אור ברסלב

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג

סימן מא

סימן מ

הנה בספרי מקור ברוך ח"א (סי' כ"א) כתבתי לדון בדבר החדש דבשאר הקדשים (חוץ מפסח וחטאת) אם חשב לשמה ושלא לשמה עולה נמי לשם בעלים וכתבתי שם מילתא בטעמא ואח"ז הבאתי מד' התוס' מנחות (מ"ב ב') שכתבו בד"ה מה טעם טעימה פסולה, דאפילו לשם ציצית מ"מ לשם נסיון נמי עבידא והוי כמנחה שקמצה לשמה ושלא לשמה כו' יעו"ש, וכבוד ידידי הרה"ג המצוין סוע"ה כו' כש"ת מו"ה שלמה זלמן שרל שיחי' מק' טלז הקשה לי ע"ז מהא דמבואר בד' הרמב"ם ז"ל בהל' פסוה"מ (פי"ג ה"א) וז"ל מחשבת שינוי השם כיצד, זה השוחט את הזבח שלא לשמו כגון שהיה עולה ויחשב שהוא שלמים או ישחטנו לשם עולה ושלמים, או לשם שלמים ולשם עולה כו' יעו"ש, והרי מפורש דגם בשארי הקרבנות אם חשב לשמו ושלא לשמו אינו עולה לבעלים לשם חובה עכ"ד השגתו עלי:

והשבתי דבאמת קצרתי שם ועמדתי בזה בעצמי בחי', ובחי' בארתי בזה דבאמת דברי הרמב"ם ז"ל לכאורה הוא מפורש במשנה זבחים (ס"ד ב') חטאת העוף שמלקה שלא לשמה מיצה דמה שלא לשמה, לשמה ושלא לשמה, או שלא לשמה ולשמה פסול, עולת העוף כשירה, ובלבד שלא עלתה לבעלים לשם חובה יעו"ש וחזינן מזה דגם עולה אם חשב לשמה ושלא לשמה לא עלתה לבעלים לשם חובה, ואמנם אין הכרח מזה דשפיר מתפרשא עולת העוף כשירה בעצם הדין דשלא לשמה, אבל אין הכרח לומר דכוונת התנא על שתי מחשבות גם כן, ואדרבה מדלא פירש התנא בהדיא דהוי רבותא שאינו מרצה, ובהכשר אינו רבותא, וממילא יותר מתפרשא במחשבה דשלא לשמה לחודא, והוי רבותא בהכשר ולא מיירי בשתי מחשבות:

ודברי הרמב"ם ז"ל יש לפרש דהא דכתב או ישחטנו לשם עולה ושלמים, כוונתו דשחט איזה קרבן במחשבה דעולה ושלמים, והיינו דמחדש רבינו דלאו דוקא במחשבה דקרבן אחד הוי שלא לשמה, אלא כן הדין גם כשמחשב על שתי קרבנות נתפסת המחשבה דשלא לשמה, דשלא תאמר דשתי מחשבות של שתי קרבנות מבטלות זו את זו וכמאן דליתא למחשבה כלל דמיא, וסעד לזה סוגיא דפסחים (ס'), ועל זה קמ"ל רבינו דיש בזה פסול דשלא לשמה:

והנה מרן בכ"מ כתב מקור לדברי רבינו מחה ששנינו בספ"ק דזבחים (י"ג א') דפסח וחטאת ששחטן לשמן ושלא לשמן, ותמוה טובא מה ראי' היא מפסח וחטאת דהתם השלא לשמה הוא פסול, משא"כ לענין רצוי, אבל עכ"פ נשמע לנו מדברי מרן מדלא הביא המשנה דזבחים (בד' ס"ד ב') ומשום דמפרש ג"כ המשנה כמו שכתבנו לעיל, ובמה שפירשנו לדברי הרמב"ם אתי שפיר גם דברי מרן והיינו שמפרש דכוונת הרמב"ם לחדש דשתי מחשבות של שתי קרבנות גם כן מצטרפין לפסול, ומפרש מרן דהכוונה לפסול בפסח וחטאת, וזה שפיר נלמד מק"ו דמה התם דאיכא לשמה דהקרבן עצמו אינו מועיל לבטל המחשבה דשלא לשמה. א"כ כש"כ בשלא לשמה גרידא, רק היתה בצירוף שתי קרבנות דפשיטא דיש כאן פסול בקרבן וכמש"נ, ולדברים האלה כיון גם יד"נ הגאון ר' משה ראזין שיחי', אלא דמדברי הקרית ספר משמע דמפרש דברי הרמב"ם דכוונתו דחשב בעולה לשם עולה ולשם שלמים דהוא כתב וז"ל שינוי השם הוא כגון עולה ששחטה לשם שלמים או לשם שניהם ולשון זה מוכח דהעולה בעצמותה נשחטה לשמה ושלא לשמה, אבל מדברי מרן נראה מוכח כמ"ש:

וראיתי במשניות החדשים בהגהות מובא שם בשם ספר אמתחת בנימין למסכת מנחות כתב שם וז"ל במ"א מנחת חוטא ומנחת קנאות כו' או לשמן ושלא לשמן, או שלא לשמן ולשמן פסולות, תימא אמאי לא קתני נמי ברישא כל המנחות שנקחצו שלא לשמן, או לשמן ושלא לשמן כשירים ולא עלו לבעלים לשם חובה, ואין ספק בזה, דבהא נמי לא עלו לבעלים לשם חובה, וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פי"ג ה"א) מהל' פסולי המוקדשין גבי זבחים וה"ה לגבי מנחות ובזבחים קתני נמי הכי גבי פסח וחטאת ולא קתני הכי גבי שאר זבחים כו' ויעו"ש מה שתי' ותמוה מאוד, ומ"ש דבזבחים קתני רק גבי פסח וחטאת ולא בשאר זבחים כבר הבאתי המשנה (בד' ס"ד) דקתני נמי גבי שאר זבחים, אכן באמת לפי מה שנתבאר נראה דבאמת ראי' מכאן דבשאר זבחים לשמה ושלא לשמה עולה נמי לבעלים לשם חובה וכמ"ש שם בספרי מילתא בטעמא:

והנה הגיע לידי ספר חדושי טיב גיטין מהגאון ר' צבי הירש העלר זצ"ל ובסופו שו"ת חיבת הקודש מבנו הרב הגאון ר' מנחם דוב העלר, ומצאתי שם שהקשה בהא דמבואר בירושלמי יומא (פ"ג ה"י) ובמגילה (פ"ג ה"א) דהזמנה לשם חי ולשם מת מותר, והקשה דמ"ש מקרבנות דלשמה ושלא לשמה פסול יעו"ש, ובאמת לק"מ מלבד דיש לחלק בין הזמנה דהוא רק יחוד לאותו מעשה ואם נתיחד גם לחי כבר אינו מיוחד למת, משא"כ שלא לשמה דהיא פסול ומחשבה שלא לשמה פוסלתו, ובשאר קרבנות שפיר י"ל דהוא כשר כמו שנתבאר לעיל:

אמנם מלבד זאת נראה לי דהא דאיתא בירושלמי לשם חי ולשם מת מותרין בהנייה אין הכוונה כמו שהבין הוא דמתחלה ייחד לשם חי ואח"ז ייחד למת, רק הכוונה דלכתחלה עשאו בספק לשם חי ולשם מת והיינו דבשעת עשייה עדנה אין ידוע לו אם ישתמש בו חי או מת ולהכי מותר דיחוד מספק לא הוי יחוד, ולאפוקי מדעת הגאון בעל נודע בשערים (סי' א') שכתב דיחוד מספק נמי הוי יחוד, וה"ר מהא דאמרינן בירושלמי גיטין (פ"ג) אמר לאומן עשה לי שני זוגין אחד לקרקע ואחד לבהמה עשה לי שני מחצלאות אחת לשכיבה ואחת לאהלים הרי אלו טמאים עד שיפרישם בטהרה, ר' שמעון מטהר עד שיפרישם בטומאה, ופסק הרמב"ם ז"ל בה' כלים (פ"ז) כת"ק דהרי אלו טמאין אם כן חזינן דיחוד מספק נמי הוי יחוד, ולא אמרינן דכיון דאין ברירה הרי לא נתברר המחצלת לשכיבה יעו"ש, ומדברי הירושלמי כאן מוכח ההפך מדבריו, ועי' בעונג יו"ט (סי' ל"ה) ודוק היטב בזה:

תוכן העניינים

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה