מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן יז
[א] זש"ה מי עור כי אם עבדי כלומר כי מי שאינו מתבונן בכל דעתו ובכל מאמצי כחו להשלי' את נפשו בעוד שהוא בעה"ז מספר שני חייו אשר נתן לו האלהים בלי ספק שראוי לקרות אותו עור וסומא לפי שאינו מתבונן על שלימו' נפשו לראו' בטוב ה' בארץ חיים ומה גם אם יוכל על ידי מעשיו הטובים להשיג ולראות באור שכינה אשר על כן נלמד מזה כי המשתדל בשלימו' הנפש על ידי התורה והמצות הוא אשר לו עינים שלכן השלימים הראשונים היו קורים לו סגי נהור לרב יוסף לפי כי כן הוא האמת ומטעם זה השלימים הם נקראים עיני העדה ואשר הוא שלם במעשיו אף על גב כי חשך מאור עיניו אין זה נקרא סומא רק בדרך השאלה והשם האמיתי שלהם סגי נהור כאמור לפי כי כן הוא באמת לפיכך בא החיוב בזה לסומא שהוא חייב בציצית להגיד כי ישר ה' דאף על גב שאינו רואה לא יעדר דבר מענין השלימות הנמצא באדם על ידי מצות ציצית לענין תוספת הרוח ולכל הדברים הנ"ל ואף על גב דכתיב וראיתם אותו דמשמע כי בראיה תלייא מלתא כבר נמצא בו ענין דרשה להגיד כי מצוה זו הוא תיקון לענין מראית העין שמועיל להנצל מן החטא כנ"ל אמנם נתרבה ממש"ה אשר תכסה בה דמשמע תכסה בה על העונות כמ"ש חז"ל בפסוק וכסה ענן הקטורת שמכס' על העונות כד"א כסית כל חטאתם סלה ובכן המובן מזה הוא כי הסומא אשר לא השגיח על שלימות נפשו והוא חטא על הנפש בשוגג לא יעצרנו מלהשיג שלימות הציצית מחלק הרוח לפי שנתרבה מפסוק אשר תכסה בה דמשמע שמכסה העון כאמור וקרא דוראיתם אותו דמשמע מזה כי צריך שיהיה האדם שלם בענין הראיה מן הדברים האסורי' מאחר כי התיקון של הציצית ניתן למראית העין פ' זה אצטרך למעט כסות לילה דהיינו הרמז שצריך להיות האדם זהיר במעשים של לילה שהם במזיד ונמשכים מן הדברים הכעורים שראה ביום ונאמר חושבי און ופועלי רע על משכבותם לאור הבקר יעשוה כי בלי ספק מי שחטא במזיד מה מועיל בו הציצית מאחר אשר חטא על הנפש ופגם אותו כיצד יוכל לשרות עליו בחינת הרוח הא ליתא ואף על גב שהוא מקיים המצוה לא יכול להשיג שלימות הרוח כאמור:
עוד זה מדבר ענין גדול ופנה למעלה והוא סוד מ"ש בזוהר בפסוק ישר יחזו פנימו פ' ויקרא דף ט"ו ז"ל כי צדיק ה' צדקות אהב וכו' א"ל ר' אלעזר בריה אי הכי ישר יחזה פנימו מבעי ליה או ישרים יחזו. מאי ישר יחזו אמר ליה רזא עילאה דאינון ימי קדם דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין וימי עולם דזעיר אנפין דאינון אקרון פנימו חמאן באורח מישור מה דאצטריך למחמי וכו' ועל עיקר זה יאמר נא אף על גב דכתיב וראיתם אותו דמשמע כי בראיה תלייא מלתא כלומר קס"ד כי ענין הציצית שהוא סוד של הייחוד של הצדיק עם הכלה כנ"ל מפ' מכנף הארץ הוא סוד הנקבה המכונה לארץ זמירות שמענו צבי לצדיק חי עלמין על סוד הייחוד הנמצא ביניהם על ידי מצות ציצית כנ"ל ולכן איכא למימר כי עיקר של יחוד זה יהיה כאשר ימצא הבטה וראיה עליונה של עתיקא קדישא עם זעיר אנפין פנים בפנים כאמור מפסוק ישר יחזו פנימו ולכן השמיענו כזאת כי הסומא חייב בציצית היינו אפילו בזמן שמתחסר מהארה עליונה הוא עין עליון דעתיקא קדישא אף על גב כי בענין זה מורה שנמצא בחינת דין כדאיתא באדרא רבא דף ק"ל וז"ל ותאנא לית נהירו לעינא תתא' לאסתחא' מאדמימותא מאוכמותא בר כד חזי מהאי נהורא חוורא דעינא עילאה דאקרי טוב עין. ולית דידע כד נהיר עינא עילאה דא קדישא ואסחי לעינא תתאה דא בר איהו. וזמינין צדיקיא זכאי עליונין למחמי דא ברוחא דחכמתא הה"ד כי עין בעין יראו אימתי בשוב ה' ציון וכתיב אשר עין בעין נראה אתה ה' ואלמלא עינא טבא עילאה דאשגח ואסחי לעינא תתאה לא יכיל עלמא למיקם רגעא חדא עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כי הוא ענין גדול הארת עין עליון בעין תחתון והוא דבר מעכב שאלולי כן אין העולם יכול להתקיים אפילו רגע אחד א"כ איכא למימר כי בהתחסר האר' עליונ' זו מעין של זעיר אנפין יהיה פטור מן הציצית לפי כי זה יהיה דוגמא של הסומא שנתחסר מאור עיניו ולכן יאמר כי הסומא חייב בציצית שהוא היחוד הנאמר בו צבי לצדיק מפני שנתרבה מאשר תכסה בה וכאשר נעמיק לעמוד על ענין הסומא הוא דוגמא אל זמן שהקטן במעי אמו כי אז עיניו סגורות ולכן השמיענו כזאת כי אפילו באותו זמן הנקרא סומא חייב בציצית שנאמר ומעיל קטן תעשה לו אמו מפני שנתרבה מאשר תכסה בה דמשמע נמי אשר תתכסה בה וקרא דוראיתם אותו דמשמע דבראיה תלייא מלתא כמש"ה ישר יחזו פנימו כנ"ל אצטריך למעט כסות לילה שהוא מסטרא דנוקבא ולכן פטור כאשר יבא לקמן:
[ב] נשים ועבדים פטורים מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא ענין זה לך אגידנו בקיצור והוא כי הנה מזמן הבריאה קטרגה הירח ואמרה לפני הקב"ה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד ומאז נגזר עליה לכי ומעטי את עצמך ולכן יש בה י"ד ימים חסרים וי"ד ימים מלאים ולכן מאחר כי אור זה הנמשך לה הוא מן השמש כנודע והמצות הם תלויות בעולם הזכר כנודע ולכן מצות עשה שהזמן גרמא השלימות אין זה מעצמה ולכן פטורה וכן העבד הוא בסוד סיהרא קדישא כדאיתא בזוהר פ' וישב הנה ישכיל עבדי דא סיהרא קדישא לפי כי העבד מטטרון נאמר כי שמי בקרבו ולכן פעמים הוא בסוד נער פעמים עולה בסוד הזקנה הנאמר עליו זקן ביתו ולכן זה השלימות הזמן גורם אותו ולכן פטור:
טומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק והסוד שלהם נתבאר בדינים של יוה"ך כי שם ביתם ע"ש ומ"ש ויתעטפו בלא ברכה היינו לענין הגשמי אבל למעלה הם ממשיכים ברכה עד בלי די לתחתוני' מ"מ אין נמצא בהם ענין זווג כי הברכה נאמר בה זכר ונקבה בראם וכו' ויברך אותם ולכן מתעטפים בלא ברכה זו הנזכר:
[ג] קטן היודע להתעטף הנה לענין הגשמי יאמר נא דאף על גב כי יש אדם דוגמא לקטן מפני כי לא נמצא בו מעשה המצות מ"מ לא הפסיד לענין שלימות הציצית שאביו שבשמים צריך ליקח לו ציצית להחיות אותו לזמן התחיה והיינו שהקב"ה נותן בקרבו התעוררות כדאיתא בזוהר בפ' או הודע אליו חטאתו והיינו כדי לחנכו שנאמר וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ולענין קטן הרוחני הוא סוד מש"ה ונער קטן נוהג בם היודע להתעטף כד"א כי רוח מלפני יעטוף והיינו הידיעה סוד מ"ש בתיקונים כי עוף השמים דא מטטרון ועל ידו מתייחדין צדיק וצדק בשית יומין דחול וע"י כן מתעטף בטלית לפי כי רוח עליון מעטף אותו בסוד נקבה תסובב גבר ולכן אביו שבשמים לוקח לו ציצית בסוד כי שמי בקרבו ומה גם להתעטף בו לחנכו במצוה שיהיה רגיל לעשות זה הייחוד בשית יומין דחול כאמור: