אור ברסלב
מקוה טהרה (קויפמן) סתירת איסור ג'.

מקוה טהרה (קויפמן)· רבי חיים משולם הכהן קויפמן

סתירת איסור ג'.

סתירת איסור ב'

כתבתי כיון דשופכין לתוכה שאובין בכל יום ויום וחוזרין ומתחסרין הלא איפוא יש לחוש לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ז והראב"ד ז"ל בבעלי הנפש דהא דיבמות [פ"ב ע"ב] נתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו איירי במים שאובין וכמ"ש בתשב"ץ הובא בש"ך [ס"ק ס"ג] דאע"ג דהאחרונים ז"ל הסכימו בזה דכשר מ"מ אין ראוי להכניס ראשנו בין המחלוקת עכ"ל:

והנה היה להרמב"ם ז"ל הוכחה דאיירי בשאובין מהא דפריך שם וסבר ר' יוחנן בדרבנן לא בעינן רבויא והא תנן מקוה שיש בו מ"ס מכוונות נתן סאה ונטל סאה כשר, וא"ר יוחנן עד רובו וכו', והקשו בתוס' הא מי פירות דאורייתא היא, ולהרמב"ם ז"ל דאיירי בשאובין ניחא, וכמ"ש בביאור הגר"א ז"ל ביור"ד ר"א סק"ט ע"ש. ואמנם לפי מה שתירצו התוס' שם דפריך דסתמא קתני עד רובו אף למחטין וצינורות דמה"ת סגי ברביעית או דמה"ת קמא קמא בטיל או דפריך מתמד שיש בו מים א"כ אין ראיה לשיטת הרמב"ם ז"ל:

ואמנם י"ל דהיה להרמב"ם ז"ל הוכחה דאיירי בשאובים, דהנה קשה לי טובא בהא דפריך לר' יוחנן דבשתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שתי סאין אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו הרי אלו מותרין שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה וחולין בתוך חולין נפלו ואע"פ שלא רבו חולין על התרומה, ובנתן סאה ונטל סאה בעי רבויא, והרי בבכורות כ"ג ע"ב] איתא ראב"י אומר ציר טהור שנפל לתוכו מים כ"ש טמא, אר"נ אמר רבה בר אבהו זאת אומרת נחשדו ע"ה לערב מחצה מים בציר, ופריך למ"ל מחצה אפילו בציר ממחצה נמי והני משהו הו"ל פלגא ופלגא לא בטיל ומשני אימא עד מחצה [קרוב למחצה] איבע"א טומאת ע"ה דרבנן טומאת משקין דרבנן ברובא גזרו רבנן בפלגא ופלגא לא גזרו ביה רבנן ע"כ, הרי אע"ג דרבנן בעי רבויא מ"מ בתרי דרבנן סגי במחצה על מחצה והרי הכא בשתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם כו' ונפלו אלו לתוך אלו הוי ג"כ תרי דרבנן, דתרומה בזה"ז דרבנן, ואפילו בתרומה דאורייתא הוי ג"כ דרבנן לשיטת הרמב"ם ז"ל דספיקא דאורייתא לחומרא רק מדרבנן, והכא הוי ספק אם התרומה נפלה לתוך התרומה או לתוך החולין, ובקופה של חולין אין כאן איקבעא איסורא כלל רק ספק השקול ורק מדרבנן לחומרא ובאמת הקשה הרשב"א ז"ל שם דאמאי בעי ריש לקיש רוב ור' יוחנן בעי עכ"פ מחצה חולין והרי כיון דהוי ספק אם נפלה התרומה לתוך החולין הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא כיון דתרומה בזה"ז דרבנן, ותירץ דכיון דנפלה בודאי תרומה לתוך אחת מהם ושתי הקופות במוקף הרי הן ככלי אחד וכו', הלכך בכי הא לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא עש"ה, אבל עכ"פ רק ספיקא הוי ובתרומה דאורייתא מותר מה"ת לשיטת הרמב"ם ז"ל, ובתרומה דרבנן הו"ל תרי דרבנן, וא"כ מאי פריך לר' יוחנן הרי י"ל דוקא בקופה אחד של חולין ואחד של תרומה וכו' לא בעי רבויא דר' יוחנן ס"ל כאבע"א דבכורות הנ"ל דבתרי דרבנן לא בעינן רוב, אבל בנתן סאה ונטל סאה דהוי רק חד דרבנן בעינן רוב:

ואך דיש לומר דגם הרמב"ם ז"ל סבירא ליה כמי שתירצו התוס' דפסק ותנא נתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו אפילו למחטין וצינורות דמדאורייתא לא בעי מ' סאה, וא"כ גם בנתן סאה ונטל סאה הוי תרי דרבנן, דשאובין דרבנן, ומ"ס למחטין וצינורות דרבנן, ושפיר פריך מהא דנתן סאה ונטל סאה על הא דשתי קופות וכו', ואמנם אי נאמר בנתן סאה ונטל סאה איירי במי פירות והוי דאורייתא א"כ בנתן סאה וכו' הוה רק חד דרבנן דלמחטין וצינורות סגי מה"ת ברביעית, א"כ שוב קשה מאי פריך על הא דשתי קופות דשם הוי תרי דרבנן ושפיר היה הוכחה להרמב"ם ז"ל דנתן סאה ונטל סאה איירי בשאובין:

וכן י"ל דהרמב"ם ז"ל סבירא ליה כתירוץ התוס' דנתן סאה ונטל סאה הוי דרבנן משום דמה"ת קמא קמא בטיל ואיירי בשאובין והוי תרי דרבנן ושפיר פריך מהא דנתן סאה ונטל סאה על הא דשתי קופות:

ובזה מתורץ מה שהקשו התוס' בהא דמשני דלא נשקול רובא אבל מחצה על מחצה כשר והרי תנן במקוואות [פ"ד מ"ד] מים שאובין ומי גשמים שהם מתערבין בחצר ובמערה אם רוב כשר כשר ואם רוב פסול פסול, מחצה פסול, הרי בהדיא דשאובין דרבנן ובעי רבויא והניחו בקושיא, ולפ"ז ניחא דשפיר י"ל דרק בשתי קופות ובנתן סאה ונטל סאה לא בעי ר' יוחנן רוב משום דהוי תרי דרבנן שאובין דרבנן ומדאורייתא קמא קמא בטיל, משא"כ התם מים שאובין ומי גשמים שהם מתערבין בחצר דנתערבו יחד וליכא למימר קמא קמא בטיל והוי רק חד דרבנן שפיר צריך רבויא וא"ש לשיטת הרמב"ם ז"ל:

ולשיטת הפוסקים ז"ל דסבירא להו דהא דנתן סאה ונטל סאה איירי במי פירות נראה לפע"ד לתרץ קושית התוס' דהרי מפורש במשנה מי שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר מחצה על מחצה פסול, דהנה בתמורה י"ב ע"א] בהא דתנן אין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון קאמר הגמרא מאן תנא ארחב"א א"ר יוחנן ראב"י היא דתניא ראבי"א מקוה שיש בו כ"א סאה מי גשמים ממלא בכתף י"ט סאין ופותקן למקוה והן טהורין, שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה וכו', אלא דכי אתא רבין א"ר יוחנן שאובה שהמשיכוה כולה טהורה מני לא רבנן ולא ראב"י וכו', ובתוס' שם הקשו דאיך מכשרי רבנן שאובה שהמשיכוה כולה והרי תנן מי שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר אם רוב כשר כשר מחצה על מחצה פסול והרי בכאן המשכה היא, ותירץ הר"י ז"ל דמתניתין ראב"י היא דבעי דוקא רבויא והמשכה וכן כמה משניות אתיא כראב"י, אבל רבנן ור' יוחנן ס"ל שאובה שהמשיכה כולה כשרה עש"ה:

והנה הרמב"ן ז"ל בב"ב [ס"ה ע"א] כתב וזה לשונו ונראה שרבינו הגדול ז"ל שהכשיר כולה שאובה בהמשכה טבילה דשאובה לאו דאורייתא, אבל הגאונים ז"ל לא הכשירו אלא ברבויא והמשכה ואין כאן מקום להאריך בה, ואפילו לפי דבריהם משמע דשאיבה דרבנן היא לגמרי אפילו לטבול בה עכ"ל, הרי כתב הרמב"ן ז"ל דלמאן דאמר שאובה שהמשיכה כולה כשירה ע"כ סבירא ליה שאובה דרבנן היא וכן כתב בישועות יעקב [כ"א סוף ס"ק כ"ח] דמאן דס"ל שאיבה שהמשיכה כולה כשרה ס"ל דכולו שאוב דרבנן היא ומאן דבעי רבויא והמשכה ס"ל כולו שאוב מן התורה פסול עש"ה:

ובזה ניחא הא דבמקואות פ"ב י״ד] ס"ל לר' אליעזר רביעית מים בתחלה פוסלין את המקוה וכתב במשנה אחרונה דס"ל שאובים פסולים מה"ת ועיין בתוס' ורמב"ן בב"ב [דף ס"ה הנ"ל] בהא דר"א, ובמשנה זיי"ן שם איתא המניח קנקנים בראש הגג ונגבן ונתמלאו מים ר"א אומר אם עונת גשמים היא אם יש מעט מים בבור ישבר ואם לאו לא ישבר, ר' יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר או יכפה אבל לא יערה, וכתב הר"ש ז"ל דר' אליעזר ס"ל שאובה שהמשיכוה כולה פסולה ור"י סבירא ליה שאובה שהמשיכוה כולה כשרה עש"ה, והוא דכיון דר"א סבירא ליה שאובין פסולים מן התורה מש״ה סבירא ליה דשאובה שהמשיכוה כולה פסולה, ור' אליעזר לשיטתיה:

ולפ"ז מתורץ קושית התוס' שהקשו דאיך משני דלא נשקול רובו אבל מחצה כשר והרי בהדיא איתא במשנה דמי שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר דמחצה פסול, ולפ"ז ניחא דהרי משנה זו אתיא כראב"י דס"ל דבעינן רבויא והמשכה אבל כולה בהמשכה פסול וסבירא ליה דשאובין מה"ת ומש"ה שפיר פסול במחצה על מחצה, וראב"י לשיטתיה:

אבל ר' יוחנן דס"ל שאובה שהמשיכוה כולה כשרה וס"ל שאובין דרבנן שפיר משני דלא נשקול רובו דמדרבנן לא בעינן רוב ומחצה כשר ור' יוחנן לשיטתיה:

או אפשר לתרץ קושית התוס' לפי מה שכתב הרמב"ן ז"ל שבת [ס"ה ע"ב] בהא שהקשו בהא דקאמר שנוטפים רבו אשמועינן בתלושין דאחשבינהו אבל מחוברין על הזוחלין פסולים משמע דמחצה על מחצה כשר ור"א בר' צדוק העיד שזוחלין שרבו על הנוטפים כשרים הא מחצה על מחצה פסול, ותירץ דנוטפים שרבו על הזוחלין כיון דהזוחלין במקומן בעי דוקא רבו נוטפים, ור"א בר' צדוק שהעיד שזוחלין שרבו על הנוטפים כשרים איירי שהנוטפים במקומן דכל במקומן חשיבי ואינן בטלים עד שירבו עליהן עש"ה, ולפ"ז שפיר יש לומר דדוקא בתרומה שנפלה לתוך חולין וכן בנתן סאה ונטל סאה כשר מחצה על מחצה דהן במקומן וחשיבי, אבל מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר דשניהם אינם במקומן פסול במחצה על מחצה, וכעין סברת הרמב"ן ז"ל איתא בפסחים [ט"ז ע"א] ת"ר וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא, מאי יטמא הכשיר הכשיר מרישא דקרא שמעת ליה מכל האוכל וכו', חד בתלושין וחד במחוברין, וצריכי' דאי אימא לא, ואי תנא מחוברין משום דקיימי בדוכתייהו חשיבי וכו' ע"ש:

ובהשגות הרז"ה ז"ל על הראב"ד ז"ל בבעלי הנפש בשערי המים [אות ב'] כתב לתרץ קושית התוס' דלהאי תירוצא דלא נשקול רובא ס"ד דגם בנתן סאה ונטל סאה יש לומר שאני אומר שזה סאה שנתן וכמו בקופות [וכמו שכתב בנמוקי יוסף שם] ומש"ה סגי במחצה, אבל במשנה דמים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר דליכא למימר שאני אומר פסול במחצה על מחצה ע"ש:

קשה לי אמאי הקשו התוס' דוקא ממשנה דמקואות דמים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר דמחצה פסול, ולא הקשו ג"כ מפ"ב דמכשירין דקחשיב בכל הפרק הדינים של רוב ומחצה על מחצה, וקתני התם ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור אם רוב מן הטמא טמא מחצה על מחצה טמא, גסטריות [כלי השתן] שישראל ועכו"ם מטילין [משתינין] לתוכה אם רוב מן הטמא טמא מחצה על מחצה טמא מי שפיכות [והן בחזקת טמאין] שירדו עליהן מי גשמים אם רוב מן הטמא טמא מחצה על מחצה טמא ע"כ, והרי הכל הוא טומאה מדרבנן, דכלים החוזרין לטומאתן הישנה מדרבנן הוא, וכן מי רגלים של עכו"ם ומי שפיכות רק מדרבנן ומ"מ מחצה על מחצה טמא, וכן יש להקשות על הש"ס דכמו דפריך על ר' יוחנן דס"ל דבקופות של תרומה וחולין לא בעי רוב מהא דבמקוה נתן סאה ונטל סאה בעי רוב, ואמאי לא פריך ממשניות הללו דבעי רוב, אף דהוי רק מדרבנן. ואמנם לשיטת הרמב"ם ז"ל דנתן סאה איירי בשאובים ולפמ"ש לעיל דהוי תרי דרבנן וכן בקופות הוי תרי דרבנן ניחא דלא פריך מכאן דהכא הוי רק חד דרבנן, אבל לשיטת הפוסקים דאיירי במי פירות דהוא מה"ת קשה אמאי לא פריך הש"ס מכאן וכן קשה על התוס' ודוחק לומר דניחא להו טפי להקשות ממקוה גופא כיון דהש"ס פריך ממקוה לתרומה ה"ה דיש להקשות ממשניות הנ"ל]:

וראיתי בספר לחם ושמלה [ס"ק נ"ה] שהקשה לפירוש הרמב"ם ז"ל דנתן סאה איירי במים שאובין והרי בזבחים [כ"ב ע"א] קאמר ר"ל כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור לרביעית אינו משלים ופירוש רש"י ורמב"ם ז"ל לרביעית היינו נטילת ידים, וקאמר לאפוקי נתן סאה ונטל סאה וקשה הא שאובין כשרים לנטילת ידים, ותירץ דכוונת הש"ס דמים פסולים לנטילת ידים אין משלים בנתן סאה ונטל סאה ולא כמו במקוה דשאובים הפסולים משלימים בנתן סאה ונטל סאה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' מקואות [פ"י ה"ט] כלי שהיה בו רביעית מים כשרים לנטילת ידים ונתן לתוכו מעט מים פסולין לנטילת ידים, הרי אלו כשרים, נטל מן הכלי כשיעור שנתן ונשארה רביעית בלבד כשהיתה, הרי זו פסולה מפני שהמים הפסולין השלימו שיעור הרביעית עכ"ל. ולפ"ז מתורץ מה שהקשה הפנים מאירות שם ובשו"ת [ח"א סימן ל"א] להפוסקים דס"ל מי פירות כשרים לנטילת ידים איך יפרנסו הש"ס הנ"ל דקאמר לרביעית אינו משלים למעוטי נתן סאה ונטל סאה והרי מי פירות כשרים לנטילת ידים עש"ה שהחמיר בקושיא זו, אך פשוט דיש לומר דכוונת הש"ס דלמעוטי נתן סאה מים פסולים לנט"י דבמקוה כשר נתן סאה מי פירות הפסולים למקוה ובנטילת ידים פסול בנתן מים הפסולים לנט"י וא"ש. שוב ראיתי שכן כתב בספר קרן אורה בזבחים שם:

וקשה לי בהא דפריך על ר' יוחנן דבקופות לא בעי רוב ובנתן סאה ונטל סאה קאמר עד רובו, והרי רש"י ז"ל כתב עד רובו יכול לעשות כן משמע בהדיא דאף לכתחלה יכול ליתן סאה וליטול סאה, והרי הבית יוסף כתב ביו"ד (סימן שכ"ג) דהא דקאמר ר' זירא בירושלמי דחלת ח"ל בטלה אחד באחד הוא דוקא בדיעבד אם נפלה אבל לבטלה לכתחלה צריכה רוב דוקא, א"כ שפיר יש לתרץ דדוקא בב' קופות דנפלה התרומה בתוך החולין דבדיעבד סגי במחצה משא"כ בנתן סאה ונטל סאה דקאמר ר' יוחנן עד רובו היינו משום דאיירי לכתחלה יכול ליתן וליטול מש"ה בעי רוב:

ובירושלמי דתרומות [פ"ה ה"ב] איתא תני רבת התרומה נעשה כמרבה במזיד [כלומר דוקא שנפלה מאליה אבל אם ריבה הוא עוד סאה אחרת נעשה כמו שמרבה במזיד, פ"מ] היו בו מ"ס נתן סאה ונטל סאה כשר, עד היכן, ר"א בשם מנא בר תנחום ר"א בשם ר"י עד רובו של מקוה והכא את אמר הכין [קתני מיהת דעד רובו אפילו בנתן במתכוון מותר, פ"מ תמן היו בו רוב ואת מרבה עליו והוא כשר ברם הכא כל סאה וסאה צריכה מאה סאה (כלומר מכיון שיש בה רוב מן הכשרים את מרבה עליו אפילו במתכוון בלותן סאה ונוטל סאה, דכל סאה וסאה בפ"ע אינה פוסלת המקוה עד רובו אבל הכא הרי כל סאה בפ"ע היה צריכה מאה סאה תולין להעלותה וכיון שכן כל שרובה עליו סאה אחר סאה במזיד אסור ודוקא שנפלו קתני, פ"מ] משמע מהכא דבנתן סאה ונטל סאה לא שייך ענין ביטול מזיד ומותר לבטל לבתחלה ודוקא בחלה יש לחלק בין לכתכלה לדיעבד אבל במקוה אין לחלק ואי בדיעבד סגי במחצה ה"ה לכתחלה. ועוד צ"ע:

ובחפשי בענין זה מצאתי בירושלמי סופ"ד דתרומות אמר מה שלמעלן תרומה מה שלמטן חולין, מה שלמטן תרומה מה שלמעלן חולין לדעתו הדבר תלוי, ואף במקוה כן אמר מה שלמטן קוויה כשרה מה שלמעלן קוויה פסולה, מה שלמעלה קוויה כשרה מה שלמטן קוויה, פסולה, לדעתו הדבר תלוי ע"כ, ואין לו שום פירוש דהיכן מצינו במקוה שיהיה הכשר הדבר תלוי בדעתו, וכעת ידעתי רק מה שאיתא בסוף פ״ג דמקואות גבי ג' לוגין מים שאובין, ובד"א בזמן שלא נתכוון לרבות אבל אם נתכוון לרבית אפילו קראטיב בכל השנה מצטרפין לשלשה לוגין, אבל לא שיהיה בדעתו לברר המים הפסולים הנמצאים במקוה שיהיו למעלה או למטה, ומצוה לפרשו [ומה שכתב הפ"מ ופירשו בלשון בתמיה, פירושו תמוה, דלמה נקט דוקא מקוה אם במקוה לא מהני דעתו ובכמה דברים לא מהני דעתו]:

ובירושלמי שם [קודם לזה] איתא היו לפניו שתי קופות בזו חמשים סאה ובזו חמשים סאה ונפלה סאה תרומה ונראה לתוך אחת מהם ואינו יודע לאיזה מהם נפלה רצה להעלות מזו מעלה, מזו מעלה, מחצה מזו ומחצה מזו מעלה, וכן שני מקואות בזו עשרים סאה ובזו עשרים סאה ונפלו שלשת לוגין מים שאובין לתוך אחת מהם ואינו יודע לאיזה. מהן נפלה רצה להוציא קוויה פסולה מזה מוציא, מזה מוציא, מחצה מזה מחצה מזה מוציא ע"כ והוא חידש דין דאע" דנמצא בודאי באחת מהן שאובין ונפסלה מ״מ יכול להוציא מחצה מזה ומחצה מזה ולהכשיר שניהם, ולא הובא זה הרמב"ם ז"ל, ועיין מה שכתב בזה במה"פ שם, ואי"ה אשנה פרק זה:

ולדינא הנה בבית יוסף כתב בדעת הרמב"ם דפסול בשאובין בנתן סאה ונטל סאה משום מראות עין דיאמרו דטובל בכולו שאובין, והש"ך הביא [בס"ק ס"ג] דעת התשב"ץ ז"ל לחוש לכתחלה. ובדגול מרבבה כתב דבמעיין דלא נפסק לעולם אין לחוש למראות עין, א"כ בנידון דידן שפיר יש לסמוך ולומר דהוי מעין ולא לחוש לכתחלה, ובחתם סופר [יו"ד פי"ד] כתב דלדעת הרמב"ם ז"ל אין לחוש רק אם נוטל ביד אבל אם נבלעו בקרקע אין לחוש דליכא מראית עין, והתשב"ץ שם חשש רק לדעת הראב"ד ז"ל דברובו מים שאובין פסול וכתב שם להקל אם המים שאובין באו מיורה שיש בו ברזא דאין זה כלי ולא הוי שאובין עש"ה. ובשו"ת בית יצחק שמעלקיש ז"ל יו"ד ח"ב סי' כ״ז כתב דדעת הראב״ד ז"ל בנתן סאה ונטל סאה פסול ברבו שאובין משום דלשיטתיה אזיל דס"ל חוזר וניעור באיסורין. והכו"פ [סימן צ"ט] כתב דחוזר וניעור היא רק מדרבנן ומש"ה דוקא אם נשאבו ע"י אדם דהוי מה"ת וכמ"ש הראב"ד ז"ל בבעלי הנפש או אמרינן חוזר וניעור אבל אם נשאבו ע"י כלים שלא ע"י אדם ממש והוי שאובין מדרבנן שוב לא אמרינן חוזר וניעור דהוי תרי דרבנן וכשרים אף ברבו שאובין ומתרץ בזה הסתירות בראב"ד בבעה"נ שם עש"ה דפח"ח. ולפ"ז בנידון דידן דהוי מעין והוי ג"כ שאובין ע"י פלומפין וכלים שיש בהם ברזא דלא הוי שאוב מה"ת אין לחוש לכתחלה:

תוכן העניינים

מקוה טהרה (קויפמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה