מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג
סימן טז · ה
נסתפקתי בהא דקיי"ל ספק טומאה צפה טהור אפי' ברה"י, אם גם בתרומה וקדשים סלפק טומאה צפה טהור, ומקום הספק, לפימ"ש הרמב"ן ז"ל בריש מס' חולין בהא דקאמר במוקדשין כו' ואם אמר ברי לי והקשו בתוס' ואמאי בעי ברי לי והא ספק טומאה ברה"ר טהור והעזרה היא רה"ר ותי' הרמב"ן ז"ל דהא דספק טומאה ברה"ר טהור הוא דוקא בעלמא אבל לא במוקדשים דעכ"פ חסר בהו משמרת כיון שלא שמרן מספק טומאה יעו"ש בדבריו הנחמדים. ומדבריו משמע דספק טומאה ברה"ר לגבי תרומה וקדשים טמא הוא מטעם דעכ"פ חסר להו דין משמרת, והיינו דהא דספק טומאה ברה"ר טהור הוא רק מגזיה"כ וכידוע. אבל לא דודאי לא נטמא דהא אי אפשר להכחיש המציאות האפשריות ולהכי גבי תרומה וקדשים כיון דעכ"פ חסר להם מעלת המשמרת הרי לא שמרן מפני הטומאה ולהכי גם ספק טומאה ברה"ר טמא בתרומה וקדשים [ומד' הריטב"א שם בחולין נראה דגם גבי תרומה וקדשים ספק טומאה ברה"ר טהור ורק דחסר המ"ע דמשמרת ועבר על משמרת אבל טומאה באמת אין כאן עי"ש ובין תבין ודוק] לפי"ז כמ"כ ספק טומאה צפה דטהור ברה"י הוא רק מגזיה"כ דבעינן על הארץ דוקא, אבל לא דליכא טומאה במציאות אבל אפשר ג"כ דנגע ומ"מ טהרה תורה וכ"ז בעלמא, אבל בתרומה וקדשים י"ל דטמא דכיון דאפשר דבאמת נגע בטומאה שוב עכ"פ משמרת ל"ה וטמא:
ולכאורה אין בזה שום ספק ופשיטא דגם בתרומה ספק טומאה צפה טהור שהרי שנינו בטהרות (פ"ד מ"ב) השרץ שנמצא בפי החולדה ומהלכת ע"ג ככרות של תרומה ספק נגע ספק לא נגע ספקו טהור ופשטות המשנה משמע דמטעם ספק טומאה צפה טהור אתינן עלה וכמ"ש שם הר"ש והרא"ש וכן כתב הרמב"ם ז"ל בה' אבות הטומאה (פט"ו ה"ז) דטעמא הוא משום דלא נחה הטומאה, אלא דבפ"ק דחולין (ט' ע"ב) אמרו דטעמא דטהור משום דהוא דבר שא"ב דעת לשאול וכבר העיר בזה מרן הכ"מ יעו"ש מ"ש בזה:
ומצאתי להר"ש ז"ל במס' טהרות (פ"ד מ"ח) שחקר בזה, והביא דבתוספתא דטהרות (פ"ה) משמע דגם בתרומה ספק טומאה צפה טהור ברה"י, והקשה דבתוספתא בשלהי מכילתין תניא השרץ שנמצא צף על שפת הבור של גת לתרומה ספקו טמא ולפועלין ספקו טהור, והרי מוכח מזה דספק טומאה צפה לתרומה טמא ונשאר בוצ"ע. ואמנם הר"ש גופי' (בפ"ד מ"ד) הקשה בדברי הגמ' נדה (ג' ע"ב) והתניא המדלה עשרה דליים כו' אמאי לא מייתי מתניתין המדלה עשרה דליים ונמצא שרץ באחד מהן הוא טמא וכולם טהורין ותי' דבמתניתין לא קתני זאח"ז ואיכא למימר דמיירי כשמדלה י' דליים והן כולן יחד בבור והעשירי כשהגביה נמצא בו שרץ ולא ידעינן כשהיה השרץ על המים בבור אם בשאר דליים נגע בעודן בבור והוי ספק טומאה צפה על פני המים דטהור אפי' ברה"י כו' יעו"ש, והרי המדלה עשרה דליים מיירי במים שנעשו על טהרת הקדש כמ"ש התוס' בריש נדה וחולין שנעשו עטה"ק חמורים מתרומה כדמוכח בפ"ק דנדה (ו') ללישנא קמא יעו"ש, ואם בתרומה לא מטהרינן ספק טומאה צפה מכ"ש בחולין שנעשו עטה"ק, והתוס' בנדה שם הקשו ג"כ קו' זו ותי' ג"כ משום ספק טומאה צפה אבל התוס' י"ל דלא סברי לה כסברת הרמב"ן אבל דברי הר"ש צ"ע, ועוד מה נעשה בד' התוספתא דמוכח דלתרומה ספק טומאה צפה טמא:
והרמב"ם ז"ל בה' אבוה"ט (פי"ד ה"ה, י') הביא ב' הדינים ובה"ה פסק דגם גבי תרומה ספק טומאה צפה טהור, ובה"י פסק דגבי תרומה טמא. ומרן הכ"מ עמד בזה ותי' דמחלק בין מים ליין לא זכיתי להבין וגם בלא"ה צ"ע פסקי הרמב"ם שם שהביא ד' התוספתא עריבה שהיא טמא מת וככר של תרומה כרוך בסיב או בנייר ונתון בתוכה וירדו לתוכה מי גשמים ונתמלאו ונפשט הנייר והרי הככר צף ע"פ המים והנייר מבדיל בינו לבין המים וספק נגע צדו בעריבה ספק לא נגע הרי היא בטהרתו מפני שהוא צף, והרמב"ם שם בה"ג פסק דלא אמרו ספק טומאה צפה טהור אלא בשרץ בלבד. ואמנם לשי' הרמב"ם ז"ל דכלים הנטמאים במת אינן מטמאין באהל, לפי"ז עריבה שהיא טמאה מת הרי היא כשרץ, ובה"ד כתב הרמב"ם ויראה לי שספיקו טהור וכתב הכ"מ דכיון שטהרו חכמים ספק טומאה צפה ע"פ המים הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא, ואינו מובן שהרי הא דספק טומאה צפה דטהור הוא גזיה"כ ועי' בתוי"ט מס' טהרות (פ"ד מ"ח) וגם לפימ"ש הכ"מ דהוא מטעם ספיקא דרבנן לקולא יש לדון אם נולד הספק בדבר שיש לו טהרה במקוה הו"ל ספיקא דרבנן בדבר שיש לו מתירין דבזה אפי' בדרבנן אזלינן לחומרא וכמ"ש הא"מ בתשובותיו (סי' י"א) יעו"ש מה שהביא מד' הרמב"ם (פ"ו) מה' ברכות גבי נט"י ודוק:
ואמנם בעיקר ד' הרמב"ן לכאורה תמוה מכמה מקומות והרי בחולין (ט') אמרינן דחולדה מהלכת ע"ג ככרות של תרומה ושרץ בפיה ספק נגע ספק לא נגע טהור ומשום דדבר שא"ב דעת לשאול הוא, ועכ"פ משמרת אין כאן, ועוד יש לדייק מכמה מקומות, ולזאת נראה לחלק ולומר דדוקא בספק טומאה הבאה ע"י אדם שייך סברת הרמב"ן דכיון דהוא גרם ספק טומאה הרי לא עביד לה שמור, אבל בספק טומאה הבאה מעצמה כמו כ"ד שאין בו דעת לשאול דלא ע"י האדם בא הספק כ"א ממילא לא נפקא עי"ז מתורת שימור וכעין סברת התוס' חגיגה (כ"א) לענין היסח הדעת וידוע בזה ד' הירושלמי שקלים ועי' בצל"ח פסחים (ל"ד) ודוק:
וכבוד יד"נ הגאון הגדול כקש"ת ר' ארי' ליב שיחי' הגאבד"ק ווילקומיר כתב לי ע"ז וז"ל ומה שהביא כתר"ה הספק של הר"ש אם ספק טומאה צפה טהור בתרומה, באמת מכל המקומות משמע דגם לגבי תרומה טהור והא דהתוספתא מחלק בין פועלים לתרומה אפשר לומר דהתם הוי ספק אם הוי טומאה צפה דאולי מונח שם השרץ קודם שהי' היין בגת ולא הוי צפה וכיון דהוי ספק אם הוא צפה לכן בתרומה טמא. אבל היכא שבודאי הוי טומאה צפה טהור אף לתרומה, והחלוק בין ספק טומאה ברה"ר לשי' הרמב"ן לספק טומאה צפה לפי ענ"ד הוא כן. דבספק טומאה ברה"ר מצינו מחלוקת בתוס' חולין ובתוס' ע"ז ועוד. והתוס' בחולין כתבו דההלכתא הי' דספק טומאה ברה"ר טהור אף היכא דליכא חזקת טהרה, אבל בתוס' ע"ז כתבו דההלכתא הי' רק דספק טומאה ברה"י טמא אבל לא דברה"ר טהור, וברה"ר אוקמינא אדינא כמו בכל התורה דבמקום חזקה טהור, ובמקום דאין חזקה טמא, והנה הרמב"ם משמע ג"כ דסובר דההלכתא לא באת לטהר ברה"ר רק הדין הוא כמו בכל התורה והרמב"ם סובר דספק דאורייתא מן התורה להקל ורק רבנן החמירו בספק דאורייתא וכאן כיון שצבור מותר בטומאה לכן הקילו כאן, או אפשר דזה מעיקר הדין כיון שבצבור מותר בטומאה לכן בספק אף היכא דאיכא רגל"ד מקילינן אף היכא דליכא חזקה, נמצא לפי"ז חלוק פשוט בין ספק טומאה ברה"ר לספק טומאה צפה או אין בו דעת לשאול דספק טומאה צפה כיון שהתורה התירה משום דבעינן על הארץ וכן באין בו דעת לשאול התירה התורה מדרב גידל ודאי הוי בכלל משמרת, אבל ספק טומאה ברה"ר דההיתר הוא רק משום ספק מן התורה לקולא או משום דבצבור התירה התורה וכיון דזה שמותר בקרבן צבור בטומאה הוי רק דחוי' ולא הוי היתר גמור לכן לגבי תרומה ל"ה משמרת דהא גם בזה חששא דטומאה איכא, ובפרט אם נאמר דעיקר ההיתר משום ספק דאורייתא מן התורה לקולא דלא חששה תורה לחששא אבל היכא דבעי משמרת חיישינן, אבל בטומאה צפה הוי היתר, וכי הא דאמר ר"י אפילו אין שם אלא מלא אדם וטומאה טהור אף שרגלים לדבר שנטמא, עכ"ז כאן כ"ז שלא נודע ודאי שנגע טהרה התורה, ורגלים לדבר וקרוב הדבר לא הוי ידיעה כמ"ש הרמב"ם גבי טומאת התהום בפסחים (פ"א ע"ב) וכן פסק בפ"ו מה' קב"פ הי"א מי שעבר ומצא מת מושכב לרחבו של דרך ה"ז טהור לפסח כיון שאפשר שלא נגע לא הוי ידיעה ובטומאת התהום בעינן ידיעה, וכמ"כ בטומאה צפה בעינן ידיעה וכ"ז שלא נודע אף אם אין שם אלא אדם וטומאה ורגל"ד שנגע עכ"ז לא מקרי ידיעה והוי ספק דטומאה צפה התירה תורה הספק עד שיהיו ודאי ולהכי מקרי משמרת, אבל בספק רה"ר לא הוי היתר רק שאין חוששין לזה או משום דמצינו קולא גבי קרבן צבור והתם ג"כ הוי דחויה ולכן שפיר כתב הרמב"ן דשם כתבו התוס' דרוב פעמים א"י ליזהר שלא יגע ואפילו אם יסבור הרמב"ן דלא הוי רוב גמור אבל רגל"ד הוי ועיקר ההיתר משום קרבן צבור לכן לא הוי משמרת:
ולפי זה א"ש דברי הירושלמי שבועות (פ"ב ה"א) אמר ר' יוחנן כל ספק רה"ר ספיקא טהור ואין מתירין לו לעשות, והתנינן כל ספק הטהור לתרומה טהור לחטאת וא"כ ספק רה"ר שטהור לתרומה טהור לחטאת ואת אמרת אין מניחין לו לעשות לכתחלה עי' במפרשים ומשמע מזה דלא כהרמב"ן, ותירץ הירושלמי מתניתא בדבר שאין בא מחמת הזבח מה דמר ר"י בדבר שבא מחמת הזבח ויש גורסין כאן שלא הוכח ור"י מיירי בהוכח ונראה בפירושו ר"ל היכא שאין רגל"ד וטהור מפני חזקה אז לא בעינן שיטבול וטהר לתרומה ולחטאת, אבל היכא שהוכח היינו שרגל"ד ואז ילפינן מפני שטומאה דחוי' בצבור וכיון שדחויה לכן אמר ר"י אין מניחין אותו לעשות כן לכתחלה דכיון דעיקר ההיתר מפני קרבן צבור ודחויה אז גם ספק טומאה לתרומה טמא משום משמרת ובכי הא לחטאת ודאי פסולה, אבל מתניתין שספק טומאה טהרה לתרומה בלא רגל"ד ואז טהרה משום חזקה ואינו מחמיר ר"י לכתחלה ולהכי טהור לחטאת ונכון בענ"ד, עכ"ל הגאון דווילקומיר שליט"א:
ואם כי דבריו נכונים ומחוכמים אבל פשטות דברי הרמב"ן ז"ל מורה דגם במקום חזקה לענין תרומה טמא ומשום דעכ"פ שמור מטומאה אין כאן וכל דל"ה שמור טמא בספק טומאה ברה"ר, אכן כבר כתבנו דמד' הריטב"א משמע דהחסרון הוא רק מה דחסר משמרת ולהכי פסול מטעם דחסר משמרת אבל טומאה אין כאן. ועי' בפסחים (פ"א ע"ב) לתרומה טמא ופירש"י לאכול תרומה יעוש"ה דמשמע מזה דסובר כהרמב"ן. ויש לי עוד להאריך הרבה אבל כבר האריכו הרבה בד' הרמב"ן ולכן קצרתי בזה: