מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג
סימן לו · הערות בדין נסכים.
כתב הרמב"ם ז"ל בה' תו"מ (פ"י ה"ו) כל ז' ימי החג מנסכים את המים ע"ג המזבח כו', (ה"ז.) ואם עירה המים לתוך היין או היין לתוך המים ונסך שניהם מכלי אחד יצא כו' עכ"ל, ובמנ"ח (מ"ע ש"כ) תמה מאד בד' הרמב"ם דמשמע מדבריו דעירב המים והיין בב"א וניסך מצלוחית א' יצא ותמה דודאי ניסוך היין לא יצא דהיין ה"ל מזוג במים ומבואר בב"ב פ' המוכר פירות דיין מזוג פסול לגבי המזבח ובספרי דריש לה מקרא, אף דהרמב"ם בה' אסומ"ז (פ"ו) גבי פסולי יין לא הביא כלל דין זה דיין מזוג פסול לגבי המזבח ועלח"מ שם שעמד בזה על הרמב"ם מ"מ ודאי לא יחלוק רבינו על ברייתא דספרי והובא בש"ס דילן באין חולק א"כ ניסוך היין ודאי דלא יצא יעו"ש עוד, ואמנם אשתמטתי' דהלח"מ בה' מאכ"א (פי"א ה"ט) כתב דרבינו סובר דיין מזוג כשר למזבח יעו"ש, והאמת הוא מ"ש בזה המבי"ט בקרית ספר דהא דיין מזוג פסול למזבח, ה"ט משום דחסר שיעורו דהמים אין משלימין לשיעורא דרביעית ההין, וכ"ז דוקא היכא דליכא אלא רביעית ההין מזוג דליכא רביעית ההין יין כדכתיב ונסכו יין רביעית ההין, יין אתה מנסך ואי אתה מנסך מזוג, והיינו מטעם דחסר שיעורא, אבל הכא דאיכא כבר שיעורא דניסוך, אעפ"י דנתערבו כיון דלא חסר השיעור שפיר יצא גם ידי יין עכ"ל הקרית ספר ושפתים יושק, ובס' אור שמח בה' מאכ"א כתב זאת מדעתי' דנפשי' ולא ראה שכ"כ המבי"ט, ובאמת כ"כ רש"י ז"ל בסוכה (מ"ח ע"ב) גבי נשפכה או נתגלתה דפסול מטעם דחסר השיעור יעו"ש:
ואמנם צ"ע בהא דאיתא במד"ר שה"ש מהיכן היו ישראל מנסכים במדבר כל מ' שנה ר' יוחנן אמר מן הבאר וממנה היו רוב הנייתן דאמר ר' יוחנן הבאר היתה מעלה להם מיני דשאים מיני זרעונים ומיני אילנות תדע לך שהוא כן שכיון שמתה מרים ופסקה הבאר מה היו אומרים לא מקום זרע תאנה וגפן עכ"ל, ובמכלתא פ' יתרו בפ' ויחד יתרו איתא שם ר' אלעזר המודעי אומר בטובת הבאר הכתוב מדבר אמר לו הבאר שנתן לנו המקום אנו טועמין בו טעם יין ישן וטעם יין חדש יעו"ש, ומשמע מזה דהמים היו משתנין ליין וזאת היו מנסכים ע"ג המזבח ותקשי הא עכ"פ מזוג הוא והכא חסר השיעור רביעית ההין ומוכח לכאורה כמ"ש הלח"מ דמזוג כשר למזבח אפי' במקום דבעינן שיעורא:
וראיתי בדול"צ דרוש י' שהביא ד' המד"ר והקשה דהא הבאר ניתן להם אחר ט"ו באייר ובילקוט פ' פינחס עולת תמיד העשויה בהר סיני כשם שעולת תמיד טעונה נסכים אף עולת סיני טעונה נסכים ובמס' שבת בחמשה בסיון בנה מזבח והקריב קרבן וא"כ אז ודאי לא היה היין רק בן עשרים יום ולא יותר ומ"מ הי' כשר למזבח, ובהג"ה מבן המחבר שם כתב דזה ודאי דהבאר לא הי' מעלה להם יין ממש אלא ענבים וכן מוכח מדברי ר"י שאמר שהי' מעלה להם מיני אילנות וענבים בכלל מיני אילן ולא הזכיר ר"י כלל יין אלא שהעלה להם ענבים והם דרכו את הענבים ועשאום יין וא"כ היה לו דין יין מגיתו עכ"ד, ואמנם כנראה במחכ"ת אשתמיטתי' דברי המכלתא דמשמע מפורש דהיה מעלה להם יין בתוך המים, וקו' לק"מ מכמה טעמים, א' הלא יין מגתו קיי"ל דלא יביא לכתחלה ובדיעבד כשר הוא ובמדבר הי' כמו דיעבד אחרי דלא היה להם יין אחר ואמנם אפי' לפי שיטת רש"י במנחות (פ"ו ע"ב) ובנדה (ח' ע"א) דיין מגתו פסול ג"כ לק"מ, שהרי הא דפסול קודם מ' יום אין הטעם מחמת מחוסר זמן אבל קודם מ' יום אין משכר ובקרא כתיב נסך שכר דוקא משכר בעינן ולפי"ז י"ל דטעמו היה חזק מאד עד שלא היה מורגש שהוא יין מגתו וממילא אין כאן גם פסול מזוג, [ועי' במחנ"ח שם שכתב דאם היין חזק דדרי על חד תלת מים א"כ בודאי במחצה על מחצה נקרא יין גמור יעו"ש], ובלא"ה נ"ל דלק"מ שהרי הכא בעולת סיני דין במת יחיד הי' לה וכמ"ש הטור"א חגיגה פ"ק דעדיין לא הי' במות צבור, [ועי' במקור ברוך (סי' ז') מ"ש בשם רגמ"ה במס' בכורות] ובבמת יחיד י"ל דגם יין מגיתו כשר לכתחלה וכמו דמצינו דבמת יחיד קיל בהרבה דברים וכמו דעולת נקבה כשרה בבמת יחיד (ע"ז כ"ד], ועי' בס' שי למורא בכורות (מ"א) שכתב דזקן כשר בבמת יחיד אפי' אי נימא דבבית עולמים פסול וה"ר מהא דתמורה (כ"ח ע"ב) דקאמר ר' אבא בר כהנא שמונה דברים הותרה באותו לילה כו' יעו"ש ואמאי לא חשיב נמי זקן דהא הפר השני היה של שבעה שנים א"ו דבבמה אין איסור, והכ"נ יש לומר דיין מגיתו כשר לכתחלה בבמה קטנה וא"כ ממילא לק"מ קו' הדול"צ, ועכ"פ מד' המכלתא מוכח דהיין הי' מעורב בהמים ומ"מ היו מנסכין ע"ג המזבח ומוכח דמזוג כשר למזבח אפי' היכא דליכא שיעורא שהרי היו מנסכין רק שיעור הנסכים ואותו השיעור הי' מעורב במים:
ואמנם י"ל דכיון דהכל הי' בדרך נס י"ל דבאמת הנס הי' שיהא חזק כיין ממש, ויש לעי' במ"ש התוס' חולין (פ"ט א') דבעת שהיו ישראל במדבר הי' מגדל צמחים יעו"ש, וכן כתב באוה"ח פ' שלח (סי' ט"ו פ' ל"ב) ופירש בזה הא דכתיב ויהיו בני ישראל במדבר יעו"ש, ובאמת יותר נראה שהבאר הי' משקה והי' מעלה גנות ופרדסים כמ"ש באוה"ח והצל"ח בדול"צ דאי נימא דהבאר הי' מעלה יין ממש א"כ הוה יין דגם ולא פרי הגפן (אלא דגבי יין כתיב יין סתמא ולא כתיב יין גפן ודוק), ועי' בהגהות מצפה איתן במנחות (ס"ט ב') מ"ש מדין משקה ישראל בדברים הבאים מחמת נס ועי' תוס' זבחים (נ"ט ב') גבי פרים שהקריב שלמה שחיו זמן רב בדרך נס יעו"ש ודוק: