אור ברסלב

מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן יב

סימן יא

[א] הנה נתבאר למעלה כי מצות הציצית הוא לתת לאדם אחרית ותקוה טובה לזמן התחיה ולהועיל לאדם ג"כ בהווה לקנות בחינת רוח חדשה להכניע המלכיות ולכן כל אלו הדברים בא הרמז שלהם בארבע כנפות הטלית לשבור מלפנינו ארבע מלכיות ולתת תוספת קדושה בלב האדם על ידי ל"ב חוטין לקנות לו רוח חדשה שנאמר מארבע רוחות באי הרוח ולקבץ נדחי ישראל מארבע כנפות הארץ גם לזמן התחיה שנאמר ונתתי רוחי בכם וחייתם ונוסף על כל זה כי אע"ג שחטא האדם באותם ארבעה דברים שהם מונעים את התחיה כנ"ל ובאותם דברים ששנינו ואלו שאין להם חלק לעה"ב יש מקוה לישראל וחי בהם על ידי התשובה שנאמר ורוח חדשה אתן בקרבכם ולכן יאמר נא אם נפסקו חוטי הכנף כי הרמז בזה הוא על כי פסקו מאדם זה אותם הדברים ועל ידי כן פסק ממנו תקוה טובה של ענין התחיה והחלק של עה"ב ולא נשאר בהם רק כדי עניבת כל החוטים הפסוקי' ביחד כשר והנה שיעור זה כדי עניבה יהיה לרמוז כי לא פסק לגמרי כל אחת מהנה כיצד בענין כריעת מודים איזה פעם כרע במודים שלא מדעתו וקרקפתא דלא מנח תפילין פעם אחת נזדמנו לו ולבש אותם מפני איזו פניה וכן לענין כל שאר הדברים נמצא כי לא נפסקו ממנו המדות הללו לגמרי אלא נשאר בהם במה לתלות היינו כדי עניבת כל החוטים ביחד כשר ואם לא נשאר כדי עניבה אפילו בחוט אחד שנפסק ר"ל מדה אחת מאותם הנז' שלא קיים אותה כלל אפילו פעם אחת כלו פסול ואין לזה תחיה הילכך כיון שכל אחד מהחוטים הוא כפול לשנים אם נפסקו שני ראשי' פסול מפני שמורה על מדה אחת שעבר עליה לגמרי המונע ממנו התחיה ומדה אחת נמי המונעת ממנו חלק העה"ב לכן פסול שמא נפסק חוט אחד לפי כי כל אלו החוטים כבר נתבאר שהם ארבעה כנגד הדברים המונעים התחיה וארבעה אחרים כנגד אותם שאין להם חלק לעה"ב ואמנם העיקר אינם אלא ארבעה חוטים לפי כי זה בזה תלוי ומאחר שהגוף כלה ואבד ואין לו תחיה גם הנפש לא תמלא לעה"ב שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא ר"ל כרת לחלק הגוף וכרת לחלק הנפש מפני כי עונה בה ולכן אם נפסקו שני ראשים פסול שמא נפסק חוט אחד ולפי מה שאנו נוהגים לדקדק בשעת עשיית הציצי' לתת סימן בראשי החוטין בענין שלעולם הארבעה ראשים הם מצד אחד של הקשר והד' ראשי' מצד אחר אם נפסקו שני ראשים מצד אחד כשר מאחר כי נמצא בו תרתי לטיבותא ודאי כי יזכה אל התחייה ומה גם לעה"ב שודאי שני חוטים הם והם שני מדות והרי נשתייר מכל אחד הראש השני שהוא יותר מכדי עניבה דאלו כדי עניבה כבר נתבאר שהרצון הוא לומר כי לא ניתק לגמרי מאותה מדה דהיינו כי פעם אחת הניח תפילין במקרה ופעם כרע במודים אבל זה שנשתייר מכל מדה אחת הראש שלה היינו העיקר הרצון בזה הוא להגיד על אדם זה שמעיקרא הי' מניח תפילין רק אח"כ תקפו יצרו ולא הי' מניח וכן בשאר הדברים שהיה עושה אותם מעיקרא ואח"כ נמנע מלעשו' אות' נמצא כי הראש הוא העיקר עדיין הוא קיים ולרבינו תם לא כשירים אלא כשנשתיירו שני חוטים שלימים דהיינו ארבעה ראשי' ר"ל כי עיקר אותה מדה לא נפסק ממנה לגמרי כי כל אחד מהראשים ארוך י"ב גודלים לרמוז כי נמצא באדם זה כל אותם הדברים ואין נמנע מהם אפילו מדה אחת מהם לגמרי אז מכשירים:

כשנפסקו שני חוטים אחרים אם נשתייר בהם כדי עניבה ע"ד האמו' אבל אם נפסקו ג' חוטים דהיינו שפסק ממנו השלשה דברים המונעים התחיה כנ"ל אז אעפ"י שנשתייר בהם כדי עניבה פסולים ומפני כך כשנחתכו שלשה ראשים אם לא דקדק בעת עשיית הציצית שהדוגמא לזה הוא כי בשעת מעשה הציצית מן הראוי היה כי יתבונן למה באו מספר אלו החוטים כך והכריכות והקשרים במספר לכך ודאי כי לא בדרך הזדמן הוא אלא להועיל לאדם בהווה ולתת לו אחרית ותקוה טובה כי כן הוא מעשה כל המצות כמ"ש אשר קדשנו במצותיו וכאשר יחשוב מחשבות טהורות הללו בהכרח הוא כי יתבונן במעשיו אשר לא טוב עשה לפי כי זה בזה תלוי כאמור לעיל ואדם זה לא שם אל לבו בשעת מעשה הציצית ולא דעת ולא תבונה לאמר אעשה באופן שיהיו ניכרים הארבעה ראשים שמצד אחד של הקשר שהם ארבעה דברים המונעים התחיה ולא דקדק בהם לתקן אותם לכן חיישינן שמא כל איש הוא מחוט אחד שלכן הם נפרדים החוטין של הציצית כל ראש לבדו להודיע כי כל עון אחד מאלו לחוד הוא מונע את התחיה ובזה ימצא שאין כאן אלא חוט אחד שלם כלומר כי במדה אחת מארבע דברים המעכבים התחיה הוא שלם באותה מדה אבל השלשה אחרות לא כן כי לכן מספיקא פסול כי לא נודע אם בעבור מדה אחת שהוא שלם בה יזכה לתחיה ועל השאר יעניש אותו הקב"ה כפי השגחתו ולכן פסול ציצית זה ואין בו כח לתת באדם תוספת רוח עתה בהווה אבל אם לא נחתכו אלא שני ראשים שהם רמז לשני דברים המונעים התחיה מכשרינן בכדי עניבה מאחר כי אותם השני דברים לפעמים קיים אותם באקראי בעלמא הניח תפילין וכיוצא והלכה כסברא ראשונה לפי שהקב"ה דחום וחנון ולא יעיר כל חמתו וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח מיהו היכא דאפשר טוב לחוש לסברת ר"ת כדי שיהי' הציצית כשר שיוכל להגן עליו ולהמשיך על האדם קדושה עתה ומה גם יתבונן להסיר אותם הדברים המונעי' התחיה ועה"ב ולא יסמוך על סברא הראשונה שהרי אחז"ל כל מאן דאמר רחמנא וותרן יוומרו בני מעוהי אלא ושב ורפא לו:

[ב] היכא דצריך כדי עניבה ומתוך שהחוטים עבים אינו יכול לענבם וכו' ר"ל כי אינו דומה העובר על אחד מאלו הדברים פעם אחת ושתים כמו מי שהוא רגיל בהם כך אחז"ל אל תרשע הרבה וכי זוטר מותר אלא אינו דומה מי שאכל שום פעם אחת לאוכל שני פעמים וכן נמי בעונות הללו אע"ג כי המובן הוא ממ"ש ואלו שאין להם חלק לעה"ב האומר אין תורה מן השמים וכו' שצריך שלעולם אומר כך או שאמר פעם אחת בלבד וכן נמי האומר אין כל התורה מן השמים או אפילו שאמר על דבר אחד בלבד כדקאמר לקמן התלמוד ולכן על כל הדקדוקים השייכים בכל אחת מהנה אינו דומה הרגיל בהם למי שעשה פעם או שתים לפי כי פלס ומאזני משפט לה' ולכן יאמר היכא דצריך עניבה שהרמז הוא כי לא נעקר מאדם זה לגמרי אותו הדבר כגון קרקפת' דלא מנח תפילין ומי שאינו כורע במודים אלא לפעמים עשה אותם אמנם מתוך שהחוטים של העון עבים שעשה אותם כמה פעמים בדרך קבע לכן אינו יכול לעונבם רצה לומר אותו הפעם אשר עשה באקראי אינו יכול לעונבו ולהחזיק בו כמאן דליתיה דמי ואלו היו דקים ר"ל לא עבר עליהם פעמים רבות היה בהם כדי עניבה באות' פעמים שהניח בהם תפילין וכיוצא כשר דלא מקרי קרקפתא דלא מנח תפילין אלא מי שכל ימיו לא הניח תפילין במרד ובמעל וכן מי שלא רצה לכרוע במודים וכו' אבל כגון זה שעשה באקראי כשר ובענין כדי עניבה לרש"י הוא מן הענף ולר"י אפילו נחתך כל הכנף ונשאר בו כדי עניבה מן הגדיל כשר וכו' והנה זה הענין הוא כפי פשוטו לענין הנ"ל להועיל לאדם בהווה לקדש גופו על ידי המצוה ולהמשיך עליו רוח חיים כנ"ל ולכן יתבונן לעשות כדברי רש"י ז"ל לטוב לו ולא יכרת מלמעלה והיכא דלא אפשר יש לסמוך על דברי ר"י כדאי הוא אבל לא יברך עליו לפי דקים לן ספק ברכות להקל הגם כי התועלת של הברכה הוא מפסיד כי אין נשלם בחינת הדיבור שאומר אשר קדשנו במצותיו ואין לו עתה תוספת קדושה ח"ו יותר טוב לו ולא יכנס בספק ברכה לבטלה: ולענין המועיל לצורך התחיה ומה גם לעתיד כי צריך האדם להיות זהיר באותם הדברים המונעי' התחיה גם בדברים ששנינו ואלו שאין להם חלק לעה"ב גם כי בכל אחת מהנה יש סברות כי הנה המלוה ברבית היינו שלקח רבית קצוצה מדאורייתא מישראל אז אין לו תחיה אמנם באבק רבית ומדרבנן והמלוה לכותים לא כן הוא אמנם איתא במדרש כספו לא נתן בנשך אפילו לגוי אמנם לסברת הרמב"ם ז"ל רבית עע"ז מנה אותה בכלל המצות שנאמר לנכרי תשיך ולכן בצדדין אלו אין לומר כי אין לו תחיה וכן לענין קרקפתא דלא מנח תפילין היינו כי במרד ובמעל לא הניח תפילין כל ימיו בהכי ודאי אין לו חלק לעה"ב אמנם אם באקראי הניח תפילין או אם היה אנוס ולא יכול להניח אותם מחמת מכה או שהיה עלול מן הנזילות כאשר יבא לקמן בכי האי גוונא וכיוצא לא יפסיד חיי העה"ב ומזה תדין לכל הדברים השאר אשר מנו חז"ל בין לענין שהעושה אותם אין לו תחיה בין לאותם דברים שאין להם חלק לעה"ב יש בהם צדדין הרבה אשר על כלם באה הדוגמא בענין חוטי הציצית כאמור ולכן נמי בענין שנפסקו החוטין שמורה כי האדם נפסק מדבר אחד מהם או מן הדברים שאין להם תחיה או מן הדברים שאין להם חלק לעה"ב אמנם אם נשתייר כדי עניבה לא כן ולדברי רש"י מובן כי אפילו בצד מה מאותם דברים שנפסק אין לו תחיה ולדברי ר"י משמע כי צריך שנפסק מן השורש שלו כגון רבית מן התורה שלקח לעולם דהיינו שלא נשאר כדי עניבה אפילו מן הגדיל אבל בכל אותם הצדדין הנזכר שהוא דוגמא שנשאר מן הגדיל כדי עניבה יש לאדם תחיה ועה"ב ואמנם הירא את ה' וירא לנפשו יעשה כדעת רש"י ז"ל ברמזים הללו ויתרחק מכל הצדדין הנזכר ומה נעים גורלו אם ישתדל שלא לעבור על אחת מהנה לא מעט ולא הרבה ולא יצטרך לדין זה שנשאר כדי עניבה ובכן יהיה מובטח כי ניתוסף רוחו בקרבו ויזכה לתחיה ולחיי העה"ב:

עוד תשוב ותראה כמה מועיל מעשה האדם הגשמי למעלה גם כאשר נאמר כי מעשה המצות אשר צוה הקב"ה על איש הישראלי הוא להועיל לו בלבד להחיות גופו ונשמתו וחי בהם לעה"ב כי לכן באו במספר תרי"ג שהם כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים מ"מ מוכרחים אנו להודות כי יש שני דברים תועלת למעלה זה יצא ראשונה שהנה הקב"ה ניחא ליה כאשר האדם עושה רצונו כמ"ש אמרתי ונעשה רצוני ולהיות כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק כי על כן בא הדין של היולדת שמת בנה מניקה לכלב בשבת כדי להקל מדדיה זאת ועוד אחרת כי הנה כאשר ממשיך האדם האור והשפע מן המקור שלו לבא עליו אז מדי עברו הוא מאיר ומשפיע לכל העולמות בכל המקומות אשר יעבור ונוסף עוד דמאח' כי חז"ל אמרו כי הנשמה הוא חלק אלוה ממעל לכן השלימות הנמצא באדם על ידי מעשה המצוה חוזר ופנה למעלה בשורש שלו הלא זה דברי שביארתי בלשון שאומר בזוהר בכל פעם זכאה חולקך כי אין כונתם על חלק הנמצא לו בג"ע תחתון ועליון כי מי לא ידע דבר זה הפשוט אלא כונתם לומר אותו השורש שהחלק שלך נמשך ממנו עתה ע"י לימוד זה הגיע לו שלימות על ידי דבר זה שחדשת בתורה ומפני כי כן הוא האמת איך יעלה על לב איש כי לא יענש המתרשל במעשה המצוה ביותר על העושה עבירה ואין להאריך בדברים פשוטים ולכן הודיע ענין הציצית והפיסול הנמצא כי אין ללבוש אותו פגום כדי שלא יעשה פגם למעלה חלילה מאחר כי משם נמשך שורש נשמתו וכך היה אומר אם נפסקו כל חוטי הכנף שהדוגמא שלהם למעלה הם ל"ב שבילין דנפקין מחכמה עילאה אם נשתייר בהם כדי עניבת כל החוטים הפסוקים ביחד כשר לפי כי שיעור זה הוא ברמז בסוד צדיק עליון הנק' שורק היינו קשר כנ"ל ואמנם יש הפרש כי כינוי קשר הוא מורה על קשר של קיימא אמנם עניבה הוא בכלל קשר שאינו של קיימא כאשר יבא בהלכות שבת בע"ה ולכן מאחר דאיכא ציצית שעדיין הוא תחוב בכנף הטלית שהוא שורש ל"ב נתיבות כשר ואם לא נשאר כדי עניבה אפילו בחוט אחד שנפסק כלו פסול מפני שמורה העדר באות' ל"ב שבילין עילאין שנפסק הארת אחד מהם הילכך כיון שכל חוט כפול לשנים אם נפסקו שני הראשים פסול דשמא נפסק חוט אחד כאמור ולפי מה שאנו נוהגים לדקדק בעת עשיית הציצית לתת סימן בארבע ראשים בענין שלעולם הארבעה ראשים הם מצד אחד של הקשר והארבעה מצד אחד כי בזה יבא הרמז לענין המשכת האורות העליונים כי מצד האחד יהיה רמז לל"ב שבילין דנפקין מחכמה עילאה וארבעה חוטים שמצד זה הם מורים על האורות הנמשכים מבינה ואע"ג כי חכמה ובינה הם מחוברים תמיד כדאיתא בזוהר פ' ויקרא בפ' אכלו רעים דלא מתפרשן ואין הרחקת החוטים מורה פירוד ח"ו מפני כי מעיקרא כל חוט מהם הוא שזור כאמור לעיל ומה גם שהרי הם מחוברים כל שיעור הגדיל ולכן מאחר כי ארבעה חוטים מצד זה של הקשר והארבעה מצד האחר לכן אם נפסקו שני ראשים מצד אחד כשר דודאי שני חוטים הם והרי נשתייר מכל אחד הראש השני שהוא יותר מכדי עניבה וראוי לתת טוב טעם למה כאשר נשתייר מכל חוט הראש הוא כשר כי לפי הנראה מאחר שנפסק מן החוט היה מן הראוי להיות פסול מפני שהוא מורה העדר למעלה חלילה ואמנם הענין יובן עם מ"ש בזוהר פ' פנחס דף רנ"ד וז"ל ר"ש פתח קרא ואמר שאו שערים ראשיכם וכו' האי קרא אוקמוה ואתמר אבל שאו שערים ראשיכם אלין אינון תרעין עילאין דסכלתנו עילאה ואינון חמשין תרעין ראשיכם אינון ראשים מאן אינון אלא כל חד וחד אית ליה רישא לאתפשטא ולמיעל דא בדא ולאתכללא דא בדא עכ"ל לענינינו והנה מאמר זה ממנו נקח להשיב על ספק זה הנז' כי מאחר שכל חוט של הציצית שהרמז שלו נמשך מן הבינה הוא בסוד חמשין תרעין דילה כנז' והם נכללים זה בזה מכ"ש כי ג"כ ל"ב חוטין דנפקין מחכמה עילאה שהם ל"ב חוטין דנפקין מחכמה עילאה שהם ל"ב שבילין הם נכללים ומתייחדים זה בזה שהרי לא מתפרשן חכמה ובינה וכדאיתא בחי' הבן בחכמה וחכם בבינה ולכן אע"ג כי בענין הציצי' הגשמי נפסק החוט מאחר שהראש האחר שלו עדיין הוא קיים כשר לפי כי כן נמי הוא הענין למעלה כי הראש יהיה קיים לפי כי כל ראש מהם הוא נכלל בחבירו ולרבינו תם אין מכשירין אלא שנשתיירו שני חוטים שלמים דהיינו ארבע ראשים ויש לתת רמז לסברא זו ולומר כי מאחר כי חוטי הציצית הם אורות הנמשכים מחכמה ובינה ולכן מסתברא שצריך שישתיירו שני ראשים שלמים כנגד שני מדות הנז' דהיינו ארבע ראשים בציצית הגשמי שכל אחד מהראשים ארוך י"ב גודלים של גדיל ארבע גודלים ושל ענף שמנה כנזכר לעיל או מכשירין כשנפסקו בב' חוטים אחרים אם נשתייר בהם כדי עניבה אבל אם נפסקו שלשה חוטי' אעפ"י שנשתייר בהם כדי עניבה פסולים לפי כי הם רוב החוטים ובזמן שהיה נוהג התכלת שהיה חוט א' ושלשה של לבן נמצא כי הכל נפסקו ואם ילבש טלית זו מורה העדר גדול לעצמו ופנה למעלה ולכן פסול בגשמי ומפני כן אם לא דקדק בשעת עשיית הציצית שיהיו ניכרים הארבע' ראשי' שמצד אחד של הקשר כשנחתכו שלשה ראשים חיישינן שמא כל ראש הוא מחוט אחד ונמצא שאין כאן אלא חוט אחד שלם וכבר נאמר כי מאחר שבזמן שהיה תכלת והיה חוט אחד מהארבעה תכלת לכן כשנחתכו השלשה חוטין הוי כאלו אין שם ציצית כלל הילכך מספיק' פסול אמנם יש סוד בענין כי מאחר כי סוד הכריכות למדנו כי מספרם ט"ל לפי כי כן עולה שם יה"ו בגימ' יו"ד ה"א וא"ו כדאיתא בזוהר פ' פנחס והיינו שם אהי"ה שהוא בגי' כ"א וכן יה"ו בגי' כ"א פשוט ובמלואו עולה ט"ל וזהו סוד מש"ה אהיה כטל לישראל ומאחר כי השורש הם ג' אותיות יה"ו ולכן כשנפסקו שלשה חוטין הוא מורה העדר על כל הציצית הנז' וממילא משתמע שהוא פסול אבל אם לא נחתכו אלא שני ראשים מכשירין בכדי עניבה והלכה כסברא ראשונה מיהו היכא דאפשר טוב לחוש לסברת רבינו תם ז"ל: היכא דצריך עניבה ומתוך שהחוטין עבים אינו יכול לענבם וכו' מאחר שנתבאר כי אלו החוטים של הציצית הם שורשם מל"ב נתיבות פלאות חכמה עילאה לכן תדע ותשכיל ממוצא דבר זה כי הם דקים נעלמים שלכן נקראים שבילין והעיקר מפני שהם יוצאים מן הצדיק כדאיתא במאמר הנ"ל מפ' שלח לך צבי לצדיק דא צדיק חי עלמין וכבר נתבאר למעלה כי זה הוא צדיק עליון והוא הנקרא שביל דקיק כדאיתא בזוהר בפ' ושבילך במים רבים ולכן על עיקר זה בא הדין בחוטי הציצית הגשמי היכא דצריך כדי עניבה ומתוך שהחוטים עבים אינו יכול לענבם ואלו היו דקים היה בהם כדי עניבה כשר מפני כי כן הוא למעל' כדבר האמור:

כדי עניבה לרש"י מן הענף ולר"י אפילו נחתך כל הכנף ולא נשאר כדי עניבה אלא מן הגדיל כשר וראוי לתת סברא לשניהם כפי הסוד של הציצית שצריך להיות י"ב גודלים שליש גדיל ושני שלישי ענף והנה נתבאר למעלה כי סוד י"ב גודלים אלו הם סוד הפ' ששם עלו שבטים שבטי יה בסו' מ"ש בזוהר ושלישים על כלו ששם הם עולים ב' שלישים ויורד שליש עליון ונעשה מדה אחת והיינו עדות לישראל עליון ולכן כפי סברת רש"י ז"ל הסוד של כדי עניבה הוא מן הענף ולמטה כי משם הם שמנה אצבעות שהם שני שלישים התחתונים ואלו שעולים למעלה בהם נשלמת המדה וכן כל מדה ומדה נמצא כי העיקר הם שני שלישי ענף ולכן כאשר נשאר כדי עניבה מהם כשר שהרי מעיקרא קודם שעלו היה מסתפק בהם תפארת ישראל ולכן הם עיקר אמנם לסבר' ר"י ז"ל הסוד שלו יהיה באותו השליש גדיל שהוא ארבע אצבעות כי הוא המורה על שליש העליון המכוסה אשר הוא יורד ונכלל בשני שלישים התחתונים כי לולי שיורד זה השליש העליון מלמעלה ונכלל עמהם אינה נשלמת המדה בשלש שלישים ולכן נמצא כי זה השליש הוא עיקר ולכן כל זמן שנשאר מן הגדיל כדי עניבה כשר אע"ג כי נחתך כל הכנף ולא נשאר בו כדי עניבה אמנם אע"ג כי יש פנים לכאן ולכאן מסתברא כמו שפירש רש"י ז"ל מטעם הנ"ל כי מתחלה היו מועילים השני שלישים בלבד למדה אחת אמנם היכא דלא אפשר יש לסמוך על דברי ר"י ע"ה כי היא סברא נכונה כאשר נתבאר אמנם כבר הגדתי כי היכא דלא אפשר לא יברך על הציצית מאחר דקים לן ספק ברכות להקל:

תוכן העניינים

מקור חיים - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה