אור ברסלב

מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן יא

סימן י

[א] עתה תראה כי אמת יהגה חכי מה שביארתי למעלה כי ענין הציצית הוא כדי שיזכה האדם לחלק הרוח כי הנה ממוצא דין זה יובן הענין כי ראוי להבין למה צריך שיהיו החוטין של הציצית טווין לשמן מאחר כי הציצית חובת גברא הוא ולא חובת מאנא כדלקמן וכי תימא מפני כי כל מצוה צריך שתהיה שלימה בשלשה דברים מחשבה דיבור מעשה הנה גם במצו' ציצית מתקיים השלשה דברים אלו כי כאשר ילבש הציצית מתכוין בו כאשר צוני ה' אלהי בשעה שלוקח אותו ללבוש הרי נשלם ענין המחשבה ואחר כך אומר הברכה הרי נשלם חלק הדיבור ואח"כ נשלם נמי חלק המעשה שלובש הציצית א"כ למה צריך עוד דברים אחרים אלא שהענין הוא מטעם הנז' כי להיות שמצות הציצית הוא לקנות בו האדם בחינת קדושה להנצל מן החטא מאשה רעה כנז' לעיל כמעשה שהיה וגם כדי לקנות בחינת הרוח ולכן צריך להיות כח בציצית עצמו כדי שאחר כך כאשר ילבש אותו האדם יוכל להמשיך עליו רוח מחדש כמש"ה לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי מדקאמר חדש משמע דיהיה נוסף על הרוח שבקרבו כנ"ל ולכן צריך שיאמר מפיו בתחילת הטווי' אני עושה זה לשם מצות ציצית שצונו ה' אלהינו וצריך שיהיה שזור כי כן הוא מפורש בזוהר פ' שלח לך דף קע"ה וז"ל מכנף הארץ דא כנף דציצית וכו' צבי לצדיק דא צדיק חי העולמים דאינון חוטין אינון שפירו דיליה וכו' הנה מזה נלמד שצריך להיות שזור אמנם אם לא היו טווין לשמן פסולים כאמור:

וזש"ה ועשה לו כתונת פסים היינו טלית קטן לפי כי הוא בסוד הצדיק וכן מלת פסים אותיות יוסף ואות מם במספר תר' כמנין ציצית וז"ש ועשה לו ר"ל לפי שהוא בסוד ו' אין צורך רק לאותיות יס"ף ולכן ניצול מאשה רעה ויעזוב בגדו בידה היינו מש"ה על כנפי בגדיהם ולכן אמר יעקב אחרי ראותי את פניך שנאמר חכמת אדם תאיר פניו כי עודך חי היינו סוד הטלית חי' לכל סטרא כדאיתא בזוהר והבן כל זה:

[ב] טוואן עכו"ם וישראל עומד על גבו ואומר האיש הישראלי שעושה אות' לשם ציצית להרמב"ם פסול ונראין דבריו לפי כי כבר נתבאר שצריך להיות בכל מצוה מחשבה דיבור ומעשה כלם כאחד שוים לטובה כדי שיהיה כח בציצית אח"כ לאמר לאסורים צאו ואלו הם האיברים של האדם שהם תחת רשות היצה"ר כאשר הגיעו לידי עבירה באשה רעה או בעד אשה זונה כנ"ל ועל ידי הציצית הוא ניצול שלכן מלת ציצית עולה תרי"ג ונעשה בן להקב"ה כאשר יבא לקמן ועוד מטעם שנאמר דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית ר"ל מתחילת מעשה מפני כי איש הישראלי יש לו לכוין בעשייתו לא כן עכו"ם ונוסף עוד מטעם הנז' כי עכו"ם אין בהם בחי' רוח זולת נפש לא מטוהרה כנזכר בזוהר בכמה מקומות וכאשר הוא נימול אז יקנה נפש קדושה מא"א ע"ה שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן:

[ג] אם נתפרקו משזירתם ונעשו י"ו כשרים שהרי כבר קנו הקדושה מתחלה בשזירתם והוא שנשתייר בשיזור כדי עניבה כי בזה עדיין קדושה ראשונה נמצא בהם:

[ד] ארך החוטין השמנה אין פחות מארבע גודלים ויש אומרים י"ב וכן נהגו הכי איתא בזוהר פ' פנחס דף רכ"ח וז"ל ושיעור אורכה דציצית דתקנו אורך כל הציצית תרין עשר אצבען בגודל וכו' שליש גדיל ושני שלישי ענף עכ"ל והנה למעלה נתבאר לענין הברכה שיש בה י"ג תיבות כי הרמז הוא להודיע כי ע"י הציצית קונה האדם בחי' רוח ולפי שנאמר מארבע רוחות באי הרוח הרי הם י"ב שהם ארבעה פעמים רוח ומה גם עתה יבא הרמז במספר י"ב גודלים הללו ארבע תיבות של מלת רוח כי כן הוא אומר מארבע רוחו' באי וכן מפורש בזוהר באדר' רבה דף ק"ל ונח' עליו רוח ה' וכו' כי תדרשנו ימצא לך אמנם היות בשיעור גודל לרמוז כי אין זה בחי' רוח הכללי הנמצא באדם אלא רוח מחדש וזה יהיה לו כאשר יהי' גדול והם י"ב שנים גדולים מעוברו' כי הם בקרוב לי"ג ומה גם היות כשיעור גודל היינו לענין הרמז להודיע שמציל מן העבירה על דרך משחז"ל לא כל האצבעות שוות לכן צריך להיות כשיעור גודל להגיד כי ינצל מגודל לבב דמעיקרא לא הגיע להכשל בעבירה אלא מגאוה וגודל לבב כמשחז"ל כל המתגאה לסוף נכשל באשת איש שנאמר ואשת איש נפש יקרה תצוד ואשת איש לא נפקא מכלל זונה ואמנם השליש גדיל כי זה הוא שמציל מן החטא שנאמר גדילי' תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה וכו' כנ"ל והם ארבעה גודלים להגיד משחז"ל המתגאה כופר בהקב"ה שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ומאחר כי הציצית מביא בלב האדם יראת ה' שנא' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ימצא טוב טעם לד' גודלים של גדיל הנזכר כי הנה אמרו חז"ל ג' דברים אין אדם נצול מהם בכל יום אבק לשון הרע הרהורי עבירה ועיון תפלה ולכן כנגד אבק לשון הרע יהיה ענין הגדיל לפי כי כך אחז"ל שקול לשון הרע כנגד שלש עבירות ע"ז ג"ע ש"ד וכלם כתיב בם גדולה ע"ז חטאה גדולה ג"ע ואיך אעשה הרעה הגדולה ש"ד גדול עוני מנשוא ושם נאמר לשון מדברת גדולות הנה הם ארבע עבירות הנק' גדולה ולכן כנגדן באו בציצי' ארבע גודלים של גדיל להנצל מעונות אלו ושני שלישי ענף להציל משאר העונות שהם נפרדים ואין נמצאים באדם אחד ומה גם יהיה הרמז בזה על הדברים הנ"ל כי העובר עליהם אין לו תחיה המלוה ברבית חיה לא יחיה ומי שאינו כורע במודים וכו' וכנגד מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעה"ב עע"ז והאומר אין תורה מן השמים והאפיקורו' וכו' שב וברור לעצמך י"ב דברים להודיע כי על כל אלה הדברים אין מתחייב עליהם עד שיעברו עליו י"ב שנים שלמים כי חייב במצות דרבנן ונחלקו שמנה לחוד לפי כי מאז התחיל זמן הפעוטות וכן נמי בא הרמז בזה לענין הגלגול שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר והם ג' גופים הגוף המתוקן הוא כנגד הארוג שהכריכות מחוברות והכל קשר אחד ושני גופים אחרים כנגד הענף וכלם יש להם תקנה ולכן באותו שליש גדיל שהוא ארבעה גודלים שמתקן ד' עבירות גדולות המונעים התחיה בא עליהם ט"ל כריכות כדלקמן לרמוז מה ששנינו כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא כאחיך והוא לוקה ט"ל הכאות ומכסה על העבירות של הגדיל כמה דאת אמר כסוי חטאה וע"י כן כלם יקומו לזמן התחיה השלשה חלקים שליש גדיל רמז לחלק הנשמה ושני שלישי ענף כנגד נפש ורוח המתחברים עם ט"ל כריכות כנגד מש"ה הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך למי שהיה רגיל בטלית שנאמר בה מארבע רוחות באי הרוח שהם י"ב כדבר האמור:

אחד מן החוטין יהיה ארוך יותר כדי לכרוך בו הגדיל והוא כנגד חוט של אאע"ה לפי שאמר מחוט ועד שרוך נעל לכן נתן הקב"ה לבניו חוט התכלת בציצית שגורם לאדם היראה לפי שנאמר ירא אלהים אתה והיראה היא שקולה כנגד הכל כמשחז"ל אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא יראה שנאמר יראת ה' היא אוצרו ועתה נהפך ללבן לפי שהראה הקב"ה ארבעה דברים לאברהם תורה וב"ה גיהנם ומלכיות א"ל כל זמן שבניך הם עסוקים בשתים הם נצולים משתים ועתיד ב"ה ליחרב במה אתה חפץ אז בירר את המלכיות שנאמר אם לא כי צורם מכרם וכו' והנה שם נאמר קחה לי עגלה משולשת וכו' והם ד' דברים עגלה ואיל ותור וגוזל ג"פ הרי הם ג"כ שנים עשר וחז"ל אמרו למנצח על השמינית ארבע מלכיות והם שמנה כשדים בבל מדי ופרס ויון ומקדון אדום וישמעאל וכן נאמר בצלם דנבוכדנצר שחיק מחיק וכו' ולכן בא לרמוז על זה שליש גדיל ארבעה גודלים כנגד מה שראה אאע"ה שהיו סתומים וכן ראה במראה הנבואה שני שלישי ענף והם מגולים והם שמנה אצבעות כנגד שמנה מלכיות שמלכו ושלטו בנו בגלוי לעין כל ולכן בא הרמז לתת הציצית על העינים כדלקמן לפי שנאמר כי לה' עין האדם ונאמר הנוגע בכם נוגע בבבת עינו והם אומרים אין ה' רואה והנה המלכיות נמי נמשלו לאצבעות בצלם נבוכדנצר שנאמר ואצבעת רגליא וכו' והם ארבע לחוד וארבע לחוד כי כן הם ד' ונכלל בהם ד' אחרים ולכן מתחייב מזה כי הרגיל בציצית ניצול מדין גהינם ואינו צריך לאאע"ה להציל אותו כמשחז"ל עתיד אברהם לעמוד על פתח גהינם וכו' שהרי אנו בגליות ולכן מתחייב נמי מענין זה כי ראוי לאדם לישן בציצית כדלקמן לרמוז כי מובטחים אנו להנצל מידי גהינם הדומה ללילה ושולט בלילה ומאחר כי שקולה מצות ציצית ככל המצות כמשחז"ל הרי המקבל עליו עול מצות פורק ממנו עול מלכות וניצול מגהינם וכדאיתא בזוהר פ' שלח לך מכנף הארץ הוא הציצית וז"ל דההוא בר נש דלא זכי בהאי עלמא בלבושין דמצוה כד עייל לההוא עלמא קאים בלבושא טינופא הנקרא בגדים צואים ומכניסים אותו לגהינם אמנם הרגיל בציצית לא די שפורק ממנו עול מלכות וניצול מגהינם זוכה ומקבל פני שכינה כדלקמן:

[ה] אין עושין הציציות מהצמר הנאחז בקוצים היינו מ"ש פ"ב דחגיגה ז"ל שאל אבגימוס הגרדי לר"מ כל עמר דנחית ליורה סליק א"ל כל מאן דהוה נקי אגב אמיה סליק ופי' רש"י כל הלומד תורה עולה להם להגין מן החטא או לא וכו' כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו עולה לו וחז"ל פירשו כל היורד לגהינם לידון עולה אגב אמו עמר בן יומו שלא נתלכלך וכו' יאמר הצמר הנאחז בקוצים כשהצאן רובצים בניהם וכו' כי בזה יהיה הרמז סובב על שני קוטבים ראשונה יהיה הדין מאחר שהנחנו למעלה כי ענין של צמר ופשתים הוא תיקון קרבן קין והבל וכל המצומתין להם כל איש ישראל הטמועים בעון שלהם ומה גם להועיל באדם לקנות רוח חדשה להועיל לו בהווה ומה גם לאחר מותו וביותר לזמן של התחיה כנ"ל ולכן מפני סיבות הללו בא הדין אין עושים הציצית מהצמר הנאחז בקוצים כשהצאן רובצות ביניהם לפי כי בזה יהיה הרמז להורות כי עוון של הבל הקודם עדיין לא נתקן ואיך יוכל להגן על אדם זה שילבש אותו מאחר כי נפשו לא מטוהרה היא ולכן נאחז בקוצים היינו בתוך הקליפות כאשר הצאן אלו ישראל שנאמר בהם צאן אובדות היו עמי והם ביניהם מצד העון איך ינצל משעבוד מלכיות קוצים כסוחים כשהצאן רובצים ביניהם דבקה לארץ בטננו ומה גם אשר חז"ל הגידו הזהיר בציצית זוכה ומקבל פני שכינה ואחז"ל בפ"י למות תוצאות כמנין תו"צאות קשה שבכולם אסכרה היכי דמי כעמרא וכו' כמוציא הצמר מבין הקוצים מכ"ש כי אחרי מותו מלבישים אותו הבגדים הצואים כנ"ל ולכן הצמר זה הנאחז בקוצים אין עושים ממנו ציצית דמאחר כי הרגיל בציצית זוכה ומקבל פני שכינה פשוט הוא כי לא ימות במיתת אסכרה הדומה לצמר זה ושאר הדברים יזכה להם כנ"ל וגם לא מהנימין הנתלשים מן הבהמה שהוא דוגמא לעקירת הסימני' הא נמי ליתא כי לא יבא לידי מדה זו ולא משיורי שתי שהאורג משייר בסוף הבגד כי הוא דומה לעיקר העון שעשה קין כי הביא פשתן מן המותרות שלו כמחז"ל ולכן בא הטעם לאסור כלם משום ביזוי מצוה כי זה הוא העיקר של העון מתחילה כדבר האמור:

[ו] אם עשאם מצמר גזול פסולים דכתיב ועשו להם משלהם דמאחר שהוא גזול איך יוכל להמשיך עליו רוח חדשה או אפילו להגן עליו מן היסורין אע"ג ששנינו מעשים טובים כתריס בפני הפורענות כי היינו משחז"ל לולב הגזול וכו' סניגור נעשה קטיגור ובזה ימצא כי חוזר וניעור העון של קין והבל הקודם שהוא ענין שפיכות דמים והבל הציץ ואיך ימלט שנאמר אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס שהוא גהינם אל יתמכו בו ולא יוכל לראות פני שכינה שהרי עון של הבל שהציץ חוזר וניעור ולא יוכל להחיות את נפשו בזמן הזה כאמור ומה גם אחרי מותו ולא לזמן של התחיה דכתיב ועשו להם משלהם ומאחר כי עתה לא יקנה רוח חדשה איך יחיה לזמן התחיה שנא' מארבע רוחות באי הרוח:

[ז] חוטים שאולין הלואה היא דלא הדרא בעיני' וכדידיה דמי מאחר דקים לן כי כל ישראל נקרא גוי אחד ורוח אחד להם לכן גם שלווה אלו החוטים שהרמז לזה הוא שקנה רוח מחדש מן הזולת בדרך עיבור והם בסוד הלוא' בלבד ולכן אמר מועילי' לו ר"ל עתה עתה בהוו' כאלו הוא רוח שלו אמנם לאח' אשר נתקן הולך לו ואם יזכ' יקנ' רוח חדש' והיינו מ"ש מועילי' לו לפי דלא הדר' לבעלי' עתה שכבר מתו וכדידי' דמי להועיל לו בכל הדברים הנא' בציצי' בתועל' של בחי' הווה ולכן אמר דהע"ה ורוח נכון חדש בקרבי נכון לאפוקי שיהיה זוכה משלו להיות תמיד עמו משל"כ בזולת והוא שאול:

[ח] המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית והוא דוגמא לבועל כותית מפני כי קשורה בו ככלב ואחז"ל כלב כלו לב ועיקר הציצית כנגד הלב כדלקמן ואיך יתכן שיכנס רוח חיים בלבו וכההוא דר' שילה דנגד לבועל כותית והדר א"ל דכתיב אשר בשר חמורים בשרם ואם נאמר כי בהמה זו הוא כפשוטו ואין זה צמר גמלים וכיוצא אלא של רחלים יהיה דוגמא לבועל א"א ולכן צמרה פסול לא מבעיא כי לא יזכה לתוספת רוח אלא שנאמר לא ינקה מדין גהינם כל הנוגע בה וענין השתחואה הוא כינוי כמ"ש בזוהר בפ' לא תשתחוה להם אמנם לפשתן והוא דבר של ערוה כדאיתא בזוהר גם בתיקונים הובא למעלה הוא כשר לציצית שהרי נשתנה ומה גם כי על ידי התשובה משתנה ומועיל לו ענין הציצית להחיות רוחו בהווה וגם אחרי מותו ולזמן התחיה אמנם החוטא בא"א לא כך הוא כמשחז"ל מעות לא יוכל לתקון זה הבא על הערוה לפי כי אסרה על בעלה וביותר אם הוליד ממנה ממזר ולכן מ"מ צמרה פסול ע"ש שנאמר לא יבא ממזר בגי' של"א וכן צמר עולה ש"ל ועם המלה של"א והוא סוד ויטע אשל בבאר שבע כי א"א ע"ה היה עוקר אותם נפשות של רשעים אע"ג שנאמר לא יבא ממזר בקהל ה' ונוטע אותם בבאר שבע הוא קהל ה' שנא' ואת הנפש אשר עשו בחרן ומאחר דקים לן כי קין בא על תאומתו של הבל על הסתם איכא תרתי לריעותא שהרי אסר' על בעלה והוליד ממנה ממזר כאמור:

[ט] יעשה נקב באורך הטלית וכו' איתא בזוהר פ' נשא דף קכ"ב וז"ל פתח ר' יהוד' ואמר כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור וכו' מה כתיב בתריה בעל הבור ישלם וכו' ומה על דא כך מאן דגרים לאבאשא עלמא בחובוי עאכ"ו אלא תווהנא דאע"ג דאבאיש עלמא אמאי אית ליה תשובה וכו' וחז"ל המשילו החוטא לקודח בספינה א"ל מה אתה עושה א"ל מה איכפת לכם במקומי אני קודח א"ל מפני שאתה מציף עלינו את הספינה כך איוב אמר אתי תלין משוגתי א"ל חביריו לא כך הוא אלא כי יוסיף על חטאתו פשע בינינו יספוק והמשכיל יבין כי לא על חנם המשילו חז"ל העון לקודח בספינה ור' יהודה הביא ראיה מן התורה אמנם הענין הוא כי ר' יהודה ע"ה מיירי באותו החוטא שעשה תקלה לזולת כי דבר קשה הוא כי ימצא לו תשובה מאחר כי החטיא לזולת ולכן עשה ק"ו ומה על דא כך ונענש מאן דגרים לאבאשא עלמא בחובוי עאכ"ו אמנם חז"ל דברו בחוטא לעצמו אמנם העון הוא הגורם רעה לעולם וכפי דרך האמת ר' יהודה מדבר בענין בור זה היא המדה האחרונה שהתחיל לעשות בה תיקון דהיינו יפתח או יכרה ולא השלים כי אז מתאחזים משם הדינים ביותר כדאיתא בפרשת תצא ובזמנא דנוקבא פתיחא וכו' ונפל שמה שור דא משיח בן יוסף בכור שורו או חמור דא משיח בן דוד שנאמר עני ורוכב על חמור וכו' אמנם חז"ל דברו בחוטא שעשה מעשה והוא קודח ממש אע"ג כי אין זה בבחי' בור שהוא למעלה בסוד אות ה' אלא שהוא חוטא במדה זו כאשר היא בסוד ספינה הוא בעולמו' כמ"ש הרשב"י ע"ה פ' אמר שם אניות יהלכון וכו' ואלו הדברים מפורשים במקום אחר מ"מ יאמר נא שיעשה נקב באורך הטלית דמאחר כי החוטא מכונים מעשיו לנוקב כמש"ה ונוקב שם ה' מות יומת והוא בסוד אות ה' כאמור ולכן יעשה תקנה לעצמו ע"י הטלית שמתכסה בו והוא כסוי חטאה כמש"ה אשר תכסה בו ונאמר כסוי חטאה ויעשה נקב לטובה באורך הטלית לפי שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח ולכן לא למעלה משלשה אצבעות מפני כי אין למעלה יותר משלשה עבירות שיהרג ואל יעבור ע"ז ג"ע ש"ד מפני שאינו נקרא כנף ואנן בעינן תיקון לעון הנקרא כנף שנאמר ולא יגלה כנף אביו מפני כי עונות הללו אין למעלה מהם והם חמורים ולא למטה מכשיעור שיש מקשר גודל עד הצפורן רמז לקשר של רשעים שחטאו עמו עד שנכתם העון שלהם כדאיתא חטאת יהודה כתובה בצפורן שמיר והוא דוגמא לגזל שהוא חמור ומה גם למנאפים ביד כי שניהם חמורות והם למטה מהשלשה הנז' ולכן בא זה כנגד זה לתקן העונות הנז' והם מכלל כנף הנז':

[י] אם היה רחוק מהכנף מלא קשר גודל וכו' ואם באמת אדם זה לא נמצא בו עונות הללו באופן שהיה רחוק מן הכנף מלא קשר גודל ולא גילה כנף כלל והיה מלא בקשר אמיץ של שני דברים הרומזים לגודל כנ"ל ונתקו החוטי הערב היינו כי בתחלה היה זהיר אפילו בעון עקבי שדומה לחוט כנ"ל ועתה נתקו ממנו עד שלא נשאר שיעור ולפי כי אלו העונות אע"ג שהם קטנים דקים הם גדולים עד מקום שנקרא ערב לומר כי הם כדרך ערבנות לנכשל בהם כי לא ישאר מקום ושיעור לאותו הרחקה של העונות הגדולים הנז' שהם נמשלים בקשר גודל לפי כי הם כד' עונות המונעים את התשובה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה ולכן כיון שהיה בורח מעונות אלו והיה בו שיעור בשעה שהטיל בו ציצית כשר וי"א שבתוך רוחב הבגד אין לו שיעור היינו כפי מה שהעמיק הרחיב במעשיו וי"א שדין רוחב הבגד היינו הבגדים כדין האורך ואין הפרש בין ענין הבגידות שבוגד האדם במעשיו אם הרחיב או אם היה רשע מאריך ברעתו זמן הרבה או אם העמיק הרחיב במעשיו הרעים אע"ג כי לא היה זמן רב רק היו עבירות גדולות כי על הכל הציצית והטלית הוא כסוי חטאה ונראין דבריו כי כן הוא הדין לכל העושה תשובה: [יא] אם הגדיל שקורין אוריליו הוא רחב לא יטיל בו הציצית וכו' זהו מש"ה אל תרבו תדברו גבוה גבוה כלומר כי המרבה דברים בטלים גורם שמדבר במי שהוא גבוה ממנו ואח"כ נעתק לדבר סרה למעלה כמש"ה כי גבוה מעל גבוה שומר היינו שומר ישראל עד מקום כי יצא עתק מפיכם יצא שלא במתכוין וכופר במי שנאמר בו ועתיק יומין יתיב כמשחז"ל אשר אמרו ללשוננו נגביר וכו' מי אדון לנו כופר בו ולכן יאמר נא אם הגדיל שקורין אוריליו היינו חטאת פימו דבר שפתימו אדם זה הגדיל העון כי על ה' הגדיל בעבור שלא קיים אל תרבו תדברו וכו' והוא רחב הרחיב זה העון לא יטיל בו הציצי' רוצה לומר לא יאמר כשם שעביר' מכב' מצו' כך מצוה מכבה עבירה זו אינו כן כי לא יועיל להצילו לפי כי ענין ל"ה שקול כג' עבירו' הנק' גדולות כנ"ל ואם הטיל פסול דעל כנפי בגדיהם כתיב כלו' העיקר לכל העבירו' הוא ענין התשו' ואין המצו' מכפר על העביר' שהרי נאמר כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כך אחז"ל אם יאמר אדם הרי נמצ' בי י' עונו' וי' מצו' יצאו אלו באלו לא יעש' ה' הדבר הזה אלא משלם לאיש כמעשהו ואע"ג דקים לן דאתי עשה ודח' ל"ת אין כונת הענין כי העשה מכפר על ל"ת אלא דוחה אותו כמו ששנינו תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות ולכן אם הטיל בו ציצית פסול דעל כנפי בגדיהם כתיב ר"ל ענין המועיל הוא התשובה הנק' על כמשחז"ל בפסוק נאם הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה הוא המועיל על כנפי בגדיהם ר"ל אע"ג שבגד וגילה כנף אביו לא יזכר ביום שובו מרשעו ומה גם על כנפי בגדיהם כתיב לומר כי הציצית מכסה על הבגידות אשר באדם אמנם זה אינו נחשב מן הבגד כי עון לשון הרע אינו נחשב מכלל הבגידות שהרי הוא שקול כשלש עבירות חמורות ע"ז ג"ע ש"ד הנק' גדולות אבל עולה הוא לענין קשר גודל שהוא מעין גזל כי גדול הוא כמשחז"ל כ"ד חטאות סדר יחזקאל ולא חתם אלא בגזל שנאמר והנה הכיתי כפי אל בצעך או ידמה לענין המנאפים ביד כי הוא עון גדול כנ"ל ולהרחקת ג' אצבעות שהם החמורות כנ"ל דאע"ג כי עדיין לא עשה תשובה מאחר שנתרחק מהם אז הטלית הוא מגין עליו והוא כסוי חטאה כיון שהנקב של עון זה הוא בתוך הבגד בכלל מה שבגד לכן אין מחמירין עליו עתה ועל כל פשעים יחדיו תכסה הציצית כנזכר:

[יב] מנין חוטי הציצית בכל כנף ארבעה כפולים הוא הדבר הנ"ל כי מאחר שהטלית הוא מועיל בהווה לתת תוספת רוח באדם ומועיל להחיות את הגוף להמשיך בו הרוח שנאמר מארבע רוחות באי הרוח וכו' ולכן צריך האדם להיות זהיר מאותם ד' דברים המונעים התחיה שהם הרבית ומי שאינו כורע במודים וכו' ואותם ששנינו ואלו שאין להם חלק לעה"ב המומר והאומר אין תורה מן שמים וכו' ולכן בא מנין החוטים ד' כפולים שהם שמנה להעיר לב האדם להיות נזהר בהם ואם עבר עליהם יזכרו וישובו אל ה' כשהוא מביט בהם כדלקמן ואם הוסיף לעשות עונות אלו פסול ולכן יחתוך ראשי החוטין הארבע' עונות שהם עיקר שהם ענין הרבית ומי שאינו כורע במודים כנ"ל יחתוך אותם כי מאחר שפוסק ראשי עונות הללו הם הסיבו' המביאים האדם לעבור עליהם לכן נמי יזכה אל התחיה לפי כי נחש הקדמוני הוא היה סיבה להביא מות על העולם ולכן המונע עצמו מדברים הללו יצדק לומר עליו דפסיק רישיה כד"א הוא ישופך ראש לזמן התחיה ולכן יתחבם בכנף ר"ל שאם ימצא בו עון אחר מאותם שנאמר ולא יגלה כנף אביו נכללים בתוכם ויכפלם עם ד' עונות אחרים שהעושה אותם אין לו חלק לעה"ב ואז יהיו שמנה לכסות אותם שמנה דברים המונעים התחיה ועה"ב וחי בהם:

[יג] יזהר לחתוך ראשי החוטין כלומר מאחר שנודע הוא כי אין האדם חוטא באחת מן החמורות אלו תיכף אלא בתחילה הוא מכלל מושכי העון בחבלי השוא הם עון עקבי ואח"כ הוא נעתק אל החמורות כמו ששנינו עבירה גוררת עבירה ולכן יזהר לחתוך ראשי החוטין של העונות שהם חבלי השוא לעשותה שמנה וכך יעשה קודם שיכרוך לפי שהכריכות הם המכסי' על החוטין הם העונות שמנה הנז' שאם כרך אפילו חוליא אחת וקשר אפילו קשר אחד ואח"כ חתכם פסול דאע"ג כי יחזור מן העונות הנז' מאחר כי אותם עון עקבי הוא רגיל בהם פשוט הוא כי יחזור לסורו שלכן נאמר יעזוב רשע דרכו הם מנהגים הרעים ואחר כך ואיש און מחשבותיו אף על גב כי מחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה יחזור ממנה לפי שנראה דבר קל בעיניו ואח"כ וישוב אל ה' מן העבירות גדולות ולכן אם לא כך עשה אלא אחר כך חתכם פסול משום תעשה ולא מן העשוי כי הנה בכלל מאתים מנה ומאחר שנמנע מן העבירות גדולות ודאי כי מתכפר לו על עון עקבי נמי אמנם מפני כי לא חתכם מתחלה נמצא כי כאשר חזר מן העבירות אלו לא קיים תעשה ולא מן העשוי כי כאשר האדם פורש מעון עקבי פשוט הוא יפרוש מן העונות אלו אמנם אינו מקיים תעשה לך מחדש תשובה אמנם כשפוסק ראשי החוטין וחוזר בו מעון עקבי וחוזר ופורש מן העונות מקיים תעשה לך תשובה מחדש ולא מן העשוי עקבי כנז':

[יד] יקח ארבעה חוטין מצד זה וד' מצד זה וכו' להיות כי תכלית הרצון הוא שיתבונן האדם במעשיו בדרך פרט ולא יעשה תשובה סתם ולזה מתרעם הנביא ואומר הוי גוי חוטא עם כבד עון כלומר הוי על גוי שהם מחזיקים עצמן כלם בהשואה אחת ואומרים בפיהם שהם כבד עון ואע"ג כי אין להם אלא חטא שהוא בשוגג מ"מ מפני כי אין כל אחד לעצמו בודק במעשיו ראוי לומר עליהם הוי כי לא יתכן להיות התשובה מעולה בדרך זה ולכן אע"ג כי הם שמונה דברים הרעים המונעים התחיה מן הגוף לעתיד מן הרוח כלם שוים לרעה לא יעשה תשובה מהם בדרך כלל אלא יקח ארבעה חוטין הם ארבעה דברים המונעים התחיה כנ"ל ואף על גב כי אין עמו הארבעה כלם מ"מ יתבונן במספרם שהם ארבעה כדי שלא יחטא ולא אחד בהם ויהיו במחשבתו ארבעה לצד אחד וארבעה האחרים לצד זה אלו מונעים התחיה ואלו מונעים עה"ב ויקשור כ"כ זה על זה כי על כן יכיר וידע כי העונש הוא בהשואה אחת לגוף ולנפש שלא תעלה על דעתו להשיב כמ"ש יכול הגוף לומר אני לא חטאתי שהרי אני מוטל כאבן והרוח תשיב אל אלהים הנה אני טהורה לכן ישים מגמת פניו משל החגר והסומא שדן אותם המלך יחדיו לאחר שהרכיב אותם זה על זה כמשחז"ל שהאחד טען מאין לי עינים לראות תאיני הבכורות והחיגר אמר מאין הרגלים לילך לאכול אותם ולכן הקב"ה יקרא אל השמים מעל להביא הנשמה ואל הארץ לחלק הגוף ומרכיב אותם לדין עמו ולכן נמי קושר שני פעמים זה על גב זה לרמוז על הרכבה זו וא"כ יכרוך חוט הארוך כנגד חוט של אברהם לפי כי כך אחז"ל ישעיה העמיד כל התורה על שש דברים בא חבקוק והעמידה על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה ואברהם היה ראש המאמינים כמשחז"ל בפ' תשורי מראש אמנה זה אאע"ה שהיה ראש האמונה ולכן עוד ימינו של הקב"ה פשוטה לקבל שבים ולכן כורך חוט זה סביב שבעה כריכות לרמוז דאע"ג שחטא באות' שבעה דברים שנאמר שש הנה שנא ה' והשביעית תועבת נפשו והם עינים רמות לשון שקר וכו' מאחר שהאמונה תקועה בלבו לכן הקב"ה שהוא למעלה משבעה רקיעים מכסה על עונותיו ומכפר עליהם וחוזר וקושר שני פעמים לרמוז כי לעולם העונש הוא זה על גב זה כמשל החיגר והסומא ולכן אע"ג שנתגלגל חוזר וכורך וכן יעשה עד שישלים לחמשה קשרים כפולים לרמוז כמה מועיל ענין הציצית להחיות כל חלקי הצורה והם חמשה חושים ראיה שמיעה וכו' להודיע כי כל זמן שהאדם חוטא נק' עור וחרש כמש"ה החרשים שמעו והעורים הביטו לראות על ידי ראית הציצית נכנס יראת ה' בלבו והחושים חוזרים לפעול פעולתם וזה ימצא להם לפי שחזרו חמשה חלקי הצורה הפנימית נפש רוח נשמה וכו' מפני כי בחטאו פגם בשורש כחות הללו ואות ה' היא אמו ועתה על ידי התשובה תשוב ה' נפש רוח נשמה חיה יחידה ולפי כי ה' אלו הם מושרשים בנפשו מתחלה ואח"כ ע"י מעשיו זוכה לחמשה אחרים כנ"ל ולכן הם חמשה כפולים וביניהם ארבע אוירים לרמוז מש"ה על שלשה פשעי ישראל הוא מתגלגל ועל ארבעה לא אשיבנה ועכ"ז נאמר מארבע רוחות בואי הרוח ועליהם חיה יחיה: נוהגים לכרוך באויר ראשון שבעה כריכו' וכו' והרמז לכריכות הללו יבא מכוון מדברי חז"ל מפ' מצורע וז"ל שש הנה שנא ה' וכו' רבי מאיר אומר שש ושבע הם י"ג ורבנן אמרין שבע ומלת ושבע היא השביעית שקשה כנגד כלם זה המשלח מדנים אמר ר' יוחנן וכולם לקו בצרעת אמנם במדרש תנחומא מונה אותם אחד עשר ולכן על עיקרים הללו באו מספר הכריכות בתחלה שבעה כריכות לסברת רבנן שהם שבעה ואח"כ שמנ' להודיע משחז"ל כי משלח מדני' כנגד כלם ואח"כ י"א כריכו' לסברת ר' תנחומא ואח"כ י"ג כריכו' לסברת ר' מאיר ובחיבורי על התורה שם נאמר כי ר' מאיר סבר מש"ה שש הנה שנא ה' הם ששה דברים שנאמרו למעלה אדם בליעל איש און הולך עקשות פה קורץ בעיניו וכו' וסמיך ליה שש הנה שנא ה' הם שש עונות הנז' ושבע אחרות הם תועבת נפשו ואלו הם עינים רמות לשון שקר וכו' והנה בא מספר הכריכות בגימ' ה' אחד כלומר כי העושה עונות אלו מתחייב בצרעת ונכרת האיש ההוא מקרב עמו בדד ישב ונכרתה הנפש ההוא דהיינו דוגמא לקללות שנתקלל הנחש וחוה ואדם שהם ט"ל וכיון שלקה ט"ל הרי הוא כאחיך שנאמר ונקלה אחיך ויחיה בטל שנאמר כי טל אורות טליך ומה גם כי על ידי הציצית שעיקרו במראית העין שנאמר בו וראיתם אותו מתקיים מש"ה לעיניך וביותר אם תרדנה עיניו דמעה על עונותיו בשעה שלקה ט"ל מאחר כי שערי דמעה לא ננעלו מתקיים הדק היטב ונקלה אחיך לעיניך בריבוי על ידי הדמעה והציצית אז ה' אחד מכפר עליו שעולה ט"ל ומכסה עונותיו מפני כי שורש האמונה בלבו חוט של אברהם הסובב הכל ומכסה עליהם ונהגו לעשות בסוף כל חוט קשר כדי שיעמוד בשזירתו לרמוז כי צריך האדם לעמוד בקשר אמיץ במעשיו הטובים וצדיק באמונתו יחיה לעתיד ויזכה לעה"ב: [טו] י"א שצריך לדקדק שיתלה הציצית לאורך הטלית לתת רמז לאדם שמועיל לו זה הזכות של הטלית לאורך ימים להחיות אותו טל של התחיה של הציצית על הטלית שהוא דוגמא לגוף כנ"ל דבעינן שתהא נוטפת על הקרן כלומר לרמוז כי מצוה זו נמצא בה תועלת עתה בהווה ומה גם הקרן קיימת לו לעה"ב לזמן התחיה כדלקמן אם היה ברחבו לא היה נוטף שהרי כלפי קרקע היה תלוי דמשמע כי כל התועלת של הטלית הוא כלפי קרקע שהוא הגוף דמשמע לזמן התחיה בלבד מועיל ואינו כן כי כמה תועליות נמצאים במצוה זו כנ"ל:

י"א שאין לתת שום בגד בנקב הטלית מאחר שהרמז הוא לנוקב בספינה כנ"ל ואח"כ בא הציצית ומכסה על פשעיו כנ"ל וכאשר יתן עליו בגד נקוב הוא דוגמא לכסיל שונה באולתו ומקיים הפ' ובגד בוגדים בגדו שהוא כפול ולא נכון לעשות כן רק לחזק הבגד על ידי משי וכיוצא סביב לנקב ואע"ג כי יש מתירין מטעם דגם אם הוא כסיל שונה באולתו כמה פעמים אין לך דבר שעומד בפני התשובה וט"ל הציצית מחייהו וכן נהגו העם מ"מ הירא את דבר ה' ראוי לו לחוש לאותה סברא ויוצא ידי כולם:

עוד זה מדבר לצד עילאה ימלל וכך היה אומר חוטין צריך שיהיו טווין לשמן דמאחר דקים לן כי כל מעשה המצות צריך להיות שלם בכל הפרטים מחשבה דיבור מעשה מפני כי כל פרט מאלו השלשה הוא עושה רושם ופנה למעלה בשורש שלו כאשר יתבאר כל ענין במקומו ואין להאריך בזה ולכן חוטין של הציצית שהם ל"ב שבילין צריך להיות שזורים מפני כי הם כפולים בשורשם למעלה ולמדנו שצריך להיות שזורין ממעשה המשכן אך לא לענין שיהיו ששה חוטין לפי כי שם צריך להיות כולם שש מפני השורש שלהם כדאיתא בזוהר בפירוש כי המשכן הוא בסוד מטטרון כי תדרשנו ימצא לך פ' תרומה ואותיותיו שש והמרכב' שש כנפים לאחד וגם איתא בתיקונים שית ספיראן מקננן במטטרון וסוף שהוא משכן לשכינה ואיתא בפ' פקודי משכן משכן שני פעמים מלמד שהראה הקב"ה למשה משכן למעלה ומטט' משמש וכו' אבל הציצית הוא יותר עליון לפי שהוא חובת גברא כדלקמן ולכן לא נלמד מן המשכן לענין החוטין רק שיהיו שזורים וזה יהיה לפי כי הציצית הוא יוצא מחכמה ל"ב שבילין ומבינה ל"ב אלהים ולפי כי אבא ואימא לא מתפרשן כנזכר בזוהר פ' ויקרא בפ' אכלו רעים לכן צריך שיהיו שזורים וכן איתא בזוהר פ' שלח לך דף קע"ה וז"ל מכנף הארץ דא כנף דציצית וכו' זמירות שמענו אלין שאר חוטין דנפקין ותליין מאתר עילאה גו אינון שבילין עילאין דנפקין מחכמה עילאה צבי לצדיק דא צדיק חי העולמים דאינון חוטין שפירו דיליה דהא מניה נפקין וכל חוט' כלילא בתרין סטרין וכו' הנה מבואר כי צריך להיות שזורין לשנים כי כן אמר וכל חוטא כלילא בתרין סטרין וצריך שיהיו טווין לשמן לפי כי צריך להמשיך הארות הללו לכנסת ישראל הנק' שם כנודע ולכן צריך לומר מפיו בתחיל' הטווי' זה שאני טווה הוא לשם ציצית או שיאמר לאשה טוי לי זה הציצית לטלית ואם לא היו טווין לשמן פסולים כנז':

טוואן עכו"ם וישראל עומד על גבו ואומר לו שיעשה לשמה להרמב"ם פסול להרא"ש כשר ודברי הרמב"ם ז"ל עיקר שהרי נאמר דבר אל בני ישראל ועשו כל ענין מעשה זה יהיה על ידי בני ישראל ולכן טוואם עכו"ם אינו דומה לאשה שטווה וישראל אומר לה טוי לי זה הציצית לטלית שהרי האשה בכלל בני ישראל ולא עכו"ם ולקמן יתבאר סוד הענין:

אם נתפרקו משזירתם ונעשו י"ו כשרים שהרי מתחלה כבר נעשו בכשרות ונתחברו ל"ב שבילין עם ל"ב אלהים להורות דלא מתפרשן ולכן אע"ג כי נתפרקו אחר כך בענין הגשמי אין נמצא מפני כך העדר למעלה והוא שנשתייר כדי עניבה בשיזור להורות על ייחוד העליון שהוא נוהג תמיד ולא מתפרשן כאמור:

אורך החוטין השמנה אין פחות מארבע גודלים וכו' הכי איתא בזוהר פ' פנחס דף רכ"ח וז"ל ושיעור אורכא דציצית ורחבה דתקינו אורך כל הציצי' תרין עשר אצבעאן בגודל מצו' תכל' שליש גדיל ושני שלישי ענף. ובין קשר לקשר כמלא גודל וכל חוליא וחוליא תהיה משולשת עכ"ל והנה הדבר מבואר אמנם הטעם לזה מתבאר לקמן במאמר עצמו וז"ל אלא ודאי בגד חשוב לאו איהו אלא שלש על שלש לכל סטרא אינון תריסר לקבל ארבע בגדי לבן וארבע בגדי זהב וארבע דכהן הדיוט ומסטרא דברכת כהן הדיוט קא רמיז אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שליש גדיל ושני שלישי ענף דאיהו תכלת וכל חוליא משולשת כל משלש מסטרא דקדושה הה"ד קדושה לך ישלשו וישראל שלישיה בגין ושלישים על כלו דציצית מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאיהו תליתאה לאבהן וכל דבר משולש וה"ו יל"י כל תיבה משולשת מסטרא חוליא כלילא מתל' כריכות משולשין דא שכינתא קדושה לך ישלשו ואיהי משולשת בעמודא דאמצעיתא כליל תלת ענפי אבהן דאינון ש' מן שבת שכינתא בת יחידה וכו' זכאה גופא דהכי איהו רשים בשכינתא וכו' והנה הדבר מבואר כי צריך להיות אורך כל הציצית י"ב גודלים ואמר כי צריך לעשות חוליות כאשר יבא לקמן ואמר דציצית מסטרא דעמודא דאמצעיתא ובפ' שלח לך דף קע"ה שם נאמר ז"ל מכנף הארץ דא כנף דציצית דאיהו כנף הארץ זמירות שמענו אלין שאר חוטין דנפקין ותליין מאתר עילאה גו אינון שבילין עילאין דנפקין מחכמה עילאה צבי לצדיק דא צדיק חי העולמים וכו' הנה מובן מזה כי חוטין אלו יוצאין מצדיק וכאן הוא אומר מסטרא דעמודא דאמצעיתא ואם נאמר דנפקין מחכמה איך ימצא הדורש ידיו ורגליו במאמרים הללו ולכן הענין הוא בקיצור כי לעולם חוטין אלו הם ל"ב שבילין דנפקין מלמעלה מחכמה צבי לצדיק שהם מתגלים מצדיק חי עלמין אין זה יסוד תחתון אלא יסוד דחכמה עילאה כי ממנו יוצאים ל"ב שבילין אלו לבינה ונכללים בל"ב אלהים דעובדא דבראשית אמנם הנני מודיעך סוד גדול כי כל שיעורים הללו הם בסוד אור הפנימי והיינו מ"ש בענין החוליות שהם סוד ושלישים על כלו ולכן השיעו' י"ב גודלים שנאמר ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש ואחז"ל מנין שהמלאך שני שלישי עולם שנאמר וגויתו כתרשיש הוא נוטריקון תרי שש ולכן משבח הידים שהם תרי שש כלומר מתרי נעשו שש לפי כי עולים ארבע פרקים והשנים עליונים יורדים הרי שש ואז נעשית כל מדה משלש פרקין היינו חוליא אחת משולשת וכן נאמר שוקיו עמודי שש הרי י"ב כנגד י"ב גודלים אלו וזהו באורך ואח"כ נעשו חוליות שלש שלש אמנם י"ב גודלים כנגד י"ב שלישים כנגד י"ב שבטים שנקראו שבטי יה והם עדות לישראל כי אין בפחות משנים כלומר אלו השבטים שהם י"ב תוסיף עליהם עדות כי הם שנים וכך נעשו שבטי יה שהם י"ב נצטרפו כל אחד עם שני שלישים שהם עדות ואז נעשה ישראל והבן והכל הוא להודות לשם ה' שנאמר וכל בשליש עפר הארץ ואחד מהחוטין יהיה ארוך יותר בסוד צדיק חי עלמין הנז' והוא סוד ארבע גודלים אורך הגדיל הוא סוד מ"ש בזוהר פ' בלק דף ר"ד וז"ל רובע ישראל רביעית מן מדידו דישראל איהו ברית אמאי אקרי רובע אלא שיעורא דגופא ארבע בריתות הוי בשיעורא דיליה וברית רובע איהו בשיעורא דמדידו דגופא עכ"ל והענין מובן כי על עיקר זה בא שיעור הגדיל ד' אצבעות לפי כי הגדיל עתה והבן:

אין עושים הציציות מן הצמר הנאחז בקוצים כשהצאן רובצים ביניהם היינו מש"ה צאן אובדות היו עמי כל שוביהם החזיקו בם כי מתרעם על גלות הנשמות שהקליפה נתאחזה בהם ואין להם מציאות לצאת משם ע"ד מש"ה הצדיק אבד ונאמר אבדה האמונה כך נעשה בהם צאן אובדות היו ומה הם מפסידין בחינת הצמר הם קצת מן המצות לפי דקים לן עבירה מכבה מצוה והיינו צמר הנאחז בקוצים כסוחים דסטרא אחרא ולכן אע"ג כי לאחר שנענשים וניצולים משם הצמר שלהם אין עושין ממנו ציצית משום בזוי מצוה ר"ל כי מדה האחרונ' נק' מצוה כדאיתא בזוה' ובתיקוני' דהיינו שם הויה כנז' במקומו ולכן עתה בזוי שיעלה מלמטה אור חוזר מתוך הקליפה כדי להמשיך עליה בחינת ציצית ולא מן הבהמה וכו' היא אותה בהמה הרבוצה על אלף הרים ומגדלים לה בהמות ואוכלת ולפי שרובצת שם נתלש מן הנימין שלה כד"א שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד ולא משיורי שתי שהאורג הוא הצדיק שאורג את הכלה כמ"ש בן יערי אורגים והוא משייר בסוף הבגד מאות' טיפות קדושות בחי' תמצית כאשר הוא כתיש כתישין כדאיתא בזוהר פ' פנחס בפ' שמן כתית וכלם משום בזוי מצוה של הכלה דלא ניחה לה בהני כדבר האמור:

אם עשאם מצמר גזול פסולים הוא מ"ש בזוהר פ' בשלח למלכא דהוה ליה מטרוניתא עילאה וכו' אפקיד בידהא רומחין סייפין אבני בליסטרא וכו' כך נמסרו כל מחנות עליונים בידא דמטרוניתא והיא נלחמת מלחמות ה' הכל כדי ללקוט שושנים להוליך עמה למעלה ולכן יאמר צמר גזול ע"ד מ"ש בזוהר פרשת בראשית בפ' ויגזול את החנית מיד המצרי זה משה כלומר כי כן הוא הנוטל דבר בפני עשרה נקרא גזלן מפני שעושה הדבר בפרהסיא כך צמר זה שלקחה מטרוניתא בגזל היינו בפרהסיא לקחה מסטרא אחרא ולכן בא הדין אם עשה מהם ציצית פסולים דכתיב ועשו להם משלהם והענין יובן מפני כי יש בחינת טלית למטה במטטרון כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף רכ"ח וז"ל ואית טלית מסטרא דמטטרון דאיהו טט' כליל ח"י בין קשרין וחוליין לכל סטרא ה' קשרין לקבל ה' חומשי תורה ותליסר חוליין לקבל תליסר מכילן דרחמי דאורייתא דאתמר בהון בי"ג מדות התורה נדרשת בהם וכו' ולפי כי המטרוניתא נק' אמו כדאיתא בזוהר בענין תינוק יונק משדי אמו כנזכר פ' אמור היינו מטט' שיונק משדי אמו מטרוניתא לדכאה לון ולכן היא נלחמת עם מטט' לעומת סטרא אחרא כדאיתא בזוהר פ' בשלח דף ס"ו וז"ל כד חמא משה לסמאל נחית לסייעא לעמלק אמר משה ודאי האי נער לקבליה וישלוט עליה לנצחא ליה מיד ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק וכו' אמר ר' שמעון בשעת' דנפיק יהושע נער אתער נער דלעיל' ואתתקן בכמה תיקונין בכמה זיינין דאתקינת ליה אמיה לקרבא דא וכו' הנה מבואר המלחמה הנמצאת בין מטט' ובין סמאל ואמנם השכינה הנק' אמו מסייעת אותו כנזכר ולפי שנאמר באשת חיל דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה שהי' טווה הציצית לשמן אמנם צמר ופשתים הללו הם שלה ולכן יאמר כי צמר גזול אם עשה ממנו ציצית פסול דכתיב להם משלהם כי מלמעלה מושכת אותו טלית על מטט' כאמור עם הציצית ולכן כאשר הוא גזול דמשמע כי הוא בא מאותה המלחמה פסול רק שיהיו מלמעלה כאמור ולכן בא הדין בגשמי נמי כי חוטין שאולים הם הלואה דלא הדרי בעינייהו מה שנמשך מלמעלה עליו מאותם חוטין של הציצית עליון וכדידיה דמי והם מותרים לו להתעטף בהם:

המשתחוה לבהמה וכו' היינו סוד אותה בהמה הרובצת על אלף הרים והם הנק' הרי בתר טורין דפירודא כדאיתא בזוהר וכולם הם משתחוים לה ולכן הצמר שלה פסול לציצית ולא יעשה ממנה טלית של מטט' הנזכר אבל המשתחוה לפשתן נטוע הוא סוד הנ"ל כי פשתן הוא קרבן קין והוא ערוה אבל מאחר שהוא נטוע כשר דלא דמי לקרבן קין לפי שתלש אותו על ידי מחשבת פיגול כנ"ל וזה שהוא נטוע כאשר עוקרין אותו טווין אותו לשם ציצית ונמצא כי נשתנה לטובה כי אינו דומה לקרבן קין ולכן כשר:

יעשה נקב באורך הטלית וכו' אפשר לישב כי נקב זה הוא ירמוז למ"ש בזוהר פ' פנחס דף רכ"ח וז"ל ודאי בגד חשוב לאו איהו אלא שלש על שלש לכל סטרא אינון תריסר לקבל ד' בגדי לבן וארבע בגדי זהב וארבע דכהן הדיוט ולכן לא יעשה הנקב למעלה משלש אצבעות ומזה נראה כי אצבעות אלו הם אצבעות דווקא ולא גודלים ולכן צריך להיות הנקב בתוך השלשה אצבעות ואמנם שים לבך בזה דמאחר שנת' כי זה הנקב הוא רמז לשער ציון כמש"ה שער החצר הפנימי יהיה סגור כי ה' בא בו והוא הצדיק הנכנס שם ולכן לא יתכן להיות נקב זה למעלה משלש אצבעות שהרי נתבאר מש"ה שוקיו עמודי שש שהם סוד שש אצבעות שלשה לכל צד ושער זה יהיה בתוך השלשה ולא למעלה מהם אלא עם הצדיק ולכן בגשמי נמי למעלה משלש אצבעות פסול ולא למטה מקשר גודל עד הצפורן וסוד הענין כאשר האדם יושב ושנינו האשה טוחה פניה בקרקע ולא יתכן להיות פחות משיעור זה ולפי כי זה הוא ענין כינוי כנף כד"א ולא יגלה כנף אביו לכן אם היה רחוק מהכנף כמלא קשר גודל וכו' כי כן הוא השיעור כאמור ונתקו מחוטי הערב עד שלא נשאר בו כשיעור כשר כי הנה אע"ג כי בשיעור הגשמי נתחסר השיעור לא כן נעשה למעלה ולכן כשר מאחר שהיה בו כשיעור בשעה שהטיל בו ציצית זה: יש אומרים שבתוך רוחב הבגד אין לו שיעור וי"א שדין רוחב הבגד כדין האורך ונראין דבריהם וכן איתא בזוהר פ' פנחס דף רכ"ח וז"ל אמאי שיעור אורכה דציצית ורחבה דתקינו אורך כל הציצית תרין עשר אצבען בגודל וכו' הנה מבואר מדברי זה המאמר כי האורך והרוחב הכל הם בהשואה אחת כמ"ש כי כן בגד חשוב הוא שלש על שלש:

אם הגדיל שקורין אוריליו הוא רחב לא יטיל בו הציצית ואם הטיל בו פסול דעל כנפי בגדיהם כתיב וכבר נתבאר למעלה סוד הדבר דמאחר שנאמר וכל בשליש עפר הארץ לא יתכן להמנות עם הכנף דבר שהוא חוץ ממנו דכתיב על כנפי בגדיהם וזה אינו נחשב מן הבגד אבל עולה הוא לשיעור מלא קשר גודל ולהרחקת שלש אצבעות כיון שהנקב בתוך הבגד ודבר תימא הוא זה דאיך לא יועיל לענין אחר וימנה לענין אחר ומה גם אין ראוי להמנות אע"ג שהנקב בתוך הבגד שהרי נתבאר שאינו מספיק להיות בתוך הבגד אלא למעלה ממלא קשר גודל שנאמר על הכנף ובפחות משיעור זה הוא תחת הכנף וכפי סודו לא יתכן להיות כך ולכן אוחיל עד יערה עלינו רוח ה': מנין חוטי הציצית בכל כנף ארבע' כפולים שהם שמנה וכו' סוד הענין מובן הוא ממ"ש במאמר הובא למעלה כי אלו החוטין נפקין מחכמה עילאה סוד ל"ב שבילין ונכללים באימא בסוד ל"ב אלהים ולכן צריכים להיות שזורים להורות על חיבור אבא ואימא שהוא תדיר כדאיתא בזוהר פ' ויקרא בפ' אכלו רעים דאינון אבא ואימא דאינון רעים דלא מתפרשן ולכן משמע כי כן נמי הוא יהיה הטעם שצריך להיות ארבעה חוטין שהם שמנה ללמד על חיבור אבא ואימא שהם סוד הויה אהיה כל אחד ארבע אותיות אמנם גם שהענין כן הוא אמנם הכונה הוא להועיל לכלה כמ"ש במאמר מכנף הארץ דא כנף דציצית והוא בסוד ולא יגלה כנף אביו כנ"ל ולכן נמי ארבעה חוטין הסוד שלהם הוא בכלה כי הנה יש בה ארבע אותיות הוי"ה אמנם הם שמנה חוטין מפני כי שם הויה שבמלכות הוא במלוי כזה יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה ולכן הם ארבעה חוטין כנגד אותיות הוי"ה שהם ארבעה והכפל ארבעה אחרים כנגד אותיות של המלוי והם ו"ד הו"ה ואע"ג כי הוא אמר שהם ארבעה כפולים והם שמנה ואותיות המלוי הם חמשה דא לא תברא לפי כי שני אותיות ו"ד שהם מלוי אות י' נחשבים לאות אחת י' נמי נמצא שהם אותיות ד' וארבע אותיות של השורש הם שמנה חוטין ולכן אם הוסיף פסול אמנם יחתוך ראשי החוטין ויתחבם בכנף כנגד ארבע אותיות הוי"ה ואח"כ יהיו שמנה כנגד המלוי ג"כ ומספר הויה זו בגי' ב"ן לרמוז כי המקיים מצות ציצית על כונה זו נק' בן להקב"ה ובהקדמה זו תמצא טוב טעם למ"ש בזוהר פ' משפטים כאשר האדם הוא בן י"ג שנים עליו נאמר ה' אמר אלי בני אתה וכאשר הוא בן עשרים נאמר כי בן הייתי לאבי והענין כי הנה כאשר הוא נתחייב במצות אז שורה עליו השכינה שהוא הויה במלוי בן כאמור ונכנס בו סוד הרוח שהוא בא ממנה וכאשר הוא מתעטף בטלית מצוייצת בכוונות הללו כי האדם מתקן השכינה בסוד שם ב"ן כאמור אז ג"כ השכינה קורא אותו בן שנאמר ה' אמר אלי בני אתה לפי כי אני היום ילדתיך ע"י רוח חדשה שנתתי בך כמש"ה ואת רוחי אתן בקרבכם וכו':

יזהר לחתוך ראשי החוטין לעשותם שמנה קודם שיכרוך שאם כרך אפילו חוליא אחת וקשר אפילו קשר אחד בציצית ואחר כך חתכם פסול מפני כי ענין הכריכות והקשרים הם בכונה אחרת ואין ראוי לערב זה בזה והעיקר כי מתחלה צריך הכנת המקבל ואח"כ יבא האור מלמעלה והנה נתבאר כי החוטין הם רמז לכלה כדאיתא בזוהר ובתיקונים ר"ש פתח ראשך עליך ככרמל וכו' ד"א ראשך עליך ככרמל במה איהו מתתקנא שערא דילך בתלת עשר תיקונין דאינון תרי עשר מזלות וסיהרא תלת עשר ונימין דילך אינון כככביא דלית לון חושבן ועוד שם נאמר דף קמ"ג וז"ל ועלמות אין מספר אינון הלכות דלית לון חושבן ומספר כאינון נימין ושערין דכלה דלית לון חושבנא ואנת כלה סליקת על כולהו שנאמר רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה עכ"ל לענינינו והנה לאחר שנעשה הכנה זו בכנסת ישראל נכנסים החוטים ארבעה דרך הנקב שבטלית אז מתחבר צדיק וצדק באותו שער של ציון כנ"ל לפי כי כנף הוא סוד אהיה במלוי העולה קנ"א בגי' כמנין כנף עם הכולל ושורש החוטין שהם בסוד הצדיק כנז' במאמר בפ' צבי לצדיק מתחבר שם ואחר שנעש' הכנ' זו באים ונמשכי' האורו' העליוני' ל"ב שבילין ונעשי' הכריכו' והחוליו' ולכן אין לשנות וצריך לחתוך בתחל' ראשי החוטין ולהכניס' בנקב של הטלי' ואח"כ יעשה הכריכו' משו' תעש' ולא מן העשוי מתחלה:

יקח ארבע' חוטין מצד זה וארבע' מצד זה כדאיתא בזוהר פ' שלח לך דף קע"ה וז"ל תאנא ברזא דספרא דצניעותא ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע סהדי בהו תליין כענבין באתכלא צרירן בהו שבעה רהיטין סהדין סהדותא ולא קיימין בדוכתייהו הנה המובן מדברי זה המאמר כי הארבעה חוטין הם סוד ארבע מלכין הם ארבע אותיות הויה ונפקין לקדמות ארבע שהם אותיות המלוי שהם נעשים ד' ואח"כ צרירן בהו שבעה רהיטין הם השבעה כריכות ולפי כי סוד הויה זו היא במלכות כאמור לכן הוא אמר ארבע מלכין נפקין ולפי כי ארבע חוטין הכפולים הם בסוד המלוי של ההויה עצמה לכן אמר לקדמות ארבע סתם ולא אמר לקדמות ארבע מלכין לפי כי אין אלו ארבע מלכים אחרים אלא המלוי של הארבעה מלכים עצמן ויקשור שני פעמים זה על גב זה כדי לחבר אותם וקשר הוא שורק כדאיתא בתיקונים והוא בסוד הצדיק כי הוא המקשר ומחבר כל בחינות הכלה וקרב אותם אחד אל אחד ואח"כ יכרוך חוט הארוך סביב שבעה כריכות וכו' ואמנם כבר נתבאר כי חוט זה הארוך הוא שנתן הקב"ה לאברהם לפי שאמר מחוט ועד שרוך נעל נתן לבניו חוט של ציצית ואמנם התבונן מה שפירש מורי הרב האלהי ז"ל בענין המלחמה של אאע"ה כי בה נרמז סוד הציצית בכל פרטיו והיינו מש"ה ארבעה מלכים את החמשה כי בארבעה אמר מלכים אמנם אח"כ לא אמר מלכים אלא את החמשה כי הוא סוד הויה הנז' ששורש שלה ארבע אותיות הם מלכים אמנם המלוי שהם חמשה אינם מלכים בפני עצמן והוא ע"ד הנ"ל במאמר הזוהר ואין להאריך בדברים הללו ואמנם ע"י סוד זה בא יבא בקשר אמיץ ענין חוט של אברהם שנתן לו הקב"ה לפי שאמר מחוט ועד שרוך נעל נתן לו החוט להקיף על מלכים הללו סוד המלכים הנז' בסוד מקיף חסד אל כל היום והוא יומא דכלהו יומי המקיף כל כריכות הללו שכן נאמר לאברהם לך טל ילדותך כמשחז"ל ואברהם הוא המתקן הכלה כמשחז"ל בת היתה לו לאברהם ובכל שמה היינו שם ב"ן זה העולה בכל בגי' הוא סוד מ"ש בזוהר פ' תצא דף רע"ו וז"ל וה' ברך את אברהם בכל גדיל ליה בכל מדות טבין והוא גדיל ליה בי"ג מכילן דרחמי וכו' הנה מובן מדברי המאמר כי אברהם הוא הסובב כל הכריכות הללו ולכן באו בתחלה שבעה כריכות כנגד שנק' בת שבע שיש בה ז' מדות ואח"כ שמנה כנגד שהיא דרגא תמינאה כדאיתא בזוהר פ' שמיני דף ל"ז וז"ל כד מטו לכנסת ישראל באיהי תמינאה אתפקד אהרן לקרבא וכו' אחר כך י"א כריכות הוא סוד מ"ש בתיקונים בענין ה' אחד שכתב דהיינו י"א אחר כך באו י"ג כריכות היינו מ"ש במאמר דגדיל לה בי"ג מכילן דרחמי שר"ל גדל אותה אברהם מלמטה למעלה עד שהגיע לה להיות נכללת בי"ג מדות של רחמים ולכן קושר שני פעמים זה על גב זה וחוזר וכורך לפי שכל פעם מן הכריכות הוא שלימות אחד בפני עצמו וכן יעשה עד שישלים לחמשה קשרים כפולים וארבע אוירים ביניהם והיינו נמי הסוד האמור בפ' ארבעה מלכים את החמשה ואמנם היות הקשר כפול זה על גב זה יש לתת רמז בזה לפי כי אלו החוטים הם יוצאים מאות ה' ראשונה ונמשכים עד אות ה' האחרונה הרי הם חמשה קשרים כפולים כי הנה איתא בתיקונים אימא עילאה עד הוד אתפשטת והם חמשה מדות והכלה היא נאחזת ממדת הוד כדאיתא בתיקונים איהו בנצח ואיהי בהוד הרי נעשים ה' כפולים ולפי כי החוטין יוצאים מן הצדיק כמש"ה צבי לצדיק דא צדיק חי עלמין לכן הם נקשרים לפי כי קשר הוא בסוד הצדיק שהוא קושר מדות של הכלה שנאמר כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא והוא קשר המרכבה כדאיתא בתיקונים קשר של צדיקים והוא סוד שורק כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף רכ"ח וז"ל קשר דטלית חי עלמין דקשיר קב"ה ושכינתיה בכל סטרין לארבע כנפות הטלית וכו' והארבעה אוירים הוא סוד משחז"ל אוירא דארעא דישראל מחכים וכל אלו מלאים כריכות ואין שיעור לכריכות רק שיהיה כל הכרוך והקשרים רוחב ארבע גודלים והענף שמנה גודלים וכאשר נתבאר הסוד שלהם למעלה:

נוהגים לכרוך באויר ראשון שבעה כריכות וכו' אין ענין זה דבר של מנהג אלא דבר של עיקר ולכן התבונן מ"ש בזוהר פ' פנחס דף רכ"ח וז"ל דטלית לבנה איהו לימינא מסטרא דחסד ואתמר אל מלך יושב על כסא רחמים מתנהג בחסידות והוכן בחסד כסא. חסד סליק ע"ב חוליין וקשרין דטלית. פירוש הדברים כי הכריכות חשבונם ט"ל כאשר מתבאר לקמן והחוליות היינו שצריך לעשות כל שלש כריכות מחוברות חוליא אחת הם י"ג חוליות וחמש קשרים הם ח"י ארבע פעמים ח"י בארבע כנפות הם ע"ב והיינו כסא של ארבע רגלים ובכן עושה סוד כסא להקב"ה ובזה תבין מ"ש בזוהר פ' תרומה דף קל"ג וז"ל כתיב הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא וכו' נעשה נא עלית קיר קטנה וכו' כסא אתקין אברהם באתקשרותא דיליה דעביד טיבו ושלימו דנשמתין לכל בני עלמא ולית תיקונא דכסא אלא בחסד דאברהם כד"א והוכן בחסד כסא עכ"ל ובמאמר זה מובן כי על ידי מצות ציצית עביד טיבו ושלימו דנשמתין דהיינו טיבו בעה"ז שמוסיף הארה והוא ממשיך רוח על האדם כנ"ל ושלימו הוא לזמן של התחיה לפי כי מטטרון הוא אליעזר עבד אברהם הוא שליח להשיב הנשמות לפגרים מתים כנז' בזוהר וזה על ידי שנאמר כי טל אורות טליך היינו זכות ט"ל כריכות של הציצית שזכה בו אברהם כשאמר מחוט ועד שרוך נעל נתן לו הקב"ה חוט של ציצית שנאמר לך טל ילדותך ועל ידי אתקשרותא דיליה עשה כסא להקב"ה על ידי החסד יומא דכלהו יומי הסובב הכל הוא מש"ה ונשים לו שם כסא וכו' כלומר איש אלהים הנזכר בעלה דמטרוניתא הנק' אלהים נשים לו שם בשם אלהים כסא כי כן הוא שם אלהים בגימ' הכסא וכיצד יהיה לו כסא על ידי החסד שהם ע"ב חוליין וקשרין דטלית לבנה שלכן נאמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים זו ציצית כמשחז"ל הנה מבואר מדברי המאמר כי מוכרח הוא להיות הקשרים ה' והחוליות י"ג וכו' ובכן עולה ע"ב כמנין חסד כנז' ושם נאמר סוד אחר בחשבון וז"ל ואית טלית מסטרא דמטטרון דאיהו טט' כליל ח"י בין קשרין וחוליין ופירש החשבון כיצד ה' קשרין לקבל ה' חומשי תורה ותליסר חוליין לקבל תליסר מכילן דרחמי דאורייתא דאתמר בהון בי"ג מדות התורה נדרשת בהם הרי י"ח בכל כנף ד' פעמים י"ח הרי הם ע"ב דהיינו חסד על דרך הנז' והנה המכוין בזה בשעה שהוא קושר הציצית ומה גם בשעה שהוא לובש הטלית ומתכוין לעשות כסא להקב"ה אשריו כדאיתא בתיקונים דף ק"ל וז"ל תא חזי כד בר נש מתעטף בעטופא דמצוה וכו' הא תקין ליה כרסייא בעטופא דמצוה והא אוקמוה והוכן בחסד כסא עכ"ל והנה אדם זה נק' בן להקב"ה כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף רכ"ח וז"ל שלשה עשר חוליין אית בהון תשעה ושלשים כריכן כחושבן ט"ל ושלשה עשר חוליין כחושבן אח"ד סלקין ב"ן והאי איהו בן יה עמוד' דאמצעיתא כל קשר בדיוקנא דכף ימינא כל חוליא בדיוקנא דאצבע דאית ביה תלת פרקין לקבל תלת כריכות והכי בכל אצבעא תלת פרקין לבר מגודל דאיהו שיעור בין קשר לקשר דציצית כמלא גודל עכ"ל לענייננו הנה מבואר מדברי המאמר כי החוליות י"ג עם הכריכות ט"ל כמספר בן ובכן האדם נעשה בן להקב"ה ואפשר דהיינו מה שאנו אומרים אם כבנים אם כעבדים כלומר אם אנחנו מסטרא של אותו טלית של העבד מטטרון כי מלת עבד היינו ע"ב בד' כנפות כאמור טט' לכל סטרא י"ג חוליין וה' קשרים אם כבנים היינו מסטרא דבן דהיינו ט"ל כריכות וי"ג חוליין כמנין בן על כל פנים רחמנו ולכן עיקר גדול הוא סכום הקשרים והחוליות שאנחנו עושים בציצית כפי הכונה אשר יעשה למעלה כך גומל לעצמו אם מכוין לעשות סוד עבד כאמור בסוד הקשרים והחוליות במט"ט כמו כן נק' עבד להקב"ה ואם הוא מכוין בכריכות וחוליות כמספר בן כאמור הנה הוא נעשה בן להקב"ה אמנם העושה כ"ו כריכות וכיוצא הוא פסול מן התורה שהרי אמרו לא יפחות משבע ולא יותר על י"ג אמנם לא נתנו לב למנות הכריכות שבאמצע ולכן כך עושים בארץ ישראל ובכל המקומות הקרובים להם ויראי ה' שבכל מקום כך נוהגים לעשות מאחר כי פה קדוש אמרן בזוהר ולכן כורכין באויר ראשון שבעה כריכות ובשני שמנה כריכות ובשלישי אחד עשר כריכות ובאויר הרביעי שלשה עשר כריכות מספר הכל ט"ל כריכות ומספר החוליות י"ג כמנין אחד כאמור הסוד שלהם ואמנם היות הכריכות מנין ט"ל היינו מלוי שם אהיה פשוט ומלוי ומלוי המלוי ומורי הרב זלה"ה פירש כל זה בפ' הנה בנך יוסף וסימן כי חקך וחק בניך מלת חק"ך ר"ת חוליות קשרים כריכות בגי' בן כאמור ע"ש: נהגו לעשות בסוף כל חוט קשר כדי שיעמוד בשזירתו הדבר לפי כי בעבור כן מתקיים מ"ש הרשב"י פ' ויקרא בפסוק אכלו רעים דלא מתפרשן: יש אומרים שצריך לדקדק שיתלה הציצית לאורך הטלית דבענין שתהא נוטפת על הקרן וכבר נתבאר למעלה כי חיבור הציצית עם כנף של הטלית הוא בסוד חיבור חתן וכלה בדרך נקב של הטלית ולכן מוכרח הוא לתת הציצית שהוא רמז לחתן שיהיה על הכנף שנאמר על כנפי בגדיהם ונאמר כמשוש חתן על כלה ולא נאמר עם כלה ולכן צריך שיהיה תלוי על הקרן ואם היה ברחבו לא היה נוטף שהרי כלפי קרקע היה תלוי:

יש אומרים שאין לתת שום בגד בנקבי הטלית שמכניסים בהם הציציות שנראה כעין טלאי ודבר אחר מחובר עמהם ויש מתירין וכן נהגו וירא שמים יצא ידי כולם ויעשה במשי וכיוצא לחזק הטלית ומה גם כי בזה יחשב כאלו הם ב' נקבים ע"ש אוהב ה' שערי ציון שערים המצויינים הם אלו:

תוכן העניינים

מקור חיים - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה