מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג
סימן יא · ב
הנה כת"ר שי' בקונטרסו הנחמד הביא דברי האור שמח בה' סנהדרין (פי"ז הי"ז) שכתב שם וז"ל דבפ"ק דשבועות בסוגיא דשני שעירים אמר יש לי בענין זה להביא ג' טומאות כו' וטומאת שפיכת דמים ואמר כו' היכא דמי אי במזיד בר קטלא הוא אי בשוגג בר גלות הוא, במזיד ולא אתרו ביה בשוגג ולא אתידע ליה כו' והרבה נצטערתי ע"ז מאי שייך בשוגג ולא אתידע ליה אטו כי אתידע ליה מאי הוי, האם בר גלות הוא, דוקא כי מסהדי עדים מתחייב גלות אבל בהודאת עצמו אינו מתחייב גלות, ואם מסהדי עדים כי לא אתידע ליה מאי הוי אטו אינו חייב גלות עכ"ל האור שמח, וכת"ר הביא דברי הריטב"א ריש מכות דכתב דגולה ע"פ עצמו, הנה בשנת תע"ר כתבתי לכבוד הגאון האמתי מופת הדור מרן ר' מאיר שמחה זצ"ל בזה, וכתבתי לו שאני מצטער על צערו של מרן שהרי גמ' ערוכה במכות (י' ע"ב) אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד לזה אין עדים ולזה אין עדים הקב"ה מזמינן לפונדק אחד כו' וזה שהרג בשוגג גולה יעו"ש, חזינן מזה דבר גלות הוא אע"פ דלא מסהדי עדים ורק כי איתידע ליה, ועי"ש במהרש"א בח"א שעמד בזה וז"ל וקצת קשה דמשמע מזה שהרג בשוגג בלי עדים שהוצרך לגלות ולא ידענו על מה דהא הגלות לערי מקלט אינו רק מפני גואל הדם שלא יהרגנו ואם אין עדים בדבר היאך יהרגנו הגואל ואפשר לומר אם הוא מודה בדבר או שיתודע הדבר על ידי קרובים ופסולים שפטור הגואל אם יהרגנו עכ"ד, והוא תימה איך קרובים ופסולים נאמנים וכבר תמה ע"ז הגאון מהרי"פ בהגהותיו בעין יעקב יעו"ש. ועכ"פ מד' הגמ' מוכח דבר גלות הוא אע"פ דלא מסהדי עדים, ומדוע לא זכר כבוד הגאון אור שמח דברי הגמ' המפורשים, והשיבני אז הגאון זצ"ל תשובה קצרה וז"ל ידע יקירי כי גלות היכי דלא אסהידו עלי' לא מתחייב בבית דין על פי עצמו רק בידי שמים כמו במזיד ולא אתרו בי' מת בידי שמים, כן רוצח בשוגג וליכא עדים גולה בידי שמים לכן מזמינן הקב"ה לפונדק אחד כו' וזה מת וזה גולה בידי אדם על הרציחה השני' בי"ד מחייבין אותו ובאמת מידי שמים הוא על הרציחה הראשונה וע"ז הוו אמינא דשעיר הפנימי מכפר מה דבידי שמים חייב כמו דאמר במזיד ולא אתרו בי' כו' עכ"ל הגאון ז"ל, ועוד היה לי בזה מו"מ בהלכה עם הגאון ר' אברהם אהרן הכהן זצ"ל ותשובתו אלי יודפס אי"ה בקובץ הכתבים של הגאון ז"ל אשר יורשיו אומרים להו"ל, ויותר מזה לא מצאתי עתה בחי' וקשה עלי הטורח כי מגמר בעתיקא כו':