מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג
סימן יט · ב
כתב הרמב"ם ז"ל בה' ק"ש (פ"ג ה"ב) וז"ל אין קורין לא בבית המרחץ ולא בבית הכסא אע"פ שאין בו צואה ולא בבית הקברות ולא בצד המת עצמו ואם הרחיק ארבע אמות מן הקבר או מן המת מותר לקרות וכל מי שקרא במקום שאין קורין בו חוזר וקורא עכ"ד, וכתב הראב"ד ז"ל בהשגות וז"ל אם אמר על מי שקרא בצד המת שיחזור ויקרא לא אמר כלום עכ"ל, ומרן הגר"א זצ"ל הביא ראי' לדברי הרמב"ם מברכות (כ"ב ב') אע"פ שהתפלל הואיל וחטא תפלתו תועבה, ובהגהות בני בנימין מהגאון האדר"ת זצ"ל כתב דיש לעי' בזה דלמא רק בתפלה אמרינן הכי דזבח רשעים תועבה וכמ"ש התוס' בעירובין (ס"ד א') ד"ה שיכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה כו' יעו"ש. ומנ"ל גם לק"ש וכבר האריכו בד' הרמב"ם עי' בעונג יו"ט (סי' ט') ובס' נחל איתן יעו"ש ועוד:
ולענ"ד נראה לי דמוכח בגמ' כד' הרמב"ם ז"ל, והוא בשום אל לב בסוגיא דברכות (י"ח א') בהא דאיתא שם דמי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה, ושם בסוגיא מתו אין אבל משמרו לא והתניא המשמר את המת אע"פ שאינו מתו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה, משמרו אע"פ שאינו מתו, מתו אע"פ שאינו משמרו, מתו ומשמרו אין אבל מהלך בבית הקברות לא והתניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וס"ת בזרועו וקורא ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו כו' יעוש"ה בסוגיא, ויש להתבונן טובא מאי פריך ואטו המהלך בבית הקברות הוא פטור מק"ש ותפלה ותפילין, הרי לא שנינו רק שאסור לו להלוך בבית הקברות בתפילין או לקרוא שמה אבל אינו פטור מהמצוה, ובאמת הוא חייב לצאת משם ולקרות שמע ולהתפלל ולהניח תפילין, אבל מתו ומשמרו פטור הוא לגמרי והוא תימה, וראיתי אח"ז שעמד בזה הצל"ח וכתב דהקו' הוא לר"פ דאמר תרגמא אמחזיר פניו וא"כ אין לו שום מקום אחר ללכת מכאן וכאן אסור לו לקרות ואנוס הוא ופשיטא דאונס רחמנא פטרי', אלא דאכתי קשה שאם אינו פטור מן הדין רק הואיל ואין לו מקום אחר הוא אנוס והרי הוא כשאר אנוס ולא התפלל שמחויב להשלים בתפלה הסמוכה, משא"כ אם הוא פטור ע"פ הדין א"צ להשלים כמבואר ביו"ד (סי' שמ"א ס"ב) וצ"ל שעיקר הקו' מק"ש ותפילין דלא שייך בהו תשלומין וא"כ אין נפ"מ אם הוא פטור או אנוס כו' עכ"ד הצל"ח. ואמנם אכתי קשה שהרי נפ"מ לענין דיעבד אם קרא דאם הוא פטור מצד עוסק במצוה הנה גם בדיעבד אם קרא הוי כמי שלא קרא כלל, ואם לאחר הקבורה עוד לא עבר זמן ק"ש ותפלה הלא מחויב לקרות ולהתפלל שנית וכמ"ש המג"א (סי' תרצ"ו ס"ק מ"ז) ועי' בנוב"ק או"ח (סי' כ"ז) שכתב כן ועי' בזה בעונג יו"ט (סי' מ"א) שכתב כן והביא בשם מהרי"ט (סי' ט"ז) שכתב בשם הראנ"ח ביבמה שמת אביה שלא רצה הראנ"ח שתחלוץ כשהיא אוננת, ופי' הוא ז"ל הטעם משום שהיא פטורה מכל המצות ואינה רשאי להחמיר ע"ע ומאחר שהוא פטור מאותה מצוה כמאן דליתא דמי עי"ש, ומשמע דמצוה שהוא עושה בשעה שהוא פטור כמאן דליתא דמי עי"ש, ומכל זה חזינן דמצוה שהוא מקיים בשעה שהוא פטור הוי כמאן דלא עשה וצריך לחזור ולעשותה שנית בשעת החיוב והוא כמ"ש, משא"כ אי נימא דהוא מצד אנוס שאין לו מקום לקרות שבפני המת אסור לקרות הנה בדיעבד אם קרא הלא שפיר יוצא ואכתי מאי מקשה, אלא ודאי מוכח מכאן כשי' הרמב"ם ז"ל דגם הקורא בד' אמות של מת לא יצא לפי"ז אין נפ"מ בין מה שהוא פטור מצד הדין מטעם עוסק במצוה או שהוא אנוס מטעם שא"י לקרות בפני המת ובשניהם לא יצא יד"ח גם בדיעבד, אלא דמ"ש מרן הכ"מ דגם בשוגג לא יצא, צ"ע דלא יהא חמיר מתפלה וכבר כתבנו דשוגג בעשה ל"מ כלל עבירה וצ"ע בזה ודוק: