אור ברסלב

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג

סימן לה

סימן לד

בדין יו"ט אם קובע למעשר.

הנה קיי"ל דשבת קובע למעשר ואפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו וכדאיתא במס' ביצה (ל"ד ב') יעו"ש כל הסוגיא, ואמנם הצל"ח שם חידש דדוקא שבת קובע למעשר אבל יו"ט אינו קובע וטעמו דהא כל הטעם דשבת קובע הוא משום דכתיב וקראת לשבת עונג ולכן אכילתו חשובה ואכילת עראי בשבת מחשב קבע כמו שפירש רש"י בשמעתין וזה פשוט דגם אכילת עראי עונג הוא ושייך בו וקראת לשבת עונג, אבל יו"ט לא מצינו בי' עונג, אבל מצינו בו שמחה ושמחת בחגיך והרי שמחה זו שכתובה בתורה היינו בשר שלמים דבר שלא שייך בו מעשר ותרומה ולכן נראה דבדוקא אמרו בכל מקום שבת קובע למעשר אבל לא יו"ט דאינו קובע למעשר עכ"ד הצל"ח והאריך ליישב בזה ד' הרמב"ם בה' יו"ט (פ"ב ה"ט) שכתב העומד על המוקצה מעיו"ט בשנת השביעית שכל הפירות הפקר צריך שירשום ויאמר מכאן ועד כאן אני נוטל ואם לא רשם לא יטול עכ"ל, ושינה מלשון המשנה דתנן מערב שבת ועמד בזה הה"מ והלח"מ עי"ש, ואח"ז הביא דגם הפנ"י בסוף מס' ביצה חידש כן דיו"ט אינו קובע למעשר וה"ר מסוגיא דלעיל (דף י"ג א') גבי מלילות ביו"ט יעו"ש דמוכח דמותר לאכול אכילת עראי ומשום דיו"ט אינו קובע למעשר יעו"ש עוד:

והנה כד' הצל"ח לכאורה משמע כן מד' רש"י במס' ביצה (ל"ז א') ד"ה אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא כו' שכתב והאי דלא גזרו על טלטול כלים ואוכלים מפני שלא יוכלו לעמוד בהן לבטל עונג שבת ושמחת יו"ט עכ"ל, הרי דייק רש"י ז"ל ונתן עונג לשבת ושמחה ליו"ט ומשמע לכאורה דיו"ט אינו חייב בעונג כ"א שמחה:

אמנם למוד ערוך הוא בפי רבינו ביד החזקה ה' יו"ט (פ"י הט"ז) וז"ל כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל ימים טובים שנאמר לקדוש ד' מכובד וכל ימים טובים נאמר בהן מקרא קדש, וכבר בארנו הכיבוד והעינוג בהלכות שבת כו' יעו"ש, וכן הוא בש"ע או"ח (סי' תקכ"ט סעי' א') דיו"ט צריך לכבדו ולענגו כמו בשבת, וממילא נראה פשוט דיו"ט קובע למעשר כמו שבת, דגם ביו"ט נאמר וקראת עונג:

ועי' בתשו' רע"א (סי' א' ובהשמטות לסי' א') שנקט בפשיטות דיו"ט חייב בעונג, דמצד שמחה אינו מחויב לאכול פת דוקא והוי סגי בבשר ויין ובגדי צבעונים, והא דמחויב לאכול פת הוא מדין עונג יו"ט ועונג ושמחה תרי מילי נינהו ודייק כן מהרמב"ם הנ"ל דבהט"ו כתב כשם שמצוה לכבד השבת ולענגה כך כל ימים טובים שנאמר לקדוש ד' מכובד וכל יו"ט נאמר בהן מקרא קודש, ואח"ז (בהלכה י"ז) כתב שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שארי יו"ט כולם אסורים בהספד ובתענית, וחייב להיות בהן שמח וטוב לב וכו' משמע דהם תרי מילי חיוב כיבוד ועונג וחיוב שמחה, ומה"ט (בה' ט"ו) נקיט ימים טובים דמשמע ביו"ט ולא בחוה"מ (ובה' י"ז) בחיוב שמחה נקט ז' ימי הפסח וח' ימי החג דגם חוה"מ בכללם יעו"ש, הרי דאין ספק בזה דגם יו"ט חייב בעונג:

[ודע דלפי דברי מרן רעק"א ז"ל דאשה אינה מחויבת בעונג לפי"ז גבי אשה לא נאמר וקראת לשבת עונג ולדידה שבת ויו"ט אינו קובע למעשר והוא תימה דכל כה"ג הו"ל להפוסקים לאשמועינן, ואמנם בספרי מקור ברוך ח"א (סי' ה') הוכחתי דגם אשה אסורה ביו"ט בהספד ובתענית וממילא נראה דחייבת בעונג ודוק]:

והא דמוכיח הפנ"י מסוגיא (י"ג א') דיו"ט אין קובע למעשר, נראה לענ"ד דאין ראי' מזה, דנראה לי ברור ופשוט דהא דשבת ויו"ט קובע למעשר היינו דוקא בדבר הראוי לאכילה, דאז הדבר נחשב לעונג ושפיר שבת ויו"ט דאכילת דבר חשוב חשיב עונג קובע למעשר, משא"כ דבר שאינו ראוי לאכילה לא נחשב עונג ואינו קובע למעשר, ובחטים ושעורים איתא בעירובין (כ"ט א') דלאו בני אכילה נינהו, והרמב"ם ז"ל בה' תרומות (פ"י ה"ז) כתב וז"ל אבל השוגג שאכל תרומה ביוה"כ כו' או שכסס את החטים כו' ה"ז משלם קרן וחומש, וכתב הראב"ד פלוגתא דרבי ורבנן היא ורבי הוא דס"ל הכי ואע"ג דמברכין עליה בורא פרי האדמה אפשר דלגבי תרומה מזיק הוא ועי"ש בכ"מ בשם הר"י קורקס ז"ל מ"ש ליישב, ומכ"ז חזינן דחטים לאו בני אכילה הוא, ואין לחלק דמלילות שהם רכים שפיר בני אכילה הוא, ז"א דמכל הני מקומות משמע דאין לחלק בזה, וכיון דלאו בני אכילה הוא, ל"מ עונג בכך ולהכי שפיר אינו קובע למעשר וז"ב לענ"ד:

[ועי' במס' מו"ק (י"ט א') במתניתין מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת, ופירש"י בד"ה שבת עולה וז"ל ״אירע״ שבת בימי אבלו עולה למנין שבעה עכ"ד, והוא פלא מ"ש אירע שבת ואטו יצוייר שבעה בלי שבת? וראיתי במשניות בפי' הרע"ב שבאמת השמיט תיבת אירע יעו"ש

וזה לי כמה שנים שכתבתי הערה זו לכבוד מרן הגאון ר' יצחק יעקב זצ"ל הגאב"ד ור"מ דעיר מולדתי פאניוועז והשיב לי וז"ל וע"ד דברי רש"י ז"ל שכתב אירע שבת בודאי תמוה הוא, אמנם י"ל דכוון, דהא במשנה דאמרו דרגלים אינן עולין, היינו כחכמים דרק שלש רגלים, אבל ר"ה ויוה"כ כשבת, ומה שאמרו שבת, היינו דדין רה"ש ויוה"כ קדושתם לעונג וכבוד הוא מדין שבת, דשמחה אין כאן רק ברגלים, ומה שאסור להתענות ברה"ש הוא משום שגם יו"ט יש לו דין שבת לכל הדברים הנאמרים בקרא דישעי', וכן כתב הרמב"ם ז"ל בה' יו"ט (פ"ו הט"ו) דכשם שמצוה לכבד שבת ולענגו כן יו"ט שנאמר מקרא קודש, וזהו שכתב רש"י אירע שבת, וכן דבירושלמי אמרו החלוק בין שבת לרגלים, הוא בשביל ששבת הוא לעולם, משא"כ ברגלים, אמנם כ"ז למ"ד דבכל יו"ט הכל כרגלים, אבל להמשנה, גם אם אירע, כגון רה"ש ויו"כ, מ"מ כיון דדינם כשבת לענין שמחה עולים ואינם מפסיקים עכ"ד, הבאתי זאת שגם הגאון האמתי מפאניוועז זצ"ל דעתו דיו"ט מחויב בכיבוד ועונג כמו שבת ופשיטא דגם יו"ט קובע למעשר:

ואמנם בעיקר דברי רש"י במו"ק, רציתי לומר דכוונתו לשי' ר' יחיאל שהביא הטור (סי' ת"ב) והובא שם בט"ז (סק"ה) דהא דשבת עולה, היינו דוקא באמצע ימי אבלו, אבל אם יום הראשון הוא שבת ומשכחת לה בכמה אנפי עי' בתוס' (י"ז ב') בשם הירושלמי] אזי באמת שבת אינו עולה, וי"ל דכוון לזה אירע שבת בימי אבלו, פירושו באמצע ימי אבלו אז עולה:

אלא דבד"ה רגלים מפסיקין ואינן עולין כתב רש"י ז"ל לפרש דהיינו אם קבר מתו בתוך הרגל וסתר דברי המפרש יעו"ש, ומשמע דבכה"ג שבת עולה למנין שבעה וצ"ע בזה ודוק]:

תוכן העניינים

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה