אור ברסלב

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג

סימן ט

סימן ח

בדין שליחות במעילה.

נדרים (נ"ד ע"א) תנן התם השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל לא עשה שליחותו שליח מעל מאן תנא אמר רב חסדא מתניתין דלא כר' עקיבא דתנן כיצד אמר לו תן בשר לאורחים ונתן להם כבד תן כבד ונתן להם בשר השליח מעל ואי ר' עקיבא הא אמר ר' עקיבא כל מילתא דמימליך עליה שליח מיניה הוא למעול בעל הבית ולא למעול שליח, וכתבו בתוס' בד"ה מיניה הוא וז"ל ועשה שליחותו ולמעול בעה"ב, וקשה דר' עקיבא מודה דאין לוקה דמספקא ליה אי מידי דמימליך עליה מיניה הוא כו' וי"מ דהיינו הא דמשני מי לא מודה ר"ע דצריך לאימלוכי ביה ומן הדין הוא דאינו מינו ולהחמיר אר"ע דמינו הוא אבל לא למעול דהא אמר לעיל שאינו לוקה, ול"נ דא"כ שליח אמאי מעל כיון דמספקא ליה אם מינו הוי או אינו מינו א"כ עשה שליחותו כו' והר"ם היה אומר דלמעול בעל הבית לאו דוקא אלא כלומר לא ימעול שליח וכדפרישית דשמא עשה שליחותו כו' יעו"ש, ויש להעיר בזה שהרי שנינו בסוף מעילה נפלה פרוטה של הקדש בתוך כיסו או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר' עקיבא, וכתבו בתוס' דאע"ג דספיקא הוא אם נהנה בשל הקדש ר"ע לטעמי' דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי בכריתות (כ"ב) כו' יעו"ש, ובתוספתא שם (בפ"ג) פרוטה של הקדש שנפל לתוך הכיס או שאמר פרוטה מן הכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מביא אשם תלוי ואת השניה מביא אשם ודאי דברי ר' עקיבא כו', ויעו"ש בשטמ"ק שמביא הגירסא הראשון מעל ומביא אשם תלוי והשני מביא אשם ודאי, אמנם העיקר הוא כהגי' שלפנינו, ועכ"פ חזינן מזה דלר"ע מעל מספק והיינו דמביא אשם תלוי ואע"פ דקתני מעל, הכוונה הוא אשם תלוי, לפי"ז צ"ע איך פירש הר"ם דהקו' הוא דלא ימעול השליח מספק דשמא עשה שליחותו, והלא לר"ע לטעמיה מעל מספק והיינו דמביא אשם תלוי לפי"ז הא דקתני השליח מעל י"ל לר"ע דמביא אשם תלוי, ועי' בירושלמי דמאי (פ"ו ה"ד) דמבואר שם ג"כ דלר"ע מועל מספק יעו"ש, ובתוס' סוטה (י"ח ע"א) ד"ה חזר וחלקן כו' באה"ד שכתבו וז"ל ומהא נמי דתנן בפ' בתרא דמעילה פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר"ע וחכ"א עד שיוציא את כל הכיס כו' מיהא לא איתבריר לן התם במאי פליגי כו' עכ"ל, ודבריהם צ"ע לכאורה למה לא איתבריר להו לרבותינו במאי פליגי שהרי התוס' פירשו שם במעילה היטב במאי דפליגי וכמו דמפורש כן בתוספתא וירושלמי, ואפשר דהתוס' קשה להו קו' התוס' במעילה דלבטול פרוטה של הקדש ברוב ותירוצי התוס' במעילה נראה להו דוחק, ועכ"פ המרתינו בתוס' נדרים לכאורה צ"ע:

וזה כמה שנים עוד בימי ילדותי כתבתי הערה זו לכבוד הגאון מרן ר' יצחק יעקב זצ"ל הגאב"ד ור"מ דפאניוויעז, והשיב לי וז"ל ונראה לי דבאמת כאן לר"ע אינו מביא כלל אף לא אשם תלוי דמצינו בגמ' דהוריות פ"ק (ד' ע"א) משל דסומכוס למה הדבר דומה לאדם שהביא כפרתו בין השמשות ספק מבע"י נתכפר לו ספק משחשכה נתכפר לו שאין מביא אשם תלוי יעו"ש, ואינו מובן לכאורה מה זה הדמיון, ונראה דמה דמביא אשם תלוי הוא רק בספק אם חטא, אבל כל כשהחטא בודאי רק ספק בכפרה לא מהני אשם תלוי לתלות, ואל תתמה על זה דהרי מצינו כן בספק חלב ספק דם דאינו מביא לא חטאת ולא אשם תלוי כיון דבודאי חטא יש כאן רק דספק לו בהבאת קרבן לא מהני אשם תלוי וכן כאן, ולזה כאן דנסתפק אם הוא תולה בבי"ד, דחטא ודאי יש כאן רק דספק אם הוא פטור כתולה בבי"ד בזה לא מהני אשם תלוי לפוטרו מחטאת עד שיתודע, ובזה הוא שנחלקו שם אי זה נקרא כספק בחטא כיון דהוא כאנוס, או דזה הוא רק פטור מקרבן, וספק בפטור לא מצינו אשם תלוי:

והנה בזה דשליח שעשה שליחותו מעל המשלח אין זה בשביל שהשליח לא חטא דהא אם נזכר הבעה"ב השליח מעל, וע"כ דפטורו בלא נזכר משום דכל דהבעה"ב חייב וחיובו יותר חזק נפטר השליח בחיוב הבעה"ב דשני חיובים על דבר אחד לא חייבה תורה, משא"כ בנזכר בעה"ב דאין עליו חיוב, חייב השליח, ומ"מ בספק אם עשה שליחותו לא אמרו דיהיה חייב השליח בודאי כיון דהבעה"ב פטור מספק, דכל שהוא ספק לא נקרא פטור אצל בעה"ב דדוקא בפטור בודאי נקרא פטור, אבל כיון שכן שוב הספק אינו בחטא כי אם בפטור אם פטור ע"י חיוב בעה"ב, או שאין כאן חיוב, ושוב לא מהני אשם תלוי, ואף דכ"ז שייך בעלמא שחטאת משונה מאשם דאנו אומרים דאשם אינו מכפר בזה, אבל כאן הרי קרבן אחד הוא, אמנם מ"מ הרי באשם ודאי אינו מתכפר עד שיביא קרן וחומש, ורק באשם תלוי לר"ע מהני בלא קרן, וע"כ דכל דבא לתלות מהני גם בלי השבת קרן, אבל כאן לא מהני בלי קרן וחומש ושוב אין כאן דין קרבן כלל בספק אף לר"ע, עכ"ל הגאון מפאניוויעז זצ"ל ועוד האריך בדברים נחמדים ויתבאר אי"ה במק"א:

ולענ"ד נראה לי ברור דשליח שעשה שליחותו ע"כ צריכים אנו לומר דהשליח לא חטא כלל משום דמעשה ההוצאה נחשבת כאלו עשה המשלח בעצמו בלי סיוע השליח, וראי' ברורה לזה דהא תנן במעילה (כ"א ע"א) נתן לו פרוטה ואמר לו הבא לי בחציה נרות ובחציה פתילות והלך והביא לו בכולה פתילות או בכולה נרות או שאמר לו הבא לי בכולה נרות או בכולה פתילות והלך והביא בחציה נרות ובחציה פתילות שניהם לא מעלו, ופירש"י ז"ל דבעה"ב לא מעל שלא נעשה שליחותו והשליח נמי לא מעל שבדבר ששינה בו שליחותו לא היה בו אלא חצי פרוטה ואין מעילה בחצי פרוטה יעו"ש, ואי ס"ד דשליח שעשה שליחותו השליח נמי חטא, והא דפטור ממעילה כשלא נזכר בעה"ב משום דכל דהבעה"ב חייב וחיובו יותר חזק נפטר השליח בחיוב הבעה"ב דשני חיובים על דבר אחד לא חייבה תורה, ומשא"כ בנזכר בעה"ב דאין עליו חיוב חייב השליח, והלא הכא במתניתין דהבעה"ב לא מעל מטעם דלא נעשה שליחותו בפרוטה, לפי"ז למעול שליח שהרי בחצי פרוטה עשה ע"ד עצמו, ובחצי פרוטה השניה דעשה שליחותו של בעה"ב הלא ג"כ הוא חטא ורק בעלמא הוא נפטר בחיובו של הבעה"ב דהבעה"ב הוא המועל וממילא נפטר השליח ומטעם דשני חיובים על דבר אחד לא חייבה תורה, אבל הכא הבעה"ב הוא פטור ולא נפטר השליח ואמאי לא מעל השליח שהרי הוא חטא בפרוטה, וע"כ מוכח מזה דכל דהשליח עשה שליחותו הוא באמת לא חטא כלל דכל מעשה ההוצאה מתיחס רק להמשלח כיון דיש שליח לד"ע במעילה מתיחס הפעולה רק אל המשלח והשליח לא חטא כלל, נמצא דהכא חטא השליח רק בחצי הפרוטה ששינה, ובחצי פרוטה השניה שעשה שליחותו לא חטא הוא כלל כי אם המשלח בלבד שנתקיים מחשבתו והפעולה מתיחס אליו ונמצא דכל אחד מהם חטא רק בחצי פרוטה להכי שפיר אמינא דשניהם לא מעלו:

ואמנם טעמא בעי הא דאמינא דהשליח לא חטא כלל, ואין עליו שום חיוב טרם שנזכר בעל הבית, והרי כתב הש"ך בחו"מ (סי' רצ"ב סק"ז) דאפילו היכא דיש שליח לדבר עבירה מ"מ השליח ג"כ חייב דלא חדשה תורה אלא לחייב המשלח ולא לפטור את השליח, והגע עצמך אם לא יהא למשלח לשלם ויהא לשליח לשלם יגרע כח המפקיד משאר בני אדם יעו"ש, שבזה יישב ד' הסמ"ע התמוהים לענין שליחות יד, נראה לי דהא בסוף פ"ק דחגיגה דתנינן מעילות כהררים הקלין בשערה ובגמ' דתנן נזכר בעה"ב ולא נזכר שליח שליח מעל שליח עניא מאי קא עביד כו' ודקא קשיא לך מידי דהוי אמוציא מעות הקדש לחולין התם מידע ידע דאיכא זוזי דהקדש איבעי לי' לעיוני, הכא מי ידע, ופירש"י ז"ל שהרי קרוב הוא לאונס יותר מן השוגג יעו"ש, והיינו דמוציא מעות הקדש שהוא מוציא מרשות הקדש הלא הוא רק כגזלן, וגזלן קרוב לאונס ודאי שהוא פטור דאע"ג דאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין אונס ובין רצון היינו דוקא באדם המזיק, אבל בגזילה כיון דגוף החפץ לא הזיק אלא הגבי' ודאי קרוב לאונס פטור הוא וכמ"ש הקצוה"ח והנתיבות (סי' כ"ה סק"א) יעו"ש, ואע"פ דגזלן גם בשוגג פטור הכא ריבתה תורה דשוגג דוקא חייב אבל קרוב לאונס ודאי פטור, ועי' בראב"ד ה' מעילה (פ"ז ה"ב) שכתב שם בבאור התוספתא וז"ל הילכך אלו שראו אותה חתיכות היה להם לטעות של חטאת הם וכאנוסים דמי דלא הוה להו לשיולי אבל האוכל חייב שהוא נהנה יעו"ש, הרי דקרוב לאונס ג"כ פטור ורק בנהנה חייב ומטעם דלא הוה אנוס גמור רק קרוב לאונס, וכיון שכן הלא אי אפשר לומר דהשליח חוטא וחייב גם היכא שלא נזכר בעה"ב שהרי באמת קרוב לאונס הוא ופטור, ורק כל שנזכר בעה"ב הרי אנן סהדי דלא ניחא לי' בשליחותי' והוי כבטל שליחותי' ומהשתא לאו שלוחו הוא עוד וכמ"ש רש"י בחגיגה שם ובזה אמרינן דבסמיכה מועטת מדמינן לה למוציא מעות הקדש לחולין וכמ"ש רש"י שם בחגיגה ומשום דעתה הוא לבד המוציא מרשות הקדש ואין המעשה מתוחם עוד להמשלח, וגם זאת הוא כהררים התלוין בשערה ולחז"ל גופי' קשה הי' להם הדבר, ועי' בפי' רגמ"ה במעילה (כ"א ע"א) שכתב וז"ל והא דאמר הכא נזכר בעל הבית ולא נזכר השליח השליח מעל שלא מן הדין הוא דשליח אמאי מעל מאי הוה לי' למיעבד והיינו דקתני במס' חגיגה שליח עניא מאי עבד והיינו כהררים התלוים בשערה יעו"ש, והיינו דהשליח לא הו"ל לעיוני דהוא סובר שהן מעותיו של המשלח וסמיך על המשלח שכבר עיין ומאי הו"ל למיעבד [וכעין הא דאיתא במס' פרה פי"ב מ"ד גבי המזה מחלון של רבים ונכנס למקדש פטור יעו"ש בפי' הרמב"ם ובדברי הגר"א זצוק"ל מטעם אנוס דלא הו"ל לעיוני יעו"ש] ומ"מ בסמיכה מועטת מדמינן לי' למוציא מעות הקדש ואין לך בו אלא חדושו דוקא לאחר שנזכר בעל הבית, אבל קודם שנזכר בעל הבית לא מקרי כלל חוטא ומטעם דאז מתיחס כל הפעולה אל המשלח והשליח קרוב לאונס הוא ופטור לגמרי וז"ב:

וראיתי בקצוה"ח שם שכתב ע"ד הש"ך וז"ל וגם בעיקר הדברים ליישב דברי הסמ"ע דלא רבי קרא אלא לחייב את המשלח ולא לפטור את השליח, אלמה לא דהא במעילה בהקדש דאתרבי שליח לד"ע ולא מעל אלא המשלח ולא השליח עכ"ד, ולפמ"ש א"ש דברי הש"ך דבעלמא שפיר י"ל דגם השליח חייב והתורה לא רבתה כ"א לחייב את המשלח ולא לפטור את השליח וכל היכא דהמשלח אין לו לשלם והשליח יש לו שפיר חייב השליח, משא"כ במעילה גם כשאין לו להמשלח לשלם מפטר השליח דכיון דלא נזכר בעל הבית ומתיחס כל הפעולה אל המשלח, והשליח לא חטא כלל שהרי קרוב לאונס הוא דפטור במעילה להכי גם אם להמשלח לשלם פטור השליח כיון דחיובא רמיא על המשלח רק שאין לו לשלם, ורק היכא דנזכר בעל הבית דאז פטור הוא מטעם דשוב אינו עוד שלוחו דבטל שליחותי' אז השליח חייב דדמיא למוציא מעות הקדש בשוגג וכמו שנתבאר:

ואמנם יש לעיין לפי שיטת רש"י בחגיגה דלהכי נזכר בעל הבית שליח מעל מטעם דאנן סהדי דלא ניחא לי' בשליחותי' והוי כבטל שליחותי' ומעתה אין עוד שלוחו, לפי"ז למי נקנה המקח שהרי הבעל הבית בטל שליחותי' דהאיך ומעתה אין עוד שלוחו ואין המעשה מתיחס עוד להמשלח ולא ניחא לי' לקנות המקח, והשליח ג"כ לכאורה אינו קונה שהרי אינו מתכוון לקנות לו לעצמו ורק בעד המשלח כוונתו לקנות, וכמ"ש ר"ת ז"ל בתוס' ביצה (ל"ט ע"ב) ובע"ז (ס"ב ע"א) דר"נ ס"ל דהמגביה מציאה לחברו לא קנה חברו, דגם הוא לא קנה דלא נתכוון לקנות יעו"ש והכ"נ כן, ואיך נתחלל ההקדש, ולומר דהמקח נתפס להקדש, לא משמע כן בתוספתא דרק בנזכרו שלשתן אמרו שם דהמקח תפוס להקדש אבל לא ברישא, ועוד שגם בנזכרו שלשתן תמה המל"מ וכתב דהדין פלא בעיניו מדוע נתפס המקח להקדש עיי"ש בה' מעילה (פ"ז), ואמנם יפה כתב בס' הר המריה דהכוונה דהחנוני מחלל המקח אפרוטה ויוצא הפרוטה לחולין עיי"ש, אבל בנזכר בעה"ב לא שייך זאת שהרי אי אפשר להבעה"ב וכן השליח לחלל על חפצו של חנוני, וא"כ יש לעיין בזה למי נקנה המקח וע"כ דהמקח נקנה לאחד מהם דאל"ה אין כאן מעילה וכדאיתא בקדושין (נ"ג ע"ב) יעו"ש:

וראיתי בפסקי תוספות בחגיגה ספ"ק (סי' ט"ז) כתוב שם בזה"ל שכר בעל הבית שליח מעל ובמקח קנוי ובעה"ב משלם קרן ושליח חומש אבל עשה שליחותו הרי הוא כבעל הבית עכ"ל, והנה כל הרואה יראה דט"ס נפל בדבריהם ונראה ברור דכן צ"ל נזכר בעל הבית שליח מעל והמקח קנוי לבעל הבית ובעל הבית משלם קרן ושליח חומש שהרי עשה שליחותו הרי הוא כבעל הבית וז"ב, [וזה לי כמה שנים שהראיתי זאת לידנ"ע הרב הגאון ר' עזרא אלטשולר שליט"א הגאבד"ק וואיינוטא יצ"ו וכוון ג"כ לזה ועוד כמה גדולי ישראל כוונו לזה] והבאור הוא פשוט דכיון דעשה השליח שליחותו ולא שינה ודאי דנקנה המקח לבעה"ב ע"פ דין, וא"כ הרי צריך בעה"ב לשלם את הקרן והשליח מוסיף לעונשו רק חומש מכיסו ותו לא, הרי שיטתם דנזכר בעל הבית המקח קנוי לבעה"ב, ואמנם י"ל דשיטתם הוא כמ"ש רש"י ז"ל במס' קדושין (נ' ע"א) דנזכר בעל הבית מעל השליח משום דכיון דנזכר הוא מזיד ואין מעילה במזיד ולהכי מעל השליח שהוא שוגג ועי' בקצוה"ח (סי' שמ"ח) שעמד בסתירת ד' רש"י, ולפי"ז לפי שיטת רש"י בקדושין גם בנזכר בעל הבית לא נתבטל שליחותי' דשליח ומתיחס הפעולה אל השלח ושפיר נקנה המקח לבעל הבית, משא"כ לפי שיטת רש"י בחגיגה צ"ע לכאורה למי נקנה המקח:

ובעיקר הדבר שהבאתי ראי' דהשליח לא חטא כלל מהא דמתניתין דמעילה (כ"א) כמבואר לעיל, אחר העיון ראיתי שיש לדחות ראי' זו דהנה שנינו בתו"כ פ' ויקרא (אות שנ"ג) מנין לרבות פחות משוה פרוטה כו' ת"ל מן הקדש לרבות פחות משו"פ יעו"ש והובא בגמ' ב"מ (נ"ה ע"א) וכן פסק הרמב"ם ז"ל בה' מעילה (פ"ז ה"ח) דמחויב לשלם גם פחות משו"פ ורק מעילה אין בו והנה במתניתין מוכח דנתחלל גם חצי פרוטה של הקדש במוציא אותה בשוגג בצרכיו דהא הכא מיירי בחצי פרוטה ששינה בה וכן הוכיח מזה בס' אור שמח יעו"ש, וצ"ב להבין מ"ט נתחלל חצי פרוטה כשמוציא בשוגג, הלא קיי"ל דהקדש במזיד אין מתחלל ומשום דכיון דבמזיד לא מעל לא נפיק לחולין ולפי"ז פחות משו"פ דאין בה מעילה מ"ט נפיק לחולין [ועי' בעונג יו"ט (סי' כ"ו) שחתר לה"ר בפחות משו"פ יצא לחולין ואשתמטתי' משנה מפורשת ודוק] וצ"ב:

ונראה לי בזה דנהנה מהקדש בחצי פרוטה דהתורה רבתה דמחויב לשלם מצד הדין דנחשב להקדש כממון, נהי דאינו מחויב מעילה מצד הדין, אבל עכ"פ מחויב לצאת יד"ש ולשלם להקדש המעילה גם בפחות משו"פ דהא כבר כתב התוס' רי"ד בסוכה בפ"ג בהא דערבה גזולה פסולה, אף דהוי פחות משו"פ ומחיל אינש מ"מ מחויב בד"ש ולא הוי לכם יעו"ש, ולפי"ז גם מעילה בפחות משו"פ מחויב בד"ש וכיון שכן שפיר גם פחות משו"פ יוצא לחולין דהא שפיר נתחלל כיון דהנהנה מחויב בד"ש, ועי' בקצוה"ח (סי' כ"ח) שכתב דמעילה המחויב אפי' רק בד"ש שפיר יוצא עי"ז לחולין [ודבריו צ"ע יעו"ש ודוק כי קצרתי], ומעתה א"ש דלעולם י"ל דהשליח חטא ורק דנפטר בחיובו דבעה"ב דשני חיובים על דבר אחד לא חייבה תורה, ומ"מ הכא לא מעל השליח אע"פ דבעה"ב פטור ממעילה ומשום דאע"פ דאינו משלם בדיני אדם מ"מ מחויב בד"ש ומקרי בר חיובא שפיר, והרי באמת קיי"ל דצירף המעילה לזמן מרובה חייב, ולהכי נפטר השליח, ועי"ש בתו"כ וז"ל מנין שמשלם חומש ואשם על התשלומין האלו ת"ל הקדש ישלם, והמלבי"ם ז"ל הביא בשם פי' רבי' הלל שר"ל שישלם קרן וחומש על פחות משו"פ והמלבי"ם ז"ל דחה דבריו מדברי הרמב"ם ה' מעילה (פ"ז ה"ח), ולפימ"ש י"ל שיטתו, ועי' בירושלמי פסחים (פ"ב ה"ג), וקצת יש לדקדק כן מלשון הרמב"ם ז"ל בה' מעילה (פ"ז ה"ח) שכתב וז"ל המועל בפחות משוה פרוטה בין בזדון בין בשגגה משלם את הקרן ואינו ״חייב״ חומש ולא קרבן כו' יעו"ש ומדלא כתב ואינו משלם חומש משמע דמשלם מד"ש וי"ל, ועי' היטב בחי' הרשב"א בגיטין י"ב ע"ב ודוק:

ועי' במק"ח (סי' תנ"ד) שכתב בהא דאיתא שם בשו"ע אין אדם יוצא ידי חובתו במצה גזולה שהאריך בזה וכתב וז"ל ועוד ראי' מהא דפסחים (דף ל"ה) בהא דקתני דאין יוצאין בהקדש שלא נפדה, וקשה דהא בר"ה (כ"ח ע"א) אמרינן תקע בשופר של עולה דמדמעל בה נפקא לחולין, והכא נמי נימא הא נטלה לאוכלה מעל לפי כולה כמבואר בנדרים (ל"ד) וא"כ יצא לחולין והו"ל לצאת בו ואפי' אם נאמר שלא מעל בנטילה משום דהוי כגזבר כיון דהוי הקדש שלו כמ"ש הר"ן שם מ"מ מדלעסי' מעל, וע"כ צ"ל דבשוגג מיירי דמעל דאי במזיד דלא מעל א"כ קשה דמשמע מטעם שהוא אסור אינו יוצא בו כדאמר התם דחשיב לי' גבי טבל משמע דטעם אחד להם ואלו במצה של הקדש בלא"ה אינו יוצא דבעינן מצתכם כדאמר במצה של מע"ש לר"מ, וע"כ מיירי שמעל ונפק לחולין ומ"מ אינו יוצא מטעם שהוא מצוה הבא בעבירה כיון שעשה עבירה בתחלת אכילה עכ"ד, והנה מ"ש דהוי מצוה הבא בעבירה ע"כ מאי דעבר על איסור מעילה שהרי בשוגג אין נעשה גזלן, ולפי"ז יש לעיין כשלקח כזית מצה של הקדש דסתם כזית אין בו שו"פ וכדאיתא בפסחים (ל"ב ע"ב) יעו"ש ואמאי לא יצא דהרי הוכחנו דגם פחות משו"פ יצא לחולין ומעילה ליכא ואין כאן מצוה הבא בעבירה, וע"כ כמ"ש דמ"מ מד"ש חייב מעילה גם בפחות משו"פ ושוב הוי מצוה הבא בעבירה ועי' היטב בזה בתוס' פסחים (כ"ט ע"א) ובפנ"י שם ודו״ק:

והפ"י בקדושין (מ"ב ע"ב) ביאר הא דחייב המשלח במעילה לאו מטעם שליחות הוא רק מטעם דלא גרע ממעטן של זיתים, ועיקר קושית הש"ס הוא דכיון דאין שליח לד"ע לא יפטור השליח וממילא יפטור המשלח דמעילות שתים על ענין אחד ליכא ויש לחייב השליח שהוא עשה מעשה יותר מלחייב הבעה"ב והביא דכן משמע מד' חי' הריטב"א שהביא נוסחא ונמעול שליח יעו"ש, ומזה משמע דדעתם דגם השליח מקרי חוטא, ועי' עוד מזה בנוב"ק תאה"ע (סי' פ"ה) שכתב כזה, ויש לעי' עוד בחי' פ"י בקדושין (נ' ע"א) מ"ש בשם הרשב"א בהא דאיתא שם הול"ל נזכרתי יעו"ש ודוק:

ומ"ש הגאון מפאניוועז זצ"ל דמה דמביא אשם תלוי הוא רק בספק אם חטא, אבל כל שהחטא בודאי רק ספק בכפרה לא מהני אשם תלוי לתלות, אם כי סברא נעימה היא, אבל העיר לי ע"ז כבוד ידנ"ע הגאון הגדול ר' מנחם מנדל ז"ק שליט"א הגאבד"ק ריגא מדברי הירושלמי הוריות (פ"ג ה"ב) אכל כזית ספק עד שלא נתמנה ספק משנתמנה כו' מביא אשם תלוי יעו"ש ושם הוא ג"כ הספק בכפרה וצ"ע:

ובעיקר הערתי בד' התוס' בנדרים י"ל בפשוטו דהרי אע"ג דר"ע ס"ל דמביא אשם תלוי ולא הקרן והחומש, מ"מ הרי מודה ר"ע במעילה מועטת שמביא הקרן והחומש עם הא"ת כמפורש במשנה דכריתות, וא"כ שפיר י"ל דבשלמא במשנה אחרונה דמעילה שם דכל ההקדש היא פרוטה אחת, ואין לך מעילה מועטת יותר מזאת, והרי ס"ל לר"ע דמביא עם האשם תלוי גם הקרן והחומש משו"ה תנן סתמא כיון שהוציא הראשונה מעל שהרי מביא קרן וחומש ואשם, אבל במשנה דתן בשר לאורחים ונתן להם כבד, מי לא עסקינן דהיא מעילה מרובה ומ"מ קתני השליח מעל סתם, ע"כ הכוונה מעילה ודאית, דעם א"ת הרי אינו מביא הקרן והחומש והוא פשוט וכן העירני לזה התי' ידנ"ע הרב הגאון ר' עזרא אלטשולר שיחי' הגאבד"ק וויינוטא יצ"ו:

תוכן העניינים

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה