מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן ו
[א] הנה כל הפירושים הללו כלם נכוחים למבין אמתיים ורובם מדברי חז"ל במדרש אמנם תקנות הראשונים וסידור מליהם לא כונה אחת בלבד נתכוונו כי רוח ה' נוססה בם כי לכן הם נקראים סופרים עד מקום כי בעלי החכמה האלהית התנאים ר"י ורבי יוסי הם משבחים אותם כדאיתא בזוהר פ' תרומה קמ"ו וז"ל מלין אלין סליק לון לבוצינא קדישא דאיהו מתקן תבשילין מתיקין וכו' ואיתא פ' בלק דף קצ"ו וז"ל כמה מתיקין מילין עתיקין דסדרו קדמאי ואנן כד טעמין לון לא יכלין למיכל וכו' והנה איתא בזוהר פרשת תרומה דף קמ"ד: ז"ל ותנינן ביומא תניינא לעובדא דבראשית דאתברי ביה גיהנם אתעביד חד גופא ברזא דאדם ואינון שייפין ממנן דמתקרבין לאשא מתין ומהדרן כמלקדמין. ודא בגין דאתקריבו לגביה האי חוייא ואיהו אדם קדמאה דאתפתא גו משכנא בהאי חוייא ועל דא מית וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי יש בחינה למעלה רוחנית ונודע אשר הוא אדם דשייך ביה ביטול ומיתה ובזה האדם יצדק כל הכתוב בברכה זו על פי הסוד דהיינו מ"ש אשר יצר את האדם בחכמה רמז לזה האדם והוא בחכמה נפלאה והתבונן כי אין הכונה להגיד על האדם הגשמי כי דבר פשוט הוא אמנם הרצון לומר כי יש דוגמא לאדם זה הגשמי אדם ג"כ לעומתו למעלה כי הבריאה של אדם זה בו שייך בעצם כל אלו החלוקות כמשמען וכפי פשוטן מבלי שיצטרך לדחוק עצמינו על כל אלה הפירושים ואע"ג כי אמתיים הם כאמור עכ"ז באדם זה הרוחני הכל הוא צודק בעצם ומה שאמר בנוסח הברכה אשר יצר את האדם מלת את היינו לרבות הנקבה נמי כי כן אדם זה האמור נוצר אדם כלול זכר ונקבה כדאיתא בלשון זה המאמר וז"ל ותא חזי והכי אוליפנא כל מה דעבד קב"ה עילא ותתא כלא ברזא דדכר ונוקבא איהו וכו' ובכל אתר אדם דכר ונוקבא איהו וכו' הנה עתה הדבר מבואר כי מ"ש את האד' היינו זכר ונקבה בסגנון אחד ברא אותם בחכמה עליונה נפלאה וברא בו נקבים ואע"ג כי עתה הוא אמר בלשון בריאה ובתחילה אמ' לשון יצירה אשר יצר את האדם הענין הוא מפני כי אלו הנקבים שהוא אומר לאו דווקא הם בענין היצירה אלא הם יותר עליונים ואמנם בענין האדם זכר בו ענין יצירה לרמוז על איזה בחינת אדם מדבר אמנם לענין הנקבים שנמשך בהם השפע והמזון נקט יותר למעלה לפי שהרי הוא אומר ב' פעמים נקבים נקבים והרצון אינו בלבד על הנקבים שהם דוחים את המותרות אלא ג"כ על הנקבים העליונים שרומז לעינים ואזנים וכו' ולכן זכר בהם לשון בריאה ואיתא בזוהר באדרא רבא בענין עינא פקיחא דלית גבינין על ההוא עינא לא סתים אפילו רגעא חדא וכו' ואל תחשוב כי מאמר זה מדבר למעלה עמוק עמוק מי ימצאנו ואין שייך ענין זה זולת בעולם האצילות בלבד אינו כן כי יש לדעת כי אפילו בפרטים של עולם העשיה יש דוגמא לזה לא יעדר דבר ובכן יצדק מ"ש בברכה שאם יסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת כי כן הוא באמת אם יסתם זה העין שעה אחת היה העולם מתבטל אמנם עם זה תשכיל ותדע ממוצא דבר זה מ"ש שאם יסתם ואינו אומר יסגר לפי כי הנקב של העין הנז' אין שם עפעפים פועלים כלל ולכן אינו צודק לומר אלא שאם יסתם דאולי אי אפשר להתקיים וגם בזה יצדק הנוסח' שאמר אחד מהם לפי כי בזה ירמוז לאותו עין אחת הנז' שהיא פתוחה תמיד בסוד עינא פקיחא כי אין צודק לומר בבחינה זו שתי עינים וכן נמי אמר שאם יפתח אחד מהם היינו נמי על הנקב שהוא דוחה את המותרות משם כדאיתא בזוהר פ' בלק בפ' במשעול הכרמים באותו הנקב עליון שיוצא ממנו התמצית לאתזנא כל אינון ממנן דלעילא וכל אינון כתרין תתאין והנה השפע הזה שהוא יורד אל העולמות בלי ספק אם יפסק אפילו רגע אחד מיד הכל הם מתבטלים ונפסדים ולכן סיים בה הכי רופא כל בשר לומר דלא שייך בכל השינויים הללו הנז' בהם ענין רפואה שהוא הפך החולי זולת באדם זה הגשמי שהוא נקרא בשר שנאמר אדם כי יהיה בעור בשרו אמנם למעלה אע"ג כי שייך לומר כינוי בשר אמנם אעפ"י כן אינו צודק לומר חולי ורפואה בעצם אדם זולת באדם הגשמי והיינו מ"ש ומפליא לעשות דמיירי בענין העשיה כי בחלוקה זו כל אלה הדברים הם ענין פלא בשני מיני מציאות האחד הוא איך בגוף הגשמי מעט הכמות כלל בו הבורא ית' שמו כל אלו הדברים וכמה עולמות נכללים בניתוח האיברים שבם שבעה ככבי לכת והמזלות והוא פלאי ועוד שנית היות כל זה בבחינת רוחניות למעלה והוא יתברך על ידי ההשתלשלות הכין הכל להיות נמצא בבחינה גשמית שהוא מן הקצה אל הקצה מדבר שהוא חי בלתי תכלית הגיע הדוגמא שלו לדבר הווה ונפסד ודאי מפליא לעשות והכל הוא על ידי אותו נתיב עליון הנאמר עליו והוא פלאי כדאיתא בספר יצירה בל"ב נתיבות פלאות חכמה וכו' ועוד יבא הרמז למה ששנינו בעשרה מאמרות נברא העולם וכו' והאדם הוא עולם קטן ויש בו דוגמת עשרה דברים פנימיים הוא משחז"ל בויקרא רבה עשרה דברים משמשים את הנפש וכו' ובחיצוניות עשרה נקבים העינים והאזנים וכו' ויש נקבים פנימיים שהמזון עובר בהם כמשחז"ל נמצא שיש באדם נקבים נקבים שני מיני נקבים ויש שהם חלולים חלולים נמי מבית ומחוץ ובכול' שייך לומר שאם יסתם אחד או יפתח אחד אי אפשר להתקיים בריאת האדם ולמה נברא כן דבשלמא הגוף יש צורך לכל הדברים הללו אבל באיברים הפנימיים במאמר אחד יכול להבראות ויהיה הפנימי דבר פשוט אלא לתת שכר טוב לצדיקים כי על ידי מעשיהם הם מקיימי' עצמן ונחשב להם שמקיימין עולמות העליונים שנברא בעשרה מאמרות וההפך ברשעים נחשב להם שהם מאבדים עולמות העליונים ולכן נפרעים מן החומר נמי בענין סיבות זה וכל זה הוא פלאי כאמור: והתכלית מן השבח הזה שיהיה האדם מתבונן בבריאתו והרכבתו לדעת מהות עבודתו כמ"ש דהע"ה דע את אלהי אביך ועבדהו דאיך יתכן להיות האדם יודע את אלהי אבותיו אם לא כי מן הפעולות יוודעו הכחות ועוד עיקר שני כי יסיר לבו מפניות זרות מן המינים שהם מכמה מינים וכאשר יתבונן בהוויתו וקיומו יראה כי מוכרח הוא להאמין כי הבורא יתברך הוא השגיח בשפלים ולא בהשגחה אחת על כל הנבראים כאחת אלא גם משגיח על הפרטים להעמיד אותם ולקיים אותם כפי מה שיתראה בחכמתו ובעיני השגחתו ובכל השינוים או דברים המתחדשים יאמין כי הם בהשגחה כמשחז"ל אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה והשלישית יותר בה הוא העיקר כאשר יתבונן כי הוא הווה ונפסד בעל תכלית אם ישתנה אבר אחד מאיבריו אלו שלא לפעול פעולתו בהתמדה או אם ירבה הפעולה ההיא ביותר מן הראוי תכף ונפל למשכב או ימות בלא עתו ולכן מתחייב להסתכל בבריאות גופו כדאיתא בב"ר ז"ל ויהי האדם לנפש חיה אמר הקב"ה לאדם זה נשמה שנתתי בך אל תמקמק אותה החייה אותה ולא יאכל דבר המזיק המתוק לחיך ולא ירבה בתאוות הזמן כי הם מפסידים גופו והוייתו ואין זה כוונת הבורא יתברך ומזה ימשך כי כל מעשה האדם יהיה לשמו של הקב"ה לפי כי יעריך האיברים אשר נכללים בו לענפים מן השרשים העליונים שהם נצחיים והנפש שבתוכם מורכבת בהם הוא חלק אלוה ממעל כמשחז"ל ויפח באפיו נשמת חיים אין אדם נופח אלא ממה שבתוכו וזה יהיה סיבה לשלימות גופו ונשמתו לעבוד עבודתו יתברך כי כאשר יעמיק האדם במחשבות טהורות הללו יבין כי הרכבתו הוא דוגמת משכן להשראת שכינה על ידי אמצעות הנפש והתורה והמצוה והעבודה כל אלה חברו אל עמק המחשבה כך ימשיך עליו הקדושה העליונ' ומקיים מש"ה בכל דרכך דעהו כלומר בדרכים שהאדם מתנהג בהם על ידי פעולת איבריו פנימיים וחיצוניים כנז' הם סיבה לידיעת ה' ולכן אמר דעהו דשייך בזה ידיעה אמיתית והיינו דע את אלהי אביך כנ"ל:
[ב] יש נוהגין להמתין לברך ענ"י וכו' והוא מנהג שאין לו שחר אינו דומה לשאר הברכות לפי שברכת הנטילה הוא גמר הענין וכמעט אפשר שלא תלך רוח רעה השורה על הידים אם אינו מברך תכף לפי כי העיקר הוא להזכיר עליו שם שמים דבהכי רוח הולך ולא ישוב וזה לך האות מעשה דפלימו ע"ה שאמר לו השטן שיאמר פ' יגער ה' בך השטן כנז' במקומו ולכן צריך לברך תכף והיינו נמי משחז"ל תכף לנטילה ברכה ויותר שייך בנטילה זו מטעם האמור:
[ג] ברכת אלהי נשמה אינה פותחת בברוך וכו' ולכן אע"ג שהמתין אחר נ"י זמן מה יכול לברך אותה אח"כ:
[ד] יש נוהגין שאחר שבירך ברכות השחר וענו אחריו אמן וכו' מנהג נכון הוא והשכר שלו מרובה כדאיתא בזוהר פ' עקב דף רע"א. וז"ל כד סלקין אינון ברכאן מתתא לית פתחא ופתחא לעילא. ולית ממנא לעילא דלא פתח כל אינון פתחין ומכרזי ואמרי בכל אינון רקיעין דא איהו דורונא דמלכא דשדר פ' דא איהו דורונא בקיומא כדקא יאות. ומאן איהו ברכה דאתיבו עלה אמן וכו' ואמנם צריך לכוין בו כדאיתא שם ועל רזא דא כתיב כי מכבדי אכבד בעלמא דאתי מאי ובוזי יקלו מאן דלא ידע לייחדא שמא קדישא ולקשרא קשרא דמהימנותא ולאמשכא ברכאן לאתר דאצטריך ולאוקיר שמא דמאריה וכל מאן דלא ידע לאוקיר שמא דמאריה טב ליה דלא אברי אמר ר' יהודה ובוזי יקלו מאן דלא ידע לאוקיר שמא דמאריה ולא אתכוון באמן דתנינן גדול העונה אמן יותר מן המברך והא אוקימנא קמיה דר"ש דאמן משיך ברכאן ממבועא למלכא וממלכא למטרוניתא וכו' וכדאיתא במדרש פתחו שערים ויבא גוי צדיק שאומר אמן ובילקוט דבר נפלא כי הרשעים שבשאול תחתית אינם עולים אלא בעבור שעונים אמן אחר הקדיש שאומר זרובבל בן שאלתיאל ע"ש אמנם זה יהיה למי שיעמוד בבקר אומר הברכות בב"ה אמנם השרידים אשר ה' קורא אשר משכימים לעסוק בלילה בתורה מחצות ואילך הם אומרים כל הברכות קודם שיעסקו בתורה ובפרט מי שרגיל לבכות על חורבן ב"ה ולעשות אז התיקון כנודע ויבא במקומו בע"ה הנה הוא צריך לברך בתחילה כל הברכות וברכות התורה ואחר כך יעשה סדר התיקון ואחר כך ילמוד בתורה עד אור הבקר כדלקמן וכאשר יבא לב"ה ישתדל לענות אמן אחר המברכים כי כן אמרו דורשי רשומות כי האדם צריך לענות תשעים אמנים ונתנו סימן לדבר כי יעשה האדם בעצמו סימן צדיק והם תשעים אמנים ארבעה קדושות עשרה קדישים מאה ברכות ובתיקונים שם נאמר סימן צדקה ע"ש ובזה יזכה האדם להשלים רוחו ונשמתו וחי בהם להקרא צדיק באמת ואיתא בזוהר פ' נשא דף קמ"ו: וז"ל אמר ר' יצחק בעי קב"ה דיתברכון עילאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עילאי על ידא דתתאי וכו' ולכן אשרי אדם יחזיק בדרכי ה' שיזכה לו ולכל העולם: