אור ברסלב

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג

סימן מ

סימן לט

יבמות (דף מ"ח א') עבד איש אתה מל בעל כרחו ואי אתה מל בן איש בעל כרחו, ופירש"י בלשון שני דעבד איש אע"פ שהוא גדול ובן דעת ומלתה אותו בעל כרחו, ואי אתה מל בן שהוא איש גר הבא להתגייר אין לו כח למול בנו גדול בעל כרחו דגבי בנים כתיב המול לו כל זכר ולא כתיב בהו איש וגבי עבד כתיב איש למעוטי בן, והתוס' תמהו עליו וז"ל ודבר תימה פירש דקרא דהמול לו כל זכר מוקמינן למילת זכריו שמעכבתו מלאכול בפסח וזה לא שייך אלא בבנים שנולדו בקדושה, אבל מילת בניו שלא נולדו בקדושה אינה מעכבתו מלאכול בפסח כו' עכ"ד, וראיתי בתשובה אחת בכ"י מכבוד הגאון האמתי מופה"ד מרן ר' יצחק יעקב ראבינאוויץ הגאב"ד, ור"מ דפאניוועז זצ"ל שכתב ליישב קו' התוס' עפ"י מ"ש הרמב"ם ז"ל בה' עבדים (פ"ט ה"ב) דגוי מוכר בניו ובנותיו לעבדים יעו"ש והוא מדברי התו"כ (בפ' בהר) מהם תקנו בניו ובנותיו והן עצמן יעו"ש, ובכתובות (מ"ו ב') אמרינן השתא זבוני מזבין לה מעשי ידי' מבעיא יעו"ש, א"כ לפי"ז יש לגוי קנין ממון בבניו. ובזה ודאי לא פקע זכותו גם משנתגייר דרק דבר התלוי ביחס ועניני קורבות בזה אמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי אבל קנין ממון ודאי לא נפקע, ולפי"ז גר שנתגייר ובניו לא נתגיירו יש כח בידו למוכרם לעבדים. וכיון שכן שוב מעכבין עליו מלעשות הפסח מדין עבדים כיון דיש לו בהם קנין עבדות:

ועפי"ז פירש דברי הירושלמי יבמות (פ"ב ה"ו) יעקב איש כפר נבוריה אזל לצור אתון שאלין ליה מהו מיגזר בריה דארמייתא בשובתה, וסבר מישרי לון מן הדא ויתילדו על משפחותם לבית אבותם, שמע ר' חגיי אמר ייתי אייתיני' דילקי, אמר ליה מאיכן אתה מלקיני, אמר ליה מן הדא דכתיב ועתה נכרות ברית לא' אמר ליה מן הקבלה את מלקיני אמר ליה וכתורה יעשה כו' בנך מישראל קרוי בנך ואין בנך מגויה קרוי בנך אלא בנה יעו"ש, וכן הוא בירושלמי קדושין (פ"ג הי"ב) עי"ש, והוא תימה דהלא משנה מפורשת ביבמות (כ"ב א') דולד נכרית כמותה, ואטו לא ידע מתניתין, אכן לפי"ז יש לפרש דאותו המורה סבר דאע"פ דולד נכרית כמותה, זהו רק לענין יחס, משא"כ לענין קנין ממון הולד של אביו הוא וישראל שיש לו בן מן הנכרית לא גרע מגוי שמוכר את בנו מגויה לעבד, ולפי"ז בן הנכרית לישראל הרי הוא לו כעבדו ובזה שפיר מותר למולו בשבת וכדאיתא במס' שבת (דף קל"ה ב') וברמב"ם ה' מילה (פ"א) יעו"ש, ור' חגיי הוכיח לו מקרא דכתיב ועתה נכרות ברית להוציא כל הנשים הנכריות והנולד מהן כו' ואמאי לא צוה עזרא למולם מקודם וע"כ שאין כאן דין עבדים ומשום דזה הדין לא נאמר רק בגוי לא בישראל וע"ז השיב לו ומן הקבלה את מלקיני, והיינו דאפשר דזה הוי רק למגדר מלתא כדי שלא לחשבם לישראלים וע"ז ה"ר מן התורה עכת"ד הגאון מפאניוועז זצ"ל:

ולענ"ד נראה לי להעיר ע"ז מהא דאיתא ביבמות (דף צ"ט א') ת"ר יש מוכר את אביו להגבות אמו כתובתה כיצד ישראל לקח עבד ושפחה מן השוק ולהם בן ושחרר את השפחה ונשאה ועמד וכתב כל נכסיו לבנה נמצא זה מוכר את אביו להגבות לאמו כתובתה, ופירש"י ז"ל דמיירי דלא קנה את הבן, וכוונתו דאם קנה גם את הבן הא אין קנין לעבד ולא זכה דיד עבד כיד רבו ואפי' מיני' נמי גביא ומ"ש איהו מאביו, וה"ט נמי דלא מוקי לה בילדו אח"כ בעבדות ושוב שחרר השפחה ונשאה וכן כתב הגאון יעב"ץ ז"ל בהגהותיו יעו"ש, ולפי"ז ע"כ מיירי דלקח גוי וגויה עתה לעבד ושפחה, ולפי מה דאיתא בתו"כ ופסק כן הרמב"ם דגוי יש לו למכור את בנו לעבד והרי הוא אצלו גם קודם מכירה כמו עבד, לפי"ז הישראל שלקח את הגוי לעבד והרי מה שקנה עבד קנה רבו, והרי גם אפי' לא קנה את הבן, הרי עכ"פ קנה אותו מטעם מה שקנה עבד קנה רבו, שהרי הבן הוא קנינו של הגוי, ומה שקנה עבד הדין הוא דקנה רבו אפי' מה שיש לו קודם שנמכר לו וכמ"ש בתשי' לחם רב המובא בקצוה"ח (סי' רמ"ט) וכדמוכח לה בירושלמי גיטין פרק השולח (ה"ה) גבי מי שחציו עבד וחציו ב"ח ועי' בפי' רגמ"ה במס' ב"ב (דף י"ג) יעו"ש, וסו"ס איך יכול לכתוב כל נכסיו לבנה והיא הערה עצומה וביותר לפי דברי הגאון מפאניוועז זצ"ל דגם שיטת רש"י ביבמות הוא כן:

לכן נראה דמוכח מכאן דהא דיש לגוי זכות למכור אה בניו הוא רק כ"ז שהוא נכרי, אבל אם נתגיירו הוא הבן או האב כבר פקע זכותו, ולא דמי לזכות ממון דודאי לא נפקע כשנתגייר דע"ז ל"ש גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, דזה ל"ש רק גבי עניני יחס וכדאיתא ביבמות (ס"ב) ובסנהדרין (ע"ב), אבל לא בעניני זכותים שלו שאם היה לו ממון בהיותו נכרי ודאי לא נפקע ממונו בהתגיירו וכ"ז בזכות ממון, אבל כאן זכות בבניו הוא זכות יחס ר"ל מפני שהם בניו, ובהיותו ישראל נפקע ממנו זכות זה וכן בעבד נפקע ממנו זכות זה ולכן שפיר כתב רש"י שלא קנה את הבן ולא שייך כאן מה שקנה עבד קנה רבו שגם מהאב העבד נפקע עתה זכות הבן וז"ב לענ"ד

[ועי' ביערות דבש (דרוש י"ז) שהביא בשם הילקוט וביותר בספר מנות הלוי דהמן שהיה עבד מרדכי, ושם העתיק שטר מכירה אות באות איך שמכר עצמו לעבד גמור ומוחלט למרדכי והתחייב הוא ובניו לעבוד עבודת עבד יעו"ש, ולמה התחייבו גם בניו לעבדים, והלא ממילא קנה אותם מרדכי כיון שהמן יכול למכור אותם לעבדים וממילא מה שקנה עבד קנה רבו, ומוכח כמ"ש דכל שנתגייר או שנעשה עבד פקע ממנו זכות זה ויעו"ש ביע"ד שכתב דהטבילו ומלו מרדכי לשם עבדות דקיי"ל בפרק החולץ דאין מקיימין עבד שאינו מהול יעו"ש]:

ועוד היה נראה לדון בזה דהא דעכו"ם מוכר את בנו היינו רק שיש לו זכות למעשי ידיו אבל מ"מ אין לו עליו זכות עבד, דהא לא עדיף עכו"ם בבנו מישראל בבתו וכבר כתב המהרי"ט בחי' בקידושין (דף (י״ז) דאין להבת תורת אמה אצל האב שהרי אינה יוצאה ביובל יעו"ש, ונראה מדבריו דענין זה דהאב זוכה בבתו בממון המכירה ובשאר זכותי ממון וכמבואר בכתובות (מ"ז) וגם בידו למוכרה לאמה להיות גופה קנוי לרבה כמ"ש התוס' בקידושין (י"ט), מ"מ אין הטעם דמשום דגופה קנוי לאביה ועשאתו תורה אצלו הבת כאמה להכי זכי במכירתה ובממונה דז"א דא"כ אמאי לא תצא ממנו ביובל, וע"כ דאצל האב עדיין לאו אמה היא דכ"ז שלא מכרה אף שיש לו זכות המכירה אין זה מועיל לשויא קנינו דאב, ורק שיש לו בה זכות ממון, ולפי"ז גם גוי אף דיש לו זכות למכור בניו ובנותיו מ"מ לא עדיף מזכות ישראל שיש לו בבתו, וכן זמן שלא מכרן אין עליהם תורת עבדים, דזכות המכירה לעבד לא משוי ליה כעבד, וא"כ ממילא תו לא מעכבי מפסח דאף דרשות אב עליו לעשותו עבד לשעבדו, מ"מ לעיכוב פסח בעינן שיהא עליו גם שם עבד כדכתיב עבד איש והני כל זמן שלא מכרן אכתי לאו עבדים נינהו ודוק:

אלא דמד' הרמב"ם ז"ל לא משמע הכי, שכתב בה' עבדים שם וז"ל אחד הקונה עבד כנעני מישראל או מן גר תושב כו' והרי הוא עבד כנעני לכל דבר, וכן מוכר בניו ובנותיו שנאמר מהם תקנו עבד כו' וכל אחד מאלו הרי הוא כעבד כנעני לכל דבר עכ"ד, ומשמע דגם האב הי' לו ביה זכות עבד, דהא הקונה מנכרי לא קנה רק למעשי ידיו, אבל אם קנה מעצמו קנה גופו יעו"ש ביבמות ובכ"מ ובלח"מ, וכן אמר לי הגאון הגדול ר' ליב רובין שליט"א הגאבד"ק ווילקומיר יצ"ו, והעיר עוד מדברי הירושלמי בריש פ' הערל ר"י בעי הא בן קטן את מוהלו בעל כרחו אפילו כבנו של אורכנסם, ומתרץ כגון שמצא תינוק יעו"ש, וכן הוא ברמב"ם ה' עבדים (פ"ח ה"כ) ישראל שתקף עכו"ם קטן או מצא תינוק עכו"ם והטבילו לשם גר הרי זה גר לשם עבד הרי זה עבד יעו"ש, והיינו אף שגר קטן טובלין אותו שזכות הוא לו, אבל אם יש לו אב, והאב יש לו קנין הגוף בבנו. אינו יכול להפקיע בהגירות קנין הגוף של האב, וכן הוא לשון רש"י בכתובות (י"א א') גבי גר קטן מטבילין אותו ע"ד בי"ד וכתב שם ואב אין לו, אלמא משמע דהאב יש לו קנין הגוף, ולא רק קנין למעשי ידיו דאז הי' הדין דהקדש מפקיע מידי שעבוד עכ"ד וזה נראה:

וראיתי בשטמ"ק שם בכתובות שהקשה ע"ד רש"י ממנפ"ש דאם אמו מתגיירת ג"כ, א"צ לזה בי"ד דהא אמו הוי כמו האב דאמרינן לקמן הב"ע בגר שנתגייר ובניו עמו דניחא להו במאי דעביד אבוהון, ואם היא אינה מתגיירת עמהם הנה כמו כן באב אם אינו מתגייר עמהן צריך דעת בי"ד יעו"ש, ולפמ"ש דברי רש"י ז"ל נכונים דהאב דיש לו קנין הגוף בבניו, יכול לכוף אותם להתגייר אפי' בלי דעת בי"ד, משא"כ האם דאין לה שום קנין בבנה ובתה להכי צריך דעת בי"ד ודוק:

ושוב מצאתי כעין סברא זו בס' בית יעקב מהגאון הנתיבות ז"ל במס' כתובות (י"א) שהתוס' בכתובות כתבו דהא דמטבילין גר קטן הוא רק דזכין לו מדרבנן, ובתוס' ר"פ בן סורר ומורה הוכיחו דהוא מדאורייתא מיבמות (דף ס') דאמר ר"ש גיורת פחותה מג"ש כשירה לכהונה (מקרא דכל טף בנשים החיו לכם ופינחס היה עמהם) ובעינן שנזרעו בתוליה בישראל עי"ש, ובטור יו"ד (סי' רס"ז) כתב דעבד קטן ג"כ מטבילין אותו לשם עבדות ע"ד בי"ד ולשיטת התוס' בקטן הוא ג"כ מדרבנן, ולפי"ז קשה דאמאי מייתי התוס' ראי' מר"ש הא מדרבנן דס"ל התם דהחיו לכם לעבדים ולשפחות נמי יש לה"ר דטבילת קטן מדאורייתא, ובספר הפלאה כתב דתליא בפלוגתא דרש"י והרי"ף אי יכול לטבול לשם עבדות בע"כ דעבד, וע"ז כתב הבית יעקב דדוקא בלוקח מהנכרי דלא קני ליה ישראל לגופיה כמבואר בגיטין (ל"ח) דאין לנכרי רק קנין הגוף למעשה ידיו ס"ל להרי"ף דא"י לטובלו בע"כ, אבל במוכר עצמו או בכיבוש מלחמה דקני ליה לגופיה כמבואר ביו"ד (סי' רס"ז) וכיון דקני ליה לגופו ויכול להקדישו קדושת הגוף כמבואר בגיטין דף הנ"ל בתוס' ד"ה גופא לא קדיש נראה דיכול להטבילו לשם עבדות בע"כ וכן ביבמות (מ"ח) לא נקט רק בלוקח מן הנכרי עכ"ד והוא כמ"ש וז"ב לענ"ד:

[ועי' במגילה (דף י"ג א') ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור אמר ר' יוחנן שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה, ופירש"י לרחוץ לטבול לשם גירות, וכתב בטור"א לכאורה משמע שטבלה לשם גירות דקיי"ל גר צריך טבילה, והא ליתא דזה אינו אלא בבא לכנוס לקדושת ישראל לצאת מתורת בני נח דהא נפקא ליה הא מדור המדבר שמלו וטבלו כשבאו לקבל התורה בפ"ב דמס' כריתות (דף י') ובפ' הערל, וה"נ עבד כנעני כשיוצא מתורת בן נח ובא לכנוס לכלל מצות שהנשים חייבות בהן בעי טבילה כדאמרינן בפ"ד דיבמות, אבל באותו זמן עדיין כולן היו עליהן תורת בני נח וטבילה זו למה כו' עכ"ד, וזה לק"מ וכבר כתב בהגהות שם מהגאון רב"פ ז"ל כיון שהיו אז כבר לבני יעקב מצות נוספות על ז' מצות מה שנצטוו ע"י עמרם כמבואר בד' הרמב"ם ז"ל בהלכות מלכים מלבד מצות גה"נ, וכן מבואר בחי' מהרי"ט בפ"ק דקידושין (דף י"ח) דמזמן אברהם כבר שייך גירות כיון דשייך גרים יעו"ש, ואמנם דא קשיא לי, דהא בת פרעה היה לה אב שהיה יכול למוכרה לשפחה ולפי"ז מטבילין אותה רק ע"ד אביה דא"י להפקיע קנין הגוף של האב וכמו שנתבאר ולפי"מ שיתבאר לקמן א"ש גם הכא]:

ויש להתבונן בזה ואיך יתכן דהאב גוי יש לו קנין הגוף בעבדו והרי עכו"ם א"י לקנות עבד כ"א רק למעשי ידיו אבל גופו לא קני ואיך ניקו ונימא דאב גוי יש לו בבנו קנין הגוף, ואמנם זה לק"מ דהא כיון דמצינו דעכו"ם קונה גם קנין הגוף לעבד ע"י כיבוש מלחמה ועכ"פ בדיני דמלכותא וכמבואר בדברי רבותינו הראשונים ז"ל ביבמות (מ"ו א') ובב"י יו"ד (סי' רס"ז) ועי"ש היטב, חזינן מזה דגם עכו"ם מצי לקנות קנין הגוף של העבד, ולפי"ז עכו"ם בבנו שפיר אית ליה קנין גופו ומשום דדין התורה דנתנה לו תורה זכות וקנין לא גרע מדין כיבוש מלחמה דזכות התורה אלים טובא:

אלא דלפי"ז יש לעיין בהא דאיתא בנזיר (ס"א ב') רב אחא בר יעקב אמר שאני הכא דאמר קרא והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם כל שיש לו נחלה יש לו טומאה כו' ופירשו דעכו"ם א"י להוריש עבדו לבניו שאין לעכו"ם קנין הגוף בעבדו כדדרשינן בפרק השולח אתם קונין מהם ולא הם קונין מכם ולא הם קונין זה מזה יעו"ש, והרי משכחת לה קנין הגוף בעבד והיינו בבנו גופיה ולאחר מיתה בנו גופי' יורש וקונה את עצמו:

ולכן היה נראה לי לדון דהא דאיתא בתו"כ ופסק כן הרמב"ם דעכו"ם מוכר את בניו ובנותיו היינו רק כשהם קטנים ואינם בני דעת ואינם עומדים ברשות עצמם, אבל גדולים ובני דעת העומדים ברשות עצמם גם עכו"ם אין לו רשות למוכרם לעבדים, (ועי' בפ' תולדות (קפי' כ"ז פ"ט) ברש"י בד"ה שני גדיי עזים וז"ל וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק אלא פסח היה אחד הקריב לפסח כו' בפרקי דר"א עכ"ד, והרי איתא במדרש והביאו בעלי התוס' בפי' על התורה בפ' תולדות ויצא הראשון אדמוני דעשו הי' ערל בלתי מהול דבקטנותו לא מל אותו יצחק שהיה חושש שעדיין לא נבלע בו דמו ואח"ז כשהגדיל ונעשה בן י"ג שנה הוא עכב בעצמו מלמול ונשאר ערל, [ויש לעיין בזה בחי' מהרי"ט בפ"ק דקידושין (דף י"ח א') שכתב דעשו היה בן ברית אלא דאח"ז פקר יעו"ש, והוא נגד ד' המדרש] והרמב"ם ז"ל בה' קב"פ (פ"ה ה"ה) דאם שחט הפסח קודם שמל זכריו ועבדיו הוא פסול ואיך הקריב יצחק פסח כיון דעשו היה ערל ומילתו מעכב מטעם עבד שהרי עפי"ד היה יצחק יכול למוכרו לעבד שעדיין היה עליהם דיני בני נח וכמ"ש רש"י בזבחים (קט"ז א'), וידוע בזה דברי הפר"ד ועי' בטור"א חגיגה מ"ש בזה, ומוכח לכאורה דבנו גדול א"י למכור לעבד]:

ומ"מ פשטות ד' התו"כ והרמב"ם לא משמע הכי, ועוד דלפי"ז אם מכר הגוי את בנו הקטן ואח"ז נתגדל נימא דיצא לחירות דמה מכר ראשון לשני רק מה שיש לו, ובקדושין (ט"ז) דאמר ר"ל אמה העבריה קונה עצמה במיתת האב מרשות אדון מק"ו כו' ולבסוף מסיק חיובתא דר"ל, וכבר תמהו בזה דנהי דליכא ק"ו דמיתת האב מוציאה מרשות אדון, אבל מ"מ מסברא נימא דהאב א"י למוכרה לאמה רק כ"ז שהוא בחיים וכשמת דפקע זכותו נפסק כח האדון הבא מכחו ועי' בחי' מהרי"ט ובס' אור שמח ה' עבדים מ"ש בזה יעו"ש

וזה י"ל דבאמת היכא שהגוי מכרו לעבד והאדון לא טבלו לשם עבד שפיר נפקע קנינו של הקונה כשנתגדל, אבל היכא שהאדון הקונה אותו הטבילו ומל אותו לשם עבד, הנה לא גרע זאת מישראל שתקף עכו"ם קטן או מצא תינוק עכו"ם והטבילו לשם עבד דהוא עבד וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ודוק:

ואכתי יש לעיין בד' הגמ' נזיר דאכתי משכח"ל דעכו"ם אית לי' קנין הגוף בעבד ע"י כיבוש מלחמה, ועי' בירושלמי יבמות ר"פ אלמנה לכה"ג דפריך שם אמתניתין ולהוי כקנינו שקנה קנין ומשני ר' יוחנן משום קנס וקאמר דא"ב עבד ערל שקנה עבדים דאי משום קנס אין כאן קנס ואי משום הראוי לאכול מאכיל זה שא"ר לאכול אינו מאכיל, ועבד שהוא ערל הרי הוא כעכו"ם לכל דבר ועושה יי"נ, ומ"מ קונה עבד לקנין הגוף. דהרי להאכיל בתרומה בעינן קנין הגוף דוקא וכמ"ש שם בתוס' יעו"ש, וע"כ מיירי ע"י כיבוש מלחמה ואח"ז רב מצאתי שהעירו בזה ולכן קצרתי בזה:

ודע דבעיקר ההערה ביבמות (צ"ט א'), י"ל דעד כאן לא אמרינן מה שקנה עבד קנה רבו. רק היכא שקנין העבד הוא קנין דמים וגם הרב יכול לקנות זה הקנין של העבד אז אמרינן דנמשך זכות העבד לרבו, אבל אם קנין העבד הוא קנין עצמי מפני שהוא בנו קנוי הוא לו, והרב אינו יכול לקנותו מפני שהוא איש זר לו, בזה ל"ש כלל מה שקנה עבד קנה רבו, וכן אמר לי הגאון מו"ה ר' ליב הנ"ל שיחי', ועיי' בפי' רש"י ז"ל בריש פ' בראשית שהביא מהמדרש שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים כו' ובשפתי חכמים הביא בשם ס' נחלת יעקב שהקשה דהרי חם היה עבד לשם ומה שקנה עבד קנה רבו, ותי' דדוקא גבי זכייה וקנייה מיד אחרים או מן הפקר אמרינן מה שקנה עבד קנה רבו דיד עבד כיד רבו, אבל לא גבי ירושה דקיי"ל עכו"ם יורש את אביו דבר תורה וכנען ירש מאביו חם עכ"ד, והוא כעין סברא הנ"ל אכן גם דברי הנח"י צ"ע דא"כ משכחת לה כסף לעבד במה שאין לרבו רשות בו ודוק:

ויש להעיר עוד בדברי רש"י ביבמות הנ"ל שכתב דמיירי דלא קנה הבן, וכוונתו כמ"ש לעיל דאם קנה גם את הבן הא אין קנין לעבד ולא זכה דיד עבד כיד רבו ואפי' מיני' נמי גביא, והבאתי דהגאון יעב"ץ ז"ל ביאר עוד דה"ט נמי דלא מוקי לה בילדו אח"כ בעבדות ושוב שחרר השפחה ונשאה יעו"ש, והוא תמוה לענ"ד טובא שהרי בתוספתא קדושין (פ"ה) איתא בזה"ל יש שמוכר את אביו ליתן לאמו כתובה כיצד מי שיש לו עבד ושפחה והולידו בן שחרר שפחתו ונשאה וכתב כל נכסיו לבנה זה הוא שמוכר את אביו ליתן לאמו כתובה עכ"ד התוספתא והרי הוא מפורש שלא כד' רש"י ז"ל, ושוב ראיתי שכן הוא גם בירושלמי קדושין (פ"ג הי"ג), ובמראה הפנים שם הקשה עוד ע"ד רש"י וז"ל ולא ידעתי כוונתו דמה בכך אם הבן הוא ג"כ עבדו הא קיי"ל הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין וכשכתב לו כל נכסיו גם אביו בכלל יעו"ש, וכן הקשה גם הגאון יעב"ץ בהגהותיו:

ונראה דהנה התוס' הקשו איך יכולה לגבות ממטלטלין דמתנה דהוי משועבדין וממשעבדי א"י לגבות, לכן סובר רש"י ז"ל דהבן הוא עדיין נכרי ומנכרי באמת יכולים לגבות אף ממטלטלין המשועבדין לפי דעת הרשב"א ז"ל בסוף קדושין דמדאורייתא גם מטלטלין משועבדים ורק מתקנת חז"ל הוא דלא משתעבדי יעו"ש באורך, ולנכרי לא עשו תקנתא וכדאיתא בב"ק (צ"ו א') ואנן תקנתא לעכו"ם ניקו ונעבד [ועי' ב"מ ע"א ב' גבי זכי' לעכו"ם ועוד בכ"מ ואכ"מ], כן אפשר ליישב שיטת רש"י ז"ל וכן אמר לי הגאון ר' ליב הנ"ל שליט"א ודוק היטב:

ושוב אח"ז הגעני ספר ערוך לנר על מס' יבמות וראיתי שגם הוא ז"ל העיר בזה בדברי רש"י במ"ש ולא קנה את הבן וז"ל ק"ק אפילו קנה את הבן, מכ"מ כשכתב לו כל נכסיו יצא בן חורין וקנה כל נכסיו כדאמרינן בפאה (פ"ג) ובגיטין (דף ח') עי"ש, וי"ל דהנה לעיל (ס"ב) ס"ל לר' יוחנן דנכרי יש לו חייס אבל עבד אין לו חייס וכוותי' פסקינן, ולכאורה יש להסתפק בעבד שהיה לו בן קודם שנמכר לעבד אם נקרא אחר שנעשה עבד עדיין בנו או לא, אבל יש להוכיח דגם בזה לא מקרי בנו אף שכל זמן שהיה נכרי ולא עבד הי' הבן מתייחס אחריו, מכ"מ כשנמכרו לעבדים בטל ייחוסו, דאל"כ מאי פריך (שם) מציבא דילמא היו בניו קודם שנמכר לעבד אע"כ דגם בזה אין לו ייחוס, אכן אכתי יש להסתפק אם האב נמכר לעבד והבן לא נמכר אם בזה יש לו חייס ויש סברא לומר דבזה יש לו חייס אחר אביו כיון שהוא לא נשתנה להיות נקרא הדומה לחמור ומבני ציבא פריך שפיר דשם גם הבנים היו עבדים כדכתיב בפסוק, והשתא י"ל דגם רש"י הכי ס"ל ולכן כתב דהבן לא נמכר דבזה הבן נשאר בייחוסו ושייך שפיר לקרותו בן שמוכר את אביו, אבל אם הבן הי' עבד ג"כ ופסק ייחוסו וכשנשתחרר נעשה כקטן שנולד ואין לו ייחס אחר אביו לא שייך לקרותו שמוכר את אביו עכ"ד, והנך רואה דגם ממנו ז"ל אשתמיט ד' התוספתא והירושלמי דאיתא שם שהבן נולד בהיות אביו עבד ואמו שפחה ומכ"מ תני יש מוכר את אביו, ועי' במ"ש לעיל (סי' י"ג) בסופו ותדין מזה גם לדהכא ודוק:

ב

יבמות ס"ו א') ועבדיו שקנו עבדים אוכלים בתרומה מצד קנינו שקנה קנין, והעיר מרן רעק"א ז"ל בגה"ש מהא דנזיר (ס"א ב') בתוד"ה א"ה דכתבו דעבד דינו כעכו"ם שאינו קונה עבד לגופו, ולענין תרומה בתר קנין הגוף אזלינן וכמ"ש התוס' הכא, ואיך עבדיו של עבד אוכלין בתרומה, והנה בשטמ"ק ובתוספי הרא"ש שם בנזיר הקשו ע"ז דדוקא בעכו"ם אמרינן ולא הם קונין זה מזה ועבד יצא מכלל עכו"ם ולכל דיני קנינים דינו כישראל עי"ש, ונראה להעיר מהא דמס' גיטין (י"ב ב') אי בעי זריק ליה גיטא, ופירש"י דזריק ליה גיטא ברשות הרבים בתוך ד' אמות יעו"ש, והרי ד' אמות הוא מטעם חצר וחצר ל"ק בעכו"ם וכמ"ש האחרונים עי' בקצוה"ח (סי' קצ"ד) ועוד. ומוכח לכאורה דעבד דינו כישראל, אמנם זה ל"ק דכל הטעם דאין חצר לעכו"ם הוא משום דחצר הוא מטעם שליחות ואין שליחות לעכו"ם, והכא בחצר דעבד דקונה הג"ש בע"כ, ע"כ הוא מטעם יד כמו בחצר דאשה:

ואמנם בכ"ז יש להוכיח מזה שהרי פשוט דעכו"ם ל"ק ליה ד' אמותיו. שהרי ד' אמות הוא תקנתא דרבנן ואנן תקנתא לעכו"ם ניקום וניעבד וכדאי' בב"ק (צ"ו א') ועי' ב"מ (ע"א ב') יעו"ש, ומ"מ עבד קונה ע"י ד' אמות ומוכח דעבד לענין קנינים דינו כישראל, ואמנם י"ל כיון דע"י הד"א שנשתחרר נעשה ישראל וגיטו וידו באין כאחד וכמ"ש התוס' בר"פ בן סורר ומורה דלהכי גר קטן מטבילין אותו ע"ד בי"ד אף דאין זכי' לעכו"ם, כיון דע"י זכיה זו נעשה ישראל גיטו וידו בכ"א, ואכתי יש להוכיח מזה לשי' הסוברים דטבילה מעכב את השחרור וכ"ז שלא טבל אכתי עבד הוא ויש להאריך בזה ודוק:

ויש להוכיח מהא דגיטין (ל"ט ב') דמוכח דעבד כנעני קונה אדע בחליפין וכמ"ש שם התוס', דרק שם בההיא אמתא ל"ק בחליפין משום דהוה כליו של מקנה, והש"ך בחו"מ (סי' קכ"ג סק"ל) החליט דמסתימת הש"ס והפוסקים משמע דעכו"ם ל"ק בחליפין, ומוכח דעבד לענין קנינים דינו כישראל, ושם אין לומר כיון דע"י קנין זה נעשית ב"ח דינה כישראל מטעם גיטה וידה באין כאחד, שהרי הרא"ש כתב שם בשם ר"ח דחליפין לא מהני רק לזה להפקיע השעבוד, ועדיין היא צריכה ג"ש, ומשמע מזה דבעבד מהני קנין חליפין ומוכח דלענין קנינים עבד דינו כישראל ודוק:

[ושוב מצאתי ראי' זו בהגהות בטור"א בפ"ק דחגיגה מהגאון רב"פ ז"ל יעו"ש מ"ש ליישב בזה ד' הרמב"ם בהל' עבדים, ואמנם יש לחלק בין עבד לשפחה עפימ"ש בסי' כ"ו יעו"ש ודוק]:

ואפשר לומר אפי' אי נימא דעבד דינו כעכו"ם לענין קנינים ואינו קונה עבד לגופו ומ"מ עבדיו אוכלים בתרומה. לפמ"ש הרמב"ן ז"ל בחדושיו לגיטין (ל"ח ב') בשיטת רש"י ז"ל דמוכר עבדו לעכו"ם ומכרו לישראל דאותו הישראל קונה בו קנין הגוף ואע"פ שבא מכח העכו"ם יעו"ש, ומשמע לכאורה דהמוכר עבדו לעכו"ם הנה לא נשאר עוד קנין הגוף להמוכר [וזה שלא כד' התוס' בגיטין (מ"ג ב') יעו"ש ודוק], ולפי"ז ניחא דעבדיו שקנו עבדים אוכלין בתרומה, אע"פ דהעבד אין לו בו קנין הגוף מ"מ כבר אין לזר חלק בו ולהכי שפיר מותרים לאכול בתרומה ול"ד לד' התוס' דהגוף שייך לזר ודוק, אלא דהמעיין ברמב"ן יראה דבאמת דקנין הגוף נשאר אצל הבעלים ורק כשמוכרו לישראל אז המוכר מקנה הגוף להשני יעו"ש ודוק:

ופה מקום אתי להעיר במה שכתבתי בספרי מקור ברוך ח"א (סי' כ"ד) דהא דכתב רש"י בגיטין (ל"ח ב') בהא דאי' שם ר' אומר אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא ופירש"י אם ימצא אדם שיהיה נותן לו כסף ע"מ שאין לבעליו רשות בו. וכתבתי דכוונת רש"י מ"ש בעליו הוא המקדיש אותו והיינו הבעלים הראשונים ומשום שהוא עדנה זוכה במציאתו ובמתנתו, דכיון דהקדש לא קני לקנין גופו, לפי"ז נשאר קנין גופו שהוא קנין האיסור לבעליו הראשון וכמו במוכר עבדו לעכו"ם, ודלא כמו שהבין בס' אור שמח בה' גזילה (פי"ז הי"ג) דכוונת רש"י שכתב ע"מ שאין לבעליו, דהיינו הקדש דהקדש זוכה במציאתו ובמתנתו. והבאתי שם מה שהשיב לי הגאון מופת הדור בעל אור שמח זצ"ל, וכן בחלק זה (סי' י"ג) פלפלתי בזה יעו"ש, וכעת הגיע לידי חדושי הרמב"ן ז"ל על מס' גיטין ומצאתי כי בעזה"י כוונתי האמת לאמתו ב"ה, וז"ל הרמב"ן ז"ל בד"ה והא דאותבינן אשמעתין המקדיש נכסיו והיו בהם עבדים כו' פירש"י שאין הגזברין רשאין להוציאן לחירות ואפילו נתנו דמי עצמן ואע"פ שאמרו עבד קונה א"ע בכסף משום שאין גופן קנוי להקדש שלא הקדישן אלא לדמיו כו' וזה אינו נכון כו' ותו אחרינא מאי עבידתייהו כיון שלא קנה הקדש אלא קדושת דמים ואין לו יד בשחרורו משום דקנין דמים הוא וקנין הגוף לבעלים הראשונים הוי ואינהו היה צריכים לשחרר ואפשר שנתנו הני רשות לבעלים האחרונים כו' יעו"ש, ומבואר בהדיא מדברי הרמב"ן ז"ל דקנין הגוף שהוא קנין האיסור נשאר להבעלים הראשונים, וכמ"ש אני ת"ל, וממילא הבעלים הראשונים קונים מציאתו ומתנתו כמו במוכר לעכו"ם, והקדש אי אפשר לקנות מציאתו ומתנתו מאחר דאין להקדש בי' קנין הגוף ולאחר נשיקת עפרות קדשו של הגאון מרן בעל אור שמח אשתמטתי' דברי הרמב"ן וכאשר יראה המעיין שם, ות"ל כי יצא כנגה צדקתי:

תוכן העניינים

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה