אור ברסלב

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג

סימן לז

סימן לו

הערה בדין חילול הקדש.

מנחות (צ"ח א') ולמה אמרו אחת גדולה ואחת קטנה כדי שיהו האומנין נוטלין בקטנה ומחזירין בגדולה כדי שלא יבואו לידי מעילה, וכתבו התוס' לאו דוקא דהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל אלא שלא היו רוצים ליהנות משל הקדש עכ"ד, ודבריהם אין מובנים ותמוהים לענ"ד דהא דהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל היינו שמתכוון לחלל על שוה פרוטה, משא"כ הכא באומנין שדעתם לחלל שוה בשוה, ועוד הא דשמואל הוא דוקא בבעלים הפודין שלהם וכמ"ש התוס' במנחות (ע"א ב') ד"ה ומתירין גמזיות של הקדש כו' יעו"ש, וכן כתבו בתמורה (כ"ז ב') ד"ה לא אמרו כו' יעו"ש, והטור"א במגילה (כ"ג ב') כתב לה"ר לזה מבכורות (י"א א') יעו"ש, ובאבני שהם שם הוסיף לבאר משום דבעלים נשאלין על ההקדש הלכך הואיל ובידם לשאול אכתי לא יצאו מרשותם וכדידהו דמי ויש להם כח לפדות שוה מנה על שוה פרוטה משא"כ אחר יעו"ש, וכבר העירו ע"ז מבכורות (כ"ה א') דפריך וליעבד כדשמואל יעו"ש ואע"פ דהגזבר א"י לשאול על הקדש צבור ועי' בעונג יו"ט (סי' קי"ב) מ"ש בזה, ועוד קשה לי דהאומנין באמת אין דעתם כלל לחלול הקדש שהרי אין מתכוונים לפדיה כלל ורק לקבל שכר פעולתם המה מתכוונים וצ"ע לכאורה:

וראיתי בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל במס' כלים (פי"ז מ"ט) שכתב וז"ל וכאשר יקח מהן ההקדש מה שעשו יבקשו מהן מאה אמות מאמות הגדולות עד שלא יהנו מן ההקדש ויתחייבו מעילה לפי מה שיתבאר במסכת מעילה עכ"ד, ומשמע מדבריו דמעילה גמורה איכא אם יהנו משל הקדש ולא ס"ל כד' התוס' ואולי מפני הטעמים אשר כתבתי וכן משמע מדבריו בס' היד יעו"ש:

ובס' אור שמח הלכות מכירה (פ"ט ה"ב) ראיתי שכתב דהא דשמואל דוקא שוה מנה שחללו קאמר לא דמים קצובים מטבעות יעו"ש, ומד' התוס' משמע להפך [ועי' במעילה י"ד ב' ובשבועות פ"ק יעוש"ה ודוק):

ואפשר לומר דדברי התוס' הוא רק בחפץ של הקדש התלוי בשומא וצריך הערכה ע"י ג' או י', לזאת אין ביד אחר לפדותו בלא הערכה, וגם הבעלים שעומדים במקום הגזבר אם היה בדעתו לחלל שוה בשוה וטעה הרי שלא היתה הערכתו הערכה ולהוציא חפץ של הקדש לחול צריך הערכה, אבל להוציא מעות הקדש לחול ע"י הכנסת חפץ חול להקדש, הא במעות אין צריך שומא והערכה, ובחפץ שמכניס תחתיהם לא מצינו בתורה שצריך הערכה בחפץ של חול להכניסו להקדש, א"כ גם באחר וגם בטעה אם חלל מעות הקדש על שוה פרוטה מחולל, אך כל זה הוא אם חלל מעות על חפץ דלכה"פ צריך החפץ שומא אם נחפוץ לדעת שיויו, אבל במחלל מעות על מעות דכ"ע ידעי שאינם שוים, י"ל דליתא לדינא דשמואל ובזה י"ל דברי האור שמח ודוק:

וכעין זה כתב הגרש"ש ז"ל בב"מ (נ"ד ב') להוכיח מד' הרמב"ם בה' מעש"ש (פ"ה הי"ג) דמחלל מעות על מעות אין מוסיף חומש ועפי"ז מיושב קו' התוס' שם בד"ה ולא מתנא תנא שהקשו מהא דתנן במס' מעשר שני (פ"ב) סלע של חולין ומעשר שנתערבו מביא בסלע מעות ולא קתני בסלע וחומש מעות, ולפי"ז מיושב שפיר דבאמת דבמעות על מעות אין מוסיפין חומש עכ"ד הרש"ש, וזהו כעין מ"ש דמעות על מעות אין זה גדר חלול כיון דכ"ע ידעי שוים, ואמנם בסוגיא דמנחות (פ"ב א') דאיתא שם המתפיס מעות מעשר שני לשלמים כשהוא פודן מוסיף שני חומשין א' למעשר שני וא' לקודש ופירש"י שם כשפודה לאותן מעות מעשר שני שמחללן על פרוטות או על דינרין יעו"ש, ומבואר דס"ל דמחלל מעות על מעות מוסיף חומש, ומד' הרמב"ם באמת אין ראי' וז"ל הרמב"ם מעות מעשר שני אם רצה לצרפן בדינרי זהב כדי להקל משאן מצרפן ואם צרפן לעצמו אינו מוסיף חומש שאין זה דרך פדייה, ומשמע דרק בכוונתו להקל משאו הוא דאינו דרך פדייה ואינו מוסיף חומש, אבל ביש לו איזו כוונה אחרת בפדייתו מוסיף חומש, וא"כ בסלע דחולין ומעשר שנתערבו שהביאו התוס' דמחלל משום התערובות שפיר הוי דרך פדייה וראוי שיוסיף חומש וראיתי אח"ז שכן כתב בס' נפש חיה שם בב"מ יעו"ש:

ואכתי צ"ב מ"ש דהכא הרי האומנין אין דעתם כלל לפדייה כ"א לקבל שכר פעולתם וצ"ב עוד בזה:

ב

בתוס' מעילה (י"ד ב') ד"ה מותר הקטורת כו' בסוה"ד כתבו ועוד אומר רש"י [והוא ר"ת רבינו שיחי' והוא רבינו פרץ כמו שהגי' בשטמ"ק יעו"ש] לפי שמכיון שהתחילו במלאכה כמי שגמרו דמי שהרי אין יכולין לחזור בהם עכ"ד, לכאורה קשה הא קיי"ל דפועל יכול לחזור אפי' בחצי היום, ואפי' בדבר האבוד אינו אלא שוכר עליהן או מטען ודוקא משבאת חבילה לידו וכדאיתא בב"מ (ע"ח) ובחו"מ (סי' של"ג), ואח"ז הראה לי י"נ הרב הגאב"ד דוויינוטא מו"ה עזרא אלטשולר שיחי' בספרו כ"י תקנת עזרא על מס' מעילה שעמד בזה, ורצה לומר בזה כיון דהא דפועל יכול לחזור בו הוא מטעם דלי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים א"כ כשהוא פועל אצל הקדש הרי הוא עבד לגבוה וממילא אין יכול לחזור עכ"ד, והנה עיקר החדוש כבר כתב כן הקצוה"ח (סי' ר"צ סק"ה) לענין אפוטרפוס בהא דאיתא שם בחו"מ דהתחיל להתעסק בצרכיהם אינו יכול לחזור בו. והקשה בקצוה"ח מ"ש מפועל דיכול לחזור בחצי היום וחדש דכיון דטעמא דפועל יכול לחזור בחצי היום היינו משום דכתיב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים וכיון דאפוטרפוס מצוה קא עביד ה"ל עבד ד' יעו"ש, ואמנם כ"ז אינו אלא באפוטרפוס דאינו נוטל שום שכר ומצוה בעלמא קא עביד ומה"ט פסקו הרא"ש והטור דהוי ש"ח, אבל בפועל שהוא נוטל שכר ולאו מצוה קא עביד ל"ש לכאורה שהוא עבד ד', ועי' בזה בשו"ת הגאון מהריא"ז ענזיל ז"ל (סי' ט"ו) יעו"ש, ואמנם עיקר הקו' לק"מ דהכא באומן קבלן איירינן ולא שכיר יום ולהכי גם בהדיוט א"י לחזור ודוק, וכבר הביא הרב שיחי' בספרו כן בשמי:

תוכן העניינים

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה