מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג
סימן לז · ב
בתוס' מעילה (י"ד ב') ד"ה מותר הקטורת כו' בסוה"ד כתבו ועוד אומר רש"י [והוא ר"ת רבינו שיחי' והוא רבינו פרץ כמו שהגי' בשטמ"ק יעו"ש] לפי שמכיון שהתחילו במלאכה כמי שגמרו דמי שהרי אין יכולין לחזור בהם עכ"ד, לכאורה קשה הא קיי"ל דפועל יכול לחזור אפי' בחצי היום, ואפי' בדבר האבוד אינו אלא שוכר עליהן או מטען ודוקא משבאת חבילה לידו וכדאיתא בב"מ (ע"ח) ובחו"מ (סי' של"ג), ואח"ז הראה לי י"נ הרב הגאב"ד דוויינוטא מו"ה עזרא אלטשולר שיחי' בספרו כ"י תקנת עזרא על מס' מעילה שעמד בזה, ורצה לומר בזה כיון דהא דפועל יכול לחזור בו הוא מטעם דלי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים א"כ כשהוא פועל אצל הקדש הרי הוא עבד לגבוה וממילא אין יכול לחזור עכ"ד, והנה עיקר החדוש כבר כתב כן הקצוה"ח (סי' ר"צ סק"ה) לענין אפוטרפוס בהא דאיתא שם בחו"מ דהתחיל להתעסק בצרכיהם אינו יכול לחזור בו. והקשה בקצוה"ח מ"ש מפועל דיכול לחזור בחצי היום וחדש דכיון דטעמא דפועל יכול לחזור בחצי היום היינו משום דכתיב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים וכיון דאפוטרפוס מצוה קא עביד ה"ל עבד ד' יעו"ש, ואמנם כ"ז אינו אלא באפוטרפוס דאינו נוטל שום שכר ומצוה בעלמא קא עביד ומה"ט פסקו הרא"ש והטור דהוי ש"ח, אבל בפועל שהוא נוטל שכר ולאו מצוה קא עביד ל"ש לכאורה שהוא עבד ד', ועי' בזה בשו"ת הגאון מהריא"ז ענזיל ז"ל (סי' ט"ו) יעו"ש, ואמנם עיקר הקו' לק"מ דהכא באומן קבלן איירינן ולא שכיר יום ולהכי גם בהדיוט א"י לחזור ודוק, וכבר הביא הרב שיחי' בספרו כן בשמי: