אור ברסלב
מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב הערות והשמטות לספרי מקור ברוך ח״א

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג

הערות והשמטות לספרי מקור ברוך ח״א

השמטות הערות ומלואים.

בסי' ב' חקרתי בדם קדשי במה קטנה, אם מכשיר ומקבל טומאה והארכתי קצת שם והבאתי מלשון הרמב"ם בה' טומאת אוכלין (פ"י הט"ז) שכתב והואיל ודם הקדשים אינו מכשיר קדשים שנשחטו ״בעזרה״ לא הוכשרו בדם השחיטה יעו"ש, ומשמע מלשונו דרק קדשים שנשחטו בעזרה דמן אינו מכשיר. ועתה מצאתי בספר חסדי דוד בתוספתא סוף זבחים שחקר בהא דאיתא שם בתוספתא דם מתיר מכשיר ומפגל בבמה גדולה דם מכשיר בבמה קטנה והאי מכשיר מהו פירושו ורצה לומר מכשיר לטומאה והעיר דגם בבמה פשיטא דהדם מכשיר ומקבל טומאה ולא העיר מכל מה שהערותי בזה, ויש להאריך עוד בדין דם פרה אדומה ויתבאר אי"ה במק"א ואכ"מ:

הנה העלותי שם דזר טמא אסור לעבוד בבמה וכן זר בע"מ אסור בבמ"ק יעו"ש, ויש להעיר בזה במנחות (ו' ב') אמר רב זר שקמץ יחזיר כו' מהו דתימא עד כאן לא קא מכשר בן בתירא אלא בשמאל אבל בשאר פסולין לא קמ"ל כו' ואח"ז פריך ונילף מבמה יעו"ש, ומאי קושיא הא לרב אליבי' דבן בתירא מכשר בכל הפסולין גם טמא ואונן וכמ"ש רש"י במתניתין, והרי טמא ואונן ובע"מ פסולין גם בבמ"ק ואי נילף מבמה הלא אי אפשר להכשיר כ"א זר להכי קמ"ל רב דלבן בתירא כשרים כל הפסולין גם טמא ואונן ובע"מ, ועי' בחי' מנחות המיוחס להרשב"א ז"ל מה שכתב לענין טמא יעו"ש ודוק וצ"ע בזה:

בסי' ה' הבאתי קו' הגבו"א ביומא (י"ג) בהא דס"ל לר' יוסי דיגמור והקשה מזבחים (ט"ו א') בעא מיני' ר' ירמי' מר' זירא הי' מזה ונקטעה ידו של מזה עד שלא הגיע דם לאויר המזבח מהו מי הויא עבודה בבעל מום ופסולה או לא דאיכא למימר מכי פריש דם גמרה לה ואמאי לא קאמרינן דזה תליא בפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי לענין אנינות יעו"ש, וע"ז כתב לי הגאון ר' ליב רובין שליט"א הגאבד"ק ווילקומיר וז"ל ונראה דפלוגתתם אם זה דאונן מחלל עבודה הוא מטעם דכתיב מן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שלא יצא חלל ומזה משמע דאף שהתחיל העבודה בהיתר מ"מ מחויב לצאת ואם אינו מניח את העבודה חלל, או משום דילפינן מדכתיב הן הקריבו, ומזה משמע דוקא להתחיל להקריב הוא דמחלל, אבל אם כבר עמד על המזבח דמקרי רק עבודה ולא הקרבה עי' מנחות (דף נ"ז א') חימצה בראשו של מזבח דמקרי לא חסר הקרבה ואף לאידך דאמרינן מחוסר הקטרה כמחוסר מעשה דוקא התם משום דהקפידא בהמנחה אבל גבי אונן החסרון הוא בהמקריב עכ"ד:

בסי' ט' במה שהעיר רב אחד אם שן מקרי גוף האדם או רק יד והארכתי שם בזה, כתב לי הגאון הנ"ל וז"ל עי' קידושין (כ"ד ב') היתה שינו נדודה והפילה אם יכול להשתמש בה כבר עבד יוצא בה לחירות ואם לאו אין עבד יוצא בה לחירות והקשה הרשב"א ז"ל דהרי אמר רב ששת היתה עינו סמוייה וחטטה עבד יוצא לחירות מ"ט מחוסר אבר הוא, וה"נ גבי שן מחוסר אבר הוא יעו"ש ונראה סברת הרשב"א דאף אם שינו נדודה עכ"ז אין סופו ליפול והוי מחוברת ולהכי הקשה אהדדי, או דאפשר לומר דאף דסופו לפול מ"מ סברת הרשב"א דאימתי אמרינן כל העומד היכא שהוא רק מחובר הוא, ולא עצם הדבר, אבל אם הוא עצם הדבר אף שסופו לפול כ"ז שלא נפל הוא עצם הדבר מקרי וכשנפל מקרי חסר אבר, אבל באמת משמע מדברי הגמרא דשן לא מקרי עצם אדם רק כ"ז שיכול לעשות מלאכתו להאדם, אבל כיון שאינו יכול לעשות מלאכתו אז לא מקרי אדם ולהכי אם הפיל אותו לא מקרי שהחסיר לו אבר, אבל עין מקרי אדם לא משום מלאכתו רק הוא בכלל אדם שנברא עמו לכן אף סמוייה אם הפילה מקרי שהחסיר לו אבר:

ומה שהעיר כתר"ה מהא דזבחים (כ"ו א') הוא בפנים וציצתו בחוץ פסול, וכן יש להעיר מהא דשבועות (י"ז ב') הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו וחוטמו בחוץ טהור ומשמע אבל אם רק שערו לחוץ מקרי כולו, ויש לחלק דגבי כהן אם קרחני הוא הוי מום וא"כ שערו בעי ג"כ לכהונה, ויש לומר טפי דהנה הא דרובו ככולו הוא רק היכי דהקפידה תורה שיהא כולו בפנים אמרינן דגם רובו מקרי כולו ובטל המיעוט לגבי הרוב, ורק היכי שמצינו שהקפידה התורה שיהא דוקא כולו ולא ליבטל המיעוט לגבי הרוב. וכן הוא בטומאת בית המנוגע דבאמת לא מצינו שהתורה אמרה בפירוש דוקא כולו רק ידעינן דאל"כ מאי נפקא מיני' בין דרך ביאה לדרך אחורנית עי' בתוס' ד"ה אפילו. א"כ דיינו שנאמר מכח ההוכחה הנ"ל שלא הקפידה רק שיהי' כולו בפנים ולא יחסר בפנים אפי' מיעוט, ולהכי אם חוטמו בחוץ חסר מהאדם החוטם ולא מקרי כולו בפנים, אבל אם לא חסר רק השער לא מקרי חסר מהאדם מבפנים דגם בלא השער מקרי כולו אדם, אבל התם בזבחים גבי כהן שנאמר בבואם שהקפידה תורה שלא יהי' מן האדם אף מקצתו בחוץ ועיקר הקפידא מה שנשאר בחוץ ולהכי גם שער מקרי מן האדם בחוץ וכעין אם ראשו ורובו בצפון כשר, ואם ראשו ורובו בפנים ומקצתו בחוץ פסול, עכ"ד הגאון ר' ליב הנ"ל שיחי':

והנה מ״ש בקדושין גבי שן עי"ש בפנ"י שכתב כעין זה, ומ"ש בזבחים (כ"ו) בהא דציצתו בחוץ ומשום דהקרחנין כבר העירותי בזה שם בקצור נמרץ וכתבתי שיש להאריך הרבה ומצאתי בס' קרן אורה ובאור שמח שהעירו מזה יעו"ש. והעירני עוד ידידי הרב הגאון ר' אלעזר ראובן מוסקין שליט"א רב בביה"מ הגדול אנשי דרום בק' טשיקגא מדברי הרא"ש בנדרים (ס"ה ב') ד"ה ושער ראשו מטלטלי הוא וז"ל בעומד ליגזז ומתניתין סתמא קתני אפי' בעומד ליגזז עכ"ד, ומוכח דשער אינו כגוף האדם ויפה העיר בזה וכבר עמדתי ג"א בזה בחי' ונשמט מדפוס:

בסי' י"ד מה שהארכתי גבי קומץ בלי מלח שהוא פסול ובשארי קרבנות הורצה ובדין מלקות למד הרמב"ם ז"ל שבכל הקרבנות לוקה משום לא תשבית ברית, ונראה לומר כך דבאמת על כל קרבנך תקריב מלח, וכן במלח תמלח וכן לא תשבית מלח קאי על כל הקרבנות ולכן לוקה על כל, והא דבשאר קרבנות הורצה בלא מלח ובמנחה פסול, אפשר לומר כך, דבשארי קרבנות הוי פעולת המלח בהקרבן דהקרבן צריך שיהי' ממולח ובלא מלח הוי פסול בהקרבן כמ"ש במלח תמלח משמע דהדין הוא בקרבן תמלח הקרבן וכיון דבלא מלח הוי פסול בהקרבן ואם עלה לא ירד, אבל גבי מנחה כתיב מעל מנחתך משמע דהמנחה צריכה להקריב עמה גם מלח כמו הלבונה על הקומץ ואם הקריב המנחה בלא מלח הוי כמו שהקטיר הקומץ בלא לבונה ואם שלא דמי ללבונה דהתם הלבונה היא המתיר ובמלח לא מצינו דמחשיב מפגל בחצי מתיר, אבל דוגמא לזה דלא הוי פסול בהמנחה רק הוי חסרון ובחסרון לא מצינו שאם עלה לא ירד, כ"כ לי הגאון הנ"ל, ומ"ש דגבי חסרון לא מצינו שאם עלה לא ירד הנה כבר העירו ע"ז בתוס' זבחים (ק"ט א') וכתבו דגם בחסר אם עלה לא ירד ורק דכתבו למ"ד בפ"ק דמנחות (דף ט' ב') דהחסרון הוא כבעל מום ניחא יעו"ש והיינו דבבע"מ ודאי אם עלה ירד. אבל נראה דחסר הוא מגוף ועצם הדבר אבל מלח הוא ענין אחר ואין בזה משום בע"מ ועי' בזבחים (ק"ח א') יעו"ש, ועי' במנחות (י"ט ב', כ' א') דתניא ברית מלח עולם הוא שתהא ברית אמורה במלח דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר נאמר כאן ברית מלח עולם הוא ונאמר להלן ברית כהונת עולם כשם שאי אפשר לקרבנות בלי כהונה כך אי אפשר לקרבנות בלא מלח, וכתב רש"י ז"ל בין לר' יהודה ובין לר' שמעון ליכא מידי אלא משמעות דורשין:

ואמנם י"ל דנ"מ בקרבן במה קטנה דלר' יהודה דנפ"ל שתהא ברית אמורה במלח, הנה גם קרבן במה קטנה בעי מלח, משא"כ לר"ש דנפ"ל כשם שאי אפשר לקרבנות בלא כהונה כך אי אפשר לקרבנות בלא מלח, לפי"ז קרבן במה קטנה לא מעכב בי' מלח, וכיון דבבמה כשר בלי מלח שוב בעזרה עכ"פ לא ירד, ואמנם דכללא הוא רק היכא דבבמה כשר לכתחלה, מש"ה בעזרה אם עלה לא ירד, משא"כ במלח דגם בבמ"ק רק בדיעבד כשר, ועי' בירושלמי יומא (פ"ד ה"ה) דבקטורת דאם לא נתן מלח חייב מיתה ומשום דמקרי קטרת חסר, ועי' בתוס' כריתות יעו"ש ודוק:

ונראה דמליחה כשרה לכתחילה בלילה דאע"פ שמליחה פסולה בזר לדעת הרמב"ם ועי' בשעה"מ ה' יו"ט (פ"ג ה"ד) ובחת"ס ח"ו סי' כ' ודוק] וכל היכא דבעי כהונה בעינן יום דוקא כדאיתא ביומא (כ"ז ב'), מ"מ כיון דמליחה הוא לצורך אברים ופדרים והקטרת או"פ כשרים לכתחילה בלילה וכמ"ש רש"י ז"ל בזבחים (ס"ח ב') יעו"ש, והיינו דאע"פ דחביבה מצוה בשעתה ודוחה שבת וכדאיתא במס' מנחות (ע"ב א') מ"מ אם לא הקטיר ביום הלא רשאי להקטיר בלילה לכתחילה, לפי"ז לא עדיפי מאברים ופדרים דהרי המליחה הוא רק הכשר ההקטרה ודוק:

לסי' י"ד, כעת הגיע לידי שו"ת בנין ציון החדשות ומצאתי (בסי' קס"ד) הקשה לו רב אחד בתוס' זבחים (דף כ"ו א') ד"ה ש"מ דם המובלע באיברים דם הוא וז"ל פי' בקונטרס ונפ"מ שחייבין כרת על אכילתו ואי אפשר לומר כן דהא קיי"ל בכריתות (דף כ"א) דדם האיברים בלאו, ונראה לפרש דאיירי הכא כו' או לענין דם חטאת שניתז על הבגד עכ"ל, וקשה דהא הטעם דדם האיברים אינו בכרת משום דאינו דה הנפש כדאיתא ברש"י כריתות שם, ואמרינן בזבחים (דף כ"ה א') ובמס' כריתות (כ"ב א') דאינו מכפר רק דם שהנפש יוצאה בו. וא"כ דם האיברים אינו מכפר ואינו ראוי להזאה, והא אמרינן בזבחים (צ"ג א') דדם חטאת שניתז על הבגד אינו טעון כיבוס אא"כ ראוי להזאה וא"כ גם לענין דם שניתז על הבגד לא נוכל לפרש אם לא שנפרש דהאי ש"מ הוא קשיא בלשון תימה וא"כ גם פי' רש"י ניחא כמ"ש הפ"מ שם וא"כ מה הקשו על פי' רש"י ע"כ קו' השואל:

והגאון המחבר ז"ל השיב לו וז"ל ואולי י"ל דכוונת התוס' עפ"י מה דאמרינן בזבחים (צ"ח ב') בעי רבא דם עולה למטה ודם חטאת למעלה מהו כו' הדר פשטה דאין טעון כיבוס, והנה אף שהגמ' הביא דין זה דוקא לענין דם עולה למטה מכ"מ הרמב"ם ז"ל ה' מעשה"ק (פ"ח) כתב כן ג"כ לענין דם חולין וטעמו ודאי כיון דחד סברא הוא דהיכי שכבר נבלע דם בבגד אי אפשר לדם חטאת להבלע ומכ"מ מדנקט אבעיתו דוקא לענין דם ולא ג"כ לענין מים ושאר משקים צ"ל דזה פשיטא ליה דטעון כבוס דדוקא היכי שכבר בלע דם ס"ל דאינו בולע עוד דם, ולפי"ז י"ל דהתוס' ה"ק דיש נפקותא לענין דם שניתז על הבגד אם בתחלה נבלע בו דם האיברים, ואח"כ ניתז עליו דם חטאת דאם מים בעלמא הוא טעון כבוס אבל אם הוא דם אינו טעון כבוס, וע"ז משיב דלמא משום שמנונית, פי' לעולם לא הוה דם אלא מים ואינו טעון כבוס דהוה דם ע"ג שמנונית והבגד עדיין לא הוי נבלע מדם אלא ממים ושמנונית עכ"ד:

ושם (בסי' קע"ה) הביא מה שח"א הקשה לו דאדרבה איפכא מסתברא דדם ע"ג דם הוי מין במינו ואינו חוצץ אבל ע"ג שאר משקים הוי מין בשאינו מינו דחוצץ ולא הוי נגיעה, והמחבר השיב לו מהא דמבואר בשבת (ק"כ) הדם והדיו כו' לחין אינן חוצצין א"כ דדם ע"ג מים לא נחשב חציצה ולכן דם ע"ג שאר משקים חשיב נגיעה דחציצה לא שייך בהם יותר מבדם ומדלא בעי רבא רק בדם ע"ג דם ע"כ היינו טעמא דדוקא דם ע"ג דם שייך ששבע מלבלוע משא"כ בשאר משקים עכ"ד:

ולענ"ד כל דבריו בזה אינם נכונים דאין סברא כלל לומר דהדין ישנה המציאות דאם עפי"ד הוא מים אז אינו חוצץ ואם הוא דם חוצץ. ועוד לפי מה שבארתי דבעינן נגיעה ממש דאע"פ דמין במינו אינו חוצץ מ"מ עכ"פ נגיעה אין כאן ולפי"ז אין נפ"מ בין דם למים, ועי' במנחות (דף י' א') לענין שמן ע"ג דם דס"ד דהוי חציצה והיינו דשם ג"כ בעינן דוקא על בהן יעו"ש ודוק כי קצרתי:

בסי' כ"ג כתבתי להעיר לפי שיטת התוס' בנדה (נ"ה א') נימא דדם עגלה ערופה יהא מותר בהנאה, נשמט מדפוס דלכאורה יש לה"ר דדם עגלה ערופה מותר בהנאה מהא דאיתא במתניתין בנגעים (פי"ד מ"ה) מתה המשתלחת ישפך הדם, ואי ס"ד דדם עגלה ערופה אסור בהנאה א"כ גם דם צפורי מצורע אסור בהנאה דצפ"מ יליף איסור הנאה מע"ע ולפי"ז אמאי קתני ישפך הדם הא כיון דאסור בהנאה הוא בעינן קבורה ואיך קתני ישפך הדם ומוכח לכאורה דדם ע"ע מותר בהנאה וממילא גם דם צפ"מ מותר בהנאה ולהכי א"צ קבורה, והנה איזה רבנים דחו זאת והשיבו דהשפיכה הוא עצמה קבורה [ומחבר אחד כבר הדפיס כן בספרו לדחות ראייתי] ומלבד דלענין כסוי הדם קיי"ל דכ"ז שרישומו ניכר צריך כסוי והכ"נ לענין קבורה אי בעינן קבורה הלא בעינן שלא יהא רישומו ניכר וצריך קבורה בקרקע דוקא, ועי' בזה בחולין (דף ל"ה ב'. ל"ו א') וכעת מצאתי בתשו' מבי"ט ח"ב (סי' קצ"ח) שכתב לענין משקין של תרומה טמאה דתנן את שדרכו ליקבר יקבר דהיינו משקין של תרומה טמאה דאין ראוין לשרפה דנקברין וזאת השפיכה שאנו שופכין אינה קבורה יעו"ש, דמשמע מלשונו דשפיכה אין זה קבורה, ואע"פ דבפשטות הדברים משמע דרק גבי תרומה טמאה קאמר דאין זה קבורה ומטעם בזיון מ"מ המעיין יראה שפיר דכוונתו דכל דבעינן קבורה לא סגי בשפיכה יעו"ש ודוק:

בסי' כ"ה כתבתי דהיכא דדיעבד הוא כשר ל"ש בו' דחוי, וידעתי מה דאיתא בזבחים (ע"ג ב') אמר רבא השתא דאמר רבנן לא נקריב אי אקריב לא מרצי, אמנם כבר הרבו להקשות ולהאריך בזה מהא דמנחות (כ"ג א') ומזבחים (ע"ח) עי' טור"א ראה"ש (כ"ח) באבני שהם ודוק ואכ"מ:

בסי' כ"ח כתבתי לפרש הא דכתב הרמב"ם ז"ל בה' עבודת יוה"כ (פ"ה הכ"ו) הקטיר מן הקטרת של קדש הקדשים כזית בהיכל חייב מיתה דהוא מטעם קטורת זרה וכן מצאתי להגאון קרן אורה, והכוונה דזה הוי כמו חסר אחת מכל סממניה דחייב מיתה וביאר הרמב"ם ז"ל בה' כלי המקדש (פ"ב ה"ה) מטעם שנעשית קטורת זרה יעו"ש, ואע"פ דבקטורת זרה אין בה כ"א לאו מ"מ קטורת זרה שכזו שחסר אחת מכל סממניה חייב מיתה והכ"נ כן ודוק:

בסי' ל"ד אות ח' כתבתי דבכלי חרס טמא שנעשה בו שנוי מעשה או שנוי השם נטהר מטומאתו, עי' כלים (פ"ב מ"ג) והטפי כתב הרע"ב וז"ל הוא כלי חרס שיש לו בית קבול ומקבל טומאה דהכי מוכח לקמן באידך פרקין והאי דטהור הכא משום דהתקינו לענבים ועשה בו שינוי מוכח דלכסות ענבים קא בעי לי' יעו"ש והוא כמ"ש:

שם באות י"ג כתבתי בענין החקירה אם מת ע"ג מת מקרי קבורה והבאתי מד' תשו' הגאונים (סי' רמ"ח) המובא בתשו' שבות יעקב ח"א (סי' י"ג) דאשה שמתה על המשבר והולד מפרכס במעיה לא קרעינן לכריסה לאפוקי את הולד, אלא משהינן לה ומחתינן אבנא על כריסה עד דימות הולד וקברינן לה עכ"ד, ומשמע דאפי' ודאי ידעינן דכלו לו חדשיו לא קרעינן לכריסה לאפוקי את הולד וזה מקרי קבורה, הרי משמע מזה דמת ע"ג מת מקרי קבורה, ואע"פ דדברי תשו' הגאונים המה נגד גמ' מפורשת בערכין (דף ז') ויעו"ש בשבו"י מ"ש בזה מ"מ לא מטעם זה דחה דבריהם והארכתי שמה מד' הגמ' נזיר (נ"א א') יעו"ש, והנה כעת הגיע לידי ספר אבני נזר חיו"ד וראיתי שם (בסי' תע"ב) כתב ע"ד מה שנהגו להוציא את הולד לאחר מיתה מהיולדות שהטעם הוא כיון דמצות קבורה הוא בעפר דוקא כדאיתא בסנהדרין (מ"ז) מדכתיב כי קבור תקברנו, ואם שמוהו בארון והלינו עובר עליו וכיון דגם הנפלים מחויבים לקבור אותם, וע"כ אין מקיים מצות קבורה דאמו חוצץ בין הולד לקרקע יעו"ש, ות"ל ב"ה כי בעיקר הדבר כוונתי לדעת הגאון ז"ל, ואמנם לא הביא ד' תשו' הגאונים ויתר הדברים שכתבנו שם, ודברינו בעזה"י נכונים:

$$ציור בספר%%

תוכן העניינים

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה