אור ברסלב

מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן טו

סימן יד

[א] כבר נת' למעלה ענין הציצית מה מעשיו והתועלת אשר נמשך ממנו כמה פעמים כי הוא ממשיך בחינת רוח חדשה בקרב איש ולב עמוק ולכן יאמר נא מותר להתיר ציצית מטלית זה וליתנם בטלית אחר וזה הענין סובב על שלשה אופנים וקרא כולם כי נכוחי' למבין זה יצא ראשונה להגיד כי כן אותו רוח חדש שמרויח האדם על ידי מעשה המצוה אפשר כי לא ימצא בו בדרך קבע רק לפי שעה או לזמן מה ולכן יאמר כי מותר להתיר ציצי' היינו הרוח שהרויח אדם זה ונכלל בכל האיברים שבו שהם רמ"ח איברים ושס"ה גידים כמנין ציצית כנ"ל מותר להוציא אותו מטלית זה הוא דוגמא לגוף האדם כנ"ל וליתנם בטלי' אחר היינו גוף אחר וזה יהיה לאדם לפעמים מפני כי הוא זוכה לרוח אחר יותר חשוב ולכן אותו הרוח הראשון יוצא משם והולך למקום אחר גם זה יהיה ע"ד מה שנת' למעלה כי התלמיד נקרא בן שנאמר הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' ואחז"ל וכי ילדיו היו אלא מכאן לתלמיד שנקרא בן ואין זה בדרך השאלה אלא הוא בן ממש כנ"ל ולכן יאמר נא מותר להתיר ציצית הוא הרוח מטלית זה הוא הגוף הנזכר מן הרב וליתן אותו בתלמיד הוא טלית אחר גוף אחר אבל שלא להניחם בבגד אחר היינו גוף אחר לא יעשה כן לפי כי יש הפרש כאשר מסתלק הרוח מפני העון אז הוא יוצא מן הגוף מפני ההעדר ואז אינו יכול להכנס בגוף אחר לפי שיצא מפני העון אבל כאשר אינו יוצא מסיבת עון אז הולך הוא לגוף אחר שהרי מדקאמר מותר להתיר משמע דמיירי כי אין זה מצד עון ולכן אם אינו נותן רוח זה בכלי אחר אינו יוצא ממנו:

עוד ירצה במאמרו על עיקר הנ"ל כי כאשר כל אחד מישראל יש לו שני חלקים חלק בג"ע וכו' לכן אם זוכה זה האדם נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וכבר נתבאר לעיל כי על ידי לימוד התורה אפשר לו לאדם להמשיך אליו אותו חלק הטוב מן הזולת ולכן יאמר נא מותר להתיר ציצית זה וכו' ר"ל אם ימצא חסיד אחד שיאמר היתכן שאין זה דרך רמאו' ואונאה גמורה להוציא מן הרשע הרוח שבקרבו וליקח אותו לעצמו אולי ידמה בדעתו כי לא טוב לעשות הדבר הזה ולכן יאמר נא מותר להתיר ציצית זה חלק הרוח מטלית זו הוא הגוף של הבלתי הגון וליתנם בטלית אחר היינו גוף אחר שלכן כתיב אם רעב שונאך הוא הרשע האכילהו לחם של תורה כמשחז"ל וה' ישלם לך שכר אתה נוטל על כך ואתה משלים את נפשך אבל שלא להניח זה הרוח של הרשע בבגד אחר הוא גוף אחר לא ר"ל לעשות להוציא זה הרוח מן הרשע בכדי ולא לעשות באופן להכניס אותו בגוף אחר אין זה מותר לפי שנאבד זה הרוח ולא נכון לעשות כן כאמור:

עוד ירצה במאמרו זה מותר להתיר ציצית מטלית זו וכו' רמז על ענין הגלגול והוא סוד נמרץ להיות כי רבים מן הגדולים חושבים כי אין צורך הגלגול זולת לאיש החוטא שהוא מתחייב בגלגול שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר אמנם הצדיק אינו מתגלגל רוחו ונשמתו ואין האמת כן אמנם יותר ימצא הגלגול לאדם הצדיק מן הרשע שנאמר פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי הם הרשעים שהם מתגלגלים ארבעה פעמים אמנם ועושה חסד לאלפים בענין הגלגול למי לאוהבי ולשומרי מצותי הם הצדיקים וכבר אחז"ל אין דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב וכו' וראיות רבות נמצאו בזוהר ובתיקונים אין להאריך ושם נאמר על מרע"ה שמתגלגל ס' רבוא פעמים והיינו משחז"ל שקול משה כנגד כל ישראל והיינו משחז"ל פעם אחת ישנו התלמידים בקש ר' עקיבא לעוררן א"ל אשה אחת ילדה במצרי' ששי' ריבוא בכרס א' א"ל תלמיד א' ומנו משה ולכן יאמר נא מותר לעשות הדבר הזה להתיר ציציות הטלית הוא הרוח שהיה בגוף זה וליתנו בעלית היינו גוף אחר והוא ג"כ גוף קדוש כמוהו וזה יהיה כדי לזכות את ישראל ועל ידי כן יזכה גם המגולגל באמצעות הגלגול בקרב ישראל כפי צורך הזמן וכפי צורך המקום שמתגלגל שם בתוכה ולכן יאמר אבל שלא להניח' בבגד אחר לא כי זה שמתגלגל מגוף זה ונעתק אל גוף אחר זה יהיה לתועלת כאמור אבל שלא להניחם בגוף אחר לא אינו זז מג"ע כלל שהרי אין מתגלגל לצורך עצמו כנזכר הנה כל הצדדים האמורים האלו היינו לאדם המגולגל לטוב לו ולזולתו ולא מפני חיוב העון אמנם אם כה נאמר כי מדבר ג"כ בענין שמתגלגל אדם זה מצד העון הוא הרוח כאמור כך הוא אומר מותר להתיר ציצית זה רוח מן הגוף של החוטא וליתנו בטלית אחר היינו גוף אחר והענין כדי שלא יעלה על לבבך כי מפני כך לא יהיה תחיה לגוף הראשון כי כן זה יהיה סיבה לכך שיאבד רוחו ממנו ואין לו עוד תקומה לגוף הראשון אינו כן אלא נהפוך הוא כי על ידי כן ימצא תקוה טובה לגוף הראשון ולכן יאמר אבל שלא להניחם בבגד אחר היינו גוף אחר אינו מתגלגל הרוח זה והנלמד מדין זה הם שני דברים ראשונה כי אם אינו מתגלגל רוח זה בגוף אחר אינו מתגלגל אלא חטאו ישא האיש ההוא שמכניסים אותו לגהינ' או יענש בדין אחר כפי השגחת יוצר הכל ית' ואין מגלגלין אותו ומשמע נמי שיהיה להנאת גוף הראשון שאל"כ אלא כי אין לו תחיה לא היו מגלגלין אותו כנזכר לעיל:

עוד ירצה במאמרו זה מותר להתיר ציצית מטלית זה וכו' כי מדבר ברוח של המגולגל מן היבם הלא זה דברי בפ' מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה וכו' כי יש לתמוה על שהע"ה מאי קאמר מי יודע דהא אפילו ינוקי דבי רב יודעים שהרוח חוזר למקומו וכבר הוא פירש והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ואיך פה קדוש יאמר מי יודע והרי נתנבא הוא עצמו ואמר והרוח תשוב וכו' אמנם בפי' קהלת ביארתי עניינים רבים כפי הפשט אמנם לענין הנוגע על זה הוא כי מדבר באדם שמת בלא בנים ונתייבמה אשתו על זה הוא אומר מי יודע רוח בני האדם דווקא הנקרא בני אדם לפי שהוא נקרא בן לפי כי הוא בן של המת עצמו ע"ד מש"ה יולד בן לנעמי ובזה הוא הספק העולה היא למעלה לפי כי שני ספקות נמצא ברוח זה ראשונה שמא היבם לא נתכוון להקים שם המת על נחלתו רק לענין אחר ובענין זה לא דבר הכתוב כי הנה אמר החכם הבא על יבמתו לשם יופי או לענין אחר וכו' וקרוב בעיני שהוולד ממזר ולכן לאו בשופטני עסקינין אמנם הספק בזה הרוח אם עולה למעלה היינו מ"ש בזוהר פ' משפטים דף ק"א וז"ל ושבה אל בית אביה מאן בית אביה. דא עלמא דנוקבא וכו' אי זכאת לאתתקנא הואיל ושבה אל בית אביה מלחם אביה תאכל וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי אם הרוח זה זוכה אז יהיה מעלמא דנוקבא אבל אם אינו זוכה אינו עולה לשם כדאיתא לקמן דף ק"ג וז"ל דא רזא דרזין ולא ידענא אי אימא אי לא אימא. אימא מילך סבא ודאי אימא בדא ידיען כל בני גולגולא עובד אילנא אתקין ועכ"ד דאילנא אתקין כד אתא דוד מלכא באילנא תתאה דנוקבא אשתאר ואצטריך לקבלא חיין מאחרא וכו' ולכן עם מאמר זה יובן מש"ה מי יודע רוח בני אדם הם בני היבום אם עולים למעלה ולכן יאמר נא מ"ש מותר להתיר ציציות מטלית זו וכו' ואתן קשר בראשו מן הדינים הקודמים כי הנה אמר בתחלה ציצית שעשאו עכו"ם פסול מדבר בענין היבום אם באולי היבם בא עליה לשם נוי וכיוצא הנה ימצא כי אותו הרוח הוא בערך עכו"ם כמ"ש התנא וקרוב בעיני שהוולד ממזר כי לא די שנחשב לו שבא על הערוה אלא גם הוולד ממזר הרי כי ציצית זו הוא הרוח הנכלל ברמ"ח איברים ושס"ה גידים כמנין ציצית הוא בערך עכו"ם ועליו נאמר וברותי מכם המורדים והפושעי' בי ולכן פסול דכתיב דבר אל בני ישראל דווקא ר"ל שיהיה הבן מכלל ישראל ולא בערך עכו"ם אמנם אשה כשרה לעשותם כלומר דאע"ג כי האיש היבם נחשב עליו כאלו בא על הערוה והוליד בן פריץ ולכן פסול היינו מצד שלו אבל מצד האשה היבמה לא שייך לומר כן מכ"ש אם הכונה שלה היה להקים שם המת כשרה והוולד נמי יהיה מתוקן כשר:

הטיל ישראל ציציות בבגד בלא כונה הנה זה הענין הוא באופן יותר נאות מן הראשון דאלו החלוקה הראשונה היה שהיבם נתכוון בה לשם יופי וכיוצא ועתה תדבר בענין אמצעי שהוא לא נתכוון לא להרע ולא להטיב אלא הטיל ישראל הוא היבם ציציות הוא הרוח דשדי בגווה בלא כונה לשם המת אבל לא נתכוון לרעה ולכן כך הוא הדין אם אין ציציות אחרים מתוקנים להכשירו וכו' כלומר דאף על גב כי בביאה הראשונה שהיא העיקר לא נתכוון היבם להשכיל להטיב לאחיו לקיים מש"ה אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף כדאיתא בזוהר קרח דף קע"ז שמדבר על היבם אם ישים אליו למת לבו וכונתו בא באותה ביאה אז רוחו ונשמתו של מת אליו יאסוף וזה היבם לא כך עשה מתחלה אם באולי אח"כ בשאר הביאות נתכוון על שם אחיו להקים שם המת אז מתקן הענין ולא בשלימות אמנם אם לא הטיל ציציות אחרים מתוקנים להכשירו שהם הביאות אחרות הנז' אז יש לסמוך על דברי הרמב"ם שמכשיר כלומר לא כדברי האומר שהוולד ממזר מאחר שלא נתכוון לרעה הרי אין בזה דין פסול היינו ממזרות נהי דמצוה בכונה לא עשה אמנם מכל מקום מ"ע מן התורה עשה וזה יהיה ע"ד מי שאכל קרבן פסח לשם אכילה גסה שהרי מצוה עשה מכל מקום אבל לא יברך עליו לפי כי זה הבן לא יקרא עליו הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' וזה לא כך הוא שנאמר ואץ ברגלים חוטא:

השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת משמע דמעיקרא אותו שמת לא היה בו ענין דבקות עם האשה ולכן לא עשה רושם ההוא רוחא דשדי בגווה יהיה פטור מלהטיל בה ציצית היינו רוח חדש כשבא על היבמה שלשים יום כלומר כי הנה נתבאר בזוהר פרשת משפטים כי הרוח שמכניס היבם ביבמה מקטרג עם הרוח דשדי בגווה בעלה מעיקר' עד שמנצח אותו ויוצא ממנה והולך לו ולכן זה שלא היה לו דבקו' כל כך עם אשתו בנקל יוצא הרוח ממנה והיינו מ"ש פטור מלהטיל בה ציצי' הוא הרוח אף על גב שבא עליה הרצון לומר כי אינו מנצח לרוח שבתוכה של המת עד שלשים יום דהיינו זמן יצירת הוולד שהוא לארבעים יום ומשמע נמי דאע"ג כי לא נתכוון היבם בתחלה להקים שם המת יהיה פטור מן העונש עד שלשים יום דכתיב כסותך ולא של אחרים אבל אחר שלשים יום חייב מדרבנן דאע"ג כי מן התורה מותרת היבמה באיזה צד שיהיה אבל חז"ל אמרו כי בזמן הזה חליצה קודמת לייבום לפי כי אין מתכוונים להקים שם המת על נחלתו אבל לאחר שלשים חייב מפני שהיא נראית כשלו אמנם אם שאלה מצוייצת שהיה בה בחינת רוח דשדי בגווה ושאלה ממנו לפי שהיבמה היא בדרך השאלה ואינה של היבם רק להקים שם המת ולכן כאשר היא מצוייצת מברך עליה צריך להודות ולברך להמ"ה שיהיה כן שנאמר הנה כי כן יבורך גבר:

מותר ליטול טלית חבירו וכו' ר"ל שלא יאמר אדם זה שהחמירו חז"ל בענין היבום ושנינו בראשונה שהיו מתכוונים לשם מצוה יבום קודם אבל עתה מצות חליצה קודמת כנראה כי ענין היבום הוא משחז"ל כנגד מה שאסרתי לך התרתי לך אסרתי לך אשת אח התרתי לך יבמה הוי ה' מתיר אסורים אמנם כנראה כי לא טוב הדבר ולכן הוא אומר מותר ליטול טלית חבירו דהיינו האשה כנ"ל מכנף הארץ זמירות שמענו כי מלת כנף היינו כד"א ולא יגלה כנף אביו כנף ארץ היינו האשה המכונ' לארץ כמשחז"ל אסתר קרקע עולם היתה צבי לצדיק חי העולמים שהתיר אח ואומר רזי לי רזי לי יש סוד גדול בדבור בכפלים שהוא בסוד הגלגול אם אינו מיבם מה יהיה באותו הרוח אמנם אוי לי לפי שבני אדם הם משקרים בסוד זה כד"א בה' בגדו כי בנים זרים ילדו וז"ש בוגדים בגדו חזר ואמר ובגד בוגדים בגדו כלומר ענין זה הוא דוגמא לבגד של ציצית לפי שהוא בלתי ציצית נקרא בגד בוגדים כדאיתא בזוהר כך בגדו בענין זה והנה כי הפ' הדמה ענין היבום לענין הציצית ולכן יאמר נא איש הישראלי כנראה על פי הדברים האלה לא טוב הדבר ליבם אשת אח וכן כמה מן ההמון הם מבינים כך ואומרים כי המייבם נכנס בסכנת מות ולכן יש מן ההמון שמייבם ואחר כמה חדשים מגרש אותה מפני הסכלות זה והוא לא ידע ואשם כי זה קרוב למ"ש התנא המיבם ליהנות ממנה ולכן יאמר מותר ליקח טלית חבירו היא אשת אח כאמור והקב"ה במדת רחמיו עושה חסד עם המת להתיר אשתו ליבם לתת לו אחרית ותקוה טובה כאמור ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת כלומר מאחר כי עיקר טלית זו האשה הוא לוקח מפני שהיא מצוייצת מן הרוח דשדי בגווה בעלה המת לכן המייבם מחזיר אותו הרוח בסוד הבן הנולד ממנה מקופלת כמו שאחז"ל למה הוולד דומה במעי אמו מקופל ומונח כפנקס כך יעשה בכונה טובה להחזיר אותה הרוח כשהיא מקופלת:

טלית של שותפין וכו' היינו הרוח של המגולגל שהוא בסוד הטלית רמז לאשה כמש"ה מכנף הארץ זאת האשה של שני אחים חייבת בציצית דהיינו כי היבם מכניס בה רוח אחר היינו הרוח דשדי בגווה בביאה הראשונה ונמצא כי הרוח אחד מועיל לשניהם כי ההוא רוח דשדי בגווה בעלה המת מועיל לוולד כדאיתא בזוהר פ' משפטי' דף ק' ז"ל מה עביד קב"ה אי ההוא רוחא זכי לאתתקנא בהאי עלמא בההוא גופא אחרא וכו' אשתכח תלת רוחין תמן חד דהוה בההוא מאנא ואשתמר תמן. וחד ההוא דאתמשך תמן דהוה ערטילא'. וחד דאעיל תמן ההוא פרוקא ואתערב בהו. למהוי בתלת רוחין אי אפשר אלא כך אינון גבורן עילאין דעביד קב"ה. ההוא רוח' דאעיל תמן ההוא פרוקא ביה אתלבשת ההיא נשמתא וכו' והוא וההוא רוחא ערטילאה דתב תמן לאתבנאה להוי לבושא לנשמתא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר זה כי הרוח שמכניס היבם ביבמה מועיל לכאן ולכאן ולכן מדוייק יותר מ"ש טלית של שני שותפין היא האשה כדאמרן של שני שותפין הם האחים חייבת בציצית שהוא רוחא דשדי בגווה אמנם הוא ציצית אחת ורוח אחת להם דכתיב על כנפי בגדיהם בריבוי:

מותר להתיר ציצית מטלית זו וכו' הנה בא הדין להודיע על ההוא רוחא דשדי בגווה בעלה המת כי הנה כאשר יבא היבם עליה הוא יוצא ממנה כדאיתא בזוהר פרשת משפטים דף ק' וז"ל וההוא רוח דהוה בקדמיתא דאשתאר בההוא מאנא פרח מתמן וקב"ה אזמין ליה אתר וכו' ולכן יאמר נא כי מאחר שהיבם הוא סיבה להוציא משם ההוא רוחא קדמאה דשבק בה בעלה והולך לו ולא נעשה כך לכל אדם שבעולם זולת למי שמת בלא בנים ולכן יאמר נא ישראל ענין זה כמו זר נחשב להיות סיבה ע"י ביאתו לדחות רוח של אחיו המת דשדי בגווה של האשה יאמר נא מי הכניסני לדחוק על אחי להוציא אותו ממקום שבתו שמא לא טוב הדבר אשר אני עושה ולכן יאמר כי אפילו בצד זה מותר להתיר ציצית הוא סוד הרוח כנ"ל מטלית זה היא היבמה כאמור להוציא אותו משם וליתנו בטלית אחר להיות כי סוף סוף אתר זמין ליה הקב"ה בתר כתפוי דג"ע והוא מוכן להכנס באותו הגוף של המת כנזכר שם אבל שלא להניחם בבגד אחר היינו אם היבם לא נשא אשה זו היבמה והוא מדמה בדעתו שיכול להוציא הרוח של אחיו המת משם וליתן אותו באשה אחרת ע"י ביאתו לא מהני ליה כונה זו כלל:

עוד ירצה במאמרו זה מותר ליטול ציציות מטלית זו וכו' הלא זה הדבר מ"ש בזוהר פ' וישב דף קפ"ז וז"ל תא חזי זכאה שלים וכו' ומית בלא בנין והא קא ירית דוכתיה בההוא עלמא אתתיה בעיא ליבומי או לא אי תימא דלבעי ליבומי הא בריקנייא איהו דהא אתריה קא ירית בההוא עלמא. אלא ודאי בעיא ליבומי בגין דלא ידעינן אי הוה שלים בעובדוי אי לאו והיא אי אתייבמת לא הוה בריקנייא בגין דאתר אית ליה לקב"ה דהא בר נש הוה בעלמא ומית בלא בנין ופרוקא לא הוה ליה בעלמא וכו' ואשתלים הכא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי פעמים בא מי שלא הניח בנים בגלגול באשה אחת על ידי יבם אחר ולכן יאמר נא דין זה מותר להתיר ציציות מטלית זה ר"ל מותר גמור הוא להתיר אותו הרוח שהיה חוץ ממקומו נדחה לפי כי גם בן ואח אין לו להוציא אותו מטלית זו היא האשה שלו וליתנם בטלית אחר היינו באשה אחרת שאינה אשת המת לטוב לו כאמור אבל שלא ליתנם בטלית אחר היא אשה אחרת לא יעשה ה' הדבר הזה לטלטלו טלטלה גבר והוא סוד משחז"ל טלטולי גברא עדיף מדאתתא ר"ל דאע"ג כי פעמים האשה מתגלגלת עם האיש לפי שלא הניחו בנים כדאיתא בזוהר פ' משפטים אצל ויצאה אשתו עמו אמנם טלטולי גברא עדיף לפי כי פעמים יגיע למי שלא הניח בנים ואח אין לו צריך להיות מטולטל עד ימצא מי שנתייבמה אשתו שלא לצורכו לפי כי הוא צדי' וירית אתריה ולכן מתגלגל שם כנזכר: [ב] אינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא וכו' הנה חזר והגיד דאע"ג כי כבר נת' דפעמים מתגלגל מי שמת בלא בנים באשה אחרת אמנם יש הפרש אחר דאלו כאשר מתגלגל המת באשתו עצמה אז אותו הרוח דשדי בגווה יוצא והולך לו והוא מזומן לגוף הראשון לזמן התחי' כנ"ל אמנם כאשר מתגלגל באשה אחרת כנראה כי אותו הרוח דשדי בגווה בעלה יוצא משם בהכרח אמנם הוא שלא לצורך הצדיק שהרי אתריה ירית והוא עצמו מוכן לגוף שלו לזמן התחיה כשאר מתי ישראל ואינו צריך לההוא רוח דשדי בגווה של אשתו אם כן נדעה מה יהיה באותו הרוח כי לא פורש בזוהר מה יעשה ממנו ולכן יאמר נא בדין זה אינו יכול ליקח הכנף הוא האשה כאמור כמו שהוא עם הציצית הוא הרוח דאע"ג כי הרוח לקח אותו זה המיבם והתקין אותו ביבמה שלקח שאינה אשת המת אמנם הרוח דשדי בגווה של אשתו אינו יכול ליקח אותו לפי כי הוא אינו מייבם אותה האשה עצמה ואיך יקח אותו ולכן יאמר אינו יכול זה היבם ליקח הכנף הוא ההוא רוחא דשדי בגווה אותו המת בלא בנים המכונה זה הרוח לאשה כמו שהוא עם הציציות הוא הרוח שמתגלגל כנזכר ולתופרו בבגד אחר היא היבמה שהוא מייבם הוא בגד אחר לגבי הרוח של המת הראשון המתגלגל לפי שאינה אשתו משום דעל כנפי בגדיהם בעינן שתהיה האשה שלו עצמה אז יועיל ההוא רוחא דשדי בגווה לגוף הראשון שמת בלא בנים כאשר היא מתייבמת אמנם כנף זה היא האשה לא היה מכנף זה בשעת עשיה לפי כי אין זו אשת המת בלא בנים א"כ מאחר שלא נתייבמה לכן אותו הרוח דשדי בגווה נשאר בגווה כי אין צורך ליקח אותו אבל זה המייבם אותה אשה של הצדיק שלא לצורך בעלה מפני כי יירש מקומו כנ"ל כמו שזכה לתקן זה הרוח ביבמה זו גם ההוא רוחא של המת דשדי בגווה הצדיק לאשר יוצא מן היבמה הוא חוזר לצדיק ואינו מאבד כלום אבל ההוא רוחא דשדי בגווה אותו המת שלא נתייבמה אשתו מפני כי לא היה לו אח הוא יועיל לגופו כדין מי שמת ומניח בנים כי כאשר לא תנשא אשתו כאשר תמות אותו רוחא דשדי בגווה מועיל לבעלה כדאיתא בזוהר פרשת משפטים כך ג"כ יהיה למי שלא נתייבמה אשתו מפני כי לא היה לו אח לכן ההוא רוחא דשדי בגווה הוא חוזר אצלו והרוח עצמו הוא נתקן על ידי המייבם אשת הצדיק כאמור:

[ג] טלית מצוייצת כהלכתה שחלקוה לשנים וכו' עתה חזר והגיד על חלוקה אחרת והוא מאחר שהנחנו כי הצדיק אינו צריך שתתייבם אשתו שהרי אפילו ההוא רוחא דשדי בגווה חוזר לו א"כ טלית מצוייצת כהלכתה היינו אותו רוח של הצדיק שהוא שלם בכל פרטיו עם הטלית זו אשתו וחלקוה לשנים כלומר כי הלא לך לדעת סוד גדול כי ענין הגלגול נראה לעיני בשר כי טוב הוא מעונש גהינ' ואין האמת כן מפני כי כאשר מתחייב האדם בגלגול פעמים אינם באים כל הבחינות שלו יחדיו בפעם אחת אלא בחינת הנפש לחוד ובחינת הרוח לחוד והנשמה לחוד כי יתפרדו כל פועלי און אמנם זה השלם שנחלק לאיזו סיבה כי הקב"ה יראה ללבב ובכל חלק ממנו יש בו שיעור להתעטף כי לפי שהוא צדיק נשאר לכל גוף מהם ציצית אחת או שתים מחלק הנפש או הרוח שהיה בו הוא כשר ואין זה מכלל תעשה מחדש ולא מן העשוי שיתחייב להמשיך לו רוח אחרת מחדש מפני כי כל החלקים שלו הם מתוקנים: [ד] נקרע הטלית תוך שלשה אצבעות סמוך לכנף וכו' הנה נתבאר למעלה כי שיעור שלש אצבעות הם רמז לשלש עבירות שהם נקראים גדולות ע"ז ג"ע ש"ד או שלח אצבע ודבר און לשון הרע שהוא שקול כנגד הג' עונות הנזכר שנאמר לשון מדברת גדולות כמשחז"ל וענין זכות הציצית מכסה עליהם ולכן יאמר נא אם נקרע הטלית שהוא רמז לגוף האדם כנ"ל והוא בתוך ג' אצבעות כלומר שחטא באחת מג' עונות הנזכר או ענין גסות הרוח שהוא סמוך לכנף כך אחז"ל כל אדם שיש בו גסות הרוח סוף שנכשל באשת איש והיינו סמוך לכנף ר"ל שגלה הכנף ועבר עבירה בסיבת השפה אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו לכן אינו רשאי לתופרו הוא משחז"ל מאי תקנתיה של בעל לשון הרע ילך אצל חכם וילמדנו תורה כדי שלא יכשל בלשון הרע שנאמר מרפא לשון הרע עץ חיים זו תורה ולכן אין רשאי לתופרו לתקן אותו לפי שהוא יודע שיעור עון זה ולכן חיישינן שיחזור ויספר ופי' רש"י ז"ל דחיישינן שישתייר מחוט התפירה ויניחנו ויוסיף עליו שבעה חוטין לשם ציצית והרמז בזה הוא הדבר אשר אמרתי דחיישינן שישתייר מחוט התפירה מן התיקון שיעשה ולפי שאינו יודע חומר וחוזק העון של מספר לשון הרע ולכן כשתופר פיו ואינו מדבר עוד מניח מחוט התפירה קצת מלשון הרע מהיצר שלו כענין אבק לשון הרע ע"ש שנאמר מושכי העון בחבלי השוא שלכן לעתיד נדמה היצר לפני הרשעים כחוט כדאיתא בסוכה ולכן יוסיף עליו שבעה חוטין לשם ציצית כלומר כי יוסיף בזה ע"ד משחז"ל מותר לומר לשון הרע על בעלי מחלוקת וכיוצא בזה מוסיף שבעה חוטין כי לא יהיה נזהר באותם שמנה דברי עונות הנ"ל ויעשם לשם ציצית ע"ד משחז"ל גדולה עבירה לשמה וידמה כאלו כל עונותיו הם מתוקנים והוא לא ידע ואשם ולטעם זה אפילו נקרע כל שהוא מסיבת איזה עון לא יתפור מעצמו אלא אם רצונו לעשות תשובה יהיה על ידי מי שיודע ולפי' זה נמי טלית של צמר שנקרעה כלומר כי הצמר רמז לענין של ערוה כנ"ל שנקרעה לתוך שלשה ר"ל לפי שנתגאה כי עון זה הוא בכלל ג' עונות חמורות כנ"ל ולכן נכשל בדבר ערוה כמשחז"ל כל המתגאה סוף שנכשל באשת איש מותר לתפור העון זה ולתקנו בעצמו האידנא שאין דרך לתפור העון בחוטי צמר כלומר כי הגם שהתשובה המעולה מחוי ר"י באותו מקום באותה אשה כמ"ש הרמב"ם ז"ל ועדיין עומד באהבתו עמה אמנ' האידנא אין דרך לתפור העון באופן זה חיישינן שלא יחזור ליכשל בה באהבתו אותה ולכן מותר לתפור לעצמו ולשוב בתשובה באיזה דרך שאפשר לו לשוב ורב עמרם פירש הטעם משום שנקרע תוך ג' אצבעות אין בו תורת בגד שהרמז בזה כשהאדם חוטא באחת מהנה אין בו עוד יכולת שילמוד בתורה לתקן העון שנאמר ולרשע אמר ה' וכו' ואם סיפר לשון הרע מאי תקנתיה בתורה והרי כרתו דוד ברוח הקדש שנאמר יכרת ה' לשון מדברת גדולות כמשחז"ל וכמאן דליתיה דמי ואף על גב שתפרה ועשה תשובה כמאן דפסיק חשיב לפי כי התורה לא תתקן אותו ולא תגין עליו מן היסורין בעה"ז ואי עביד ליה לשם ציצית לתקן בחינת הרוח שבקרבו לא פטר לטלית זה הגוף מן העונש של אותו עולם ולא יועיל נמי לפטור אותו מן הייסורין בעה"ז כאמור ולפירוש זה אם נקרע באיזה עון ונשתייר כל שהוא מן השאר כשר ויש אומרים דלרב עמרם לא נפסל אלא הציצית הוא הרוח שהיה בו בעת שתפרו לעצמו כי לא יועיל לו אותה תשובה לפי כי הוא לא ידע ואשם אבל אם אחר שתפרו נתקן אותו עון בתשובה הטיל בו ציצית וזכה להיות בו רוח חדשה כשר וירא שמים יצא את כלם כי ילמד לעשות תשובה על ידי מי שיודע לתקן מעשיו ולתקן את המקום אשר עותו באותה מדה כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף רי"ז אצל פ' והוקע אותם לה' נגד השמש מכאן דלא אצטריך בר נש לתקנא נפשיה אלא בההוא אתר דחב לגביה ומאן דלא יעביד הכי לית ליה תיקונא לעלמין כדקא יאות:

[ה] אם נקרע מנקב שהציצית תלוי בו ולמטה וכו' כבר נתבאר למעלה כי ענין הנקב הוא רמז אל העון כד"א ויקב בן האשה הישראלית את ה' ואחז"ל החוטא דומה לקודח בספינה וכו' ולכן יאמר נא אם נקרע מנקב הציצית לפי שהאדם חטא ועשה שם נקב ולכן נקרע מן הקב"ה ונקרע מנקב הציצית כי נפגם בחינת הרוח שלו אמנם לא היה מאותם ג' עונות החמורות שהם דוגמא לשלש אצבעות כנ"ל רק זה העון היה מנקב הציצית ולמטה ולכן אם קדם הטלת ציצית הוא ענין התיקון שגורם המשכת הרוח מלמעלה אצלו קודם לקרע שאותו ציצית הוא בחינת הרוח היה שם בשעת הקרע שחטא ולא נסתלק הרוח כשר כי מאחר שלא נסתלק ממנו בחינת הרוח כנראה כי לא היה כדאי בעון לקרעו. לגמרי לסלק הרוח ולכן כשר עדיין:

ואם נקרע מסיבת העון ונשתייר ממנו כל שהוא כי לא היה כדאי בעון לקרוע אותו לגמרי ותפרו אחר כך ושב בתשובה ואחר כך הטיל בו ציצית הוא בחינת הרוח כנזכר אם הוא של צמר שרומז לדבר עבירה שחזר ממנה כשר לכוליה עלמא ואם הוא של שאר מינים היינו פשתן וכיוצא כי לפי שהוא יותר קל העון דרך לתפור ולשוב בדבר נקל בחוטים של אותו המין לא יתפור לדעת רש"י ר"ל מפני כי החטא כאשר הוא נקל בעיניו חיישינן שמא ישאיר מן החוט הוא החטא כנ"ל ואם נקרע מפני העון ותפרו על ידי התשובה ואח"כ הטיל בו ציצית הוא המשכת הרוח מלמעלה אצלו אע"ג כי לא השאיר חוטין מן החטא וזה לנו האות כי נמשך הרוח אצלו עכ"ז איכא לספוקי בענין התשובה שעשה:

[ו] התופר חתיכת בגד בכנפי הטלית היינו רמז למש"ה בגד בוגדים בגדו היינו אותו העון שנאמר בו בה' בגדו כי בנים זרים ילדו פשטיה דקרא על הבועל בת אל נכר ובדברי חז"ל כתוב לאמר כל הנוטל אשה לשם ממון עליו נאמר בה' בגדו וכו' ולכן לתקן הענין תופר חתיכת בגד בכנפי הטלית וכן מה שנוהגים לתפור סביב הנקב הוא העון שניקב בו הטלית ותופרין אותו לתקן אותו נקב שהציצית בחינת הרוח תלוי בו להעמיד אותו שלא יסתלק ולא יהיה נפגם ולכן אם הטלית הוא של משי כלומר אם אותו הגוף של זה האדם הוא מענג אותו במלבושים נאים וכיוצא ממשמש בעיניו מתלה בעקבו כך אחז"ל כשאדם ממשמש בעיניו מתלה בעקבו אמר יצה"ר הדין דידי הוא מה טעם ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו ולכן יש לחוש בדבר לדעת רש"י שלא תהא שום תפירה מדרכי התשובה למטה משלשה מעכבת דמאחר כי אדם זה מהלך באופן זה בלי ספק מתגאה ולכן יש לחוש שלא תהא שום תפירה מעכבת בשלש עונות החמורות כנ"ל ולמעלה מקשר גודל דהיינו שלא חטא בקשר של רשעים ולא בלשון הרע שנאמר בו גדולות שהוא שקול לע"ז ג"ע ש"ד החמורות כי אלו העונות הם חמורים ודבר קשה על האדם לשוב מהם ולתקן אותם:

ועתה אשוב אליך לבאר הדינים הללו בענין הנוגע למעל' וכך היה אומר מותר להתיר ציציות מטלית זה וליתנם בטלית אחר והוא כי מאחר שנתבאר כי ענין הטלית הוא נרמז במדה האחרונה שנאמר מכנף הארץ כנ"ל והציצי' הוא נרמז בבחינת הצדיק שנאמר צבי לצדיק דא צדיק חי עלמין כנזכר בזוהר אם כן לפי הנראה לעיני בשר כי אשר לא טוב עשה כל מי שמעביר הציצית מטלית זו ליתנם בטלית אחרת לפי שנראה שעושה פירוד בין הצדיקים חלילה ולא נכון לאפרשא יתהון לא בדיבורא ולא ברעיונא כדאיתא בזוהר כ"ש במעשה ולכן יאמר נא מותר להתיר ציצית הוא בחינת הצדיק חי עלמין מטלית זו בחינת המלכות שהוא קשור עמה וליתנם בטלית אחרת מדה אחרת כדלקמן מפני כי אדרבה עתה מתכוין לעשות יחוד אחד מחדש בין צדיק וצדק עצמם כאשר קושר אותם יחד וגם כי טלי' הראשונה נשארה בלי ציציות אין זה מעכב מאחר שכבר נעשה שם היחוד מתחלה כי הנה הא למה זה דומה לענין התפלה שנעשה היחוד באותה שעה בלבד וכן נמי בענין לימוד התורה נעשה היחוד על ידי לשון לימודים כדאיתא בזוהר והוא לשעה וכן נמי בציצית מאחר כי כבר נעשה המצוה בו לכן מותר להתיר הציצית ממנו ומה גם כי כבר נתבאר למעלה כי יש בחינ' טלי' במטטרון ביצירה שמתכסה ראשו ורובו של זה הקטן שנאמר ונער קטן נוהג בם וזה הטלית פעמים ניטל ממנו כמו כן נעשה דוגמא במתיר הציציות מטלית זו לטלית אחרת אבל שלא להניחם בבגד אחר לא לפי שנמצא שעושה פגם בצדיק חי עלמין וכנסת ישראל שהיו מחוברים יחד והפריד ביניהם חלילה:

אינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציצית וכו' איתא בזוהר פ' תרומ' דף קכ"ו בפסוק מי זאת הנשקפ' וז"ל מי זאת רזא דתרין עלמין מתחברן כחדא ודא הוא עולם ועולם מ"י הא אוקימנא דרגא עילאה לעילא וכו' ואקרי מי כד"א מי ברא אלה זא"ת דרגא תתאה לתתא עלמא תתאה ותרוייהו תרין עלמין בחיבורא חדא בקישורא חדא כחדא הנשקפה כד מתחברן תרוייהו כחדא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי מדת מ"י ומדת זא"ת הם תרין עלמין אמנם מה שאמר הנשקפה בלשון יחיד היינו כד מתחברן כחדא ולקמן אמר בדף הנ"ל יעקב שלימא חבר לון כחדא לעילא וחבר לון כחדא לתתא ומתמן נפקו תריסר שבטין קדישין כגוונא דלעילא הנה מבואר מדברי המאמר כי מדבר בסוד לאה ורחל והנה כבר נתבאר כי הטלית הוא סוד הארץ עליונה שנאמר מכנף הארץ כדאיתא בזוהר ולכן יאמר נא אינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציצית שהוא הצדיק מחובר עם הצדקת ולתפרו בבגד אחר רוצה לומר שלא תחשוב דמאח' כי התרין עלמין הנק' מי זאת הם מתחברים יחד בסוד מ"ש הנשקפה תחשוב כי כן יהיה החיבור שלהם תמידי לעולם אינו כן שהרי הדוגמא שלהם בגשמי היו לאה ורחל שני גופים חלוקים ועוד ענין אחר בענין התפירה כי כאשר הוא תופר שניהם יחד אע"ג כי יש להם ציצית אחד הם דוגמא של יעקב שחבר יתהון כחדא אמנם כזה הם זו למעלה מזו כמ"ש המאמר שהם תרין עלמין עילאה ותתאה וכאשר הם מתחברי' רוצה לומר מתחבר בחינה של עולם העליון הבחינה תחתונה שבה עם המדה האחרונה רחל עם הבחינה עליונה שבה נעשים מדה אחת אבל בזה הוא תופר שניהם מזו על זו ולכן אינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציציות ולתופרו בבגד אחר והטעם משום דעל כנפי בגדיהם בעינן והכנף האחד לא היה בבגד זה בשעת עשיה כי כאשר מעביר הציצית דרך הנקב של הטלית נעשה היחוד כנ"ל ובגד האחרון לא היה לו יחוד זה כלל:

טלית מצוייצת כהלכתה שחלקוה לשתים וכו' הוא הדבר הנאמר במאמר כי הם סוד תרין עלמין ואמר הנשקפה לפי דמתחברן כחדא ויעקב הוא המחבר אותם כאמור והיינו מ"ש טלית מצוייצת כהלכתה הוא בסוד המדה האחרונה שנאמר מכנף הארץ שהיתה מצוייצת ומחוברת עם הציצית הוא בסוד יעקב הצדיק שחלקוה לשתים כי זה הוא סוד הסימנים שנתנה רחל ללאה דהיינו כי על ידי כך נכנית לאה עולם העליון והיינו טלית שחלקוה לשתים הם שתי אחיות הנזכר ובכל חלק יש בו שיעור להתעטף שהרי יעקב מתחבר עם כל אחת מהם ונשאר לכל אחת ציצית אחת או שתים דהיינו בסוד הצדיק חי עלמין כאשר נתבאר במקום אחר כי יוסף הצדיק נמצא בו שני בחינות כדאיתא בזוהר דסליק ואתעטר בתרין גוונין בתחלה נער ולבסוף יפה תאר היינו מש"ה יוסף בן שבע עשרה שנה וכו' ונאמר ויוסף בן שלשים שנה ולכן אין בזה משום תעשה ולא מן העשוי שהרי כך היה מעיקרא בשורש העליון כדבר האמור:

נקרע הטלית תוך שלשה אצבעות סמוך לשפת הכנף וכו' הנה נתבאר ממאמר הנזכר פרש' שלח לך דבעינן שלשה אצבעות משום דאין בגד חשוב פחות משלשה והטעם הוא כי מאחר שהטלית הוא רמז לכלה הנה כלתא דא לעולם הוא מתאחזת בשלשה אבות כדאיתא בתיקונים ובפרט בעת היחוד שנאמר שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ואחר כך מכניסין בה הציצית חי עלמין ולכן כאשר נקרע תוך שלשה אצבעות סמוך לשפת הכנף אשר שם הוא הציצית תלוי סוד הצדיק אינו רשאי לתופרו לפירוש רש"י ז"ל דחיישינן שישתייר מחוט התפירה ויניחנו ויוסיף עליו שבעה חוטין לשם ציצית כי הנה לא נעלם מעין הקורא ספר כי העיקר הוא מ"ש אינו רשאי סתם אמנם כל אחד נותן טעם אחר כך כפי סברתו ולכן עיקר הדבר הוא כי אינו רשאי לתפרו והיינו מפני כי מאחר אשר הציצית שם היינו משחז"ל כל זמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה פנה משם פנה זיוה פנה הודה וכו' מאחר כי הצדיק נמצא שם אין רשאי לתפור ולחבר כלום לפי שנראה העדר חלילה בערך הצדיק אמנם לפירוש רש"י ז"ל דאמר דחיישינן שישתייר מחוט התפירה הרמז בזה יהיה לאותו החוט של אאע"ה התופר והמחבר כל המדות וכאשר מוסיף עליו שבעה חוטין הם כנגד השבעה מדות ועשה אותם לשם ציצית נמצא שעשה פגם בסוד הצדיק הוא הציצית לפי כי אין זה ציצית ולטעם זה אפילו נקרע כל שהוא לא יתפור מפני שעושה פגם במדת הצדיק ולפי זה טלית של צמר שנקרעה תוך שלשה מותר לתפור האידנא דאין דרך לתפור בחוטי צמר שהרמז של הצמר הוא בסוד עמר נקי והוא עליון מאד כנודע מן הזוהר באדרא רבא אמנם רב עמרם פירש דטעמא משום דנקרע תוך שלשה לית ביה תורת בגד כנזכר לעיל מלשון הזוהר דבגד חשוב תוך שלשה ולכן כמאן דליתיה דמי ואף על גב דתפריה כמאן דפסיק חשיב לפי כי אין מקום לצדיק שהוא הציצית להיות מתחבר שם ואי עביד ציצית לא פטר לטלית כאמור ולפירוש זה אם נקרע ונשתייר בו כל שהוא כשר שהרי יש שם נמצא בית קיבול לצדיק ויש אומרים דלרב עמרם לא נפסל אלא ציצית שהיה בו בעת שתפרו לפי כי אז אינו מועיל כלום לענין יחוד אבל אם תפרו וחברו ואחר כך הטיל בו ציצית כשר לפי כי על ידי כן אז נעשה היחוד בין צדיק וצדק מחדש וירא שמים יצא את כולם היכא דאפשר לקיים מ"ש התנא וכל מעשיך יהיו לשם שמים כנזכר:

אם נקרע מנקב שהציצית תלוי בו ולמטה כי זה הוא מורה כי הגיע קצת העדר בצדק למעלה באותו פתח השער שבה כנ"ל ולכן אם קדם הטלת ציצי' לקרע כי זה מורה שנעשה החיבור בין צדיק וצדק מתחלה בענין נאות כראוי לפי שאותו ציצי' הוא בחינ' הצדיק כאמו' שם היה בשע' הקרע ולכן כשר לפי כי ענין זה יהיה הרמז בו לסוד קריע' ים סוף שהוא בסוד אילת השחר והבן ולכן כשר שהנה הם מתחברים יחדיו אבל אם נקרע ונשתייר ממנו כל שהוא ותפרו וחיברו ואחר כך הטיל בו ציצי' אם הוא של צמר כשר לכולי' עלמא לפי כי קרע זה הגור' אתו הוא אותה בחינה עליונה שהוא בחינ' עמר נקי ואם הוא של שאר מינים שדרך לתפור בחוטים של אותו המין לא יתפור לדע' רש"י לפי כי ימצא העדר בסוד הצדיק ע"י מעשיו כנ"ל ואם נקרע ותפרו ואח"כ הטיל בו ציצי' איכא לספוקי:

התופר חתיכ' בגד בכנפי הטלי' וכו' מאחר שהנחנו שכנף הטלי' הוא בסוד הכלה שנאמר מכנף הארץ זו ארץ החיים ולכן יאמר נא התופר חתיכ' בגד בכנפי הטלי' וכן מה שנוהגים לתפור סביב הנקב שהציצי' בו שהוא בסוד הכלה מקום שמתחבר הצדיק עמה דרך אותו הנקב סוד שער ציון שנאמר בו שער החצר הפנימי יהיה סגור והבגד הוא יהיה בסוד העד שלה שנאמר בו ופרשו השמלה וכו' ולכן אם הטלי' של משי ותופרו בחוט של משי יש לחוש בדבר לדעת רש"י שלא תהא שום תפיר' וחיבור למט' משלש' לפי כי הם המדו' שהכל' היא מתחבר' עמהם שלכן בגד חשוב אינו פחו' מג' ולא למעל' מקשר גודל בסוד הצדיק שהרי כל אלו הדברים גדולים הם ואין ראוי להאריך בהם ולכן אע"ג כי לפי הנרא' לעיני בשר הם דברים קלים הזהיר בהם שכרו מרובה לפי כי כונתו לשמים לייחד שמו של הקב"ה ולכן אחז"ל במדה שהאדם מודד בה מודדין לו כנזכר בזוהר ובתיקונים:

תוכן העניינים

מקור חיים - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה