אור ברסלב
מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב סימן טז › הנאה של כלוי בטבל ועשה דמשמרת תרומותי.

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג

סימן טז · הנאה של כלוי בטבל ועשה דמשמרת תרומותי.

סימן טז

ברכות (מ"ז ע"א) דמאי הא לא חזי ליה, כיון דאי בעי מפקיר להו לנכסי' והוי עני וחזי ליה דתנן מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי כו' וכתבו התוס' דמיירי באכסניא ישראל ומוטלין עליהם לזונם והם כעניים ודוקא דמאי אבל טבל לא דקספו להו איסור מיתה, ואי נמי באכסניא של עכו"ם שהטיל עליהם המלך ומ"מ דוקא דמאי אבל טבל לא דאם כן פורע חובו בממונו של כהן עכ"ד, וכתב הצל"ח וז"ל הנה לפי הטעם הזה אם ירצה לשלם להכהן דמי תרומה שבו יהי' מותר וכן יהי' הכהן מותר לתת טבל לאכסניא אבל אני תמה למה הוצרכו לזה והרי בלא"ה אסור דהרי טבל אסור בהנאה של כלוי כמבואר במס' שבת (כ"ו ע"א) ד"ה אין מדליקין כו' יעו"ש, ולפי טעם ההוא לא מהני אף אם ירצה לשלם לכהן תרומה שבו ואפי' כהן שיש לו טבל אסור להאכילו לאכסניא דאיסור הנאה של כלוי אסור גם לכהן ואדרבה עיקר הנאה של כלוי גבי כהן כתיב שאין לו בו אלא משעת הרמה ואילך יעו"ש עוד מה שמדחיק בכוונת התוס' ולבסוף כתב הוא ז"ל בעצמו שהוא דוחק:

וראיתי בעונג יו"ט (סי' צ"ו) שהקשה על הרשב"א שכתב בחי' יבמות פ' חרש דמותר להאכיל לקטן איסור דרבנן בידים, והקשה הרשב"א ז"ל על עצמו, מהא דאמרינן בעירובין (ל"א) דאין מערבין בטבל טבול מדרבנן כמו עציץ נקוב ואי נימא דמותר להאכיל איסור דרבנן לקטן א"כ אמאי אין מערבין בו הא חזי לקטן כמו דמערבין לגדול ביוה"כ הואיל וחזי לקטן, ומחלק הרשב"א בין איסורא דיומא לאיסורא דאיסור מאכל, דלא מהני הא דחזי לקטן אלא במידי דיומא לחוד קא גרם, וע"ז תמה העונג יו"ט דהאיך אפשר לומר דלהכי מערבין בטבל טבול מדרבנן משום דשרי להאכיל לקטן דנהי דנימא דכל איסור דרבנן מותר להאכיל לקטן בידים, מ"מ טבל ודאי דאסור להאכיל לקטן דהא טבל אסור בהנאה של כלוי וא"כ נהי דמשום לתא דאיסור דקטן מותר להאכילו מ"מ הגדול בעצמו קא עבר אאיסור דרבנן במה שמאכילו ונהנה הנאה של כלוי בטבל דרבנן ועבר אעשה דמשמרת וא"כ מאי מקשה מטבל, וע"ז כתב לחלק דשאני בהמה מקטן דבהמה דלאו בת קנין הוא ע"כ נגמרה הנאתו במה שהבהמה אוכלת ואכילה הוי הנאה של כלוי, אבל אכילת הקטן לא מקרי הנאה של כלוי משום דקטן זוכה לעצמו בדעת אחרת מקנה אותו מה"ת או מדרבנן, וא"כ במה שהקטן מגביה ונוטל לתוך פיו קונה את הטבל וכיון דנתינה מקרי הנאה כדילפינן בפסחים (כ"א) היתר הנאה מתתננה דגבי גר נגמרה הנאת הגדול במה שהקטן זוכה ולא הוי הנאה של כלוי דקנין הקטן אינו מכלה עדיין הטבל והנאה שאינו של כלוי מותר בטבל ומה שהקטן אוכלו אח"כ לא איכפת לן יעו"ש עכת"ד העונג יו"ט ולכאורה משמע מד' התוס' ברכות דס"ל כסברתו ולהכי כתבו רק דטבל אסור להאכיל לעכו"ם משום דפורע חובו בממונו של כהן ולא כתבו מטעם איסור הנאה של כלוי דגבי אדם דהוא בן קנין וקני מקודם שאוכל אין בו משום הנאה של כלוי, מיהו התוס' בעירובין (י"ז ע"ב) ד"ה ואת אכסניא דמאי כתבו באמת דטבל לא משום דטבל אסור בהנאה של כלוי יעו"ש שכן הוא כוונתם ודוק] הרי דגם היכא כשמאכיל לבן קנין מ"מ אסור משום הנאה של כלוי ודלא כסברת העונג יו"ט, הרי דסברת העונג יו"ט במחלוקת שנויה היא:

ולכאורה ראי' מהא דעירובין (ל"ב ע"א) האומר לחבירו צא ולקט לך תאנים מתאנתי אוכל מהן עראי ומעשרן דמאי מלא לך כלכלה זה תאנים מתאנתי אוכל מהן עראי ומעשרן דמאי במה דברים אמורים בע"ה אבל בחבר אוכל וא"צ לעשר דברי רבי רבשב"ג אומר במד"א בע"ה אבל בחבר אינו אוכל עד שיעשר לפי שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף יעו"ש כל הסוגיא ומסקנת הגמ' דנחלקו רבי ורבן שמעון בן גמליאל בהא, דרבי סבר ניחא ליה לחבר דליעבד הוא איסורא קלילא [שלא מן המוקף, רש"י] ולא ליעבד ע"ה איסורא רבה [לאכול טבלים, רש"י] ורשב"ג סבר ניחא ליה לחבר דליעבד ע"ה איסורא רבה ואיהו אפילו איסורא קלילא לא ליעבד עכ"ל הגמ', ואי ס"ד דהמאכיל טבל לאדם עובר המאכיל משום הנאה של כלוי לפי"ז החבר המאכיל טבל לע"ה עובר החבר הוא משום איסור הנאה של כלוי בטבל הלא בזה שהע"ה אוכל טבל עובר גם החבר ובודאי יפריש החבר גם שלא מן המוקף שהוא עכ"פ איסור היותר קל מאיסור הנאה של כלוי, [עי' מ"ש המגיה במל"מ ה' תרומות פ"ג הי"ז ודוק היטב] ומ"ט דרשב"ג. ויש לדחות עפמ"ש המל"מ ה' תרומות (פ"ב) דהנאה של כלוי אינו אסור אלא מדרבנן א"כ י"ל דלא גזרו אלא בתרומה דאורייתא אבל בתרומה דרבנן מותר הנאה של כלוי והכא הלא מיירי בתרומות פירות דהוא רק מדרבנן ועי' בתוס' ועפי"ז מיושב גם ד' הרשב"א ממה שהקשה עליו העונג יו"ט ועי' בתוס' יבמות (ס"ו ע"ב) ד"ה לא משמע דגם בתרומה דרבנן אסור בהנאה של כלוי ודוק:

ויש לעי' בב"מ (ק"א ע"א) דקאמר לעולם יש קנין כו' ומקבל לאו כחוכר דמי, ופירש"י וא"נ אין קנין מקבל לאו כחוכר דמי ואין מוטל עליו לפרוע חלק העכו"ם דלא פורע חובתו הוא שברשות העכו"ם גדל, והקשה בס' מעיני החכמה כיון דאין ברירה בדאורייתא איך יתן לעכו"ם טבל ואין לומר שהוא חלק העכו"ם כיון שא"ב. ולפי מה שנתבאר ל"ק דכיון דנותן ומאכיל טבל לאדם אין כאן הנאה של כלוי לפי"ז אין בו איסור דאורייתא, ומכ"ש אי נימא כמ"ש המל"מ דכל איסור דהנאה של כלוי אינו אלא מדרבנן פשיטא דלק"מ:

תוכן העניינים

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה