מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג
סימן ל
בדברי הטור חו"מ (סי' ש"נ).
כתב הטור חו"מ (סי' ש"נ) גנב שור של שני שותפין וטבחו או מכרו והודה לאחד מהם וכפר לשני ואח"כ באו עדים שטבח ומכר משלם לזה שכפר חמשה חצאי בקר, וכתב הב"ח וז"ל ופי' רבינו דמיירי בהודה לאחד מהם כשתבעו בבי"ד, וכפר לשני כשתבעו בבי"ד אחר דאל"כ לא יתחייב לשני דמסתמא כיון שהודה לא' מן השותפין כאלו הודה גם לשני אלא מיירי דכפר לשני בבי"ד אחר לפיכך כשבאו עדים חייב לשלם חמשה חצאי בקר עכ"ל, והקצוה"ח (בסי' הנ"ל) הביא בשם אחיו שתמה על הב"ח דהרי אם נפטר ע"י הודאה בבי"ד זה לא יחזור ויתחייב בבי"ד אחר, והקצוה"ח כתב ליישב דברי הב"ח ומוכיח דמודה בקנס אינו נפטר רק בבי"ד זה ואם נתבע לפני בי"ד אחר וכפר ובאו עדים יתחייב, ומביא ראי' מהא דלר"ע אם עדים זוממים מודים שהוזמנו בבי"ד פלוני אין משלמים ע"פ עצמם, אף שבבי"ד שהוזמו לא תהני הודאתם ויתחייבו לשלם יעו"ש, ודברי הקצוה"ח תמוהים וכמו שכבר תמה הנתיבות דאם נאמר שהודאה שהודה לשותף אחד מועיל גם לחבירו אלא דהכא משום שהובא לבי"ד אחר, הרי ראוי שיתחייב דו"ה ולא חמשה חצאי בקר, וגם עיקר הדין אינו מסתבר שלא תהני הודאה לפטור רק אצל בי"ד זה, וכבר הביא הקצוה"ח בשם תשו' הרשב"א דמוכח מדבריו דהודאה בבי"ד פוטרת אותו לגמרי, ומה שהי' קשה לי' להב"ח ז"ל שתהני הודאת הגנב לשותף אחד להפטר לגמרי גם מתביעת שותף השני, נראה דלק"מ דכבר כתב מרן רעק"א ז"ל בב"מ (ל"ד ב') לדין דאם אחד הזיק דבר של שותפות שהחיוב עליו לשלם היזק בזה י"ל דאין בשעבוד שותפות דהא לא נשתתפו בשעבודו רק הוא הזיק לכל אחד שוה מאה זוז והוה בע"ח לזה ובע"ח לזה וכל שקדם וגבה זכה יעו"ש, והיינו דתשלומים הבא מחמת דבר המשותף אין בו דין שותפות ויעו"ש שנשאר בוצ"ע לדינא, ולפי"ז הכא בתשלומים כבר לא הוי שותפים:
ונראה להעיר בזה מהא דאיתא בקדושין (נ"ח ב') הגונב טבלו של חבירו משלם לו דמי טבלו של חבירו דברי רבי ר' יוסי בר' יהודה אומר אינו משלם לו אלא דמי חולין שבו [אבל בתרומה ומעשר אמר ליה לאו בעל דברים דידי את וכשיבא כהן גם הוא לתובעו ידחהו ויאמר לא לך אתננה כי אם לכהן אחר, רש"י] והתוס' בסוכה (ל"ה א') כתבו דכהן ולוי הוי שותפים בתבואה ולכך אין יוצא באתרוג של טבל דהוי כמו אתרוג דשותפין שיש לכהן וללוי חלק ודמי לאחין שקנו אתרוג בתפוסת הבית יעו"ש, וכן כתב הר"ש בפאה דלקט שכחה ופאה מקרי תבואת זרעך דהוי כמו שהעני בעצמו זרע בשדה בעל הבית, והנה קיי"ל בחו"מ (סי' קכ"ב סעי' ח') דשותף יכול לתובעו גם חלק חבירו וא"צ הרשאה ולא מצי א"ל לאו בעל דברים דידי את, ועי' בגיטין (מ"ח ב') גבי בעל בנכסי אשתו יעו"ש וב"ק (ע' א'), לפי"ז הכא אמאי הבעה"ב א"י לתובעו בתור שותף וישלם לו הגנב גם בעד התרומה ומוכח מזה דתשלומים הבאים מחמת דבר המשותף היכא שהזיק או גנב דבר שותפות, אין בי' משום שותפות, ולהכי הבעה"ב א"י לתובעו את התרומה בתור שותף ומכאן ראי' לדברי מרן רע"א ז"ל:
[והנה במ"ש רש"י אבל דמי תרומה ומעשר מצי א"ל לאו בעל דברים דידי את וכשיבוא הכהן גם הוא לתובעו יאמר לו לא לך אתננה אלא לכהן אחר יעו"ש, והדבר צ"ב דלא הוה צריך לזה דכיון דגנב הטבל קודם הרמה ואכלו או הזיקו אין לכהן בהם כלום ואפילו לצאת יד"ש פטור ועי' ריש פ' הזרוע ומצאתי במקנה שהעיר בזה ומ"ש שם אינו נראה לענ"ד יעו"ש, ואולי אפשר עפי"מ שהארכתי לעיל (בסי' ט"ו) אם יכולים לתרום של הפקר כד' הירושלמי בפ"ק דתרומות ולפי"ז ה"ה דיכולים לתרום דבר שא"ב ויעו"ש שהבאתי ד' הירושלמי בפ"ק דבכורים, ולפי"ז כוונת רש"י דאפי' אם הבעלים תרמו כשהי' ברשות הגנב מ"מ יכול הגנב לדחות את הכהן וקצרתי אם כי יש להאריך הרבה ואכ"מ]:
וזה לי כמה שראיתי בס' ברכי יוסף חו"מ (סי' ו') שהביא בשם תשו' מהרי"ט חחו"מ (סי' ק"ה) דנסתפק בהא דקיי"ל דאין משביעין על טענה פחותה משתי כסף, אם התובעים המה שותפים ובין שניהם ביחד הטענה שתי כסף רק דלכל אחד אין מגיע כ"א מעה אחת אם בכה"ג מצטרפים, ופסק המהרי"ט דמצטרפים להשביע כיון דשותפים הם וה"ר מכתובות בפ' מי שהיה נשוי, והגאון בעל דברי אמת השיב ע"ז מהא דב"מ (כ"ו ב') דאמר רב נחמן התם ראה סלע שנפל משנים חייב להחזיר משלשה אינו חייב להחזיר ואמר רבא האי דאמרת משלשה אינו חייב להחזיר לא אמרן אלא דלית בי' שוה פרוטה לכל חד וחד ופירש"י והתוס' ז"ל דאפילו אי שותפי נינהו ולא מתייאשו מ"מ כיון דאין לכל אחד אלא פחות מש"פ אין כאן משום השבת אבדה יעו"ש ואמאי אין מצטרפים שני חצאי הפרוטות כיון דשותפים וכל אחד יכול לתובעו גם בעד חבירו והתביעה הוא על פרוטה ועי' בשבועות (ל"ח א') דמצטרפים כה"ג, והנה חילק היטב דנפ"מ בין אבדה לתביעה, דבתביעה שפיר מצטרפים דהרי תובעו בפרוטה בעד שניהם, משא"כ באבדה דאין אדם תובעו ורק כשיש כדי השבה מחויב להשיב ולכן אם אין כדי פרוטה לכל אחד אין בו דין השבה והוא נכון, אבל באמת נראה לי דמכאן ראי' לדברי מרן רעק"א בב"מ שם שכתב לחדש עוד וחלק בין אם השותפות קיים עוד בענינים אחרים בזה, גם בהתשלומים הם שותפים, והיכא ששותפותם היה רק בשור זה וכיון שנגנב נתבטל השותפות והוי על התשלומים רק שני בעלי חובות יעו"ש, והכ"נ י"ל דהיו שותפים רק בסלע זה וכיון שנאבד בטלה השותפות, וכן משמע מלישנא דרש"י שם בב"מ שכתב אימר שותפי נינהו בסלע זו יעו"ש:
ואמנם העיקר נראה דבפחות משוה פרוטה ל"מ שותף לתבוע בעד חבירו דלא עדיף מאם הקנה לו בפירוש דבפחות מש"פ לא מהני קנין וכמ"ש הפנ"י בגיטין (י"ב) וכבר הארכתי במק"א ואכ"מ:
וצ"ע בב"ק (ע"א ב') דמבעיא רק אם הודה לא' מהם, אבל אם שותף תובע ומביא עדים פשוט להש"ס דלא הוי חצאי בקר וכן כתבו התוס' שם ד"ה טבח והודה לאחד. דרק למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור מבעיא לי' יעו"ש, ולפי"ז גם בתובע עפ"י עדים כל אחד תובע חצאי בקר ומוכח לכאורה שלא כד' רע"א, ונראה דרק אם כבר נפטר לגמרי מחצי התשלומים חשיב חצאי בקר, אבל אם לא נפטר ואיכא עליו דין כל תשלום דו"ה לא חשיב חצאי בקר אף אם בפועל אינו משלם רק חצי התשלומים ועי' בס' תרומת הכרי (בסי' א') מ"ש בביאור דברי רש"י ב"ק שם ואינו כעת תר"י ודוק:
פאניוועז עיר מולדתי שנת תר"ס.