מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן ב
[א] אשר חז"ל הגידו כי אין שנוא לפני הקב"ה כמי שמהלך ערום והסיבה לזה הוא מ"ש בזוהר פרשת נח דף ס"ב וז"ל ת"ח מה כתיב לעילא ויהי כי החל האדם לרוב וכו' והוו אזלין ערטילאין לעיניהון דכולא מה כתיב ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו' ודא הוא יסודא ועקרא למיגד בחוביהון עד דגרים לון לאשתצאה מעלמא ובגין כך אתמשכן בתר יצה"ר ובגזעו וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי עיקר החטא של דור המבול היה לפי שהי' הולכים ערומים וכה"א ערום הלכו מבלי לבוש ולכן חטאו ונאבדו מן העולם ולכן נא' וינחם ה' וכו' ולכן שונא הקב"ה מי שמהלך ערום ולכן אמר ר' יוסי מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי נראה שלא היה פושט החלוק עד שהיה מתכסה בסדין ואח"כ פושט ולכן נמי מי שישן ערום לא ילבש מיושב כדי שלא יראו קורות ביתו את בשרו כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו וכבר אחז"ל מי מעיד באדם קורות ביתו שנא' כי אבן מקיר תזעק וכו' לכן צריך האיש הישראלי לדקדק בכל מעשיו דוגמא לזה כך אחז"ל וכל מעשיך יהיו לש"ש ר"ל בכונה למעלה ואיתא בזוהר פ' ויקרא דף ד' וז"ל זכאין אינון ישראל דבכל אתר דאשתכחו קב"ה אשתכח עמהון ומתפאר בהו בישראל הה"ד ישראל אשר בך אתפאר. ולא עוד אלא דישראל אשלים מהימנותא בארע'. וישראל שלימו דשמא קדיש' אינון. וכד ישראל אשתלימו בעובדייהו כביכול שמא קדישא אשתלים וכו'. ולכן לא נכון להיות מתגלה בשר האדם ואיתא בחז"ל פ' בראשית אצל והנחש היה ערום וז"ל והנחש היה ערום לא הוה צריך קרא למימר אלא ויעש ה' לאדם כתנות עוד אלא להודיעך מאיזה חטא קפץ עליו אותו רשע מתוך שראה אותם עסוקים בדרך ארץ וכו' ובזוהר פ' בראשית ז"ל והנחש היה ערום מאי ערום ערום בלי לבושין ומזה תבין מפני מה הקב"ה שונא כל כך המהלך ערום לפי כי זה היה סיבה לחטא א"ה ונגזר מיתה על כל העולם ומה גם כי היה סיבה לדור המבול שחטאו מפני כי ערום הלכו מבלי לבוש ולכן נימוחו מן העולם כאמור ולכן נלמד מזה כי מפני שתי סבות אין ראוי לאדם להיות ערום כל שהוא אם מפני כי זה היה עון ראשון של א"ה מסיבה שהיו ערומים שנאמר ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו וכן נמי היה סיבה לדור המבול שנמחו ועוד שנית מפני כי ע"י כך נמצא שהוא נותן כח לסטרא אחרא שהוא חוזר וניעור כמו שהיה מאז בזמן הבריאה ואיתא בזוהר פ' צו דף כ"ח וז"ל לית אורח לאתגלאה כלה בקירוב בשר אלא לחתן דילה בההוא זמנא מתקיים ויהיו שניהם ערומים וכו' דכבר אתעבר ערבוביא בישא ערב רב מעלמא דאינון עריין דקב"ה משמע כי עתה אסור להיות ערום וכבר נת' כי לכן שנא הקב"ה למהלך ערום מפני כי הוא נותן יד לפושעים שלכן נמי אסור להלך ארבע אמות בגילוי הראש כדלקמן ובכן יהיה זה הדבר לזכרון לאיש הישראלי כי יתבונן לעשות המצות כדי שיהיה לו חלוק ללבוש בג"ע ולא יהיה ערטילאי כמו הרשעי' אלא יעשה לו חלוקא דרבנן ויהיה כל כך צדיק עד שלא יצטרך להיות ערום אפילו שעה אחת אלא מיד שפושט הגוף הנגוף הזה כשיוצא מן העה"ז תיכף ילבישוהו חלוקא דרבנן כדאיתא בזוהר פ' תרומה דף ק"נ וז"ל כיון דאתפשט האי גופא וכו' חסד עבד קב"ה עם בני נשא דלא אפשיט אינון לבושין עד דאתקין ליה לבושין אחרנין יקירין וטבין מאלין וכו' וסוד הדבר מפני כי כל מעשה האיש הישראלי הוא גורם כך למעלה כנז' במאמר הקודם וכאשר מתבאר עוד לקמן בע"ה:
[ג] ידקדק בחלוקו ללובשו כדרכו וכו' גם בזה בא הרמז לאדם הנלבב שלא יהי' גורם על ידי מעשה הרע להפך חלוקו ע"ד משחז"ל בפ' ויהושע היה לבוש בגדים צואים וכי יהושע כ"ג היה לבוש בגדים צואים אלא שנשאו בניו נשים נכריות וכן איתא בגמרא מ"ט נענש לפי שבניו נשאו נשים נכריות הנה למדנו מזה היות המלבוש כינוי לאשה רעה ואמנם יהיה ג"כ בזה הדין דרך רמז מ"ש ידקדק בחלוקו ר"ל ישתדל ליקח אשה הגונה ועוד ידקדק ללובשו כדרכו שלא יהפוך שולחנו כדי שלא יתהפך נמי הפנימי שלו לחוץ כדאיתא בזוהר כי מפני העון הנשמה מסתלקת מן האדם הוא הפנימי שלו יוצא לחוץ והולך לו שלכן אחז"ל איזהו ת"ח שמחזירין לו אבידתו בטביעות עין זה המקפיד על חלוקו שלא יתהפך יגיד על הרמז הזה כלומר כי מאחר שהוא ת"ח והוא מקפיד כל כך בדקדוקי הדברים כי ירא על נפשו שלא תאבד ממנו ולכן נמי בלי ספק כי לא ידבר כזב ולא יחפוץ ליקח דבר שאינו שלו וכאשר נאמר כי גם זה הוא בדרך רמז מ"ש מחזירין לו אבידתו היינו מ"ש בזוהר או מצא אבידה שהוא בחינת נשמה ולכן לזה המדקדק במעשיו ג"כ מחזירין לו מלמעלה אבידתו היא נשמתו אם נאבדה ממנו בטביעות עין העליונה שנאמר הנה עין ה' אל יריאיו מדה כנגד מדה ואיתא בזוהר פ' אמור דף ק"א וז"ל דתנינן דעובדין טבין דעביד בר נש בהאי עלמא עבדין ליה בההוא עלמא לבושא יקירא עילאה לאתלבשא בהו וכד בר נש אתקין עובדין טבין וגברין עליה עובדין בישין ואשגח ביה קב"ה ועובדוי בישין סגיאין ואיהו רשע דאשתכח קמיה מאריה חטאה ותוהא על אינון טבאן דעביד בקדמיתא הא אתאביד הוא מכלא מהאי עלמא ומעלמא דאתי. מה עביד קב"ה מאינון טבאן דעבד האי חטאה בקדמיתא אלא קב"ה אע"ג דההוא רשע חטאה אתאביד. אינון טבאן לא אתאבידו אית צדיק אזיל באורחוי דמלכא קדישא ואתקין לבושוי מעובדוי קב"ה אשלים ליה מאינון עובדין דעבד האי רשע חטא' ואשלי' לבושוי לאתתקנא בההוא עלמא הה"ד יכין וצדיק ילבש ההוא חטאה אתקין וצדיק אתחפי ממה דאיהו תקין הה"ד כסוי חטאה כסוי הוא מידא דחטאה אתחפי מחטאה וכו' ולכן יאמר נא כי ידקדק בחלוקו האדם זה אשר יעשה מן המצות מעשיות אותה חלוקא דרבנן יהיה זהיר ללבוש אותה כדרכו בכל מעשיו ובכל פניותיו ידקדק שלא יהיה סיבה להפוך הפנימי שלו לחוץ כלומר כי גם אם באולי יחטא יש לו תקנה רק שלא יהיה תוהא על הראשונות ומתהפך הפנימיות שלו הוא הרצון על מה שעשה ויצא לחוץ כי לכן הוא מפסיד הכל ולוקח אותם הצדיק ונעשה לו כסוי ומלבוש לאותו עולם כדבר האמור:
[ד] ינעול של ימין תחילה כך שנינו כשהוא נועל נועל של ימין תחילה ומ"ש ר' יוחנן כתפילין כך מנעלים היינו לומר כמו ששנינו בתפילין תפיל' של יד אינה מעכבת של ראש כך מנעלים ואם רצה נועל של שמאל תחילה ומפני כי הבינו כי כוונת ר' יוחנן לומר כי השמאל הוא חשוב לכן הם אמרו ירא שמים יצא ידי שתיהן וינעול של ימין תחילה וכו' ובחליצה של שמאל תחילה והנה זה יהיה כונת הפ' שמור רגליך כאשר תלך לבית האלהים כי אין ראוי לאדם להלך יחף כמו שצוה החכם אל תמנע מנעלים מרגליך לא בימות החמה ולא בימות הגשמים ואיתא בזוהר פ' חוקת דף ק"פ וז"ל קם ר' אלעזר ואמר וזאת לפנים בישראל וכו' שלף איש נעלו וכו' האי קרא אית לאסתכל' ביה אי אינון עבדי הסכמ' בעלמא ואתו בתראי ובטלוה אמאי. ואי לאו הוא הסכמ' בעלמא אלא כדינא דאורייתא אמאי בטלוה. והא מאן דבטיל מלה דאורייתא כאלו חריב עלמא שלים. אלא ודאי בדינא דאורייתא הוה וברזא עילאה אתעבידת ובגין דהוו קדמאי חסידי זכאי האי מלה אתגלייא בינייהו ומדאסגיאו חייבי בעלמא אתעבידת האי מלה בגוונא אחרא בגין לאתכסאה מלין דאינון ברזא עילאה והא אוקמוה ויאמר אל תקרב הלום של נעלך מעל רגליך וכו' ועל דא כל מה דיהיב מית' לבר נש בחלמ' טב נטיל מאניה מן ביתא ביש כגון סנדליה מ"ט בגין דאעבר רגלי' מהאי עלמא וכו' והנה נת' הדב' מזה המאמר כי ענין הנעל הרמז הוא על האש' כמש"ה של נעלך ואוקמוה דפקיד ליה על אתתא לאתפרש' מינה וכו' והנה האדם יש לו שתי נשים כדאיתא בזוהר גם בתיקונים וייצר שתי יצירות וכו' זכה עזר לא זכה כנגדו והנה חז"ל אמרו אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו ופריך והרי אחז"ל מ' יום קודם יצירת הולד בת קול אומרת בת פ' לפ' ומסיק כאן בזווג ראשון כאן בזווג שני ולכן יבא הרמז בדין זה לנעול של ימין תחילה כלומר שיהיה האדם נזהר בכל מעשיו כדי שיזכה לקחת לו אותה אשה שאומרת בת קול עליה בת פלוני לפלוני שהיא של ימין ולא יקשרנו וזה להודיע מש"ה אם אין לך לשלם וכו' כי בעון נדרים אשתו של אדם מתה ולכן יתן אל לבו כי אינה קשורה אשה זו עמו לעול' דאפשר כי יחטא ואשם ויקח משכבו זה מתחתיו ואח"כ ישים של שמאל היא האשה שמזווגין לאדם כפי מעשיו ואמנם פעמים נמי כי אין האדם זוכה לזווג ראשון של אותה בת קול לפי שלא היה לו מעשים והיינו מ"ש שינעול של ימין תחילה ולא יקשרנו והו' כמ"ש כי זווג ראשון הוא כאשר מכריז בת קול וזווג שני היינו בשעה שבא לקחת אותה אין מזווגין אותה אשה עצמה לאדם זה אלא לפי מעשיו שאם אין לו זכות אינו לוקח אותה ולכן יאמר ינעול של ימין תחילה היא האשה שהקנו לו מן השמים על ידי בת קול בת פלוני לפלוני ולא יקשרנו מפני אשר לא טוב עשה ינעול של שמאל דהיינו לפי מעשיו ואח"כ הוא חוזר לנעול של ימין לרמוז אם מטיב מעשיו יזכה לאשה עצמה של בת קול הנז' לפי דקים לן אדחי גברא מקמי גברא כדאיתא בגמרא שנאמר על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי וכו' וכדאיתא בזוהר פ' משפטים אין להאריך אמנם עיקר הדברים אמורים בדרך כינוי אל האדם על אשה שהקנו לו מן השמים היא הנשמה וכדאיתא בתיקונים בענין משחז"ל בפ' ותזנח משלו' נפשי וכו' אשה מקושט' לת"ח דהיינו להזהיר על האדם שיקשט עצמו לזכות לאותו תוספת נשמה הנתוסף בשבת כמשחז"ל נשמה יתרה נתוסף באדם בע"ש וכו' והיינו כינוי אשה מקושטת ר"ל נשמה חשובה וכן ראוי לתת רמז לדבר לקיים דברי חכמים ז"ל שהנה אשה מקושטת הוא בגימ' אלף קס"א וכן עולה בגימ' הנשמה המחודשת אלף קס"ג נוסף שתים לרמוז כי משני בחינות נמשך זאת הנשמה המחודשת פעם ראשונה בע"ש נמשך מעלמא דנוקבא אמנם ביום הוא יותר עליונה מעולם הזכר כאשר יבא במקומו בע"ה ואמנם יבא הרמז בזה גם לענין התפלה שאנו מתפללים בכל יום והענין מ"ש בזוהר פ' ויקהל דף ר"ד וז"ל תא חזי רזא דמלה כל אינון שית יומין קיימא מלה דכול' אתאחדאן ברזא דחד נקודה קדישא וכלהו יומין אתאחדאן ביה. ואית יומין אחרנין דקיימין לבר בסטרא אחרא. ואית יומין אחרנין דקיימין לגו מעגולא קדישא ואתאחדן בנקודה קדישא. וישראל קדישין וכל אינון דמתעסקין בקדושה כל יומין דשבתא אתאחדן כל אינון שית באינון שית יומין דלגו דאתאחדן בההיא נקודה אתאחדן בהאי בגין לנטרא לון וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי שלשה מיני ימים הם השולטים בימי השבוע אית יומין דקיימין לבר בסטרא אחרא לעכו"ם ואית ששת ימי המעש' לכל כללות ישראל ואית שית יומין פנימיים דלגו דאתאחדן בההיא נקודה של שבת כי אלו זוכים בהם כל אותם העוסקים במלאכת שמים א"כ ממאמר זה ממנו נקח לעבוד את ה' כי כל העוסק במלאכת שמים הוא זוכה בחול לתוספת נפש בכל יום בהשואה אחת לאותה תוספת של נשמה שנתוסף בע"ש לכללות ישראל ומאחר כי מעלה זו נתוסף לאיש הישראלי העוסק בקדושה כאמו' במה יזכה נער את ארחו להרויח תוספת נשמה זו אם לא בהנחת התפילין שהוא סוד הנשמה הנוספת ולכן מן הראוי הוא כי האדם ילבש תפילין כל היום אמנם לפחות צריך ללבוש אותם בשעת ק"ש ותפלה כנ"ל כי בזה יקנה האדם תוספת נשמה כאמור דהיינו אשה מקושטת לת"ח העוסק במלאכת שמים כי זוכה לה בכל יום ויום משעה שלובש התפילין והלאה כל היום היינו הנשמה המחודשת בגי' כאמור ובזה יובן משחז"ל בפ' גומל נפשו איש חסד זה הלל הזקן שהי' פורש מתלמידיו א"ל ר' להיכן אתה הולך א"ל לגמול חסד עם אכסניא שלי א"ל וכי בכל יום ר' יש לך אכסניא א"ל והנפש זו אינה אכסניא היו' כאן למחר הולכת כי הנה תימה הוא על דברי הלל למה היה ממשל משלי' הללו וע"ק כי הנפש זו לא יצדק בה שהיא אכסניא מחדש שהרי היא קבועה באדם מיום צאתו לאויר העולם עד יום מותו ולא יצדק לומר בה שהיא אכסניא בכל יום ויום מחדש ואינה הולכת למחר עד שהיה אומר ולמחר הולכת אמנם הענין מתבאר על פי דרכי עם מ"ש במאמר כי העוסק במלאכת שמים בכל יום ויום קונה נפש חדשה ובלי ספק כי כפי ערך הלימוד והמעשה אשר מתעסק האדם כך יהיה ערך הנפש חדשה שיקנה בכל יום ויום לא ראי זה כראי זה ולכן נתכוון הלל הזקן לתת רמז לתלמידיו בשבח זה הנמצא לת"ח העוסק במלאכת שמים כי יזכה לנפש חדשה היינו אכסנאי בכל יום ולמח' הולך לו ויקנה אחרת זולתה ולכן צריך לגמול חסד עמה ואין לו רשות להתענות ועל יסוד זה אחז"ל להאי צורבא מרבנן דיתיב בתעניתא ליכול כלבא לשירותיה אותו חלק שהיה ראוי לתת לאותה נשמה חדשה שהוא מתעלה על ידי שיהנה ממנו הנשמה כמו ענין האכילה של שבת שהוא מצוה כדאיתא בזוהר בפ' ביני ובן בני ישראל פ' ויקהל דף ר"ד וז"ל האי רוחא אתהני בהאי יומא מהנאותן דישראל ומענוגא דלהון ולמיהב ליה ענוגא במיכלא ומשתיא בתלת סעודתין וכו' והאי נטיל חדוה וענוגא באינו' סעודתי דישראל וכו' ואתעביד רוחא נהירא מכל סטרין אתפלג לעילא ונהיר אתפלג לתתא ונהיר ודא הוא דכתיב ביני ובן בני ישראל חולק אחסנא אית לן כחדא וכו' ולכן יאמר כי ת"ח המתענה ואינו מענג אותו תוספת הנמשך עליו מן הנשמה במאכל לכן יאכל הכלב החיצון המאכל שהוא מתוקן לו לעת ערב ולא יהיה לו חלק בקדושה ולא יהיה ענין בירור לקדושה באותו מאכל מפני כי לא רצה לענג אות' נשמה חדשה הבאה אליו היינו אשה מקושטת לת"ח כמשחז"ל והיינו מ"ש ותזנח משלום נפשי ובגויה של נפש משתעי קרא וכן נמי בנדון דידן ירצה במאמרו ינעול של ימין תחילה היא הנפש העיקרית הקבועה בו לפי שבלילה מפקיד רוחו ביד קונו כ"ש בידך אפקיד רוחי ולכן בא הרמז לנעול של ימין זה תחילה ועכ"ז ולא יקשרנו להודיע דאע"ג שכבר זכה וחזר עליו בחינת הרוח לא יעשה עון באופן שיסתלק ממנו לפי כי הרוח אינה קבוע כמו חלק הנפש ולכן ע"י איזה עון ברוח הוא וזהו אצלי כונת הפ' ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי וכו' כי לבן הוא הקליפה כנודע מן הזוהר המרמה לאדם ומחטיא אותו אמנם יעקב שהוא בחי' הרוח כדאיתא בזהר פ' ויצא וז"ל ר' יצחק הוה יתיב יומא חד קמיה מערת' דאפיקות' אעבר חד בר נש ותרין בנין עמיה אמר חד לחד האי תוקפא דשמשא מסטרא דדרום איהו ועלמא לא אתקיי' אלא על רוח וכו' אמר ליה אחוה זעירא אלמלא יעקב לא אתקיי' עלמא וכו' והנה יעקב בחי' הרוח לא הגיד ליצר כי בורח הוא בזמן שהאדם חוטא לא נשאר בו רק הנפש שנא' נפש כי תחטא ולא רוח ולא נשמה כי בעבור העון בורחים ולכן לא יקשרנו ואח"כ ינעול של שמאל ר"ל לא ימנע עצמו מלתקן מעשיו עד שתבא לו רוח אחרת או נשמה אבל היא פחותה מן הראשונה לשעה והוא בערך שמאל והיינו מ"ש ואח"כ ינעול של שמאל ואח"כ יחזור לשל ימין ע"י התיקון יכול להחזיר אותה נשמה עצמה שנאבדה ממנו ויקשר אותה הדק היטב על ידי התשובה שלא תחזור ללכת ובכן נמי יבא אזהרה לאדם שישתדל על הגוף הראשון יעיר עליו בבקר בבקר הוא המכונה של ימין שלא יעשה מעשה בלתי טהור והוא מכונה בסוד נעל לפי שהוא סוגר ונועל בעד הנפש של אדם בקרבו וייטיב מעשיו כדי שיזכה לזמן התחי' וינעול אותו כדאיתא בזוהר שאומר אברהם הוא הנשמה למלאך ומשביעו כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה זה הגוף לבני לבניני אותו עצמו ואמנם אח"כ ינעול של שמאל הוא רמז לגוף השני כי הוא צריך להתגלגל פעם שנית לטוב לו ולכן לא יקשור של ימין תחילה דלא סגי לאדם בלי גלגול אמנם אח"כ יחזור לשל ימין לרמוז על גוף השלישי שהוא מתוקן ולכן מכונה בשם ימין ואז יקשרנו הדק היטב כי בזה הוא העיקר לכן על פי הדברים האלה החי יתן אל לבו להטיב עצמו בכל מעשיו בעה"ז לטוב לו לזמן התחי' גם לעה"ב כאמור כאשר יזכור פ' שמור רגלך בענין המנעלים וכו' אמנם להיות כי כל תורת מעשה אשר יעשה האדם הוא מושרש למעלה ולכן בא החיוב באופן זה לכן זה יהיה נמי בענין החליצה כי כאשר חולץ מנעליו יש לו לחלוץ של שמאל בתחילה לרמוז לכל העניינים הנז' כי צריך האד' להתבונן משחז"ל אשה רעה מאי תקנתיה יגרשנה ויתרפא ופריך והא כתיב כי שנא שלח אמר ה' שנוא הוא המשלח ומסיק כאן באשה ראשונה כי כל המגרש אשה ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' וכו' ולכן בא הרמז בזה כי לענין החליצה שהוא רמז לגט של שמאל היא אשה השניה אם הוצרך הדבר אז הוא חולץ של שמאל תחילה וכן נמי ימצא בזה רמז לענין הנפש הנוגע בעצם אדם כאשר חולץ הוא חולץ של שמאל תחילה הוא אותה הנפש הבאה אליו בסוד תוספת אמנם אם חטא ביותר אז הוא חולץ נמי של ימין היא הנשמה שהיתה בו בתחילה וכן נמי בא בזה הרמז על ענין הגופי' לזמן התחיה כשהוא חולץ שנאמר בפתחי את קברותיכם עמי ונתתי רוחי בכם וחייתם אז הוא סוד ועצמותך יחליץ אז חולץ של שמאל תחילה הוא חלק הנפש ואחר שהוא מתגלגל ויעמוד על עמדו ויתהלך בארץ ישראל אז יבא לו חלק הרוח או הנשמה דהיינו של ימין לפי כי גם לעתיד הכל יבא אל האדם בהדרג' זה אחר זה:
[ו] אסור לילך בקומה זקופה וכו' הנה ענין זה הוא נוגע בעצם אדם בזמן הזה ומה גם לזמן התחיה ואלו בזמן הזה אחז"ל המהלך בקומה זקופה כאלו דוחק רגלי השכינה לפי שנאמר מלא כל הארץ כבודו לכן נאמר רומו מעט ואיננו כל אדם שיש בו גסות הרוח מתמעט וכיצד ימצא שהאדם מתמעט אם לא נאמר בהכרח שמתמעט חלק הנשמה אשר בקרבו ע"ד שנתבאר בענין א"ה כאשר גרעה קומתו בגשמי ונעשה מאה אמה כך הנשמה שהיתה בקרבו נתמעטה וכן זה המהלך בגסות הרוח בקומה זקופה מתמעט כמות זה כן מות זה וכן נמי נענש לזמן התחיה כמשחז"ל כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר וכו':
גם לא ילך ארבע אמות בגלוי הראש כדאיתא בזוהר פ' בלק דף קפ"ז וז"ל פתח ואמר החכם עיניו בראשו וכו' וכי באן אתר עינוי דבר נש אלא בראש דלמא בגופיה או בדרועיה דאפיק לחכם יתיר מכל בני עלמא. אלא הכי תנינן לא יהלך בר נש בגילויא דרישא ארבע אמות. מ"ט דשכינתא שריא על רישיה וכל חכים עינוי ומלוי בראשו אינון בההוא דשריי' על רישיה וכד עינוי תמן לינדע דההוא נהורא דאדליק על רישי' אצטריך למשחא בגין דגופא דבר נש איהו פתילה ונהורא אדליק לעילא ושלמה מלכא צווח ואמר ושמן על ראשך אל יחסר אינון עובדין טבין וכו' ועל ידי כן יהיה לו כיסוי לעתיד עטרה בראשו כי ע"י מעשה הטוב קנה לו חלוק' דרבנן כנ"ל וכנגד זה שאינו הולך בגלוי הראש מקיים מה ששנינו ויהי מורא שמים עליכם ולכן יזכה לכובע ישועה בראשו כמשחז"ל לעתיד לבא צדיקי' יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ביום ההוא יהיה ה' לעטרת צבי וכו' לשאר עמו לעושה עצמו שיריים וכו':
יבדוק נקביו כדי שלא יתרחק בזמן התפלה וכמשחז"ל שמור רגלך שמור נקביך והעיקר לבדוק עצמו מן העון פנים ואחור ולא יהיה לו ריח רע ויתבונן במעשיו שיעשה תשובה קודם שיתפלל כדי שלא יהיה דבר מעכב התפלה וזהו פי' הפ' וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח בתפלה ואינם יודעים לעשות רע לתקן הרע בתחילה ע"י הרהור תשובה כאמור ולזה תיקנו הראשונים לומר הוידוי אחר הבקשות כדי שלא ימצא דבר המעכב התפלה הנה זאת תורת האדם אשר יתכוין בכל המעשה אשר יעשה אע"ג כי הוא צורך הגוף לקיים מש"ה וכל מעשיך יהיו לשם שמים:
ועתה אשיב לפרש כל הדינים הללו כיצד הם משורשים למעלה ואשר צריך האדם לכוין דעותיו כי זה כל האדם כמשחז"ל כל העולם לא נברא אלא בעבור זה ונאמר אדם אחד מאלף מצאתי ולכן בא דין זה אזהרה לאדם לא ילבש מיושב כי להיות האדם מתחייב מן השכל לעשות כל מעשיו בכונה לטוב לו ולכן להיות כי האדם עיקר לעורר הדברים העליונים הרוחניים צריך לכוין בכל מעשיו ואיתא בזוהר פ' פקודי דף רנ"ט וז"ל מגו נהורא דלעילא נפק חד נציצו דנציץ ואנהיר וכו' ואינון הוו לבושין דקדשא דאתלבש בהו מיכאל כהנא רבא וכד אתלבש באינון לבושי יקר כדין על לשמשא וכו' ובגין דנפקין מרזין עילאין ואינון כגוונא דלעילא אקרון בגדי שרד וכו' הנה לכן כאשר ילבש האדם ישים אל זה לבו לתקן אלו המלבושים ומה גם כדרך שהקב"ה גומל חסד עם האדם הגשמי שנא' ויעש ה' לאדם כתנות עור וילבישם וזה לאו דווקא נא' על אדם הראשון אלא על כל איש הישראלי כי כן נק' אדם כמשחז"ל בפ' אדם אתם אתם קרויים אדם וכן נא' בזוהר פ' בראשית על ישראל נאמר הענין ולבושים אלו הם לצורך הנפש בעה"ז גם הם ללבוש בג"ע הארץ וגם לזמן התחייה ולכך אנו מברכים בכל יום להקב"ה המלביש ערומים כדלקמן אשר על כן גם האדם צריך להיות נזהר לתקן בגדים נאים ללבוש בעולם העליון כדאיתא בזוה' פ' אמו' דף צ"ח וז"ל הולך תמי' ופועל צדק מאן אינון אלא אלין אינון דמתקנין למטרונית' בתכשיטהא בלבושהא בעטרהא וכל חד פועל צדק אקרי עכ"ל הנה מבואר הדבר מזה המאמר כי האדם ע"י כונתו הטובה מתקן למטרוניתא עטרהא ולבושהא ומה גם על ידי מעשה אשר יעשה האדם ולכן יזהר לא ילבש מיושב ולא יגלה כנף אביו לפי כי בעבור חטא א"ה לא נעשה עוד היחוד העליון אלא על ידי התלבשות דאלו מתחילה נאמ' ויהיו שניהם ערומים וכו' ולכן נא' לעתיד ולא יכנף עוד מוריך וכו' אמנם עתה יש התלבשות הוא סוד משחז"ל יש כנפים לארץ שנאמר מכנף הארץ וכו' כנפים לשמש שנאמר וזרחה לכם שמש צדקה ומרפא בכנפיה וכו' כנפים למעלה שנ' ובני אדם בצל כנפיך יחסיון וזה היה מפני כי הנחש ראה אותם עסוקים בדרך ארץ כמשחז"ל לא היה צריך קרא למימר אלא ויעש ה' לאדם כתנות עור אלא להודיעך מאיזה חטא קפץ עליו אותו רשע שנאמר ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו ולכן ויעש ה' כתנות עור אמנם לעתיד נאמר ולא יכנף עוד מוריך וכו' ואיתא בתיקון ל"ד דף ע' וז"ל בגין דערוה בינייהו אית פירודא באתוון דאינון הוי"ה הה"ד כי המות יפריד וכו' לבתר דאתעבר עריות מנייהו יהי ה' אחד וכו' ולכן לא ילבש מיושב כי יבא להגלות בשרו ואשר לא טוב עשה למעלה אלא יקח חלוקו ויכניס בו זרועותיו בעודנו שוכב ונמצא שיקום כשהוא מכוסה ובכן יהיה מכלל הצדיקים אותם הנקראים פועל צדק דאלביש למטרוניתא עטרהא ולבושהא כנ"ל:
[ג] ידקדק בחלוקו ללובשו כדרכו כדי שלא יהפוך הפנימי לחוץ וכו' הנה בתחילה אתה דורש זה הענין למה שנוגע בסוד מטט' כי הנה מטט' נק' מטה מפני שפעמים מטה לצד ימין ופעמים מטה לצד שמאל כדאיתא בזוהר פ' בראשית דף ר"ן וז"ל מטה דא מטט' מסטריה חיים ומסטריה מיתה כד אתהפך למטה איהו עזר מסטרא דטוב כד אתהפך לנחש איהו כנגדו מיד וינס משה מפניו וכו' הנה מבוא' הדבר מזה המאמר כי ההיפוך הוא מורה בסוד מטט' כאמו' אמנם ענין ההיפוך שהוא מתהפך הוא החיצוניו' שבו כאשר יבא הביאור לקמן בסוד הטלית קטן שהוא בחי' מטט' שלכן השיעור שלו הוא כדי שיתכסה ראשו ורובו של קטן כד"א ונער קטן נוהג בם ולכן יאמר נא כי צריך ליזהר שלא יתהפך החלוק שלו דאע"ג שהוא מתהפך כנז' החלוק שלו אינו מתהפך מכל מקום ואם נאמר כי מ"ש בזוהר כי מטט' הוא מתהפך היינו בסוד החיצוניות דהיינו בחינת החלוק לכן באמת צריך להיות זהיר כאשר לובש האדם החלוק שלא יתהפך לפי כי לכן הוא גורם שמתהפך גם למעלה כדבר האמור שהנה נאמר ומעיל קטן תעשה לו אמו לפי כי כנסת ישראל היא אמו בסוד לא זז מחבבה עד שקראה אמי והיא עושה לו מעיל קטן כמשחז"ל תינוק יונק משדי אמו כדאיתא בזוהר פ' אחרי מות דף ס"ד משמרה ג' כדין תינוק יונק שדי אמו בגין לדכאה לון וכו' ולכן אין ראוי לאדם להפך בחלוק שלו לפי כי כל מעשה האדם הוא פועל למעלה כל הטובה הזאת כאמור וכאשר נעמיק יותר בענין יהיה ענין זה החלוק בסוד מה ששנינו ועושין לה חלוק לכתחילה בשבת לענין המילה כי היו עושים כמין כיס דחוק ומכניסים ראש הגיד לתוכו וכו' ולכן יאמ' נא כי ראוי לאדם לדקדק בחלוקו אותו החלוק הידוע המיוחד שעשו לו לצורך המילה שראוי לדקדק בו ביותר ראשונ' צריך להיות נקי מענין כי לא יוציא שכבת זרע לבטלה ואפילו טיפה אחת כדאיתא בתיקונים כשחז"ל אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו ומהו הכבוד זה שלא יוצי' שכבת זרע לבטלה ולא בזולת אלא יעשה לה זה הכבוד לשמור עצמו לתת לה טיפה ראשונה ולכן נקט לשון זה אוקירו בלשון חכמה לשון יקר כלומר יזהר שלא יהפוך המלה ויהיה קרי וכמו שנת' אצלי בפי' יקר מחכמה ומכבוד לפי שהטיפה נק' יקר ונמשך מן המוח היינו מ"ש מחכמה ומלת מכבוד הוא סוד הדעת ואיתא בזוהר פ' נח דף ס"ב וז"ל ת"ח כל חטאוי דבר נש כלהו חבלותא דילהון תלייא בתשובה וחטאה דאושיד זרעיה על ארע' ומחבל אורחי' ואפיק זרעא על ארעא מחביל ליה ומחביל ארעא ועליה נאמר נכתם עונך לפני ונאמר לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע וכו' והנה מבואר מזה המאמר מ"ש מחביל ליה ר"ל אות ברית קדש ומחביל ארעא הוא ארץ החיים כנסת ישראל ומה גם ידקדק שלא יטמא אות ברית קדש בשאר עבירות וידקדק היטב שלא להפוך החלוק זה להיות לזולת כנ"ל כי הנה בענין מה שנעשה לאדם חלוקא דרבנן הכל תלוי באות הברית כדאיתא בזוהר פ' נח דף נ"ט וז"ל ת"ח כל ישראל אית לון חולקא לעלמא דאתי מאי טעמא בגין דנטרין ברית דעלמא אתקיים עליה כד"א אם לא בריתי יומם ולילה וכו' ולא עוד אלא בגין כך אקרון צדיקים וכו' מנ"ל מיוסף בגין דנטר ברית זכה דאקרי צדיק וכו' והעיקר מפני כי כן כמעשה אשר יעשה האדם הגשמי למטה כך נעשה למעלה ונמצא על ידי שמדקדק חלוק זה שהוא שלו ג"כ הצדיק עליון מדקדק באותו חלוק שלו היינו הכיס אשר לו כד"א כיס אחד יהיה לכלנו לשון נקי' ואינו הופך אותו לתת שפע לשפחה אותה טיפה קדושה כד"א בן פורת יוסף בן פורת עלי עין הוא מעין כפי' רש"י ז"ל כד"א עין המים הוא הנמשך לאותם בנות על ידי כי הגבירה שלהם צעדה עלי שור ונמשך להם זה השפע בדרך ישר ואינו מהפך הפנימי לחוץ לתת אותה טיפה פנימית לאותה אשה רעה שהוא לחוץ מן הקדושה ומה גם כאשר מדקדק האדם הגשמי למטה בחלוק שלו כמו כן מדקדקין למעלה בחלוק אחד יותר עליון שבו נאמר ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם והיינו החלוק שנותנת אימא עילאה לת"ת ישראל ולכלתו וכאשר האדם מדקדק שלא יתהפך הפנימי לחוץ כך הוא למעל' ועיין בהיפוך השופר הפנימי לחוץ ויתבאר לך סוד זה ועוד איתא בתיקונים דף ג' וז"ל וזכאה איהו מאן דלביש מלכא ומטרונית' בעשר ספירן דבריאה דכלילן בשם יאהדונהי כשמיה כן לבושוהי וכו' דביומי דשבתות וי"ט איהו לביש לבושי מלכותא דאינון עשר ספירות דבריאה וביומי דחול לביש עשר כתות דמלאכיא דמשמשי לון לעשר ספירות דבריאה וכו' והנה הדבר מבואר מן המאמר כי כמה לבושים הם יש לבושים שהם של חול ויש לבושים שהם של קדש שלובש אותם בשבת וי"ט ולכן מי שמדקדק בחלוקו ללבשו כדרכו שלא יתהפך הפנימי לחוץ הוא גורם שלא להתהפך למעלה הלבושים דשבת לחול וההפך מובן. ועו' יש לכוין בענין לביש' החלוקה זה שלא יתהפך הפנימי לחוץ מ"ש בספרא דצניעותא וז"ל לבושין דיקר אתקין ואחסין והענין הוא מ"ש בזוהר וכד לאו אינון דכר ונוקבא כדין אימא עילא' אנגידת ברכאן לסטר אחרא וכו':
[ד] ינעול מנעל ימין תחילה ולא יקשרנו וכו' הנה מצינו לחז"ל כי המנעל הוא כינוי לאשה כדאיתא בפ' של נעלך מעל רגלך כי הקב"ה צוה על מרע"ה לפרוש מן האשה והנה בזה יהיה הצווי על דרך משחז"ל והייתם קדושי' קדש עצמך במותר לך ובכן יהיה גם כן באופן זה הנמשל למעלה לפי שנאמר הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא וכו' ואיתא בזוה' פ' אחרי מות דף ס"ט וז"ל בכה ר' שמעון ואמ' מלכא בלא מטרוניתא לא אקרי מלכא מלכא דאתדבק בשפחה באמהו דילה דמטרונית' אן הוא יקרא דיליה רזא דמלה זמינא קלא לבשרא למטרוניתא ולימא גילי מאד בת ציון וכו' הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא כלומ' צדיק הוא נושע בגין דהוה רכיב עד השתא באתר דלא דיליה באתר נוכראה ויניק ליה ועל דא כתיב עני ורוכב על חמור כביכול צדיק ונושע הוא יתיר מכולא וכו' והנה מבוא' מזה המאמר כי הצדיק עליון הוא מתדבק עם השפח' בעבור הגלות וזה בעבור מעשה התחתונים ולכן יאמר ינעול מנעול של ימין תחילה הוא הרמז לאשה יראת ה' שהיא לימין סטרא דימינא ולא יקשרנו והא רמז לזמן הגלות כי אין קשר בין צדיק וצדיק כנזכר במאמ' זה עוד יבא לקמן בפ' הצדיק אבד מאי אבד אבד למטרוניתא ואח"כ ינעול של שמאל והוא רמז לאותה שפחה שמתדבק עמה בזמן הגלות כאמור ואח"כ יקשור של ימין לתת רמז כי לעתיד צדקת זו תהיה נקשרת בימין לעולם כדאיתא בזוהר פ' בראשית דף נ' וז"ל פתח ר"ש ואמר נאם ה' לאדוני וכו' נאם ה' דא יובלא לאדוני דא שמיטה דכתיב בה אהבתי את אדוני וכו' אי הכי במאי נוקים שב לימיני אלא עד זמנא ידיעא דכתיב עד אשית אויביך הדום לרגלך ולא תדיר אמנם לעתיד עד אשית אויביך הדום לרגלך אז מתקיים שב לימיני לעולם ולכן אח"כ יקשור מנעל של ימין לרמוז על קשר אמיץ זה שעתיד להיות לכנסת ישראל כי כן דבר ה' הוא שנ' נאם ה' לאדוני כנז' ועוד ירצה מ"ש בזוהר פ' חקת הובא קצת ממנו למעלה וז"ל דף ק"ף קם ר' אלעזר ואמר וזאת לפני' בישראל וכו' נעלו וכו' הא אוקמוה אל תקרב הלום של נעלך אמאי נעל הכא אלא דפקיד ליה על אתתא לאתפרשא מינה ולאזדווגא באתתא אחרא דנהירו קדיש' עליה וכו' דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב וכו' הנה הדבר מובן מזה המאמר היות המנעל בסוד כ"י היא בת נדיב הנזכר בתו של אאע"ה כמשחז"ל בת היתה לו לאברהם ובכל שמה ולכן יאמר נא ינעול של ימין תחילה וזה לרמוז כי בת נדיב זו בתחילה צריך לחבר אותה בבחינ' הימין לפי כי נק' בת לאברהם כמשחז"ל אמנם לא יקשרנו לפי כי אין הרצון לחבר אותה עם הימין כי הנה בתחילה צריך להיות התעוררות מן השמאל שנאמר שמאלו תחת לראשי אמנם נעילת הימין בתחילה הוא על כונה אחרת כדי להכניע בעלי הדין כדי שלא יתאחזו ממנה בעלותה בית ה' דהכי איתא בזוהר בפ' ואל זועם בכל יום כי מדת החסד מתעורר בכל יום יעיר בבקר בבקר ויזעו' למאריהון דדינין ולכן בתחיל' ינעול של ימין כדי לעורר בחינ' הימין בסוד ואל זועם בכל יום למאריהון דדינין אמנם ולא יקשרנו לפי כי אין המדה זו נקשרת עתה עם הימין אמנם ינעול של שמאל לגמרי כדי לעורר השמאל תחילה בסוד שמאלו תחת לראשי ואחר כך יקשור של ימין לפי כי כן אחר כך היא נקשרת עם הימין בסוד וימינו תחבקני ולכן כאשר ינעול של שמאל יקשרנו לפי כי כן כאשר מתעורר השמאל הוא נקשר עמה שנא' רשפי' רשפי אש שלהבת יה ואחר כך יקשור של ימין לפי כי כן אחר שניתן השמאל תחת ראשה אחר כך הוא וימינו תחבקני ומזה תבין מ"ש ר' יוחנן נעילת הסנדל הוא כתפילין לפי כי כך הוא כוונת הנחת תפילין בסוד שמאלו תחת לראשי ואחר כך הוא וימינו תחבקני כנזכר בזוהר וכן נמי מניח תפילה של יד ואינו קושר סביב הזרוע ואח"כ מניח של ראש וחוזר וקושר של יד כאשר יבא לקמן בע"ה:
[ה] אמנם כשחולץ חולץ של שמאל תחילה לתת לה תמיד קשר עם הימין בכל האפשר וכאשר נתבונן במש"ה כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף שרומז לאימא עילאה המסככת על בניה בסוד והאם רובצת על הבנים אז תבין למה ינעול של ימין תחיל' לפי כי כן היא רובצת תחיל' על הבן הקדוש שהוא מצד הימין לפי שהוא זכר כדאיתא פ' תזריע כנ"ל אמנם לא יקשרנו דמשמע כי האם עליו רובצת ותו לא ואינו כן ולכן ינעול תיכף אח"כ של שמאל להורות כי גם האם רובצת על הבת היקר' שהיא בסוד השמאל כנזכר פסוק ואם נקבה תלד וטמא' שבועיים כפלים ויקשרנו לפי כי כן נמי הנקבה נקשרת בסוד השמאל ואחר כך חוזר וקושר של ימין לפי כי כן הזכר נקשר עם הימין הוא מ"ש בתיקונים איהו בנצח ואיהי בהוד וע"י כך נעשה היחוד ביניהם כנודע ולכן כשחולץ אותם חולץ בתחיל' של שמאל לפי כי כאשר אימא מסתלקת למעלה נאמר ותרם מעל הארץ תחילה מסתלקת מעל הבת היקר' הנתונה בשמאל ואחר כך מסתלקת מעל הבן והוא העומד בימין ולפי כי אימא עילאה עד הוד אתפשטת כדאיתא בזוהר ובתיקוני' לכן ימצא כשהיא מסתלקת למעלה תחילה מסתלקת מבחינת הוד שהוא שמאל ואחר כך מבחינת נצח שהוא בימין כאמור:
[ו] אסור לילך בקומה זקופה והענין כי הנה נת' בתיקונים כי כינוי צואר הוא באימא עילאה ואיתא בזוהר פ' וירא דף קי"ג ראשך עליך ככרמל זה נבוכדנצר מחיק שמא הה"ד תחותוהי תטלל חיות ברא וכו' והנה על עיקר שני מאמרי' האלה אסור לילך בקומ' זקופ'. אם אמרנו מפני כי ע"י כן ס"א ירים ראש כנזכר אצלי בסוד פ' כי עונותינו רבו למעלה ראש ע"ש דבר נפלא ואין לך רעה גדולה מזו כי לאחר שהקליפה בסוד נהירו דקיק כנזכר בזוהר ועתה על ידי שהולך האדם בקומה זקופה תבנה ותכונן סטרא אחרא עד מקו' שמתעל' בסוד שנאמר אם תגביה כנשר וכו' ונעשה לה בחינת ראש ומה גם הוא עושה העדר ופגם בסטרא דקדוש' כי הנה כל מה שאנחנו מרבים במעשה ובתפלה ובלימוד הוא כדי שתהיה האם רובצת על הבנים ואמנם כאשר אדם זה מתגאה ומהלך בקומה זקופה לכן נמי אימא עילאה מתרוממ' ומסתלקת מעל הבנים ולכן נאסר הדבר הזה ביותר לפי כי הוא עושה פגם גדול למעלה כדבר האמור:
לא ילך ד' אמות בגילוי הראש וכו' אשר חז"ל הגידו כי בזמן הבריאה קטרגה הירח ואמרה לפני הקב"ה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד ולכן נגזר עליה לכי ומעטי את עצמך אז אמרה לפי שאמרתי לפניך דבר הגון גזרת עלי כך. אמר לה צדיקים יקראו על שמך ודוד הוא הקטן והנה למדנו מזה המאמר כי על ידי התחתונים יחזור לה הכתר למעל' וכנז' במאמר לעיל דאלבישו למטרונית' לבושהא ושוו לה עטרהא כל אחד פועל צדק אקרי וההפך מזה המהלך ארבע אמות בגילוי הראש הוא גורם לסלק בחינת הכתר מן הכלה הקדושה ומה גם מן החתן ובזה יובן מ"ש אמיה דר"י כסי רישך כי היכי דתהוי אימת שמיא עלך לפי כי נזק והפסד ימצא בזה כי גילוי של הראש הוא גורם תגבורת הקליפה ופנה למעל' ומגיע העדר לסטרא דקדושה ולכן מפני שהיו אומרים לה כלדאי ברך גנבא הוי לכן נתחכמה ולא מצאה תקנה לדחות מבנה אותו תגבורת היצר הנמצא בו מסטרא אחרא אלא על ידי שיהיה ראשו מכוסה תמיד כי בזה נכנע סטרא אחרא ומתגבר סטרא דקדושה על כן ירים ראש כדבר האמור:
יבדוק נקביו וכו' גם בזה ימצא ענין גדול כי למה נאסר על האדם להשהות את נקביו ועובר משום בל תשקצו את נפשותיכם וסוד הענין תבין מפני מה הע"ז עליה נאמר צא תאמר לו מפני כי החלק שלה והמזון הוא מן היציאה הוא מפסולת אשר מתהתך ויורד עד עולם העשיה ומשם הם מתפרנסים ס"א ולכן נקרא אלהים אחרים מפני שהם בסוד האחור של סטרא דקדושה ומה גם שהם מתאחזים בבחינת האחורים ומשם מאותו מותר הנמשך משם הם מתכלכלים ומתפרנסים ממנו וכדאיתא בזוהר פ' בלק וז"ל ותאנא מבין סטרי חולקהון דממנן על שאר עמין נפיק חד שביל דקיק דמתמן אתנגיד חולקא לאינון תתאי ומתמן מתפרש לכמה סטרין. ודא קרינן ליה תמצית דנפיק מסטרא דארעא קדישא על דא עלמא כוליה מתמצית דארץ ישראל קא שתי. מאן ארץ ישראל הא אוקימנא ובין לעילא בין לתתא כל אינון שאר עמין עע"ז לא אתזנו אלא מההוא תמצית. ולא תימא דאינון בלחודוי אלא אפילו אינון כתרין תתאין מההוא תמצית שתיין וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי מן מותרו' העליונים כאשר הם יוצאים לחוץ משם מתפרנסים סטרא אחרא ולהיות כי האדם הגשמי הוא דוגמא לאדם הרוחני הנקרא אדם דעשיה כדאיתא בזוהר ובתיקונים אית אדם דעשיה אדם דיצירה אדם דבריאה וכו' והן הובא פ' בראשי' ולכן צריך האדם להוציא מתוך גופו אותו המותר לחוץ בין מצד הפנים בין מצד האחור כדי לפרנס סטרא אחרא והקליפות כאמור ואמנם כאשר כבר נתהתך והגיע זמנו לצאת לחוץ לפי כי כבר נתברר ונפרד בחינת האוכל מן הפסולת ולכן הטבע הוא דוחה המותר להוציא אותו לחוץ לפי הטבע הוא קדוש כי כן עולה הטבע בגי' פ"ו כמנין אלהים לרמוז כי כמו שנברא העולם בשם אלהים כך האדם שהוא בחינת עולם קטן נברא על ידי הטבע כי אלהים קדושים הוא וכאשר הוא דוחה המותר לחוץ מפני כי כבר הוברר הטוב שבתוכו ולא נשאר בו רק הפסולת רצונו לדחות אותו לחוץ ולכן כדי לפרנס לסטרא אחרא הקליפות הניזונים ממנו נמצאים בבתי כסאות כדאיתא בזוהר פ' בראשית ולכן האדם המשהה נקביו והמותר זה נשאר עדין במקומו ומתאחר שם מתעוררים סטרא אחרא סוד אלהים אחרים לקחת חלקם שאלו בפיהם ובאים לינק מבחינת הפנימיות דאדם דעשיה ולכן אסור לאדם הגשמי להשהו' נקביו אמנם יבדוק עצמו קודם שיתפלל כדי שלא יהי' מקום לקליפה לינק מסטרא דקדושה ותהיה תפלתו תועב' לפי שפוגם ענין המעשה שהוא הקודם כמובא בזוהר כנ"ל: