מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג
סימן לד
הערה בדין קרוב וחזקה נגד רוב.
בפ"ב דנדה (י"ח א') אמר ר' יוחנן בשלשה מקומות הלכו בו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי מקור שליא חתיכה, ופריך ותו ליכא והא איכא תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב, וכתבו שם בתוס' ד"ה אחר הרוב וז"ל, הכא איכא חזקה כנגד הרוב דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת, דאי לא הוי חזקה נגד הרוב לא הוי פריך מידי, דמצינו לומר דר' יוחנן לא חשיב אלא היכא דאיכא חזקה כנגד הרוב עכ"ל, והש"ש (ש"ד פ"ב) האריך בזה בדברי התוס' דמשמע מדבריהם דבפירש אחת מן החתיכות הו"ל חזקה שאינו זבוח דכיון דבחתיכה זו שפירש מעולם לא אתברר אם יצאתה מחזקתה שאינו זבוח מוקמינן לה בחזקתה קמייתא, אבל בחתיכה נבלה שנתערבה חד בחד בשחוטה כיון שנתברר שאחת מן החתיכות כבר נשחטה ויצאה מחזקת איסור שאינו זבוח אלא שאינו ידוע איזו, בזה לא מוקי לה בחזקת שאינה זבוח כיון דאחת מן החתיכות בודאי יצאתה מחזקתה, אלא דגם בפירש אחת מן החתיכות שאנו דנין עליה לבד אם נבלה אם שחוטה דמשמע מר' התוס' דבכה"ג הו"ל ודאי חזקת שאינו זבוח והו"ל ודאי איסור אינו נראה כן מדברי הפוסקים כו' עכ"ד הש"ש יעו"ש מ"ש עוד בזה:
ולענ"ד מדברי הסוגיא שם משמע שלא כד' התוס', והוא בהא דתניא תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב, וכתבו התוס' דמשמע אפי' נמצא קרוב לחנות המוכרות נבלה יעו"ש, וכוונתם נראה דלכאורה כל האי חדושא דמתניתא דתשע חנויות למותר הוא ומאי קמ"ל בהא, דאטו עד השתא לא ידעינן דאזלינן בתר רובא? וכל קבוע דהוי כמחצה על מחצה ג"כ ילפינן מקרא, ומאי קמ"ל בהא דט' חנויות, ולזה פירשו התוס' דכל חדושא אתי לאשמועינן דאזלינן בתר רובא אפי' כנגד קרוב, ובזה מיושב קו' הכרו"פ (סי' ס"ב) שהקשה דלמה האריך הברייתא לומר ובנמצא הלך אחר הרוב ולא אמר סתם ובנמצא מותר כמו ברישא דקתני אסור יעו"ש ועי' בבינת אדם בשער הקבוע (סי' ט"ז) מ"ש בזה, ולפמ"ש א"ש דהתנא תני במכוון דהלך אחר הרוב להורות לנו טעם ההיתר דרוב מהני אפי' כנגד קרוב [ועי' בתוס' דלפי"ז מאי קמ"ל ר"ח דרוב וקרוב אזלינן בת"ר יעו"ש ודוק]:
וכיון דמוכח דכאן ע"כ מיירי דאיכא קרוב נגד הרוב, ואי ס"ד דחתיכה שפירש מן החתיכות שאנו דנין עליה לבד אם נבלה אם שחוטה הו"ל ודאי איסור ומשום חזקת שאינו זבוח, א"כ לפי"ז הכא כשנצטרף ביחד הקרוב [מה שנמצאת קרוב לחנות המוכרות נבלה] עם החזקת איסור שאינו זבוח, כנגד הרוב, וקרוב וחזקה כנגד רוב הו"ל פלגא ופלגא, וכמ"ש התוס' נדה (י"ז ב') ד"ה ואין שורפין עליו את התרומה בסוה"ד יעו"ש, ואמאי אמרינן ובנמצא הלך אחר הרוב ומותר, ומוכח דגם בחתיכה שפירש מן החתיכות שעליה לבד אנו דנין אין כאן ודאי איסור ולהכי אזלינן בתר רוב ומותר:
ומד' התוס' מוכח דקרוב וחזקה נגד רוב ומצוי, הוא דהוה פלגא ופלגא, אבל נגד רוב לבד, משמע דקרוב וחזקה ביחד בצירוף שניהם עדיפי מרוב, וזה כעין שכתב הריב"ש בתשובה דשני חזקות עדיף מרוב, וע' בפמ"ג (סי' מ"א) במ"ז יעו"ש ודוק, ולפי"ז שפיר מוכח דגם בחתיכה שפירש מן החתיכות שעליה לבד אנו דנין אין כאן ודאי איסור:
ודע דהש"ש שם כתב דקרוב וחזקה שקולים המה, ואמנם בדעת קדושים (ס"ו סק"ה) כתב דקרוב עדיף מחזקה, ושם בגה"ק העיר מהא דב"ב (כ"ג) אמר ר"ח רוב וקרוב הלך אחר הרוב, מתיב ר"ז והיה העיר הקרובה אל החלל, ואע"ג דאיכא אחריתא דנפישא והוי רובא, ומשני דליכא דנפישא כו', ומבואר דהא דמייתי הקרובה עגלה ערופה הוא משום דהקירוב מורה שמשם ההורג בא אע"ג דלכל אחד ואחד מאנשי העיר הקרובה יש חזקת כשרות שהוא לא הרג יעו"ש, ודברים אלו במח"כ אין להם שחר דחזקת כשרות לא נאמר רק כשאנו דנים על איש פרטי, אבל כשאנו באים לדון על הכלל כולו ל"ש בזה כלל חזקת כשרות ואטו ליכא רוצחים בין הכלל, וכבר כתבו כן התוס' ב"מ (קט"ז א') ד"ה והא רבא אפיק זוגא דסרבלא כו' באה"ד דאע"ג דקאמר בפ' כל הנשבעין דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן היינו דוקא היכא דאמר גנבת לי אבל היכא דאמר גנב אחר גנבם לי ומכרה לך לאו היינו אחזוקי אינשי בגנבי דהא כמה גנבי איכא בשוקא יעו"ש, וכן כתב הנוב"ק אה"ע (סי' ל"א) סברא זו גם לענין חזקת חי בבאור דברי התוספתא כשראוהו חי מבערב יעו"ש, ואמנם באמת צ"ע ד' תוספי הרא"ש בהוריות (דף ו') יעו"ש דלא כתב כן יעו"ש ודוק: