אור ברסלב

מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן יג

סימן יב

[א] הנה אנכי הגדתי והשמעתי כי ענין ארבע ציציות הרמז שלהם הוא כדי להעיר לב האדם על התועלת הנמצא בהם כאשר מתעטף האדם בטלית כי אז רוח ה' נוססה בו ובקרבו אור בו ומה גם אחרי מותו שנאמר בשכבך תשמור עליך ונוסף עוד לזמן התחיה שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך לעה"ב ובלבד שלא יעבור על אותם הדברים המונעים השלימות בהווה והתחיה לעתיד כנ"ל לכן בא הדין זה בענין הגשמי ששנינו ארבע ציציות מעכבות זה את זה כלומר שלא יאמר האדם נהי כי הם ארבע דברים המונעים השלימות גם התחיה כנ"ל אמנם כאשר האדם מקיים קצת מהם אז ינקה מן העונש וחי בהם בשאר הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם לעולם התחיה כתרגומו וחי בהם לחיי עלמא ולכן כדי לדחות סברא זו בא להודיע כי ארבעה ציציות שהם דוגמא לדברים המונעים השלימות והתחיה מעכבים זה את זה כי לא יתכן לקנות רוח חדשה מי שנמצא בו אחת מהנה ולא יתכן שיחיה העובר על אחת מהנה ולכן יאמר כל זמן שאין בה כל הארבעה דברים אלו הנזכר והוא זהיר בהם להיות כורע במודי' ולא ילוה ברבית וכיוצא אינה מצוייצ' כהלכת' ולכן לא מבעיא כי לא תועיל מצוה זו להגן עליו ולתת בו תוספת רוח בעה"ז ולא שום דבר מן המועילים הנזכרים למעלה אלא כי נהפוך הוא כי ציצית זו היא מזכרת עון והיוצא בה לר"ה בשבת חייב חטאת הוא הדבר הנזכר בזוהר פ' שלח לך דף קס"ג וז"ל כגוונא דא בר נש דלביש ציצית אתעביד בכל יומא תמים. תם בארבע כנפים מתתקנן כדקא יאות י"ם בההוא תכל' דנונא וכו' סטרא בישא כד אסתכל בהאי ב"נ לא יכיל לאבאשא ליה בעינא בישא. וכדין איהו ת"ם י"ם עם ה' אלהיך עכ"ל הנה נתבאר מדברי המאמר כי למען הציצי' אדם ניצול מעין הרע של המקטרגים כ"ש מן התחתונים והיינו טעם אחר למה נותנים הציצית על העינים כשאומרים וראיתם אותו ואמנם מועיל נמי הציצית לאחר פטירת האדם כמש"ה כי היא כסותה לבדה במה ישכב מי שאינו לובש טלית כדאיתא בתיקונים ועוד איתא בזוהר פ' שלח לך דף קע"ד וז"ל ויראני את יהושע וכו' מאי קא חמא דהוה קאים קמי מלאכא ומתלבש בלבושין מלוכלכין עד דכרוזא נפיק ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו וכו' מאי לפני המלאך דהוה דאין דינוי וכו' מאי קא משמע לן דכל בר נש דלא זכי בהאי עלמא לאתעטפא בעטופא דמצוה ולאתלבשא בלבושא דמצו' כד עייל בההוא עלמא קאי' בלבושא טינופא דלא אצטריך וקאים בדינ' עליה תא חזי כמה לבושין מזדמנין בההוא עלמא וההוא בר נש דלא זכי בהאי עלמא בלבושין דמצו' כד עייל לההוא עלמא מלבשין ליה בחד לבושא דאשתמודע לגבי מאריהון דגהינ' וההוא לבושא ווי למאן דאתלבש ביה דהא כמה גרדיני נימוסין זמינין לאחדא ביה ועיילי ליה לגהינם עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כמה עונש מגיע למי שאינו לובש ציצית כי מלבישים אותו בגדים הצואים ומה גם שנידון לפני המלאך ומה גם כי הטלית שאינה מצוייצת כהלכת' לא תציל לו מרעתו והיוצא בה לרשות הרבים היינו רשות הקליפות כי הם נקראים רבים כענין הנאמר בעשו נפשות ביתו והם מאריהון דגהינם בשבת היינו לאחר מיתה כי כן יאמרו לאדם החוטא עולם שיצאת ממנו דומה לערב שבת ועולם זה דומה לשבת אם לא טרח מע"ש מה יאכל בשבת ולכן היוצא באותו עולם בטלית שאינה מצוייצת כהלכת' דמוכחא מלתא שלא קיים מצות ציצית ולכן מלבישים אותו מלבוש שאינו מצוייץ כי זה להם האות למאריהון דדינים שהוא חייב ללכת לגהינם כלומר נתחייב לירד לגהינם על חטאת זו של ציצית ובזוהר פ' משפטים דף צ"ז וז"ל לעם נכרי לא ימשול למכרה מאן עם נכרי עלובתא איהי נשמתא דכד נפקת מעלמא ובר נש אסטי ארחיה בהדה אי בעאת לסלק' לעיל' גו משריין קדישין וכו' קא מתעתדן לה לאתחברא בהדה ולמיעל לה לגן עדן לא זכתה כמה משריין נוכראין מתעתדן למיעל לה באורחא דגהינם וכו' ולכן יאמר היוצא בה בשבת חייב חטאת כנזכר לפי כי אותו עם נכרי שהם מעותדים באורחא דגהינם הנקרא רשות הרבים מוליכים אותו לגהינם מפני שהוא חייב חטאת של הציצית אבל אם היא מצוייצת כהלכתה לא מבעיא כי יהיה לאדם כמה תועלות בעה"ז כנ"ל ומוסיף בו בחינת רוח חיים ונוסף עוד כי מותר לו לצאת בה לרשות הרבים בשבת הוא רשות החיצונים עם נכרי הנזכר מאריהון דגהינם לקיים מש"ה ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וכו' וכן בדברי חז"ל ולכן יאמר בין טלית קטן בין טלית גדול אפילו בזמן זה שאין לנו תכלת שלא תאמר הנה ידענו נאמנה כי התכלת הוא המונע הסתכלות עין הרע דסטרא אחרא והמקטרגים כאשר הובא לעיל במאמר מפ' שלח לך וז"ל בר נש דלביש ציצית אתעביד בכל יום תמי' תם בארבע כנפים מתתקנן כדקא יאות י"ם בההוא תכלת דנונא וכו' סטרא בישא כד אסתכל בהאי בר נש לא יכיל לאבאשא ליה בעינא בישא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי מה שניצול האדם מסטרא בישא היינו בעבור התכלת וכן נמי מוכח ממאמר הובא למעלה לפי שהתכלת גורם כי תחשכנה עיניהם מראות של סטרא אחרא שלכן נאמר ופרשו עליו בגד כליל תכלת וכל שבח זה נמצא בענין התכלת אבל בלבן לא שמענו ולכן יאמר נא כי אפילו בזמן הזה שאין לנו תכלת הלבן בלבד מציל האדם ולכן השמיענו כזאת אפילו בזמן הזה שאין לנו תכלת לפי כי כן כח הציצית גדול זו לאלהיו כי הצל יציל דומיא של התכלת כדמוכח מן הזוהר פ' פנחס שלכן שנינו התכלת אינה מעכבת את הלבן וכו':

[ג] אם נודע לו בשבת והוא בכרמלית שהציצית שעליו פסול וכו' הנה ענין כרמלית יתבאר בענין ארבע רשויות שיש לשבת בע"ה כי שם ביתו ואמנם הנוגע לענין זה הוא כי הנה כרמלית הוא מקום הנמצא בו קדושה יותר מרשות הרבים דאלו רשות הרבים הוא מקום סטרא אחרא כי הם הרבים כמשחז"ל נאמר בעשו שש נפשות וכו' ולכן אם נודע לו בכרמלית שהטלית שעליו פסול כלומר לאחר מיתה הנק' שבת מטעם האמור אז בכרמלית כי עדיין לא הגיע למקום סטרא אחרא לרשות הרבים דאלו הגיע לשם אין בו תועלת לפי כי תכף אז נמסר האדם ביד עם נכרי כאמור ומורידים אותו לגהינם אמנם אם עדיין לא היה רק בכרמלית ושם נודע לו שהטלית שעליו פסול מפני שהוא מתעכב לידון שם כאמור במאמר הקודם ממש"ה ועומד לפני המלאך לדון אותו על ענין הציצית ואז נודע לו שהטלית שעליו שהיה לובש פסול מן הטענות הנז' שהודיע אותו המלאך לא יסירנו מעליו בענין הגשמי בעה"ז וכן נמי הדוגמא לזה יהיה מה שמגיע לאדם כשהולך מן העה"ז לא יסירנו מעליו עד שמגיע לביתו והדוגמא לזה הוא נמי כי לא יוכלו לשלוח בו יד עם נכרי עד שמגיע לביתו קרבם בתימו לעולם ושם דנין אותו אם מתחייב ללכת לגהינם וכן יהיה לו מפני כי גדול כבוד הבריות שהרי אמר מלאך המות לריב"ל אלמלא דחיישנא ליקרא דברייתא פרענא להו בית השחיטה כבהמה ומאחר כי לענין אדם החוטא נאמר וגם את הבהמה תהרוגו כי חס רחמנא עליה כ"ש לאדם זה דראוי לחוש עליו כי ריקנין שבך מלאים מצות כרמון דאע"ג שחטא בענין זה בלי ספק כי ימצא בו דבר טוב להציל אותו מדין גהינם וילך לביתו ולבית עולמו:

שבתי וראה לבאר הדינים הללו למעלה כמשפט הראשון וכן היה אומר ארבע ציציות מעכבות זה את זה להודיע לאדם הנלבב שיתן אל לבו לא יעשה פירוד למעלה לא על ידי מעשה ולא על ידי דיבור ולא על ידי מחשבה כדאיתא בזוהר פ' וארא דף כ"ו וז"ל וארא אל אברהם וכו' באל שדי אתחזינא להו מגו אספקלרייא דלא נהרא ולא אתחזינא מגו אספקלרייא דנהרא. ואי תימא דהא אשתמשו כנף והיינו מ"ש דא כנף דציצית דאיהו כנף הארץ שר"ל ממלת כנף נפקא ליה אמנם כאשר נתבונן מה נתחדש בהיקש זה גם אם נאמר אתייא כנף כנף לכן אמר במתק דבריו דא כנף דציצית ולא אמר דא כנף דטלית כי הנה הציצית אינו כנף רק שהוא תלוי בכנף הטלית שנאמר ונתנו על ציצית הכנף אמנם רצה במאמרו זה להגיד כי באמת נקרא הציצי' כנף ולא מפני שהוא סוף הטלית דא"כ למה נקרא כנף סוף הטלית היל"ל ועשו להם ציצית בסוף בגדיהם או בקרנו' בגדיהם אמנם נקרא כנף באמת ובתמים מפני כי כנף עולה בגימ' ק"ן וארבע פעמים כנף הם ת"ר כמנין ציצית ולכן צדק במאמרו דא כנף דציצית חזר ואמר דאיהו כנף הארץ ללמד על ענין אחר דמעיקרא למה נקרא ציצית ע"ש שנאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ דהיינו לזמן התחיה וכמשחז"ל מהיכן האדם מציץ לזמן התחיה מאותו עצם הנקרא לוז לפיכך נקרא בלשון ציצית שעולה בגי' ת"ר לפי שהוא מכוון כנגד גוף האדם שיש בו רמ"ח איברים ושס"ה גידים וציצית עולה ת"ר וי"ג חוליות הרי תרי"ג ולכן היא שקולה כנגד כל המצות נמצא שלמדנו ממאמר זה כי הציצי' הוא מכוון כנגד האיברים של האדם ועל ידי מצוה זו יהיה בטוח כי יקום לזמן התחיה ולכן יאמר נא ציצי' שעשאו עכו"ם פסול מאחר שהנחנו כי ציצי' הוא מורה על הגוף ולכן תדע ותשכיל כי ימצא מי שהוא זהיר במצות ציצית ולא יהיה לו תחיה יען וביען כי אותו הגוף נעשה על ידי עכו"ם היינו מש"ה וברותי מכם המורדים והפושעים בי וכן אחז"ל אלו הם בני תשעה מדות אסנ"ת משגח"ת אמנם אשה כשרה לעשותם כלומר אשת חיל הנז' מתקנה אותם שנאמר וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח שהרי נאמר וישב מטהר ומצרף כסף וכו' ואחז"ל כסף מטהר ממזרים מכ"ש כי אין דבר שעומד בפני התשובה ולכן על כל אחד מאלו שנתקן עליו צדק מש"ה ורוח חדשה אתן בקרבכם ואפילו בהיותו בעה"ז על ידי הציצית כדבר האמור וזה יהיה על ידי אשה עליונה סוד הטלי' דהיינו כנף הארץ כאמור:

[ב] הטיל ישראל ציציות בבגד בלא כונה היינו מ"ש בזוהר פ' משפטים כי אינו דומה מי שיש לו מחשבת פיגול דפשוט הוא שממשיך נפש מסטרא אחרא אבל מי שלא נתכוון במחשבתו להמשיך נשמה קדושה לא כן הוא כי תדרשנו ימצא לך דף ע"ז וז"ל על הילדים אמאי שלטא לקטלא להו אלא האי בר נש לא אתכוון לאסתאבא וכו' ולכן יאמר ישראל שהטיל ציציות בבגד בלא כונה כי הלא צוה ה' והתקדשתם והייתם קדושים ואחז"ל אדם מקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה וממשיך על הולד נפש קדושה אמנם אם לא נתכוון להרע ולא להטיב אלא נעשו ציציות אלו שהם דוגמא לגוף בלא כונה טובה כאמור אם אין ציציות אחרים מתוקנים להכשירו דהיינו המשכת רוח אחר מחדש על אדם זה מפני כי לא זכה שהרי נאמר בזוהר פ' משפטים זכה יתיר יהבין ביה רוח ע"ד מש"ה ורוח חדשה אתן בקרבכם אמנם אם לא זכה יש לסמוך על הרמב"ם ז"ל שמכשיר שהרמז בזה הוא כי אפילו באותו רוח ראשון יקום לזמן התחיה ומ"ש אבל לא יברך למה לא יברך הנה אחז"ל תפלה בלא כונה כגוף בלא נשמה אמנם לא אמרו שלא יברך הברכות אם אין לו כונה ואיתא בזוהר פ' יתרו דף צ"ג וז"ל בשלוח הקן כתיב והארכת ימים וכו' ואי אזדמן ליה עובדא ויכוין ביה זכאה איהו ואע"ג דלא מכוין ביה זכאה איהו דעביד פקודא דמאריה. אבל לא אתחשיב מאן דעביד רעותא לשמה ויכוין ביה וכו' כמאן דלא ידע למסבר סברא דהא ברעותא תלייא מלתא לשמה וכו' דהא קב"ה בעי לבא ורעותא דבר נש. ואפילו הכי אי לית תמן רעותא דלבא דאיהו עיקרא דכולא על דא צלי דוד ואמר ומעשה ידינו כוננה עלינו וגו' דהא לית כל בר נש חכים לשוא' רעותא ולבא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי אע"ג שאין האדם מתכוין מתקבל מעשה האיש הישראלי לפני הקב"ה ולכן ראוי ציצית זה מאחר כי כך היא סברת הרמב"ם ז"ל: [ג] השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת פטור וכו' הנה נודע כי ענין הגלגול שמתגלגל נפש האדם לתת לו אחרית ותקוה טובה שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר והנה הנחנו כי הציצית הוא ענין הרוח דאתמר בה מארבע רוחות באי הרוח ולכן יאמר נא השואל מחבירו טלית הוא בחינת הרוח כי זה הוא אצלו בדרך השאלה לפי שאין עיקר הרוח משלו והנה לא היתה מצוייצת לפי כי אדם זה הוא בספק אם יהיה לו תחיה ובה נאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ ולכן הוא פטור מלהטיל בה ציצית לפי כי הוא יעמוד לתקן מעשיו אבל אין מעשיו משלימין לגוף הראשון כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף רי"ג וז"ל מאן הוא צדיק גמור ומאן הוא צדיק שאינו גמור וכי מאן דלא שלים במלוי צדיק אקרי. אלא צדיק גמור דלא נטיל גלגולין עקימין וכו' צדיק שאינו גמור דבני בניין באחסנתא אחרא חפר בה בירין ואעדר הא אתקין אבני יסודא כמלקדמין ואעמל בה ולא ידע אי אשתאר דיליה וכו' ולכן יאמר פטור מלהטיל בה ציצית שלשים יום כלומר פטור מן העונש של ציצית שלשים יום והם שלשים יום שדנים את האדם כדאיתא בזוהר פ' ויקהל דף קצ"ט וז"ל לבתר דא מתלת' יומין ולהלא' כדין אתדן בר נש מעינוי מידוי ומרגלוי ואוקמו' עד תלתין יומין כל אינון תלתין יומין אתדנו נפשא וגופא כחדא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי האדם נדון שלשים יום על מעשיו ולכן אמר כי הוא פטור שלשים יום ר"ל דאף על גב שידענו שהאדם נדון על מעשיו שלשים יום היינו על אשר לא טוב עשה כנז' שם במאמר אמנם לא לענין מעשה המצו' כי הוא יותר חמור כנ"ל ולא כמו שחושבים קצת מן הגדולים כי לא תעשה הוא עושה פגם אבל מי שאינו מקיים מ"ע לא כן ואשתמיט מנייהו מ"ש סוד הענין כי בתחלה אתה דורש מ"ש הדין מותר לצאת בה לרשות הרבים ר"ל אם ירצה אבל אין זה מוכרח לצאת ולכן ימצא כי למעלה אינה יוצאת סיהרא קדישא לר"ה בשבת כלל רק היא כלה בתוך חופתה אמנם יש לפרש הענין במטטרון מאחר כי כבר נת' בזוהר שיש לו טלית כדאיתא פ' פנחס דף רכ"ח וז"ל דאית טלית מסטרא דמטטרון דאיהו טט' כליל ח"י בין קשרין וחוליין וכו' ולכן יצדק דין זה עליו כי מאחר שהטלית שלו היא מצוייצת כהלכתה מותר לו לצאת בשבת לרשות הרבים כנז' ואמנם אגיד לך סוד גדול כאשר אשכילך ואורך בדרך זו תלך כי כאשר יאמר הדין מותר לצאת לר"ה שים לבך כמה יכול האדם הגשמי להלוך ולצאת ברגליו ממקום למקום שני אלפים אמה והרי נאמר אם תשיב משבת רגליך להגיד כי הרגלים שהם בסוד אדם דעשיה מעלה אותם למעלה ואז נעשה גבול מפסיק בין מקום הקדושה למקום הקליפה ולכן נאסר האדם להלך לצאת חוץ לתחום אמנם על ידי שהוא לובש הטלית מצוייצת כהלכתה מותר לצאת בה לרשות הרבים כלומר לאותו שיעור של אלפים אמה הנק' רשות הרבים לפי כי מזמן שחטא אדם הראשון יש רשות לקליפה ליכנס שם ומה גם מזמן כי נגע בכף ירך יעקב ונוסף עוד אחר שחטא ישראל כי מתחלה היה תחום שבת של הקדושה ג' פרסאות ואחר מעשה העגל אין רשות להלך האדם הגשמי רק אלפים אמה כאשר יבא במקומו בע"ה ובזה התחום מותר לצאת האדם הגשמי וכך הוא למעלה וכאשר נאמר עוד כי זה שיאמר רשות הרבים היינו בתוך העיר לפי כי יש מקומות שרחבן ששה עשר אמה ויש להם דין של רשות הרבים כאשר יתבאר במקומו בע"ה ולכן תדע כי בכל עולם ועולם ימצא רשות הרבים לפי כי בכל העולמות נמצא סטרא אחרא אמנם לא ראי זה כראי זה ודאי אמנם הצד השוה כי האדם דבריאה יכול לצאת לרשות הרבים אשר בעולם הבריאה וכן אדם דיצירה וכן אדם דעשיה כאמור אפילו בזמן הזה שאין לנו תכלת באדם הגשמי מותר לצאת לפי שהנה אנחנו נותנים הלבן במקום התכלת כמו ששנינו התכלת אינה מעכבת את הלבן:

אם נודע לו בשבת כשהוא בכרמלית וכו' הנה זה הדין מתיישב עם מ"ש בזוהר פ' בלק וז"ל וכד איהי סלקא למלקט ענוגין וכיסופין ומומא אשתכח בהו בישראל כדין מטי לגבה טיפה כחרדל ואתעדיא' ויתבת עלה יומין במנין עכ"ל לכן יאמר נא בדרך רמז אם אדם עליון נודע לו כשהוא בכרמלית ע"ש שנאמר ראשך עליך ככרמל שהטלית שעליו שהוא בסוד נקבה תסובב גבר כנ"ל שידע שהיה פסול מפני מעשה התחתונים כאמור לפי שחטא ישראל עכ"ז לא יסירנו מעליו ולא יתפרד מן הכלה עד שיגיע לביתו זה ציון כד"א שבתי לציון ביתי יבנה בה וזה עצמו נמצא בדין מי שהיה משמש והרגישה לא יפרוש וכו' ובזה הענין הוא משום דגדול כבוד הבריות דאע"ג כי סטרא אחרא תכף מתעורר בזמן שחטא ישראל ועולה להשטין על ישראל אינו פורש ומה גם גדול כבוד הבריות הם הצדיקים הנמצאים שם באותה שעה כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל דף רי"א וז"ל רזא דרזין כד בעא קב"ה לאתקנ' בתיקונוי ולאתקשט' בזמני ובשבתי ובחגי וכו' ע"ש דבר נפלא וכן דף ר' וז"ל מלה דא שמענא וכו' דבעיא לאתכללא מכל סטרין מלכא ומטרוניתא מלעילא ומתתא ולאתעטרא בנשמתין בכל סטרין אתעטרת בנשמתין מלעילא ואתעטרת בנשמתין מלתתא עכ"ל ולכן תמצא תמיד מ"ש גדול כבוד הבריות והוא בדרך כינוי כד"א כי מכבדי אכבד ולכן חולק להם כבוד:

תוכן העניינים

מקור חיים - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה