אור ברסלב

מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן א

ספר מקור חיים חלק א:

לרבי חיים הכהן ז"ל:

הקדמה:

אמר חיים הכהן אחר אשר העיר אותי רוח ה' להכין צידה לדרכי דרך המלך מלכו של עולם תרתי בלבי לקיים דברי פי חכם חן מש"ה לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי כי הנה כוונת החכם במלת לכו להעיר לב האדם על מה ששנינו לעולם יעשה אדם עצמו ת"ח ופי' רש"י ז"ל ולית ביה משום יוהרא ולכן הוא אמר לכו בדרך זה לחמו בלחמי עצה טוב קמ"ל ואל תחושו דלית ביה משום יוהרה עוד רצה במאמרו כי יש לאדם לחשוב תמיד בדעתו כי הולך הוא אל בית עולמו כאשר צוה דהע"ה לאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ ר"ל כי יתן אל לבו על כל פסיעה כי הולך הוא וכבר נתחסר מימיו ובזה מתקיים מש"ה כי הולך האדם אל בית עולמו ר"ל כי מתוך שנותן לבו בהליכתו נכון ומובטח הוא שהולך אל בית עולמו המיוחד לו בג"ע ולא כמו שנאמר בכסיל גם בדרך כשסכל הולך לבו חסר ולכן נק' כסיל ולכן פתח בזה דהע"ה אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ר"ל כאותם סכלים הנז' רשעים אשר יכשלו בהליכתם אלא בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה גם בהליכתו ולכן אמר לכו לחמו בלחמי לומר בהליכה תלייא מלתא ולהיות כי שהע"ה מלמד לאדם דעת כמשחז"ל בקהלת רבה לאסטרולוגוס היושב על פרשת דרכים ואומר פרקמטיא זו תועיל למקום פלוני וכו' ולכן הודיע מדי דברו בדברי קדשו כי אין דבר המועיל לאדם היוצא מן העולם אלא התורה כמשחז"ל תחילת דינו של אדם על ד"ת שנאמר פוטר מים ראשית מדון ולכן נקט מלת לכו להגיד כי זה הוא דבר המועיל פרקמטיא יוצאה לעולם שהולך לשם גם בדרך כשהוא הולך שנאמר בהתהלכך תנחה אותך ומה גם אם מקיים כאשר הולך בתורתו יהגה היינו בהתהלכך ולכן להיות כי בזמן שעבר נתעסקתי במילי דאגדתא שלא לעבור על משחז"ל בפ' ואת פועל ה' לא יביטו זה שאינו משגיח על האגדה כמ"ש החכם תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי שנתבאר אצלי בפי' קהלת כי מאחר שאחז"ל כל מקום שנאמר במגיל' זו אכילה ושתיה בד"ת הכתוב מדבר ולכן ירצה במאמרו זה תרתי בלבי יצר"ט אע"ג כי הלחם עיקר הוא התלמוד כי זהו כוונת חז"ל במ"ש האי פתא מזוניתא דלבא הוא התלמוד כי זה מועיל לשבר כח היצה"ר ע"י הפלפול כי זהו כוונת חז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד וכו' מ"מ גמר אמר להתעסק בדברי אגדה להיות דבר המועיל לאחר המיתה כמשחז"ל כל מי שאומרים דבר שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר וזה נמצא מאד בדרשה ומילי דאגדתא ולכן אמר תרתי בלבי וקיימתי בעצמי למשוך ביין את בשרי ע"י מילי דאגדתא כי שפתותיו דובבו' בקבר ככומר של ענבים וכו' כמשחז"ל כך קיימתי בעצמי נמי מצד ההכרח להתעסק באגדה ועתה אמרתי לקיים משחז"ל בתורה בנביאים בכתובים מצינן האי פתא מזונית' דלבא מאחר שכבר עשיתי פירוש על התורה ודברתי על הנביאים גם בכתובים לכן אמרתי ואקחה פת לחם וידעתי בעצמי כי אין בי דעת ולא תבונה סמכתי עצמי לאלן גדול זה מפני כי התבוננתי ראיה אחרת שלא על חנם העלה שם הספר שולחן ערוך אלא מפני כי רוח ה' נוססה בו להגיד כי ימצוא מי שיסדיר עליו ערך לחם וימצא השולחן מוכן לפניו ובלי ספק כי השולחן עיקר כדאיתא בזוהר פ' תרומה דף נ"ד וז"ל פתח ואמר ועשית שולחן וכו' שולחן דא איהו לתתא לשואה עליה לחם אפיא מאן עדיף דא מן דא לחם או שולחן אי תימא דכולא איהו חד הא שולחן מסתדרא לגבי ההוא לחם שולחן לתתא ולחם עליה אלא שולחן איהו עיקרא בהידורא דיליה לקבלא ברכאן דלעילא ומזונא לעלמא וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי השולחן שעשה זה הגאון ז"ל הוא עיקר לתת מזון לעולם מי כמוהו מורה ולפי כי ידעתי זו כחו לאלהיו יהי עלי סתרה וזכותו יעזרני להוציא לאור כונתי לכן נתאבקתי בעפר רגלי קדושתו וענותו תרבני כי זהו הנרצה בשאלת אבנימוס הגרדי הארץ היאך נבראה תחילה ר"ל מאחר שנאמר לרוקע הארץ על המים היאך נבראת חוץ מן הטבע אז השיב לו יוסי הבנאי ע"ה נטל הקב"ה עפר מתחת כסא הכבוד וזורק אותו על המים וכו' שהרצון בזה להגיד משחז"ל על מה העולם מתקיים על מי שאינו שנאמר תולה ארץ על בלי מה היינו מ"ש נכול הקב"ה עפר הוא מדת הענוה כמשחז"ל הקיצו ורננו שוכני עפר וזה היה עיקרו מתחת כסא הכבוד כך אחז"ל כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה אתה מוצא ענותנותו בצדיו א"כ זהו כסא כבודו של הקב"ה מדת הענוה אמנם זה יהיה על המים של תורה כי לא ע"ה חסיד ולפי כי אני ידעתי ענוות הגאון זלה"ה סמכתי להסדיר לחם על שולחנו לתקן תרעומת הקב"ה שנאמר לכם הכהנים וכו' מגישים לחם וכו' אמרתי להכין לחם קדוש זה ויען כי דקדקתי במ"ש החכם לכו לחמו בלחמי בכינוי שהרצון לומר כי ישתדל בלחם המכונה לו החכמה שנתן לו ה' שנא' בו ויחכם מכל האדם הוא מה שצוהו דהע"ה ועתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו תלה הענין בידיעה תחילה ואח"כ העבודה וכן צוה שהע"ה בכל דרכיך דעהו היא המצוה הראשונה שנצטוו ישראל עליה שנאמר וידעתם כי אני ה' כדאיתא בזוהר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל מצוה ראשונה לידע שיש שם אלוה וכן אומרים לאדם פלפלת בחכמה וכו' ולכן אמר לכו לחמו כי בהליכתו לעה"ב לאחר ששואלים לאדם עסקת בתורה עוד שואלים ממנו פלפלת בחכמה וכו' וכדאיתא בזוהר שהמלאך שואל לנשמה הגמיאיני נא מעט מים של תורה מכדך הם כ"ד ספרים ואי' בזוהר באדר' האזינו דף רצ"א וז"ל וכל הני מלין הוו טמירין עד השתא וכו' משום דתמן שאלתא שאיל לנא וכו' וחכמה בעיין מניה וכו' ולכן זה יהיה כוונת מש"ה כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כדאיתא פ' נשא דף קמ"ו וז"ל ותורה יבקשו מפיהו עילאין יבקשו מפיהו ומאי יבקשו מפיהו תורה וכו' ולכן הסכמתי בדעתי לפרש הספר הנכבד הזה ע"ד הרמז גם בדרך הסוד וסמכתי על דברי התנא האלהיי כנז' ואיתא בתיקון מ"ג דף פ"ה וז"ל בראשי' תמן אתר יבש וכו' בההוא זמנא צווחין בנין לתתא הה"ד אז יקראונני ולא אענה וכו' מאן דגרים דאסתל' קבלה וחכמתא מאורייתא דבע"פ וכו' ואמרין דלא אית אלא פשט באורייתא ובתלמודא בודאי כאלו הוא יסלק נבייעו מההוא נהר מההוא גן ווי ליה. טב ליה דלא אתברי ולא יוליף ההוא אורייתא דבכתב ואורייתא דבע"פ דאתחשיב ליה כאלו אחזר עלמא לתהו ובהו וגרים עניותא בעלמא ואורך גלותא וכו' ולכן לפי כי קרבה שנת השמטה וראיתי עת שמכנסים חכמת הקבלה בכל מקום אשר התהלכתי אמרתי מלתא אאלבישייהו יקירא לתת להם לחם מפני כי פקד ה' את עמו והנה אם ימצאו בזה עניינים מנגדים אין זה בעיקר הדין מן הנז' בתלמוד גם אביא הסברא אמיתי' מדברי הרשב"י ע"ה הנז' בזוהר ובתיקוני' ובזה מסתלק האדם מן הספק ואל יסמוך על מ"ש אין הלכה כרשב"י שהרי אחז"ל לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו ומה גם כי זה היה לו מתחלה אמנם אח"כ כל מה שפירש היה בהסכמת הקב"ה כדאיתא בתיקונים ומה גם כי אותם שהיו חביריו מתחלה אח"כ היו לומדים עמו תורה ר' יהודה ראש המדברים בכל מקום ור' יוסי ושאר תנאים ע"ה מי לנו גדול מר' פנחס בן יאיר ע"ה קודם שנכנס הרשב"י למערה היה מקשה הרשב"י ומתרץ ר' פנחס י"ב פירוקין ואחר שיצא מן המערה היה מקשה ר' פנחס ומתרץ הרשב"י כ"ד פרוקין ונוסף על הכל שהיה בהסכמת רעיא מהימנא הרי כי כלם נתנו מרועה אחד מרע"ה ולכן אין להסתפק בדבריו כלל ולכן באתי לבאר זה הספר כדי שיבין האדם טעמי המצו' לפי כי המוסכם הוא כי מצות צריכו' כוונה וחז"ל אמרו תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה ולכן תשכיל ותדע ממוצא דבר זה כמה צריך האדם להיות זהיר בענין הלימוד שיהיה בכוונה טובה ודעת נכונה ומה גם בכל מעשה המצו' אשר יעשה אותם האדם וחי כתרגומו וייחי לחיי עלמא ולכן העליתי וקראתי שם לביאור זה מקור חיים סיבה ראשונה להיות כי הביאור שלי על התורה קראתיו תורת חכם לסיבות המפורשים שם ולכן בא יבא ביאור זה מקור חיים היינו תשלום הפ' תורת חכם מקור חיים שהוא לסור ממוקשי מות כי מי שאומרים דבר שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר ולכן יצדק מ"ש מקור חיים כי על ידי הלומדי' בספר זה ימצא לי מקור חיים שאינם פוסקים ומה גם לכל הלומדי' בו המה יחיו בחיי הגוף וחיי הנפש שהם נצחיים ועוד ימצא סיבה אחרת מפני כי ע"י כך מתעורר למעלה התורה העליונ' ומשפיע לעה"ז חיים כמש"ה כי עמך מקור חיים והנה תדע ותשכיל כי כל מעשה האיש הישראלי בתורה ובמצוה הוא יעשה פעולה גדולה למעלה ולכל העולמו' עליונים ותחתוני' ומה גם לעצמו ותועלת זה הוא נצחי וקיים בשלשה זמנים בין בהווה בשע' מעשה וגם לאחר המיתה שנאמר בשכבך תשמור עליך וביותר לעתיד לזמן התחיה וכל השלימו' הוא בגוף ונפש יחדיו וזהו הרצון אצלי יען כל התורה ניתנה בסיני ונשני' באהל מועד ונשתלשה בערבו' מואב לזכות האדם לשלש זמנים הנזכרים וזהו כוונ' המשנה רצה הקב"ה לזכו' את ישראל כאשר יבא שהוא לזכו' בגוף ונפש וכאשר מפורש מדברי הזוהר ומה גם מדברי חז"ל ואמנם לא אאריך בראיו' לאהב' הקיצור ואחז"ל אדם עושה רצון יוצרו לפי שעה והקב"ה מודד לו בלי שיעור וקצבה וכדאיתא בתיקון ע' דף קכ"ט וז"ל ואגרא דבר נש דאמליך לקב"ה על כל אבר ואבר לא אתייהיב רשו לגלאה דאילין אינון טעמי מצו' דלא אתייהיבו לגלאה בגין דלא יהא בר נש עובד לקב"ה על מנת לקבל פרס אבל ברי מילין אילין דלא צריכין לאתגליי' יהון טמירין בלבך עלייהו אתמ' לאכול לשבעה ולמכסה עתיק מלין עתיקין דלא אצטריכי לגלאה ת"ח בר נש מתעטף עטופא דמצוה ומנח תפילין וקרי ק"ש הא תקין ליה כרסייא בעטופא דמצוה והא אוקמוה והוכן בחסד כסא ובתפילין מעטר ליה הה"ד פארך חבוש עליך וקרא דישרי על כרסייא דתקין ליה שמע ישראל הכי קב"ה מתקן ליה בההוא עלמא כרסיי' ועטרה וכו' ואמליך ליה על כל מלאכין ומשריין דתמן הה"ד וירדו בדגת הים ובעוף השמים וגו' ורזא דמלה כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו עכ"ל ובלי ספק כי על כיוצא בזה נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך כי האדם עושה רצון הקב"ה לשעה קלה והקב"ה מודד לו בלי שיעור דבר נצחי וקיים ולכן צריך האדם בעשותו אחת מכל מצות ה' או בשעה שקורא בתורה יהיה נמי על ידי מעשה דיבור ומחשבה לפי כי האדם הוא מושרש משלש עולמו' שמהם בא לו נפש רוח נשמה ועל ידי כן נמצא משלים כל חלקי נשמתו ואי' בזוהר פ' ויקהל דף ר"י וז"ל זכאה חולקיה מאן דזכי להני לבושין דקאמרן דמתלבשן בהו צדיקייא בגנתא דעדן אלין מעובדין טבין דעביד בר נש בהאי עלמא בפיקודי אורייתא ובאלין קיימא נשמתא בגנתא דעדן ואתלבשא בהני לבושין אחרנין יקירין כד סלקא נשמתא בההוא פתחא דרקיעא לעילא אזדמנן לה לבושין אחרנין יקירין עילאין דאינון מרעותא וכונה דלבא באורייתא ובצלותא כד סלקא מתעטרא מההוא עטרא מאן דמתעטרא ואשתאר חולקיה לההוא בר נש ואתעביד מניה לבושין דנהורא לאתלבשא בהו נשמתא לסלקא לעילא ואע"ג דאוקמוה דאינון לבושין בעובדין תליין אלין לא תליין אלא ברעותא דרוחא לקיימא גו מלאכין רוחין קדישין ודא איהו ברירו דמלה ובוצינא קדישא אוליף הכי מאליהו ז"ל לבושין דלתתא בגנתא דארעא בעובדין לבושין דלעילא ברוחא ורעותא וכונה דלבא עכ"ל הנה ראיה מפורסמת מדברי המאמר כמה מועיל הכוונה טובה לאדם ומוכרח הענין להיות כך לפי כי הנהגת בדברי חז"ל ובפרט פ' קרח רבה כי האדם הוא כולל נפש רוח נשמה חיה יחידה ואין מקום בזה להאריך בענין חלק חיה יחידה מה עניינם מכל מקום בדרך סתם נאמר כי אלו הם נחלקים בחמשה מקומו' חלק אחד נשאר בקבר להיות מוכן לזמן התחיה והוא אשר מתראה בחלום לבני האדם ויגיד להם כפי השגתו וידיעתו מה שיראה יגיד וחלק א' הוא השוכן בג"ע הארץ ושלש חלקים אחרים הם בשלש עולמו' ואל יקשה לך פי' זה עם מאמרי הזוהר כי כל זה צריך ביאור ושים דעתך בביאור הלכות פסח אז תבין קצת מזה כלל הדברים כי כל אלו החלקים לא יתכן להיותם ערומים זולת הרשע שנקרא ערטילאי לפי שהוא מסטרא דנחש שנאמר והנחש היה ערום ר"ל ערום בלי לבוש כדאיתא בזוהר פ' בראשי' ומאחר כי כל חלק מאלו הוא בעולם אחד מוכרח הוא שיהיה לכל חלק מאלו לבוש אחד גם לא יתכן שיהיו המלבושים בהשואה אחת כלבוש חלק היושב בעולם העשיה שהוא הנפש כחלק היושב ביצירה יותר למעלה וכו' ובמה יהיה ענין ההפרש אם לא במעשה דיבור מחשבה כי חלק המעשה יעשה הלבוש לעולם העשיה לחלק היושב שם וחלק הדיבור יעשה ליותר למעלה וענין המחשבה וכוונה טובה יפנה למעלה כמו שלמד הרשב"י ע"ה מפי אליהו ז"ל ולכן אמר שהע"ה לכו לחמו בלחמי כלומר לכו מעולם לעולם במעלו' רמו' ואמנם הוא אמר בפתח דבריו לתת לפתאים ערמה מועיל וגם לנער דעת ומזימה אמנם גם כי לא יועיל זה להם כך אמרו חז"ל אשרי המדבר על אזן שומעת לכן אני אומר ישמע חכם ויוסף לקח ר"ל כי הצווים שהוא מצוה משם ואילך אין זה הכריח כי כל ההמון ינהגו בדרך זה ואם לאו מה הועילו דבריו לכן אמר הלא די לי כי ישמע חכם אחד יחיד ויוסף לקח ירבה בתורה על ידי שילמד בדעת נכונה ובכוונה טובה ונבון תחבולות יקנה מאחר שיבין כמה וכמה השכר מרובה אינו עושה אלא לשמה וסוף הכבוד לבא וזהו ענין תחבולה מאחר כי נודע הוא שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה אפילו שיחה נאה כמ"ש חז"ל ונוסף עוד איתא במדרש קהלת ז"ל אמר רבי ירמיה עתיד הקב"ה לחדש מאור פניהם של צדיקים לעתיד לבא הכמד"א ואוהביו כצאת השמש בגבורתו וכשם שהוא מחדש מאור פניהם כך הוא מחדש לבושיהם יומא דין סימיסדיקון למחר אולודיסקון וכו' הנה מבואר זה מדברי זה המאמר כמה מיני לבושים עתיד להיות לאדם בזמן התחיה ולאחר המות וכל זה לא יתכן להיות אלא כפי מה שלמד האדם בתורה במדרגו' שונו' וכפי מה שמתבונן האדם בתורה ובמצו' בכונו' טובו' כך יזכה לאחר המות והיתה מנוחתו כבוד ואחז"ל צדיקים אין להם מנוחה לפי כי מוליכי' אותם מישיבה לישיבה שנאמר ילכו מחיל אל חיל וכו' ואם אינו לומד האדם בכל חלקי התורה איך יעלה לישיבה אחר' אמנם ילמד הטיב בכל ארבע חלקיה שהם פרדס אז ילך לכל הישיבות ויזכה לנשמתו בכמה טובו' ומה גם לאחר התחיה ובזה יצדק מש"ה ויוסף לקח כי על ידי שמרבה בעס' התורה יוסיף גמול טוב מהקב"ה אם לענין העה"ז בהווה כדאיתא בזוהר פ' בראשי' דף י"ג וז"ל כתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה וכו' בהאי קרא אית תלת פקודין חד למלעי באורייתא וכו' דכיון דבר נש אתעסק באוריי' אתתקן בנשמתא אחרא קדישא וכו' וע"ד אמר דוד לב טהור ברא לי אלהים למלעי באורייתא וכדין ורוח נכון חדש בקרבי והנה מבואר מדברי זה המאמר כי כפי מה שיעסוק האדם בתורה כך מוסיף רוח חדש נכון ולכן חלקתי זה החיבור שהוא ארבעה חלקים שהם מיוסדים על ארבעה טורים כל טור מהם לשלשה חלקים וסמכתי על מש"ה ארבעה טורי אבן טור אודם פטדה וברקת וכו'. והטור השני נופך ספיר ויהלום. והטור השלישי לשם שבו ואחלמה. והטור הרביעי תרשיש שוהם וישפה. אולי יזכני ה' ללבוש אותם בעה"ז אע"ג שאני כהן הדיוט אמנם בלי ספק כי כל הלומד בהם כך מלבישים אותו בעולם הנשמות לפי כי ימצא שני תועליו' בחיבור זה זה יצא ראשונה ענין מוסר לאדם ושם דרך לשוב אל ה' כי הוא נותן טוב טעם לענין מעשה המצות ע"ד מה שפירש רעיא מהימנא כל המצו' בדרך רמז כלם גם ימצא בדינים הללו בדרך זו אלך בע"ה ללמד לאדם דעת לאשר מתחילים כמוני ובכן ירבה כבוד התורה כאשר יראה האדם כי לא נמנע היות נמצא בה מכל אשר יתאווה נפשו של אדם כמש"ה דדיה ירווך בכל עת מה דד הזה כל שעה שהתינוק ממשמש בו ימצא חלב כך ד"ת כל זמן שהאדם הוגה בהם ימצא טוב טעם ומש"ה בכל עת לרבות לאחר המיתה שנאמר בה עת למות דדיה של תורה ירווך כמש"ה דובב שפתי ישנים ולא חלק האדם בלבד הוא שמח בהם אלא גם הקב"ה ושכינת עוזו הנק' ישנים כי הנה הקב"ה נאמר בו עורה למה תישן ה' וזה נאמר על זמן זה של הגלות כמו ששנינו יוחנן כהן גדול בטל את המעוררין שהיו אומרים עורה למה תישן ה' אמר להם וכי יש לפניו שינה והרי נאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל אלא כשישראל יושבים בצער וכו' גם השכינה אמריה תאמר אני ישנה כלם באים לשמוע ד"ת כמ"ש חז"ל אפילו יחיד ועוסק בתורה שכינה כנגדו מכ"ש כשלומד האדם בתורה הבאה מבית הסתרים כדאיתא בזוהר פ' משפטים אמר הסבא אל תמנע טוב מבעליו דהא קב"ה ושכינת עוזו שומעים וכדאיתא בזוהר באותו ספר של ר' כרוספדאי תמיד לבא שהיו לומדים בו והיו מתקבצים מ"ה לשמוע במזמוטי חתן וכלה וקב"ה ושכינת עוזו היו באים לשמוע דבריו כדאיתא בזוהר בראשי' ואמנם אע"ג כי כל עיקרים הללו היו עם לבי ורוחי כל הימים חיים לא נתחזקתי להעלו' על ספר דברים נעלמים עד שראיתי כמה מאשי הזמן חלפו תורות עברו חק להדפיס מאמרי האר"י ז"ל וראיתי אחרי ראי לאשר הביא אלוה בידו הוא עמק המלך לא די כי כל זה הוא בדרך גנבה כי מעולם לא יצא מתחת ידי הקדוש ז"ל דברים אלו ולא במסירה פה אל פה אלא שכתב אותם לשמו ועשה עצמו מפרש דברי האר"י ז"ל ומאמרי הזהר והנה מעולם האר"י לא למד תורה זולת לקדוש הר"ח ויטל זלה"ה והעשרה היושבים עמו אין לומדים מפי האר"י ז"ל רק אומר הקדמה אחת ומסתלק כדרך מרע"ה וכולם לומדים עם הקדוש הר"ח ויטל זלה"ה ומעולם לא כתב האר"י ז"ל זולת הקדמה אחת לענין קשר עם הצדיקים הנה היא כתובה בספר עץ החיים מידי האר"י ז"ל ותו לא מדי הכל מיד הרב הקדוש חיים ויטאל ז"ל ה"ה מורי ורבי ובעמק המלך מפרש דברים אשר לא כן והלא אפילו ההקדמות של הדרושים שמסר האר"י ז"ל לרב הנז' ארבעה דרושים מהם גזר עליו בכח נח"ש שלא יוציא אותם מפיו כלל והם דרוש א"ק ומאמר תלת רישין וכו' כך אמר לי הרב מפיו ומי התיר לזולת להעלות אותם בדפוס להתעולל בהם ערלי לב וכו' ומה לעשות דאמסר עלמא לטפשאי אלולי נתקיים מש"ה אם ימות גבר היחיה היו רואים בני האדם עונש המעמיקים הללו אמנם דברי לעו ודאי זולת לכל יראי ה' לפחות לא ילמדו בהם ברבים שהנה שנינו לא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד ובלי ספק כי חכם עדיף מנביא הרב האלהי זלה"ה שעשה כמה התחלות לספר עץ החיים וחזר בו ולא רצה לגלות רק את אלו ועל כל אלו עשה התנצלות גדול בספר עץ החיים כלל הדברים כי היודע כתיבת ידי הרב זלה"ה אותם יראה ויסמוך עליהם לא על הזולת ולא מדרכי דברתי עד הנה רק למען ינצלו כל יראי ה' מן העונש ואני את נפשי הצלתי ואמנם כל זה ראיתי כמה ראיות ולקחתי רשות לעצמי להעלו' דברים אלו להדפיס אותם כי נמצא בהם סור מרע ועשה טוב כאמו' למעלה עוד יש טוב טעם למה הועלה חיבור זה מקור חיים לפי כי בחיבור זה ימצא טעם לכל מעשה המצות כי הם לתיקון חטא א"ה שאכל מעץ הדעת שאל"כ לא היה צריך את כל המצו' אלו ולכן באו במספר רמ"ח מ"ע כנגד רמ"ח איברים ושס"ה מל"ת כנגד שס"ה גידים כי זה כל האדם ולפי כי ישראל שבו על עון אבותם כמשחז"ל בפ' והמה כאדם עברו ברית וישראל לכן נק' אדם ולכן כל איש ישראל נתחייב במצות במספר זה לפי כי כן כל הנשמות היו כלולות בגוף א"ה כמ"ש חז"ל בפ' איפה היית בייסדי ארץ איפה שלך היכן היתה בא"ה והגוף נמי נמשך ממנו ולכן נאמר אלה המצו' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם נמי אדם הראשון ובכן ימצא סיבה להמשיך ממנה חיים שבתחילה לא מיתה בעולם ובכן האדם הנלבב יראה העיקרים האלה ויקיים בעצמו כי עמך מקור חיים יוסיף האהבה ויראת הרוממות לקיים איברי הגוף עם איברי הנפש י"זכה ה"אדם ו"יחיה ה"נפש וגוייתו כתרשיש לאור באור החיים "יחיה "הגוף "והנשמה "המחוברים להיות כל הימים חיים כל הכתוב לחיים בירושלם: עד כאן ההקדמה:

שו"ע או"ח סימן א

[א] "יתעורר "האדם "ויעיר "השחר כי יראה אשר חז"ל הגידו בפ' עורה כבודי וכו' שהי' דהע"ה אומר ללבו עורה כבודי אע"ג כי דרך מלכים לעמוד בשלש שעות ביום אין כבודך לפני כבוד יוצרך כלום ולכן על ידי תוכחת מגולה זו אעירה שחר ולכן כאשר האדם יתן אל לבו את הדברים האלה אז מתגבר כארי יעיר לעמוד בבקר בעשותו קל וחומר גדול מדהע"ה ולכן יהי' הוא מעורר השחר וכבר בארתי פ' אדם ביקר בל ילין כי מי שרוצה להתמיד יקר שנתן לו הקב"ה צלם דמות תבניתו לא יהיה אוהב שינה כך אחז"ל תחילת מפלה שינה דמיך ליה ולא עביד עבידתא דמיך לי' ולא עסיק באורייתא ולכן נמשל כבהמות מיעוט רבים שנים הם שנא' ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע וכו' ואמנם אע"ג כי שלימות זה האדם גורם לעצמו ע"י שמשכים בכל בקר מ"מ יתכוין שמשכים לעבודת בוראו לקיים מ"ש הרמב"ם ז"ל בכל דרכיך דעהו וסוף הכבוד לבא כי הנה נתב' בהקדמה כי בכל ענין עבודה ותורת מעשה אשר יעשה האדם שקונה לעצמו שלימות בשלשה זמנים יעשה פעולה גדולה למעלה בכל העולמות והנה עמידת השחר נת' בזוהר כמה מועיל לאדם כדאיתא פ' בשלח דף נ"ז וזה לשונו ר"ש אמר בשעתא דצפרא נהיר ואילתא קיימא בקיומא וכו' בר נש דאשתדל בפלגות ליליא באורייתא בשעתא דאתער רוחא דצפון ותיאובתא דאילתא דא לאתערא בעלמא אתי עמה לקיימא קדם מלכא. בשעתא דנהיר צפרא משכין עלי' חד חוטא דחסד מסתכל ברקיעא שריא עלי' נהיר' דסכלתנו דדעתא קדישא ואתעטר ביה בר נש ודחלי' מניה כלא האי אקרי ברא דמלכא עליה כתיב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כמה מרויח האדם שמתעורר בלילה מכ"ש אם עוסק בתורה תחילה כאמור ואמנם זה יהי' לאדם רמז לענין זמן התחיה כדאיתא בזוהר פ' ואתחנן דף ע"ר וזה לשונו לכון בני נשא מארי דחכמתא מארי דסכלתנו קלא קארי וכו' אילנא חד רברבא ותקיפא אתחבר בחד ענפא שפירא וכו' אפיקו חד רוחא ומליא לההוא גבילו דעפרא וקאים על רגלוי ואמלכי' על כל עלמא הה"ד תמשילהו במעשה ידיך. אתפקיד על ההוא אילנא לנטרא פקודא אתיב מלכא רוחיה לגביה וכו'. לבתר אגניז בעפרא וכו' בחד גרמא תקיף דההוא יתבנון בקדמיתא ויקומין אילין חילין תניינות בארעא מתערין וכו' הנה מבואר מדברי המאמר מקרה שהיה לאדם ועתיד להתעורר לזמן התחיה ולכן נמי ראוי לאדם להתעורר בבקר כאמור כי בזה יתן אל לבו לזכות לזמן התחיה ועוד יש מעלות רבות בזה אין להאריך אמנם כנגד היחוד הנעשה למעלה איתא בזוהר בפסוק חדשים לבקרים ע"ש ובפרשת נשא דף קכ"א וזה לשונו בפלגות ליליא ממש אתער שמאלא כמלקדמין וורדא קדישא סלקא ריחין והיא משבחת וארימת קלא וכדין סלקא ושריא רישא לעילא בשמאלא ושמאלא מקבל לה. כדין כרוזא קארי בעלמא דהא עידן הוא לאתערא לשבחא למלכא וכו' זכאה חולקיה מאן דאתער לזווגא זווגא דא כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבק' ליה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא עכ"ל עוד איתא פרשת ויקרא דף י"ג וז"ל תא חזי בשעתא דבר נש קם בפלגות ליליא למלעי באורייתא ורוח צפון אתער. ההיא אילתא קיימא ומשבח' לי' לקב"ה ובשעתא דהיא קיימא כמה אלף ורבבן קיימין עמה וכלהו שארן לשבחא למלכא קדישא. ההוא מאן דזכי וקם בפלגות ליליא למלעי באורייתא קב"ה אצית ליה כמה דאוקמוה היושבת בגנים וכו' לקולך השמעיני וכל אינון אוכלוסין לעילא וכל בני תושבחתא דמזמרין למאריהון כולהו משתככי בגין תושבחתא דאינון דלעו באוריי' ומכרזי ואמרי הנה ברכו את ה' כל עבדי ה'. אתון ברכו את ה'. אתון אעטרו ליה וההיא אילתא מתעטרא ביה בההוא בר נש קמת וקמיה מלכא ואמרת חמי במאי ברא אתינא לקמך במאי ברא אתערנא לקמך ומאי אינון דשבחא כלא דילהון קמי מלכא. הדר ואמר העומדים בבית ה' בלילות וכו' ובזוהר פרשת לך לך דף צ"ב וז"ל בפלגות ליליא וכו' כדין אתער קב"ה בנימוסי' לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן זכאה חולקיה דההוא בר נש דקאים לאשתעשעא באורייתא דהא קב"ה וכלהו צדיקיא צייתין לקליה דכתיב היושבת בגנים וכו' לקולך השמעיני ולא עוד אלא דקב"ה משיך עליה חד חוטא דחסד למהוי תדיר בעלמא וכו' אמר ר' חזקיה כל מאן דאשתדל באורייתא בהאי שעתא ודאי אית ליה חולקא בעלמא דאתי וכו' הנה מבואר מדברי המאמר שהעושה כך הוא בן העה"ב עוד פ' חיי שרה דף קל"ב וז"ל על דא כל מאן דאשתדל באורייתא חירו אית ליה מכלא בעלמא דין משעבודא דשאר עמין חירו בעלמא דאתי בגין דלא יתבעון מיניה דינא בההוא עלמא כלל ועוד מעלות רבות נמצאות לאדם העוסק בתורה בלילה אמנם אין לאדם לעשות זולת ליחדא קב"ה עם שכינתיה וסוף הכבוד לבא שנאמר בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך:

[ב] המשכים להתחנן לפני בוראו וכו' עיקר הדבר מ"ש חז"ל ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגלתי את בני לבין האומו' כלו' ג' דברים של שלימו' נעדרו א' מה שהחרבתי את ביתי שהי' מתקדש שמי בה כמש"ה וגם אל הנכרי וכו' ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי וזש"ה כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים מפני כי כל בקשתם נעשית וזאת שנית אוי ששרפתי את היכלי כי שם מקטירים והיה מתרצה הקב"ה לפושעי ישראל באמצעות הלבונה על ידי הקשר שהיה גורם למעלה הקטורת במדות העליונות ויותר מזה אוי שהגלתי את בני לבין עכו"ם דאיכא תרתי לריעותא חילול ה' חלילה באמור להם אם עם ה' אלה למה מארצו יצאו אלא ודאי הזקינו הדברים ועוד כי ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ולכן ימצא כי אותם תחנונים שהאדם יאמר על החורבן ועל הגלות הם רצוים לפניו ית' מאחר כי הקב"ה מתחרט על הגלות ועל החורבן כמ"ש חז"ל ג' דברים הקב"ה מתחרט עליהם גלות שנאמר ועתה מה לי פה נאם ה' כי לוקח עמי חנם ודקדקתי במה שאמר הכ' מה לי פה שרמז על המקדש שנאמר פה אשב כי אויתיה הרי מ"ש אוי שהחרבתי את ביתי ולכן מועיל נמי לאדם התחנונים שיאמר אמנם מאמר זה אינו חולק על מ"ש חז"ל גם בזוהר ושם נאמר כי בחצי הלילה נעשה הספד ובכיה למעלה ומוריד שתי דמעות לים הגדול וכדאיתא לקמן הנה אלו הדברים הנזכרים ונעשים באמת ולא פליגי כי מ"ש בברכות ג"פ בלילה שואג כארי וכו' אין זה ענין בכיה והספד רק שאגה בעלמא שנאמר ה' ממרום ישאג וכו' שאג ישאג על נוהו מפני כי יזכור המשמרות שהיו שומרים במקדש והיינו מ"ש ג' משמרות הוי הלילה וחזר והגיד ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג שהרצון לומר על כל משמר ומשמר שהיה במקדש מקביל למשמרות של מעלה שואג הקב"ה אבל אין עושה הספד ובכיה כמבואר אצלי בפי' עין יעקב והראיה כי כן נמי נעשה ביום כנזכר שם במעשה דר' יוסי כשנכנס לחורבה להתפלל שמע בת קול מנהמת כיונה ואומרת אוי שהחרבתי את ביתי וכו' אמנם בחצי הלילה נעשה הספד ובכיה ובועט הקב"ה ברקיע כמשחז"ל וכדאיתא בזוהר פ' ויקהל דף קצ"ה וז"ל משרייא תניינא אתמנא בארבע שעתי אחרנין ולא אמרי שירתא בר תרי שעתי עד דאתפלג ליליא וכו'. ואלין אינון אבלי ציון ואינון דבכו על חורבן בי' מקדשא וכו'. פתחי ואמרי על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו וכו' אלין אינון דבכו על נהרות בבל עמהון דישראל דכתיב גם בכינו ומנלן דבכו תמן דכתיב הן אראלם צעקו חוצה. מהו חוצה דא בבל בגין דכלהו אוזפוה עד בבל ותמן בכו עמהון וע"ד פתחי בהאי. ומסיימי זכור ה' לבני אדום וכו' וכדין אתער קב"ה בדרגוי ובטש ברקיעין ואזדעזעו תריסר אלפי עלמין וגעי ובכי דכתיב ה' ממרום ישאג וכו' ואדכר לון לישראל ואחית ב' דמעין לגו ימא רבא וכדין אתער שלהוביתא חד דבסטר צפון ובטש וכו' וההיא שעתא אתפלג ליליא ושלהוביתא אזלא ובטש בגדפוי דתרנגולא וקארי. וקב"ה לית ליה נייחא עד דעאל לגנתא דעדן לאשתעשעא בנשמתהון דצדיקייא וכו' והנה הענין מובן וגם ממנו נקח כי מה טוב לאדם להתכוין להתחנן באותם הזמנים כאשר נת' אצלי בפירוש התורה אצל פ' יעיר בבקר בבקר כי אמר ישעי' ע"ה האי דעדיפנא מחבירי שלא למדתי הנבואה מן הזולת רק מהקב"ה כמשחז"ל שלכן הוא שקול כמרע"ה לכן היה אומר ה' אלהים נתן לי במתנה לשון למודים שיוכל ללמד תורה לרבים דהיינו סייעתא דשמיא ועוד נתן לי לדעת לעות את עיף על התורה דבר תורה לפי דעתו וזה היה לי לפי כי יעיר הרוח והלשון שלי הנזכר בבקר בבקר בהתמדה וג"כ הוא כפול ע"ד קדמו עיני אשמורות בשלישי הלילה ולכן הקב"ה יעיר לי מדה כנגד מדה כי כאשר אמר ה' את מי אשלח ומי ילך לנו שמעתי דבריו ואומר הנני שלחני ועוד יעיר לי אזן לשמוע ענין התורה והנבואה כלמודים כדרך שאדם למד מבן אדם אבל לא למדתי רק מהקב"ה וכל זה השבח לפי שהיה מתעורר באותם השעות שהמשמרות משתנות כאמור ונוסף עוד עתה שהקב"ה שואג על נוהו שמטיב לעצמו ועושה נחת רוח ליוצרו ולא יהיה האדם ישן על מטתו והקב"ה בוכה עליו ואומר אוי שהחרבתי את ביתי וכו' והגלתי את בני אמנם יהיה נעור ויעסוק בתורה כדי שבוראו יהיה משתעשע עמו כאמור ואיתא בזוהר פ' שלח לך דף קס"א וז"ל כד אתער צפרא קלא אתער במלקדמין ואמר עמא תקיפא כאריא גברין כנמרין הבו יקר למאריכון דכתיב על כן יכבדוך עם עז וכו' שמעו קל חילין ומשריין סגיאין דהוו אמרי לך ה' הגדולה והגבורה עד ומרומם על כל ברכה ותהלה אדהכי נהר יממא וכו':

[ג] ראוי לכל ירא שמים שיהיה מיצר ודואג על חורבן ב"ה כלומר בכל שעה מאלו בלילה באותם ג' משמרות או ביום ג"פ הרי כבר נאמר אבל ראוי להיות דואג על החורבן אבל לא בזמן התפלה שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ובטוב לבב וביותר בשעה שלומד בתורה כמ"ש חז"ל הקורא והשונה בלא נעימה עליו נאמר וגם אני נתתי להם וכו' כדלקמן לפי שהשמחה ששמח האדם בשעה שלומד בתורה ועוסק במצוה מושך עליו רוח טהרה וחי בהם אמר רחמנא ועושה נחת רוח ליוצרו כדאיתא בזוהר פ' תצוה דף קפ"ד וז"ל ת"ח עלמא תתאה קיימא לקבלא תדיר והוא אקרי אבן טבא. ועלמא עילאה לא יהיב לי' אלא כגוונא דאיהו קיימא אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא כדין הכי נהרין ליה מעילא. ואי איהו קיימא בעציבו יהבין לה דינא בקבליה. כגוונא דא עבדו את ה' בשמחה. חדוה דבר נש משיך עליה חדוה אחרא עילאה וכו' וחז"ל אמרו אין השכינה שורה וכו' לא מתוך עצבות ונאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב ואי' בזו' פ' פקודי דף ר"נ ז"ל שרפים דתרין גוונין חוור וסומק רחמי ודינא אלין קיימין לאשגחא דכתיב משגיח מן החלונות ואלין קיימין לאסתכלא בכל אילין דמקדמי לבי כנישתא ואתמנון מאינון עשרה קדמאי כדין סלקין וכתבין לון לעילא בגין דאלין אקרין חברי' לגבייהו הה"ד חברים מקשיבים לקולך השמעיני:

[ד] טוב מעט תחנונים בכונה מהרבות בלא בכונה וכבר נת' אצלי ממשחז"ל ששואלים לאדם קבעת עתים לתורה ואין שואלים ממנו כמה תורה היה למד שלכן מה טוב לאדם ללמוד ה' פרקים במתון ובנעימה יותר מעשרה בנחוצה וקרוב לזה אחז"ל בפ' טוב מלא כף נחת וכו' טוב מי שלומד סדר אחד וכו' אלא רעותי' דמתקרי תניין וכן לענין התחנונים והתפלה כאשר יבא לקמן מבואר הדק היטב בע"ה:

[ה] טוב לומר פ' העקידה ופ' המן ועשרת הדברות וכו' הנה פ' העקידה שגורה היא בפי הכל ואומרי' אותה בכל יום אבל שאר הפרשיו' לא נהגו לאומרם בכל מקום מפני שאין להם שורש ולא צורך לענין התפלה ועשרת הדברות בטלו אותם חז"ל מפני תרעומת המינים וסיבה האמיתית מפני כי לא נמצא בהם צורך לענין התפלה ולכן אע"ג דליכא מינים עתה לא נהגו לאומרם אמנם אם היחיד ירצה לומר אותם הנה הם בכלל לימוד בתורה אז טוב לו שיאמר יר"מ וכו':

[ח] יאמר עם הקרבנות פ' ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה' ואיתא בפר"א יכוין בעקיד' יצחק כשאומ' צפונה לפני ה' ויהיה לזכרון טוב וכאשר יאמר פ' העקידה יכוין בפ' ויעקוד את יצחק בנו שיעקוד הקב"ה ויקשור כל המקטרגים על ישראל למעלה לפי שאחז"ל בשעה שהיה א"א ע"ה עוקד ליצחק היה עוקד הקב"ה לכל השרים של מעלה ובזמן החורבן אמר הנביא לישראל מה אתם סבורים כי אותם השרים עדיין הם קשורי' כבר הותר הקשר שלהם שנ' כי עד שרים סבוכים וכו' ולכן טוב לכוין כשאומר ויעקוד את יצחק בנו שהקב"ה ברחמיו יחזור לקשור אותם השרים פעם שנית כדי שלא יקטרגו על ישראל בשעת התפלה לפחו' ואיתא בזוהר פ' צו דף ל"א וז"ל אל בכל אתר נהירו רב דחכמתא עילאה הוא וקיימא בקיומיה. ואלמלא דהאי אל אתער בעלמא לא יכיל עלמא למיקם אפילו שעתא חדא מקמי דינין תקיפין דמתערין בעלמא בכל יומא הה"ד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אל תקרי בהבראם אלא באברהם באתערותא דאברהם קיימי. וכד אתער אברהם בעלמא כל אינון דינין דמשתכחי בכל יומא ויומא דחי להו לבר ולא קיימין קמיה הה"ד ואל זועם בכל יום. נזעם או זעום בכל יום לא כתיב אלא זועם בכל יומא ויומא דדינא אשתכח דחי לון לבר וקיימא הוא ומבשם עלמא הה"ד יומם יצוה ה' חסדו וכו' ולכן טוב לכוין בזה כשאומר ויעקוד את יצחק בנו כי אברהם מדת אל הוא עוקד למאריהון דדינים שהם מצד יצחק כנודע והיינו מלת את לרבות השרים לעקוד אותם בשעת התפלה:

[ט] יש נוהגים לומר פ' הכיור ופ' תרומת הדשן ואח"כ פ' התמיד וכו' והנה אנחנו לא נהגו באחת מאלה זולת פ' התמיד נהגו כל איש לאומרה ואמנם צריך לכוין בה מ"ש בזוהר פ' צו דף כ"ז וז"ל ר' אחא פתח ואמר והאש על המזבח תוקד בו וכו' והאש על המזבח תוקד בו ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר כהנא אמאי. והא תנינן אשא בכל אתר הוא דינא וכהנא מסטרא דימינא קא אתיא ורחיקא הוא מן דינא דהא כהנא לא אזדמן בדינא לעלמין והכא הוא בעי לאוקדא דינא בעלמא דכתיב ובער עליה הכהן. אלא הכי אוליפנא בר נש דאתי למחטי קמי מאריה הוא אוקיד גרמיה בשלהוביתא דיצ"הר ויצ"הר מסטרא דרוח מסאבא קא אתייא והא שרייא ביה רוח מסאבא וכו' ולא אשתצי ולא אתבטל ההוא רוחא מסאבא בין מבר נש בין מההוא סטרא דאתי מניה אלא באשא דמדבחא דההוא אשא מבערא רוח מסאבא וזינין בישין מעלמא. וכהנא בדא אתכוון וכו' ועל דא בעי דלא ידעכון ליה לעלמין וכו' ועל דא תנינן אית אשא אכלא אשא אחרא אשא דמדבח' אכלא אשא אחר'. ועל דא אשא דא לא תכבה לעלמין וכהנא מסדר לה בכל יומ' וכו' עוד זאת ימצא מן השלימות בענין קריאת פ' התמיד מ"ש פ' זו דף כ"ז וז"ל צו את אהרן וכו' רזא הכא דהא אוקימנא לית צו אלא ע"ז והכא אתייהיבת ליה לאתוקדא ההוא מחשבה רעה ולאעברא לה מגו קודשא בהאי רעותא דסלקא לעילא ובהאי תננא וכו' והאי צו ברשותייהו קיימא כל זמנא דעבדי רעותא דמאריהון דלא יכלא לשלטאה עלייהו והאי קרא כלא אתיא לאחזאה רזא דמלה לאעטרא להאי רוח קודשא לעילא ולאפרשא לדא רוח טומאה לנחתא לה לתתא. דא ברעות' ובצלותא ודא בעובדא כלא כדקא חזי ליה וכו' צו דא ע"ז רוח מסאבא לאמר דא אתתא דאקרי יראת ה' כתיב הכא לאמר. וכתיב התם לאמר הן ישלח איש את אשתו וכו' זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי דאינון ידעי אורחי דאורייתא ואזלי באורח קשוט עלייהו כתיב ה' עליהם יחיו. מאן עליהם. אלין אינון אורחי דאורייתא יחיו. יתקיימון בעלמא דין ובעלמא דאתי וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כמה מועיל חלק המעש' לאדם בע"הז ולע"הב ומה טובה גדולה גורם למעלה: ולענין קריאת מעשה הקטורת נמי נמצא לאדם תועלת גדול לדחות המחשבה רעה דוגמא לקריאת פ' התמיד כאמור כדאיתא בזוהר פ' ויקהל דף רי"ח וז"ל קטורת כל מאן דארח בההוא תננא כד סליק ההוא עמודא מההוא מעלה עשן הוה מברר לביה בברירו דנהירו בחדוה למפלח למאריה ואעבר מניה זוהמא דיצה"ר ולא הוה ליה אלא לבא חדא לקבל אבוה דבשמיא בגין דקטורת תבירו דיצה"ר איהו ודאי בכל סטרין וכו'. מלה דא גזרה קיימא קמיה קב"ה דכל מאן דאסתכל וקרי בכל יומא עובדא דקטורת ישתזיב מכל מלין דחרשין בעלמא ומכל פגעין בישין ומהרהורא בישא וממותנא ולא יתזק כל ההוא יומא דלא יכיל סטרא אחרא לשלטאה עליה ואצטריך דיכוין ביה וכו' והנה זאת תורת האדם האומר מעשה הקטורת ומכוין בו אמנם כנגד מה שגורם למעלה ג"כ מבואר ושם נאמר ז"ל בההוא קטורת כד הוה סליק תננא בעמודא הוה כהנא חמי אתוון דרזא דשמא קדישא פרישאן באוירא וסלקי לעיל' בההוא עמודא לבתר כמה רתיכין סחרין ליה מכל סטרין עד דסליק וחדי למאן דחדי וקשר קשרין לייחדא כלא והא אוקימנא וכו'. והנה מבואר הדבר מזה המאמר היחוד הנעשה למעלה על ידי הקטורת:

תוכן העניינים

מקור חיים - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה