אור ברסלב

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג

סימן יד · ב

ענין קרבן בטומאה.

בחינוך (מ' ק') כתב דהלאו דולא יזח החשן מעל האפוד דוקא בשעת עבודה חייב, ותמה במנ"ח מהא דמכות (כ"ב ע"א) דיש חורש תלם א' כו' יו"ט וכהן ונזיר בבה"ק מתקיף לה אביי ולחשוב נמי מזיח חושן מעל האפוד כו' ושם הוא חורש בבה"ק ואינו בשעת עבודה ופשוט לי' לאביי דחייב עי"ש, וראיתי בס' חמדת ישראל מהגאון ר' מאיר דן פלאצקי ז"ל מאסטרוב כתב וז"ל ולפענ"ד ל"ק דבכה"ג שלובש בגדי כהונה תמיד הוי בשעת עבודה כיון דמכפר על טומאה שאירע במקדש דהציץ מרצה וזה רק כשלובש כל הבגדי כהונה כהלכתן א"כ אם הוא רק זמן עבודה אע"פ שאין עובד עבודה מקרי שעת עבודה, ודוקא כשאינו שעת עבודה כלל כגון בלילה ולאחר הקטרת אימורין דשוב ל"צ ציץ לרצוי' קרוי שלא בשעת עבודה ואז אין הכי נמי דאינו חייב אם מזיז החשן מעל האפוד עכ"ד. ולפענ"ד לא דק בזה במח"כ דנראה פשוט וברור דכל דהכה"ג אינו ראוי לעבוד ודאי דאיןן הציץ מרצה כיון דאינו ראוי לעבוד הרי הוא כמו זר וכל דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והו"ל זר ואיך יתכן דהציץ ירצה אז וכאן הלא מיירי בבה"ק והוא טמא. ומצאתי באור שמח סברא זו בה' תפילין (פ"ב הי"ז) שכתב לפרש דברי הגמ' ביומא דאמרו תמיד על מצחו מי משכחת לה מי לא בעי למיעל לבית הכסא מי לא בעי מינם פורתא כו' והכוונה הוא דכתיב והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ד' שהוא מרצה תמיד כשהוא על מצחו וע"ז פריך דכי עייל בבית הכסא איך יתכן לאמר דאז הציץ מרצה הלא קיי"ל בריש פרק אמר להם הממונה כל המיסך רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים משום היסח הדעת מעבודה ואפילו יציאה בעי בפ"ב דזבחים אם מועיל לקדוש יו"ר ועי' (בפ"ה) מהלכות ביאת מקדש דאם לא קדש ידיו ורגליו כשהטיל מים או הסך רגליו עבודתו פסולה משום דהוי כעבד בלא קדוש יו"ר, ואמרו דבלא קדוש ידים ורגלים עבודתו פסולה דילפינן חוקה חוקה ממחוסר בגדים דכמו התם בזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, כן בלא קדוש ידים ורגלים אין כהונתם עליהם וכיון דכי עייל לבית הכסא בעי קדוש ידים ורגלים הוי כאין כהונתם עליהם וכמחוסר בגדים, האם יתכן דאז יהא הציץ מרצה כיון שמונח על מצח זר ואין כהונתו עליו עכ"ד, ות"ל כי כוונתי לדעתו הגדולה, וא"כ ה"ה הכא כשהוא בבה"ק והוא טמא וצריך טבילה ואח"ז קדוש ידים ורגלים וטמא הלא מחלל עבודה הוא, לפי"ז הרי הוא כזר עתה והציץ כשהוא על מצח זר ודאי דאינו מרצה לפי"ז הוי שלא בשעת עבודה ומ"מ עובר בלאו דלא יזח החשן מעל האפוד וש"מ דאפי' שלא בשעת עבודה עובר וז"ב ונכון, ועי' בטור"א חגיגה (דף י"ז) ובהגהות הגאון ר' ברוך פריינקל ז"ל, וקו' המנ"ח קדמו בס' מעין החכמה וד' החינוך צע"ג, ועי' בסמ"ג שכתב ג"כ כד' החינוך ודוק:

תוכן העניינים

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה