אור ברסלב

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג

סימן יח · ב

פסח ששחטו בבמת יחיד.

במס' קדושין (דף ל"ח א') בתוס' ד"ה אקרוב עומר והדר אכיל הביאו קו' הירושלמי למה לא אכלו מצה מחדש ויבא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש יעו"ש, וכבר הקשו ע"ז כמה גדולים חקקו לב, דהא קיי"ל בפסחים (ל"ה) יכול יוצא אדם יד"ח במצה של טבל ת"ל לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצה מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל, ופרכינן ואיסורא דחמץ להיכן אזיל ומשנינן הא מני ר"ש היא דאמר אין איסור חל על איסור אבל לרבנן יוצא משום דאיסור חל על איסור והיינו משום איסור כולל, ובעת שבאו ישראל לא"י היו כל התבואות חדש ואין כאן איסור כולל וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' שגגות דבעינן שיחול בפועל ולא מה שאפשר שיחול פ"א ולפי"ז הלא אי אפשר לצאת יד"ח מצה במצה של חדש אפי' אי נימא דאתי עשה ודחי ל"ת כיון דאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל חדש, ועי' בקדושין (ע"ז ב') הואיל ושם זנות פוסל בישראל ודוק:

ובימי עלומי שמעתי מפה קדשו מרן הגאון ר' יצחק זצ"ל מפאניוועז תי' נחמד לקו' זו ואמר דהנה שני מצות מצינו גבי מצה א' מצוה בערב תאכלו מצות והוא המצה הנאכלת לשם חובת אכילת המצה בעצמה, ב' מצוה לאכול הפסח עם מצה כדכתיב בקרא על מצות ומרורים יאכלוהו וזה אינו מחיוב המצה בעצמה אלא חוב הוא בשביל הפסח דחובה לפסח הוא, והנה במצה הנאכלת לשם מצה בעינן פרטי דיני מצה היינו שלא תהא מצה עשירה ושתהא נאכלת בכל מושבות ובאנינות ושאיסורו יהא משום בל תאכל חמץ ולא משום בל תאכל טבל וכדומה ועוד פרטי דינים. אמנם כל אלו הדינים של מצה אינה אלא במצה הנאכלת מחמת חיובא דבערב תאכלו מצות, משא"כ במצה הנאכלת עם הפסח לשם חיובא דפסח ולא מצד המצה בעצמה שם לא בעינן בי' כל פרטי ודיני מצה היינו שלא תהא מצה עשירה והנאכלת בכל מושבות ושלא יהי' איסורו משום בל תאכל טבל וחדש וכדומה, שהרי בפסח שני ג"כ בעינן שיאכל הפסח עם מצה ושם פשיטא דלא בעינן כל פרטי ודיני מצה, שהרי קיי"ל בפסח שני דחמץ ומצה נאכלין עמו בבית ולהכי גם בפסח ראשון אותה המצה הנאכלת עם הפסח לא בעינן בי' כל פרטי ודיני מצה ורק בעינן מצה כזו שהיא בשלילה כלומר שלא תהי' חמץ, אבל פרטי ודיני מצה בחיוב לא בעינן. ולפי"ז מצה עם הפסח יוצא מצות מצה גם במצה של חדש ושפיר מקשה בירושלמי יבא עשה דמצה וידחה ל"ת דחדש כלומר אותה המצה הנאכלת עם הפסח שפיר היו יכולים לאכול גם מחדש ואמאי אקרוב עומר והדר אכול עכ"ל הגאון זצ"ל ששמעתי מפיו הקרוש בהיותי בן י"ד שנה והדבר שמור אצלי עוד בזכרוני ודבריו מתוקים מדבש ונפת וחלב תחת לשונו. אחר שנים רבות מצאתי בצל"ח ברכות ל"ז שגם הוא ז"ל חדש כן דבפסח שני לא בעינן בי' במצה הנאכלת עמו כל פרטי ודיני מצה ודי רק במצה הנשתמר מחימוץ, ולבסוף כתב דלבו נוקפו לחדש כן בפרטי המצה בין פ"ר לפסח שני ע"כ יעו"ש ועוד יש לעורר מד' רש"י בפ' בהעלותך שכתב דאין איסור חמץ בפסח שני אלא עמו באכילתו יעו"ש ועי' במנ"ח ודוק:

תוכן העניינים

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה