מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן ט
[א] אשר חז"ל הגידו כי הקרבן שהקריבו קין והבל היה פשתן וצמר ולפי שהיה סיבה זה שנהרג הבל לכן אמר הקב"ה ח"ו לא יתערבו מנחת קין והבל לעד לעולם אפילו באריגת בגד שנאמר ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך ולכן נצטוו ישראל על הכלאים מפני כי כל הנפש הבאה לאיש הישראלי נמשך מקין או הבל דאע"ג כי חז"ל אמרו כי לא נותר מתולדות קין כלום וקין עצמו תלאו הקב"ה ברפיון ובא המבול ושטפו והבל לא עשה בעולם זולת חמשים יום ולא עשה תולדות עכ"ז הלא לך לדעת כי כל הנפשות באים משניהם אי בעית אימא קרא שנאמר כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל ולכן בו נכללו כל הנפשות ואי בעית אימא מן הזוהר והתיקונים דבר פשוט הוא כנז' בכמה מקומות ולכן כדי לתקן עון זה של קין והבל נאסר הכלאים על ישראל זולת במקד' הותר לכהן באבנט לכפר על העון וכן לענין התכלת בציצית כאשר יבא לקמן בע"ה ובכן תשכיל עם ענין זה על הנ"ל כי עיקר מצות ציצית הוא לתקן בחינת הרוח כי להיות האדם כלול בנפשו בחינת רוח ונשמה והם נמשכים מבחינת קין והבל לכן כאשר ילבש האדם הציצית נעשה התיקון אל האדם בבחינת הרוח ובכן יחזור התיקון אל קין והבל ולכן אין חייב בציצית מן התורה אלא בגד צמר או של פשתים והיינו צמר רחלים מפני כי כך היה הקרבן של הבל שנא' והבל הביא מבכורות צאנו ולכן בא הצווי לתקן העון אבל בגדי שאר מינים אין חייבים בציצית אלא מדרבנן והנה ראוי לתת רמז בענין הפרש החיוב אם הוא מן התורה או מדרבנן כי הנרצה בזה הוא הפך מן המובן דאלו כפי פשוטו נראה כי מן התורה הוא יותר חמור ואינו כן אלא כמשחז"ל בפ' כי טובים דודיך מיין חמורים דברי סופרים מדברי תורה צא ולמד ממעשה דר' טרפון ששנינו פעם אחת הטתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים ואלו לא קרא ק"ש בטל מ"ע ולפי שעבר על דברי ב"ה נתחייב מיתה ואמנם הנני מודיעך כי לעולם עיקר הדבר עם הישר הולך והענין כי לפי שהקרבן היה צמר ופשתים כמשחז"ל לכן נאסרו אמנם אע"ג כי מן הפסוק מובן כי המיתה של הבל היה מפני הקרבן שנא' וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ולכן הרג להבל אמנם חז"ל אמרו הבל מפני מה נהרג לפי שהציץ בשכינה ובזה תשוב תתפלא בי על הדבר שביארתי לעיל כי עיקר מצות הציצית הוא תיקון אל הלב והו' חלק הלבן אמנם התכלת הוא תיקון אל העין והענין כי הנה קין היה לבו רע כאשר יבא לקמן ומצאתי און לי בראיה ברורה מן הזוהר פ' שלח לך דף קע"ה: וז"ל אמר ר' יצחק אינון חוטין לאחזאה היך תליין מכאן ומכאן לארבע סטרי עלמא מהאי אתר ואיהי שלטא על כולא ברזא דלב דאיהו לבא דכל האי עלמא ולבא דעילאי ותלייא בלב עילאה וכלא הוא בלב דנפק מחכמה עילאה וכו' אמר ר' יהודה אמר קב"ה מאן דבעי למיהך בתר דחלתי יהך בתר לבא דא ובתר עיינין דקיימין עלה מאן אינון עיינין הד"א עיני ה' אל צדיקים אבל אתם לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו' הנה נתבאר מדברי המאמר כי מצות ציצית הוא כנגד העין והלב ולכן כנגדו בא ענין עיקר הציצית שהוא הלבן לתקן חטא של הלב הרע של קין ומה גם של כל אדם ושם ג"כ מושב הרוח והתכלת שהוא צמר בא לתיקון עון הבל שהציץ בשכינה והוא התיקון אל העין ומאחר כי עיקר מה שנהרג הבל היה למראית העין נמצא שהפג' הוא בתורה כי הסומא לא יקרא בתורה אבל בשאר מיני בגדים שאין שם עיקר מקרבן קין והבל התיקון הוא מדרבנן כי הם אמרו סומא פטור מכל המצות:
[ב] ציציות של צמר ושל פשתן פוטרים בכל מיני בגדים וכו' מאחר שהנחתי כי עיקר של הדברים האמורים בצמר ופשתים היינו לתיקון חטא הקודם של קין והבל ומה גם איש ישראל הלובש אותו נתקן לבו ועיניו שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אפשר שהוא לשון הבטחה אע"ג אשר אתם זונים אחריהם ומה גם שמשלים את רוחו כנ"ל ולכן יאמר ציציות של פשתים או של צמר רחלים פוטרים בכל מיני בגדים חוץ משל פשתים לצמר או של צמר לפשתים בזמן הזה דליכא תכלת מפני שהם כלאים והנה ראוי לתת רמז לענין הציצית מהו ולמה נק' ציצית ולמה צוה הקב"ה להיות על הכנף ולא במקום אחר ולמה כסות לילה פטור ולמה צריך להיות בת ארבע כנפים ואם לאו פטורה וכיוצא בדברים הללו אחת לאחת:
והענין דרך קצרה כי הנה כל הדברים הם תלוים בתחלה בענין א"ה שאלולי חטא על הנפש לא היה צריך רק שבע מצות בני נח אשר נצטווה עליהם כמשחז"ל ותו לא מידי וביארתי בפירוש התורה במשחז"ל לעבדה ולשמרה אלו מ"ע ומל"ת כי כונת חז"ל להגיד כי בשני צווים אלו כלל בהם הקב"ה מ"ע ומל"ת ואמנם לפי שחטא בשני איברים עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה כך אחז"ל אדם הראשון מין היה שנאמר ויאמר לו איכה אן נטה לבך גם חטא במראית העין שנאמר ותרא האשה ועוד נתגאה כמשחז"ל בפ' אל תבאני רגל גאוה האילן היה צווח אל תבאני רגל שנתגאית על בוראה כלומר דמאחר כי אמר להם הנחש מאילן זה אכל וברא העולם ולכן אכלו אתם ותהיו כאלהים הרי נתגאה על בוראו כי חשב לברא עולמות נמי והיינו נמי מין היה וכאשר אאע"ה תקן עון א"ה כנודע וכנ"ל אמר אם מחוט ועד שרוך נעל לכן זכה לציצית כמשחז"ל א"ל הקב"ה אתה אמרת אם מחוט חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית כד"א ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ר"ל מפני שתיקן חטא א"ה שהי' מין אמנם אברהם האמין בהקב"ה ולא רצה ליהנות מן השלל ולא הלך אחר עיניו אחר חמדת הממון ואמר מחוט לכן נתן הקב"ה לבניו מצות ציצית דהיינו לפי שהלכו אחר עיניהם ולבם ושבו על עון אבותם ע"ד משחז"ל בפ' והמה כאדם עברו ברית נמי אדם הראשון והנה נאמר בהם ויתורו את ארץ כנען ואמרו כי חזק הוא ממנו כי אין בעה"ב יכול להוציא כליו משם כמשחז"ל הרי שחטאו בלב ובזכו' אאע"ה נתן להם הקב"ה מצות ציצית לתקן העון שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הוא הנרצה בסמיכו' פ' ציצית למעשה המרגלים ומאחר כי עיקר החטא היה מפני שנתגאה אדם הראשון לכן נק' ציצית כד"א ויקחני בציצית ראשי ולכן אח"כ לתקן חטא הנז' לכן נתן הקב"ה לאדם תקנה לזה כדי לחבר שניהם יחדיו ולכן נאמר ויעש ה' לאדם כתנות עור ואחז"ל דבר הבא מן העור דהיינו צמר או דבר שהעור נהנה ממנו היינו פשתים אך קין והבל שבו על עון אבותם וקלקלו צמר פשתים וכאשר בא אאע"ה תיקן העון ונתחברו שניה' ולהיות כי מה שהיה סיבה להריגת הבל היה על בנין ב"ה זה אומר בחלקי יבנה וזה אומר בחלקי יבנה שנאמר ויהי בהיותם בשדה כמשחז"ל אין שדה אלא ב"ה שנאמר ציון שדה תחרש לכן משנחרב ב"ה נגנז התכלת כי לא הועיל זכות אברהם שא"ל הקב"ה מה לידידי בביתי כלומר אתה גרמת החורבן לפי שקראת אותו הר שנאמר בהר ה' יראה ומה לך כי נזעקת ואמנם אע"ג כי אין עתה תכלת שהוא תיקון למראי' העין הנה יש הלבן שהוא תיקון לבב כנ"ל ונאמר וראיתם אותו דקאי על הלבן דמשמע כי כן נמי מועיל לענין מראית העין ומעשה רב שהרי ניצול מן העבירה על ידי מראי' הציצית ולכן חזר הדין כי להיות כי עיקר הציצית הוא לתיקון חטא קין והבל לכן הציצית של פשתים או של צמר רחלים פוטר בכל מיני בגדים כלומר כי בא הרמז בזה דאע"ג כי ילבש האדם בגדים נאים שהם סיבה להתגאות בהם וקרוב הוא להלך אחר עיניו ולבו עכ"ז על ידי הציצית מכניע אותו היצר המתגאה עליו רק שלא יחבר צמר ופשתים כי הבל חטא בעיניו שהציץ וקרבנו צמר וקין היה לו לב חורש מחשבות און וקרבנו פשתים כי אז מלבד שמתחזק היצר בעשותו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה הוא מעותד לחטא כי זהו הנרצה במשחז"ל לעתיד נדמה היצה"ר לרשעים כחוט לפי שהלכו אחר עיניהם לפי כי הם מכלל הנק' בוגדים שלא קיימו חוט של ציצית ואיתא בזוהר שלח לך דף קע"ה וז"ל ובגד בוגדים לבושא דילהון בלא ציצית אקרי בגד בוגדים וכו' והיינו מש"ה ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך ואיתא בזוהר פ' קדושים דף פ"ו: וז"ל מהו כלאים כד"א בית הכלא כמאן דיהיב אחרא בבי מטרא כך האיברים של האדם אסורים בבית הסוהר וכדאיתא בזוהר בפ' לאמר לאסורים צאו הם האברים כי ע"י העון זה שמונע ציצית מבגדו שולט על כל איבריו יצה"ר היינו מ"ש לא יעלה עליך ולכן אפילו חוט אחד עובר משום לא יעלה עליך והיינו חוט הנראה לרשעים לעתיד ולכן ממוצא דבר זה תדע מה שייכות ימצא למצו' ציצי' להציל מאשה רעה דדרשינין גדילים תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה ר"ל דלא מבעיא שמציל מעבירה כמעשה שהיה אלא אפילו כי יקח איש אשה ובא אליה ממש בהיתר או באיסור ושנאה לפי כי יעשה תשובה והענין מפני כי עיקר מצו' ציצי' הוא לתיקון חטא אדם הראשון כאמור וזה היה עיקרו מן האשה שנא' ותרא האשה וכו' ולכן נאמר טוב לפי האלהים ימלט ממנה עוד ירצה במאמרו זה מ"ש בזוהר פ' שלח לך דף קע"ד וז"ל מאי קמ"ל דכל בר נש דלא זכי בהאי עלמא להתעטפא בעטופא דמצו' כד עייל בההוא עלמא קאים בלבושא טנופא וכו' ת"ח כמה לבושין מזדמנין בההוא עלמא וההוא בר נש דלא זכי בהאי עלמא בלבושין דמצוה כד עייל לההוא עלמא מלבישין ליה בחד לבוש' דאשתמודע לגבי מאריהון דגהינם וכו' ווי למאן דאתלבש ביה דהא כמה גרדיני נימוסין זמינין לאחדא ביה ועיילי ליה לגהינם ולכן יאמר בדרך רמז כי ציציו' אלו פוטרין בכל מיני בגדים הללו שנאמר לא תירא לביתה משלג של גהינ' מפני כי כל ביתה לבוש שנים תכל' ולבן כמשחז"ל:
[ג] ציציו' של שאר מינים אין פוטרים אלא במינם וכו' מאחר שהנחתי כי הרמז של הציצית הוא תיקון לעון הגאוה שהוא בראש שנא' בציצי' ראשי ולכן ימצא כי ענין הגאוה הוא ממינים שונים כנז' במקומו והנה הגאוה התכליתית העונש שלה היינו כי נכשל באשת איש כמשחז"ל שנאמר ואשת איש נפש יקרה תצוד לפי כי כן מה שנתגאה אדם הראשון היה על ידי האשה אשר חז"ל הגידו בא נחש על חוה והטיל בה זוהמ' שנאמר הנחש השיאני ואוכל ולכן המתגאה נכשל בה אמנם ציציות של שאר צבעונין ר"ל ענין גאוה שהיא באופן אחר הציצית הוא תיקון להם כאמור אין פוטרים אלא במינם ר"ל כי המתגאה בענין המלבושים שלו כמשחז"ל ראית איש חכם בעיניו וכו' אם ראית אדם שהוא מתגאה בלבושו מתלה בעקיבו אמר היצה"ר הדי' דידי הוא ולכן הרגיל בציצית פוטר אותו מלחטא וכן בכל שאר העניינים כמדובר אבל שלא במינם דהיינו כי אין מקביל הענין שמתגאה בו אל הציצית אינו פוטר אותו מן החטא כנז':
[ד] אם הטיל בטלית של שאר מינים קצת ציציות ממינו דהיינו עון מכוון אליו עתה וקצת מצמר או פשתים הוא עון הקודם המכוון אליו יש להסתפק בו וצריך שיתחזק האדם שלכן שלשה צדיקים נזדרזו על יצרן בשבוע' יוסף אע"ג שנאמר ותתפשהו בבגדו היינו ללמד שהיה לבוש ציצי' כד"א על כנפי בגדיהם מ"מ לפי שהיה עושה מעשה נערות ועשה לו אביו כתונת פסים לכן הוצרך להתגבר על יצרו בשבועה שנאמר וחטאתי לאלהים דמשמע נמי לפי שחטאתי מתחלה במעשה נערות הוצרכתי להשבע להמלט מאשה רעה זו בעז אע"ג כי לא היה בו עון אמנם מפני חילול ה' לכן הוצרך נמי להשבע דוד לפי שכרת הכנף של שאול ומנעו מן הציצית לא יכול להנצל אע"ג כי היה לבוש בציצי' לא יכול להצילו לפי שהוא מין בשאינו מינו הוצרך להשבע חי ה' וכו':
[ה] י"א שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית והמדקדקים נוהגים לעשות כן וכפי דרך הנז' מן הרמז כי צריך להיות דבר מקביל כל דבר לחבירו כדי להמלט מן העון מוכרח הוא לעשות כן:
[ו] י"א דאין לעשות טלית של פשתן וכו' והנה בענין יחזקאל אשר צוה ה' בבאם אל החצר הפנימית בגדי פשתים ילבשו ולא יעלה עליהם צמר שם ביארתי בפירושי על התורה כי מצוה זו מתחדשת נמי לעתיד מפני כי בזמן הזה עיקר של התיקון הוא לעון של הבל שחטא במראי' העין והציץ ולכן אנו מתעטפים בציצי' של צמר רחלים כדי לתקן אותו העון אשר הוא מושרש בכל אשי הזמן לחטא במראי' העין והלב חומד אמנם העון של קין גדול לפי שבא על תאומתו של הבל שנאמר ויהי בהיותם בשדה ושם נאמר כי בשדה מצאה לכן הציצי' של פשתן לא יכול להציל האדם מן החטא שהרי נתקרב ע"י עון זה של האשה אמנ' לעתיד בגדי פשתים ילבשו לתיקון עון קין ולא יעלה עליהם עוד צמר מדי דהוי שרגא בטיהרא שהרי כבר נתקן בזמן הזה ולכן אין לעשו' ציצית של פשתן אעפ"י שאין הלכה כן אמנם מאחר כי התכלית הוא כדי להציל מן העון וקרבן קין בא באיסור שכבר חטא בג"ע כאמור לכן אין לעשותו אמנם קרבן של הבל לא היה בו עון שלכן נאמר וישע ה' אל הבל ואל מנחתו אלא שאח"כ הציץ בשכינה ולכן מאחר שמקיים וראיתם אותו מציל מן העון כדבר האמור:
עוד לאלוה מלין בדינים הללו לצד עילאה ימלל וכך היה אומר אין חייב מן התורה אלא בגד של פשתים או של צמר רחלים והענין מ"ש בזוהר פרשת בלק דף ר"ט וז"ל תאנא מסטרא דאימא כד איהי מתעטרא נפקין בעטרהא אלף ות"ק סטרי גליפין בתכשיטהא וכו' כד מזדווג מלכא במטרוניתא סלקא עטרא דא ואתיישבת ברישא דמטרוניתא וכו' לבתר אתהדר עטרא ומעטרא ליה אימא עילאה בההוא עטרא ופרישא עליה ועל מטרוניתא לבושי יקר וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי אימא עילאה פרישת עליה לבושי יקר וכה"א ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם והנה חז"ל אמרו כתנות עור דבר הבא מן העור דהיינו צמר ועוד אמרו דבר שהעור נהנה ממנו דהיינו פשתים ולכן בא החיוב לענין ציצית בשני מיני בגדים הללו מן התורה לפי כי משם יוצא הציצית תכלת ולבן כאשר ית' לקמן אבל בגדי שאר מינים שהדוגמא שלהם הוא למטה החיוב הוא מדרבנן לפי כי משם הוא סוף הציצית עליון מגיעים ומשם הם מאירים לאותם הבגדים שהם בעולם הבריאה או ביצירה כאשר יבא במקומו לקמן בע"ה:
ציצית של פשתים או של צמר רחלים פוטרים בכל מיני בגדים וכו' הנה בשני מינים אלו שהם צמר או פשתים כל רואיהם יכירום שהם גדילי קרקע והם רומזים למטה אמנם השורש שלהם עליון ופנה למעלה כי הם סוד ל"ב שבילין ול"ב אלהים דעובדא דבראשי' כדאיתא בזוהר פ' שלח לך דף קע"ה וז"ל מכנף הארץ דא כנף דציצית זמירות שמענו אלין שאר חוטין דנפקין ותליין גו אינון שבילין עילאין דנפקין מחכמה עילאה וכו' ולכן הם פוטרים כל מיני בגדים והענין כי הנה למעלה יש שני מיני טליתות טלית קטן בסוד יעקב בנה הקטן וטלית גדול בסוד ישראל ואמנם כמו כן נמצא למטה במטט' כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף רכ"ח. וז"ל ואית טלית מסטרא דמטט' דאיהו טט' כליל ח"י בין קשרין וחוליין לכל סטרא ה' קשרין לקבל ה' חומשי תורה ותליסר חוליין לקבל תליסר מכילן דרחמי וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי מטטרון יש לו טלית וגם יש לו טלית קטן שלכן אחז"ל שיעור הטלית כדי שיתכסה ראשו ורובו של קטן היינו מטט' בסוד ונער קטן נוהג בם כנ"ל ולכן יאמר נא ציצית של פשתים או של צמר רחלים שהם יוצאין מל"ב שבילין ול"ב אלהים דעובדא דבראשית פוטרים כל מיני בגדים האמורים כי כלם הם בסוד כתנות עור כמש"ה ויעש ה' לאדם ולאשתו שהוא סוד אדם דאצילות וכך נעשה נמי לאדם דיצירה כי שמו כשם רבו בסוד כי שמי בקרבו ובתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כתנות אור ולכן פוטרים בכל מיני בגדים חוץ משל פשתים לצמר ושל צמר לשל פשתים בזמן הזה דליכא תכלת בגשמי ולכן נמנע משום דהוי כלאים כנ"ל:
ציציות של שאר מינים אין פוטרים אלא במינם וכו' כי הנה ענין הלבוש למעלה הוא סוד החשמל כי כן מלת מלבוש עולה בגימ' חשמל וכמה מיני חשמל הם ולכן כל אחד פוטר באותו מין שלו כפי האו' העליון הנמשך עליהם מאותם ל"ב שבילין ול"ב אלהים אבל שלא במינם אין פוטרין לפי כי הנה הציצי' לכן הוא סוד הימין כנז' בזוהר פ' פנחס ואמנם ל"ב אלהים דעובדא דבראשית הם בחינת דין וכן ימצא במלבושי' שהם סוד חשמל כנז' ולכן שלא במינם אין פוטרין:
אם הטיל בטלית של שאר מינים קצת ציציות ממינו וקצת ממין צמר או פשתים יש להסתפק בו מאחר כי אין אנו יודעי' השורש שלהם וקרוב לומר שאין פוטרין לפי כי ימצא חלק מהם מצד הגבורו' שהוא ביותר ונמצא כי הדין מתגבר והוא הפך מן הרצון כי צריך להיות מצד החסד והרחמים כנז' שם במאמר כי זהו סוד מה שאנו אומרים מלך יושב על כסא רחמים: יש אומרים שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית והוא יהיה מטעם האמור להיות כי הלבושי' עליונים הם ממינים שונים ולכן טוב לדקדק בהם ולעשות כסברת המדקדקים:
יש אומרים דאין לעשות טלית של פשתן וכו' מאחר כי קרבן של קין היה פשתן תשכיל ותדע כי הוא סוד בחינת גבורה לפי כי קין הוא מסוד הגבורות כנודע ואמנ' שים לבך למה ששנינו בענין השוכר שדה מחבירו לא יזרענה פשתן מפני שהוא מכחיש כח האדמה ולכן נאמר ואל קין ואל מנחתו לא שעה לפי שהיה מכח הגבורות חזקות לפי שבא נחש על חוה ויצא קין קינא דמסאבותא במקום שהיה ראוי לו למתק הגבורות ולהעביר הטומאה ולתקן הקללה שנתקללה האדמה מפני מה שחטא אביו שנ' ארורה האדמה בעבורך אף על פי שלא חטא בענין האדמ' אלא כי בעבורו נתקללה כאינש דאמר לטיין בזייא דהכדין ינקין כמשחז"ל אמנם קין חטא באדמה במחשבה ובמעשה כדאיתא בתיקונים ולכן חזרה ונתקללה האדמה ולא די שהכחיש הכח שלה כאשר עקר ממנה הפשתן ע"י מחשבת פיגול כדאיתא בתיקון סט' דף ק"י וז"ל ועוד ואל קין ואל מנחתו לא שעה בגין דקרבנא דיליה הוה מההוא אתר דאקרי ערוה עכ"ל והדברים עתיקים ואני אמרתי רמז לזה כי מלת פשתן הוא נוטריקון פה שתן כלומר ממקום הפה שיוצא ממנו השתן והיינו ערוה דקאמר והבן ולכן נאמר ארור אתה מן האדמה ועוד הוסיף לחטא באשת אחיו כנז' בתיקוני' ושם נאמר ז"ל אם תטיב שאת אמר רבי אלעזר הכא לא צריך לכסאה רזא מאי שאת אשת הכא רמיז דעבר על אשת עמיתך לא תתן שכבתך דאתא על תאומתו של הבל ודא איהו ויקם קין על הבל קם על תאומתו ולבתר קטיל לבעל' ולכן על כל אלה הדברים אמר הקב"ה לא יתערב קרבן קין עם קרבן הבל לעולם לפי שהבל הביא מבכורות צאנו משפירו דיליה ולכן אמר רבי אלעזר ע"ה הכא לא צריך לכסאה רזא כלומר אף על גב דכתיב כבוד אלהים הסתר דבר אמנם בזה לא טוב הוא אלא להגיד כי ישר ה' ולא על חנם נאמר ואל קין ואל מנחתו לא שעה תינח המנחה שנא שלח אמר ה' אמנם קין עצמו מפני מה אלא מפני מעשיו אשר לא טובים ומנחתו שהיתה פסולה במחשבה ובמעשה ולכן מאחר כי כל כך מן הרעה נמצא בענין הפשתן אין ראוי לעשות טלית של פשתן אעפ"י כי אין הלכה כן ועוד נמצא דבר רע בענין זה הוא מה שאמר בתיקונים ושם נאמר דף ק"י וז"ל ויהי מקץ ימים ויבא קין וכו' מקץ ימים משיורין דיליה כגון בר נש דאיהו בסוף יומוי חזר בתיובתא כד לא אית ליה חילא למעבד טב וביש ובעולמוי בתוקפוי לא תב כמה דאוקמוה מפני שיבה תקום ובגין דא ואל קין ואל מנחתו לא שעה עכ"ל המאמר והנה מבואר מדברי המאמר כמה דברים הרעים כאן נמצאו וכאן היו בקרבן של קין במחשבה ובמעשה גם בענין הרמז על ענין התשובה לכן שנא שלח ה' לו ולקרבן שלו שאל"כ לא היל"ל אלא ואל מנחת קין לא שעה אמנם קין עצמו נתרחק מפני מחשבת פיגול הנמצא בו ונוסף עוד מעשה הרע שעבר על ג' עבירות שנצטוה אביו ע"ז ג"ע ש"ד ולבסוף ולא אמר איה אלוה עושי כשאמר לו אי הבל אחיך והתריס כנגדו ואמר השומר אחי אנכי ולא חפץ בתשובה וכאשר אמר גדול עוני מנשא כלאחר יד כמשחז"ל כמרמה וגונב דעת העליונה ולכן ירא שמים יתרחק מן הפשתן ויעשה טלית של צמר רחלים שהוא חייב בציצית מן התורה דהיינו מן התורה העליונה היינו ל"ב שבילין דנפקין מחכמה ואחז"ל נובלת חכמה של מעלה תורה לטוב לו: