אור ברסלב

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג

סימן ה

סימן ד

בדין משיחת כה"ג.

כתב הרמב"ם ז"ל בה' כלי המקדש (פ"ד הט"ו) אין מעמידין כהן גדול אלא ב"ד של אחד ושבעים, ואין מושחין אותו אלא ביום שנאמר ביום המשח אותו, וכן אם נתרבה בבגדים בלבד אין מרבין אותו אלא ביום כו' עכ"ל, ויש להתבונן לפי"ז ביומא (י"ב ע"א) דאמר כי אירע פסול לכה"ג ביוה"כ אחר תמיד של שחר במה מחנכין אותו יעו"ש, ולפי"ז אם אירע לו טומאה לכה"ג בלילה קודם תרומת הדשן במה מחנכין אותו להרים הדשן ובמה עובד עבודת הלילה, ואמנם רבינו ז"ל לטעמי' בה' יוהכ"פ (פ"א ה"ב) שרק עבודת התמידין והמוספין והטבת הנרות עבודת היום צריכין כה"ג, אבל תרומת הדשן מפייסין וכמ"ש הכ"מ בשם הגאונים ויעו"ש במלחמות, אבל לשיטת הראשונים דסברי דגם תרומת הדשן היתה דוקא בכה"ג תקשי ובטח כי הרמב"ם ז"ל שכתב דאין מרבין כ"ג אלא ביום היה לו מקור שממנו הוציא הדין מדלא כתב ויראה לי וצ"ע לכאורה:

וראיתי למרן בגבורת ארי ביומא שם כתב בזה"ל בד"ה פשיטא אירע בו פסול קודם תמיד של שחר כו' מכאן ק"ל למקצת מפרשים שאמרו שאפי' תרומת הדשן ביוה"כ אינה כשרה אלא בכה"ג והיינו דאמרינן לקמן בפירקין (די"ט) ביוה"כ דאיכא חולשא דכה"ג עבדינן לי' מחצות לפי"ז תקשי סוגיא דידן דשקיל וטרי הגמרא אדכ"ע כשאירע בו פסול לאחר התמיד במאי מחנכין אותו להשני דקאמר הניחא למ"ד אבנטו של כה"ג כו' מאי איכא למימר, והשתא אכתי למ"ד לקמן בפ"ב דלתרומת הדשן אינו לובש אלא ב' כלים לחוד כדכתיב בקרא כתונת ומכנסים לחוד, והא ודאי כיון דא"צ ללבוש אלא ב' כלים לחוד ל"ש כה"ג ול"ש כהן הדיוט בהכי סגי א"כ באירע בו פסול בליל יוהכ"פ קודם תרומת הדשן במאי מחנכין להשני שיהא כשר לתרומת הדשן, ואפי' למ"ד אבנטו של כהן הדיוט של בוץ ושל כהן גדול של כלאים דבשאר עבודות חוץ איכא היכר באבנט, הא בתרומת הדשן ליכא האי היכרא דהא א"צ אבנט, וגם הא תקנתא דאביי לובש ח' ומהפך בצינורא אכתי בשעת תה"ד שהי' עבודת לילה ליכא דעדיין תמיד של שחר לא קרב, וכ"ת לובש ח' ומהפך באברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב, הא אמרינן רפ"ה דפסחים (דנ"ט) עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט וכ"ש דאין עולת חול קריבה ביוה"כ דחמיר מיו"ט ואפי' ר"י דס"ל בספי"ו דשבת (דקט"ז) דעולת שבת קריבה ביוהכ"פ בעולת חול מודה דאינה קריבה ביהכ"פ כדאמר התם ובתל יוהכ"פ בחול מאי איכא למימר וכ"ש לר"ע דס"ל התם דאפי' עולת שבת אינה קריבה ביוהכ"פ אי תה"ד אין כשרה ביוהכ"פ בכה"ד במאי מחנכין אותו השני שיהא כשר לתרומת הדשן, מיהו למאי דפי' התוס' לקמן (דמ"ו) דהא דאמרינן ולא עולת חול בשבת היינו בלא משלה בהן האור, אבל במשלה בהן האור מבעוד יום שפיר דמי דנעשו לחמו של מזבח ניחא דאיכא למימר לובש ח' ומהפך בצינורא באברים שמשלה בהן האור כו' עכ"ל מרן הגבו"א, ומה מאד עצמה הפליאה על כבוד מרן ז"ל שהאריך בזה דל"מ תקנתא דאביי לובש ח' ומהפך בצינורא בלילה ומשום דלא עולת חול ביוה"כ, ולא כתב פשוט משום דל"מ רבוי בגדים בלילה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל, ולד' הרמב"ם ז"ל לא הי' צריך לכל האריכות ותמוה שלא הביא כלל ד' הרמב"ם ז"ל והוא תימה על כבוד מרן ז"ל, דאשתמטתי' לפי שעה ד' הרמב"ם ז"ל המפורשים:

והנראה לי בזה דהנה הא דכתב הרמב"ם ז"ל דאין מרבין כה"ג אלא ביום לא נדע מקורו מאין מוצאו, דהא דכתב דאין מושחין כה"ג אלא ביום מקורו הוא בספרא פ' צו מדכתיב ביום המשח אותו אבל הא דאין מרבין כה"ג אלא ביום לא נדע מאין מקורו, ומרן הכ"מ כתב אפשר דיליף לה מדאיתקש משיחה ורבוי להדדי והוא צ"ע דהרמב"ם ז"ל מדלא כתב ויראה לי נראה דיש לו מקור נאמן לזה, ונראה דהנה בכל הענינים שווים כלי שרת להכהנים שהרי אמרינן כאן ביומא דכה"ג עבודתו מחנכתו כמו בכלי שרת, ובזבחים (י"ג ע"א) איתא דבגדי כהונה איקרו כלי שרת יעו"ש בפי' רש"י ז"ל, ושם עוד (דכ"ד ע"א) תני דבי ר' ישמעאל הואיל ורצפה מקדשת וכלי שרת מקדשים ופי' התוס' וז"ל פירוש דמקדשת האדם לעבוד עבודה שם דאינו יכול לעבוד במקום אחר, וכלי שרת פירוש בגדי כהונה מקדשין האדם לעבוד עבודה כו' ובגדי כהונה קרי להו כלי שרת כדאמר לעיל (די"ג) שתהא בכהן כשר ובכלי שרת וכו' יעו"ש, הרי דבגדי כהונה מקרי כלי שרת, והתוס"י ביומא (כ"ט ע"ב) ד"ה ניהדרה והדר נקמצה כתבו וז"ל ועוד אפילו נתקדשה מבעוד יום חשובה בלילה מיהא כמנחה בכלי חול הואיל ואינה ראויה להתקדש בלילה עכ"ל, לפי"ז נראה דזהו טעמא דהרמב"ם ז"ל דאין מרבין כה"ג אלא ביום דהבגדי כהונה דכלי שרת המה, בלילה הוי ככלי חול ואין מקדשין את הכה"ג, אמנם זהו רק כשאנו מרבין אותו בלילה לעבוד עבודת היום בזה שפיר אמינא דהבגדי כהונה אין מקדשין אותו בלילה לצורך עבודת היום דהוי ככלי חול, אבל לעבודות הכשרות בלילה בזה נראה דשפיר מרבין כה"ג בלילה, שהרי עבודות הכשרות בלילה גם כלי שרת מקדשות בלילה, שהרי קדוש יו"ר דהוא עבודה ובעינן מעומד וכדאיתא בזבחים (י"ט ע"ב) ואם קדש בכלי חול פסול כדאיתא (בדכ"ב ע"א) וכן פסק הרמב"ם ז"ל בה' ביאת מקדש (פ"ה ה"י) וז"ל קידש בכלי שרת בחוץ או בכלי חול בפנים ועבד עבודתו פסולה יעו"ש, ומ"מ לעבודת הלילה שפיר מקדש בלילה מן הכיור או מכלי שרת ולא הוי כמקדש בכלי חול וכדאיתא שם בזבחים וכן ברמב"ם ז"ל (בה"ח) קידש בלילה והקטיר החלבים כל הלילה יעו"ש, וכן נסוך המים דכשרה בלילה וכדאיתא בריש פ"ק דתענית ואע"פ דבעינן כלי שרת ואם נסך בכלי חול פסולה וגם אם עלה ירד וכדאיתא בזבחים (קי"א ע"א) ובפירש"י ז"ל למ"ד לא קרבו נסכים במדבר וביאת הארץ האמור בנסכים לאחר ירושה וישיבה לאחר שקבעו משכן בשילה הוא דנתחייבו כו' ולא בשנות הכיבוש והחילוק בבמות הקטנות הילכך לא קרבו נסכים בבמה קטנה שהיא שלא בכלי שרת ואי אסקינהו בשאין מוקדשין בחוץ לא מיחייב עלייהו יעו"ש והיינו דאי מסיק בפנים בכלי חול גם אם עלה ירד ולהכי פטור ע"ז בחוץ, וגם למ"ד קרבו נסכים במדבר דכתב רש"י ז"ל דלהכי גם במת יחיד טעון נסכים ולהכי בפנים אם עלה בכלל חול לא ירד הוא צע"ג דבכלי חול שאינו ראוי למזבח אין המזבח מקדשו וכדאיתא לעיל (בדפ"ג) והארכתי במק"א בזה ואכ"מ, וחזינן מזה דדבר הקרב גם בלילה מקדשו כלי שרת בלילה ולא הוי ככלי חול, ולהכי לעבודות הכשרות בלילה שפיר מרבין כה"ג גם בלילה, והבגדי כהונה מקדשו גם בלילה וכמו כלי שרת וכדכתיבנא וא"ש הא דיומא וכל השיטות ודוק:

ועפי"ז א"ש מ"ש הרמב"ן ז"ל בנמוקיו על התורה בפ' אחרי וז"ל על פירש"י, ואשר ימלא את ידו ואין הכוונה להרב שלא יהא במקדש כה"ג מרובה בגדים אלא מיאשיה ואילך שהרי בגמ' אמרו משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים איזה מהם קודם ואמרו בגמרא במיתת כולן הוא חוזר או במיתת אחד מהן הוא חוזר שכולן נמצאים בזמן אחד, אבל בכל הזמנים אם נתרבה בבגדים כשר לעבודת יוהכ"פ שהרי לעולם מתקנין כהן אחר ביוהכ"פ ואין מושחין אותו ואם אירע פסול בכה"ג משמש זה תחתיו שהוא כשר בריבוי בלא משיחה עכ"ל, וכ"כ גם המהרש"א במס' מכות (י"א) כד' הרמב"ן ז"ל ובאורח מישור נזיר ריש פ' כה"ג תמה טובא בד' הרמב"ן ז"ל, ולפמ"ש נראה דכוונת הרמב"ן דכיון דגם גבי כהנים אמרינן דעבודתן מחנכתן כמו בכלי שרת, לפי"ז שוב הוי בהו דין כלי שרת דאמרינן כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן, ועבודה מחנכתן גם בזמן שהי' שמן המשחה ולא נגנז עוד, וכמו כן בכה"ג מהני רבוי בגדים גם בזמן שמן המשחה אלא דהתורה ריבתה בכה"ג דגם משיחה מהני לדורות אבל עבודה ודאי דמחנכתן, ובאמת גם בכלי שרת מוכח מד' התוס' מנחות (נ"ז ע"ב) ד"ה ר' יאשי' סבר אותם למעוטי מדת יבש מבחוץ כו' דאיכא תנאי דלא דרשי אותם למעוטי משיחה לדורות אלא דגם לדורות משיחה מקדש לכלי שרת ועבודה ודאי גם לדידהו מהני, ועי' בע"ז (נ"ב ע"ב) והקדשנו דאקדישננהו ופירש"י ז"ל שחזרו ומשחום בשמן המשחה כו' ולכאורה צ"ע שהרי לדורות דוקא עבודה מחנכתן וכבר עמדו ע"ז עי' בהגהות הגאון ר"ב רנשבורג ז"ל ובחי' הרש"ש ועוד, אמנם שם י"ל כיון דמדאורייתא לא מתסרי וכמ"ש רש"י ז"ל דהא הקדש נינהו ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, להכי צריך משיחה משום היכרא, אבל בעבודה ליכא היכרא שהרי גם עתה המה כלי שרת, ואמנם צ"ע בזה כיון דמה"ת א"צ חנוך אם מותר למשוח בשמן המשחה כיון דשלא לצורך הוא ואיכא מעילה, ובעיקר הדבר במעילה בשמן המשחה לכאורה צ"ע לדעת ר' יהודה דמתחלתו ועד סופו הי' בנסים וכיון שנתרבה בנס לכאורה י"ל דאין בו מעילה, וראיתי אח"ז באור שמח בח"א [שיצא לאור בשנת תרפ"ו] בהוספות שם שהעיר בהא דיומא (ל"ט ע"ב) בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירות בזמניהם וכיון שהרוח מנשבת בהן היו נושרין פירותיהן שנאמר ירעש פריו ומהן היתה פרנסה לכהונה, ואיך היו נהנין והלא של הקדש הן ותי' כיון שהקדש זכה ע"י נס אין בו מעילה וכמו שהביא הרד"ק בספר מלכים ב' (סי' ד') בקרא דשלמי נשיכי בשם תוספתא דכיון דהאשה אשת הנביא זכתה השמן בנס א"צ לעשר עו"ש, ואמנם י"ל דשם גבי שמן בלא"ה א"צ לעשר דכיון שנתרבה בבית הרי לא עדיף מאילן שנטעו בתוך הבית דפטור ממעשר אפי' מדרבנן לדעת הראב"ד ה' מעשר (פ"א ה"י) יעו"ש, ועי' ביומא (ע"ח) מים מפכים עתידים להיות יוצאין מתחת מפתן הבית וכיון שמגיע לפתח בית דוד נעשה כנחל שוטף שבו רוחצין זבין וזבות וכו' והעיר בס' עולת שלמה במעילה (י"ג) והיכי מצי לטבול הא המעין יצא בתחלה בשדה הקדש ומועלין אף דיצא אח"כ חוץ לשדה יעו"ש, אמנם לפי"ז לק"מ דדבר נסיי אין בו מעילה ואכתי צ"ע בזה ואין לדקדק בזה הרבה וקצרתי] ולשון הרמב"ם ז"ל בהי"ג הואיל ונתרבה או נמשח פעם אחת נעשה כ"ג לכל דבר, משמע דגם בזמן משיחה מהני רבוי בגדים בלבד יעו"ש, ועי' בחת"ס או"ח (סי' ל"ז) מה שנוגע לזה ודוק:

שוב אח"ז רב ראיתי בפי' הראב"ד ז"ל בתו"כ ס"פ צו שכתב לענין הקמת המשכן דקיי"ל דביום מקימין אותו ובלילה אין מקימין אותו ואם הקים אותו בלילה פסול וכדאיתא בירושלמי יומא פ"ק יעו"ש, דמ"מ די בעמידת הלילה לעבודת הלילה, ושמחתי מאד דלפי"ז שפיר י"ל דגם לענין משיחת ורבוי כה"ג מהני בלילה לעבודת הלילה, וקצת ראי' לזה מהא דמתניתין דמגילה (כ' ע"א) דקחשיב כל הני דמצותן כל היום ורב גאון א' מידידי שליט"א העיר דאמאי לא חשיב נמי למשיחת ורבוי כה"ג, ועי' בחי' הרשב"א ובטור"א, ולפי"ז א"ש דבאמת לעבודת הלילה כשר משיחה ורבוי בלילה:

ודוגמא רחוקה לזה ראיתי בס' נאות יעקב (סי' כ"ח) שהביא בשם הגאון מוהרש"ק ז"ל בספרו מי נדה בחדושיו (לד' ע"ב) שחדש דלראי' של לילה סליק גם שימור של לילה והאריך להוכיח כן מלשון הברייתא, ואמנם הוא דבר תמוה וזר ואין עולה כלל על הדעת וגם לענין משיחה דחוק הוא לאחר העיון לומר דבכה"ג יש בו ב' משיחות, וגם בדברי הראב"ד יש לעיין דנראה דגם הוא לא אמר אלא במשכן דהיה בו העמדות שונות ובכל יום היה אז פורקו ומעמידו, משא"כ בהקמת מקדש י"ל דאין בו ב' העמדות והעמדת הלילה אינו כשר גם לעבודת הלילה וצ"ב ועיון רב בזה:

ובפ"ק דיומא (דף ה') בגמ' רבינא אמר ריבוי ז' ומשיחה ז' א"ב כו' נתרבה יום אחד דתניא וכפר הכהן כו' אין לי אלא נתרבה ז' ונמשח ז' נתרבה יום א' ונמשח ז' מנין ת"ל כו' ומשמע לכאורה דלעולם בחד מינייהו בעינן כל ז' או במשיחה או בריבוי, משא"כ בנמשח יום א' ונתרבה יום אחד עבודתו פסולה והקשה הפנ"י [בלקוטים למס' יומא ד"ה] דלפי"ז הא דאמרינן לקמן גבי מתקינן לו כהן אחר דעבודתו מחנכתו אע"ג שלא נמשח ולא נתרבה כלל קודם יוה"כ ואפ"ה עבודתו כשרה ואמאי הא בלי ריבוי ומשיחה כלל ודאי עבודתו פסולה, וכתב דצ"ל אין דנין אפשר משאי אפשר וכל היכא דאי אפשר עבודתו כשרה, דבלא"ה ע"כ צ"ל לענין משיחה עצמו דלא הוי בבית שני ואפ"ה הוי ככה"ג לכל דבר לבד מפר הבא על כל המצוות כדאי' בפ"ק דמגילה וע"כ היינו משום דלא אפשר יעו"ש, ולפי"ז לענין משיחה וריבוי בלילה לעבודת הלילה ג"כ י"ל דמהני מטעם דאי אפשר בענין אחר ודוק:

ועוד יש לעי', כיון דאין מעמידין כ"ג אלא בי"ד של שבעים ואחד וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' כה"מ (פ"ד) וכיון דבעינן בי"ד לכאורה צ"ל ביום דוקא עי' ברמב"ם ה' סנהדרין (פ"ג ה"א, ב, ג, ד') ובספרי פ' ראה (אות קנ"א בפי' התוה"מ) על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום, ביום רוצעים ובלילה אין רוצעים וה"ט משום שצריך בי"ד והתוה"מ הסב כוונת הספרי לד"א ואין במשמע כלל, ולפי"ז מנוי כה"ג ודאי צ"ל ביום, ואמנם התוס' (יומא י"ב) כתבו דתלוי במלך ואחיו הכהנים וכן הוא בתוס' זבחים (י"ח), והרמב"ם ז"ל פסק כהתוספתא עי"ש במרן הכ"מ, ודוק היטב:

תוכן העניינים

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה