מקוה טהרה (קויפמן)· רבי חיים משולם הכהן קויפמן
סתירת איסור ב'
כתבתי לדון כי הגאון הנורא ר"י בכר דוד ומרן החת"ס ז"ל חששו לכתחילה להחמיר כדעת הרא"ה ז"ל בבדק הבית דמקוה שמימיה מרודדין אין להוסיף מים שאובים כדי שיהיו יכולין לטבול בו ע"ש:
וחנה הרשב"א ז"ל במשה"ב השיג על הרא"ה ז"ל וכתב דמותר להוסיף מים שאובין והא דקתני בסופ"ז מקוה שמימיה מרודדין כובש אפילו חבילי עצים ואפילו חבילי קנים ויורד וטובל ולא קתני דמוסיף מים, לאו דוקא כובש אלא אם אין מים להוסיף קאמר ע"ש, והחת"ס כתב על זה דדחי ליה בגילי דחיטתא ודברי הרא"ה ז"ל דברי טעם הם. והנה י"ל לפע"ד לפמ"ש שם הר"ש ז"ל דהא דקאמר כובש אפילו חבילי עצים וקנים היינו לא מיבעיא אבנים אלא אפילו חבילי עצים וקנים שהמים ביניהם לא חשיב הפסק ומצטרפין למ' סאה ע"ש. ולפ"ז שפיר י"ל דלא קתני דמוסיף מים דזה פשוט וכמו שהוכיח הרשב"א מהא דקתני מקודם [פ"ו מ"ח] היה בעליון מ"ס ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון מ"ס [בפ"ז מ"ג] נפל לתוכו יין או מוחל ושינו את מראיו פסול וכו' היו בו מ"ס ממלא בכתף ונותן לתוכו עד שיחזירו מראיהן למראה המים, ובשו"ת דבר שמואל אבוהב ז"ל סימן ק"א כתב דהדברים ק"ו דהכא בפ"ו שהתחתון רק אין בו מים מ"מ אהניא לו קבלתו מן העליון להכשירו, וכן היכא דשנו את מראיו דהמקוה פסולה מ"מ יכול ליתן בו מים להכשירו, כ"ש היכא דהמקוה כשרה מתחילתה ועד סופה ולא באו השאובים כ"א להגביהו כ"ש דמותר להוסיף בו מים ע"ש, א"כ אין בזה רבותא ומש"ה קתני כובש אפילו חבילי קניס לרבותא דמצטרפין המים שביניהם, וכן לפמ"ש הרב ז"ל וכ"כ באשכול דקמ"ל דאע"ג דנראה כמקוה שחלקו אפי"ה הואיל והמים נכנסים ביניהם לא הוי חילוק [ומה שהקשה בתוי"ט דא"כ מאי אפילו כתב בחזון נחום לפרש דלאו דוקא עצים וקנים דהמים נכנסים הרבה אלא אפילו חבילי עצים ע"ש] אבל במים י"ל דפשיטא דמותר להוסיף:
והנה י"ל לפע"ד אפילו לשיטת הרא"ה ז"ל מדלא קתני דמוסיף מים שאובין ע"כ דבאמת אסור להוסיף לפי מה דאיתא בירושלמי יומא [פ"ג ה"ה] הבאתיו לעיל דר' יהודה ס"ל דעששיות של ברזל היו מחמין מערב יו"כ ומטילין לתוך צונן כדי שתפוג צינתן אבל אין שופכין לתוכן חמין כדי שלא יאמרו ראינו כ"ג טובל במים שאובים, וכתבתי דר"י לשיטתיה דס"ל שאובים פסולין מה"ת אבל רבנן דס"ל דשאובין דרבנן מש"ה מותר לשפוך חמים דבאיסור דרבנן ליכא משום מראית עין כמ"ש הרמ"א ז"ל ביו"ד פ"ז ע"ש:
ולפ"ז י"ל דלאו דוקא גבי כ"ג אוסר ר"י לשפוך לתוכו חמים משום שלא יאמרו כ"ג טובל בשאובין אלא ה"ה בכל חייבי טבילות אסור לשפוך חמים או שאובים משום שלא יאמרו ורק דאיירי בכ"ג נקט כ"ג, או דלרבותא קאמר דאע"ג דאין גוזרין גזרה במקדש וכמו דאמר התם דעששות של ברזל מטילין משום דצירוף דרבנן ואין שבות במקדש ומ"מ חייש לשמא יאמרו דטובל בשאובין. ולפ"ז י"ל דמתניתין דקתני דכובש אפילו חבילי קנים אבל מים לא ר"י הוא, אבל רבנן דס"ל דמטילין לכ"ג חמין ולא חיישי לשמא יאמרו דכ"ג טובל בשאובין ה"ה דמותר להוסיף שאובין במקוה שמימיו מרודדין, ולפ"ז לא קשה מה שהקשה הרשב"א ובדבר שמואל אבוהב מהני משניות דמוכח דמותר להוסיף דהני משניות רבנן היא דפליגי על ר"י:
ולפ"ז לדינא כיון דקיי"ל כרבנן וכמו שפסק הרמב"ם ז״ל בה' עבודת יו"כ וקיי"ל דשאובין דרבנן שפיר מותר להוסיף שאובין:
והנה לכאורה יש לדחות לפמ"ש הרדב"ז ז"ל ח"ד סימן צ"ה] להוכיח כשיטת הפוסקים דמותר לשפוך חמים לתוך המקוה מהא דקאמר בתענית די"ג ע"א] טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו משמע בהדיא דשאובין פסולין טפי מדתלינן בה חמין וא"כ כיון דבמקוה שלמה ממלא בכתף כל היום כ"ש חמין. ואח"כ דחה זה דנהי דשאובין חמירא מחמין מ"מ אחרי שהמים השאובין נופלין אל המקוה אין המקוה חוזר להיות שאוב כולו, אבל המים חמין מחממין כל המקוה וחזר המקוה להיות מקוה של מים חמין ואיכא בכולו מקוה גזרת מרחצאות עכ"ל, וא"כ אפשר דאע"ג דר"י אוסר להטיל חמין במקוה שלא יאמרו כ"ג טובל בשאובין זה דוקא חמין דהמקוה נעשית חמין אבל לא שאובין דאין המקוה נעשית שאובין אבל באמת אין זה מוכרח דהרדב"ז ז"ל בעצמו לא כתב כן בהחלט ע"ש. ועוד י"ל דכל זה במקוה שלמה ויכולין לטבול בה אין ניכר בה כלל שנתן לתוכה שאובין אבל מקוה שמימיה מרודדין ומקודם לא היה יכול לטבול וע"י השאובין יכול לטבול שפיר גזר ר"י כמו בחמין כיון דהמקוה נתקנה לטבילה על ידי השאובין, ומתניתין ר"י הוא:
ולפ"ז י"ל בהא שכתב הב"י בשם התשב"ץ ז"ל דכובש חבילי עצים דוקא אבל בכלים פסול ובט"ז כתב הטעם משום דבעינן הויתו ע"י טהרה והש"ך דחה זה וכתב משום דסתם כלים אין בהם כשפוה"נ, וזה דוחק דלא מצינו דסתם כלים אין בהם כשפוה"נ, ובחגיגה קאמר רק גזירה משום כלים שאין בפיהם כשפוה"נ, גם מ"ש דאם יש בהם כשפוה"נ לאו כלי הוא, תמוה דזה רק בנעשו אח"כ ולא אם מתחלה נעשו כך וכמ"ש בתפא"י ע"ש. אמנם לפמ"ש דמש"ה לא קתני דמוסיף שאובין דמתניתין ר"י היא ניחא, דהנה [בפ"י מ"ה] איתא השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהם אא"כ היו נקובים כשפוה"נ ר"י אומר בכלי גדול ד"ט ובכלי קטן רובו, הרי דלא ס"ל לר"י השיעור כשפוה"נ בכלים, וא"כ שפיר נקט חבילי קנים דסגי בשפוה"נ משא"כ כלים, וגם דסתם כלים אין בהם שיעור זה שיהיה רובו פתוח, ור' יהודה לשיטתיה:
ובזה יש לתרץ הא דעמד הר"ש ז"ל בהא דקאמר אפילו חבילי עצים וקנים מאי אפילו, אך בנגעים פי"ב מ"ה גבי נגעי בתים איתא ולא יטמא כל אשר בבית רי"א אפילו חבילי עצים ואפילו חבילי קנים [דבכ"מ לא מקבל טומאה מ"מ בנגעי בתים מק"ט ע"ש בא"ר ובמשנה אחרונה ובמו"ק ד"ח קאמר ר"י דנגעים חידוש הוא דבעלמא עצים ואבנים לא מטמאי והכא מטמאי] ור"ש ור"מ חולקים וס"ל דלא מקבלי טומאת נגעים, ובמשנה למלך פי"ד דנגעים תמה דאי מק"ט נגעים א"כ יהיו פסולים לסכך ובסוכה י"ג פסלי לקנים רק משום גזירה, ובמשנה אחרונה שם כתב דלר"י טומאת נגעים ע"כ לא מפסיד בסכך דהא בתורה כתיב פסולת גורן ויקב וכמ"ש בתוס' סוכה י"ג דכל שאינו מק"ט בשאר טומאות לית לן בה ע"ש, וא"כ שפיר י"ל דהא דקאמר דכובש אפי' חבילי עצים אפילו חבילי קנים דהיינו אע"ג די"ל לר"י דמק"ט נגעים מ"מ אין זה נקרא הויתו ע"י מק"ט דכל שאינו מקבל שאר טומאות לית לן בה, ושפיר קאמר ר"י ממש בלשון דקאמר בנגעים ואפילו חבילי עצים ואפילו חבילי קנים דמקבלי טומאת נגעים, ור"י לשיטתיה:
וכל זה לשיטת הר"ש ז"ל [בפ"ה מ"ה] דהא דקאמר ר"י דסומך אפילו מקל ואפילו זב וזבה יורד וטובל היינו דבאמת ס"ל לר"י דבעינן הויתו על ידי טהרה ורק התם דרק מעכב הזחילה לית לן בה, אבל לשיטת האור זרוע שהבאתי לעיל דר"י לא ס"ל כלל דבעינן הויתו ע"י טהרה ומש"ה ס"ל דסומך אפילו במקל וזב וזבה יורד וטובל וכמו דס"ל בתוספתא דמזחילין ע"ג המת, א"כ י"ל פשוט דקאמר כובש אפי' חבילי קנים ואפילו חבילי עצים אע"ג דמק"ט נגעים וס"ל דלענין מקוה אם מק"ט נגעים הו"ל כמו דמקבל שאר טומאות [ומ"מ לא קאמר ובכלים משום דס"ל דבעינן ד' טפחים או רובו וסתם כלים לא הוי הכי ואין המים מצטרפין] אבל עכ"פ קמ"ל רבותא אע"ג דמק"ט כובש בהם המקוה דלא בעינן הויתו ע"י טהרה, ור"י לשיטתיה:
ולפ"ז נראה דלדינא אין להחמיר כדעת הרא"ה ז"ל דהרי י"ל כמ"ש הרשב"א ז"ל דלא נקט מים משום דאיירי באין לו מים להוסיף או כמ"ש די"ל דמתניתין ר"י היא דס"ל דאסור להטיל חמין במקוה כדי שלא יאמרו דכ"ג טובל בשאובים דשאובין דאורייתא, אבל לרבנן דקיי"ל כוותייהו יכול להוסיף מים:
ובהיותי בזה קשה לי בהא דפריך בירושלמי יומא שם פ"ג סוף הלכה ה' ויחם לו חמין דליכא שום איסור [ובעששית של ברזל איכא עכ"פ איסורא] ומשני שלא יאמרו כ"ג טובל במים שאובין ביו"כ, וקשה דאכתי בטבילה ראשונה יחם לו חמין ולא יצטרך לעששית דהא בירושלמי [פ"ג ה"ג] קאמר ר"י כל עצמן לא התקינו טבילה זו אלא מפני טבילת סרך שפעמים שאדם הולך לרחוץ והוא נזכר קרי ישן שבידו וחוזר ובא לו, ור"י הרי ס"ל בברכות כ"ב דבעל קרי טובל בשאובין, וא"כ אכתי בטבילה ראשונה דלא הוי חובה ליום רק לזכור טומאת קרי שעליו [ועי' ביומא ל' ע"א במשנה ברש"י וברמב"ם ז"ל פ"ב מה' יו"כ ק״ה) א"כ די בטבילת שאובין ולא היה צריך להטיל עששית דאיכא עכ"פ איסור. אך י"ל לפמ"ש במרדכי סוף מקואות דאסור לטבול בחמין משום גזרת מרחצאות ורק לכ"ג הותרה דאין שבות במקדש, ובתוס' רע"א ז"ל במשניות יומא [פ"ג מ"ה] כתב בשם הפר"ח ז"ל דרק בד' טבילות שהיו במקדש הותרו שבות אבל לא טבילה ראשונה שהיתה בחול ע"ש, א"כ שוב אי אפשר להטיל חמין בטבילה הא' משום גזירת מרחצאות אך בחידושי הרש"ש ז"ל השיג על הפר"ח מתוס' סנהדרין די"ח ע"ב ד"ה משום צינה], אך קשה לי ביומא [דף ל' ע"א] דפריך דמאי נפ"מ בין ר"י לבן זומא דס"ל דטבילה א' מה"ת ולא קאמר דנפ"מ דלר' יהודה כשרה כשאובין כיון דמבואר בהדיא בברייתא בירושלמי דלר"י הטעם משום סרך טבילה של טומאת קרי וצ"ע כעת:
ואמנם אחרי כי הגאון הנורא ר"י בכר דוד ז"ל ומרן החת"ס ז"ל כתבו כי צריכין אנו לחוש לכתחלה כדעת הרא"ה ז"ל בודאי צריכין להחמיר לכתחלה כדבריהם ז"ל, ומה שהקשה הרשב"א ז"ל ובדבר שמואל מהא דממלא בכתף ונותן לעליון ומקוה התחתונה כשרה אף על פי שהיתה ריקה, נראה לפע"ד דהתם המקוה התחתונה אינה נתכשרת כלל ע"י שאובין דהא המים דשאובין נתכשרו מקודם במקוה העליונה אבל הכא המקוה נעשית ראוי לטבילה ע"י השאובין דהא בשעה ששפך היתה שאובין, ואם נאמר דטעם הרא"ה ז"ל משום דאם יתקן המקוה שאינו ראוי לטבילה שמימיו מרודדין ע"י שאובין עי"ז יבא להוסיף ג"כ שאובין למקוה חסרה ממ"ס, ג"כ ניחא דהרי אם נותן לעליון הו"ל לגבי מקוה תחתונה המשכה וי"ל דס"ל כשיטת הפוסקים דכולה בהמשכה כשרה ושוב אין לגזור שהרי אף אם יעשה מקוה בהמשכה כולה ג"כ כשר. ומה שהקשה מהא דפ"ז אם נשתנה מראה המקוה דאם יש בה מ"ס ממלא בכתף ונותן י"ל דהתם המקוה פסולה רק מדרבנן דשינוי מראה פסול מדרבנן אבל הכא דאין ראוי לטבול בתוכה גרוע טפי:
אך דלפע"ד פשוט דאף דהחמיר הרא"ה ז"ל דהיכא דהיו מימיו מרודדין שלא להוסיף עליו מים שאובים הוא רק אם המים מרודדין כ"כ שאי אפשר לטבול אף אם ישתטח על פניו שלא יתכסה כל רוחב גופו אבל היכי דאם ישתטח על פניו יתכסה כל גופו וא"כ הרי המקוה הזו ראוי לטבילה לאיש כזה וכמ"ש ברמ"א ז"ל סעיף כ"ו, שוב יכול להוסיף מים שאובים כל מה שירצה כדי לטבול מעומד כיון דאין נפ"מ בין טובל מושכב לטובל מעומד, וא"כ המקוה שאנו דנין עליה דיכולין לטבול בה מושכב לית לן בה מה שנתנו לתוכה מים שאובין. ומזה קשה לי קצת בתשובת דבר שמואל אבוהב ז"ל הנ"ל ששאלו אותו במקוה שמימיו מרודדין ואי אפשר לטבול בו כי אם בפישוט ידים ורגלים אם מותר להוסיף בו מים שאובין והוסיף להביא ראיות להתיר מהא דפ"ג דמקואות מ"ה וכן [מפ"ז מ"ג] ומהא דפ"א מעין שמימיו מעוטין ורבו עליו מים שאובין והביא גם תשובת הרשב"א ז"ל סימן תתי"ח עש"ה. ולכאורה לא היה צריך לכל זה דגם הרא"ה ז"ל לא החמיר רק היכא דאי אפשר לטבול בו אפילו בפישוט ידים ורגלים אבל היכי דיש לטבול בו באופן זה נראה פשוט דמותר להוסיף ובתשובת הרשב"א ז"ל שם שאלו אותו אם מותר לטבול מושכב וע"ז השיב דמותר ורק כיון דיש לחוש שמא לא תשתטח יפה אם ירצו ימלאו בכתף ויתנו עש"ה:
ובזה נדחה מה שהביא ראיה בספר לחם ושמלה [ס"ק קי"א] דמותר להוסיף שאובין במקוה שמימיו מרודדין מתוספתא ריש שקלים כל מקוה שיש בו מ"ס כשר להקוות עליו ושאין בו מ"ס ממשיכין לו אמת המים ומשלימין לו מ"ס כדי שיהיה כשר להקוות עליו ע"כ, ובגדולי טהרה כתב דע"כ אין לפרש הא דמקוה שיש בו מ"ס מותר להקוות עליו היינו דמותר לטבול בו דזה פשיטא, וכתב הוא לפרש דשיעור מקוה הרי רק מ"ס ומסתמא עושין מקוה רחבה לכמה אנשים ולפעמים המים של מ"ס מרודדין ועל זה קאמר בתוספתא דמתקנין המקואות וכל מקוה שיש בו מ"ס כשר להקוות עליו והיינו מים שאובין כדי שיהי' אפשר לטבול בה ודלא כהרא"ה ז"ל ע"ש. ולפמ"ש אין מזה ראיה דאכתי הרי אפשר דאיירי שיכולין לטבול בו בפישוט ידים ורגלים ומ"מ כיון דלכתחלה אין לטבול באופן זה וכמ"ש הרמ"א ז"ל בשם הרשב"א ז"ל ומש"ה מתקנין ומוסיפים מ"ס שאובין. חוץ מזה מה שכתב בגדולי טהרה דע"כ אין לפרש מקוה שיש בו מ"ס מותר להקוות עליו היינו לטבול בו דזה פשיטא, לא ראה דברי הסמ"ג בה' מקואות שכ' וז"ל תניא בתוספתא מקוה שאוב שהגליד טהור משום מים שאובין נמחו כשר להקוות עליו פירוש כשר לטבול בו שהוא מקוה כשר וכן לשון התוספתא בכמה מקומות, וגם בתוספתא דשקלים פ"ק מקוה שיש בו מ"ס כשר להקוות עליו ולמעלה בארנו לשון אחר עכ"ל ולעיל מיניה כתב וז"ל ולפ"ז אומר אני דההיא תוספתא דטהרות שהבאנו לפנים מקוה שאוב שהגליד ונימוח כשר להקוות עליו שמדבר בענין זה להוסיף אח"כ מ"ס מי גשמים ומישב הגליד ונמוח כמו שאובה שהמשיכה עכ"ל] הרי בהדיא דהסמ"ג מפרש התוספתא דשקלים מותר להקוות עליו היינו שמותר לטבול בו, ומה שהקשה הג"ט דזה פשיטא כיון שיש בו מ"ס לפע"ד פשוט דכוונת התוספתא כמו הא דתנן רפ"ח דמקואות ארץ ישראל טהורה ומקואות טהורין וכתב הר"ש ז"ל דקמ"ל דלא מחזקינן להו בשאובין דמסתמא בהכשר נעשו משא"כ בח"ל, וזה דתנא הכא מקוה שיש בו מ"ס מותר להקוות עליו פירוש לטבול בו ולא מחזקינן ליה בשאובין וא"ש:
אמנם לכאורה נראה להביא ראיה לדעת הרא"ה ז"ל דאסור להוסיף שאובין ואף היכי דיכול לטבול בפישוט ידים ורגלים דביומא [ל"א ע"א] בהא דאיתא ת"ר חמש טבילות טובל כ"ג וכולן בקודש חוץ מראשונה שהיתה בחול ע"ג שער המים אמר אביי ש"מ עין עיטם גבוה מקרקע עזרה כ"ג אמות וכו', והקשו בתוס' דמנ"ל דבית הטבילה הי' גבוה ג"א דלמא היתה גבוה רק אמה וארכה ג"א והכהן הי' משכיב עצמו בתוכו ותירצו דמסתמא כל מה שהיו יכולין להקל עליו היו עושין משום חולשא דכ"ג ודרך עמידה הי' טובל כי זה נקל לו יותר לעשות עכ"ל. וקשה טובא דאכתי דלמא היתה גבוה רק אמה וארכה ג"א וכדי להקל על כ"ג היו שופכים לתוכה שאובין שיהי' יכול לטבול בעמידה וכמו שהקשה ח"א בשיורי טהרה למהרש"ך ז"ל בסימן ר"א תשובה א' הובא בבית יצחק יו"ד ח"ב במפתחות לסימן כ"ז והיא קושיא גדולה [ומ"ש בזה בשיורי טהרה ובב"י הוא דוחק ע"ש] אמנם לשיטת הרא"ה ז"ל דבאמת אסור להוסיף מים שאובין במקוה שמימיו מרודדין כדי שיוכלו לטבול א״ש דברי התוס' בטוב טעם וממילא מוכרח דאף היכי דיכולין לטבול מושכב ג"כ אסור להוסיף שאובין:
אמנם לפע"ד דהרי ברייתא זו דת"ר חמש טבילות וכו' חוץ מהראשונה שהיתה ע"ג שער המים היא ברייתא בתו"כ על פסוק והמשלח את השעיר, וסתם תו"כ ר"י הוא, ור"י הרי ס"ל בירושלמי דאין מטילין לתוכו חמין כדי שלא יאמרו דכ"ג טובל בשאובין, ושפיר הוכיח אביי דעין עיטם גבוה כ"ג אמות דהמקוה ע"כ גבוה ג"א, כיון דאסור להוסיף שאובין לר"י לשיטתיה:
עוד היה נראה לפע"ד דלאו דוקא היכי דהוא יכול לטבול בפישוט ידים ורגלים מודה הרא"ה ז"ל דיכול להוסיף מים שאובין כיון דכבר המקוה ראוי לו לטבילה אלא אף היכי דהוא לא יכול לטבול ורק דקטן בן יומו יכול לטבול בפישוט ידים ורגלים ג"כ מודה הרא"ה ז"ל דיכול להוסיף מים שאובין כיון דהמקוה ראוי עכ"פ לטבילת אדם אין נפ"מ בין קטן לגדול, והא דתנן מקוה שמימיו מרודדין דכובש אפילו חבילי עצים אבל מים שאובין לא היינו היכי דלא היה ראוי אף לטבילת קטן בפישוט ידים ורגלים. [והא שכתב שם הרא"ה ז"ל ואין גופו עולה בהם לאו גופו של טובל אלא גופו של אדם קאמר ואפילו קטן] ולפ"ז נראה דדין זה שייך רק באדם דאפשר שיהיו המים מרודדין עד שאי אפשר לטבול בו גופו של אדם קטן אף בפישוט ידים ורגלים, אבל בכלים לא שייך דין זה דהא לעולם אף שיהיו המים מרודדין מאד מ"מ אפשר לטבול בו מחט שעוביו כ"ש ממילא שוב אפשר להוסיף שאובין ולטבול גם כלי גדול כיון דראוי הוא לטבילת כלים, ואין לומר דא"כ שוב יהיה מותר להוסיף אף לאדם דז"א דהרי כלי סגי מה"ת לטבולי ברביעית ואדם בעי מה"ת מ"ס וא"כ ממה שהוא ראוי לטבילת כלים לא הוי ראוי לטבילת אדם:
ובזה נראה ליישב הא דקתני מקוה שמימיה מרודדין כובש אפילו חבילי עצים כדי שיתפחו המים ויורד וטובל, וקשה למה נקט הדין באדם שהרי ברישא איירי בכלים דקתני הטביל בו את המטה חע"פ שרגלי' שוקעת בטיט העבה טהורה [וכתב הרמב"ם ז"ל שהמטה רבת הגובה] וכן בסיפא איירי בכלים דקתני מחט שהיא נתונה על מעלות המערה וכו', וא"כ אמאי במציעתא לא נקיט ג"כ בכלים וכגון במטה שהיא גדולה והמים מרודדין כובש אפילו חבילי עצים והוא דקדוק עצום, וע"כ דבכלים כיון דאפשר להטביל בו מחט כ"ש וראוי הוא לטבילת כלים מותר להוסיף אף מים כדי לטבול כלי גדול ומתניתין קתני כובש אפילו חבילי עצים ולא מים וכמ"ש הרא"ה, ולפ"ז לשיטת הרא"ה ז"ל שם דמעין מטהר בכ"ש אף לאדם [וחולק שם על הרשב"א ז"ל דס"ל דלאדם אף מעין בעינן מ"ס] א"כ במעין כ"ש דראוי להטביל בו מחט שוב מותר להוסיף שאובין אף לטבילת אדם כיון דבמעין טבילת אדם וטבילת כלים דין אחד להם דמטהרין בכ"ש וכיון דהמעין ראוי לטבילת מחט שוב מותר להוסיף שאובין גם לאדם, ולפ"ז הא דהביא הדבר שמואל מפ"ק מעין שמימיו מעוטים שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכ"ש והביא בשם הב"י דמותר להוסיף לכתחלה לטבילת אדם ולפמ"ש אפשר דהכא במעין גם הרא"ה ז"ל מודה דמותר:
ואמנם לשיטת הרשב"א ז"ל דכובש אפילו עצים ה"ה מים קשה אמאי קתני יורד וטובל דמשמע דאיירי באדם ולא קתני ומטביל בו והיינו כלים:
ונראה לפמ"ש הר"ש ז"ל לפרש הא דקתני כובש אפילו חבילי עצים היינו דקמ"ל דאע"ג דהמים ביניהם בין החבילים מ"מ מצטרפין להשלים מ"ס, ובזבחים [כ"ב ע"א] קאמר ר"פ אם קדח בו רביעית [בדופן המקוה והמים נמשכין שם ואע"פ שנתמעטו המים ואין מעורבין מי המקוה באותה קדיחה רש"י] מטבילין בו מחטין וצינוריות הואיל ומהכשירא דמקוה אתיא ע"ש, וא"כ הכא דמקודם היה מ"ס הרי בטבילת כלים אין בו שום רבותא אם המים בין החבילים דהא אפילו אין מצטרפין המים מ"מ כיון דבמקוה נשאר יותר מרביעית מטבילין בו כלים דמהכשירא דמקוה אתיא, וע"כ דנקט יורד וטובל באדם דלעולם בעי מ"ס וקמ"ל דהמים מצטרפין, וכן י"ל לפירוש הרב ז"ל דקמ"ל דאע"ג שבין החבילים נראה כמקוה שחלקו מ"מ מצטרפין הואיל ומים ביניהם ע"ש, א"כ כל זה באדם אבל בכלים הרי כשרים אף שחלקו המקוה כיון דמהכשירא דמקוה אתיא:
וכן נראה לפע"ד בחגיגה [כ"ב ע"א] דקאמר רבא סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן טהורים ומקוה שחלקו בסל וגרגותני הטובל שם לא עלתה לו טבילה. וקשה דאמאי במקוה שחלקו נקט באדם דקאמר הטובל שם לא עלתה לו טבילה ולא נקט בכלים המטביל שם לא עלתה להם טבילה וכמו בריש דבריו דאיירי בכלים, ולפ"ז ניחא דמקוה שחלקו כשרה לכלים דהא מהכשירא דמקוה אתיא וסגי ברביעית ורק לאדם פסול וא"ש:
ולשיטת הראב"ד ז"ל בבעה"נ בשער המים פ"ו בהא דאם קדח בו רביעית מטבילין בו מחטין וצינוריות הוא דוקא אם מחובר למקוה של מים כשפוה"נ ובפחות מרביעית אף אם מחובר כשפוה"נ לא מהני וצ"ע לפ"ז לתרץ הדקדוקים הנ"ל. שוב ראיתי שכתב הראב"ד ז"ל בשער המים פ"ה וזה לשונו הטביל בו את המטה אע"פ שרגליה שוקעות בטיט העבה טהורות מפני שהמים מקדימין, לא נתברר אם נאמר כן באדם וספיקא לחומרא עכ"ל. ושפיר ניחא דבדיוק נקט ברישא גבי כלים לומר דבאדם באמת לא מהני:
ראיתי בספר גולת עליות [פ"ו מ"א פס"ב] הקשה על שיטת רש"י ז"ל מהא דמקואות [סופ"ה[ גל שנתלש על הים ובו מ"ס ונפל על האדם ועל הכלים טהורין דלמ"ל מ"ס על הכלים הא מהכשירא דמקוה הים הגדול אתיא וסגיא ברביעית ע"ש. ולק"מ לפע"ד דהרי גל שנתלש כל זמן שלא נפל על האדם ועל הכלים העומדים על הארץ אין מטבילין בו וכמו שכתב בחולין [ל"א ע"ב] מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין דאין מטבילין באויר [והיא מה"ת וכמ"ש בתוס' שם ובכ"מ] א"כ אחר שנתלש מן הים קודם שנפל על הכלים היה פסול, א"כ לא מהכשירא דמקוה אתיא אלא מפסולא אתיא:
אך קשה טובא מה שהקשה שם וכן הקשו עוד אחרונים מריש נדה במקוה שנמדד ונמצא חסר וכו' שכתב רש"י ז"ל דאיירי בכלים והרי מה בכך דחסר הא מ"מ אכתי נשאר רביעית ומהכשירא דמקוה אתיא:
ולכאורה י"ל דהרי הרשב"א ז״ל הקשה במקוה שנמדד ונמצא חסר כיון דחסר ואתא הו"ל זוחלין ותירץ דזוחלין שאין ניכרין אין פוסלין המקוה, ובשם אריה ראיתי שכ' הטעם דכיון שאין נכרים בטלים מעט הזוחלין ברובא אשבורן, ובזבחים שם קאמר ר"ל כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור לרביעית אינו משלים ומפרש למעוטי נתן סאה ונטל סאה, וכתב רש"י ז"ל לפרש דרביעית מים ונותן לתוכו מי פירות רובע רביעית ונעל כנגדם פסולה דלא חשיבא שיעור זוטרתא דרביעית לבטלינהו, וא"כ במקוה שנמדד ונמצא חסר שוב אין לטהר הכלים מטעם דסגי ברביעית דכלים כיון דמהכשירא דמקוה אתיא, דהרי ברביעית שוב פסול מטעם דהוי זוחלין ואי"ל שאין ניכרים ובטלין ברובא אשבורן, דהא שיעור רביעית לא חשוב לבטל:
אך ז"א שהרי דוקא ברביעית אינו משלים אבל הרי למי כיור לשיעור רחיצות ד' כהנים משלים וא"כ הכא במקוה שנמדד הרי אכתי נשאר יותר מרביעית ויבטלו הזוחלין, גם קשה לי בתוס' יבמות [פ"ב ע"ב] בד"ה נתן סאה ונטל סאה כשר שכתבו דפריך לר' יוחנן משום דקא פסיק ותני אף למחטין וצנורות עש"ה וקשה הרי ע"כ מתניתין לא איירי במחטין וצנורות דהא במו"ל אף בנטל סאה ולא נתן כלל ג"כ כשר דמהכשירא דמקוה אתיא ואיך תני עלה התם אבל משקים ומי פירות לפעמים מעלים הא בכלים אף בלא העלאה כשר ומצאתי בספר הישר לר"ת ז"ל סימן תרכ"ב שכתב וז"ל אמרינן בפרק כל הזבחים אם קדח ממנו רביעית אע"ג (דטבלוהו) [אם] מחובר פחות משפופרת א"נ בבור אחד מטבילין דמהכשירא דמקוה קאתי עכ"ל, הרי ס"ל דהא דאמרינן דמהכשירא דמקוה קאתי הוא דוקא אם אכתי מחובר בו בפחות משפופרת, אי נמי בבור אחד שיש מקוה שלימה וניכר דמהכשירא דמקוה קאתי. ורש"י ז"ל דכתב דאם קדח רביעית בדופן המקוה שנתמעטו המים ואין מעורבין מי המקוה באותה קדיחה הרי ס"ל לרש"י ז"ל דאע"ג דאין מחובר כלל כשר, צ"ל דס"ל עכ"פ כמ"ש הר"ת דדוקא אם הוא בבור אחד עם מקוה שלמה וניכר דמהכשירא דמקוה אתיא, ומ"ש רש"י ז"ל שנתמעטו המים ואין מעורבין מי המקוה באותה קדיחה היינו דעכ"פ שנשארו מ"ס, ולק"מ מהא דריש נדה דמקוה שנמדד ונמצא חסר דכיון דאין כאן מקוה בבור אחד לא אמרינן דמהכשירא דמקוה אתיא וא"ש:
אך לפ"ז שוב קשה הא דמקוה שמימיה מרודדין נקט יורד וטובל באדם דוקא וצ"ל דבכלים אין כאן רבותא דהמים שביניהם מצטרפין דכיון דמה"ת סגי ברביעית ודעת כמה פוסקים דבשאובין דהואיל והוא מדרבנן לא בעי שיעור כשפוה"נ וכמ"ש בטור וש"ע סעיף נ"ג, והוי שפיר רבותא טפי באדם דבעי מה"ת מ"ס מ"מ המים שביניהם מצטרפין, אך אכתי קשה הא דרבא במקוה שחלקו דנקט באדם וע״ע בישועות יעקב [ר"א סוף סק"ב]:
ולכאורה קשה לרש"י ולר"ת ז"ל דאם קדח בו רביעית כשרה אף דאינו מחובר עם מקוה של מ"ס א"כ אכתי תקשה קושיית הש"ס דנזיר ל"ח והא איכא רביעית דמקוה כיון דזה לא בטלו רבנן, אך די"ל כיון דבפ"ע אינו מטהר וצריך שיהיה עכ"פ בבור אחד עם מקוה שלימה לא קחשיב וכמ"ש בגולת עליות רפ"ו ובתועפת ראם על היראים עמוד עריות אות קע"א עש"ה. ובזה אפשר לתרץ ג"כ הא דקחשיב בריש מקואות שש מעלות במקואות ולא קחשיב שבע בקדח בו רביעית דכשר לכלים אבל לאדם בעינן מ"ס דוקא דכיון דבפ"ע אינו כשר לא קחשיב ליה. אך קשה לי מתוספתא הובא ברמב"ם ור"ש ז"ל סופ"א דמקואות כל מקום שאדם טובל בו ידים וכלים טובלין בו אין אדם טובל בו אין ידים וכלים טובלין בו והרי אם קדח בו רביעית דאין אדם טובל אא"כ יש מ"ס ולכלים סגי ברביעית ולראב"ד ז"ל ניחא דכיון דמחובר לשפוה"נ גם אדם טובל בו, וכן יש להעיר בתוס' חולין (ק"ו ע"א) ד"ה דפסקינהו ועיין בחדושי הרש"ש ז"ל שם ובסופ"א דמקואות ואכ"מ להאריך:
נשובה לדינא הנה דעת הרא"ה ז"ל דאסור להוסיף שאובין במקוה שמימיו מרודדין דעת יחידאה היא ולא הובא בפוסקים ובטור וש"ע, ומה דדייק הרא"ה ז"ל מהא דקתני כובש אפילו חבילי קנים ולא קתני דמוסיף מים דחה הרשב"א ז"ל דאיירי באין לו מים, ומ"ש על זה החת"ס דדחי ליה בגילי דחיטתא, אכתי יש לומר דלא קתני דמוסיף מים משום דזה פשיטא וכדמוכח ממשניות הקודמים וכמ"ש הדבר שמואל דק"ו הוא כאן במקוה שמימיה מרודדין, משא"כ חבילי עצים וקנים הוי רבותא וכמ"ש הר"ש והרב ז"ל, ועוד די"ל דמתניתין ר' יהודה היא דס"ל בכ"ג דאין מחמין לו חמין שלא יאמרו כ"ג טובל בשאובין וס"ל דשאובין מה"ת משא"כ לרבנן דקיי"ל כוותייהו, ואמנם כיון שהגאון ר"י בכר דוד ומרן החת"ס ז"ל כתבו להחמיר לכתחלה בודאי ראוי להחמיר, אך לפמ"ש דהיכי דאפשר לטבול בפישוט ידים ורגלים בלא השאובין י"ל דגם הרא"ה ז"ל מודה וכן לפמ"ש דאפשר דבמעון מודה דמותר להוסיף ומתניתין קתני רק מקוה שמימי' מרודדין, א"כ הכא דאפשר לטבול בפישוט ידים ורגלים וגם דאפשר דיש לו דין מעין וכמ"ש לעיל בודאי אין להחמיר אף לכתחלה [ע"כ סתירת איסור ב"ק: