אור ברסלב

מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן י

סימן ט

[א] מאחר שנת' למעלה כי הטלי' הוא דבר מועיל מאד לאדם לענין חלק של הרוח להרויח אותו לכן צריך שיהיה לה ארבע כנפו' שנאמר מארבע רוחו' באי הרוח וכו' דהוה ליה למימר מג"ע באי הרוח כדאיתא בזוהר פ' שמות דף י"ג וז"ל מארבע רוחות באי הרוח וכו' הוה ליה למכתב מג"ע באי הרוח מהו מארבע רוחו'. א"ל רוחא לא נחתא להאי עלמא עד דסלקא מגנתא דארעא לגו כרסייא דקיימא על ארבע סמכין וכו' גופא אתנטיל מארבע סטרי עלמא רוח אוף הכי אתנטיל מד' סטרי דכורסייא דמתתקנ' עלייהו וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הגוף והרוח הם מד' כנפות שלכן מתחייב כי בזכות הטלי' הגוף ינוח בקבר והרוח מתלבש' בטלי' בג"ע והיינו מש"ה גדילים תעשה לך להנאתך על ארבע כנפו' כסותך לפי כי בשכבך תשמור עליך בקבר אשר תכסה בה אינו אומר תתכסה בה אלא תכסה פועל יוצא זה יצא ראשונה כי תכסה בה על העונות ע"ד משחז"ל וכסה ענן הקטורת כי לא ידענו מה מכסה כשהוא אומר כסית כל חטאתם סלה הוי אומר שמכסה על העונו' של ישראל וכן נמי תכסה בה על עונות שלך שנאמר נפש כי תחטא לכן על ידי הטלית הרוח מכסה על הנפש החטאת על העונות שבה ונעשה כסוי חטא' וכאשר הרוח בג"ע תכסה בה נמי להצילו מבעלי הדין כדאיתא בזוהר פ' שלח לך דף קע"ד ת"ח כמה לבושין מזדמנין בההוא עלמא וההוא בר נש דלא זכי בהאי עלמא בלבושין דמצוה כד עייל לההוא עלמא מלבשין ליה בחד לבושא דאשתמודע לגבי מאריהון דגהינם וההוא לבושא ווי למאן דאתלבש ביה דהא כמה גרדיני נימוסין זמינין לאחדא ביה ועיילי לי' לגהינם ולמעלה פירש כי אותם לבושים הם הנאמר עליהם הבגדים הצואים וכו' הנה מבואר כמה מועיל הציצי' לרוח בג"ע שמתלבש ומתכסה בה וניצול מבעלי הדין ועוד מועיל לזמן התחיה לגוף ולנפש כאשר יבא לקמן והוא העיקר הנ"ל כי המצוה מועילה לאדם בשלש זמנים בזמן ההווה ולאחר המות ולזמן התחיה והכל לגוף ולנפש ולכן מאחר כי הגוף והנפש הם בעלי ארבע כנפות לכן נמי בענין הטלית צריך להיות בת ארבע כנפו' כסותך וטלית שאין לה ארבע כנפו' פטורה מן הציצי' והוא רמז אל הגוף כי לא יקום לזמן של התחיה שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך היינו טל אורות כנגד כריכות הציצי' כדלקמן ואותו הרוח אין לו חלק לעה"ב כדאיתא בזוהר פ' שלח לך דף קע"ה וז"ל ובגד בוגדים בגדו לבושא דילהון בלא ציצי' אקרי בגד בוגדים וכו' ההוא בגד דילהון אשתמודע לגבי כל מאריהון דדינין ווי לון דלית לון חולקא בעלמא דאתי וכו' הנה מבואר הדבר מן המאמר כי אין להם חלק לעה"ב ולכן אם יש לה יותר מארבע חייב' להטיב לאדם ועושה לה ד' ציציות בארבע כנפיה מרוחקו' זו מזו יותר והרמז לזה דאע"ג דאית לן כל המוסיף גורע ונראה שחטא ואפסיד אנפשיה ונאמר רחוק ה' מרשעים עכ"ז הרי נאמר שלום שלום לרחוק ועושה לה ארבע ציציו' בארבע כנפיה לכפר עליו אע"ג שהם מרוחקים זה מזה שנאמר האלהים מקרוב אני ולא אלהי מרחוק אינו כן כמשחז"ל בענין יתרו ע"ש:

[ב] יש לה ארבע וחתך אחד באלכסון ועשאו שנים הרי נעשית בעלת חמש וחייב' והוא על דרך המאמר דאע"ג כי כל המוסיף גורע בסגנון זה חייב כדי להודיע כמה גדול כח של התשובה כנז' לעיל:

[ג] כפל קרנו' הטלי' ותפרם וכו' מאחר שנת' כי היות הטלית בעל ארבע כנפות הוא רמז לגוף האדם שהוא מארב' כנפו' הארץ וגם רומז לחלק הרוח שנאמר מארבע רוחות באי הרוח לכן כל הדינים אלו צדקו יחדיו על גוף האדם וגם על הרוח שלו ובכן יובן מ"ש כפל כנפות הטלית כי הנה מדבר זה מובן שעשה מעשה בלתי טהור עד שכפל ארבע כנפות גופו ורוחו וזה יהיה רמז על ארבע דברים המונעים התחיה של הגוף וכנגדו ארבעה דברים הפוגמים הרוח והנה הלוקח רבית מישראל אין לו תחיה שנאמר בנשך נתן ותרבית לקח חיו לא יחיה וכן מי שאינו כורע במודי' כמחז"ל והמוציא ש"ז בידיו לבטלה כענין דור המבול ונאמר וימחו מן הארץ ועכו"ם כדאיתא בזוהר פרשת משפטים דף ק' וז"ל קב"ה לא מקפח אגרא משום בריין דברא בר אינון דנפקו מגו מהימנות' וכו' ובר אינון דלא כרעו במודים הני קב"ה עביד מנייהו בריין אחרנין בגין דלא יתבני ההוא גופא דיוקנא דב"נ ולא יקום לעלמין. נמצא כי בעבור אחד מארבע עונות הללו נמנע מן האדם התחיה בגופו וגם שנינו ואלו שאין להם חלק לעה"ב האומר אין תורה מן השמים והאפיקורו' וכו' ולכן יאמר נא כפל ארבע קרנות טליתו המורה על גוף ורוח שלו וקשרם קשר של רשעים מפני כי כן הוא אומר כפול או יהיה שתפרם לפי כי עשה מעשה ודומה כאלו קצצן ואין לה כנפות שמא יאמר הן תוחלתו נכזבה והרי נקצץ גופו מן התחיה והרוח נקצץ מחיי העה"ב אינו כן כי לא נפטרה מן הציצית אעפ"י כן להורות את בני ישראל כי גדול כח התשובה אשר על ידי הציצית נמצא לו רפואה ויש מקום לחוטא על כל הדברים האלה לפי שעשה תשובה עליהם חיה יחיה לעה"ב:

[ד] טלית של בגד וכנפיה של עור וכו' מה שנתתי אל לבי לתור בשני פסוקים אשר צוה הקב"ה על הציצית פ' שלח לך נאמר על כנפי בגדיהם ושם נאמר על ארבע כנפו' כסותך מדשני קרא בדיבוריה כי בזה אמר בגדיהם ושם נאמר כסותך לדרשה קא אתי ולכן נחזור ללמוד ממ"ש בזוהר בפ' ובגד בוגדים בגדו כי כינוי בגד הוא ענין בגידה וכמשחז"ל בפ' מור ואהלות קציעות כל בגדותיך היינו בגידותיך ולכן יאמר נא טלית של בגד וכנפיה של עור דהיינו כי כן העונות שהאדם עשה הוא מתלבש בהם על דרך כי במעשה המצות מתלבש בהם על ידי חלוקא דרבנן כך ע"י מעשה העונות האדם מתלבש באותם בגדים הצואים כנ"ל אמנם לפי רוב העונות כך מלבישים אותו הן מעט הן הרבה עד מקום שנאמר כי עונותינו רבו למעלה ראש ולכן יאמר נא אם טלית היא של בגד כלומר כי מאחר ששיעור הטלית הוא כדי שיתכסה ראשו ורובו של קטן לכן בזה יהיה רמז כי נמצא בו עונות ברובו הנק' בגד ע"ש בגד בוגדים אמנם כנפיה של עור היינו המיעוט טוב כמש"ה ויעש ה' לאדם כתנות עור לכסות בשר ערוה לתקן עונו כך אדם זה היה הכנף שלו עור ע"ש ואפרוש כנפי עליך ואכסה ערותך ולכן חייב' בציצי' כדי להציל לו מרעתו כנ"ל אמנם היא של עור אעפ"י כי רובו מצד הטוב וכנפיה בגד דהיינו אותו כח התשובה של ואפרוש כנפי עליך וכו' הוא בגד בוגדים לא נמצא בו היא פטורה מן הציצית הן תוחלתו נכזבה לזמן התחיה מאחר שבגד בדברים של הציצית כנ"ל עד יערה עליו רוח ממרום להעיר לבו לעשות תשובה:

[ה] היו לה שלש כנפות ועשה בה שלש ציציות וכו' הנה ממה שנת' למעלה כי ארבע כנפות הם רמז לארבע' דברים שמאבדי' את הגוף מן התחיה גם הרוח מחיי העה"ב משם תדע ותבין כי המודה בהם הוא זוכה לחיי העה"ב וזוכה לזמן התחיה ולכן יאמר נא היו לה שלש כנפות ר"ל שאותו בן אדם הוא מאמין באותם ג' דברים שהם עיקר תורה מן השמי' וכו' ולא חטא באותם ג' דברים המונעים התחיה היינו הרבית והיה כורע במודים ולא הוציא ש"ז לבטלה דהיינו כי ימצא לענין הנוגע לגוף לצורך התחיה היה לטלית הוא הגוף שלו שלש כנפות הם שלש דברים הנז' לא הלוה ברבית ולא חטא באמונת ה' ולא חטא בבריתו והטיל בהם שלש ציציות כנגד שלשה דברים המכוונים אל הרוח ושוב עשה לה כנף רביעי כנגד הגוף השני ועשה בו ציצית נמצא כי גוף הראשון כנשאר חסר ולכן נתגלגל ואח"כ בגלגול שני עשה ציצית אחת בלבד פסולה לפי כי נמצא שהגוף ראשון היה בעל ג' כנפות ושלש ציציו' הרי נתחסר דבר אחד מהדברים המונעים התחיה וחיי העה"ב ואח"כ בגוף השני לא עשה רק ציצית אחד הוא ענין אחד מהם ולא השלים לתקן השאר פסולה משום תעשה מחדש ולא מן העשוי מתחלה דנהי כי לענין סור מרע מאחר שלא חזר עליהם לכן בשב ואל תעשה מספיק אבל כדי לזכות אל התחיה ולחיי העה"ב צריך מצות מעשיות בקום עשה להחיות הגוף השני: [ו] אין כופלים הטלי' ומטילים ציצי' על כנפיה וכו' מאחר שנת' כי הטלי' הוא דוגמא לגוף האדם שנאמר מכנף הארץ לכן עתה ירמוז לנו בזה ענין גדול שנתחבטו בו הגדולים בענין הגלגול מאחר דקים לן כי האדם מתגלגל ג' פעמים שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר א"כ איזה גוף מהם יחיה לעולם התחיה ויש מי שהבין כי מאחר שהעיקר הוא הגוף הראשון הוא אשר יקום והשא' כלא היו ויש מי שהבין כי העיקר הוא הגוף האחרון לפי כי הוא אשר נתקן ע"י מעשיו ולכן עליהם חיה יחיה והשאר כלא היו והסברא זו נמצא בין התנאים בזוהר פ' חיי שרה דף קל"א וז"ל אמר ר' יוסי אינון גופין דלא זכו ולא אצלחו הרי אינון כלא הוו כמה דהוו עץ יבש בההיא עלמא וגופא בתראה דאתנטע ואצלח כדקא יאות יקום וכו' ולכן יאמר נא למעט סברא זו אין כופלין את הטלית ומטילין ציצי' על כנפיה כלומר כי הטלי' היינו הגוף כאמור ע"ש שנאמר מכנף הארץ שהוא עפר מן הארץ ואמר אין כופלין אותו כלומר לחבר הגופים אותם שלא הצליחו וחזרו ונתגלגלו להטיל בהם ציצי' הוא בחינ' הרוח להחיו' אותם יחדיו בגוף אחד בלבד כמו שהיא כפול' אלא אם כן תפרה כלה מרוח אחת ר"ל רק אם תפרה כלה שמורה על גוף הראשון עקב דבר נמצא בו מן הדברים המונעים התחיה דוגמא של הגשמי כי למה יכפול אותו אם לא כי הורע כחו כבגד אכלו עש וכיוצא שאל"כ כל הגופים יקומו אפילו הגוף הראשון שלא הצליח כדאיתא בזוהר ושם נאמר וז"ל אמר ר' יצחק זמין קב"ה לארקא עלייהו על אינון גופין רוחין אחרנין וכו' גם פ' משפטי' שם נאמר דף ק' ז"ל ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מניה. או האי בריקנייא או האי בריקנייא. לפום סוכלתנו דבר נש אשתמע דהאי קדמאה דלא אצלח ולא אשתלי' בקדמית' אתאביד הואיל ולא זכה. אי הכי למגנא אשתדל בפקודי אורייתא או אפילו בחד מנייהו. והא אנן ידעין דאפילו ריקנין שבישראל מלאים מצות כרמון וכו' וכי למגנא הוו. חבריא חבריא פקיחו עינייכו דהא אנא ידענא דהכי אתון סברין וכו' לאו הכי וחס לן לאסתכלא במלין אלין וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי כל הגופים יחיו לזמן התחיה זולת אותם שמנו חז"ל כנ"ל ולכן יאמר אין כופלין את הטלי' הוא הגוף כאמור ולכן נמי אם הטיל ציצי' על ציצי' שהרמז של הציצי' הוא על חלק הרוח לא יפה עשה ולכן אם נתכוון לבטל הראשונה חותך הראשונה וכשר' כלומר כי הנה כשהטיל ציצי' שהוא מורה על הרוח על ציצי' הראשון שהוא בחי' רוח נמצא שני רוחות בטלית אחת שהוא גוף אחד משמע שנתכוון כי שני רוחות הם נכנסים בגוף אחד והא נמי ליתא כי כמו שאין נכפל הטלי' לזרוק בו ציצי' אחת דהיינו שני גופים ברוח א' לפי שדומה כי הגוף האחד לא יחיה כך אין שני ציציו' שהם ב' רוחות בטלית אחת שהוא גוף אחד ולכן כאשר חותך הציצית הראשונה מורה כי אותו הרוח נסתלק לגוף המזומן לו ונשאר ציצי' אחד רוח אחד בטלי' זו מוכן לגוף זה ולכן כשרה ואם נתכוון להוסיף דהיינו כי יחשוב כי שני רוחות נכנסים בגוף אחד מפני שמתבטל הגוף האחד מפני העון אף על פי שחתך את שתיהן פסולה מפני שמאחר שנתן ציצי' הרי מובן כי כך היה בדעתו כי שני רוחות נכנסים בגוף אחד ולכן אפילו חתך את השניה מה מועיל שהרי סברתו קיימת כי יחשוב שהרוח הראשון עיקר ויחיה עם הגוף הראשון ולא כן יהיה לגופות האחרים כי לא יקומו לזמן התחיה ולכן פסולה כדי שיעמוד בדעתו על דבר אמת ויאמין כי לא יתכן שיאב' גוף אחת מישראל שנאמר וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח אע"ג שנעשה נדח בעונו לא ידח ממנו חלילה כי כלם חלק אלוה ממעל:

[ז] מלבושים שהם פתוחים מן הצדדין למטה וכו' אשר חז"ל הגידו כל שמעשיו ומעשה אבותיו סתומים ופירש לך הכתוב באחד מהם לטובה כלם צדיקים וההפך כגון בא ישמעאל בן נתניה וכו' ולכן יאמר נא מלבושים דהיינו הרמז על הגופים שהם בדרך מלבוש אל האדם כי כאשר מתפשט ממנו ומתלבש בג"ע ואמר שהם פתוחים מן הצדדין כלומר כי מעשיו מפורשים רק אינו כל כך מפורש אלא מן הצד למטה ויש להם ארבע כנפות הם ארבעה דברים הנ"ל שהאדם הנמצאים בו יש לו תחיה והעובר עליהם לא יחיה אמנם הם לצד מטה לכל הנראה לעיני בשר ולמעלה לפני הקב"ה הם סתומים מפני כי אין מאמין בהם אמנם הקב"ה ברחמיו על בריותיו סות' מעשיו כדאיתא בזוהר פ' אמור דף ק"א וז"ל וכד בר נש אזיל באורחא דמאריה ואשתדל בפולחניה ואזדמן ליה חד חטא' כולא מכסין עלוי עלאין ותתאין דא אקרי כסוי חטאה לכן אם רובו סתום פטור כי הנה לא יועיל בו הציצי' לתת בו רוח להחיות גוף זה מאחר כי רוב הדברים הגורמים התחיה הנם סתומי' למעלה ומכסים עליו אע"ג כי אינו עושה אותם או אינו מאמין בהם ואם חציו סתום וחציו פתוח מטילין אותו לחומרא ר"ל להעניש אותו על מעשיו המונעים ממנו התחיה ונותנים לו ייסורין כמשפט מי שיש בידו עון וחייב בציצית להחיות אותו הגוף ע"י הרוח עצמו כי לא מפני שהלוה ברבית יאבד אותו הגוף מאחר שנמצא בו דברים טובים אחרים כך אחז"ל לעתיד מאכילים חול לאוכל רבית עד ששוברים שיניו והם אומרים הלואי היינו פועלים וכו' שנאמר שיני רשעים שברת ואין יוצאין בו בשבת לפי שנאמר והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמנם אדם זה שהיה בו אחת מהדברים המונעים התחיה כאמור נותנים עליו ייסורין והוא נידון שם כפי עיני השגחתו ית' ולא מפני שלא כרע במודי' יאבד אותו הגוף לגמרי מאחר שמאמין בתחיה ובתורה מן השמים וכל השאר ועוד מענישין אותו כי כל הרשעים הנענשים אע"ג שהם נידונים בגהינם עדיין בשבת ור"ח מעבירים מעליהם העונש ויוצאים מגהינם ונכנסים בג"ע להשתחוות לפני השכינה אמנם זה שלא כרע במודים בעה"ז לא יבא ולא ישתחוה מאחר שלא השתחוה במודים מדה כנגד מדה אמנם לזמן התחיה יבא כל בשר אותו מרבה בשר על ידי הרבית וגם מי שלא השתחוה במודים להשתחות לפני לפי שכבר קבל העונש הראוי לו וגם היה מודה בכל ענייני התחי' כנז':

[ח] קאפא שהיא פתוחה וכו' מן הראוי היה להשמיט אלו הדינים אמנם מפני הבלתי מאמינים שיש בתלמוד והדינים סוד וגם דרך רמז לכן אמרתי עם לבי לבארן כדי שלא יעדר דבר וכדי להביאן ולקרבן לדרך האמת ולכן יאמר בדין זה על דבר הנגלה שהוא דוגמא למלבוש וכן נמי הנגלה באדם לעיני בשר הוא שהיא פתוחה לעין כל בענין שיש לה ארבע כנפות ר"ל כי הוא מאמין בארבע דברים הנ"ל שהם מכוונים אל התחיה אם יקבעו בה אחד מן הדברים המונעים התחיה לעשותה כסתומה כדרך החוטא פעם אחת שסותמים העון שלו ואין מפרסמין אותו שנאמר כסוי חטאה כנ"ל כדי לפוטרה מציצי' כי יאמרו יאבד זה הגוף ולא תכנס בו הרוח שלו אינו מועיל תיקון זה כלומר אע"ג שהם מודים כי האדם זה שלם בכל המדות שהם מחייבים התחיה רק בדבר הזה יאמרו כי מפני זה לא יחיה אינו מועיל תיקון זה ר"ל טענה זו אם לא תהיה קבועה בו מדה זו או סברא זו מחצי אורכה ולמטה לכל הפחות כלומר שמפרסם סברתו ומגלה אותה לעין כל וגם שתהיה קבועה למטה מן החגור הוא מש"ה כאשר ידבק האזו' אל מתני איש כן הדבקתי אתכם אלי ואדם זה הסיח דעתו וכונתו מדבקות זה באחד מן הדברים ששנינו ואלו שאין להם חלק לעה"ב צריך שיהיה באדם זה תנאים הללו למען שיהיה הרוב הסתום משאר הדברים המחייבים התחיה רק הם סתומים ואין מפרסם אותם רוב הנראה לעינים אם היה מודה בהם לעין כל דאל"כ יאבד אדם זה ואין לו תחיה מפני מראית העין כי יאמרו התבוננו מאד כי אדם זה היה מכחיש בדבר המונע התחיה והנה הוא חי עתה ונמצא שם שמי' מתחלל ח"ו ולכן זה יהיה מכלל בני אדם שהם יקומו לזמן התחיה וחוזרים למות כדאיתא בזוהר פ' חיי שרה דף ק"ל וז"ל ויוסף אברהם ויקח אשה שרוצה לעשות להם נשמה לגופם ולקרבם בתשובה כד"א ואת הנפש אשר עשו בחרן וכו' ת"ח מה כתיב ותלד לו את זמרן ואת יקשן הרבה מעשים רעים עד שנגרשים מן העולם שנאמר וישלחם וכו' ועליהם נאמר ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו וכו': [ט] הכנפים צריך שיהיו מרובעות ולא שיהיו עגולות כי מאחר שהנרצה בזה הוא להעיר לב האדם שהוא עפר מארבע כנפות הארץ ובכל מקום שילך יזכה לתחיה רק אם אינו עובר על אותם ארבעה דברים המונעים התחיה ואותם ששנינו ואלו שאין להם חלק לעה"ב ולכן לא יהיו עגולו' שהרמז על אות ד' עגולה שהוא רשע כמ"ש הנהו דרדקי וכו':

[י] מצנפת פטורה כך אחז"ל כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר מי שהיה שכן לעפר בעה"ז ולכן הסר המצנפת שרומז לבעל גאוה שהיא פטורה מפני כי אין מועיל באדם זה הציצי' הוא בחינת הרוח להחיות אותו אפילו כי שני ראשיה מושלכים על כתפיהם וגופם כלומר אע"ג שאינה גאוה גמורה רק שיתנו כתף סוררת להלך אחר גופם לצורכם בענין החומר הגשמי ואעפ"י שמתכסה בה ראשו ורובו ר"ל כי אין עיקר הגאוה שבו זולת כדמיון כסוי להרים ראשו ורובו לעין כל פטור כי לא יועיל בו רוח של הציצית להחיו' אותו כיון שעיקר של גאוה זו לכסות הראש להרים ראש כנז' דכסותך אמר רחמנא כלומר שני תנאים צריך לענין זה ראשונה אחת היא שלא תהיה הגאוה תקועה בלבו אפילו בשעה שנראה שמתגאה דכסותך אמר רחמנא שיהיה כעין כסות אז הציצי' מועיל להחיות אותו זאת ועוד אחרת צריך שיהיה לצורך כסו' הגוף והיינו ע"י מה שצוה ר' לבנו נהוג נשיאותך ברמים ופריך והרי יהושפט מלך יהודה כשהיה רואה ת"ח היה קם מכסאו ומחבקו ומנשקו ואומר לו רבי רבי מארי מארי ומשני כאן בצינעא כאן בפרהסיא ולכן אמר רחמנא כסותך שיהיה לצורך הגוף שיהיה לו כבוד נשיאות וגם הוא חכם לעשות כדרך כסות להנאתו ולא כסות הראש לעשות עיקר מן ענין הגאוה בא עד הראש: עוד זה מדבר בדינים הללו בענין הנוגע למעלה להודיע כמה הוא גורם מעשה האיש הישראלי ואם מעט הוא וכך היה אומר טלית שאין לה ארבע כנפו' פטורה כי הנה הטלי' זה כאשר נאמר שהיא הכלה עצמה הנעשים מלבוש וטלי' לבעלה והיא מעטפת אותו בסוד מש"ה נקבה תסובב גבר וכדאיתא בתיקונים דף ל"ט וז"ל למלכא דאית ליה מאנא דיקר ואיהי מחבבה לגביה לזמנין עביד מינה לבושא וכו' ולכן טלית זו אם אין לה ארבע כנפו' פטורה מפני כי זה מורה שאינה מעטפת את החתן מארבע רוחותיו וכאשר יש בה ארבע כנפות אז חייבת בציצית כי החתן ממשיך לה מן ל"ב נתיבות חכמה ול"ב אלהים דעובדא דבראשית ומטעם זה נק' הכלה ל"ב כנודע מהזוהר ומן התיקונים והסיבה לזה הוא מ"ש בזוהר פ' תרומה דף קכ"ז וז"ל אפריון דא היכלא דלתתא דלית ביה סמך עד דאסתמיך מגו היכלא עילאה ובגין כך את סמך איהו סתים מכל סטרוי כגוונא דא את מ"ם סתימא מה בין האי להאי אלא בשעתא דסתים וכו' ובשעתא דהדרא ויתבא רביעא על בנין לתתא לינקא לון כדין איהי קיימא בדיוקנא דאת מ"ם רביעא סתימא לגו ארבע סטרין דעלמא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי אימא עילאה כאשר היא רובצת על הבני' היא בסוד הריבוע ולכן מתחייב היו' הטלי' מרובע בארבע כנפו' ואז חייב בציצי' ולכן אנו אומרים מהר והבא עלינו ברכה ושלום מארבע כנפו' הארץ ובזה תבין סוד המאמר מצינו שיש כנפי' לארץ ולחיו' וכו' גדולים צדיקים שאין חסי' בצל ארץ אלא בצל מי שאמר והיה העולם שנאמר מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון דיש להבין מהו כינוי זה של מי שאמר והיה העולם אמנם בדרך קצרה הענין יובן עם מ"ש בזה המאמר וז"ל וע"ד דא אפרסמון ודא אפריון אינון נהרי נפקין מאפרסמון דא ונשמתין עילאין דלית לון גופא בהאי עלמא ינקין מההוא נהירו דנפיק מאינון נהרי אפרסמונא דכיא ומתענגי בעינוגא דא עילאה וכו' להיות כי הצדיקים הם יושבים למטה באותו אפריון אמנם הם חסים במדה זו אות מם סתומה והם יונקים ממנה לכן אמר במאמר בצל מי שאמר והיה העולם ובזה יבא הפ' אל נכון מש"ה מה יקר חסדך אלהים דעובדא דבראשי' שנאמר בו ויאמר אלהים היינו מי שאמר והיה העולם וכן נמי כינוי מי הוא במדה זו והוא אמר בעשרה מאמרו' והיה העול' שהוא סוד תפארת ישראל בסוד הקצוו' ולכן תמה ר' אבהו ע"ה ואמר כל אלין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי כמ"ש ישעיה ע"ה דהיינו משחז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק י"ש עולמו' זה זוכים בשכר שהם יגיעים להכניע הקליפה כמש"ה יששכר חמור גרם ר"ל שהיה מכניע חמור של הקליפה ומוריד אותו למטה ע"י עסק התורה כדאיתא בזוהר ולכן הנה שכרו אתו י"ש שכ"ר וכן נמי אמר ישעיה לריק יגעתי להכניע הקליפה שהוא בג"י רי"ק ולכן ודאי כי השכר שלו י"ש עולמו כדאיתא אכן משפטי את ה' למעלה ופעולתי את אלהי היא הכלה הנקראת אלהי ישראל אני והוא בהשואה אחת כמו שיונק' מאפרסמון זה גם אני יונק וכך על יסוד זה תמה רבי אבהו ואמר כל אלין דאבהו וכו' ולכן הכלה ימצא לה ארבע כנפו' על עיקר אימא עילאה דמרבעא לארבע סטרין דעלמא ולכן גם היא החיה דמרבעא לארבע סטרין דעלמא תתאה ואז נמשך לה סוד הציצי' לפי כי היא אין לה מעצמה ולכן הנשים פטורים כדלקמן ואמנם כאשר אין לה ארבע כנפו' פטורה והסיבה הוא כאשר היא גולה וסורה שלכן אמרה הגידה לי שאהבה נפשי וכו' הוא מ"ש בתיקונים במאמר הנ"ל דף ל"ט וז"ל למלכא דהוה ליה מאנא דיקר ואיהו מחבב' לגביה וכו' לזמנין עביד מינה לבושא וכען דאיהי מתרחקא ממלכא אתמר במלכא לבשו שמים קדרו' ושכינתא אמרה אל תראוני שאני שחרחור' וכו' ולכן אמריה תאמר הגידי לי שאהבה נפשי איכה תרעה באמצעו' קדרו' זה רועה ישראל האזינה כי מתחלה נאמר משם רועה אבן ישראל כלומר על ידי שמתחבר החתן עם אבן זה נק' רועה ישראל ועתה איכה תרעה ואני שלמה אהיה כעוטיה בשחרו' זה מעוטפ' כאבל כי במקום שהיה לי עטיפת הטלית עתה אני מעוטפת באמצעו' הקליפו' שהם ארבע כנודע מן המאמר ובמקום שהיה שם אהיה שהוא סוד מם סתומה מגיע אצלה עתה מדת אהיה כעטיה נמצא שלמדנו מן המאמר כי בזמן של גלות מתעטפ' בתוך הקליפו' שהם ארבע כאמור במאמר זה הנ"ל וז"ל ובההוא זמנא דאיהו בחשוכא מתלבש בתהו ובהו וחשך ותהום כביכול אתוון אינון בפירודא ולא מתייחדין תמן ולבתר דנפיק מנייהו והיה ה' וכו' יהיה ה' אחד ושמו אחד בההוא זמנא כל חיוון יתערון בניגונא וכנפיהם פרודות מלמעלה לקבלא ליה בחדוא וכו' לכן להגיד על עיקר זה אנו לוקחים הטלי' והציצי' כאשר אנו אומרים מהר והבא עלינו ברכה ושלום מארבע כנפו' הארץ ובכן נמי סמיך ליה ושבור עול העכו"ם מעל צוארינו מפני שהנה קבלנו עלינו עול מצו' כי אז טלי' זו אין לה ארבע כנפו' לפי כי כלם הם מחוברים ביד האדם ולכן היא פטורה מן הציצית לפי שהיא על הלב אז באותה שעה וכאשר יש לה יותר מארבע דהיינו הרמז כי מדה זה מתלבש' בעולמו' התחתוני' היא נק' בשם אלהים שהם חמש אותיו' שנאמר מלך אלהים על גוים וכו' כאשר ישב על כסא קדשו ולכן חייבת בציצי' בארבע כנפיה המרוחקו' זו מזו כדי להאיר לתחתונים להיות כי השלימו' שלה הוא בשם הויה כדאיתא בזוהר פרשת בלק דף קפ"ז וז"ל המלאך הגואל אותי וכו' כד שליח מגו אבא ואימא אקרי מלאך וכיון דשארי בדוכתיה על תרין כרובין הויה שמיה ולכן עושה לה ארבע כנפו' בארבעה כנפיה המרוחקו' זו מזו יותר לפי כי אות ה' באמצע לא צריכה כי היא השורש שלה:

יש לה ארבע וחתך אחד באלכסון ועשאו שנים וכו' היינו הטעם לפי כי לפעמים הויה שבמדה האחרונה אות אחת האחרונה היא אות ה' יורדת למטה בעול' הבריא' חלק ממנה הוא הנרצה בזוהר במאמר פ' בלק בפ' מעין גנים שביאר ר' פנחס ע"ה ולכן ימצא שיש במדה זו חמשה אותיו' ולכן הרי נעשי' בעל' חמש וחייב' בציצי' ובפירוש זה אתי שפיר מ"ש בזוהר פ' שלח לך דף קע"ה וז"ל מכנף הארץ דא כנף דציצי' דאיהו כנף הארץ עכ"ל לענייננו ובדרך זו אלך יתבארו כל הדינים ולכן אין להאריך בהם שב וברור לעצמך:

אמנם כדי לעמוד על דבר אמת הנ"ל דקב"ה אתלבש בארבע קליפין תהו ובהו חשך ותהום אקדים מ"ש בזוהר פ' פנחס דף רכ"ו וז"ל אמר קב"ה למשריין דלעילא מאן דמצלי בין יהא גבור בין יהא חכם בין יהא עשיר בזכוון וכו' לא ייעול בהיכלא דא צלותיה עד דתחמון ביה סימנין אלין וכו' למאן דאיהו רשים באלין סימנין בלבושיה תקבלון צלותיה סימנא חדא דיהא רשים בצלותיה בתכלת בכנפי מצות ציצית דאיהי דמיא לרקיע דאיהו מטטרון וכו' ובגין דא אוקמוהו רבנן שיעור הטלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והאי איהו דאתמר ביה ונער קטן נוהג בם והאי איהו נוהג בארבע חיוון וכו' והאי תכלת איהו דין דינא אדני דינא דמלכותא דינא וכו' לעילא באילנא דחיי לית קליפין כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק לתתא אית קליפין במטט' וכו' דבזמנא דקב"ה לבר ממלכותיה אתכסי בגדפין ואנפין דעבד דיליה הה"ד וירכב על כרוב ויעף ואינון קליפין דסחרין ארבע חיוון דמטט' אינון תוהו ובהו וכו' הנה נתבאר מדברי המאמר כיצד ימצא שהקב"ה הוא מתלבש בתוך הקליפות חלילה אלא באמצעות מטט' וארבע חיות הקדש כאמו' ובכן יובן מ"ש במאמר הנ"ל מכנף הארץ דא כנף דציצית דאיהו כנף הארץ גם הסמיכות שאנו אומרים ושבור עול הגוים מעל צוארינו ולכן בא הדין בגשמי טלית שאין לה ארבע כנפות פטורה לפי כי הטלית זו היא הנכללת במטט' היא החיה דמרבע' לארבע סטרין דעלמא כדאיתא בזוהר פ' פקודי דף רמ"ב וז"ל ר"ש פתח בלכתם ילכו וכו' ואי תימא כי רוח החיה באופנים כתיב הכא נמי דא חיה דאיהו לסטר ימינא לסטר שמאלא ולסטר קמא ולסטר אחרא ודא איהי חיה. ואלין אינון חיות. כתיב היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר דא היא חיה דמרבעא לארבע סטרין דעלמא ודא איהו דקיימא כרסייא לדיוקנ' דאדם כמה דכתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וכו' הנה מבואר כי המדה זו היא מתרבעת לארבע רוחות ולכן בא החיוב להיות הטלית בארבע כנפות כאמור:

וכן איתא בזוהר פ' פנחס מטט' דאיהו כולל ארבע חיות הקדש ולכל חיה ארבע אנפין וארבע גדפין ולכן אם יש לטלית יותר מארבע כנפות חייבת ועושה לה ד' ציציות בארבע כנפיה המרוחקות זו מזו וכן אם יש לה ארבע וחתך אחד באלכסון ועשאו שנים הרי נעשית בעלת חמש וחייבת מאחר שנת' כי כל חיה יש לה ארבע אנפין וארבע גדפין כנז' ואיתא בחגיגה כתיב שש כנפים לאחד וכתיב וארבע כנפים לאחת ל"ק כאן בזמן שב"ה קיים כאן כשאין ב"ה קיים ולכן לרמוז על ענין זה בא החיוב בטלית הגשמי אפילו בעלת חמש או בעלת שש חייבת בציצית שהרי אפילו בזמן שב"ה היה קיים והיו שש כנפים לאחד חייב בציצי':

כפל קרנות טליתו וקשרם או תפרם וכו' מאחר שנתבאר כי הריבוע הוא מוכרח לטלית בין למעלה שהוא בסוד מם סתומה כאשר היא רובצת על הבנים וכן נמי המדה האחרונה מרבעא לארבע סטרין דעלמא וכן מטט' הוא בין ארבע חיות הקדש ולכן אעפ"י שכפל קרנו' הטלי' וקשרם או תפרם לא נפטרה מן הציצית אעפ"י שנראית שאין לה כנפו':

טלית של בגד וכנפיה של עור וכו' מאחר שאמר הכתוב על כנפי בגדיהם משמע שהקפיד הכתוב שיהיו של בגד והסיבה שנאמר ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם והנה המתרגם אמרי לבושין דיקר על משך בשריהון וחז"ל אמרו דבר הבא מן העור או דבר שהעור נהנה ממנו אמנם מן הזוהר והתיקונים נראה שהיו של עור ואין לי עסק בביאור זה עתה אמנם מדקאמר קרא עור יצא דין זה ואמנם הענין יובן כאשר נתן לב כתונת עור למעלה מה הם אמנם אבין הענין ממ"ש בזוהר פ' פקודי דף רס"ח וז"ל תא חזי כד איתער לישנא בישא לתתא כדין האי נחש עקלתון סליק קשקשוי ואוקים לון בסליקו ואתער מרישא ועד רגלוי וכו' קשקשוי אלין אינון כל גרדיני נימוסין דלבר וכו' הנה מובן מזה כי העור הוא כינוי לגרדיני נימוסין וכן נמי כאשר נעריך למעלה ארבע בחינו' שהם עצמו' וגידין ובשר ועור הם בחינות מדו' ומחנו' עליונים כדאיתא בזוהר פ' פנחס גם בתיקונים מובן משם ולכן יהיה כונ' מ"ש בזוהר שהיו מסטרא דחוויא חוזר על בחינ' העור אבל הכתנו' עצמן לא היו של עור ולכן חז"ל אמרו דבר שהעור נהנה ממנו או דבר הבא מן העו' ובזה יובן משחז"ל בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כתנות אור פירוש שהכתנות היו אור והיו על העור וסוד הענין הוא הנ"ל דקב"ה מתלבש בארבע קליפין והרמז במ"ש בתורתו של ר' מאיר שהוא דוגמא לתורה העליונה שהלבוש שלה הוא אור ואפילו בתורה שבע"פ עליה נאמר שש וארגמן לבושה אמנם כאשר מתלבש למטה במטט' אז הם של עור כנ"ל ולכן טלי' של בגד וכנפיה של עור חייב' לפי כי כך היא המדה למעלה היא עצמה סוד בגד דהיינו כסותך ומתלבשת בעור אמנם היא של עור שהוא דוגמא לקליפה כאמור וכנפיה בגד פסולה כי זה מורה על תגבור' הקליפה שנעשי' עיקר וסטרא דקדושה למטה טפלה לה וכן לא יעשה חלילה והוא סוד משחז"ל אמר הנחש הראש לזנב עד אימתי אתה מהלך תחילה וכו' הוא סוד מ"ש בזוהר פ' במדבר בענין רישא וזנבא נתבאר במקומו והבן:

היו לה שלש כנפות ועשה בהם שלש ציציות וכו' המובן מזה היא כי מאחר שהציצי' הוא חוב' גברא ולא חוב' מאנא כדלקמן ולכן לא טוב הוא לעשו' התיקון פסקי פסקי לפי כי הציצי' הם ל"ב שבילין דנפקין מחכמה עילאה ולכן הם מתפשטים בפעם אחת ולא לפרקים ולכן אין ראוי לעשו' כך ואינו מועיל כאשר השלים אח"כ ועשה לה כנף רביעי והטיל בה ציצי' כי נמצא שהוא פוגם בענין הציצי' שעשה אותו פסקי פסקי ופגם נמי בכנפו' שהם רמז לאו' מם מרובע' כנ"ל אמנם מאחר שהטעם הוא משום תעשה ולא מן העשוי הוא ענין אחר ויתבאר לקמן כי מה טעם מצו' ציצי' הוא בכל יום ולמה אינו מספיק להיות פעם אחת בשנה דוגמא של לולב וסוכה ולמה יהיה נוהג תמיד:

אין כופלים את הטלית ומטילים ציציות על כנפיה כמו שהיא כפולה לפי כי זה מורה על העדר השלימו' העליון דוגמא למשחז"ל למה הוולד דומה כשהוא במעי אמו מקופל ומונח כפנקס וכו' וכן הכלה מתרעמ' על דודה שלמה אהיה כעטיה כנ"ל ולכן אסור אלא אם כן תפרה כלה ואפילו מרוח אחת כי בהכי משמע כי זה הוא השיעור שלה מתחלה:

הטיל ציצית על גבי וכו' מאחר שנתבאר למעלה כי הציצי' הוא בסוד ל"ב שבילין דנפקין מחכמה עילאה ולכן כאשר הטיל ציצי' על גבי ציצי' אם נתכוון לבטל את הראשונה מאחר כי לא נעדר האור עליון כשרה ועדיין נמשך למטה אמנם סוד הענין כי הנה נתבאר בענין החוטין של הציצי' שהם ארבע כפולים בסוד ל"ב שבילין דנפקין מחכמה עילאה ול"ב אלהים דעובדא דבראשית ולכן כאשר הטיל ציצי' על גבי ציצי' מאחר שנתכוון לבטל הראשונה הרי עדיין לא פגם בזה אע"ג שהוסיף מאחר כי כונתו היתה לקיים הראשונה בלבד שהם חיבור אבא ואימא ותו לא אמנם אם נתכוון להוסיף אעפ"י שחתך אח"כ אחת משתיהן פסולה וסוד הענין כי מאח' שידענו מן הזוהר פ' ויקרא בפ' אכלו רעים כי אבא ואימא נק' רעים משום דלא מתפרשן שלכן הם ארבע חוטים כפולי' רמז לאותם שבילין עילאין שהם מחוברים ונכללים עם ל"ב אלהים דעובדא דבראשי' ושניהם לא מתפרשן כאמור אמנם כאשר זה נתכוון להוסיף משמע מתוך מחשבתו כי שני ציציו' הם למעלה דהיינו ל"ב שבילין לחוד ול"ב אלהים לחוד ואין נכללים זה בזה והא ליתא חלילה ולכן אע"ג שחתך אח"כ אחת משתיהן פסולה: מלבושים שהם פתוחים מן הצדדין למטה וכו' הנה נתבאר למעלה כי מלבוש הוא סוד החשמל וכן עולה מלבוש בגי' חשמל אמנם כמה מיני חשמל הם וכלם הם בסוד מלבוש ולכן צריך להמשיך עליהם אור מלמעלה כל אחד כפי מדרגתו ולכן יאמר נא כאשר הם פתוחים למטה ויש להם ארבע כנפות לצד מטה אז צריך התפשטות אור כדי להאיר על החשמלים התחתונים ממנו ולכן אם רובו סתום פטור ואם רובו פתוח חייב וסוד הענין יובן עם מ"ש בזוהר פ' פקודי רמ"ז וז"ל חשמל אורפניא"ל דקאמרן. בדא אשתמודען חיים לעלמא כד אתדן עלמא לטב כדין נהיר רוחא דא וכל חיין וכל חידו אשתכח וכו' וסימניך באור פני מלך חיים וכד אתדן עלמא בדינא כדין ההוא סטרא אחרא שלטא והאי רוחא אגניז ואתחשך וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי בזה החשמל נמצא כאשר נגלה חיים וטוב וכאשר נגנז אתחשך ומאחר שהוא בחינת המלבוש הנזכר לכן הולכים אחר הרוב אם רובו סתום פטור דהיינו כי אז אין ממשיכין עליו אור מלמעלה מחיים עליונים להשפיע לתחתונים אעפ"י שהוא פתוח לצד מטה וכאשר רובו פתוח חייב בציצית כי מורה שנמשך על אותו מלבוש אור מל"ב שבילין לתת חיים לתחתונים לפי כי השבילין נפקין מחכמה כנ"ל ונאמר והחכמה תחיה בעלי' וגם לזולת שנאמר תורת חכם מקור חיים לסור ממוקשי מות ואם חציו סתום וחציו פתוח מטילין אותה לחומרא וחייב בציצית דאף על גב כי כאשר חציו סתום מורה שיש העדר בתחתונים ולכן זה דרכו להיות נגנז ואתחשך כנ"ל אף על פי כן מטילין אותו לחומרא להאיר לתחתונים וחייב בציצית להמשיך אור עליו מל"ב שבילין הם חיים העליונים לתת לטוב לפני האלהים ואין יוצאין בו בשבת לפי כי ביום השבת לובש אדם העליון סוד חשמל שהוא מלבוש יותר עליון ואין יוצא ממנו אור למטה אלא ממקומו נהנים ממנו כי כולו טוב וחסד וחיים טובים:

קאפא שהיא פתוחה וכו' אל יקשה בעיניך כיצד ימצא דוגמא לאלו הדברים למעלה ואיך יצדק פירוש או סוד על דברים גשמיים הללו כי כמה וכמה שינויים ימצאו למעלה יותר מאלו כאשר תתבונן מה שהגדתי למעלה כי המלבוש הוא בחינת חשמל והוא סוד המרכבה התבונן כמה מיני מרכבות יתכן להיות ולכן לא תקשי לך מדי מאחר כי כל דבר החיצון הוא בחינת מלבוש למה שלפנים ממנו כדאיתא בזוהר פ' בהעלותך דף קנ"ב וז"ל ת"ח אית לבושא דאתחזי לכלא וכו' ת"ח הכי נמי לעילא אית לבושא וגופא ונשמתא שמיא וחיליהון אינון לבושא וכנסת ישראל דא גופא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי להיות צבא השמים מלבישים למה שהוא למעלה מהם לכן הם נק' לבוש ובדברי חז"ל בצע אמרתו בזע פורפירא דיליה וכן איתא בזוהר נמצא כי המדה אחרונה נק' מלבוש ונאמר הוד והדר לבשת ונאמר לבושיה כתלג חוור ובתיקוני' וביומא דשבתא אתפשט קב"ה מהני לבושין ואתלבש בלבושין דבריאה ואין להאריך ולכן יאמר נא קאפא שהוא מלבוש פתוח ונפרש הענין במטטרון משום כבוד אלהים הסתר דבר ואמנם המשכיל יבין כי גם למעלה שייך הענין בכמה מקומות דוגמא לזה לפי כי במטטרון מתלבש הצדיק עליון בסוד כי שמי בקרבו כנודע מן הזוהר והתיקונים והיינו שהיא פתוחה ומה גם אשת מט"ט היא שפחה העבריה של הכלה כדאיתא בזוהר פ' תצא ובתיקונים והיא פתוחה בענין שיש לה ארבע כנפים לפי כי גם היא מתהלכת בין החיות שהם ארבע דאית להון ד' אנפין וד' גדפין שנאמר וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם אם יקבעו בה אישטרינגא לעשות אותה כסתומה היינו לחבר אותה בחינה אחת מן התחתונים שהם מצד סטרא אחרא לעשותה כסתומה אינו מועיל זה לפוטרה מן הציצית והענין כי הנה כל המדות עליונות הם פתוחות מצד מטה כדי להשפיע על התחתונים בסוד עלה ועלול כדאיתא בזוהר פ' שמות בענין איש וביתו באו ואמנם הקליפה מתגברת ועולה ומלבשת סטרא דקדושה וסוגרת האורות עליונים כדאיתא בזוהר פ' ויקהל דף ר"ג וז"ל ענן גדול וכו' אבל עננא דא עננא חשוך דלא נהיר כלל אבל מנע כל נהורין דלא יכלין לאתחזאה קמיה וכו' ומתוכה כעין החשמל מתוכה דמאן מתוכה דההוא נוגה כעין החשמל הא אוקמוה חיוון דאשא ממללן אבל מבוצינא קדישא שמענא עלה רזא דרזין. כד ערלה שרי על קיימא קדישא לסאבא מקדשא כדין ההוא מקדשא אתעכב מלגלאה רזא דאתקיימא מגו ערלה וכד האי נוגה עאל לגו ואפריש בין ערלה ובין מקדשא כדין אתקרי חשמל חש ואתגלייא מל וכו' הנה מבואר מדברי המאמר שהקליפה סוגרת בעד האורות העליונים לפעמים והיינו שרודף סטרא אחרא לעשות סטרא דקדושה כסתומה בסוד הערלה וכן שלא להשפיע למטה וזה יהיה גורם למנוע הייחוד כנזכר במאמר ולכן נאמר פתחי לי אחותי רעיתי וכו' שראשי נמלא טל שהוא סוד הטלית והציצית שנאמר כי טל אורות טליך אז מכנף הארץ דא ארץ החיים כסותא עילאה זמירות שמענו צבי לצדיק חי עלמין ולכן אין מועיל תיקון זה לפוטרה מן הציצית דאע"ג כי סטרא אחרא מתגברת לעשות סטרא דקדושה כסתומה ר"ל כמו הקליפה שהיא סתומה מפני כי אין למטה ממנו להשפיע על זולתם זאת ועוד אחרת מפני כי אין להם ייחוד כדאיתא פ' בלק דשארי בחיבורא וסיים בפירודא שנאמר אשר הלך חשכים ואיתא בזוהר פ' משפטים ז"ל אל אחר אסתרס ולא עביד פירין ונאמר יתפרדו כל פועלי און ולכן מתגברים להלביש לשפחה העבריה כדי לסתום אותה ולמנוע ממנה הייחוד ולכן בא הדין בגשמי כי אינו מועיל תיקון זה לפוטרה מציצית ר"ל שלא יהיה מאיר לה מטטרון מאותו ציצית שלו אם לא תהיה הקליפה קבועה מחצי ארכה ולמטה לכל הפחות כי אז הקליפה גוברת וסותמת וגם שתהיה קבועה למטה מן החגור כי כן הענין במטטרון שהנה הפסוק עשה הפרש זה שנאמר ממראה מתניו ולמעלה כעין חשמל וממראה מתניו ולמטה כמראה אש לפי כי מטט' הוא סוד עץ הדעת טוב ורע כדאיתא בזוהר ובתיקונים ואפילו הצלם של נבוכדנצר שחיק מחיק יש הפרש שנאמר חדוהי ודרעוהי די כסף ואח"כ מעוהי וירכתוהי די נחש ובתיקונים דף ק' וז"ל הא רזא דאילנא דעץ הדעת טוב ורע דלא עתיד קב"ה לגליא ליה וכו' עד דייתי מלכא משיחא וכו' א"ל ברי ממראה מתניו ולמעלה הוא טוב ממראה מתניו ולמטה הוא רע נבוכדנצר הוה ידע ביה דהכי עביד צלמא דיליה וביה אשתמודע טוב ורע הה"ד רישיה די דהב טב וכו' ממראה מתניו ולמטה רע הה"ד מעוהי וירכתוהי די נחש מסטרא דנחש הקדמוני צא ולמד מדבר הנראה לעין כל כי מן הטרפש ולמעלה לא יש ענין חלב אמנם משם ולמטה הוא שם קבוע ולכן חזר הדין כי צריך שיהיה רוב הסתו' רוב הנראה לעיני' דאל"כ אסור מפני מראי' העין כאמור:

הכנפים צריך שיהיו מרובעות ולא שיהיו עגולות וכו' לפי שכבר נתבאר למעלה במאמר פ' תרומה הפרש בין מלת אפרסמון למלת אפריון כי אות סמך הרמז שלה הוא מורה כאשר מדה זו מתעלה למעלה אמנם אות מם סתומה ירמוז כאשר רובצת על הבנים בסוד ריבוע וכן בכסא הכבוד ארבע רגלים המרכבות של סטרא דקדושה כלם ארבע ומהלכים על ארבע שנאמר על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו וכו' ונאמר וארבעה פנים לאחד וארבע כנפי' לאחד להם רק הרגלים הם עגולות ולכן הס שלא להזכיר מש"ה ככף רגל עגל כי משם הם יונקים החיצונים שנאמר רגליה יורדו' מות ולכן צריך להיות מרובעות כמש"ה כנפיה' ישרות לאיש שתים מכסות להנה ולאיש שתים מכסות להנה את גויותיהם היינו רמז לטלית שהם הכנפות שתים מכסות להנה הם שתי ציציות הנמשכים מלמעלה ומאירים לפניהם ושתים אחרות מכסות להנה את גויותיהם סוד שני ציציות אחרות כי הם לאחורי הגוף ארוכות יותר לכסות גויותיהם להיות מכוסים פנים ואחור והאור של החשמל נמשך עליהם ואיתא בתיקונים דף פ"א וז"ל ועשרה כיתו' דמלאכין סלקין לגבייהו וסלקין לון לגבי עשר ספירין וניגונין סלקין מנייהו מרובעים מסטרא דרבי"ע בארבע חוון ואינון חיות קטנות עם גדולות אינון תמניא ואינון יאהדונה"י וכו' כד יהא קב"ה בשכינתיה דחיוון תמניא וכו' בארבע פנים וכל סטרא מרובעין ותמניא אתוון לכל חד תמניא סלקין כלהו עם וכו' דא איהו רזא דחשמל וכו' וכל זה בסוד הציצית ארבע שהם שמנה וסלקין עם סוד החשמל כנזכר שם באורך:

מצנפת פטורה וכו' דאמר קרא הסר המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת ר"ל כי הם שני תכשיטים לצורך הראש כי הם הניתנים למדה זו הנק' זאת כנודע ולכן כהן גדול דהוא שושבינא דמטרונית' כנודע מן הזוהר משים המצנפ' על ראשו והמלך נותן עטר' בראשו. ולכן המצנפ' גשמי' אף על גב שראשי' מושלכי' על כתפיה' וגופ' וכו' פטור כיון שעיקר' לכסו' הראש דכסותך אמר רחמנא ולא של ראש וכו' סודר שנותנין על הצואר במלכו' א"י הנקראי' בערבי שי"ד וכן ביק' שהיו נותני' בספרד על כתפיה' פטורי' מטע' האמור דכסותך אמר רחמנא וכל אלו הדברים יש להם שורש למעלה אמנ' אינם מסוג טלי' להתחייב בציצית צא ולמד מן האדרת שהיו נותנים הנביאי' על כתפותיהם שנאמר וישלך עליו אדרתו ורבים הם:

מלבושים שבמצרים הנק' גוחש וכו' כלם פטורים אעפ"י שיש להם ארבע כנפים והטעם מבואר ממה שכתבתי למעלה כי כל הנזכר הם בהשואה אחת למטה אם לענין מם סתומה שהיה מרובעת ואם לענין הכסה שיש לו ארבע רגלים מכוונות למטה וכן מן החיות שנאמר בהם על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו וארבע פנים וארבע כנפים כלם בהשואה למטה אבל כל מלבוש אעפ"י שיש לו ארבע כנפים מאחר שאינם למטה בהשואה אחת אלא שנים למעלה ושנים למטה פטורים הא למדת כי שני תנאים צריך להיות בטלית כדי להתחייב בציצית האחד הוא הנזכר כי צריך שיהיה לה ד' כנפות למטה בהשואה אחת והשנית שלא יהיה סתום הרוב שלה למטה מן החגור אם לא כן הוא פטור לפי כי סטרא אחרא כי אז מורה כי סטרא אחרא סותם הקדושה כדאיתא בזוהר פ' בלק דף קצ"ו וז"ל מאי אשר הלך חשכים ואין נוגה לו וכי בגין דלא אתא לצלויי הלך חשכים אלא אוקמיה אבל עד לא יתכנשון ישראל לבלתי כנסיו' לצלאה סטרא אחרא קיימא וסגיר כל נהורין עילאין דלא יתפשטון ויפקון על עלמא ותלת זמנין ביומא אזלי סטר אחרא דכר ונוקבא ומשטטין בעלמא וההוא עידן אתקין לצלותא וכו' וכדין איהו עידן לצלותא בגין דאינון אזלי למשטטא בטורי חשוך כדין פתיחין כוי נהורין עילאין ונפקי ושראין על בתי כנסיו' ברישיהון דאינון דצלאן צלותין ומתפלגין נהורין על רישייהו וקב"ה שאיל על ההוא דלא אשתכח תמן ואמר חבל על פלניא דהוה רגיל הכא והשתא דהלך חשכים וכו' ונפק מההוא נוגה נהורא דנהיר ולית ליה ביה חולק' וכו' כמה טבין אתאבידו מניה וכו' ואלו הוה תמן יבטח בשם ה' בכללא דעבד קדמאה וישען באלהיו וכו' והנה נתבאר הענין מן המאמר זה הדק היטב:

תוכן העניינים

מקור חיים - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה