אור ברסלב

מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן ח

סימן ז

[א] יתבונן האדם ותרבה הדעת בראות אם חלק האדם מתואר במחוגה אלהית כמה מתקיים מש"ה ואבדיל אתכם מן העמים וכן הייעוד שנאמר למר"עה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש מהו הענין של הפרש אשר ימצא בין איש הישראלי לכל האומות אם לא בענין דת האלהית שנתן לעמו פה אל פה כדאיתא במדרש חזית בפ' ישקני מנשיקות פיהו ואמנם זאת התורה שנתן לנו הקב"ה מן הדין נתן אותה לנו כמשחז"ל כשקבלו ישראל את התורה נתרגזו א"ה אמרו מה ראו אומה זו להתקרב יותר מע' אמות א"ל הקב"ה הבו לה' משפחות עמים הביאו יחוס שלכם וכו' ושבח זה נמצא להם לפי שגדרו עצמן מן הערוה וזה נמצא להם לישראל מאברהם ושרה ויוסף שגדרו עצמן מן הערוה כמשחז"ל ולכן נק' ישראל חבל נחלתו כדאיתא פ' נשא מה חבל אין פחות משלשה חוטין כך ישראל משולשין מן האבות אשר הם תקנו מה שחטא וקלקל א"ה כי הנה א"ה כאשר חטא עשה פגם גדול לעצמו ולכל העולמות כאשר מפורש בתיקונים והנה אז נאבד ממנו חלק הנשמה זיהרא עילאה כנז' בזוהר וחלק זה אין לנו עסק בו זולת בחינת נפש רוח ונשמה שפגם אותם וקלקלם והנה אברהם תיקן בחינת הנפש שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן יצחק תיקן בחינת הרוח וזש"ה ורוח אלהים מרחפת מלת מרחפת הוא נוטריקון מת פרח כי בשעה שנעקד ע"ג המזבח פרחה נשמתו כמשחז"ל ומת ואז נתקן בחינת הרוח יעקב תיקן בחי' נשמה ולכן ראה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ואחז"ל סלם זה סיני לרמוז כי ממנו זכו ישראל לקבלת התורה ולכן נאמר אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל היינו ישראל סבא כלל הדברים כי כל איש ישראל על ידי השתלשלות זה ימצא בו שלשה כחות נפש רוח נשמה בקנין מפני כי כן הוא מושרש מהם ואע"ג כי חז"ל אמרו במדרש והובא פ' קרח כי נמצא באדם ה' כחות נפש רוח נשמה חיה יחידה אין צורך בזה לבאר זה הענין עד עת בא דברי בע"ה ואמנם על ידי שרשים הללו יזכה האדם ע"י מעשה המצות אח"כ לנפש רוח נשמה מלמעלה כדאיתא בזוהר פ' משפטים וז"ל זכה יתיר יהבין ליה רוח זכה יתיר יהבין ליה נשמה וכל ענין של זכות זה יהיה על ידי מעשה המצות ולכן תיקנו נוסח הברכה אשר קדשנו במצותיו והנה בתחילה כאשר יפנה האדם ויטול ידיו ומברך לכן על ידי כך נמצא מטהר בחינת הנפש שלו העיקרית וקונה לו בחינת נפש מחדש וכן נמי בעטיפת הציצית הוא מתקן בחינת הרוח העקרי שלו וקונה לו רוח חדש וכן בהנחת תפילין מתקן נשמתו וקונה לו נשמה חדשה אמנם כל זה שקונה הוא לשעה בעת התפלה ובתיקונים דף ק"מ ובזכות פקודין אלין ירתין בני נשא תלת קטרין דאינון נשמתא ורוחא ונפשא וכו' הנה הדבר מבואר מדברי המאמר ועל ידי הקדמה זו יובן לך ספק גדול כי מה נשתנה מצות ציצית ותפילין כי חייב' התורה להיות בכל יום תמיד לא כן צוה בשאר המצות כגון סוכה ולולב שהם לזמן קבוע ראוי לומר על אלו מה נשתנה אמנם הענין לפי כי הם צורך לאדם לתקן עצמו בכל יום הוא משחז"ל משל למלך שאמר לאשתו התקשטי בכל מיני קישוטים כדי שתמצאי חן לפני אמנם דברים הללו צריכים ביאור רחב עצמו מספר אמנ' לענין הצורך אי אפשר בלעדיו דברתי כדי להבין טעם למצות הללו בדרך קצרה ולכן יאמר נא יתעטף בציצית ויברך מעומד כי הנה להיות כי נתבאר שמצות הציצית הוא גורם לאדם ענין התעוררות לקנות בחינת הרוח לכן צריך להתעטף בו וסמך לדבר מש"ה כי רוח מלפני יעטוף ר"ל כי בחינת הרוח יעטוף לבחינת הנפש ומלביש אותה ויברך מעומד כי הנה להיות כי נתבאר שמצות הציצית הוא גורם לאדם בחי' הרוח לכן יהיה הברכה מעומד דילפינן לכם לכם מספירת העומר וסוד הדבר לפי כי בענין בחינת הנפש האיש הישראלי והגר הגר בתוכם כלם שוים לטובה שנאמר ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם ולא היה לכם רק בחינת הנפש הזאת וכדאיתא בזוהר פ' יתרו דף ע' וז"ל עיקרא דכלא למה דהוה אתי אל המדבר ומאן איהו הר ה' דדא איהו אתר לגיורי לאתגיירא וכו' אל משה לגיירא לון ולאעלא לון תחות גדפוי דשכינתא אל המדבר הוו אתיין דאיהו הר האלהים למעבד נפשייהו עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כי הגר יש לו בחינת נפש שזוכה בה כאשר מתגייר אמנם בחינת רוח אין לו ולכן בענין ספירת העומר כתיב לכם לפי כי ע"י ספירת העומר האדם הוא זוכה לבחינת הנשמה דילפינן לכם גם לענין הציצית לומר כי גם בחינת הרוח הוא לאיש הישראלי נמי בלבד לא עשה כן לכל גוי והיינו כמשחז"ל לכם ולא לגוים כי כן הוא הענין בי"ט ואין להאריך ואמנם הנני מודיעך סוד גדול למה ענין גזרה שוה הוא הלכה למשה מסיני ואין האדם דן אותה מדעתו ולמה לא יהיה הענין מפורש ולא יהיה צורך לעשות גזרה שוה ולכן תדע ותשכיל ממוצא דבר זה כי כל ענין הנמצא בו שני צדדים הוצרך הענין ללמוד מגזרה שוה וזה לך האות מענין הציצית כי בו ימצא סברא חותכת שצריך להתעטף בו מיושב ולכן הוצרך ללמוד מג"ש של לכם ללמד שצריך להתעטף בו מעומד והענין יובן ממ"ש בזוהר פ' אמור דף צ"ז: וז"ל ובגין דאלין יומין יומין דעלמא דדכורא לא אתמסר חושבנא דא אלא לגברי בלחודייהו. ועל דא חושבנא דא בעמידה איהו ומלין דעלמא תתאה בישיבה ולא בעמידה ורזא דא צלותא דעמידה וצלותא מיושב וכו' והנה נת' מדברי זה המאמר כלל גדול כי כל הדברים שהם מעלמא דנוקבא צריכים להיות מיושב והנה זאת מצאנו כי הציצית הוא נוקבא כדאיתא בזוהר פ' שלח לך דף קע"ה וז"ל ציצית איהו נוקבא רזא דעלמא תתאה אסתכלותא לאדכרא ציץ ציצית נוקבא ודא לכל בר נש ציץ לכהנא וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי ציצית איהו נוקבא גם איהו מעלמא דנוקבא שמתחייב מזה שני דברים הבאים כאחד ראשונה כי ראוי להתעטף בו מיושב וזאת שנית למה לא יתעטפו בו ג"כ הנשים כפי פירוש זה נהי כי הנשים פטורו' מטעם שהיא מ"ע שהזמן גרמא אמנם העטיפה למה לא תהיה מיושב ולכן הוצרך ללמוד מגזרה שוה שהעטיפה צריכה להיות מעומד דכתיב והיה לכם לציצית ושם נאמר וספרתם לכם וסוד הענין לענין מ"ש בזוהר כי ציצית הוא נוקבא ומעלמא דנוקבא ית' לקמן דאע"ג כי הוא מעלמא דנוקבא עכ"ז יש בחינה שרומז לעלמא דדכורא כאשר יבא לקמן ולכן יתעטף בו מעומד מן הדין וביאור המאמר של הזוהר יובן מתוך הביאור ליודעים חן:

[ב] סדר עטיפתו כדרך בני אדם שמתכסין בכסותן וכו' ונכון שיכסה ראשו בטלית מפני כי כן כיסוי זה מביא לידי יראת שמים כדאיתא בשבת אמרה ליה אמיה לרב נחמן בר יצחק כסי רישך כי היכי דתהוי עלך אימתא דשמיא ובזה ניצול שהיו אומרים לה כלדאי ברך הוי גנבא וכו' ומה גם כי הנה תקנו נוסח הברכה להתעטף ועיקר העטיפה הוא בכיסוי הראש ובמדרש ז"ל מהיכן נבראת האורה מלמד שנתעטף הקב"ה בשלמה והבהיק האור מסוף העולם ועד סופו שנאמר עוטה אור כשלמה ולכן הזהיר לכסות ראשו בטלית ירויח יראת ה' ויקנה לו חלוקא דרבנן וכמשחז"ל ראשך עליך ככרמל אלו תפילין ודלת ראשך זה ציצית הנה הדבר מבואר מכמה סיבות כי צריך האדם לכסות ראשו ואיתא בפ' החכם עיניו בראשו בשכינה שעל ראשו שלכן אסור להלך ד' אמות בגלוי הראש ועוד פ' בלק דף קצ"ו ג' זמנין ביומא אתפתחו כוי נהורין ושריאן על בתי כנסיו' על רישיהון דצלאן צלותין ואיך ישרה עליו השכינה וראשו גרוע מגולה מן המצוה לכן צריך להתעטף ראשו בטלית ובזה יזכה לבחינת הרוח מראשו ועד רגליו ובזוהר פ' במדבר דף ק"כ ז"ל בקדמיתא עובדא. ולבתר יקבל עלי' האי עול לפרש על רישיה פרישו דמצוה. וכן לקמן הנה מבואר כי חובה על האדם לכסות ראשו לקבל עליו עול המצוה:

[ג] טליתות קטנים שלנו שאנו נוהגים ללבוש וכו' הנה נתבאר למעלה כי האדם כלול הוא מנפש רוח ונשמה שהרצון לומר כי כחות הללו הם כלולים בנפש האדם ולכן אע"ג שהם בחינת רוח ונשמה הכל מכונה בחינת נפש ולא יקרא רוח זולת לאשר נכנס באדם אח"כ כאש' יזכה אליו מבן י"ג שנים ואילך מפני כי אז מתחייב במצות ולכן על סוד זה הם השני טליתות האחד הוא טלית גדול כי צריך להיות מתכסה בו ראשו ורובו כי זה הוא סוד הפ' ותבא בי הרוח ותקחני בציצית ראשי כי זה הוא סוד הרוח הידוע של בחינת הטלית ולפי כי צריך להתכסות בו ראשו לכן נאמר ויקחני בציצית ראשי כדרך שהיה לובש אותו אמנם בחינת טלית קטן הוא סוד בחינת הרוח הנכלל בנפש כאמור ועל סוד זה נאמר ומעיל קטן תעשה לו אמו לפי שעדיין היה בן שתי שנים לא נמצא בו עדיין זולת בחינת הרוח שהוא דקטנות שנכלל בסוד הנפש כאמור והיינו מ"ש בזוהר פ' פנחס דף רכ"ו וז"ל למאן דיהא רשים באלין סימנין בלבושיה תקבלון צלותיה סימנא חדא דיהא רשים בצלותיה בכנפי מצות ציצית דאיהו דמי לרקיע דאיהו מטטרון וכו' ובגין דא אוקמוה רבנן שיעור הטלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והאי איהו דאתמר ונער קטן נוהג בם וכו' ומאחר שלמדנו מדברי המאמר כי הטלית קטן היא בחינה אחרת זולת הטלית הגדול נחזור ונלמד כי יוצאין בו ידי חובת ציצית היכא דלא אפשר דיש ללמוד ממעש' דרב קטינא שאמר לו המלאך סרבלא בסתוא וכו' מצות ציצית מה תהא עליה דמשמע שלא היה לו אפילו טלית קטן:

[ד] מחזיר שתי ציציות לפניו ושתים לאחריו כדי שיהיה מסובב במצות וכו' הכי איתא בזוהר פ' פנחס דף רכ"ו במאמר הנ"ל וז"ל והאי איהו דאמר ביה ונער קטן נוהג בם והאי איהו נוהג בארבע חיוון דאינון ד' וכו' ובמדרש תילים ז"ל כל עצמותי תאמרנה וכו' מאחרי ומלפני השלכתי שני כנפים של טלית וכו':

[ה] מברך להתעטף בציצית אם שנים או שלשה וכו' כלם מברכים דמאחר כי הטלית חובת גברא כל אחד מתחייב לברך ומה גם לענין הנז' כי ע"י מצות ציצית קונה האדם שלימות לענין הרוח צריך לברך וכענין הנ"ל ממאמר הזוהר דבעא הקב"ה דיתברכון עילאי על ידא דתתאי וכדאיתא בברכות א"ל הקב"ה ישמעאל בני ברכני וכו':

[ו] על טלית קטן יכול לברך להתעטף וכו' ויסמוך על עיקר הדבר כנ"ל דמאחר שהוא ענין שלימות אל בחינת הרוח הרי נאמר כי רוח מלפני יעטוף שר"ל מלביש ומכסה לבחינת הנפש:

[ז] צריך להפריד חוטי הציצית שהרי נתבאר כי הציצית הוא מכוון כנגד בחינת הרוח ונודע הוא כי הרוח עיקר משכן שלו הוא בלב שלכן אמר דהע"ה לב טהור ברא לי אלהים וכו' דאיך יתכן כי יהיה הדבר הזה ואם בריאה יברא ה' מחדש לב טהור ראוי לברא לכל אחד נמי ולכן חזר ופירש כי זה ימצא על ידי השראת הרוח נכון המתחדש בקרבי וזה לא יוכל להיות על ידי הרוח העיקרי שמושרש בנפש כנ"ל אלא על ידי תוספת רוח מחדש וזה יהיה כאשר יזכה אז יהיה לו לב טהור ולכן תקנו חז"ל בברכה זו י"ב מלות לתת רמז לענין זה כי הנה מלת רוח הם שלשה תיבות ונאמר מארבע רוחות באי הרוח וכאשר מפריד החוטין זה מזה מתכוין שהם ל"ב חוטין דהיינו מש"ה לב טהור ברא לי אלהים וכן נמי יש רמז בר"ת להתעטף בציצית היינו ל"ב ע"ש לב טהור שקונה האדם על ידי מעשה המצוה זו כאמור:

[ח] יכוין בהתעטפו בו שצונו ה' וכו' ועיקר הדבר הוא אשר צוה ה' וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וכבר פירש הכתוב הכונה האלהית בזה ואמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם היינו משחז"ל עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה נינהו אמר הקב"ה תנה בני לבך לי וע"י זה ועיניך דרכי תצרנה ולכן אע"ג כי עיקר המצוה זו תלויה בלב וכן ביארתי בחיבור התורה שלכן אחז"ל שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות אם מפני שנאמר וזכרתם אח כל מצותי ועשיתם אותם אפשר כי כונת הכתוב אינו רק להודיע כמה מועיל מצות ציצית אך לא לענין שיקול קאמר אמנם מאחר שידענו מחז"ל כי מנין המצות רמ"ח באו בכוון במספר האיברים לכן מצות ציצית שהוא כנגד הלב כאמור שקולה היא כנגד כל המצות לפי כי בו תלוי חיי האדם וכן נתבאר בכל מצוה שאחז"ל שקולה ככל המצות היינו מפני כי העיקר שלה הוא באבר שתלוי בו חיי האדם ע"ש ולכן טוב לכוין שצונו ה' במצוה זו לקיים סור מרע שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וחז"ל אמרו חמשה דברים הם ע"ז גינות וכו' כדלקמן כל זה ענין סור מרע ועשה טוב הוא מעשה המצוה כי בה נתקן האדם להיות לבבו משכן לעבודת הבורא יתברך ולהשראת שכינה ובילקוט כל עצמותי תאמרנה ז"ל ציצית אני משים כנגד הלב בשעה שאני אומר והיו הדברים האלה על לבבך אמנם לענין הראיה הוא התכלת כמו שכתבו הפוסקים ז"ל וכן שנינו התכלת אינה מעכבת את הלבן נמצא כי תכלת ולבן הם כנגד הלב והעין ולכן נאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם:

[ט] קודם שיברך יכוין בחוטי הציצית וכו' מאחר שכבר צריך להפריד חוטי הציצי' ודאי כי מזה יבא להמשך להתבונן בחוטים אם הם כשרי' כדי לא יברך עליו לבטלה ולענין הרמז ירצה כי צריך להפריד החוטין אותם דברים דקים שאדם דש בעקיביו הנמשלים לחוט כנ"ל במאמר כי לעתיד נראה היצר לרשעים כחוט השערה ע"ש מש"ה מושכי העון בחבלי השוא כך יעשה לעשות תשובה מהם עד שיהיו כל מעשיו כשרים ע"י פשפוש זה כדי שלא יברך על הציצית לבטלה שאם הוא רובץ על חטאיו לא יקנה רוח חדש ונמצא שבירך לבטלה:

[י] אם לובש טלית קטן בעוד שאין ידיו נקיות וכו' כבר נתבאר למעלה מאמר הזוהר כי אין ליגע בבגדים ולא בשום דבר עד שיטול ידיו ואפילו בעיניו ואזניו וכיוצא מפני כי עדיין רוח רעה ששורה על הידים בלילה לא הלך לו ולכן נמי אין לו ליגע בטלית מכ"ש עד שיטול ידיו וכבר נתבאר כי מדרכי החסידות להיות לאדם כלי של מים לפניו וכאשר יעור משנתו תכף יטול ידיו ומברך ואח"כ ילבש הציצית ובגדיו וכדי שלא ישכח תלמודו כדלעיל:

[יא] עיקר מצות טלית קטן ללבוש על בגדיו וכו' אמנם ממעשה של אותו שעלה לשכב אצל הזונה משמע כי הטלית קטן צריך להיות תחת הבגדים שהרי שם נאמר כי כאשר פשט בגדיו באו הציציות וטפחו לו על פניו אמנם מן הטעם האמור כי ענין הראיה הוא מכוון כנגד התכל' והוא תיקון אל העין עכשיו יוציא הציצית בשעות היום מתחת בגדיו ויסתכל בו ויזכור מעשה המצות:

[יב] אם יש לו כמה בגדים של ארבע כנפות כולם חייבות בציצית וכו' על כנפי בגדיהם כתיב ומאחר כי מצות הציצית הוא חובת גברא והוא מועיל מאד להנצל מן החטא ומוסיף הארה בלב האדם ומתגלה בו בחינת הרוח ביותר ולכן אם מפסיק ביניהם מברך על כל אחד ואחד וה"ה אם לא היה בדעתו מתחלה על כלם הוי כמפסיק ביניהם וצריך לכוין לברך על כל אחד כדי להוסיף האדם מבחינת הרוח בקרבו כי בלי ספק בכל בגד מוסיף הארה כנז': [יג] הלובש טלית קטן ומברך עליו וכו' מאחר שהנחנו כי הטלית קטן הוא רמז לענין הרוח אשר הוא כלול ממנו האדם משעת יצירתו אמנם הטלית גדול הוא ירמוז לתוספת הרוח שמרויח האדם ע"י מעשה המצוה ולכן על כל טלית מהם צריך ברכה לפי כי אפילו אותו חלק הרוח אשר נמצא בו באיש הישראלי משעת הוייתו לא עשה כן לכל גוי כדאיתא בזוהר פ' ויקרא דף כ"ה וז"ל ת"ח מה בין ישראל לעע"ז ישראל אע"ג דלא זכי אלא בנפש בדרגא קאים עליה אי איהו בעי למקני רוח ואי איהו בעי למקני נשמה אבל עע"ז לא קניין לעלמא בר אי אתגזר דקני נפש תחת נפש מאתר אחרא וכו' אמנם כאשר בדעתו גם על הטלית גדול פוטר אותו והוי כאלו קבל רוח מאותה שעה אבל אם סח בנתיי' כי הכניס מלין דחול ביניהם הפריד וצריך לחזור ולברך כנז':

[יד] אם פשט טליתו אפילו היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד יחזור ויברך כי הנה נתבאר כי סוד הטלית הוא תוספת רוח ולכן כאשר פושט הטלית מסתלק אותו תוספת ולכן צריך לחזור ולברך והיינו מש"ה מה יתרון לאדם שיעמול לרוח ר"ל היתרון שראוי לאדם המעלה להיות עמל לא לצורך קנייני עה"ז כי אין להם אחרית אבל ראוי לו שיעמול הרבה לקנות רוח חדש כאמור לפי כי צריך התמדה:

[טו] אם נפלה טליתו שלא במתכוין וכו' הוא הדבר מ"ש בזוהר פ' תרומה דף קכ"ח וז"ל אשתדלותא דקב"ה למנדע ליה כל מאן דבעי זכי ביה בלא אגרא כלל אבל אשתדלותא דקיימא בעובדא אסיר לנטלא ליה למגנא ובריקנייא בגין דלא זכי בההוא עובדא כלל לאמשכא עליה רוחא דקודשא אלא באגר שלי' ובאשתדלותא רב וסגי ובאתדכאותא דגרמיה ובאתדכאות' דמשכניה וברעותא דלביה ונפשיה ולואי דיכיל למרווח ליה דישוי מדוריה עמיה ועם כל דא דיהך באורח מישר דלא יסטי לימינא ולשמאלא ואי לאו מיד אתרחק מניה ולא יכיל למרווח ליה כד בקדמיתא וכו' ולכן כדי לתת ענין רמז בעיקר זה להודיע כי הקדושה שקונה האדם כאשר מסתלק ממנו קשה עליו אח"כ להרויח אותה פעם אחרת מתחילה דדמי לטינא ובר טינא ולכן בא הדין זה ואמר אם נפלה טליתו כי בא ברוב ענין לרמוז אם נסתלק ממנו תוספת הרוח אשר קנהו לאחר אשר עמל לרוח וזכה בו אח"כ חזר ונסתלק ממנו אפילו שחטא שלא במתכוין בשוגג דהיינו כי לא חטא בענין חמור ולכן לא נודעה לו חטאתו אשר חטא עליה להתוודות ולעשות תשובה ואח"כ חוזר ומתעטף בה כי עשה מעשה טוב לחזור להתעטף באותו רוח שלו צריך לברך אשר קדשנו במצותיו כנז' והוא שנפלה כולה ר"ל שעשה מעשה בלתי טהור עד מקום שנסתלק ממנו הרוח לגמרי כמשחז"ל אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח של שטות אבל אם לא נפלה כולה ע"ד מ"ש בזוהר בענין ויהי בבקר ותתפעם רוחו דאזיל ואתי ולא נעתק ממנו לגמרי אין צריך לחזור ולברך לפי כי עדין לא נסתלק ממנו הקדושה לגמרי כדבר האמור: [טז] הלן בטליתו בלילה וכו' הוא רמז למי שזכה לקנות בחינת רוח והוא עמו בדרך קבע צריך לברך עליו בבקר ורמז לדבר אף רוחי בקרבי אשחרך לפי כי כאשר הרוח עמו גם שמפקיד אותו בלילה ביד קונו כפ' בידך אפקיד רוחי כמשחז"ל אע"ג דת"ח הוא בעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי בידך אפקיד רוחי מפני כי רוח מסאבא אתי למשרי עליה דבר נש ולכן מקדימין למסור בפקדון הרוח ביד הקב"ה ולכן צריך לברך עליו בבקר אשר קדשנו במצותיו כאמור וגם אם לא פשט אותו טוב למשמש בו בשעת ברכה ולכוין בכל הנ"ל:

[יז] נתכסה בבגד שהוא חייב בציצית וכו' לא מבעיא שביטל מצות ציצית אלא כך אחז"ל מי שאין לו ציצית בבגדו כמנודה לשמים ועונשו גדול שנאמר לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה וכן איתא בזוהר אע"ג דלא קנה רוח מעותד למקניה ליה ואי לא עונשיה סגי וכו' כי הוא בכלל דבר ה' בזה ולא חש על עצמו להחיות נפשו ח"ו:

עוד תשוב ותראה בענין הציצית כמה פעולות טובות נעשים למעלה וההפך למבטל ממנו מצות ציצית קטן וגדול וסוד הענין מ"ש בזוהר פ' שלח לך דף קע"ה. וז"ל כתיב מכנף הארץ זמירות שמענו וכו' מכנף הארץ דא כנף דציצית זמירות שמענו אלין שאר חוטין דנפקין ותליין מאתר עילאה גו אינון שבילין עילאין דנפקין מחכמה עילאה. צבי לצדיק דא צדיק חי העולמים דאינון חוטין אינון שפירו דיליה דהא מניה נפקין וכל חוטא כלילא בתרין סטרין. וכד אסתכלנא אמינא רזי לי רזי לי דהא מגו רזא עילאה דכל מהימנותא נפקין וכו' הנה למדנו ממאמר זה שורש מקום הציצית אשר יוצאין משם החוטין מחכמה עילאה ל"ב חוטין ועד היכן מגיעים עד צדיק חי העולמים ולכן ממנו נקח להבין מ"ש יתעטף בציצית מפני כי כך למעלה אותם שבילין מלבישים כל המדות של עולם הבנין עד שמניעים לצדיק חי העולמים ואמנם תדע ותשכיל ממוצא דבר שנתבאר למעלה שאנו צריכים ללמוד בזה מגזרה שוה של לכם לכם מספירת העומר ושם נאמר בקמה היינו בקומה מפני כי הציצית הוא כלול מתכלת ולבן והנה התכלת הוא בחינת נוקבא כנ"ל מן המאמר ואמנם אל תבין כי מ"ש בזה המאמר ציצית נוקבא היינו לומר שהוא בחינת הנקבה מלכות אינו כן אמנם הוא למעלה ביותר ואמנם כבר נתבאר לענין הלבן כי הוא בסוד חכמ' עילאה ולכן צריך להתעטף בו מעומד וסימן לדבר מש"ה והיה העטופים ללבן כלומר משם והי"ה שהוא צירוף מי"ב צירופים שבשם משם יוצאים העטופים ללבן סוד פ' והיה אם שמע שבתפילין ולכן נמי יברך מעומד מפני כי הם מעולם עליון: סדר עטיפתו כבני אדם המתעטפים ומתכסים בכסותן וכו' מאחר שנאמר כי ענין הטלית הוא יוצא מחכמה עילאה א"כ בני אדם המתכסים בו יהיו סוד הקצוות הנזכרים וראוי לכנות אותם לשם בני אדם כי כמו שהנצחים הם נק' בנים בסוד וכל בניך למודי ה' כך ראוי לכנות שם הקצוות בשם בני אדם כנוי דאדם קדמאה הוא חכמה כדאיתא בזוהר פ' יתרו מה שמו חכמה שמו מה שם בנו ישראל והם מתכסים באותו טלית של לב' חוטין אבל תמיד ראשם מכוסה בו כדלקמן:

טליתות קטנים שלנו שאנו נוהגים ללבוש וכו' הלא לך לדעת כי סוד טלית קטן הוא מבינה וזש"ה ומעיל קטן תעשה לו אמו כי מפני שהיה עדיין קטן היה כרוך אחר אמו ולכן נמי היא עושה לו הטלית ואמנם התבונן כי אינו אומר הפסוק עשתה לו אלא עשה כדי לתת רמז כי לא על חנה הגשמי' הוא ענין זה בלבד דאלו כך היה מה ענין הודעה זו מועילה לכותבה לנו אלא כי הסוד מדבר על חנה עליונה היא אמו שכן בגי' חנה עולה ס"ג וכן הוא צירוף הוי"ה שבאימא עולה בגי' ס"ג כנודע ולכן ענין טלית קטן משם הוא נמשך לאדם העליון בזמן שהוא מכונה בשם קטן ומאחר כי הטלית קטן הוא בחינה אחת בזמן שהוא קטן וטלית גדול הוא מצד חכמה עילאה הנה הם שני טליתות נפרדים לא ראי זה כראי זה ואיך יתכן כי טלית קטן יוצאים בו ידי חובת ציצית אלא א"כ הוא בשעת הדחק יש לסמוך על מ"ש בזוהר פ' ויקרא בפ' אכלו רעים לעילא בגין דלא מתפרשן כחדא שריין ולכן יוצאין בו ידי חובת ציצית:

מחזיר שתי ציצית מלפניו וכו' הוא אשר חז"ל הגידו בפ' לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה שעתיד הקב"ה לאחוז בזכות ארבע כנפות של הציצית אוחז בארבע כנפות ולנער ממנה הרשעים והסוד על המדה הנק' ארץ כמש"ה ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ היא ארץ החיים כמ"ש הרמב"ם ז"ל וכדאיתא בזוהר בפ' אשרך ארץ שמלכך בן חורין פ' לך לך דף צ"ה ולנער ממנה הרשעים הם הקליפות הנאחזים ממנה כד"א רגליה יורדות מות וכדאיתא בזוהר פ' בראשית דף י"ג וז"ל תחות גדפיא תרין אדרין מגדפא ימינא ומהאי גדפא מתפרשן לתרין אומין אחרנין וכו' וכלהו אקרון נפש חיה וכו':

ולכן צריך האדם הגשמי שיהיה מחזיר שני ציצית מלפניו ושתים לאחריו כי הנה בזה מרויח שיהיה מסובב במצות ורוח חדשה תתפשט בכל חלקיו ויזכה למשחז"ל עתיד להיות לאיש הישראלי אלפים ת"ח עבדים בזכו' הטלית שנא' אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי וכו' והעיקר מפני שמתקיים מש"ה כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' וכו':

מברך להתעטף כי הנה נאמר כי רוח מלפני יעטוף לפי כי כמו שהאדם על ידי מצות ציצית קונה לו רוח חדשה כך נעשה למעלה כאמור כי כל ענין מעשה של התחתונים גורם להיות כדומה לו למעלה וזה הדרך שאמרתי כי האדם הגשמי כולל בנפשו רוח ונשמה ואח"כ על ידי מעשיו קונה לו נפש רוח ונשמה מחדש כך נעשה למעלה ואין ראוי להאריך בדברים הללו אמנם בכמה מקומות אני נותן רמז למבין כדי שיתעורר להשכיל להטיב ולכן בענין לבישת הטלית גדול למעלה הוא ענין בחינת הרוח בסוד כי רוח מלפני יעטוף כאמור וכאשר הוא מסובב בארבע הכנפות אז שתי כנפות הטלית שמאחוריו נותנים הארה לנקבה שהיא מאחריו שנאמר זכר ונקבה ברא אותם: אם שנים או שלשה הם מתעטפים בטלית אחת וכו' כבר נתבאר למעלה כי האורות של הציצית הנמשכים מלמעלה הם מעטפים ומקיפים לכל המדות של עולם הבנין ולכן בא הדין בענין הגשמי אם שנים או שלשה מתעטפים בטלית אחת כלם מברכים לפי כי כן נמי המדות העליונות כל אחד ממשיך ברכה לעצמו מן המקום הנק' עמק ברכה ואם רצו אחד מברך הוא סוד הצדיק שממנו יוצאים האורות כנ"ל והשאר עונים אמן שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שאומר אמן וכדאיתא בזוהר פ' עקב רזא דברכאן לאמשכא ממקורא דכלא ע"ש: על טלית קטן יכול לברך להתעטף וכו' והענין מטעם אחד לפי כי טלית קטן הוא רומז בסוד מט"ט ביצירה כדאיתא ונער קטן נוהג בם ושם סוד ארבע כנפות הם ארבע חיות הקדש ושם נאמר היא מתהלכת בין החיות כתרגומו שכינת יקרא והכל בסוד רוח שנאמר אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ולכן אעפ"י שאין מתעטף בו האדם הגשמי אלא לובשו מברך להתעטף מפני כי כן הוא הענין למעלה שמתעטף בו מטט' בטלית קטן כאמור:

צריך להפריד חוטי הציצית והנני מודיעך סוד גדול כי הנה היודעים ברוחות העולם הם מבינים כי הנה הם ד' רוחות וכל אחד הוא כלול מארבע הרי י"ו ואלו מוציאים י"ו אחרים נמצא שהם ל"ב רוחות גשמיות שהם מנשבים זה אחר זה ובזה יובן מאמר בזוהר פ' ויצא דף קמ"ח ז"ל לית עלמא מתקיימא אלא על רוח וכו' א"ל אחוה אלמלא יעקב לא אתקיים עלמא וכו' שהרצון לומר כי יעקב סוד תת' ישראל בו עיקר הרוח והוא רוח מן האלהים דמעשה בראשית וזה הרוח לפי כי יסודתו מן אבא שנאמר ביום עשות ה' אלהים וכו' נמצא שהוא כולל כל בחי' רוח שהם ל"ב שבילין ולכן יפריד חוטי הציצית מפני כי על ידי כך אותם ל"ב שבילין עליונים מתעוררים ומאירים ביותר לפי כי כן כל המעשה תחתון גורם דוגמתו למעלה ולכן כאשר מפריד חוטי הציצית נמצא פותח שערים עליונים דמאירים סכום אלו החוטין מן האורות העליונים למעלה:

יכוין בעטיפתו שצונו ה' אלהינו וכו' אמנם מה טוב לאדם אם מתכוין למ"ש בזוהר פרשת פנחס דף ר"ל וז"ל חתן לימינא כלה לשמאלא. כד אתיין לה לחופה בכמה מיני נגונא וכו' וכלה בחופה דאיהי בדיוקנא דכנפי מצוה בציציות מוזהביות ותכלת ולבן לתקנא לון כסא דין וכסא רחמים כליל דא בדא וכמה קשרים וחליין סחרניה בכמה מרגלאן ואבנין יקירין מליין סגולות סחרין לגביה כדיוקנא דזגין ורמונין דלבושי מלכא ומטרונית' דאינון ד' בגדי לבן וד' בגדי זהב מסטרא דתרין שמהן יהו"ה אדנ"י כשמו כן כסאו כן לבושו כן חופתו רשים שמיה בכולא עכ"ל:

קודם שיברך יעיין בחוטי הציצית אם הם כשרים כדי שלא יברך לבטלה אם לובש טלית קטן בעוד שאין ידיו נקיות וכו' ענין דין זה אינו שייך למעלה לפי כי שם לעולם הידים הם נקיות רק בעולם העשיה:

עיקר מצות טלית קטן ללבשו על בגדיו וכו' והנה נתבאר לעיל כי ממעשה של אותו שעלה למטה לישב כנגד הזונה ערום ובאו הציציות וטפחו לו על פניו משמע כי לא היה הציצית על בגדיו אמנם הנני מודיעך בפעם הזאת המאמרים הנמצאים בזוהר ובתיקונים הנראה מהם משמע שהם חולקים זה עם זה במקום אחד יאמר כי בעולם היצירה יש תערובת טוב ורע ובמקום אחר יאמר כי ביצירה אין מתערב טוב עם רע רק בעולם העשיה ולכן שים לבך לסוד הנפלא הזה וכדי שלא להאריך אמשול לך הענין בערך הנמצא באדם הגשמי ומבשרי אחזה כי האדם הוא בחי' הרוחניות אמנם השאר הם בחינת מלבושים אליו וכך הוא בענין העולמות כלם בחינת הפנימיות שבתוכם ושאר הבחינות הם בסוד מלבושים להם והנה בחלק הפנימי אין שם תערוב' כלל אפילו בעולם העשיה כאשר ביארתי במקומו מפני כי גם בזה נמצא מאמרים חלוקים כי במקום אחד הוא אומר כי באצילות אין שם תערובת שנאמר אני ה' לא וכו' וכבודי לאחר לא אתן ובשאר העולמות מתערב טוב עם רע ובתיקוני' אתמר אית אילנא וכו' שהחרצן מבפנים ושאר מאמרים הם יאמרו הפך מזה אמנם הענין הוא כי הפנימיות של כל העולמות עד סוף של עולם העשיה הוא נקרא אצילות כי כן הוא על האמת ובחלק זה אין בו תערובת כלל שנאמר אני ה' לא שניתי כלומר אפילו בעשיה הנק' אני לא יש שם שינוי כלל והיינו בחינת הנשמה של כל העולמות אך בחלק המלביש נשמה זו שהוא מכונה לרוח בזה מתערב טוב ורע בעשיה אמנם בעולם היצירה אין מתערב גם בחלק זה קליפה כלל ובזה תבין מ"ש בזוהר פ' תרומה כי סטרא אחרא דחקין מינה בעולם היצירה חלק המלאכים שהם רוח אמנ' אות' מלאכי' שהם של אש לא כן שנאמ' עוש' מלאכיו רוחו' וכו' ולפי כי ס"א הוא רוח מסאבא כדי שלא להתערב עמהם דוחים אותה למטה ואין בחלק הרוח תערובת אבל בחלק הנפש שהוא חיצון ממנו שם יש תערובת ולכן ימצא כי האד' בכלל הוא דוגמא אל הפנימיו' ואשר חוצה לו הם הבגדים הם דוגמא אל החלקים החיצוניים שבעולמות ונודע מן התיקונים כי יש אדם דעשיה ואדם דיצירה ואדם דבריאה וכו' והנה אדם זה שהוא דיצירה שהאדם הגשמי מכונה אליו לענין לבישת הטלית אין צריך ללבוש הטלית על בשרו לפי כי אין שם ענין תערובת גם בחלוק אין שם תערובת לפי שהוא מכונה לחלק הרוח כאמור אבל למעלה מן החלוק או מלבוש אחר צריך ללבוש טלית קטן כדי להפסיק בינו ובין מלבוש העליון שהוא חלק המכונה לנפש כי שם יש תערוב' טוב ורע ולא סגי בלאו הכי ומזה תבין מה טוב לאדם שלעולם לא יסיר ממנו טלית קטן לא ביום ולא בלילה ואע"ג דאיכא להבין שיפשוט אותו מפני כי הרי נאמר כי סטרא אחרא דוחים אותה למטה ואין רע בעולם היצירה א"כ גם האדם אע"ג כי יפשוט הטלית קטן אינו עושה העדר לעולם היצירה מאחר שנדחה הקליפה למטה אמנם אין הענין כן לפי שהרי נאמר כי בעבור שדוחים אותה מלמעלה לכן נותנים לה שליטה על בני האדם ולכן הם שורים על הידים וכיוצא ומפני כן ראוי לאדם שיישן בטלית קטן כדי למנוע ממנו סטרא אחרא שלא תשלוט בעצמו ויש ראיה לדבר ממשחז"ל כשראה דהע"ה עצמו ערום במרחץ נצטער שהיה ערום מן המצות ולמה בלילה לא היה מצטער שהיה פושט טלית קטן ואין עמו מצוה למ"ד כי היה ישן עד חצות שנאמר חצות לילה אקום להודות לך שלכן נראה שלא היה פושט טלית קטן זולת במרחץ כשנכנס ולכן כך ראוי לנהוג הירא את ה' מרבים:

אם יש לו כמה בגדים של ארבע כנפות כלם חייבות בציצית כי כל בגד שלובש כך מוסיף אומץ בעצמו בחלק הרוח שבו ומה גם כי מתרבים ענין האורות גם כן למעלה ע"י המעשה ואם לבשם כלם בלא הפסקה והיה דעתו מתחלה על כלם לא יברך אלא ברכה אחת על כלם מפני כי הברכה הוא גורם המשכת האור העליון ממקורא דכלא על כלם כאחד ואם מפסיק ביניהם צריך לברך על כל אחד ואחד כדי להמשיך אור עליון עליהם והוא הדין אם [לא] היה דעתו מתחלה על כלם הוי כמפסיק ביניהם וצריכים ברכה על כל אחד ואחד וסוד הענין הוא כי הנה נתבאר כי הטלית נמשך על כל קצוות הבנין והנה הקצוות הם נחשבים לשש מדות כאשר מתנהג בהם עולם הבנין ואמנ' כלם הם חיבור אחד בסוד התפארת הנק' ז"א ולכן אזלינן בתר הכונה של אדם זה וכפי מה שהסכים בדעתו כך בא החיוב מפני כי יש צדדים לכאן ולכאן כאמור:

הלובש טלית קטן ומברך עליו וכשהולך לב"ה מתעטף בטלית גדול צריך לברך עליו דהליכה מביתו לב"ה חשיבה הפסק ואיתא בתיקונים דף י"ד סוד האדם כשהוא בביתו דהיינו כשהוא למעלה וכאשר הולך לב"ה היינו בחינת הכלה ולכן אמרו רז"ל אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת וז"ל ומאן דאיהו אדם בדיוקנא דעמודא דאמצעיתא עליה נאמר אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת עכ"ל ולכן בא הדין דאע"ג כי בירך על טלית קטן והמשיך עליו ברכה היינו בהיות למעלה אבל כאשר הולך לב"ה כי אז הוא לובש טלית גדול צריך נמי להמשיך עליו ברכה מההוא מקורא דכלא דהליכה מביתו הוי הפסק וכבר נתבאר כי אינו דומה טלית קטן לטלית גדול ולכן כך הברכה של טלית קטן היא אינה בשלימות כמו הברכה של טלית גדול כי הוא ממשיך אור יותר רוח שלם דהיינו רוח חכמה ובינה והוא ממקורא דברכאן:

אם פשט טליתו אפילו היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד צריך לברך שהרי נתבאר כי ענין הברכה הוא צורך גדול כנ"ל וז"ל בעא קב"ה דיתברכון עילאין בגין דיתברכון תתאין ובעא קב"ה דיתברכון עילאין ע"י דתתאין: אם נפלה טליתו וכו' כאשר נפלה כלה הרי נמנע אותו אור עליון שהיה מקיף עליהם ולכן כאשר חוזר ומתעטף בה צריך לברך והנה כבר נתבאר כי כל הדברים העליונים הם תלויים במעשה התחתונים ולכך כאשר נפלה טליתו מורה העדר למעלה ח"ו בסוד נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל לפי שכבר נתבאר למעלה דשייך ענין הטלית בכלה היינו בסוד בצע אמרתו בזע פורפיר' ולכן כאשר נפלה כלה מורה העדר שנפלה למטה בשלימות ולכן אז בהכרח הוא כי נסתלק ממנ' בחינת האור עליון ולכן כאשר חוזר ומתעטף כי זה יורה על שחזרה מדה זו למקומה לכן צריך לברך כדי להמשיך לה ברכאן עילאין ממקורא דכלא כאמור אבל אם לא נפלה כולה אז עדיין לא נעדר האור ממקומו ולכן נמי גם השפע הנמשך ע"י הברכה מתחלה ממקומו לא ימוש ולכן אין צריך המשכה אחרת:

הלן בטליתו וכו' ענין זה מתבאר ע"י כסות לילה דאין צריך ברכה ושם יתבאר כי יש מקום לומר כי אין צריך לברך הלן בטליתו בלילה: נתכסה בבגד שהוא חייב בציצית ולא הטיל בו ציצית וכו' ואינו דומה למעשה דרב קטינא דא"ל למלאך ענשיתו אעשה דהתם מיירי שלא היה לובש בגד שחייב בציצית אבל זה שבטל מצות עשה בקום עשה ודאי שנענש בעה"ז והוא בכלל משחז"ל ואין ייסורין בלא עון דאין לך עון גדול מזה:

תוכן העניינים

מקור חיים - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה