מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן ד
[א] מים הפסולים לנטילת ידים לסעודה כשרים לנטילת ידים לתפילה וכו' והענין כי הנה כונות המים הללו היינו כדי להעביר אותה טומאה של סטרא אחרא ששרתה על הידים וטמאה אותם ולכן הם עדיין עומדים בטומאתן עד שפוך מים עליהם והם נטהרים ולכן על ידי איזה מים מספיק לפי כי הנה נתבאר כי ברית כרות' למים לטהר את האדם מטומאתו אבל נטילת ידים דאכילה יש בהם כונה אחרת כדי להמשיך מים מן הקדושה העליונה על הידים כאשר רוחץ אותם לאכול לחם כאשר יבא במקומו בע"ה כמשחז"ל בשעה שתיקן שלמה נטילת ידים יצאה בת קול ואמר' בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ולכן יאמר כי מים פסולים יש מי שאומר דלא מברך עלייהו כי מאחר שהנחנו כי אין הרצון בנטילה זו רק לדחות רוח הטומאה ולהעביר אותה מן הידים שלכן סבר דסגי במים הפסולים א"כ נפקא מינה כי אין ראוי לברך עליהם לפי כי הברכה העיקר שלה היא לעורר ולהעלות למעלה אור חוזר על ידי הברכה ובכן נמשך הטהרה מלמעלה למטה בסוד אור ישר ומאחר כי מים הללו אינן ראוים להמשיך טהרה וקדושה זולת להעביר הטומאה והטינוף לכן אין לברך עליהם ואמנם טוב שישתדל שיהיו לו מים כשרים ויברך עליהם כדמשמע מן הזוהר ממאמר הנזכר נטלא דמיא הוה קמייהו וכו' אמנם אם לא נזדמן לו מים כשרים מברך על הפסולים מאחר דברית כרותה למים כנזכר ויש טעם לדבר:
[ב] ידקדק לערות עליהם מים ג"פ וכו' מפני כי כך אחז"ל רוח זו בת מלך הוא ולכן צריך לערות עליהם שלשה פעמים בסירוגין שלשה פעמים והיינו שיטול הכלי של מים בתחילה ביד ימין והוא נותן הכלי ביד שמאל וזהו כענין מי שהוא נותן רשות לשמאל והשמאל מערה המים על יד הימין בתחילה ואחר כך יד ימין לאחר שנטהר מערה ושופך המים על יד השמאל ואחר כך חוזר ונותן הכלי ליד שמאל והוא שופך המים על יד הימין ונותן הכלי ליד ימין והוא חוזר ומערה מים על יד שמאל אח"כ יד של שמאל נותן מים ביד ימין ומשפשף השתי ידים יחדיו הדק היטב נמצא כי מערה על כל יד משתיהן שלשה פעמי' וכן איתא בזוהר ועיקר הדבר הוא לרמוז מש"ה ועתה יגדל נא כח ה' ושני פעמים י"ד בגי' כח בימין וכ"ח בשמאל וכ"ח שלישי באמצעות שתי ידים לפי כי אין יותר משלשה מיני כח והם מפורשים בספר התיקונים ולכן תכוין בהם כי העיקר הוא על ידי הכונה כאמור ולכן כך צריך לערות עליהם בסגנון זה כדי להעביר מהם רוח רעה ששורה עליהם מפני כי בת מלך היא כשחז"ל והכל על ידי הכונה כנזכר:
[ג] לא יגע בידו קודם נטילה לפה ולא לחוטם ולא לאזנים ולא לעינים וטעם הדבר כבר נתבאר למעלה מפני כי בכל אלו המקומות שורה רוח רעה על האדם להתאחז מהם ולינק משם מפני כי שם מתגלים שורש הדינים מבוצינא דקרדינותא כנזכר שם ולא תקשה לך מידי משחז"ל כי הנוגע קודם נטילה בעינים או לאוזן וכו' נעשה עור וחרש וכיוצא והרי אינו כן בחוש כי הענין הוא בתורה כמו שאמר הכתוב מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח והנוגע באחת מאלה נעשה סומא וחרש בתורה באותו היום כי לא יבין שמועה ולא מה שישמע בתורה:
[ד] אפילו מי שנטל ידיו לא ימשמש בפי הטבעת תמיד וכו' ראוי להתבונן האדם מ"ש רבינו הקדוש כי מעולם לא הכניס ידו למטה מאבנטו ויש סוד בדבר אדבר בו בקצרה והענין מיוסד על מ"ש בזוהר פקודי דף רכ"ז וז"ל וכסף פקודי העדה בגין דהאי כל מה דאתפשט' לתת' הכי הוא טב ואף על גב דלאו איהו בארמות' אבל דהבא כל מה דאתפשט לתתא כלא הוא לביש דא אתפשט לטב ודא אתפשט לביש ובגין כך דא אצטריך לארמ' ארמות' ולאסתלקא לעילא ודא אצטריך לאתפשטא לתתא ולכל סטרין בגין דכלהו קאים לטב וכו' הנה נתבאר מדברי המאמר כי חלק הזהב כל מה שהוא מתפשט למטה הוא רע והטעם מפני כי הוא בסוד הדין וכל בחינות שהם של דין כל מה שהם יורדים ומתפשטים למטה סטרא אחרא נאחז בהם עד מקום ששם הם אלהים אחרים וכבר נתבאר למעלה כי כוחות הדין נתגלו בחמשה מקומות בחוטמא בפומא בידין ברגלין ולכן מפני שהוא היה יודע כי הידים בהם מתגלים הדינים ולכן לא היה מוריד ידיו למטה כדי שלא יתאחזו משם סטרא אחרא ולכן נקרא קדוש מפני שלא הי' אחיזה לסטרא אחרא בו כלל ועיקר ולכן יום שמת רבי בטלה כהונה לפי כי לא היה דבוק בו שום טומאה ולכן מזה נלמד כי נזק גדול עושה לעצמו האדם כאשר ממשמש תמיד בפי הטבעת בידו וזה לך האות ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן ולא נעלם ממך משחז"ל כל מקום שנא' במגילה המלך סתם משמש קדש וחול ולכן אין ראוי להוריד הידים למטה מפני שהיד משמש לדבר מצוה הוא סוד משחז"ל תמר מיעכה באצבע ולכן מעוכות של בית רבי תמר שמן ובזה תבין מ"ש בזוהר פ' בלק דף תפ"ו וז"ל והבריח התיכון באמצעיתא רב ועילאה מכלא ביה קיימין שאר אחרנין וכו' וברית קדישא אתער בחמש אצבען דידא ומלה תימ' הוא על מה דאמרת. ועל דא כל ברכאן דכהנ' באצבען תליין פרישו דידא דמשה על דא הוה כי כל דא אית בהו לית דינא למהוי בנקיו כד מברכין להו להקב"ה בגין דבהו ובדוגמא דידהון מתברך שמא קדישא עכ"ל והנה הדבר מבואר מן המאמר מ"ש לא ימשמש בפי הטבעת והסיבה לזה כפי פשוטו שלא יביאנו לידי תחתוניות ואמנם כפי מה שנתבאר הסוד של הענין יהיה נמי מה שנתבאר למעלה כי זה רמז למדרגות תחתונות של גיהנם הנקרא שאול תחתית והיינו הסוד בזה מפני שמתאחז בו סטרא אחרא סטרא דמסאבא שהם בסוף כל העולמות בתחתית אדם דעשיה ולכן יזהר ביותר:
[ד] ולא יגע במקום הקזה נמי מן הטעם הנזכר שהרי אחד מן המקומות אשר מתפשטים שם הדינים הוא בזרוע כנזכר במאמר באדרא רבה ואע"ג כי כאשר הדינים בזרוע הם מכוסים שם עתה מפני שהקיז דם נתגלה הדין דם שפך ולכן יכול להתאחז משם הקליפה ולכן צריך נטילה המקיז דם כדלקמן ולכן משמוש היד מזיק לחבורה כאמור:
[ה] לא יגע בגיגית מפני שמשמוש היד מפסיד השכר והנה דין זה גם הוא על דרך הנ"ל מפני כי השכר הוא בחינת דין בערך של יין ויותר שנאמר יין ושכר אל תשת והיד הוא מוכן להפסיד כי הנה נתבאר כי שם מגלים ה' גבורות באצבעות ולכן כאשר נוגע באצבעות היד בגבורות הללו בשכר שהוא דין מפסיד אותו לפי שמתחבר בחינת הדין זה ולכן נאחז שם סטרא אחרא לינק משם והיינו סוד מ"ש חז"ל פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם: [ו] אין צריך רביעית לנטילת ידים לתפילה שהרי כבר נתבאר כי תכלית נטילת ידים זו אינו זולת להעביר רוח רעה מן האדם אך לא להמשיך תוספת קדושה ולכן אין צריך רביעית לפי כי סוד רביעית הוא אות ה' כדאיתא בזוהר פ' פנחס וז"ל רביעית ההין רגלא רביעאה לכרסייא עילאה: [ז] טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה וזה מן הטעם האמור כי התכלית בהם הוא כדי להעביר רוח רעה השורה על הידים כדי שלא ימצא מקום להתאחז משם סטרא אחרא אבל בסעודת האדם ממשיך טהרה וקדושה ולכן נמי טוב להקפיד גם באלו כדי שישר' טהר' וקדושה על הידים:
ענין זה של נטילת ידים שחרית כתב בזוהר פ' וישב דף קפ"ד וז"ל ר"ש פתח ארחץ בנקיון כפי וכו' אבל תא חזי רזא דמלה דהא לית לך בעלמא כלה בר נש דלא טעים טעמא דמותא בליליא ורוח מסאב' שרי' על ההוא גופא ואסתאב וכו' והא אתמר דידוי דבר נש זוהמא דמסאבו אשתאר בהו ועל דא לא יעבר ידוי על עינוי בגין דההוא רוח מסאבא שריא עליו עד דנטיל לון וכד נטיל ידוי כדקא חזי כדין אתקדש ואקרי קדוש. והיך בעי לאתקדשא בעי חד כלי לעילא וחד כלי לתתא דיתקדש מההוא דלעילא וההוא דלתת' דיתיב בזוהמא דמסאבו ביה ודא כלי לקבלא מסאבו ודא לאתקדשא מניה דא ברוך ודא ארור וכו' והנה מבואר מדברי המאמר כי המים של נטילת ידים אין נוטלין על גבי קרקע אלא לתוך כלי מפני כי הם טמאים כאשר יבא לקמן ולכן אין ראוי להתבלע בקרקע ולכן שנינו חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וכו' שראוי להבין למה בא הצווי זה לחכמי' והלא כל אדם צריך להיות זהיר בדבריו ולא פירש מהו הזריזות שיעשה בדבריו הן אמת כי פירשו בזה שהאזהרה היא לחכמים ומכ"ש לזולת ומים הרעים פירשו על אמונות הרעות אמנם דע מאחר דקים לן כי הפשט לא יופשט לכן לפי שהחכמים נמצא בהם קטרוג היצה"ר יותר כמשחז"ל בפסוק ואת הצפוני ארחיק מעליכם זה יצה"ר שהוא צפון בתוך לבו של אדם ארחיק מעליכם וכו' כי הפליא לעשות שמניח ע' אומות ואינו מתגרה אלא בישראל ובת"ח יותר מכלם כי הא דאביי וכו' ולכן הזהיר לחכמים על ענין הדיבור שלא ישנו אותו שכן שנינו גלות בא לעולם על עע"ז ואחז"ל המשנה דיבורו כעע"ז שנאמר והייתי בעיניו כמתעתע ותגלו למקום מים הרעים כענין דרבא ששלח השד לנהר להביא מים א"ל למה נתאחרת א"ל עד שעברו מים הרעים ואמנם מים הרעים הם ששור' עליהם סטרא אחרא כענין ההוא רוחא דהוה בההוא מעין ונגלה על החכם ואמר לו כמה זמן היה שם ולא הזיק בריה ובא רוח אחר לגרשו והוא מזיק את הבריות ולכן יאמר כי מים הללו אין ניטלין על גבי קרקע מפני שרוח רעה ששורה על הידים בלילה עתה כאשר שופך מים על ידיו נעשים מים הרעים ויבא מהם תקלה לכל העובר עליהם ולכן חזר ואמר מים של נטילת ידים דשחרית אסור ליהנות מהם מפני ששרתה עליהם רוח רעה ולא ישפכם בבית ולא במקום שעוברים שם בני אדם שלא יהיה להם נזק מהם ובזוהר פ' וישב דף קפ"ד ז"ל ולא בעיין אינון מיין דזוהמ' לאושד' לון בביתא דלא יקרב בהו בר נש דהא בהו מתכנשי סיטרא דילהון ויכיל לקבל נזקא מאינון מיין מסאבין ועד דיתעבר זוהמא מן ידוי לא יברך ואוקימנא עכל"ה:
[י] נוטל כלי ביד ימינו וכו' והכי איתא בזוהר פ' תרומה דף קנ"ד וז"ל שמאלא נטיל מימינא תדיר בקדמיתא וכו' מים אינון מימינא ואיהו חדוה מיד יהיב לשמאל ואתדבקו ביה אינון מים וחדאן ליה וכו' וסימניך מאן דנטיל מיא בידיה ימינא במאנא קדמא' לארקא מיא בשמאלא איהו ולא משמאלא לימינא דהא מיא מימינא נטיל לון שמאלא ובגין כך מיא לא אשתכחו אלא מסטרא דשמאלא וכו' והנה מבואר מדברי המאמר כי תחילה נוטל הכלי ביד ימין ונותנו לשמאל ומן השמאל מריק המים על יד הימין כנ"ל: [יא] לא יטול ממי שלא נטל שחרית ידיו גם זה מבואר בזוהר פ' וישב דף קפ"ד וז"ל ובגין כך בר נש עד לא יקדש ידוי בצפרא אקרי טמא כיון דאתקדש אקרי טהור ובגין כך לא יטול אלא מן ידא דאדכי בקדמית' דכתיב והזה הטהור אל הטמא דא אקרי טהור ודא אקרי טמא בגין כך בעי חד כלי לעילא וחד כלי לתתא דא קדיש' ודא מסאבא ומאינון מיין אסור למעבדי בהון מדי אלא בעי לאושדא לון באתר דבני נשא לא עברין עלייהו ולא ירית לון בבית' דהא כיון דאתושדא בארעא רוח מסאבא אשתכח בהון ויכיל לנזקא ואיחפר להון מדרון תחות ארעא דלא יתחזון שפיר:
[יב] אם שכשך ידיו לתוך כלי של מים עלתה לו נטילה לק"ש ולתפילה דלא צריך נטילה שלש פעמים אבל לא יועיל להעביר רוח רעה שעליהן שהרי צריך שיבאו בהם המים מכח אדם כאמור והזה הטהור על הטמא ואותם המים אשר שכשך ידיו בהם טמאי' הם וצריך ליזהר מהם כדין המים של נוטל ידיו בכל הפרטים האמורים בהם:
אם שכשך ידיו בשלש מימות מחולפים יש להסתפק וכו' עד עתה קיימנו מש"ה כבוד אלהים הסתר דבר אמנם להיות הכרח לפרש קצת מהצורך לדעת מה יעשה ישראל ולכן שמענה ואתה דע לך ותחילה שית לבך כי להיות שכבר נתבאר בהקדמה כי האדם הגשמי הוא תופס מכל העולמות חלק וכדאיתא בתיקונים נפשין מעשיה רוחין מיצירה נשמתין מבריאה ולכן מתחייב מזה כי כל מעשה אשר יעשה האדם מעורר כל המדות שהם בכל עולם מאלו והנה לכן תדע ותשכיל ממוצא דבר זה כי כל הדברים אשר יעשה האדם הגשמי מענין הטהרה שבו הוא יהיה סיבה לטהר בחינת הנפש שלו שהוא מעולם העשיה שהרי כאשר יישן האדם לא ישאר בו זולת חלק הנפש בקרבו וכאשר שורה רוח הטומאה על האדם עיקר מה שנאחז הוא בידים לפי כי שם בסוף האצבעות מתגלה ההארה של הקדושה הפנימית ושם הצפרנים שהם שורש ליאחז סטרא אחרא באותה הזוהמא ולכן כאשר האדם יעור משנתו אז טוב לו לרחוץ ידיו ואח"כ פניו ואמנם ענין טהרה זו להיות מכח אדם כענין הרחיצ' של האכילה לפי שבחינת הנפש כבר קבלה טומאה מסטרא אחרא ולכן צריך כי יבא לאדם הטהרה מכח עליון ממנו שיוכל להעביר אותה רוח רעה כי בת מלך היא כמשחז"ל כלומר בתו של סמ' וזה הכח נמשך מעולם היצירה אשר משם שורש הרוח כאמור ולכן אין הטהרה תלויה במים בלבד אלא בכח מן האדם דיצירה השופך עליהם המים וגם שהאדם עצמו רוחץ ידיו הוא מכח הרוח שחזר בתוכו כשנעור משנתו אם כן מה מועיל לאדם להעביר הטומאה בעבור המימות שהם מחולפים כי לא מבעיא שלא יועיל לו לענין טהרה אבל המים עצמן הם נטמאים ראשון ראשון אך מעין ובור מקוה מים יתבא' לקמן והעיקר כדי להעביר רוח רעה הוא הכונה הטובה שיהיה מכח אדם ר"ל על ידי שם העולה כ"ח בגי' וגם הוא מכח אדם נעשה והבן ושלש פעמים שרוחץ הם ג' מיני כ"ח מחולפים הלא הם כתובים בתיקונים באורך:
ועוד ימצא טוב טעם בענין רמז כי הנה שלש פעמים הללו הם דוגמא אל האדם שנטמא בחטא לפי שנאמר אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ר"ל אע"ג דקים לן בא לטהר מסייעין אותו לא יחדל מלחטא בשוגג לפרקים ולכן בא הצורך להיות הטהרה שלו על ידי המים וסימן ורוח אלהים מרחפת על פני המים ר"ל מלת מרחפת נוטריקון מת פרח כי כאשר האדם ישן מת הוא ופרח ממנו בחינת הרוח ולכן נאמר ורוח אלהים כאשר אלהים משמים השקיף על בני אדם ומחזיר להם הרוח כדאיתא בזוהר וז"ש לראות היש משכיל בעצמו דורש את אלהים בסוד הגלות החיל שנעשה בחי' אלם שנאמר נאלמתי דומיה אז רוח אלהים זה מרחפת על פני המים הם שני דברים רומזים למים כמשחז"ל התורה שנאמר כל צמא לכו למים והתשובה הנק' מים שנא' שפכי כמים לבך ולכן צריך להיות מכח אדם בזמן שנמצא בו כח כמש"ה וזכור את בוראך בימי בחורותיך וכך אחז"ל בפ' אפריון זה העולם עשה לו מלך שהשלום שלו מעצי הלבנון בעצת התורה המלובנת במצותיה ובעצת התשובה המלובנת בדבריה ולכן צריך לערות ג' פעמים מים לרמוז מש"ה הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר וכבר כתב הרמב"ם ז"ל כי ליחיד מוחלין לו פעמים ולציבור שלש פעמים כך כתב בהלכות תשובה ולכן בא החיוב לרחוץ ב' פעמים כל יד והוא רמז ליחיד ופעם שלישית שופך על שתי ידיו ומשפשף אות' זו בזו והיינו לרמוז על פעם שלישי שמוחל הקב"ה לציבור גם אותו היחיד הוא בכלל נמצא כי לעול' מוחל גם ליחיד שלש פעמים כאשר ביארתי בפי' על התורה וכל זה צריך להיות מכח אדם כאמור כי יעשה תשובה מדעתו ורצונו הטוב במחשבת הלב ששם הרוח וכחו ונודע אשר הוא אדם אז המי' של התורה והתשוב' מטהרין אותו מבית ומחוץ:
וכאשר יעשה האדם מעשיו לשם שמים על דרך זה הנה בוודאי נטהרי' המדו' עליונות שבעולם שעשה ונבדלים מסטרא אחרא לפי כי הנה שם הוא ענין התערובות שמתערב טוב ורע כנודע מן התיקונים כי שם מתערבים סטרא אחרא עם סטרא דקדושה ולפי כי התערובות זה הוא מבית ומחוץ כמ"ש בתיקונים אית אילנא דקליפה דיליה מבחוץ ויש שהפרי מבחוץ והגרעין מבפנים וזה הוא צודק בעולם העשיה ולכן צריך האדם לטהר עצמו מבית ומחוץ כי לכן נעשה הדוגמא שלו למעלה ונטהרה מכל בן נכר וזה יהיה ע"י שמפנה עצמו בתחלה כדאיתא בזוהר פ' במדבר ולכן נטהר מבפנים ואחר כך על ידי שמריק המים על ידיו שהם סוד החסד דוחה הדינים מבחוץ כדאיתא בזוהר פ' צו דף ל"א. וז"ל אתו שאילו לר' שמעון אמר לון ודאי אל זועם בכל יום וכו' אל בכל אתר הוא נהירו רב דחכמתא עילאה וקיימא בקיומיה ואלמלא דהאי אל אתער בעלמא לא יכיל עלמא למיקם אפילו שעתא חדא מקמי דינין תקיפין דמתערין בעלמא בכל יומא וכו' הה"ד ואל זועם בכל יום נזעם או זעום לא כתיב אלא זועם בכל יומא ויומא ודינא אשתכח דחי לון לבר וקיימא הוא ומבסם עלמא הה"ד יומם יצוה ה' חסדו וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי מדת החסד הוא המכניע וזועם לבעלי הדין והוא בחינת המים שהם סטרא דימינא כנודע ואמנם זה יהיה מכח אדם שנאמר יומם יצוה ה' חסדו כנזכר כנודע כי שם הויה עולה בגי' מ"ה ונודע אשר הוא אדם בגימ' וע"י כח שלו דוחה הטומאה והזה הטהור על הטמא וכח זה הם אותיות המלוי כנודע ליודעי חן והם שלשה מיני כח מחולפים כאמור ועל ידי מעשה האדם הגשמי שנטהרו פנימי וחיצון גורם כביכול טהרה באדם דעשיה פנימי וחיצון כנז':
[יג] אם היה נעור כל הלילה יש להסתפק צריך לטול ידיו וכו' איתא בזוהר פ' תרומה דף קע"ג. כד רמש ליליא והא אתחשך כל אינון רוחין בישין וזינין בישין כלהו מתבדרן ומשטטן בכל עלמא וכו' רזא לחכימין. מלאכי עליונין וישראל לתתא כלהו דחקי בההוא סטרא אחרא. מלאכין עליונין כד בעאן לאתאחדא במאריהון לא יכלין עד דדחיין לה לבר. מה עבדין נחתין שתין רבוא דמלאכי קדישי ואפילו שינתא על כל בני עלמא כיון דאיהי נחתא דדחיין לה לבר ויהבי לה כל עלמא דא בההוא שינתא כדין איהי שלטא עלייהו ומקבלין מסאבו מינה וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי סטרא אחרא לא ישלוט על האדם עד שיישן דהא אפילו ענין השינה אינה מצד סטרא אחרא אלא ששים ריבא מלאכים קדושים הם היורדים מלמעלה ומפילים השינה על בני האדם ולכן תיקנו חז"ל לברך להקב"ה המפיל חבלי שינה על עיני וכו' כי זה יהי' מסטרא דקדושה ולאחר שיוצא הרוח מבני אדם וישן אז שורה עליו סטרא אחרא כאמור אם כן כאשר יהיה האדם נעור כל הלילה אין סטרא אחרא יכולה לשרות עליו רק עד שיישן והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה וזהו הטעם שצריך לישן שתין נשמי עד שיטעום טעם מיתה כדלקמן דהיינו עד שמסתלק לגמרי כח הרוח שהוא כולל שש קצוות והבן ומאחר שאין שורה על האדם סטרא אחרא אין בו טומאה ואין ספק כלל ואין צריך ליטול ידיו שחרית לק"ש ולתפילה משום ארחץ בנקיון כפי דהוה ליה כמו שטבל ובנה מזבח והקריב עליו קרבן כדלקמן:
[יד] השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום וכו' הנה גם ענין זה הוא מבואר עם מה שהובא במאמר הקודם דאפילו אם ניעור כל הלילה אין רוח הטומאה שורה עליו לפי כי אינו שורה רק על מי שישן כאמור ומאחר שכבר רחץ ידיו והעביר ממנו רוח הטומאה אין לו רשות עוד לחזור ולשרות על האדם כדאיתא בזוהר פ' בראשית דף נ"ג וז"ל ת"ח כל בני עלמא בשעתא דניימי על ערסייהו בלילי' טעמי טעמא דמותא ומגו דטעמי טעמא דמותא האי רוח מסאבא שטייא על עלמא וכו' ושרייא על ידוי דבר נש ואסתאב וכד אתער ואתהדר ליה נשמתיה בכל מה דיקרב בידוי כלהו מסאבי וע"ד לא יסב מאנוי לאלבשא ממאן דלא נטיל ידיו וכו' וע"ד לא יטול בר נש ממאן דלא נטיל ידוי בגין דאמשיך עליה ההוא רוח מסאב וכו' הנה מבואר כי אין רוח רעה שורה אלא על הישן במטה וכאשר ניעור אם נטל ידיו אין לו רשות לשרות על האדם פעם שניה אבל טוב לרחוץ פעם שניה מן הטעם הנז' ארחץ בנקיון כפי אבל לא מטעם רוח רעה נפקא מינה כי אין צורך במים של רחיצה זו להיות מדקדק בהם כמו הרחיצה שהוא להעביר רוח הטומאה וטוב להיות אלו מים מרובים לפי שהם של טהרה ויכול לרחוץ ע"ג קרקע גם מותר ליהנות מהם כי הם מים קדושים: [טו] ישן ביום יש להסתפק אם צריך לערות עליהם מים ג' פעמים וכו' גם דין זה מבואר מדברי המאמר הקודם ונוסף עוד ללמוד ממה שאמר בזוהר פ' בראשית דף י': וז"ל ואסיר לברכא בידין מסואבות ומזוהמות. וכן כל שעתא בגין דבשעתא דבר נש נאים רוחיה פרחא מניה ובשעתא דרוחיה פרחא מניה רוחא מסאבא זמין ושרייא על ידוי ומסאב לון ואסיר לברכא בהו בלא נטילה. ואי תימא אי הכי הא ביממא דלא נאים ולא פרח רוחיה מניה ולא שרייא עליה רוחא מסאבא וכד עאל לבה"כ לא יברך ולא יקרא בתורה אפילו מלה חדא עד דיסחי ידוי וכו' רוחא חדא אית בכל בה"כ וכו' ומיד שרי על אינון אצבען דידוי דבר נש וכו' הנה מבואר מן המאמר כי ביום אינו שורה על ידי האדם רוח מסאבא כלל ולכן נמי אע"ג שישן אין שורה כלל ולכן כלל הדברים כי כדי שיוכל לשרות על האדם רוח מסאבא צריך שלשה דברים כי צריך להיות שוכב במטה וצריך שישן שתין נשמי וצריך שישן במטה מתחלת הלילה מפני כי אז מתפש' סטרא אחרא בעולם כנ"ל במאמרים ומאחר שצריך שישן לכן אם היה עומד אינו שורה עליו ואם הוא ביום אע"ג שישן במטה אין שורה רוח רעה דהא ביום אין לו רשות כלל כנ"ל ואפילו מחצות לילה ואילך אין להם עוד רשות וכדאיתא בב"ר ההוא דאמרה ליה אימיה זיל אייתי סכין למקטע טיבורך פגע ביה רבהון דשידי אמר ליה זיל גלוג לאמך דקרא גברא דאלולי כך מחינא יתך וקטלנא לך וכו' הנה מבואר מדברי המאמ' כי מקריאת הגבר ואילך שהוא אחר חצות אין להם עוד רשות להזיק מכ"ש לטמא את האדם:
[טז] דוד היה נזהר שלא לישן שתין נשמי כדי שלא יטעום טעם מיתה והסיבה לזה נתבאר בזוהר פ' ויגש דף ר"ז. וז"ל ודוד מלכא הוה נטיר כל יומוי דלא יטעום טעם מיתה בגין דשינתא חד משתין במיתה איהו ודוד בגין דוכתיה דאיהו חי לא הוה נאים שתין נשמי דעד שתין נשמי חסר חד איהו חי מתמן ולהלאה טעים בר נש טעמא דמותא ושליט ביה סטרא דרוח מסאבא ודא הוה נטיר דוד מלכא וכו' בגין דשתין נשמי חסר חד אינון נשמי עילאין ואלין רזא דילהון דתליין בהון חיי מכאן ולתתא רזא דמותא הוא וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי מי שאינו ישן שינה של עיקר דהיינו שתין נשמי אינו טועם טעם מיתה לפי שאינו יכול לשרות עליו רוח הטומאה כנז':
[יז] יש נוהגים לרחוץ פיהם שחרית מפני הרירין שבתוך הפה כבר נתבאר למעלה כי בחמשה מקומות מתגלים הדינים שם אבל אינו שורה רוח הטומאה רק בידים ולכן הנוהג כן הוא מדרכי גסות הרוח והרירין הם בריאות לאדם ואין זה כבוד לה' ולא נכון לעשות כן משום לא תלכו בחוקות הגוי אבל ומה לעשות אם הוא אסתניס:
[יח] הנה כל הדברים הללו שאמרו חז"ל כי צריכים נטילה לא פורש הטעם שלהם ואין כלם מטעם אחד לפי כי יש בהם דברים שהם צריכים נטילה מפני רוח הטומאה ששורה על הידים באותה שעה וכגון הקם מן המטה כנ"ל כי מפני שישן לכן שרתה רוח רעה על ידיו בלילה גם היוצא מב"ה צריך נטילה מפני כי רוח רעה נמצא שם ושורה על ידיו של אדם הנכנס שם כנ"ל במאמ' וכן היוצא מבית המרחץ והנוטל צפרניו ואם מעט הוא אמנם החולץ מנעליו והנוגע ברגליו גם החופף את ראשו אין זה מפני רוח רעה אלא משום נקיות אבל המהלך בין המתים ומי שנגע במת הוא משום טומא' ושאר הדברים כנ"ל אבל יש ביניהם הפרש ונפקא מינה לענין הנטילה כי הדברים שהם מפני רוח רעה יותר חמורים ולכן צריך לעשות נטילה מעולה חוץ מנטילת שחרית שצריך לערות ג' פעמים ואין ניטלין ע"ג קרקע וכל הדברים הנזכרי' מה שאין צריך כן לנטילת היוצא מב"ה דאע"ג כי שורה על ידיו רוח רעה כנ"ל במאמ' אינה בת מלך תדע שהרי נכנס אדם לב"ה בטלית קטן כדלקמן ולכן הרחיצה אע"ג שצריך להיות עד הפרק אין צריך כלי וכיוצא אבל צריך לרחוץ כעין של שחרית אבל היוצא מבית המרחץ והנוטל צפרניו וכו' אין צריך רחיצה ג' פעמים ההולך בין המתים והנוגע במת שהוא משום טומאה ולאו דוקא ההולך בין המתים אלא נכנס לב"ה בתוך ד' אמות הרי זו שכונ' קברות וצריך רחיצה ולא ינגב ידיו כלל וצריך רחיצה ג' פעמים ואין צריך כלי וכן בשאר המשמש מטתו משום טומאה כדאיתא בזוהר ובאדרא רבה ע"ש ואמר מי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל ידיו אם ת"ח הוא תלמודו משתכח מפני כי כן רוח הטומאה הוא גורם השכחה כנודע ואם אינו ת"ח יוצא מדעתו לאו למימרא שיהיה כסיל לגמרי אלא שיהיה עושה מעשיו בלתי מכוונות כפי הדעת השוה:
[יט] המקיז דם מן הכתפים ולא נטל ידיו וכו' הנה בחילוקים הללו הוא מורה על מה שאמרתי דאע"ג כי כל העושה אחת מהנה צריך ליטול ידיו אמנם אין הצורך של כלם מטעם אחד וזה לך האות כי המקיז דם מהכתפים ולא נטל ידיו מפחד ז' ימים אמנם המגלח ולא נטל ידיו מפחד שלשה ימים בלבד והנוטל צפרניו ולא נטל מפחד יום אחד בלבד כל זה הוא מורה על עניינים חלוקים זה מזה ואמנם ענין הפחד שמפחד האדם היינו להיות כי נאחז בו הקליפה עד תום זה השיעור ולכן אין בידו להסיר ממנו אותו הפחד וכמשחז"ל האי מאן דמבעית אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי:
[כא] צריך ליזהר בתפלה ובאכילה שלא יגע בשוק ובירך וכו' ובמקומות המכוסים באדם לפי שיש שם מלמולי זיעה ואע"ג שאין שם עתה וכן שלא לחכך בראשו וכל זה משום נקיות ומכל מקום אם עבר ונגע מקנח ידיו בכותל או בבגדו ולא יפסיק ולא ימנע מן האכילה דלא גרע ממ"ש לייט ר"י למאן דמהדר אמיא כדלקמן:
[כב] אם אין לו מים יקנח בצרור או בעפר וכו' ודין זה הוא הנוגע לצורך ק"ש ותפלה כמשחז"ל לייט ההוא צורבא מרבנן על מאן דמהדר בתר מיא בעידנא דצלותא דכתיב ארחץ בנקיון כפי כל דבר דמנקי אבל לאותם דברים הנ"ל כבר נתבאר שאין צריך רק לקנח ידיו בכותל או בבגדו כאמור: [כג] לא תקנו נטילת ידים אלא לק"ש ולתפלה משום טהרה דילמא נגע בידיו במקום המכוסה משום דידים עסקניות אמנם כפי' הנ"ל דבר גדול הוא לקדש ידיו דהוי כאלו טבל כמשחז"ל מדלא קאמר ארחיץ והוי כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן דכתיב ואסובבה את מזבחך ה' וכו' אבל לענין ברכות דשחרית יכול לברך בלא נטילה אלא א"כ ישן על מטתו ערום וכו' אמנם מן הזוהר משמע כי לא יברך עד שיטול ידיו כדאיתא במאמר הנ"ל בפ' בראשית דף י': דהכי קאמר ובשעתא דרוחיה פרחא מניה רוחא מסאב' זמין ושרייא על ידוי ומסאיב לון ואסיר לברכא בהו בלא נטילה עכ"ל וכן הוא מפורש פ' וישב דף קפ"ד ושם נאמר ר"ש פתח ארחץ בנקיון כפי וכו' ת"ח רזא דמלה הכא דהא לית לך בעלמא בר נש דלא טעים טעמא דמותא בליליא ורוח מסאבא שרייא על ההוא גופא וכו' ועד דיתעבר זוהמא מן ידוי לא יברך וכו' הנה מבואר משני מאמרים אלו כי מ"ש לא יברך הוא מפני רוח רעה ששורה על האדם ולכן אסור לומר הברכות עד שיטול ידיו נטילה מעולה להעביר מידיו רוח רעה ואחר כך יאמר הברכות ויזכיר את השם אחר שהוא קדוש כנ"ל: