אור ברסלב
מקוה טהרה (קויפמן) סתירת איסור ה'

מקוה טהרה (קויפמן)· רבי חיים משולם הכהן קויפמן

סתירת איסור ה'

סתירת איסור ד'

כתבתי אחרי כי שופכים לתוכה שאובין ורבו נוטפין על הזוחלין ולאו מים חיים נינהו א"כ יש לחוש איפוא לדעת רבינו הלוי והגאונים ז"ל דזבה בעי מים חיים, והנני להעתיק מה שכתבתי בענין זה בספרי נס לשושנים וזה לשוני שם:

בענין טבילת זבה אם יש מקום להחמיר שצריכה לטבול דוקא במים חיים, הנה בבכורות [נ"ה ע"ב] בהא דאבוה דשמואל עביד להו לבנתיה מקוה ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי, מקוה ביומי ניסן סבר לה כרב דאמר רב אמי אמר רב מיטרא במערבא סהדא רבה פרת שמא ירבו נוטפין על הזוחלין והוו להו מי גשמים רובא, כתב רש"י ז"ל עביד להו מקוה ביומי ניסן מקוה מים חיים נובעים בבית ולא היה מניחן לטבול בנהרות שבימות הגשמים ירדו גשמים הרבה וחייש שמא ירבו מים שנוטפים מעבים לתוך הנהר שהם זוחלין דלא חזי להן משום דהו"ל ספק זבות ובזב כתיב מים חיים, לישנא אחרינא על הזוחלין על אותן שנפלו מן העבים לקרקע ומן הקרקע זחלו וקילחו לתוך הנהר כו', וכן בסנהדרין דפ"ז ע"א] כתב רש"י ז"ל בד"ה הלכות אחד עשר דאם ראתה שלשה ימים רצופים הוי זיבה לקרבן ולטבילת מים חיים, אך בשבת [ס"ה ע"ב] כתב רש"י ז"ל בהא דשמא ירבו הנוטפין על הזוחלין, ביומי ניסן שנהרות גדולים ממי הגשמים של ימי החורף והפשרת שלגים חייש שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין שניתוספו בנהר מי הגשמים על הזוחלין החיים ובטלו הזוחלין החיים בנוטפין ואין תורת מעיין עליהם לטהר בזוחלין אלא באשבורן, ועביד להו מקואות דקוו וקיימו, ואני קבלתי מרבינו הלוי משום דספק זיבות נינהו וזבה טעונה מים חיים ואי אפשר להעמיד שמועתו משום דאמרינן בתוספתא דמגילה פ"א וזבים פ"ג] חומר בזב מבזבה שהזב טעון מים חיים וזבה אינה טעונה מים חיים, וחזרתי ובדקתי לפרשה וכן נראה בעיני כמו שפירשתי עכ"ל [ובסתירת דברי רש"י ז"ל עמד בשאילת יעב"ץ פ"ח ובחדושי הרש"ש ז"ל ובחשק שלמה בסנהדרין שם] ובתוס' שם כתבו וזה לשונם ויש מפרשים שלא היה רוצה להטבילן בהן משום דהו"ל ספק זבות וזב וזבה טעונה מים חיים ולא נהירא חדא דמ"ט עביד להו מקואות והא בעינן מים חיים [אך רש"י ז"ל בבכורות כתב דעביד להי מים חיים נובעים בבית] ועוד בתוספתא קאמר חומר בזב מבזבה דזבה אינה טעונה מים חיים עכ"ל:

ובאשכול הלכות מקואות כתב וז"ל הנדה והזבה טובלת במקוה ואינת טעונה מים חיים דלא כתיב אלא בזב, ובתשובה לרב נטרונאי שאלתם נדה שטבלה בים, כך ראינו, נדה דאורייתא עולה לה טבילה בים מפני שהוא כמקוה, ומקוה טובלים בו כל חייבי טבילות, נדה יולדת מצורעים וטמאים בנבילה ושרץ ובעלי קריין, חוץ מזב שנאמר בו ורחץ בשרו במים חיים, ועכשיו כל נדות ישראל ספקי זבות נינהו, ואין עולה להם טבילה במקוה אלא צריכות מים חיים שכך שנינו כל הימים כמקוה [מקואות פ"ה] ר' יוסי אומר כל הימים מטהר בזוחלין ופסולים לזבים ולמצורעים ולקדש בהם מי חטאת כו' וה"פ לנדה שהיא ספק זיבה, ואנן לא חזינן לרבואתא דאשגחו [בתשובה זו, דזבה לא בעיא מים חיים. נחל אשכול] עכ"ל:

ובספר המנהיג הלכות נדה [סימן קי"ט] כתב וז"ל ומצאתי בתשו' הגאונים בכמה מקומות נדה שטבלה במקוה לא עלתה לה טבילה בזמן הזה דכולהו נשי ספק זיבות שוינהו רבנן מתקנת ר' זירא ואילך דאר"ז בנות ישראל החמירו על עצמן כו' וכל הימים כמקוה, אבל לנדה דאורייתא עלתה לה טבילה במקוה, אבל לא הזב, דתנן רי"א כל הימים מטהר בזוחלין ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש בהם מי חטאת דכתיב בי' בזב ורחץ את בשרו במים חיים וטהר ע"כ. ואני הכותב אומר כי זאת התשובה היא הטעת רוב בני אדם בספרד בכמה מקומות שאין נשותיהן חפיצות לטבול כי אם במעיין ונמצא חומר שלהן קולא יתירה שטובלת במרחצאות ונזקקות לבעליהן על כי אינן יכולות לסבול קרירות הנהר, ורחיצתן באלף מרחצאות לא תטהרתן מטומאתן עד שתטבלו במעיין או במקוה ובועלין נדה ושניהן בהכרת, והתשובה משובשת מאד ואינה צריכה לפנים דאמר בתו"כ (צו בתוספתא] אין בין זב לזב וכו' ואין הזבה טעונה מים חיים, ויעידו לנו המקראות דבזב כתיב מים חיים כדאמרן ואלו בזבה כתיב וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר מכל מידי דאיקרי טהרה דכתיב אך מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור לכל הטומאות כדאמרינן לעיל וכן כתב רבינו האלפסי במסכת שבועות והביא הברייתא דת"כ וכן עיקר. אבן הירחי. וכן המנהג בכל גבול ישראל בספרד ובצרפת ובפורבינציא ברוב המקומות שטובלת במקוה שאין להם מעיין עכ"ל, ובמשנה למלך ריש ה' מקואות כתב על מ"ש הרמב"ם ז"ל דזבה אינה צריכה מים חיים, ומכאן אתה למד כי מה שכתב בתשובת הגאונים [סימן ר"ו] דנדה שטבלה בים לא עלתה לה טבילה מפני שהוא כמקוה שאינו מים חיים שבוש הוא עכ"ל. ובב"ח ריש הלכות נדה כתב דרב פלטוי גאון כתב דזבה צריכה מים חיים:

קשה לי מה שכתבו בתשובות הגאונים הנ"ל דנדה שטבלה במקוה לא עלתה לה טבילה דכולהו נשי ספק זיבות נינהו וכדאמר ר' זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבת עליו שבעה נקיים, וקשה דאי זבה בעיא מים חיים אמאי לא קאמר ר״ז דבנות ישראל החמירו דיושבת ז' נקיים וטובלת במים חיים ומ"ש דנקט רק הא דשבעה נקיים ועיין לקמן מ"ש בזה בס"ד:

ובראב"ן ז"ל [סי' כ"ה] כתב וז"ל ועל אמת המים שמקלחת בעיר דרך צינורות ששאלת שטובלות נשים בה אם לאו וכו' ואם נוהגות כן מקודם לא תפרוש אותן כי פסול שאובין אינה אלא מדרבנן כדאמר בהמוכר את הבית, וגם מים חיים לנשים אינה אלא חומר שנהיגו כן, שאפילו זבה גמורה אינה טעונה מים חיים דתנן [דתניא] חומר בזב מבזבה דזב טעון מים חיים ואין זבה טעונה מים חיים עכ"ל וכן כתב [בסימן שכ"ו] עש"ה:

והרמב"ן ז"ל כתב בשבת [י"ג ע"ב] וזה לשונו אבל נראה לי שטבילה לנדה ולזבה מפורשת היא מה"ת בזב כתיב איש כי יהיה זב וכו' ורחץ בשרו במים חיים וטהר וכו' וכתיב וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר בטהרה האמורה לענין הזב למעלה וזהו נמי פשוטו של מקרא ומה שאמרו שאין הזבה צריכה מים חיים אפשר שראו ריבוי בכתוב מן ואחר תטהר או ממקום אחר עכ"ל, וכן כתב שם החדושי הרשב"א ז"ל. ובחומש כתב הרמב"ן ז"ל בפרשת מצורע וזה לשונו ועל דרך הפשט שתהיה צריכה רחיצה במים חיים כזב אבל רבותינו הקילו בטהרות הזבה שתטהר כדרך שאר הנטהרים מטומאתם במי מקוה והטעם להם מפני שלא היה צריך להזכיר כלל ואחר תטהר שבכלל האיש הוא, שלא בא הכתוב אלא להזכיר החילוק שבין הזכר לנקיבה שיהיה זיבה בדם, ולחלק בין עת נדתה בלא עתה, ולפיכך ספרו שבא הכתוב לרבות לה טהרה לומר ואחר תטהר כנטהרים בתורה גם בלא מים חיים עכ"ל:

וקשה לי מהא דאיתא בנדה ס"ז ע"ב] דתניא אחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקה ביניהן ר' שמעון אומר אחר תטהר אחר מעשה תטהר [כיון שספרה מקצת היום של שביעי תטהר ע"י טבילה. רש"י] אבל אסרו חכמים לעשות כן שמא תבוא לידי ספק ע"כ, הרי דצריך הקרא ואחר תטהר לרבנן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ולר"ש שתטהר אחר הטבילה ביום השביעי ואיך כתב הרמב"ן ז"ל דהקרא ואחר תטהר מיותר ואתא לרבות שתטהר גם בלא מים חיים. והר"ן ז"ל כתב בפ"ב דשבועות וזה לשונו שהזב טעון ביאת מים חיים דכתיב ורחץ בשרו במים חיים וטהר אבל בזבה לא כתיב אלא וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר כלומר בטבילת מים ובנין אב לכל הטמאים ורחצו במים דכתיב בש"ז ואין כתיב באחד מהם במים חיים אלא בזוב ומצורע עכ"ל, למד לה כיון דלא כתיב ואחר תטהר במים חיים למדין מבנין אב דכל הטמאים לא בעי מים חיים ולא מגופא דקרא ואחר תטהר אבל להרמב"ן ז"ל דכתב דהקרא ואחר תטהר מיותר ואתא לרבות דלא בעי מים חיים קשה הרי צריך הקרא להא דרבנן ור"ש:

ובאור זרוע ה' נדה [סי' שנ"ט] כתב וז"ל ראיתי כתב בה"ג טבילת נדה דרבנן היא ונ"ב שהוא טעות סופר וכו' ותו שבאותו ה"ג כתב בסמוך ומנ"ל דבעיא נדה טבילה דאקשה רחמנא לזבה מה זבה בעיא טבילה אף נדה בעיא טבילה, מיהא על זה נמי קשה דתניא בת"כ וספרה לה לעצמה שבעת ימים יכול בין סמוכין בין מפוזרין ות"ל ואחר תטהר אחר אחר לכולן רש"א אחר תטהר אחר המעשה תטהר כיון שטבלה טהורה להתעסק בטהרות אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שלא תבוא לידי ספיקא, מעתה הניחא לר"ש אלא לת"ק טבילה לזבא גופא מנ"ל ודלמא מלשון תטהר אתיא ליה עכ"ל. אך בריטב"א ז"ל נדה [ס"ז ע"ב] כתב בפלוגתא דרבנן ור"ש דלאו למימרא דר"ש פליג אדרבנן דדרשי אחר אחר לכולן דהא ליכא מאן דפליג אלא ממילא שמעינן לה ורבנן נמי כ"ש דאית להו דרשה דר"ש דלרבנן משרי שרא ולא גזרו ואם אפשר לעשות כן פליגי עכ"ל:

וביראים [סימן קצ"ב] כתב וז"ל ומנין לנו טבילה לנדה ראיתי בה"ג משום דאקשה רחמנא לזבה דכתיב כל ימי זוב טומאתה תהיה טמאה ולזבה מנין לר"ש למדנו בסוף נדה מן המקרא ואחר תטהר אחר מעשה תטהר פירוש אחר טבילה, מאחר שהמעשה סתום יש לנו להעמיד בדבר שראינו שתלה הכתוב הטהרה במקום אחר והיינו טבילה. לרבנן דפליגי עליה דר"ש לא למדנו, דדרשי מאחר תטהר אחר אחר לכולם שלא תהיה טומאה מפסקת ביניהן, ואי משום דאיתקש זבה לזב דכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה [וכמ"ש בב"ק כ"ד ע"א] ובזב כתיב ורחץ בשרו במים חיים וטהר, א"כ היה לנו להצריך מים חיים לזבה כמו כן, ותניא בתוספתא דמסכת זבין הזב טעון ביאת מים חיים ואין הזבה טעונה ביאת מים חיים, ונראה שהטבילה לרבנן נפקא להו מדאמרינן בסוף מסכת ע"ז [ע"ה ע"ב] אך במי נדה יתחטא מים שהנדה טובלת בהן עכ"ל:

וביראים החדש עם פירוש הנחמד תועפת ראם בהסכמת הגאון ר' שלמה הכהן מווילנא מ"ס חשק שלמה כתב לפי מה שכתב היראים דלר"ש נפקא לן טבילה לזבה מקרא דאחר תטהר, א"כ לר"ש אינו מוכח דבעי מים חיים, אך לרבנן דאחר תטהר אתא לדרשא אחרינא וטבילה לזבה נפקא לן מדאיתקש לזב. י"ל באמת דבעיא מים חיים כמו בזב, ומתורץ לפ"ז הא דהקשה רש"י ז"ל על רבינו הלוי דאבוהו דשמואל דעבוד להו לבנתיה מקואות ביומי ניסן משום דזבה בעיא מים חיים מתוספתא דזבה לא בעיא מים חיים די"ל דהתוספתא אתיא כר"ש, אבל אנן קיי"ל כרבנן דאחר תטהר אתא לדרשא אחריתא וטבילת זבה נפקא לן מזב ובעיא מים חיים עש"ה:

ובזה יש לומר, דהנה אמרתי מעצמי וראיתי שכתב כן בשאילות יעב"ץ הנ"ל והובא בחת"ס חיו"ד סימן קצ"ד) דיש להביא ראיה לשיטת רבינו הלוי ז"ל דזבה בעיא מים חיים ממשנה דמקואות פ"ה מ"ה הזוחלין כמעיין והנוטפין כמקוה העיד ר' צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהם כשרים, ונוטפין שעשאן זוחלין סומך אפילו מקל אפילו קנה אפילו זב וזבה יורד וטובל דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר כל דבר שהיא מקבל טומאה אין מזחולין בו. ופירוש הרמב"ם ז"ל דאיירי לענין מים חיים שעושה מנוטפין זוחלין ע"י קנה או מקל והוי' מים חיים דאפילו זב וזבה יורדין וטובלין בו, וכתב הרמב"ם ז"ל וזה לשונו ואמרו אפילו זבה אין כוונתו שהזבה תצטרך ביאת מים חיים ואמנם כוונתו היא שהיא טבילה שלימה וזכר הזבה מפני הזב, וכבר התבאר בריש מגילה שהזבה לא תצטרך מים חיים אלא מי מקוה יספיקו אליה, ואולם השמעינו ר' יהודה שלא לכוונת טומאה וטהרה לבד נשים זה ההכשר אלא אפילו לענין איסור לפי שהזבה אשר היא ערוה שתיכף שתטהר תטבול בו ותהיה מותרת לבעלה עכ"ל. וזה דוחק גדול שנקט זבה אגב זב, ושפיר יש לומר דהיה לרבינו הלוי מ"ל הוכחה ממשנה זו דגם זבה צריכה מים חיים, והתוספתא חולק על המשנה עש"ה:

אך לפי הנ"ל א"ש דהרי רבנן דר"ש דדרשי ואחר תטהר אחר אחר לכולן היא ר"י, דהאי פלוגתא דר"ש ורבנן היא ברייתא בתורת כהנים כמו שהבאתי לעיל, וסתם ת"כ ר"י היא, ולדידיה ע"כ נפקא לן טבילת זבה מדאיתקשה לזב, ובעיא מים חיים, ושפיר קאמר ר' יהודה אפילו זב וזבה יורדת וטובלת דלדידי' זבה בעיא מים חיים, ור' יהודה לשיטתיה:

ובזה י"ל בהא דאיתא בתו"כ פרשת מצורע גבי זב ורחץ בשרו במים חיים הזב טעון ביאת מים חיים ואין מצורע טעון ביאת מים חיים, והלא דין הוא ומה אם הזב שאין טעון הזיית מים חיים טעון ביאת מים חיים, מצורע שטעון הזיית מים חיים אינו דין שטעון ביאת מים חיים, ת"ל ורחץ בשרו במים חיים, הזב טעון ביאת מים חיים ואין המצורע טעון ביאת מים חיים, וקשה מנ"ל דבשרו ממעט מצורע דילמא ממעט זבה דס"ד דאיתקשה לזב וטעונה ביאת מים חיים, ולפ"ז י"ל דבאמת ס"ל לר"י דזבה צריכה ביאת מים חיים מהקישא דזב וזבה, וממעט רק מצורע דאתא מק"ו, דהקישא עדיפא מק"ו, וגבי מצורע דרש ג"כ בת"כ ורחץ במים במי מקוה והלא דין היא מה זב וכו', וצ"ל למ"ל תרי מעוטין ועיין בקרבן אהרן:

או י"ל דמש"ה קאמר ר"י דאפילו זב וזבה יורד וטובל דס"ל דזבה בעיא מים חיים לפמ"ש הרמב"ן ז"ל דבאמת לפי הפשט בעיא מים חיים דילפינן מזב ורק דגבי נדה כתיב במי נדה יתחטא ולא הוזכר מים חיים, וילפינן זבה מנדה דאיתקשה זבה לנדה דכתיב כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה, והנה בסוכה ל"א ע"א] איתא תנא לולב] יבש פסול ור' יהודה מכשיר אמר רבא מחלוקת בלולב, דרבנן סברי מקשינן לולב לאתרוג. ור"י סבר לא מקשינן לולב לאתרוג אבל באתרוג דברי הכל הדר בעינן, וכתב רש"י ז"ל דר"י סבר לא מקשינן לולב לאחרוג דלא הקשו ללמוד זה מזה ולא ניתן לדרוש מעצמו כל י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן אלא ק"ו ע"כ, והתוס' הקשו על רש"י ז"ל וכתבו דכל י"ג מדות נתנו לדרוש מעצמם חוץ מג"ש ע"ש, והמשנה למלך ה' קרבן פסח [פ"ב הי"ג] כתב דאף רש"י ז"ל לא כתב כן רק אליבא דר"י, דר"י הוא דס"ל די"ג מדות לא ניתנו לדרוש מעצמן רק ק"ו, אבל רש"י מודה לרבנן כל י"ג מדות ניתנו לדרוש מעצמן חוץ מגז"ש ע"ש, ולפ"ז יש לומר דלרבנן זבה לא בעיא מים חיים משום דילפינן מהקישא דנדה, אבל לר' יהודה לא ילפינן מהקישא דנדה דלא ניתנו לדרוש מעצמן. ולפי הפשט זבה בעיא מים חיים וכמ"ש הרמב"ן ומש"ה ס"ל לר"י דזבה בעיא מים חיים, ור' יהודה לשיטתיה:

או י"ל דהנה קשה לי בהא שכתב היראים דהיה אפשר לומר דילפינן טבילה בזבה מזב דאיתקש זבה לזב כדכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה, אך דקשה על זה דא"כ יהיה טעונה מים חיים כמו זב ומש"ה כתב דילפינן זבה מנדה דאיתקשה לה דכתיב כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה, ונדה ידעינן דבעיא טבילה דכתיב אך במי נדה יתחטא וכו', וקשה הרי קיי"ל דכל היכי דאיכא לאקשויי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן, וא"כ הכא דאפשר להקיש זבה לזב ואפשר להקיש זבה לנדה אמאי מקשינן לנדה והו"ל לאקשויי לזב לחומרא דהבעיא מים חיים, אך י"ל דבפסחים כ"ז ע"ב] יליף ר' יהודה דאין ביעור חמץ אלא שריפה מק"ו מנותר שאינו בבל יראה טעון שריפה א"ל כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין, לא מצא עצים לשורפו יהא יושב בטל והתורה אמרה תשביתו שאור מבתיכם בכל דבר שאתה יכול להשביתו וכן הוא בסוכה (ל"ו ט"ב] בסוכות תשבו בסוכה של כל דבר דר"מ, ר' יהודה אומר אין סוכה נוהגה אלא בד' מינים בלבד, והדין נותן מה לולב שאיני נוהג בלילות כבימים אינו נוהג אלא בד' מינים, סוכה שנוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא אלא בארבע מינים, א"ל כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין, לא מצא ד' מינים יהא יושב ובטל, והתורה אמרה בסוכות תשבו בסוכה של כל דבר, וכתבו התוס' דקיי"ל כרבנן דר"י, ולפ"ז לרבנן י"ל דאין זה חומרא מה דזבה צריכה מים חיים דהרי הוי סופו להקל דאם לא תמצא מים חיים לא תטבול כלל, אמנם לר"י דלמד בק"ו אף דסופו להקל, ע"כ דס"ל דאין אנו דנין אם לא ימצא אח"כ, וחשיב ליה חומרא, ומש"ה שפיר ס"ל לר' יהודה דזבה צריכה מים חיים, דלחומרא מקשינן זבה לזב ולא לנדה, ור' יהודה לשיטתיה:

והנה בתוס' שבת קל"ו ע"ב] הקשו בהא דבכורות [מ"ב ע"א] הזכר ולא נקבה [שאינה קדוש בעולה] כשהוא אומר למטה זכר שאין ת"ל להוציא טומטום ואנדרוגינוס, ואמאי איצטריך קרא למעט טומטום ואנדרוגינוס שאינם קדושים לעולה תפ"ל משום דילפינן מערכין לא מרא דהיינו חומרא דאין קדושה חלה עליהן דצריך להביא קרבן אחר, ובדוחק אומר ר"י דאדרבא היא קולא, שאם לא מצא אלא אנדרוגינוס יהא יושב ובטל, כעין שמצינו גבי סוכה דתניא רי"א אין סוכת נוהגת כו', אך כתבו דהא לקרבן אנדרוגינוס לא דמיא שפיר לההיא דסוכה, דשם אם לא ימצא ארבעה מינים כל ימי סוכה נמצא המצוה עוברת וא"א לעשותה עוד אפילו אם ימצא אח"כ, אבל גבי קרבן אם אינו מוציא עכשיו אלא אנדרוגינוס אח"ז ימצא, הלכך תחילתו וסופו להחמיר הוא ולא שייך התם יושב ובטל עכ"ל, וא"כ גם הכא אם לא תמצא כעת מים חיים תמצא אח"כ וסופו להחמיר הוא, אך י"ל דתליא בזה אי טבילה בזמנו מצוה, דאי טבילה בזמנו מצוה י"ל דהו"ל סופו להקל דאם לא תמצא מים חיים הרי לא תטבול בזמנה, משא"כ למ"ד טבילה בזמנו לאו מצוה, שוב י"ל דלאו סופה להקל דאם לא תמצא עכשיו תטבול לאחר זמן, וי"ל אליבא דרבינו הלוי ז"ל דאבוה דשמואל ס"ל טבילה בזמנה לאו מצוה וס"ל מהקישא דזבה לזב דצריכה מים חיים [ועי' בס' המצות [מצוה ק"ט] ועי' בידי אליהו בחידושים בסוף הספר דף ס"ז ע"ג] ודוק:]

ובירושלמי שקלים [פ"ו ה"ב] איתא כתיב ביום ההוא יהי' מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה, ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מבית דוד ועד יושבי ירושלים כשרים לנדה ולחטאת מכאן ואילך מי תערובות הן כשרים לנדה ופסולים למי חטאת קשיא ליה אטו לשאר ישראל אינן כשרים הלכך קאמר מה שהמקור הולך מבית דוד ועד יושבי ירושלים היא דכשר לאפר פרה ולטבול בהן נדות אבל משם ואילך פסול למי חטאת דמי תערובות הן ממי גשמים ולחטאת בעינן מים חיים. קה"ע] א"ר אלעזר מבית דוד ועד יושבי יושבי ירושלים כשרים לנדה ולחטאת מכאן ואילך מי קטפרוסות הן פסולים לנדה ולחטאת [מי קטפרוס הרי משופע שמדרונו מחודד הרבה והעבירו המים דרך דף הנתון במדרון ופסולים גם לנדה לטבול בהן, א"נ לנדה היינו זבה. קה"ע] ובגליון הש"ס שם הקשה על זה דהרי זבה אין צריכה מים חיים ע"ש:

ובב"ח כתב וזה לשונו וכתב רש"י ואני קבלתי מרבינו הלוי משום דספק זבות נינהו וזבה בעיא מים חיים וכו', ואין ספק שהרב הלוי לא הורה כן מדעתו וכדמשמע לישנא דרש"י שכתב ואני קבלתי מרבינו הלוי כו', גם רב פלטוי גאון כתב כדברי רבינו הלוי, ונראה דס"ל לרבוותא דמהך עובדא דאבוהו דשמואל שמעינן דאע"ג דמדאוריית' אין זבה טעונה מים חיים מ"מ בדרבנן טעונה מים חיים כמו זב וכו', ולפמ"ש ליכא קושיא על רבינו הלוי מהא דתוספתא דפשיטא דד"ת זבה לא בעיא מים חיים, ואפשר דמפי שמועה זו נהגו בכל הקהלות שיכינו לנשים מקוה מים חיים נובעים לטבול בהם, אכן כל הנביאים פה אחד דליתא להך שמועה דרבינו הלוי וזבה אינה טעונה מים חיים כלל אפילו מדרבנן והכי נקטינן עכ"ל ובחת"ס יו"ד ר"ב] כתב ג"כ די"ל דמדרבנן זבה בעיא מים חיים. ומתרץ בזה דאבוה דשמואל עביד לבנתיה מקואות ולא עביד לאשתו, ה"ט דסתם נשים טובלת לבעליהן ולא מיחלף בזה דטביל לטהרות בלחוד ואע"ג דממילא עסקי בטהרות מ"מ לא מיחלף דבימיו כבר בטלו רוב עושי טהרות ולא הוי שכיח כולי האי, והיה רוב נשים טובלת רק לבעליהן, משא"כ בנתיה פנויות היו והיה ניכר טבילתן לטהרות ומיחלף בזב זכר והוצרך מים חיים עכ"ל:

ומה שהקשה החת"ס אמאי עביד לבנתיה ולא לאשתו הנה הרגיש בזה הראב"ן ז"ל [בסימן שכ"ז] וכתב וזה לשונו ונראה לי דהא דאמור עביד לבנתיה ולא אמר עביד לדביתהו, משום דאיהו לא היה יושב על פרת ובמקומו היה מקואות אבל בנותיו היו יושבות על פרת ולא היה במקומן מקואות והורה להן שלא לטבול בפרת ביומי ניסן עכ"ל:

ולפי הנ"ל דרק מדרבנן זבה בעיא מים חיים לשיטת רבינו הלוי ז"ל, יש לתרץ מה דקשה לכאורה לשיטת רבינו הלוי ז"ל דקאמר שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין, שהרי הראב"ד ז"ל בבעלי הנפש הקשה דלמה קאמר שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין ומשמע מחצה נוטפין ומחצה זוחלין כשרים, והרי במקואות [פ"ה מ"ה] איתא העיד ר' צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהן כשרים משמע דוקא אם הזוחלין רבו על הנוטפין כשרים אבל מחצה נוטפין ומחצה זוחלין פסולין, ותירץ דהא דר' צדוק דבעיא רובא בזוחלין דוקא לענין מים חיים לזבין ולמצורעין ולקדש בהן מי חטאת, אבל לענין אשבורן אפילו מחצה על מחצה טובלין ומטבילין דתנן למעלה מהן מים מוכין שמטהרין בזוחלין ולמעלה מהן מים חיים שהן טבילה לזבין והזייה למצורעין ולקדש בהם מי חטאת אלמא שאני קידוש מי חטאת משאר מילי עכ"ל. וא"כ כל זה לפי' רש"י ז"ל דעביד להו מקואות משום דאין מי גשמים מטהר בזוחלין משו"ה שפיר הוצרך לומר שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין הא מחצה על מחצה כשרים, אבל לשיטת הרבינו הלוי ז"ל דעבוד להו מקואות מים חיים משום דזבה בעיא מים חיים. א"כ למ"ל שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין הא לענין מים חיים אפילו מחצה נוטפין ומחצה זוחלין ג"כ פסולין. ולפ"ז ניחא כיון דזבה בעיא מים חיים רק מדרבנן שוב מחצה נוטפין ומחצה זוחלין כשרים דהו"ל ספיקא דרבנן, והראב"ד ז"ל לא כתב רק דפסולין לזב דבעי מים חיים מה"ת, והוצרך הש"ס שפיר לומר דוקא שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין דאז הוי פסולין ודאי אף מדרבנן וא"ש:

אמנם בלא"ה לא קשה אף אם נאמר דזבה צריכה מים חיים מה"ת שהרי הר"י הלוי ז"ל כתב דעשה לבנתיה מקואות משום דספק זיבות נינהו וא"כ במחצה נוטפין ומחצה זוחלין הו"ל ספק ספיקא, דלמא לאו זיבות נינהו ודלמא זוחלין רבו, ומשו"ה הוצרך לומר שמא ירבו נוטפין על הזוחלין שיהי' לנו ודאי דהנוטפין רבו, וחוץ מזה הרי עוד תירץ הראב"ד ז"ל שם דשמא ירבו הנוטפין לאו דוקא וגם במחצה על מחצה פסול והרמב"ן ז"ל ס"ל באמת דמחצה על מחצה כשר:

ויש להקשות להב"ח ז"ל דרק מדרבנן זבה בעיא מים חיים והרי הכא הו"ל רק ספק זבות וא"כ הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא, וי"ל דהו"ל ספק חסרון ידיעה:

ובישועות יעקב ריש ה' מקואות הקשה על הב"ח, שהרי המהרי"ק ז"ל הוכיח דפסול זוחלין הוי מה"ת מהא דאבוה דשמואל חייש לספיקא שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין ואי הוי מדרבנן לא הי' חייש לספיקא דס' דרבנן לקולא, ולהב"ח דהא דזבה בעיא מים חיים הוי רק דרבנן א"כ אמאי חייש לספיקא דשמא ירבו הנוטפין על הזוחלין הרי הו"ל ספק דרבנן עש"ה:

ונראה לתרץ דהנה עוד הקשה הישועות יעקב אמאי באמת ניידי רבותיו של רש"י ז"ל לפרש כפירוש רש"י ז"ל דשמא ירבו הנוטפין על הזוחלין והו"ל מי גשמים ומי גשמים אינו מטהר בזוחלין, אמנם י"ל דס"ל דהא דמי גשמים פסולין בזוחלין הוי רק מדרבנן וכמ"ש הבית יוסף דהכי ס"ל להמרדכי ע"ש ובחת"ס [סי' ר"ב] דהכי ס"ל למהר"ם ז"ל עש"ה וא"כ אין לחוש מספיקא שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין:

והנה האחרונים כתבו דאע"ג דספק דרבנן לקולא מ"מ בתרי ספיקי להחמיר אף בדרבנן אזלינן לחומרא, והנה התוס' עירובין (ד"ו ע"א] כתבו בשם רבינו שמעי' דהא דפרוץ כעומד מותר אע"ג דאי אפשר לצמצם מ"מ משום דהו"ל כעין ספק ספקא שמא עומד מרובה ואת"ל לא נפיש והו"ל שוו כי הדדי ג"כ מותר דעומד כפרוץ מותר עש"ה וא"כ הכא הו"ל ס"ס להחמיר שמא נוטפין מרובין על הזוחלין ופסולים מטעם זחילה אף לנדות, ואת"ל דשוי כי הדדי ג"כ פסולים לזבות, ומשו"ה לא קאמר שמא יהי' נוטפין כזוחלין דאז הו"ל ספיקא דרבנן והוצרך לומר שמא ירבו והו"ל ס"ס להחמיר:

ובחת"ס [סימן ר"ב] כתב שם דאבוה דשמואל רק מדרבנן חייש ומ"מ חשש שמא ירבו הנוטפין דמצינו בהרבה ספיקות דרבנן דהחמירו עש"ה א"כ בלא"ה מתורץ קושית היש"י:

אמנם לפע"ד אפילו אם נאמר בדעת רבינו הלוי ז"ל כהב"ח דרק מדרנן זבה בעיא מים חיים, אכתי קשה מתוספתא שהביא רש"י ז"ל, שהרי קתני התם [בפ"ג דזבים] חומר בזב שאין בזבה ובזבה שאין בזב שהזב טעון ביאת מים חיים והזבה אינה טעונה ביאת מים חיים [ולהב"ח קאי אד"ת] ובסיפא שם קתני חומר בזבה שאין במצורע הגר"א ז"ל גרס במצורעת] ובמצורע שאין בזבה שהזבה מטעאה אח בועלה משא"כ במצורע, חומר במצורעת שהמצורעת מטמאה בביאה וטעונה הזאת מים חיים משא"כ בזבה. וקשה אמאי לא קתני חומר בזב מבמצורעת שהזבה טעונה ביאת מים חיים מדרבנן ומצורעת אינה טעונה ביאת מים חיים אף מדרבנן, ואין לומר דדבר שחמור מחברו רק מדרבנן לא קתני, שהרי לעיל מיניה קתני חומר בזבה מבזב, שהזבה מטמא מעל"ע למפרע משא"כ בזב, והרי טומאת מעל"ע הוי רק דרבנן ואעפ"כ קתני חומר בזבה מבזב שמטמאה למפרע מעל"א, א"כ ה"ה דהו"ל למתני חומר בזבה מבמצורעת שהזבה טעונה ביאת מים חיים מדרבנן ומצורעת אינה טעונה ביאת מים חיים אף מדרבנן, וכן קשה מתוספתא דמגילה פ"א אין בין זב לזבה אלא שהזב טעון ביאת מים חיים זבה אינה טעונה ביאת מים חיים אין בין זבה לנדה אלא קרבן [גם בענין שבעה נקיים יש חילוק ביניהם אלא שמזכיר החילוק מה שאחר שבעת הימים ובזה מיירי בטבילה ובקרבן שהוא אח"כ. מנחת בכורים שם] וקשה אמאי לא קאמר החילוק שבין זבה לנדה דזבה טעונה ביאת מים חיים מדרבנן משא"כ נדה, והרי במגילה [ד"ח ע"ב] בהא דתנן אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון קאמר בגמרא הא לתופרן בגידין ולטמא את הידים זה וזה שוין, והרי הא דמטמא את הידים היא רק מדרבנן, ומ"מ פשיטא ליה להש"ס דאם היה חילוק בין ספרים לתפילין ומזוזות הוי קתני ליה אף דהוי מדרבנן, א"כ אמאי לא קתני דזבה בעיא מדרבנן ביאת מים חיים משא"כ בנדה, אלא ע"כ דגם מדרבנן לא בעיא מים חיים:

ובספר לחמי תודה להר"ר ישעיה באסאן ז"ל שנספח לחדושי הר"ן ז"ל על נדה כתב בסימן ח'] לתרץ התוספתא דהא דקתני דאין זבה בעיא מים חיים היא רק בזבה קטנה שאינה מביאה קרבן אבל זבה גדולה שוה לזב וטעונה מים חיים ע"ש, ולפע"ד ז"א דהרי התוספתא הנ"ל איירי בזבה גדולה דהא קתני התם בסמוך זב מטמא בן יומו וזבה לעשרת ימים, ובסיפא קתני חומר בזבה מבמצורעת שהזבה מטמא את בועלה ולא קתני חומר דזבה טעונה מים חיים בזבה גדולה, דהא קתני התם חומר בזב מטמא מת שזב חייב בקרבן משא"כ בטמא מת וזב אינו חייב קרבן רק בשלש ראיות, וכן בתוספתא דמגילה דקתני אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן, אין בין זב לזבה אלא שהזב טעון ביאת מים חיים זבה אינה טעונה ביאת מים חיים אין בין זבה לנדה אלא קרבן, הרי דאיירי בזבה גדולה וא"כ הו"ל למיתני אין בין זבה לנדה אלא קרבן ומים חיים וע"כ דגם זבה גדולה אין טעונה ביאת מים חיים:

ובשאילת יעב"ץ [סימן פ"ט] כתב להוכיח דזבה בעיא מים חיים מנדה [ל"ז ע"א] בהא דתניא מזובה ולא מנגעה כו' אלא אי אמרת מזובה ולא מנגעה האי מוכי יטהר הזב מזובו נפקא מזובו ולא מנגעו, ואביי חד בזב וחד בזבה וצריכי דאי כתב רחמנא בזב משום דלא מטמא באונס אבל בזבה דמטמאה באונס אימא לא צריכא, ואי כתב רחמנא בזבה משום דלא מטמיא בראיות כבימים אבל זב דמטמא בראיות כבימים אימא לא צריכא, ואמאי לא קאמר דזב חמור דצריך ביאת מים חיים, וע"כ דגם זבה בעיא מים חיים ע"ש. ולפע"ד אין ראיה כלל דהרי בלא"ה קשה אמאי לא קחשיב החומרות דקחשיב בתוספתא הנ"ל, דזב בעי שבעה נקיים ברואה שתים, וזב אין מינו סותרו, וזב אין הימים שבו עומדין, וזבה מטמא בכ"ש, ומטמאה את בועלה ומטמאה בפנים כבחוץ וע"כ דחדא מינייהו נקט. ומה שכתב בשאילת יעב"ץ דמשמע דתלמודא דידן לא ס"ל כתוספתא דלא אישתמיט בשום דוכתא לאשמועינן כי הא מילתא ש"מ דלא ס"ל הכי ע"ש, ולפע"ד די"ל להיפוך כיון דלא אשמועינן בשום דוכתא דזבה בעיא מים חיים ופליג על התוספתא, ע"כ דס"ל דלא בעיא מים חיים וסמך הש"ס על התוספתא:

ולפע"ד אדרבה ראיה ברורה מפשטות הש"ס דזבה אינה צריכה מים חיים דקאמר ר"ז בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבת עליו שבעה נקיים, ואמאי לא קאמר ג"כ דטובלת במים חיים כזבה גדולה, ובשלמא קרבן לא הי' בימי ר' זירא, וגם אין להחמיר להביא קרבן מספק, אבל מים חיים אמאי לא ומ"ש דנקט רק שבעה נקיים וכמו שכתבתי לעיל, וע"כ דזבה אינה טעונה כלל מים חיים, ולהב"ח ז"ל דכתב דרק מדרבנן בעיא מים חיים י"ל דהחמירו רק ז' נקיים דהוי מה"ת, אמנם גם זה אינו שהרי כל היכא דאיכא ספיקא דאורייתא ודרבנן יחד מחמירין גם בדרבנן שלא יהא זלזול לדרבנן וכמ"ש האחרונים, וכמ"ש שם הישועות יעקב בריש ה' מקואות הנ"ל, א"כ כיון דהחמירו בראית טיפת דם כחרדל שתהא יושבת שבעה נקיים דהוי דאורייתא היה להם להחמיר ג"כ שתהא טובלת במים חיים שלא תהא זלזול לדרבנן, וע"כ דזבה לא בעיא מים חיים כלל:

והא דרש"י ז"ל לא הביא ג"כ ראיה זו מר' זירא, יש לומר משום דהיה אפשר לומר דזבה בעיא מים חיים מדרבנן ולא החמירו כמו בטיפת דם כחרדל, וסברת האחרונים דספיקא דאורייתא ודרבנן יחד אינו מוכרח להקשות מיניה על רבותיו ז"ל, ומשו"ה הקשה רק מתוספתא דמוכח מתוספתא דאף מדרבנן זבה אינה טעונה מים חיים, מדלא קתני חומר בזבה ממצורעת דזבה בעיא מדרבנן מים חיים וכמו שכתבתי לעיל:

וכן משמע שם נדה [ס"ו ע"א] א״ר יוסף אר"י אמר רב התקין רבי בשדות [מקום שאין בני תורה ואינן יודעות למנות פתח נדות מתי הן ימי נדה ומתי הן ימי זוב. רש"י] ראתה יום אחד תשב ששה והוא, שנים תשב ששה והן, שלשה תשב שבעה נקיים [שמא בימי זיבה עומדת. רש"י] וקשה ג"כ אמאי לא קאמר להו תטבול במים חיים, וע"כ דזבה לא בעיא מים חיים:

וכעת בא לידי ספר ברכת רצה מהגאון ר' הירשל ארינשטיין ז"ל וראיתי שכתב [בסימן ע"א] וז"ל ועל פי הדברים האלה עלה בדעתי ליישב דברי הר"י הלוי ז"ל שפירש דהך דשמא ירבו הנוטפין דלא חשוב מים חיים וזבה טעונה מים חיים ותמהו עליו וכו' ולפי הנ"ל אמינא דהשומע שמע וטעה והר"י הלוי ז"ל לא אמר רק דכל שרבו הנוטפין לא חשוב מים חיים וכונתו הי' דאיהו ז"ל דעתו דפסול זוחלין אינו רק מדרבנן ושאין חילוק מ"מ בין רוב נוטפין למחצה על מחצה, והוי קשיא ליה דאמאי חוששין לספיקא דשמא רבו הנוטפין הא הו"ל ספיקא דרבנן ועל זה פירש דכל כה"ג לא חשוב מים חיים, וכיון דלענין טבילת זבים ומצורעים ע"כ נחמיר מספיקא דהו"ל ספיקא דאורייתא ממילא גם לענין שיצטרך אשבורן בטבילת נדה וזבה מחמירין כדי שלא יהיה זלזול לדרבנן וכנ"ל בשם הרדב"ז, ודוק עכ"ל:

[ועיין מה שכתב הישועות יעקב ריש הלכות מקואות כעין זה]:

והנה להלכה פשוט דקיי"ל דזבה לא בעיא מים חיים דאף דרבינו הלוי ורב פלטוי גאון ורב נטוראי ס"ל דבעיא מים חיים, מ"מ הרי כל הפוסקים חולקים, הרי"ף והרא"ש בהלכות נדה והרמב"ם בפ"א דמקואות ובפ"ט] ובכלבו ורשב"א בתוה"ב וסמ"ג רמ"ח ובאשכול ויראים ובמנהיג ובספר התרומה וחינוך קע"ה וראב"ד בבעלי הנפש ובצידה לדרך ובערוך ערך כף וכן כתב רב ניסן גאון בש"ס דפוס ווילנא בשבת [דף ק"ט ע"ב] וטור וש"ע ולבוש [ובאשכול ובמנהיג ובמל"מ כתבו דתשובת הגאונים משובשת היא] וכמו שכתב הב"ח הנ"ל דכל הנביאים פה אחד דליתא להך שמועה דרבינו הלוי, וזבה אינה צריכה מים חיים כלל אף מדרבנן והכי נקטינן עכ"ל, ומה שכתב הב"ח מקודם דאפשר מפי שמועה זו דרבינו הלוי נהגו בכל הקהלות שיכינו לנשים מים חיים נובעים לטבול וכן כתב הראב"ן ז"ל שהבאתי לעיל דמים חיים לנשים אינו אלא חומר שנהגו כן, אמנם הרי המנהיג שהבאתי לעיל כתב דהוא מנהג בטעות ולפעמים נמצא חומר שלהם קולא יתירא שטובלת במרחצאות כו' והעיד דהמנהג בכל גבול ישראל בספרד ובצרפת ובפרובינציא ברוב המקומות שטובלת במקוה שאין להם מעיין:

ובשאילת יעבץ הנ"ל אחרי שכתב לסייע דעת רבינו הלוי ז"ל כתב וזה לשונו את זה ראיתי בחפזי ללמד זכות על גדולי ישראל שלא לעשותם טועים בדבר שבמקרא כמו שיחויב לפי דעת המפורשים ז"ל והשי"ת ידינני לזכות, אעפ"כ חלילה להעלות על הדעת להורות לאחרים] חומרא בכיוצא בזה שאינו אלא דעת החיצונים ר"ל מעתה שנמנו ורבו עלי' אבות הוראה שמפיהן אנו חיין, אף אם רשאי להחמיר על עצמו בכך ואין לתפוס אותו על זה לפע"ד, ואני חושק וחפץ מאד אם יספיק השי"ת בידי ובחסדו יגמור בעדי לעשות מקוה מים חיים, כראוי גם מטעם אחר כדי להנצל מכמה דקדוקי הלכות שבדיני מקואות וחששות רבות במקום נוטפין עכ"ל. הנה כתב רק דרשאי להחמיר בכך ואין לתפוס אותו בזה, אבל אין כאן מקום חומרא, ובאמת יש לדון כיון שכתב דדעת החיצונים וחלילה להורות כן א"כ שפיר יש לתפוס אותו אם מחמיר ע"ע וכמ"ש בפתחי תשובה [קט"ז סק"י] בשם תורת האשם דמי שרוצה להחמיר לנהוג איסור בדבר שלא מצינו שהחמירו אמוראים כגון מה שנתבטל בששים או בכלי שני הוי כמו אפיקורסית ע"כ, ועכ"פ מחזו כיהורא כיון שכל הנביאים פה אחד דזבה אינה צריכה מים חיים, ומה שכתב דראוי לעשות מקוה מים חיים כדי להנצל מכמה דקדוקי הלכות שבדיני מקואות, הנה כעת שנהוגין אף במים חיים לדקדק בכל הלכות מקואות שיופסל בג' לוגין מים שאובין ובשינוי מראה דחוששין דמעיין שלנו אינו מעיין וכמ"ש בפתחי תשובה [ר"א ס"ק כ"ח] א"כ לעולם רגילין להזהר בכל דקדוקי הלכות:

ובחת"ס [יו"ד סי' רי"ד] כתב דבקהלתו היתה מקוה של מי גשמים עשויה מימי הגאונים הקדמונים ובפפד"מ נתקנה מקוה של מי גשמים ע"י הרב הפ"י ז"ל ושם הי' טובלין בהמי גשמים ובכל יום הי' שואבין ממנה וממלאין במים חמים שאובין והמי גשמים היו לוקחים מגנין ומרזבות והיה שם הרבה חששות וסיים בסוף התשובה, הארכתי בכל זאת ללמד זכות על המקואות הגדולות המהוללות הללו שטובלין במקואות כאלו בלי שום דוחק כי יש באותן מקומות מעיינות ומקואות כאלו סמוכים לנהרות ובעירנו יש במחוז ציקערמאנדיל] מקוה כזה סמוכה מאוד לנהר [דאנרי] ובקלות היו יכולים להמשיך לה מים מן המעיין שלא חשו גאונים קדמונים לזה. ע"כ יצאתי ללמוד זכות, ומ"מ פשוט שהמחמיר יתברך ממקור הברכות וממעיני הישועה ישאב מים בששון [החת"ס קאי שם על המקוה שהי' שם איזה פקפוקים ע"ש] אך בדור הזה אשר בעו"ה לא לבד ביטול פ"ו גורם וכמ"ש המהרי"ק שורש נ"ו אלא ישמעו לרופאים פרוצים ויצא מזה מכשולים גדולים ח"ו, אלו הייתי נמנה עם אותה חבורה הייתי מסכים להתיר באגודה א' וחבורה א' כנכנס לש"ש עכ"ל, [וע"ש בסימן רי"ב] ובסימן ר"ג כתב וז"ל ואודות תיקון המקוה בעירו לית טב מיניה לעשות מקוה ע"י מי גשמים דהיא כשר וישר לכ"ע בלי פקפוק ע"י סילונית של מתכות מהגגים אך סמוך למקוה יעשו צינור של עץ וכו' ומה טוב אם יעשו שם חפירות סמוכות זו לזו והמחיצה שביניהם פרוצה למעלה סמוך לעליונה של מחיצה שאם תהי' אחת מלאה תתמלא האחרת ע"י הפרצה דכיון שנתמלא אחת מהם בהיתר ע"י מי גשמים או שלג כנ"ל אזי ממלאים להמקוה כשרה המלאה הלז מים בכתף בכלים וכיון שהיא כשירה במי גשמים שוב אינה נפסלת ע"י מים שאובים וכל מה ששופכים לתוכה נעשה הכל מקוה כשר וכשתתמלא על כל גדותיה תתמלא גם חברתה ע"י פרצה שביניהם כו', וכן עושים פה במקוה הגדולה, ולעולם לא יחסר המזג והוא עצה טובה והגונה אין בה פקפוק כלל עכ"ל. וכן היא היום בהרבה מקומות מקוה של מי גשמים ובעיר לאדו עיר ואם בישראל, אשר קשה למצוא שם מים חיים, כל המקואות אשר שם המה מים שאובין מחוברין למעלה כשפופרת הנוד לבורות מי גשמים הנלקחין מגין ומרזבות, ומעולם לא שמענו מי שיחמיר על עצמו בזה אם כי נמצא שמה יראים וחרדים ומופלגי תורה, ד' עליהם יחי':

ובבואי לפה קהל קודש פולטוסק בשבת תרס"ז מצאתי מקוה אחה עמוקה מאד קטנה וקצרה מלאה חלאה וזהומא, אך הבית הסמוך לה מקוה אחת בנוי גדולה ורחבה ואינה עמוקה ובאמצעה סילון רחב בנוי הולך לעומק הקרקע מקום נביעת המעיין, אך המים לא הי' מחזיקים למעלה בהמקוה, ואנשי הקהלה פזרו הרבה מעות ולא עלתה בידם להחזיק המים למעלה, ואחרי רואי כי לעיר גדולה כזו, ד' יוסף עליהם אלף פעמים, לא יספיק המקוה הקטנה והעמוקה, ובפרט בעתים הללו כו', ומה גם אשר חסתי על מיטב כספם אשר עלתה להם המקוה הגדולה, תקנתי להם המקוה במי גשמים, צויתי לסתום את הסילון אשר באמצע המקוה, ולמלאות המקוה, מי שאובים, ולהכשיר אותה ע"י חיבור למעלה רחב משפופרת הנוד לבורות מי גשמים העשוים מחוץ למקוה, כמו אשר נעשה בעיר לאדז, ונעשו הנקבים למעלה משתי אמות מקרקע המקוה למען אשר המים במקוה יהי' לעולם גבוהים שיעור הצורך י"ב אצבעות למעלה מן הטבור, והמים השאובין במקוה לעולם מחוברין להמי גשמים אשר בבורות בחוץ בחצר [עיין יו"ד ר"א בש"ך ס"ק קי"ב] ואמנם ע"פ דין אין זה שאובין כי המים נשאבין ע"י פלומפ מהמצאות החדשות אשר אין בהם דלי [שעפער] רק המים נשאבין ע"י דחקות האויר, ואין זה נקרא שאובין וכמ"ש האחרונים ז"ל, וגם המים השאובים הולכים דרך סילונות להמקוה רחוק יותר משלשה טפחים מהמקוה, שיהי' המשכה אשר לדעת הרבה פוסקים שאובה שהמשיכה כולה כשרה, רק זאת החמרתי שלא ליקח לכתחילה מי גשמים מהגגין ומרזבות [עיין בית הלל ר"א סעיף ל"ו נדפס ביו"ד דפוס ווילנא] רק החצר הסמוך למקוה מרוצף בלבנים צימענט בשפוע, והמים יורדים מחצר לתוך הבורות דרך צנור ארוך, והצינור והבורות ג"כ בנויים מלבנים וצימענט. ובכל אחד מהבורות יש בו איזה שיעור מקוה וכמו שכתב בתשב"ץ [ח"ג סימן ל"ג] מי שהוא בעל נפש ירבה בשיעורין לצאת ידי כל ספק, וכן נהוגין בכל המקומות לעשותו יותר גדול מהשיעור כפלים וכפלי כפלים עכ"ל. וכל בור רחב אמה וארוך שתי אמות ועמוק ארבע אמות, דהיינו שתי אמות עמוק יותר מהמקוה, למען ישארו לעולם בבור מי גשמים, ולא יהיה כנטל סאה ונתן סאה דיש בו חשש לכתחילה לשיטת הראב"ד ז״ל וכמ"ש בש"ך [ר"א ס"ק ס"ג] בשם התשב"ץ, ואמנם אפילו יהא חשש דברבות הזמן יצאו מי הגשמים מהבור וישארו בו המים שאובין ג"כ אין לחוש וכמ"ש החת"ס הנ"ל [סימן רי"ד] וז"ל ועוד במים חמים אפשר הראב"ד מודה שאני אומר העליונים צפו למעלה, ולרמב"ם נמי כיון שאין יד אדם שולט בנתינתם אפשר לא גזרו אע"פ שניטל ביד כיון שאינו נותן ביד, וכל זה אי העליונים פסולים בהחלט, אך הרי גם החמין הללו לא באו מכלי ואפילו באו מכלי הרי נמשכו ג' טפחים ע"י סילון הכשרה להמשכה וכו' עכ"ל, וע"ש מה שהאריך. ונעשו שתי בורות לאשר בעת יצטרכו לנקות בור אחד יהי' המקוה מחוברת לבור השני המלא מי גשמים:

אחרי כתבי זה בא לידי קונטרס אור בהיר מאת רב גדול שיחי' נכד החת"ס ז"ל וראיתי [בכלל וא"ו] שכתב וזה לשונו כתב המחבר ריש הלכות מקואות וז"ל אין האשה עולה מטומאתה וכו' עד שתטבול כל גופה בב"א במי מקוה או מעין שיש בהם מ' סאה עכ"ל הטהור. הקדים מקוה למעין נגד סדור הקרא דכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור והלא דבר היא, וראיתי בגדולי טהרה [ספר גדולי טהרה אינו תחת ידי שכתב על זה וז"ל מקוה או מעין, ושניהם שווים, ואם יש לפניה מקוה כשר של מי גשמים תוכל לכתחילה לטבול באיזה שתרצה, אבל בתחלת עשיית המקוה יהדר מאד אם אפשר במעין או לפחות במי תמצית והתוקע עצמו לעשות מקוה מי גשמים מכניס עצמו לספק איסור כרת כי א"א בשום ענין שבעולם שיהיה כשר לכל הדעות עכ"ל, כונתו מבוארת דהעמיס במה שהקדים המחבר מקוה למעין שרוצה לאמר שלא תאמר דמים חיים של מעין דין קדימה להם לעומת מקוה מי גשמים, או מצד מה דניחוש לדעת רבותיו של רש"י ז"ל דזבה בעי מים חיים או מצד מה שכתבו המקובלים ע"פ סוד במדרגות המקואות, שכל זאת רצה המחבר לשלול לכן הקדים מקוה למעין לאמר דשניהם שווין ממש עד שאין להדר אחר מעין אפילו הוא לפנינו, אולם כל זאת במקוה של תורה שהוא בור בידי שמים שנתמלא מי גשמים מאליו, אבל אם אנו עושים מקוה צריכים אנו להדר על כשרות בלתי מפקפקת לכן המעין דין קדימה לו, באשר מטהר גם בזוחלין ולדעת הרמב"ם והראב"ד ז"ל לא בעי מ' סאה, כי מטהר בכ"ש גם אדם אם נתכסה כל גופו במים. ואחריו מי תמצית, הגם שבזה פוסלת הזחילה ובעי מ' סאה לכ"ע מ"מ אין בו חששות כמו במקוה מי גשמים, שיש עליו פקפוקים, זה תוכן כונת הג"ט. והנה מעין המדובר בו שהיא המעולה שבמקואות הוא מעין זוחל דלא מפסל בזחילה, אבל מעין עומד לדעת הר"ש דפוסל בי' זחילה ומכ"ש מקוה החפור סמוך לנהר כרוב מקואות שלנו שהם בטח מי תמצית שהזחילה פוסלת בהם הוא מצד אחד גרוע אפילו ממקות מי גשמים וכו' עכ"ל וע"ש מה שהאריך לבאר דמקוה מי גשמים קודם למעין עומד שנקרא קוואהל מקוה ומכ"ש ממקוה הסמוך לנהר כרוב מקואות שלנו והביא שם דברי החת"ס הנ"ל עש"ה ופשוט שאין לזוז מהוראות החת"ס ז"ל עכ"ל שם:

ובני שיחיה כתב שם בהערותיו וזה לשונו בענין אי זבה צריכה מים חיים עיין בנדה כ"ט ע"ב] ומטבילין אותה צ"ה טבילות, שבוע קמא מטבילין אותה בליליתא אימר יולדת זכר היא שבוע שני מטבילין אותה בלילותא אימר יולדת נקבה היא ביממא אימר יולדת זכר בזוב היא וכו', ולא קאמר ג"כ דמטבילין לה ביממא ובמים חיים דשמא יולדת בזוב היא והתם איירי בזבה גדולה וע"כ דזבה אינה צריכה מים חיים. ועי' בכריתות [ח' ע"ב] דאשה שיש עליה ה' לידות ודאי וא' זיבות ספק, או ה' זיבות ודאי וה' לידות ספק מביאה ב' קנין, אחת על הודאי ואחת על הספק, של ודאי נאכלת והשאר עליה חובה, של ספק אינה שאכלת ואין השאר עליה חובה, ריב"נ אומר על ודאי תאמר על האחרונה ותפטור של ספק אם יש ודאי ביניהם תאמר על הודאי ותפטור ואם לאו תאמר על אחד מהן ותפטור, ר"ע אומר בין על הודאי בין על הספק תאמר על אחת מהן ותפטר, א"ל רנב"י לרב פפא אימא לך משמיה דרבא הני תנאי במאי פליגי דריב"נ מדמי להון לחטאת דמאן דחייב ה' חטאות עד דמייתי כולהון וסוף מכפר ליה הכי נמי ל"ש, ור"ע מדמי להון לטבילין דמאן דמחייב ה' טבילות כיון דטביל חדא זימנא איטהר הכי נמי ל"ש ע"כ. והקשה שם בהשמטות וחידושין משיטה מקובצת הנדפס בסוף המסכת וזה לשונו וא"ת אמאי צריך להביא על הלידות ועל הזיבות אחת על הודאי ואחת על הספק דאהא לא פליג ר"ע, וכ"ש אם שתיהן ודאי כיון דלטבילה מדמה להו הרי אלו טבלה אחר לידה וזיבה תטהר מכולן עכ"ל הש"מ, ואי אמרינן דזבה צריכה מים חיים ואי דטבלה מנדה לא עלתה לה טבילה לזבה שפיר י"ל] דמש"ה שפיר מביאת אחת על הזיבה ואחת על הלידה. אמנם זה אינו מוכרח ואפשר לומר כמו שמתרץ שם בש"מ הנ"ל וז"ל, וי"ל דאפילו הטבילה מזיבה הוי מהניא ללידה ולא מלידה לזיבה שהרי זיבה זו מצותה ביום ולידה וו מצותה בלילה אי נמי י"ל וכו' עכ"ל ועיין עוד בערכין ח' ע"א] ברש"י במשנה שם בד"ה פתח דכתב וז"ל ואם ראתה בהן ג' רצופים הויא זבה גמורה וטעונה ספירה ז' נקיים וקרבן ע"כ ולא כתב שצריכה מים חיים, ולא כרש"י סנהדרין ופ"ז ע"א] ועיין ברש"י נדה [דף ח' ע"ב] בד"ה קשתה, ועי' ברשב"ם בב"ב [קכ"ז ע"א]. ועיין במועד קטן [דף ה' ע"א] מרגילין לתוכו ארבעים סאה וברש"י ובהשגות הב"ח שם דהיה לו הגירסא ברש"י שמרגילין שיהיה נובע במקוה, וכתב דפי' זה הוא פי' רבינו הלוי ז"ל דס"ל דזבה צריכה מים חיים, אבל לדעת רש"י דס"ל דלא בעי מים חיים צ"ל מרגילין לתוכו מ' סאה היינו מי גשמים, ועיין עוד בפנים מה במביא אאמו"ר שיחיה דברי היראים דהקשה דאי ילפינן טבילת זבה מזב, היה לנו להצריך גם לזבה מים חיים, ע"ש. ועיין בתנא דבי אליהו פרק ט"ז] יליף טבילה לנדה מזב ובנדה כ"ע מודה דלא צריכה מים חיים עכ"ל שם. ועיין עוד בזה מה שכתב לי ידידי הגאון המובהק מו"ה ישכר דוב שליט"א אבד"ק בענדין בסוף ספרו היקר דברי ישכר דברים נכונים, וכתב דגם בבענדין ובקראקא עשו מקוה של מי גשמים בהסכמת גדולי ישראל עש"ה [ע"כ סתירות איסור ה']:

ולפי הנ"ל נראה לפע"ד דהמקוה כשרה ואפילו לפי מה שכתב בחת"ס [סימן רי"ב] לצרף שני דעות שונות [דעת הרא"ה ז"ל ודעת רבינו ירוחם ז"ל] בדינים שונים, ואף דלא קיי"ל כוותייהו לפסול המקוה, מ"מ הכא דהוא מעיין וגם דנשאר בו תמיד מים כדי לטבול בפישוט ידים ורגלים אין להחמיר ולגבב חומרות כיון דיש מקום לומר דגם הפוסקים הנ"ל מודים הכא, וכן אין לצרף דעה מודחת כמו טבילת זבה במים חיים כיון דנהוג עלמא אף לכתחילה דלאו כוותייהו:

אמנם נראה לפע"ד דאלה יראים שאינם אוכלין מבהמה שהורה בה חכם יכולים ג"כ להחמיר לעצמם במקוה כזו, ולא מיחזא כיהורא, כיון דמחמירין באיסור לאו דטריפה ק"ו באיסור כרת, ולא מיחזא ג"כ כפגם לבנים הנולדים לשאר אנשים דהבית יוסף כתב בסימן ר"א] בשם המרדכי בדין טבילה בנהרות דבאיסור נדה דרבנן משום גזירה אין שום פגם בולד, ובשו"ת מהרש"ם ז"ל ח"ג סימן ס"ב] במקוה אחת שכל המים היו שאובין ורק שנמשכו כולן, כתב דלשיטת רוב הפוסקים שאובין שנמשכו כולן אינו אלא מדרבנן אין שום פגם בהולד, וציין לשו"ת רבינו חיים כהן ז"ל מסימן ל"ז עד סימן מ'] ק"ו הכא אם מחמיר לעצמו מחמת חומרא וחשש לאיזה דעה מודחת דאין שום פגם וזלזל לבנים הנולדים לשאר אנשים שאינם מחמירין, ושוב כדי שיהא טובלין בה גם נשי ת"ח המחמירין לעצמן, ראוי לכתחילה לתקן המקוה, ובאופן שיסכים לזה הרב מרא דאתרא שיחיה, ות"ו לזלזל בכבוד הרב והמורה:

לך נא וראה בשו"ת מבי"ט ז"ל [סימן קמ"ג] ונדפס תשובה זו ביו"ד דפוס ווילנא [בסימן ר"א בצדו] וזה לשונו הטהור, באשר החכם ר' אלעזר בן יוחאי מדד המקוה ונמצאת חסרה ממ"ס. אם כי בדין עשית וביראת שמים לחוש על איסור חמור כזה, כי כפי מה שמדדת היה חסר, אפ"ה היה ראוי להודיע להם בלשון רכה כדי שיקבלו תוכחה, ולא לומר בפירוש שכל אשה שטבלה בהן בעלה הוא בועל נדה, כי אין בדור הזה מי שיוכל להוכיח את הדברים בפירוש, בפרט על מה שעבר, אלא להזהירם לעתיד, בנועם מילים, כדי שיקבלו תוכחה, כי הם בני אברהם יצחק ויעקב, ולא יעיזו פניהם כנגד מנהוגי הדור המוכיחים אותן ומקרבים אותן ליראת ד', כי כלנו ערבים זה לזה, ואני בטוח בצדקת החכם הדיין יצ"ו שיתקן הדבר לעתיד, אם לשעבר היה בודאי שלא מדעתו, כי הוא מוחזק ביר"ש בדברים קלים כ"ש באיסור חמור כזה, ועל כ"ת להתקרב אליו ולהם, ולהשמיע לאזנם הדברים הצריכים תיקון, ולעשות כל דבר בחברתו כדי שישמעו דבריכם, וכן חברנו החכם כמוה"ר משה יצ"ו. ראוי לו להתנהג עמו בנחת, ולכבדו ולהדרו, ובזה לא יצא שום משפט מעוקל כי ישרים דרכי ד', ושלומיכם יפרא ויסגא. נאום הצעיר המ"ביט ע"כ לשון חכמים מרפא:

ואם במקוה חסרה ממ"ס הפסולה מן התורה כתב המבי"ט ז"ל שלא היה ראוי לומר בפירוש אשר שכל אשה שטבלה בהן בעלה בועל נדה אלא להזהירם בנועם מילים, ולהזהר בכבוד הרב, ק"ו בנידון דידן, דהכל רק חששות מספיקות וחומרות:

הנראה לפע"ד כתבתי, לחדד תלמידים, בפלפול חברים, ולא הלכה להורות, בסדר טהרות, במשניות סתומות ונפלאות, אשר במסכת מקואות, ורבינו הרז"ה ז"ל בהשגותיו על הראב"ד ז"ל בספר בעל הנפש הבהיר, כתב וזה לשונו הטהור, בבואי בשער המים, נמס לבי ויהי למים, כי גאו המים, נחל אשר לא אוכל לעבור, מפני שאין לנו גמרא לרוב המשניות שבו, ואם כך כתב הרז"ה ז"ל, אשר גדלה חכמתו עד לשמים, מה אמר ומה אדבר אנכי הדל, זבוב קצוץ כנפים.

תוכן העניינים

מקוה טהרה (קויפמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה