מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן ג
[א] הנה מה שנהגו שלא לומר התכבדו מכובדים וכו' אין הענין מפני שאין נמצא עם האדם מלאכי' שהרי נאמר כי מלאכיו יצוה לך וכו' ולא סגי בלאו הכי אמנם כדי שלא ימצא באדם רמות רוחא לכך אין לאומרו וממי לא יובן כי המלאכים הם ממתינים לו מבחוץ כי הנה הם מצווים לשמרו שנאמר לשמרך בכל דרכיך:
[ב] ואעפ"י כן צריך שיהיה צנוע בבית הכסא ולא יגלה עצמו עד שישב כי הנה אין לך מקום שהוא פנוי מן המזיקין כמשחז"ל אין לך בית רובע שאין בו כמה אלפים מזיקים ואלו הם נכנסים שם ומה גם כי נמצא שם מזיקין קבועים כדאיתא בזוהר פ' בראשית דף י' וז"ל ואסיר לברכא בידים מזהמות. וכן כל שעתא. בגין דבשעתא דבר נש נאים רוחיה פרחא מניה וכו' על לבית הכסא לא יברך ולא יקרא בתורה אפילו מלה חדא עד דיסחי ידוי. ואי תימא בגין דמלוכלכין אינון לאו הכי הוא במה אתלכלכו אלא ווי לון לבני עלמא דלא משגיחין ולא ידעין ביקרא דמאריהון ולא ידעי על מה קיימא עלמא. רוחא חדא אית בכל בית הכסא דעלמא דשרייא תמן ואתהני מההוא לכלוכא וטנופא. ומיד שרי על אינון אצבען דידוי דבר נש וכו' הרי הדבר מבואר מן המאמר איך בכל בית הכסא נמצא שם רוח אחד קבוע מצד הטומא' כי שם ביתו והוא שורה מיד על הידים של האדם הנכנס לשם כאמור ולכן צריך כי יהיה צנוע בשבתו שם כדי שלא יתאחזו ממנו לפי כי שם הוא הרשות שלהם ולכן לא יגלה עצמו עד שישב כי אז הוא מוכרח במעשיו: [ג] אם רוצה למשמש בפי הטבעת בצרור או בקיסם לפתוח נקביו ימשמש קודם שישב וכו' והנה ראוי לתת רמז לכל הדברים אלו כי הגם שהפשט לא יופשט והם תועליות גדולות לאדם מ"מ צריך להבין כי בכל אלו הדברים נמצא הערות בעצם האדם לומר מה לך נרדם התבונן בעצמך מה אתה ואל תתגאה כמ"ש הפייען והבטת מה אתה ושנינו הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת וכו' כמשחז"ל מפני מה האדם נצרך לנקביו לומר ראה מה אחריתך על דרך החכם כד מכתפי ליה בשבתא דריגלא היה אומר אם יעלה לשמים שיאו וכו' כגללו לנצח יאבד וכו' כי השלם הזה לא היתה כונתו למעט עצמו בלבד כי דבר פשוט הוא אלא לסלק הקושי הגדול מן הפ' כי אל יחשוב האדם שכונת איוב לומר כי אין אחרית ותקוה אע"ג כי יעלה לשמים שיאו וכו' חלילה אלא הכי קאמר בדרך הודעה שמענה ואתה דע אם תראה בן אדם שהוא מתגאה אם יעלה לשמים שיאו מגודל לבב וראשו לעב יגיע מצד הגאוה תדע נאמנה כי זה האיש כגללו לנצח יאבד לעתיד כי כך אחז"ל כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר מי שהיה שכן לעפר בחייו גם בעה"ז רואיו יאמרו איו ולכן היה אומר החכם פסוקים הללו לעין כל כדי שלא יתגאו ולכן כל אלה הדברים יהיו רמז לאדם ולכן כאשר היו נכנסים לב"ה היו אומרים התכבדו מכובדים לפי כי מאחר שהקליפה שולט בעולם צריך לתת לה מקום כדאיתא בזוהר פ' פקודי דף רל"ז וז"ל ת"ח להאי אתר דאיהו רוח מסאבא קב"ה יהיב ליה שולטנו למשלט בעלמא בכמה סטרין ויכיל לנזקא ולית רשו לאנהגא ביה קלנא דבעינא לאסתמרא מניה דלא יקטרג עלן בגו קדושה דילן וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי יש לירא מסטרא אחרא שלא יזיק לאדם ונוסף עוד כי צריך לנהוג בהם כבוד ולכן תקנו לומר התכבדו מכובדים וכו' ומה גם לתת לסטרא אחרא כבוד צריך שיהיה צנוע בבית הכסא מפני כי ושעירים ירקדו שם ויש לירא מהם שלכן אסור לדבר בהיותו בבית הכסא וגם שלא לתת להם מקום להתאחז בענין הקול והדיבו' של האדם כי קדוש הוא ופנה למעלה ולפי כי האדם מצווה שנאמר ונשמרתם לנפשותיכם לכן אמרו הרוצה למשמש בנקביו לפתוח אותם כך יעשה קודם שישב והוא אזהרה לאדם ינקה עצמו מן העון בעה"ז קודם שישב ר"ל קודם שישתרש בעון כדי שלא ימצא מקום לקטרג המקטרג ומה גם יתבונן במעשיו לא יהיה גורם כי נפשו תלך למקום הטומאה לקליפה צא תאמר לו כמשחז"ל בדרך משל הצדיק דומה לאילן העומד במקום טהרה ונופו נוטה לצד טומאה נקצץ נופו נמצא עומד במקום טהרה כי הצדיק כל עצמו עומד במקום טהרה בסטרא דימינא וגופו נוטה לצד טומאה הם הדברים הצריכים אל הגוף כי לא ימנע מלהיות בהם פניה וכיון שנקצץ והגוף כלה נמצא עומד במקום טהרה בסטרא דקדושה בג"ע והרוח תשוב אל ה' אשר נתנה וההפך מזה הרשע כי כלו הוא במקום טומאה בקליפה כמשחז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים רק חלק ממנו הוא נוטה לצד טהרה מצד השארות הנפש אשר בקרבו אור בו ולכן כשנקצץ ומת האיש ההוא נמצא כלו עומד במקום טומאה כי נפשות הרשעים הן הן המזיקין כמשחז"ל ונא' ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע ולוקחת אותה הקליפה ולכן לזה יתבונן האדם לבדוק את נקביו ולפתוח אותם להוציא כל הטומאה לחוץ ולתת אותם לחיצוניים ואמנם מי גרם לאיש הישראלי זה לעשות כך לפי רוב העונות הנמצאים אתו הוא המשל אשר חז"ל הגידו היכי דמי הרשע לקודח בספינה אמרו לו מה אתה עושה אמר להם מה איכפת לכם והלא במקומי אני קודח אמרו לו והרי אתה מציף עלינו את הספינה כך אמר איוב אתי תלין משוגתי מה השיבו לו חביריו כי יוסיף על חטאתו פשע בינינו יספוק ולכן יאמר נא כי מתורת דרך ארץ צריך האד' למשמש בפי הטבעת בצרור או בקיסם כדי לפתוח נקביו רמז למשחז"ל יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש בפי הטבעת רמז למה שנוקב האדם ע"י העון ומוציא דברים מגונים כמ"ש ברשע חטאת פימו דבר שפתימו ולכן צריך למשמש שם באשר הוא סוף כל האדם כך יעשה בצרור כי יזכור שהוא גוש עפר ועל עפר ישוב אם יזכה אז נאמר וישוב העפר אל הארץ כשהיה. או בקיסם ר"ל אם אינו זוכה כאכול קש לשון אש תאכלהו אש לא נופח של גיהנם ועל ידי שהוא מתבונן לתקן את הנקבים אשר עשה בגוף שלו שהוא נמשל לספינה כדאיתא פ' ויקהל בפ' ויונה ירד אל ירכתי הספינה וכאשר יתן אל לבו בענין זה אז הוא מפתח נקביו להוציא הטומאה לחוץ ונשא השעיר עליו את כל עונות תם אל ארץ גזרה היא ארץ הטומאה אשפה מטונפת כדאיתא בזוהר פ' תצא היא הקליפה ואמנם כך יעשה קודם שיתמיד בעון יקיים וזכור את בוראך בימי בחורותיך וכו' לפי שאם כך יעשה לאחר שישב וישתרש בחטא הוא קשה לכשפים כלומר כי סטרא אחרא היא שולטת בו וקשה לפרוש ממנה אח"כ כמש"ה עד אשר לא יבאו ימי הרעה כי אז שולטת הקליפה הנק' ימי רע כדאיתא בזוהר פ' מקץ קצ"ח:
[ד] לא יגלה עצמו כי אם מאחוריו טפח ומלפניו טפחיים גם בזה בא הרמז למשחז"ל כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח ומסיק כאן בדברים שבין אדם למקום כאן בדברים שבין אדם לחבירו א"נ כאן בחטא מפורסם דידעו ביה רבים כאן שאין העון שלו מפורסם ולכן על יסוד שני מיני הנחות הללו בא הרמז בזה בשני מיני גילוי שצריך לפרש העון ולפרסם אותו כי הנה הגילוי שהוא מגלה מלאחוריו טפח היינו כנגד החלוקה שהשיב בעל המאמר בעון שבין אדם למקום ולכן אף על גב כי הוא עון פלילי וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח כל מקום בגילוי מעט מספיק שמגלה טפח בינו לבין קונו לפי כי חנון ורחום הוא וחס על כבודן של בריות אמנם בדברים שבין אדם לחבירו שהרמז הוא מלפניו ושמא סיפר לפניו בפרהסיא ולכן צריך גלוי טפחיים כך אחז"ל אם אינו מתרצ' בפע' אחת יחזור וילך פעם ב' וג' ויוליך עמו ג' בני אדם עד עשרה אמנם באשה מאחריה שהשליכה אחריה יראת ה' בדברים שבינה למקום טפח ומלפניה ולא כלום אינה מחוייבת להוליך עמה אנשים לפייס לחברתה ולענין תירוץ שני כאן בחטא מפורסם וכו' יאמר כי בעון שרומז מלאחריו שאינו מפורסם מגלה טפח דכתיב כסוי חטאה אמנם מלפניו דידעו ביה רבים מגלה טפחיים דכתיב מכסה פשעיו לא יצליח ובאשה מלאחריה טפח דידעו ביה ומלפניה ולא כלום דכתיב כסוי חטאה:
[ה] אל יפנה במקום מגולה גם זה מדבר כנגד חלוקה האחרת דכתיב מכסה פשעיו לא יצליח וכמשחז"ל חציף עלי מאן דמפרס' חטאה ולכן בא הרמז בדין זה אל יפנה במקום מגולה דהיינו הרמז שלא יפרסם האדם העון שלו והיינו נמי משחז"ל חציף עלי מאן דמצלי בבקתא דהיינו מי שמגלה העון שלו אמנם יכוין שיהיו פניו לדרום ר"ל כי יתן אל לבו כי לעומתו ב"ה כי משם עולות התפלות שנאמר וזה שער השמים כך תתקבל תפלתו ואחוריו לצפון כי שם נאמר מצפון תפתח הרעה ועתה הוא דוחה הרעה ממנו ולכן ונשא השעיר עליו את כל עונותם כנ"ל אבל בין מזרח למערב אסור שהרי אחז"ל שכינה במערב שהרמז לומר שהקב"ה ברחמיו מקבל האדם בתשובה עד שעה שהעריב שמשו שנאמר תשב אנוש עד דכה אבל אסור לאדם לומר אעשה תשובה בסוף ימי לפי שחיי האדם הם מכונים מזרח ומערב כמשחז"ל בפ' וזרח השמש ובא השמש על זמן הלידה והמיתה עד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה וכו' אסור לאדם לומר כך שהרי עובר על מש"ה וזכור את בוראך בימי בחורותיך וכו' ובעבור עון זה אפשר שאין מספיקין בידו לעשות תשובה:
[ו] אמנם לענין השינה כבר אחז"ל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים שנאמר וצפונך תמלא בטנם ולפי כי לא הבינו כונת חז"ל כי לא פורש לכן אמרו ראשו לדרום וכו' אמנם העיקר הוא שיהיה ראשו למזרח ורגליו למערב וכן איתא בזוהר פ' במדבר דף קי"ח וז"ל מערבית דרומית היא אזלא לאתחבקא בדרום כמה דדרו' תלייא במזרח וכו' הכי נמי מערב אזלא לאתאחדא בדרום הה"ד וימינו תחבקני וימינו דא דרום ורזא דא אוליפנא קב"ה יהיב מטתיה בין צפון לדרום. ואחידת להאי בן ודאי. ועל דא אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא. דיהבין להו בנין דכרין דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עילאה בשלימותא דכלא. לגבי קב"ה דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל דאנהירין בין צפון לדרום. ודאי יהויין ליה בנין דכרין וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי בין צפון לדרום ר"ל שיהיה דרום לצד ימין וצפון לצד שמאל וראש' למזרח ורגליו למערב וכן איתא בזוהר פ' במדבר דף קי"ט ע"ש וכן איתא בתיקונים דף רל"ב וז"ל שררך אגן הסהר וכו' דא ציון טבור עלמא נקודה דמינה הושתת עלמא ולקבלייהו רישא למזרח גופא למערב דרועין לדרום רגלין לצפון עכ"ל הנה הדבר מבואר ומה גם צא ולמד מאדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקב"ה ובראו ראשו למזרח ורגליו למערב והתכלית הוא בזמן שאשתו עמו כי לכן הויין ליה בנים זכרים כמ"ש במאמר איהו אתכוון כלפי מהימנותא עילאה וכו' וכן במדה זו נותנים לו בנים זכרים והאוסר לישן עם אשתו בין מזרח למערב מפני כי שכינה במערב אולי ישכח כי מצות עונה מן התורה כמו מצות הנחת תפילין כי צריך שלא יסיר דעתו מהם כך בענין זה ומה גם כי התכלי' הוא זה כדי שתהיה נמצאת שם השכינה הוא משחז"ל איש ואשה זכו שכינה ביניהם ואז משתתפין אביו ואמו והקב"ה כדין בני אדם המשתתפין כל אחד נותן חלקו לתוך כיס אחד: [ז] המטיל מים מן הצופים ולפנים ישב ופניו כלפי הקדש וכו' כפי דרך הראשון שנתבאר בענין הפותח נקביו דהיינו על צד העון שהוא נוקב ויורד עד התהום כמו כן הוא הרמז בענין המטיל מים דהיינו דרך הנקב השני הדוחה את המותר לחוץ אמנם זה יהיה רמז לעונות היותר דקים וקלים כי האדם זה מתבונן בהם ורוצה לעשות מהם תשובה שהם סוד מותר המים ורוצה לתקן ע"י המים כמשחז"ל וישאבו מים וישפכו לפני ה' וכי מים שפכו אלא שעשו תשובה שנא' שפכי כמים לבך כמו כן ירצה במאמרו זה המטיל מים לעשות תשובה מעבירות שבידו שעשה בדרך הנקב זה לכן כך יעשה אם מן הצופים ולפנים ישב ופניו כלפי הקדש כלומר לפי שנאמר צופה רשע לצדיק וכו' ה' לא יעזבנו בידו ולכן ישב ופניו כלפי הקדש כי ידע נאמנה זה אשר נתכוון להתגבר על יצרו לא מעוצם כחו אלא מטעם כי ה' לא יעזבנו בידו כי הקב"ה מעצים כחן של צדיקים לעשות רצונו או יסלק הקדש לצדדין ע"ד ולא ירשיענו בהשפטו:
[ח] כשנפנה בשדה וכו' בא בזה רמז על עונות שעשה דוגמא של שדה ע"ד משחז"ל ויבא עשו מן השדה שבא על נערה המאורסה כי בשדה מצאה והפקיר עצמו כשדה וכיוצא ורוצה להפנות עצמו מן העון אם הוא אחורי הגדר כי לא פרץ גדרן של חכמים אלא חטא בדברים קלים יפנה מיד ויהיה נקי מן העון אמנם אם הוא בבקעה שלא היה גדר לפי שפרץ גדרן של חכמים יתרחק עד מקום שלא יוכל חבירו לראות פירועו כלומר מאחר שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה לכן מן הדין הוא שיתרחק כאשר רוצה להתוודות עד מקום שלא יוכל חבירו לראות פירועו שמתגלה על ידי הוידוי כי לא ישמע דבריו ומה גם שיתרחק מן העון משם ואילך עד שלא יוכל חבירו לראות פירועו דבר של שמצה כלל כי יעשה תשובה שלימה:
[ט] לא ישב במהרה ובחוזק וכו' הנה בא בזה הרמז על אופן התשובה אשר יעשה האדם ר"ל על מהירות הענין אך לא על הזמן כי זה טוב לו לקיים וזכור את בוראיך בימי בחורותיך אמנם ירמוז על ענין המהירות שעליו אמרו חז"ל פרי המהירות חרטה ולכן יעשה התשובה מתון מתון בישוב הדעת וגם לא יעשה בחוזק כמו קצת בני אדם שעושים תעניות רצופים בהפסקות שלשה ימים ושלשה לילות ולא ידעו דרך ה' ולכן יחלה ומתיש כחו ונמנע מכל וכל ואפשר שימנע נמי מלעשו' תיקון לנשמתו לכן יאמר לא ישב בחוזק וגם לא יאנוס לדחוק עצמו יותר מדאי לעשות חומרו' יתרות שלא לאכול בשר ולא לשתות יין וכיוצא אלא יעשה דבר שיוכל לעמוד בו ולהתמיד מעשיו כפי כחו ולא ינתק שיני הכרכשא דהיינו כי על ידי שידחוק עצמו לעשות סיגופים יותר מדאי אפשר יבא לידי סכנה ומבטל הכל:
[י] לא יקנח ביד ימין הנה גם בזה ימצא דרך רמז אל מעשה התשוב' שהוא כינוי לענין הקינו' כמשחז"ל ביום הכפורי' מקטרגים שרי א"ה על ישראל ואומרים הללו עע"ז והללו עע"ז הללו מ"ע הללו מ"ע וכו' משיב הקב"ה אחות לנו קטנה מה קטן זה מתלכלך ואמו מקנחת אותו כך כל מה שישראל מתלכלכים כל ימות השנה בעבירות בא יום הכיפורים ומקנח אותם אמנם לא יקנח אותו הטינוף מן העבירות ביד ימין היינו רמז לשני דברים שאחז"ל שהם בימינו של הקב"ה התורה והצדקה שנאמר מימינו אש דת למו ונאמר צדק מלאה ימינך לפי שנאמר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי וכן נמי נאמר זבח רשעים תועבה ונא' יד ליד לא ינקה רע כמשחז"ל מי שנותן לעבירה ביד אחת ועושה צדקה ביד אחרת לא ינקה רשע הוא אבל יתקן עצמו על ידי התשובה אז טוב לו כי לכן הקדוש ברוך הוא הפושט לו יד ימינו ומקבל תשובתו שנאמר כי ימינך פשוטה לקבל שבים:
[יא] לא יקנח בחרס משום כשפים וכו' הענין הוא בדרך רמז והוא ג"כ על דרך הנז' כי האיש הישראלי שירצה לקנח עצמו מן העון צא תאמר לו צריך להיות נזכר לא יקנח בחרס היינו ענין המין שמת בנו ועלה החכם לבקרו אמר ליה רחיצין אנן דמאריה עלמא דאת חמי אפוי לעלמא דאתי אמר ליה אית חרסין מתדבקין לא כן כתיב ככלי יוצר תנפצם ולכן יזהר האדם מסברא זו כי מאחר שיש תחיה עכ"פ נמצא מתרפה מן התשובה ולכן העיקר הוא כי המקנח העון צריך לעשות תשובה הדק היטב ולא יצטרך לחזור לבא בגלגול לפי שלא חזר בו כראוי לכן לא יקנח באופן זה בחרס וזה משום כשפים כי יתגבר עליו סטרא אחרא ולא יוכל להשלים התשובה ולא יקנח בעשבים יבשים דאע"ג דקים לן כי התשובה של רבים עדיף שנאמר הן אל כביר לא ימאס מ"מ לא יתחבר עם אשים פועלי און כך אחז"ל לא יתחבר אדם עם רשעים אפילו להחזירם למוטב והדוגמא שלהם הם עשבים יבשים לפי כי אחז"ל בני אדם דומים לעשבי השדה אבל הבלתי הגונים הם דומים לעשבים יבשים שנאמר בפרוח רשעים כמו עשב וכו' ונאמר יהיו כחציר גגות ולכן אל יתחבר עמהם והטעם מפני כי המקנח בדבר שהאור שולט בו שיניו התחתונות נושרות ר"ל שהמקנח והוא רוצה להנקות מן העון בחברת דבר שהאור שולט בו הנה אלה רשעים המעותדים לאש של גהינם לכן שיניו התחתונות נושרות והענין כי הנה השינים הם מכונים הפרנסה כמשחז"ל כיון שנתמעטו שיניו של אדם נתמעטה פרנסתו שנאמר גם אני נתתי להם נקיון שינים וכו' וכה"א בהתחברך לרשע פרץ ה' מעשיך ולכן יאמר שיניו התחתונות כלומר הפרנסה הגשמית נושרת ממנו ומאבד אותה גם לא יקנח בצרור שקנח בו חבירו כלומר לא יעשה התשובה באותו סדר שעשה חבירו לפי כי לא כל העונות שוים ואיתא בזוהר בפ' והוקע אותם לה' נגד השמש מכאן דצריך בר נש לתקנא בההוא אתר דחב ביה ומאן דלא עביד הכי לית ליה תקנתא לעלמין ולכן אינו מועיל לקנח העון שלו בצרור שקנח בו חבירו הוא הדבר הנ"ל כי יזכור שהוא גוש עפר ואז יכנע לבבו וישוב אל ה' וירחמהו וזה הדרך אע"ג כי טוב הוא כדי להכניע היצר אבל צריך להיות התיקון בכונה נכונה באותו עון פרטי שעשה לתקן אותו והמקנח בצרור שקנח בו חבירו דרך סתם אין זו תקנה לפי שמביא לידי תחתוניות והוא כינוי למדרגות של גהינם שהם שאול תחתית ר"ל דאע"ג כי העושה תשובה אין צריך גהינם שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' וביארתי במקומו כי מלת דברי הוא התשובה שנאמר קחו עמכם דברים כמשחז"ל אין דברים אלא תשובה וביארתי הטעם מ"ש בלשון שלילה אין דברים משחז"ל שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו א"ל חטאים תרדף רעה שאלו לנבוא' אמרה הנפש החוטא' היא תמות שאלו לתורה אמרה יביא קרבן שאלו להקב"ה אמר יתודה שנאמר והתוודו את עונם הנה מבואר שלכן התשובה נקרא דברי מפני שהקב"ה מתרצה מן החוטא בדברים של וידוי ולכן אמר הלא כה דברי שאמרתי יתודה כאש של גהינם שממרק ולכן מלת כאש נקוד בהרחבה אמנם מי שאינו יודע להתוודות ולכוין בחטא פרטי שלו ואין לו תקנה כאמור ולכן הוא מוכרח לירד לגהינם להנקה מן העון לכן הנה צדק החכם במאמרו שהמקנח ומנקה עצמו בצרור שקנח בו חבירו ומנקה עצמו בו סתם מביא אותו לידי תחתוניות שיורד למדרגות של גהינם כי רבים הם ואח"כ מצפצף ועולה:
[יב] יפנה בצניעות ר"ל שיתודה ויעשה תשובה בצניעות ולא יפרסם מעשיו מה שהוא עושה מן הטובות וזה יהיה בלילה כמו ביום ר"ל הסיגופים שעושה ביום אל ירגישו בו כמו בלילה שנאמר אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי: [יג] לא ישתין מעומד כבר נתבאר למעלה שהדוגמא של מטיל מים היינו הבא להטהר מן מקצת עונות שהם קלים ע"ד משחז"ל מים קלים אמנם הם דברים דדשו בהם רבים כמים שהם צריכים להם ועושה תשובה מהם ע"ש שנאמר שפכי כמים לבך ולכן לא ישתין מעומד ר"ל שלא יהיה העון קל בעיניו מפני שהם דומים למים והם מאותם שמנה הרמב"ם ז"ל כ"ד דברים המעכבים את התשובה האוכל מסעודה שאינ' מספקת לבעליה וכו' וזה מפני ניצוצות הניתזים על רגליו כלומר כי אדרבא מפני כי עונות אלו הם דוגמא עונות שהם קלים לכן הם נתזים ועולים על רגליו הם הנק' עון עקבי ולכן האדם נכשל בהם ביותר והם מעכבים את התשובה ולכן אין מועיל התשובה באופן זה אם לא שיעמוד במקום גבוה ר"ל כי מעריך בעיניו אלו העונות הקטנים בערך גבוה ויהיו גדולים לפניו לפי כי כן נמי עושים רושם גדול לגבוה או יעשה להשתין לתוך עפר תיחוח כי ישפיל נפשו ביותר הדק לעפר שאין נמצא בו תועלת כלל ולא תוחלת ובדרך אחד משנים אלו תתקבל תשובתו כאמור: בענין נטילת ידים דשחרית צריך ליזהר האדם מאוד מפני כי שורה על הידים רוח רעה כדלקמן והסיבה לזה מתבאר בזוהר פרשת תרומה דף קע"ג וז"ל רזא לחכימין מלאכי עילאין וישראל לתתא כלהו דחקי בההוא סטרא אחר' מלאכין עילאין כד בעאן לאתאחדא במאריהון לא יכלי עד דדחיין לה לבר מה עבדין נחתין שתין רבוא דמלאכי קדישי ואפילו שנתא על כל בני עלמא וכד איהו נחתא דקא דחיין לה לבר ויהבי לה כל עלמא דא בההי' שינתא כדין איהי שלטא עלייהו ומקבלין מסאבו מינה וכו' הנה מבואר הדבר מזה המאמר כי סטרא אחרא שולטת בלילה בזה העולם והיא שורה על בני האדם והם מקבלים טומאה ממנה ולכן הכל צריכים לרחוץ ידיהם גם הפנים לפי כי שם שורה גם כן כמו שביארתי בהלכות יום הכפורים שנאסר ענין הרחיצה ועכ"ז התירו לרחוץ עד קשרי האצבעות כדי לדחות הטומאה השור' שם כדבר האמור ואמנם סדר של הרחיצה נתבאר בזוהר פ' בראשית דף י' וז"ל הכי הוי עבדי חסידי קדמאי נטלא דמייא הוו יהבי קמייהו ובזמנא דאתערו בליליא אסחן ידייהו וקיימי ולעאן באורייתא ומברכי על קריאתה. תרנגולא קארי כדין איהו פלגו ליליא ממש וכדין קב"ה אשתכח עם צדיקייא בג"ע ואסיר לברכא בידן מסואבות בגין דבשעתא דבר נש נאים רוחיה פרחא מניה ובשעתא דרוחיה פרחא מניה רוחא מסאבא זמין ושריא על ידוי ומסאיב לון ואסיר לברכא בהו בלא נטיל' וכו' הנה מבואר מדברי המאמר זה שני דברים הצריכים לענין נטילה זו דשחרית זה יצא ראשונה שלמדנו כי סטרא אחרא שורה על האדם בזמן שהוא ישן וגם שמענו שהיא שורה על הידים דוקא ולכן צריך לנטילה ואחר כך יברך דאף על גב דקים לן כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן שאני ברחיצה זו שידיו טמאות לכן צריך לרחוץ אותם תחילה ואח"כ מברך על נטילת ידים וזה מפני כי הכלי נקרא נטלא כמ"ש במאמר הנזכר חד נטלא דמייא הוה קמייהו ועוד נלמוד כי לשון נטילה הטעם הוא כי צריך להגביה ידיו למעלה כמש"ה וינטלם וינשאם ועל ידי שהוא רוחץ וטהר כך נעשה לנשמתו כך אמרו חז"ל בב"ר ברית כרותה למים ואיתא בזוהר פרשת ויקהל דף קצ"ח וז"ל ביומא תניינא ברא רקיעא דיהא מפריש בין מיא למיא דכתיב יהי רקיע וכו' ויהי מבדיל בין מים למים ואתני עמהון קב"ה דמיא יהון מפרישין לישראל מטומא' לטהרה לאתדכאה בהו וכך הוה עכ"ל הרי מבואר מדברי המאמר הזה כי המים נמצא בהם כח לטהר את האדם ולכן כשרוחץ בבקר ונטהר חייב לברך להקב"ה אשר הוא הסיבה לטהרה זו לפי כי כן התנה עם המים מזמן של הבריאה כאמור והיינו אשר קדשנו אמנם כדי להבין מפני מה צריך לרחוץ הפנים אקדים מ"ש בזוהר באדרא רבה דף קל"ז ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אנפין אסתלקי לאלף וארבע מאה גבוראן מתפשטאן בחוטמוי בפומא בידין וכו' ולכן להיות כי סטרא אחרא היא מתאחזת במקום הדינים ויונקת מהם בסוד אדם דעשיה ולכן היא שורה באדם במקומות הללו דווקא כדי לינק מהם וליהנות מהם אשר על כן צריך האדם לטהר את עצמו במים במקומות הללו לפי כי אין שורה באדם אלא במקומות שמתגלים שם שורש הגבורות ולכן צריך לרחוץ פניו אשר שם הם שני נקבי החוטם אשר מתגלה בהם כח הגבורות וגם הפה כדלקמן וגם הידים והרגלים מפני כי שם מתגלים כדאיתא במאמר בחוטמא בפומא בידין ברגלין ולכן כל מקומות הללו צריך לרחוץ אותם במים כי זה הוא סברת הרמב"ם ז"ל כי צריך לרחוץ רגליו גם כן בכל יום אמנם מה שנהגו העולם שלא לרחוץ הרגלים היינו הטעם להיות דסבירא להו כי אין כח באדם להעביר הטומא' מן הרגלים לפי שנאמר רגליה יורדות מות ולכן מאי דאפשר לתקוני מתקנינין והם הפנים גם הידים ולכן נמי לא אמר בזוהר שירחץ הרגלים כאמור: