוח על האדם הגשמי הלובש אותו כנ"ל ולכן בא זמן של הברכה להמשיך על התחתונים מההוא מקורא דכולא כדאיתא בזוהר פרשת עקב דף ר"ע וז"ל פקודא דא לברכא לי' לקב"ה וכו' וע"ד אצטריך ב"נ לשואה רעותי' ברזא דברכאן בגין דיתברכון אבהן ובנין כלא כחדא ומאן דמברך לקב"ה אתברך ונטיל חולקיה מאינון ברכאן בקדמיתא דכל עלמא לתתא וכו' ברוך דא רזא דמקורא עילאה מכלא וכו' ולכן המשכת שפע והארה זו מלמעלה הוא משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה כי אז הוא קדרותא דצפרא ופטור מן הציצית עד שיאור היום ויהיה זמן היחוד והמשכת אור של הציצית כנ"ל:

תוכן העניינים

מקור חיים - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה