מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן ה
[א] בלי ספק כי טוב לכוין האדם בברכות כשהוא מברך להקב"ה בפירוש המלות בסגנון זה ומה גם כאשר יזכור השם יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל ויכוין בכתיבתו ביו"ד ה"א כי כן אחז"ל בב"ר ויקר' האדם שמות לכל הבהמה ולכל החיה וכו' א"ל הקב"ה ואני מה שמי אמר לו אדני אמר לו למה. אמר לו לפי שאתה אדון על הכל הה"ד אני ה' הוא שמי הוא השם שקרא לי אדם הראשון והמשכיל יראה כי זה השם כתוב הויה ואיך הוא אומר הוא השם שקרא לי א"ה אלא הענין הוא כי כאשר קרא שם א"ה להקב"ה לא הוציא מפיו זולת שם אדני ולכן שאל לו הקב"ה היות כוונתו מה בלבו שהיה הרצון בשם הויה ויבטא בשפתיו אדני לכן אמר לו למה קראת לי אדני ואין פיך ולבך שוים א"ל מפני שאתה אדון על הכל ובשם הויה ר"ל ממצי' הויות והרי כמה הויות ממציאי' הויות אחרות אמנם שם זה עדיף לומר שאתה אדון על הכל הה"ד אני ה' ר"ל מלת אני הוא בגי' אדני וה' שניהם הוא שמי שקרא לי א"ה שניהם כאחת ה' במחשבה ואני שהוא אדני בביטוי פה ויש לי לתת רמז דבר ממש"ה ויקרא האדם שמות וכו' ולאדם בטעם גדול ופנה למעלה לרמוז כי כמו שקרא שמות לכל ג"כ קרא שם ולאדם שנאמר בו כמראה אדם על דמות הכסא קרא לו שם ושם אדם היינו שם הויה כי הוא בגי' אדם ולכן יכוין שהיה והווה ויהיה והמצי' כל ההויות ובקריאתו יכון בשם אדני שהוא אדון על הכל ובמלת אלהים יכוין שהוא ברא העולם בשם זה שנאמר בראשית ברא אלהי' להודיע שהוא התקיף בעל היכולת ובעל כל הכחות שנבראו בעולם אמנם כוונת אלו הם למי שאין יכולת בדעתו לחשוב מחשבות מלבד אלה אז יתרצה בזה והיה קטון וגדול נער וזקן זה שקנה חכמ' כלם שוים כי יסמוך דעתו למ"ש בזוהר פ' יתרו דף צ"ג: וז"ל ובעובדא דלתתא לשמה אסתלק עובדא לעילא ואתתקן כדקא יאות. כגוונא דא בעובדא דגופא אתתקן עובדא דנפשא בההוא רעותא דהא קב"ה בעי לבא ורעותא דבר נש. ואפילו הכי אי לאו תמן רעותא דלבא דאיהו עיקרא דכולא על דא צלי דוד ואמר ומעשה ידינו כוננה עלינו וכו' מאי כוננה עלינו כוננה ואתקין תיקונך לעילא כדקא יאות. עלינו אע"ג דלית אנן ידעין לשואה רעותא אלא עובדא בלחודוי מעשה ידינו כוננהו לההוא דרגא דאצטריך לאתתקנא וכו' והנה מבואר מזה המאמר כי מאחר שאין האדם יודע לכוין יותר מקבלו הקב"ה אמנם זה יהיה למי שאין בלבו הכנה והבנה בדעתו לכוין יותר אבל אם הוא פקח ויש רוחב בדעתו להשיג יותר ולכוין במשכלו' נק' עבריין ועונשו גדול דהא איתא בזוהר פ' תרומה דף קס"א: וז"ל בשעתא דסליק ברעותא דקב"ה למברי אדם קאים קמיה דיוקניה וקיומיה כמה דאיהו בהאי עלמא ואפילו כל אינון בני עלמא עד לא ייתון בהאי עלמא וכו' ובשעתא דזמינין לנחתא בהאי עלמא קארי קב"ה לחד ממנא דמני קב"ה ברשותיה כל נשמתין דזמינין לנחתא בהאי עלמא וא"ל זיל אייתי לי רוח פלוני בההיא שעתא אתיא ההוא נשמתא מתלבש' בלבושא דהאי עלמא וההוא ממנא אחזי לה קמי מלכא קדישא קב"ה אמר לה ואומי לה דכד תיחות להאי עלמא דתשתדל באוריי' למנדע ליה ולמנדע ברזא דמהימנותא. דכל מאן דהוי בהאי עלמא ולא אשתדל למנדע ליה טב ליה דלא יתברי וכו' הה"ד אתה הראת לדעת אתחזיאת על ידא דההוא ממנא קמיה קב"ה לדעת וכו' מהו למנדע כי ה' הוא האלהים וכו' למדנו מזה המאמר כי העובר על זה הוא עובר על השבועה וענשו גדול כדאיתא בזהר פ' פקודי דף רמ"ז:
וז"ל האי חיותא יופיא"ל שמיה ואיהי קיימא בכל רזי דחכמתא וכו' כד נשמתא סלקא לגביה כדין שאל לה ברזא דחכמתא דמאריה וכפום האי חכמתא דרדיף אבתרה ואדבק הכי יהבי ליה אגריה ואי יכול לאדבקא ולא אדבק דחי לה לבר ולא עיילא וקיימא תחות ההוא היכלא בכסיפו. וכד נטלי גדפייהו אינון שרפים דתחות' כדין כלהו בטשי בנדפייהו ואוקדו לה עכל"ה הנה הדבר מבואר מזה המאמר כי מי שיש יכולת בדעתו להתבונן ומתרשל עונשו הרבה ואיהו דאפסיד אנפשיה ואיתא נמי בזוהר פ' ויקהל דף ר"י: וז"ל כד סלק' נשמת' בההוא פתחא דרקיעא לעילא אזדמנן לה לבושין אחרנין יקירין עילאין דאינון מרעותא וכונה דלבא באורייתא ובצלותא כד סלקא מתעטרא מההוא עטרא מאן דמתעטר ואשתאר חולקיה לההוא בר נש ואתעביד מניה לבושין דנהורא לאתלבשא בהו נשמתא לסלקא לעילא ואף על גב דאוקמוה דאינון לבושין בעובדין תליין אלין לא תליין אלא ברעותא דרוחא כמה דאתמר לקיימא גו מלאכין רוחין קדישין ודא איהו ברירו דמלה. ובוצינא קדישא אוליף מן אליהו הכא ז"ל הנה מבואר הדבר מן המאמר כי על ידי הכונה טובה בתורה ותפילה נעשה לאדם לבושים עליונים מנהורא לחלק הנשמה לעמוד לפני הקב"ה בערך המלאכים ולכן מי שאינו מתכוין כפי הראוי בשמות הקדש מלבד שגורם העדר חלילה מתחסר הוא מאותם לבושים דנהורא ולכן עונשו גדול כנ"ל במאמר הקודם כי על המכוין כראוי נאמר אשרי אדם מצא חכמה כנז' במאמר הקוד' בזוהר והיינו מאי דסמיך ליה כי טוב סחרה מסחר כסף וכו' וכי צריכא למימר אלא הרי קאמר טוב סחרה בסגנון זה בכונה בתורה יותר מסחר כסף של המחזיק ביד עומלי תורה דאע"ג שנאמר בצל החכמה בצל הכסף היינו לענין הצל והחופה שעתיד לעשות הקב"ה להם אבל לא כן יהיה שותף המחזיק עם המכוין בתורה באותם לבושים כמש"ה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה כי אינו נשרף על ידי אש השרפים כאמור ויש רמז במ"ש מצא חכמה כי מצא הוא רמז למלאך שמשמיע תלמודו לפניו יופיא"ל בגי' מוצא חכמה ולכן אם תרצה להיות מיראי ה' וחשבי שמו כדאיתא בזוהר מלשון וחשב האפוד התבונן מ"ש בזוהר פ' עקב דף רע"א ברזא דברכאן כמה טובה כפולה גורם האדם המתכוין לו ולכל העולמות ומכריזין בכל העולמות דא איהו דורונא דשדר פ' ואין להאריך בדברים פשוטים: