מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג
סימן לח
הערה בדין חשוד על המעשר.
בכורות (ל' ע"א) שנינו החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות, ופירש"י ז"ל ולוקחין ממנו תבואה בשאר שני שבוע ואין צריכין לעשר ודאי אלא דמאי כו' עכ"ל, והקשה מרן רעק"א ז"ל בתוספותיו למשניות דאפי' החשוד על המעשר הלא א"צ הלוקח ממנו להפריש רק דמאי דסו"ס גם בחשוד אינו אלא ספק שמא לא עישר, והמגי' כתב די"ל בחשוד כיון דל"ש גבי' רוב ע"ה מעשרין הם הוה ודאי יעו"ש, ואמנם למוד ערוך הוא בפי רבינו בה' מעשר (פ"י הכ"ב) וז"ל הנותן שדהו בקבלה לעכו"ם או למי שאינו נאמן על המעשרות אע"פ שלא באו לעונת מעשרות צריך לעשר על ידם, נתנה לעם הארץ עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידם ומשבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידם כו' וכתב הראב"ד ז"ל וז"ל או לישראל שאינו נאמן על המעשרות פירוש שהוא חשוד ומרן הכ"מ כתב וז"ל טעמו לומר דמן הסתם ישראל בחזקת כשרים הם עד שיחשד ואיני יודע זו מנין לו ואפשר שטעמו משום דרוב עמי הארץ מעשרין הם כדאמרינן בפ' במה מדליקין (כ"ג) עכ"ל, ונראה ברור דאין כוונת הראב"ד כמ"ש מרן ז"ל דמן הסתם ישראל בחזקת כשרים הם, רק כוונתו לחלק בין ודאי חשוד לע"ה, דהרמב"ם ז"ל נקט ברישא למי שאינו נאמן על המעשרות ולכאורה הו"א דאינו נאמן על המעשרות הוא ע"ה, והלא ע"ה נקט בסיפא, וע"ז כתב הראב"ד ז"ל דרך פירוש לבאר דהא דקתני ברישא למי שאינו נאמן על המעשרות היינו שהוא ודאי חשוד ולכן נפ"מ בין ודאי חשוד לע"ה, דבע"ה דאמרינן רוב ע"ה מעשרין הם לכן הוי ספק אבל בחשוד דל"ש גבי' רוב ע"ה מעשרין הם לכן דינו כודאי אינו מעושר וז"ב, והוא כד' המגי' דבחשוד הוה ודאי כיון דל"ש בי' רוב ע"ה מעשרים הם ודוק:
וראיתי בפנ"י כתובות (כ"ד ע"א) שכתב ג"כ חלוק זה ליישב בזה ד' הרמב"ם ז"ל בה' מעשר (פי"ב ה"א) שכתב הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ומצאו אדם אחר שאינו נאמן וא"ל פירות אלו מעושרין הם בשבת אוכל על פיו ובמ"ש צריך לעשר אלמא דחשוד אינו נאמן אף בשל אחרים, ובסוף הפרק כתב להדיא דחשוד נאמן לומר אלו מתוקנין הם, ועפי"ז א"ש דבתחלת הפרק איירי דהפירות הם של ודאי חשוד מש"ה אפי' אדם אחר שהוא חשוד אינו נאמן אלא בשבת דוקא, ומ"ש בסוף הפרק דחשוד נאמן על אחר היינו שאותו אחר אינו ודאי חשוד אלא מ"ה ומש"ה נאמן עכ"ד, ובאמת דעיקר החלוק לחלק בין ודאי חשוד לע"ה כבר כתבתי דמבואר כן בד' הרמב"ם והראב"ד: