אור ברסלב
מקוה טהרה (קויפמן) סתירת איסור א'

מקוה טהרה (קויפמן)· רבי חיים משולם הכהן קויפמן

סתירת איסור א'

מקוה טהרה

בטור כתב מקוה שנסדק אחד מכתליו והמים יוצאין דרך הסדק יש פוסלים אותו אפילו יש בו כמה סאין בענין שישארו בו מ"ס אחר שיצאו דרך הסדק לפי שכיון שהמים העליונים ננערים לצאת חשיב כולו כזוחלין, וא"א הרא"ש ז"ל כתב ודאי אם ישארו בו מ' סאה אחר שיצאו קצתן דרך הסדק כשר אבל אם לא ישארו בו מ' סאה פסול עכ"ל וע"ש בב"י. ופלוגתא זו אם גם המים אשר למטה מהסדק ננערו לצאת מצינו ג"כ ברש"י ותוס' ע"ז [נ"ט ע"ב] גבי ההיא חביתא דחמרא דאישתקל לברזא אתא עכו"ם אידרי אנח ידיה עליה א"ר פפא כל דלהדי ברזא חמרא אסור. ומבואר שם בתוס' דרש"י ס"ל אם נפתח הנקב מתנענע כל היין עד הברזא לצאת דרך שם, ור"ת ס"ל דגם היין שאחר הנקב מתנענע לצאת. ובטור [סימן קכ"ד] הביא בזה פלוגתות רש"י ור"ת ר"ח ורי"ף ז"ל, והב"י פסק שם בש"ע דרק עד הנקב אסור בהנאה ולא אמרינן דגם היין דלמטה מהנקב מתנענע לצאת וכן פסק הכא בהל' מקואות [סעיף נ'] דאם נשאר מ' סאה מן הסדק ולמטה כשר ולא חשיבי זוחלין. והרמ"א ז"ל כתב הכא דיש מחמירין אפילו אם ישארו מ"ס עד הסדק, ויש לחוש לדבריהם לכתחלה לסתום הסדק ולא הגיה כן גבי יי"נ דיש לחוש לאסור בהנאה גם מה שלמטה מן הנקב, היינו משום דרק הכא דליכא שום הפסד לסתום הנקב ראוי להחמיר לכתחלה אבל התם דאיכא הפסד אין להחמיר ולאסור בהנאה משום דס"ל לדינא דרק עד הנקב מתנענע לצאת:

והנה בהא דפסקו הטור והמחבר כהרא"ש ז"ל דאם נשארו מ"ס אחרי שיצאו קצתן שעד הסדק כשר, איננו מבואר אם מותר לטבול גם במים העליוני' הזוחלין או דוקא צריכה לטבול במים התחתונים שאינם זוחלין. והב"י כתב שם וז"ל הרא"ש הביא בסוף נדה משנה דפ"ה דמקואות נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפילו מקל אפילו קנה אפילו זב וזבה יורד וטובל דברי ר יהודה ר' יוסי אומר כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו. ופירש ר"ש ז"ל נוטפין שעשאן זוחלין כגון מקוה שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין אסור לטבול בו וכו', ואפילו ישאר במקוה מ"ס אחר שיצאו הזוחלין מ"מ השתא מיהא טובל גם במים העליונים שהם זוחלין, והנכון יותר לפרש דמיירי שלא ישאר במקוה מ"ס אם לא שיסתום הזחילה וכו' עכ"ל. משמע דלרא"ש ז"ל מותר לטבול גם במים העליונים, וכן משמע באשכול [ר"ס ס'] ובתשב"ץ [ח"א סימן י"ז] כתב ויש מפרשים דנוטפין שעשאן זוחלין לא נפסלו אלא כשלא ישאר במקוה מ"ס שפסק זחילתו, כגון שהסדק או הנקב הוא למטה אבל אם הנקב הוא למעלה וכשתפסק זחילתו ישארו במקוה מ"ס אינו נפסל בכך, אע"פ שיש צורך בריבוי המים להתפיחן כדי שיהי' הגוף מתכסה בהם דכיון שאין צורך בהם להכשיר המקוה אינו נפסל ע"י זחילה. וכל אלו הדברים לא נאמרו אלא לפירוש ר"ש ז"ל אבל הרא"ש ז"ל פירשה על דרך אחרת וכן הרמב"ם ז"ל יש לו דרך אחרת דפירשה ולפי הפירושים האלו אם היתה נכרת זחילתו אפילו לא ישאר במקוה מ"ס כשתפסק זחילתו לא מיפסל בהאי עכ"ל. ומוכח למאי דפסק המחבר דצריך שישאר בו מ"ס כשר אף אם טובל במים העליונים. אמנם במהרי"ק ז"ל [סימן קנ"ה] כתב וז"ל ופשיטא דלרא"ש ה"נ ל"ש דכשר הוא אם יכולין לטבול מהקילוח ולמטה ר"ל שמתחת הקילוח ישארו שם מ"ס וגם שתוכל האשה הטובלת להתכסות כל גופה באותן המים מבלי סיוע המים אשר ממעל למוצא הקילוח עכ"ל. ובשו"ת מהרש"ם ז"ל [ח"ב סימן נ"ט] במפתחות הביא דברי המהרי"ק ז"ל וכתב דגם בספר פתח הבית להגאון מוהר"א טיקטין ז"ל ליו"ד העלה דאין להתיר אא"כ טובל למטה במקום שאין המים זוחלין ואע"ג דמתשובת הרא"ש ופסקיו נראה להיפך, וכן בלחם ושמלה כתב דאם טבלה למעלה במקום שהמים זוחלין גם בדיעבד לא מהני וכן בשו"ת בית שלמה סו"ס פ"ז] כתב כן. והגאון מוהרש"ק ז"ל בטטו"ד דקנאת סופרים [סימן נ"ב] ג"כ כתב להחמיר ואם שופכים לתוכה שאובין דנתערבו המים לא מהני מה דלמטה מ"ס ע"ש. והרב המהרש"ם ז"ל כתב דכוונת המהרי"ק ז"ל שצריך שיהי' שיעור מ"ס באשבורן שיוכלו לטבול מן הקלוח ולמטה ושוב מתבטלין מיעוט המים הזוחלין שלמעלה בהמים שלמטה דכיון דיש שיעור מקוה למטה הו"ל איסור בהיתר ובטל אבל אי ליכא מ"ס למטה הו"ל איסור באיסור דלא מהני ביטול כמ"ש הר"ן בנדרים [נ"ט ע"א] ולהראב"ד ולהרא"ש ז"ל גם בדליכא שיעור מ"ס למטה כשר דרוב מי אשבורן מבטלין מיעוט זוחלין עש"ה [וע"ע בדברי חיים על מקואות סקט"ו ובשו"ת בית יצחק שמעלקיש חיו"ד ח"ב סימן ל"ד ודו"ק:

וקשה לי מהא דתנן [פ"ז מ"ד] נפל לתוכו יין או מוחל ושנו מקצת מראיו אם אין בו מראה מים מ"ס טובל בו רק במקום המים ולא במקום היין וכמ"ש בתוספתא והובא בר"ש וש"ך [ס"ק ס"ז] ולא אמרינן דמקום היין בטל ברוב מים דהוי איסור בהיתר ואם נאמר כיון דמינכר לא בטל והרי גם הכא הזוחלין ניכרים:

ולפע"ד נראה לפמ"ש הריב"ש ז"ל הובא בביאור הגר"א ז"ל סק"ו דזוחלין פסולין משום דאין הזוחלין מצטרפים יחד להשלים שיעור מ"ס ומש"ה מעין דמטהר בכ"ש מטהר בזוחלין עש"ה. ומש"ה כיון דאיכא למטה מהסדק שיעור מ"ס שוב מותר לטבול במים העליונים הזוחלין דהא לא צריכינן שישלים השיעור ולא אמרינן דהוי כמי שאינו מתכסה כלל במים וכמ"ש בסו"פ כסוי הדם גבי מכסין בעפר עיר הנדחת אע"ג דבכל מידי דבעי שיעורא אמרינן כתותי מיכתת שיעוריה אבל לכיסוי אמרינן כל מה דמכתת מעלי לכיסוי ולא אמרינן שיהי' כמו שאינו בעולם והדם לא נתכסה. כן הכא בזוחלין אע"ג דכתותי מכתת שיעוריה מ"מ הוי בעולם ומכסין על הטובל כל שיש שעור. ובזה מובן שפיר דברי התשב"ץ ז"ל דאם יש למטה מ' סאה אעפ"י שיש צורך בריבוי המים להתפיחן כדי שיהי' הגוף מתכסה בהם דכיון שאין צורך בהם להכשיר המקוה אינו נפסל ע"י זחילה ולכאורה אינו מובן דמ"ש זה מזה והרי שניהם צריכים לטהרת הטמא ולפי הנ"ל ניחא. ויש לדחות:

ובשערי תורה [ח"ו ס"א] כתב ידידי הרב הגאון מו"ה יואב יהושע שליט"א אבד"ק קינצק לתרץ לפמ"ש הרא"ש ז"ל דכיון דהא דמקוה אינו מטהר בזוחלין ילפינן מקרא אך מעין מעין מטהר בזוחלין ולא מקוה, א"כ הוא דוקא אם זוחל כמו נהר לגמרי אבל לא אם זוחל רק למעלה, וע"כ הא דפוסלין במקוה שנסדק הוי רק מדרבנן. והנה התה"ד הקש' אמאי מטהרין שאובין בהשקה ולא מהני השקה לנוטפים בזוחלין שיהיו מטהרין בזוחלין ותירץ דרק בשאובין מהני השקה משום דהוי דרבנן משא"כ זוחלין דהוי דאורייתא ע"ש ובט"ז סק"ג. ומש"ה הכא במקוה שנסדק דזוחלין כזה הוי רק דרבנן שוב מהני השקה אי איכא למטה מהסדק מ"ס, דבפחות ממ"ס לא מהני השקה כמ"ש בראב"ד ז"ל רפ"ט מהלכות טו"א ועוד מקומות ע"כ דפח"ח:

ולפע"ד נראה לומר דמש"ה במקוה שנסדק הוי הזוחלין פסול רק מדרבנן דהנה בתוספתא הובא בר"ש ז"ל [פ"ד מ"ד] איתא ראב"י אומר גג שיש בראשו כ"א סאה של מי גשמים מעלה בכתף ונותן לתוכו י"ט סאין ופותקן ומערבן בחצר היו בו מ"ס ונפסקו ובאו לתוך הבית כשרין [להטביל בהן לאחר שבאו לבית, ר"ש] ואין מטבילין בהן [דרך ירידתן לבית. ר"ש] שאין מטבילין באויר, הי' ראשו אחד מגיע בארץ מטבילין בו ואין מטבילין באויר, גל שנתלש מן הים ומן הנהר אין מטבילין בו שאין מטבילין באויר, ואם היו שני ראשין נוגעין בארץ מטבילין בהם ואין מטבילין בכיפה ע"כ. והקשה הר"ש ז"ל דלמ"ל הטעם דאין מטבילין בהן דרך ירידתן לבית משום דאין מטבילין באויר, תפ"ל דאפילו בארץ אין מטבילין בחרדלית של גשמים דאין מקוה מטהר בזוחלין אלא באשבורן ותירץ משום סיפא נקטיה ע"ש, וזה דוחק דתנא רישא אטו סיפא כידוע.

ולפע"ד נראה לתרץ דהנה בתו"כ שמיני שספ איתא אך מעין ובור יכול אפי' בור שבספינה [שאינה מקבלת טומאה] יהי' טהור ת"ל מעין מה מעין שעיקרו בקרקע שהמים נוגעים בקרקע. מרדכי פ"ב דשבועות] אף בור שעיקרו בקרקע ע"כ [והא דקאמר בזבחים כ"ב ע"א] דטובלין בעינו של דג היינו אם מונח בארץ או במים]. ולפ"ז י"ל הא דממעט מקרא אך מעין מעין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן דוקא דומיא דמעין שזוחל ע"ג קרקע דוקא אבל אם זוחל באויר לא הוי זוחלין, וכן משמע מלשון הלבוש ז"ל [סעיף ג] שכתב דאם המים זוחלין על הארץ פסולה משמע דוקא על הארץ ומש"ה הוצרך לומר הטעם משום דאין מטבילין באויר וכמ"ש הב"י ובכ"מ משום דבקרא כתיב אך מעין ובור וכו' והני לאו באויר נינהו או כמ"ש הרמב"ם ז"ל דק"ו הוא מזוחלין [הזוחלין על הארץ] אבל זוחלין לא הוי באויר כל שאינו זוחל על הארץ, ולפ"ז שפיר י"ל דמקוה שנסדק דלמטה הרי אין המקוה זוחלת על הארץ ורק המים העליונים זוחלין ובריש שבת קאמר מים ע"ג מים היינו הנחתן וכתב רש"י ז"ל אע"ג דניידי ואזלי היינו הנחתן וא"כ זה לא הוי זוחלין, ורק י"ל דרבנן גזרו כיון דנראה למעלה זוחלין אטו זוחלין למטה על הארץ וכיון דהוי דרבנן שוב מהני ליה השקה אם יש למטה מ"ס ומותר לטבול אף במים העליונים:

ובהיותי בזה קשה לי הא דאיתא בשבת [ל"ה ע"א] אמר רב מעין המיטלטל טהור וזהו בארה של מרים, וכתב רש"י ז"ל דטהור הטובל בו, וקשה והרי בתו"כ קאמר אי בור יכול אף בור שבספינה יהא טהור ת"ל מעין מה מעין שעיקרו בקרקע דוקא אף מקוה שעיקרו בקרקע ובני מו"ה יחיאל אלעזר הכהן שיחי' תירץ די"ל כמו דקאמר בשבת [ל"א ע"ב] ובעירובין נ"ה ע"ב] כיון דכתיב ע"פ ה' יחנו וע"פ ה' יסעו כמאן דקביע להו דמי ועיין מנחת חינוך בחומץ המנחה רס"ד. וכתבתי אח"ז הקושיא להגאון מוהר"י מדווינסק שליט"א מס' צפנת פענח והשיב לי ג"כ מש"ס הנ"ל ומירושלמי פ"ז ופי"ב דשבת ובזה תירץ מה שהקשיתי עוד אמאי לא הביא הרמב"ם ז"ל דין הזה דמעין המיטלטל טהור משום דעכשיו באמת אינו מטהר. וכתב עוד לתרץ מש"ס ע"ז [נ"ט ע"א] דקאמר מים של רבים אין נאסרין הא ביחיד נאסרין ותפ"ל דהא מחוברין נינהו ל"צ דתלשינהו גלא סוף סוף אבני הר שנדלדלו נינהו ל"צ דטפחינהו [ותלשן] בידיה הא נעקר מעצמו הוי חיבור כל שלא שלטה בו תפיסת ידי אדם והיינו טעמא הוא דטובלין בעינו של דג והא דגל שנתלש מן הים עכ"ד העמוקים. אך לפ"ז קשה אכתי אמאי לא הביא הרמב"ם ז"ל הך דמעין המיטלטל טהור וכן קשה לי אמאי לא הביא הא דבור בספינה פסול:

או יש לתרץ קושית הר"ש ז"ל דקאמר היו בו מ"ס ונפתקו ובאו לתוך הבית כשרין ואין מטבילין בהן דרך ירידתן לבית משום דאין מטבילין באויר, ותפ"ל דהו"ל זוחלין, לפמ"ש הראב"ד ז"ל בפירושו לעדיות [פ"ה מ"ב] מטבילין בחרדלית כדברי ב"ש וב"ה אומרים אין מטבילין, ופירש הראב"ד ז"ל דחרדלית הן מי גשמים היורדין במדרון מן ההר ומתכנסין למקום האשבורן בתחתית ההר כמו במקוה מפני שהיא כמו גל שנתלש ראשו אחד מן הים ונפל על האדם שהוא טהור אע"פ שבנפילתן עדיין לא נחו המים, וב"ה סברי לא דמי לגל שנתלש כי הגל שנתלש משוך ממקום אשבורן ובא ממקום טהרה וסופו נופל למקום אשבורן אבל זה סופו למקום אשבורן וראשו מן ההר שהוא שופך למדרון ומש"ה בעינן שיהי' ברגל הזוחלין ההם עיגול מ"ס שהוא מקום הראוי לטבילה וכו' עכ"ל, הרי דאם בא ממקום אשבורן וסופו להניח במקום אשבורן לא פסול בו זוחלין וא"כ הכא אם הי' בגג מקום אשבורן מ"ס וירדו לבית למקום מקוה אשבורן מ"ס. אם טובל בהן דרך ירידתן לבית לא הוי זוחלין, כיון דראשו אחד אכתי דבוק למקום אשבורן אשר בגג וסופו הולך למקום אשבורן אשר בבית והוצרך ע"כ לומר דאין מטבילין בהם דרך ירידתן לבית משום דאין מטבילין באויר:

והנני מסתפק בכוונת הראב"ד ז"ל אם כוונתו דוקא שיהי' במקום האשבורן אשר ממנו בא מ"ס בלא הזוחלין וכמו גל שצדו אחד שנתלש מן הים, או אפשר דסגי שיהי' מ"ס עם הגל הזוחל דרוב אשבורן מהני [וצ"ע שם בלשונו ז"ל ואפשר דיש איזה טה"ד] ואם נאמר דצריך מ"ס במקום האשבורן בלא הגל יש לומר דגם הכא הי' מ"ס בגג בלא המים היורדין לבית והוצרך לומר הטעם משום אויר וא"ש וע"ע לקמן מ"ש עוד אי"ה בקושית הר"ש הנ"ל דאמאי לא קאמר הטעם משום דאין מטבילין בזוחלין:

נשובה להא דמקוה שנסדק דהרא"ש ז"ל כתב דאם מקצת המקוה זוחלת לא הוי זחילה משום דבתו"כ יליף מקרא אך מעין מעין מטהר בזוחלין ולא מקוה משמע שלא בא למעט אלא דומיא דמעין שכולו זוחל והולך ממקום למקום, וליישב שיטת הר"ש ז"ל נראה לפע"ד דבחגיגה [י"א ע"א] קאמר דתניא ורחץ במים במי מקוה את כל בשרו מים שכל גופו עולה בהן ושיערו חכמים מ"ס. וכתב רש"י ז"ל במים נקודתו בפת"ח משמע מים המיוחדין לאפוקי שאובין, והקשו בתוס' והרי שאובין לאו מהכא נפקא אלא מקרא אך מעין ובור מה מעין ביד"ש אף מקוה ביד"ש וכתבו לפרש מי מקוה היינו אשבורן לאפוקי זוחלין ע"כ, ולפ"ז הכא דכתיב ורחץ במים את כל בשרו היינו אשבורן שוב צריך לטבול כל בשרו באשבורן דוקא וכל המ"ס שטובל בהן צריכין להיות אשבורן ומקצתן זוחלין פסולין. וי"ל דהר"ש ז"ל סבירא ליה כפירוש התוס' דממעט זוחלין וא"ש. ולפ"ז מיושב מה דקשה לי טובא שהתוס' הקשו על רש"י ז"ל דשאובין כבר ילפינן בתו"כ מקרא אך מעין ותירצו דאתא לאפוקי זוחלין, ותמיה שהרי גם זוחלין ילפינן בתו"כ מקרא אך מעין מעין מטהר בזוחלין ולא מקוה. ויגעתי ומצאתי שהקשה כן בספר תורת השלמים למהר"י באסאן ז"ל [בסימן ח']. ולפ"ז ניחא דמקרא אך מעין הו"א דממעט דוקא דומיא דמעין שכולו זוחל וצריך קרא ורחץ במים את כל בשרו דכולו צריך להיות אשבורן ולא קשה דלמ"ל קרא דאך מעין דהרי דרש שם מעין מטהר בכ"ש ומקוה במ"ס ואע"ג דמהכא מכל בשרו ילפינן מ"ס מ"מ צריך קרא אך מעין לומר דמעין מטהר בכ"ש:

והנה התוס' שם הקשו עוד על רש"י ז"ל דהיכי במים משמע מקוה לאפוקי שאובין הא עיקר קרא משמע שאובין אי לאו דסמכיה למעין מה מעין ביד"ש אף בור ביד"ש. אך ברשב"ם ז"ל פסחים [ק"ט ע"א] כתב במים מי מקוה מים המיוחדים שנקוו מתחלה מעצמם מדלא כתיב במים למעוטי שאובין דאזיל השתא ומייתו וטבל עכ"ל וכן הוא בריב"ש ז"ל [סימן רצ"ה] וא"כ מוכח מקרא למעוטי שאובין דבמים היינו מוכנים מכבר וא"ש. והנה לפירוש התוס' דבמים למעוטי זוחלין כתב שם בטורי אבן דע"כ ג"כ צריך לומר כמ"ש רש"י ז"ל במים בפת"ח דהיינו מים המיוחדין ע"ש. ואינו מובן היכי מוכח ממים המיוחדין למעוטי זוחלין והרי סתם מים ימים ונהרות ומעינות. ולפע"ד לפמ"ש רש"י ז"ל בעירובין [י"ד ע"ב] במים במי מקוה דבמים משמע מים המחוברין וא"כ כיון דזוחלין אין מצטרפין וכמ"ש הריב"ש ז"ל הובא בביאור הגר"א ז"ל סק"ו כמ"ש לעיל. א"כ אין המים מחוברין ושפיר ממעט זוחלין. ויש לומר דהכל דרש א' במים במי מקוה. כל בשרי מים שכל בשרו עולה בהם ושיערו חכמים מ"ס [וכמ"ש בבדק הבית דמסתמא בגדול משתעי קרא ומש"ה גם בקטן צריך מ"ס] וכיון דצריך שיעור שוב זוחלין פסולין דאינן מחוברין ואין בהם שיעור:

אך קשה לפמ"ש הרמב"ם ז"ל [בפ"ח ה"ח] שלשה גומות שבנחל התחתונה והעליונה של כ"ס והאמצעית של מ"ס ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל אע"פ שהוא נכנס לתוכן ויוצא מתוכן אין זה עירוב ואין מטבילין אלא באמצעית שאין המים הנזחלין מערבין אא"כ עמדו, וכתב הכ"מ אע"ג דר"מ ור"י פליגי אי מטביל בעליונה או בתחתונה משום גוד אחית או אסיק היינו דוקא ר"מ ור' יהודה אבל חכמים דפליגי בתוספתא וס"ל דאין מטבילין לא בעליונה ולא בתחתונה היינו משום דס"ל אין הנזחלין מערבין עש"ה, וכן המהרי"ק ז"ל כתב [בסימן קנ"ה] בהא דתנן [פ"ז מ"ו] מקוה שיש בה מ"ס מכוונות ירדו שנים וטבלו זא"ז הראשון טהור והשני טמא ר' יהודה אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעים במים אף השני טהור. וקש' הרי אין לך זוחלין גדול מזה כאותן המים שנשארו על גוף הראשון שהרי הן נוטפין ונזחלין על גופו ואפ"ה ס"ל לר"י דמשלימין ומצטרפין לשיעור וע"כ לדידיה זוחלין מצטרפין ומשלימין השיעור והו"ל מחוברין. והאריך בזה מו"ר הגאון זצ"ל בנפש חיה בקונטרס גולת עליות. וא"כ לר"י קשה מה דרש בקרא דורחץ במים דאי"ל שאובין דקשה קו' התוס' הא שאובין ילפינן מקרא אך מעין, ואי"ל במים למעוטי זוחלין דאין זה כלל במשמעות הקרא לדידיה דזוחלין מצטרפין ומשלימין שיעור מקוה:

ונראה דהנה בהא דכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור כתב רש"י ז"ל יהי' טהור המחוברים לקרקע אין מקבלין טומאה, ועוד יש לך ללמוד יהי' טהור הטובל בהם מטומאתו. וכתב המזרחי ז"ל דר' יהודה ור' יוסי דס"ל בפסחים ט"ו דטומאת משקין מן התורה מפרשי הקרא אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור היינו במחוברין לקרקע אין מקבלין טומאה. אבל ר"א דס"ל אין לטומאת משקין כל עיקר מה"ת צ"ל אך מעין וכו' יהי' טהור בטהרת הטובל בהן קמיירי [ועיין בזה בארוכה בחת"ס סימן רי"ג]. ולפ"ז י"ל שפיר דר' יהודה דס"ל דטומאת משקין מה"ת והקרא דאך מעין וכו' יהי' טהור היינו דאתי להורות דמחוברין לקרקע אין מקבלין טומאה וכל הדרשות שבתו"כ הוה אסמכתא וכמ"ש הפוסקים דס"ל דשאוב כשר מה"ת, וא"כ אין לנו קרא על שאובין, ושפיר יש לומר דדריש ורחץ במים במי מקוה לאפוקי שאובין, ולא קשה קושית התוס' דהרי שאובין ידעינן מקרא דאך מעין מה מעין ביד"ש, דז"א דר"י ס"ל דטומאת משקין מה"ת הקרא אתי רק דמחובר יהי' טהור ור' יהודה לשיטתיה:

ובזה י"ל לפע"ד בהא דאיתא ביומא במשנה [ל"א ע"ב] אם הי' כ"ג זקן או איסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפוג צינתן. ובגמרא שם איתא תניא א"ר יהודה עששיות של ברזל היו מחמין מערב יו"כ ומטילין לתוך צונן כדי שתפוג צינתן, ובירושלמי שם [פ"ג ה"ה] פריך לר' יהודה ויחם לו חמין [מערב יו"כ דליכא שום איסורא בעולם. קה"ע] ומשני טעמא דהאי תנא שלא יהיו אומרין ראינו כ"ג טובל במים שאובין שהחמין שאובין וכמ"ש בתוס' תענית י"ג ובברכות כ"ב] ואינו מובן במה פליגי תנא דמשנה ור' יהודה ואמאי תנא דמשנה לא חשש מפני האומרין שכ"ג טבל בשאובין. אך דהנה הרמ"א ז"ל כתב ביו"ד פ"ז דנהגי לעשות חלב שקדים ומניחים בה בשר עוף הואיל ואינו רק מדרבנן אבל בשר בהמה יש להניח' אצל החלב שקדים משום מראית עין ע"ש. הרי דבאיסור דרבנן ליכא מראית עין [והש"ך חולק וכתב בנ"צ דרק בפרהסיא אסור מדרבנן אבל שלא בפרהסיא מותר ע"ש] ולפ"ז י"ל דתנא דמתניתן ס"ל שאובין דרבנן כשיטת הרבה פוסקים והקרא דאך מעין הוי אסמכתא וי"ל דאיירו רק דמחוברין אין מקבלין טומאה והקרא דורחץ במים אתי למעט זוחלין, אבל שאובין דרבנן. ושוב אין לחוש דיאמרו דכ"ג טבל בשאובין כיון דהוי רק דרבנן. אבל ר' יהודה דס"ל דזוחלין מצטרפים א"כ הקרא ורחץ במים לא אתי למעט זוחלין, וע"כ כרש"י ורשב"ם ז"ל דאתי למעט שאובין ושאובין מה"ת ושפיר יש לחוש למראית עין דיאמרו דכ"ג טבל בשאובין, מש"ה ס"ל לר' יהודה דעששית של ברזל מחמין לו מבערב יו"כ ור' יהודה לשיטתיה:

ולפ"ז יש לתרץ הא דפסק הרמב"ם ז"ל [בפ"ב מהלכות עיו"כ] דמלבנין עששית של ברזל מערב יו"כ וזה כר' יהודה ופסק ג"כ כסתם משנה דמערבין מים חמין ע"ש בלח"מ, ולפ"ז ניחא כיון דפסק הרמב"ם דשאובין דרבנן ממילא מותר לערב חמים. והרמב"ם לשיטתיה:

אך לפ"ז יש להקשות בהא דאיתא בברכות [כ"א ע"ב] ת"ר בע"ק שנחנו עליו ט' קבין מים טהור בד"א לעצמו אבל [ללמד] לאחרים מ"ס ר' יהודה אומר מ"ס מכל מקום וכו', הא דאר"י מ"ס מ"מ לא שנו אלא דקרקע אבל דכלים לא וכו' ופריך מ"מ לאתויי מאי ומשני לאתויי מים שאובין ע"כ, ובשלמא אי נאמר דשאובין דרבנן שפיר י"ל דשאובין מותר לבע"ק ובכלים דהוה מה"ת אסור, אבל לר"י דסבירא ליה דשאובין פסולין מה"ת א"כ מ"ש שאובין מכלים, וקשה לר' יהודה לשיטתיה:

אמנם לק"מ לפמ"ש הב"י או"ח [סימן פ"א] שכתב וז"ל והוי יודע דהני מ"ס שהתקין עזרא לב"ק אפילו כולם מים שאובין כשרים וכו' אלא דמר מכשיר לטבול בעודם בכלי ומ"ס שאע"פ שהן שאובין בעינן מיהא שיהא בקרקע כעין טבילה עכ"ל. הרי דמאן דפוסל בכלים לאו משום דשאובין דרבנן וכלים דאורייתא אך משום דבכלים לא הוי כעין טבילה וא"ש:

ובזה י"ל דהנה בהא דהב"י [בסימן קנ"ט] הסתפק למ"ד דטבילת ידים מותר במקוה שהוא פחות ממ"ס אי מותר ג"כ במקוה שהיא זוחלת והקשה בס' עצי אלמוגים שהרי אף למ"ד דטבילת ידים מותר בשאובין היינו רק משום דבע"ק מותר בשאובין אבל במי גשמים זוחלין דפסול לבע"ק ע"כ דפסול גם לטבילת ידים והא דבע"ק אסור במ"ג זוחלין מוכח מהא דפריך למ"ד בקרקע אין בכלים לא מכל מקום לאתויי מאי ומתרץ לאתויי מים שאובין ולא משני לאתויי מי גשמים זוחלין וע"כ דלבע"ק מי גשמים זוחלין פסולים ק"ו לטבילת ידים עש"ה, ולפ"ז א"ש דהכא דאליבא דר' יהודה קיימינן והוא ס"ל דהקר' אך מעין כו' איירי דמים מחוברין אין מקבלין טומאה ושאובין יליף מקרא ורחץ במים דע"כ לא אתי לזוחלין דהא לדידיה זוחלין מצטרפין ומשלימין השיעור א"כ לדידיה זוחלין דרבנן וא"כ לא קשה כלל דלא קאמר מכל מקום לאתויי זוחלין דק"ו הוא דכיון דמתיר שאובין שהוא מה"ת כ"ש שמתיר זוחלין שהוא מדרבנן. לר' יהודה לשיטתיה:

ואין להקשות דמנ"ל לתרץ מכל מקום לאתויי שאובין שהיא מה"ת דלמא לאתויי רק זוחלין שהוא מדרבנן. דז"א שהרי האי מ"ד קאמר ל"ש אלא בקרקע אבל בכלים לא ומדקאמר אבל בכלים לא משמע דלא ממעט רק כלים שהוא מה"ת ולא הוי כעין טבילה וכמ"ש הב"י, אבל שאר דברים אע"פ שהיא מה"ת מותר לטבול בו, דאי ממעט כל דבר שהוא מה"ת לא הו"ל למנקט דוקא כלים ושפיר משני מכל מקום לאתויי שאובין וכ"ש זוחלין. לר' יהודה לשיטתיה:

ובזה יש לתרץ מה שהקשה הרא"ש בה' מקואות [סימן י"א] לפירוש הר"ש ז"ל דע"כ מקצת זוחלין אינם פסולים והזחילה מותר לעכב בכלים טמאים, מהא דתנן בפ"ה בש"א מטבילין בחרדלית ובה"א אין מטבילין ומודים שגודר כלים וטובל בהם וכלים שגדר לא הטבילו אלמא דמטבלין הזחילה ע"י כלים טמאים [ע"ש בר"ב ז"ל] ועוד הגודר בכלים אי אפשר להדק כ"כ הכלים זה לזה שלא יצאו קצת מן המים שביניהן כי לא הוזכר במשנה שצריך לטוחן בסיד ע"כ. ולפי מ"ש ניחא, דבודאי אי ילפינן זוחלין מקרא ורחץ במים במי מקוה אשבורן וצריך שיטבול כולו באשבורן אף מקצת זוחלין פוסלין, אבל לר' יהודה דע"כ הקרא לא ממעט זוחלין דהא מצטרפין לשיעור והקרא אתי למעט רק שאובין וזוחלין הוי דרבנן, או דהם הלכה למשה מסיני וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בקרא אך מעין דהדרשות הוי רק אסמכתות והם הלכה למשה מסיני, שפיר יש לומר דמקצת זוחלין אינם פוסלים:

והנה בהא דהקשו הראשונים ז"ל דאיך קאמר ומודים ב"ש וב"ה דגודר כלים וטובל והרי ר' יוסי קאמר דכל דבר שהוא מק"ט אין מזחילין בו, כתב באור זרוע ה' נדה סו"ס שס"ג] דהאי משנה דומודים ב"ש וב"ה ע"כ אתיא כר' יהודה דס"ל בנוטפין שעשאן זוחלין דסומך מקל או קנה אפילו זב וזבה יורד וטובל והלכה כר' יהודה כיון דב"ש וב"ה קיימי כוותיה עש"ה, וא"כ כיון דהאי משנה ר' יהודה היא שוב לא קשה מה שהקשה הרא"ש ז"ל דהרי אם גודר בכלים אכתי בין הכלים זוחל והו"ל מקצת זוחלין דז"א דהרי מתניתין ר"י היא ולדידיה שפיר י"ל דמקצת זוחלין אינם פוסלים, ור' יהודה לשיטתיה:

ומתורץ ג"כ מה שהקשה הרא"ש שם מתוספתאו איזהו חרדלית מי גשמים הבאים ממקום מדרון וכו' ובה"א אין מטבילין בהם עד שיהי' לפניו עיגול מ"ס משמע הא יש לפניו עיגול מ"ס אע"ג שחרדלית של גשמים עוברת דרך אותו עיגול שנכנס מצד א' ויוצא מצד אחר מטבילין בו דאין נוטפין פסולין אלא הטובל בהן דרך זחילתן כמו נהרות שרבו עליהן מי גשמים ע"ש, ולפ"ז א"ש דב"ש וב"ה דסבירא להו כר' יהודה ולדידיה כשר מקצת זוחלין וכנ"ל:

ואמנם לפמ"ש דר' יהודה ס"ל דמקצת זוחלין כשרין לשיטת הר"ש ז"ל א"כ הא דתנן נוטפין שעשאן זוחלין רי"א סומך אפי' מקל ואפי' קנה ולפי פירוש הר"ש ז"ל דאיירי במקוה שנסדקה והרי לדידיה כשר מקצת זוחלין, וצ"ל ע"כ כמ"ש הרא"ש ז"ל לשיטת הר"ש דאיירי שלא ישאר מ"ס אם לא שיסתום הזחילה, ולפ"ז הרא"ש דמכשיר היינו אף שלא ישאר מ"ס:

ויש ג"כ מקום לפלפל לפמ"ש המרדכי והסמ"ק והיראים דמקוה צריך להיות אשבורן דוקא מהא דכתיב יקוו המים אל מקום אחד הרי דצריך להיות נקוה למקום אחד ע"ש. ושפיר י"ל דאם נסדקה וקצת המים זוחלין למקום אחר עכ"פ לא הוי במקום אחד, ומש"ה כתב המרדכי דאפילו אם המקוה אלף סאין והמים זוחלין למעלה פסולה, והמרדכי לשיטתיה, אמנם לר' יהודה דהקרא אך מעין ובור מקוה מים לא איירי כלל בדיני מקוה והקרא ורחץ במים מיוחדין אתי שהמים כבר מכונסים ולא שאובין א"כ יש לומר דמקצת זוחלין כשרים ואין להאריך:

והנה עוד כתב שם באור זרוע וזה לשונו ותו יש לפרש נוטפין שעשאן זוחלין פירוש שנעשו ונפסלו מלטבול בהם ורוצה להכניסם למקום האשבורן ולעשותן מכונסים סומך אפילו מקל או קנה פירוש סומך מקל וקנה וממשיך מים על גבם למקום מקוה וכו', אלא אפילו ע"ג זב או זבה שאם השריבם והזחיל על גבם המקוה כשר, דסבר ר' יהודה מזחילין על דבר שמקבל טומאה, וכדתניא בפרק טבלא שנתנה תוספתא פ"ד] מזחילין ע"ג המת דברי ר' יהודה וכו', וההיא דתנן במסכת פרה ומייתי לה בפ"ב דזבחים [כ"ה ע"ב] נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו מים לחביות פסולים וכו', מנה"מ א״ר יוחנן אמר קרא אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור הווייתו ע"י טהרה תהי' אית לן למימר דההיא ר' יוסי היא עכ"ל [וזה שלא כדברי הר"ש ז"ל שכתב די"ל דר' יהודה מודה דבעינן הווייתו ע"י טהרה ורק הכא דמעכב הזחילה לית לן בה] ולפי הנ"ל שפיר יש לומר דמש"ה לא בעי ר' יהודה הווייתו ע"י טהרה דכיון דיליף לה מקרא אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור, והרי לר' יהודה דמשקים מק"ט מה"ת הקרא יהי' טהור אתי לומר דמחוברין אינם מק"ט ולא דמקוה ע"י טהרה בעינן וסבירא ליה מזחילין ע"ג המת. ור' יהודה לשיטתיה:

ואמנם ע"כ אין זה מוכרח דהרי גם ר' יוסי סבירא לי' בפסחים שם דמשקין מק"ט מה"ת ואעפ"כ סבירא לי' דבעינן הווייתו ע"י טהרה ונ"ל דבהא פליגי דר' יוסי ס"ל כתירוץ הב' במזרחי דתרווייהו שמעינן לה מהאי קרא, דשקולים הן ויביא שניהן. ור' יהודה ס"ל דהקרא איירי רק לענין משקין דמחוברים אינם מקבלין טומאה:

או יש לומר דהנה בתורת כהנים איתא מניין אם טמא יטהרנו ת"ל מקוה ומעין יהי' טהור, וכתב הקרבן אהרן דתיבת יהי' מיותרת דהו"ל למכתב מקוה מים טהור, ולמד מזה דמהני השקה דאם היה חסר מטהר ע"י השקה למעין או לבור ע"ש. ולפ"ז י"ל דר' יהודה לא ס"ל הוייתו ע"י טהרה דס"ל דהקרא אתא דמהני השקה, וסתם תו"כ ר"י, ור' יוחנן משום ר' יוסי בר אבא דדרש מקרא יהיה טהור דהוייתו ע"י טהרה יהא ס"ל כמ"ש התוס' בחגיגה [כ"א ע"ב] ד"ה כעוביה דטומאה וטהרה והשקה הלכתא גמירי לה ע"ש וכן ר' יוסי והא סבירא ליה דהשקה הלכתא היא וא"ש:

ולפי דברי האור זרוע דר' יהודה ור' יוסי פליגי בהא דר' יוסי סבירא ליה דבעינן הווייתו ע"י טהרה ור' יהודה ס"ל דלא בעינן ומזחילין ע"ג המת. יתפרש לן שפיר משנה דמקואות [פ"ה מ"ב] העבירו ע"ג כלים שהעביר המעין על דופני כלים מבחוץ. הרב] או ע"ג ספסל ר' יהודה אומר הרי הוא כמו שהי' [ולטהר בזוחלין ובכ"ש. הרב] ר' יוסי אומר הרי הוא כמקוה [דבעי מ"ס ואשבורן. הרב] ובלבד שלא יטביל ע"ג ספסל [גזירה שמא יטביל בכלים הרב] והקשה שם בתוס' יו"ט דגם למקוה יהי' פסול דהא העבירו ע"ג כלים ולא הוי הווייתו ע"י טהרה ועוד לר' יוסי מ"ש דלמעין כשר ולמקוה פסול ע"ש במפרשים. אך דהנה המרדכי בפ"ב דשבועות הביא שיטת היראים ועוד פוסקים [והוא ביראים השלם סימן כ"ו] דהא דבעינן הווייתו ע"י טהרה הוא רק לענין מעין ושיהי' לו דין מים חיים ואם העביר אותו דרך סילון של מתכות אין לו דין מעין. אבל מקוה לא בעינן הווייתו ע"י טהרה וקרא יהי' טהור קאי ארישא דקרא אך מעין ולא אסיפא דקרא ובור מקוה מים ורש"י זבחים ועוד פוסקים חולקין על זה [ועיין בשו"ת הרא"ש כלל ל"א ס"ז ובב"י ובש"ע סעיף י"ב בט"ז ובש"ך שם) ולפ"ז יובן שפיר דר' יהודה סבירא לי' דאם העבירו ע"ג כלים הרי הוא כמו שהי' מעין דר"י לא ס"ל כלל דבעינן הווייתו ע"י טהרה, ור"י דסבירא לי' הרי הוא כמקוה היינו דבעי שיהי' הווייתו ע"י טהרה, אמנם זה רק שיהי' לו דין מעין אבל למקוה כשר [וראיתי אח"כ במשנה אחרונה שפירש קצת כן ע"ש] ור' יהודה לשיטתיה ור' יוסי לשיטתיה:

ובזה יש לומר בחגיגה [י"ט ע"א] דאיתא מקוה שנמדד ויש בו מ"ס מכוונות וירדו שנים וטבלו זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא, א"ר יהודה אם היו רגליו של אחד נוגעות במים אף השני טהור וכו', אמר עולא בעיא מיניה מר' יוחנן מהו להטביל מחטין וצינוריות בראשו של א' גוד אחית אית ליה לר"י גיד אסיק לית ליה או דלמא גוד אסיק נמי אית ליה וקשה טובא דאיך נאמר גוד אסיק והוה המקוה בראשו של אדם ומותר להטביל בו מחטין וצינוריות א"כ נעשה המקוה ע"י אדם ולא הוה הוייתו ע"י טהרה, ובשלמא גבי גוד אחית לא קשה דכיון דאמרינן גוד אחית הרי מעולם לא נתלשו המים מן המקוה והיא טובל הכל בהמקוה, והיא הרי נעשית ע״י טהרה, אבל לטבול בראשו של אדם קשה דלא הוה הוייתו ע"י טהרה. אך לפמ"ש האור זרוע ניחא דר"י לא ס"ל כלל הא דבעינן הוייתו ע"י טהרה, ור' יהודה לשיטתיה:

וקשה מזה להמפרשים המשנה דנוטפין שעשאן זוחלין דלא כאו״ז, ור' יהודה ס"ל הא דר' יוחנן דבעינן הוייתו ע"י טהרה, א"כ קשה לר' יהודה ולר' יוחנן לשיטתם. שוב מצאתי קושיא זו בספר הנחמד אור שמח על הרמב"ם ז"ל בהלכות מקואות פ"ח ע"ש דברים נחמדים:

עוד נראה לפע"ד לתרץ הא דהקשה הרא"ש ז"ל על שיטת הר"ש דמקוה שנסדקה פסול משום זוחלין מתוספתא פ"ד וב"ה אומרים אין מטבילין בהם עד שיהי' לפניו עיגול מ"ס אע"פ שחרדלית של גשמים עוברת דרך אותו עיגול וכן מהא דפ"ג דמקואות בור שהוא מלא מיום שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאה ממנה לעולם הוא בפסולו עד שיתחשב שלא נשאר מן הראשונים ג' לוגין הא לאחר שיתחשב שלא נשאר מן הראשונים ג' לוגין כשר אע"פ שהאמה נכנסת לו ויוצאה הימנה. ועוד הקשה מתוספתא רפ"ג והוא בש"ע סעיף ס' ג' גומות שבנחל וכו' ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל וכו' אין מטבילין אלא באמצעות שאין הנזחלים מערבין אא"כ עמדו, הרי אע"ג דלמעלה נזחלין מ"מ מותר לטבול באמצעות שיש בה מ"ס, ועי' בביאור הגר"א ז"ל [ס"ק צ"א]. ולפע"ד נראה דהנה הראשונים ז"ל הקשו בהא דתנן [בפ"ה מ"ה] העיד ר"צ על הזוחלין שרבו על הנוטפים שהם כשרים משמע דוקא אם זוחלין מרובים הא מחצה על מחצה פסול, ובהא דאבוה דשמואל קאמר שמא ירבו הנוטפים על הזוחלין ומשמע מחצה נוטפים ומשמע זוחלין כשרים בזחילה. ותירץ הרמב"ן ז"ל בשבת [ס"ה ע"ב] וזה לשונו ולי נראה שהזוחלין שהלכו למקום הנוטפין ונתערבו הרי הן כנוטפים עד שירבו עליהן אבל הנוטפים שנתערבו בזוחלין כפרת ביומי ניסן אינם פוסלים לעולם עד שירבו הנוטפין על הזוחלין, שבכל כיוצא בזה במקומן חשיבי עכ"ל הטהור. והנה במקוה שנפרץ הכותל וזוחלת מקצתה באמת הו"ל למיזל בתר רובא כיון דרוב המים קוו וקיימו כשר ורק כיון דהזוחלין ניכרין אינם בטלין [ובספר שם אריה [סימן ע'] ראיתי שכתב דמש"ה כתב הרשב"א ז"ל בלא ניכר הזחילה לא הוי זוחלין משום דבטל ברובא ורק בניכר הזחילה פסול משום דניכר האיסור ולא בטיל ע"ש] ואמנם אף דלא בטיל הזוחלין אכתי לא הוי רובא מהאשבורן והוה כמו מחצה על מחצה, ורק כיון דהמקוה נפרץ ושניהם במקומן האשבורן במקומן והמים העליונים הזוחלין הם במקומן ושוב מחצה על מחצה פסול ושפיר ס"ל להר"ש ז"ל דפסול, אבל בהא דחרדלית של גשמים ולפניו עיגול מ"ס וכן בהא דהאמה נכנסת ויוצאת וכן בשלש גומות בנחל דשם הנוטפים במקומם ורק למעלה עובר הזוחלין א"כ אפילו אי הוה כמחצה על מחצה ג"כ כשרים כיון דהנוטפים במקומן והזוחלין עובר עליהן אין נפסלים ממחצה זוחלין וא"ש:

והנה הראב"ד ז"ל תירץ דבודאי מחצה נוטפים ומחצה זוחלין כשרים ומש"ה אבוה דשמואל חייש לשמא ירבו הנוטפים על הזוחלין והא דהעיד ר' צדוק על הזוחלין שירבו על הנוטפים שהם כשרים היינו למי חטאת ולמידי דבעי מים חיים דבזה בעינן דוקא רוב זוחלין ע"ש:

ובוה נראה לענ"ד לפרש המשנה שם [פ"ה מ"ד] כל הימים כמקוה שנאמר ולמקוה המים קרא ימים דברי ר"מ ר' יהודה אומר הים הגדול כמקוה לא נאמר ימים אלא שיש בו מיני ימים הרבה ר' יוסי אומר כל הימים מטהר בזוחלין ופסולין לזבין ולמצורעין ולקדש בהן מי חטאת ע"ש במפרשים. וכתב רש"י ז"ל בשבת [ק"ט ע"א] דר' יוסי ס"ל דים הגדול תורת מעין עליו לענין שהם מטהרין בזוחלין משום שדרך להיות נחלים זוחלין עליהם וזה דרכן אבל פסולין הן לתורת מים חיים דהכתוב קראן מקוה. והתוס' כתבו דמש"ה מטהר ר' יוסי בזוחלין משום דכל שעה הולכין ושבין מכאן לכאן [ע"י רוח מצוי' שבים כמ"ש בתפ"י] הלכך יש להם לטהר בזוחלין ע"כ. וקשה הרי שפיר קאמר ר' יוסי ומ"ט דר"מ ור"י:

ונראה דהנה קשה לי מאי מהני לר' יוסי הא דנהרות זוחלין עליהן והרי מי הים מרובין הרבה מהנחלים ורבו נוטפים על הזוחלין ויש להם דין נוטפים ראיתי בספרי הטבע כי אם ישאבו את כל מי הים עד שיחזור ויתמלא מכל הנחלים ההולכים אל הים מכל חלקי תבל צריכים לזה משך זמן ארבעים אלף שנה. מה רבו מעשיך ה']. וכן הא דהולכים ונעים ע"י רוח מצוי' הוא רק מעט ולמעלה אבל בעומק נחים במקומן [עומק הים לפעמים מגיע יותר משלש פרסאות] ומצאתי אח"ז שהקשה כן בספר גולת עליות בשם הגה"ק בעל צחח צדק ז"ל. ולפע"ד לפמ"ש המרדכי בהא דיבמה שרקקה דם דמהני משום דא"א בלא צחצוחי רוק דדבר הבא לעולם בתערובות אינו בטל והכא הרי תיכף בתחלת הבריאה במאמר יקוו המים אל מקום אחד הנחלים הולכים אל הים ודבר הבא לעולם בתערובות לא בטיל. ואמנם אף דהנחלים הזוחלין אל הים לא בטלי אבל אכתי לא עדיף ממחצה על מחצה דהא גם מי הים לא בטלי בהזוחלין ולפמ"ש הרמב"ן ז"ל כיון דהנוטפין במקומן צריכים להיות זוחלין מרובין והרי הכא הים במקומו וכל הנחלים הולכים אל הים לא מהני מחצה על מחצה ואמאי מטהר ר' יוסי בזוחלין. אך י"ל דר' יוסי סבירא ליה כסברת הראב"ד ז"ל דמחצה נוטפין ומחצה זוחלין כשרים בזחילה ופסולים רק למים חיים ומשו"ה ס"ל לר' יוסי כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבין ומש"ה קראן הכתוב מקוה משום דפסולין לזבין ור"מ ור' יהודה ס"ל כסברת הרמב"ן ז"ל דמחצה על מחצה פסול בזחילה וקראן הכתוב מקוה משום דפסולים בזחילה וא"ש:

הראיתי לדעת דיש מקום להצדיק צדיק דמעיקרא הר"ש ז"ל מקושיית הרא"ש ז"ל. אך לדינא הרי פסק הב"י כהרא"ש והרמ"א ז"ל שכתב שיש להחמיר ולתקן המקוה לכתחלה היינו משום דאין הפסד בדבר. ואם מותר לטבול גם במים העליונים הזוחלין יש פלוגתא בזה באחרונים ז"ל:

ובענין זוחלין אי הוה דאורייתא אום דרבנן. הנה הב"י כתב דדעת המהרי"ק ותה"ד דזוחלין דאורייתא ולפי דעת המרדכי זוחלין דרבנן. והדרכי משה שם סק"ז השיג ע"ז וכתב דגם דעת המרדכי שהוא מה"ת ע"ש. ובחת"ס (סימן ר"ב) כתב להוכיח דזוחלין דרבנן מהא דקאמר בשבת (ס"ה ע"ב) בהא דאבוה דשמואל שמא ירבו הנוטפים על הזוחלין דפליג שמואל אדידיה דאמר נהרא מכיפיה מבריך והרי שמואל ס"ל דמין במינו לא בטיל א"כ אין הנוטפים בטלין כלל בהזוחלין אפילו אי מכיפיה מבריך וע"כ דזוחלין פסולים רק מדרבנן ובאיסור דרבנן לא אמרינן מב"מ לא בטיל ע"ש. אמנם האחרונים דחו זה דהרי יש לומר לפמ"ש הריטב"א ז"ל בע"ז (ע"ג ע"ב) דרב ושמואל דס"ל דמב"מ לא בטיל הוא רק מדרבנן אבל מה"ת בטל וכחכמים דר"י ע"ש. וא"כ אין לחוש מספיקא לשמא ירבו הנוטפים על הזוחלין. וגם לפמ"ש הריטב"א דרב ושמואל לא ס"ל כר' יהודה רק באיסורי אכילה וע"ע בשואל ומשיב מה"ד ח"ג סימן ק"ו ובבית יצחק שמעלקיש ז"ל חיו"ד סימן כ"ח] ולפע"ד יש לתרץ לפמ"ש הישועות יעקב (חיו"ד סוף סימן קכ"ד) גבי יי"נ שנאסר בעת שנתערב דיש לומר דהא דר"י למד דמב"מ לא בטיל מהך דדם הפר ודם השעיר והוא באמת חידוש אמרינן דוקא בדבר שהיה עליו מכבר שם דם הפר ושם דם השעיר ומש"ה אף אחר שנתערב לא נפק שמם אבל דבר בעת שנאסר כבר הוא מעורב מודה ר"י דמב"מ בטיל. א"כ הכא הנוטפים פסולים בזוחלין בעת שכבר נתערבו בהזוחלין שפיר י"ל דמב"מ בטל. ובחת"ס לנדרים (דף מ') כתב לפמ"ש היראים דנפקא לן דמקוה הוא אשבורן מקרא יקוו המים אל מקום אחד ולר' יוסי דים הגדול גופיה כזוחלין ע"כ דמקום אחד לאו דוקא וע"כ זוחלין רק מדרבנן עש"ה. ולפע"ד ז"א דבודאי מוכח דלשון מקוה במקום אחד משמע ושם באמת נקוו אל מקום אחד ורק דמטהר בזוחלין ע"י הנחלים הזוחלין עליהן או ע"י הרוחות המנענעים המים. והרמב"ן ז"ל כתב שם בפ' שמיני דאף דהדרשות הוי אסמכתא בקרא מ"מ הן הלכה למשה מסיני, והנה היה אפשר להוכיח דזוחלין דרבנן מהא דהקשה הר"ש (פ"ד מ"ד) הנ"ל דאמאי קאמר הברייתא דאין טובלין במים היורדין מגג לבית משום דאין מטבילין באויר תפ"ל דהו"ל זוחלין. ואך אי זוחלין דרבנן י"ל שפיר דנקט הטעם דאין טובלין באויר משום דהוא מה"ת וכמ"ש הב"י דאך מעין ובור מקוה מים כל הני בקרקע ולא מצינו טבילה באייר. אך דאין זה מוכרח וכמש"ל לתרץ ובדברי חיים ה' מקואות (סימן ח"י) כתב דזוחלין דאורייתא כמ"ש רוב הפוסקים והאריך להשיג על החת"ס הנ"ל ובבית יצחק שמעלקיש ז"ל חיו"ד (ח"ב סימן כ"ח) כתב להוכיח דדעת הראב"ד ז"ל דזוחלין רק דרבנן דס"ל דמחצה זוחלין ומחצה נוטפין כשרים בזה לה וקשה אמאי באמת מהני מע"מ וע"כ דהיא מדרבנן ומהני מע"מ וכשיטת הפרי תאר (סימן צ"ט) דמע"מ הוי ספק ומהני בדרבנן בש"ך ק"ט בשם או"ז דאיסור דרבנן בטל חד בחד ומה"ט חילק הש"ך בסק"י וכתב כיון דזוחלין דאורייתא לא מהני מע"מ ופלפל שם בחכמה וסיים דמסתימת רוב הפוסקים משמע דזוחלין דאורייתא ע"ש. ועיין בנחל אשכול על האשכול (סו"ס נ"ח) שתירץ דזה דמע"מ כשר רק בנוטפים שנופלים בזוחלין דמה"ת קמא קמא בטל עש"ה. ולפע"ד י"ל דכיון דממעטינן מקרא אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור דמעין מטהר בהזוחלין אבל מקוה מים באשבורן י"ל דוקא מקוה מים שכבר התכנסו המים והיו האשבורן. אבל מי גשמים שהיו זוחלין מן השמים ונופלים לנהר שוטף אשר מעולם לא היה אשבורן אינם פסולים מה"ת דכל זה מקרי דרך חיותן רק מדרבנן פסולים ומש"ה מהני מחצה על מחצה ומתורץ קושית החת"ס דהוה מב"מ דזוחלין כזו הוי דרבנן ומב"מ בטל [והא דהוכיח המהרי"ק ז"ל דזוחלין דאורייתא מהא דחייש מספיקא לשמא ירבו הנוטפים על הזוחלים והרי התם לא היה מעולם באשבורן יש לתרץ לפמ"ש האחרונים ז"ל ע"פ דברי הרמב"ם ז"ל פי"ד מהלכות אה"ט דבספק שאובין שטהרו חכמים מ"מ אין מורין לו לטבול לכתחלה ועביד רק לבנותי' ועיין במל"מ פ"י מהלכות מקואות] ויש להוסיף עוד לפי מה שהקשה בחת"ס ר"ט לפי דעת המהרי"ק ז"ל דמעין שנקוה לתוך גומא ונפסק המעין מ"מ אם אח"כ זוחל הדרא להיתרא קמא א"כ למ"ד עננים מימי אוקינוס הם שותין יטהר כל גומות מים בזוחלין וע"כ כיון שבא בגומא שוב אינו מטהר ע"ש אם כן כל זה שבא בגומא אבל אם נפלו מעננים לנהר שפיר מטהרים בזוחלין כיון דבאים מאוקינוס ובעננים לא הוי אשבורן. ובני מו"ה יחיאל אלעזר הכהן שיחיה אמר דלפ"ז י"ל דהר"ח ז"ל בשבת ס"ה כתב שמא ירבה נוטפים על הזוחלים היינו נוטפים מן הגגות ונעשו שאובים וכן פירש בערוך ועי' רש"י נדרים (דף מ ע"ב) ותמוה אמאי ניידו מפירוש רש"י ז"ל וגם איך נעשו שאובים כיון דאין להגגות בית קיבול, ולפ"ז י"ל דס"ל דאם היו נוטפים מן העננים לנהר היה באמת מטהר בזוחלין דכך דרך חיותן אבל אם נפלו על הגגין בזה נעשו שאובין לענין שאין מטהר עוד בזוחלין עכ"ל והוא דבר נכון. ובזה מתורץ מה שהקשו התוס' בכורות (נ"ה ע"א) כיון דאין מטהר אלא פרת ביומי תשרי בלבד במה היו טובלין מצורע ומקדשין מי חטאת ע"ש. ולפ"ז י"ל דהוי דרבנן ואז עדיין לא גזרו. ולפ"ז ניחא הא דס"ל לב"ש דטובלין בחרדלית של גשמים וכתבו המפרשים דע"כ ב"ש לא ס"ל זוחלין ולפ"ז י"ל דרק הכא דמעולם לא היו אשבורן פליגי ב"ש [וכמדומה לי שראיתי שפירש כן דברי ב"ש באיזה ספר ואינני זוכר כעת]. ובזה יש לתרץ מה שהקשיתי דהתוס' (בחגיגה י"א) כתבו דרחץ במים במי מקוה ע"כ לא אתא למעט שאובין דזה ידענו מקרא אך מעין ואתא למעט זוחלין דרחץ במים היינו מים אשבורן, ותמוה דהרי גם אשבורן ידענו מקרא אך מעין, ולפ"ז א"ש דמקרא אך מעין דבור ומקוה מים אינו מטהר באשבורן היינו שכבר היה אשבורן ואתא קרא ורחץ במים אשבורן לומר דבעת שטבל צריך אשבורן דוקא. אבל עכ"פ להראב"ד ז"ל י"ל כנ"ל. ובזה י"ל בהא דחולין (ל"א ע"ב) גל שנתלש ובו מ"ס ונפל על האדם וכו' מה"ד לגזור משום חרדלית של גשמים ופירש רש"י ז"ל זרם גשמים המקלח מן ההר ואין טובלין בו דהוי קטפרס ואין בו מ"ס, והקשו בתוס' דהרי אפילו יש בו מ"ס אין טובלין בו דהו"ל זוחלין ע"ש. ולפ"ז ניחא דכל דלא נחו המי גשמים מה"ת כשרים בזוחלין ורק מדרבנן פסולים א"כ אין לגזור אטו חרדלית דהו"ל גל"ג, ומש"ה פירש דהוי קטפרס ואין בו מ"ס דהוי מה"ת וא"ש [אך בחגיגה (י"ט ע"א) פירש רש"י כפירוש התוס']. והנה רש"י ז"ל בשבת (ס"ה ע"ב ק"ט ע"א) משמע דזוחלין הוה דוקא מגבוה לנמוך בקטפרס ועמד שם בזה בראש יוסף להפ"מ ועי' ברש"י בכורות (נ"ה ע"ב) ד"ה מקוה:

ובקונטרס אור בהיר אודות מקוה אחת שזוחלת כתב שם בהסכמתו הרה"ג מברעזאן ז"ל דהרשב"א הובא בתשב"ץ (ח"א סימן י"ז) מפורש דזוחלין מה"ת ובתשובת מהר"י אסאד (יו"ד רי"א ורי"ג) הביא מתוס' (חולין ל"א) דהוי מה"ת. ובשו"ת אבקת רוכל להב"י (סימן ס"א) הוכיח דעיקר כדבריו בב"י דזחילה מה"ת ואין בידינו להקל מטעם דזוחלין דרבנן אך דעכ"פ הוי רק ספיקא וחזי לאצטרופי לשאר טעמים עכ"ל. ובספר גולת עליות בפ"ק כתב להוכיח דזוחלין דרבנן. ובפרק ה' מ"ג התיר בכפרים שאין להם מקוה וטובלים בנהרות הסמוכים לרחיים אשר זוחלין על הדף (זאסטאווע) כיון שנשאר למטה מ"ס ואין ניכר הזחילה רחוק מהרחיים עש"ה. ועכ"פ הורה לנו גאון עוזנו הרב מברעזאן מהרש"ם ז"ל דהוי רק ספיקא אי הוה מה"ת וחזי לאצטרופי לשאר טעמים. ולפמש"ל דהכא דמקצת המקוה זוחלת והמים אינם זוחלין על הארץ הוה דרבנן ובודאי חזי לאצטרופי לשאר טעמים:

ואכתי צריכים עוד לברר אם מה שחסרים המים במשך הלילה ט' צאל והזחילה דלמטה דרך הנקב אינו ניכר רק שניכר למעלה שחסר אי הוה זחילה הניכרת ופסול:

והנה הב"י כתב וז"ל כתוב בשער המים שבסוף תורת הבית וז"ל נפרץ המקוה ומימיו יוצאים נעשו זוחלין ופסול ויראה לי שאע"פ שניקב המקוה ומימיו נוטפים מעט מעט או נבלעים בקרקע מעט מעט כשר לפי שאין זחילתן ניכרת ואם אי אתה אומר כן אין לך מקוה מים כשר שהקרקע מתחלחל ובולע מעט מעט עכ"ל. ובתשב"ץ שם כתב עוד ראיה מהא דמקוה שנמדד ונמצא חסר וכו', ודוקא אם נמצא חסר הא אם נמצא בו מ"ס אע"פ שחסר מדתו הא' טהורות והיה לנו לחוש שמא נשבר למטה ונעשה זוחל דספיקא דאורייתא הוא וכו', וע"כ מפני טפטוף מעט שאינו ניכר לעין לא מקרי זוחל ע"כ דבריו דברי טעם וראוי לסמוך עליהם הלכה למעשה עכ"ל התשב"ץ. ובביאור הגר"א (סעיף נ"א ס"ק צ"ו) כתב על הא דכתב המחבר דאם אינו ניכר הזחילה כשר וזה לשונו דברי המחבר תמוהין דהרשב"א ז"ל כתב לשיטתו דס"ל כפירוש הר"ש דאם נפרץ המקוה ומימיו יוצאין נעשו זוחלין ופסול] אבל לפי מה שכתב בסעיף הקודם דאינו נפסל (דלא חשיב זוחלין) אא"כ לא נשאר מ"ס ואז אפילו בכה"ג [דאינו ניכר הזחילה] פסול עכ"ל. ונראה כוונתו דכיון דס"ל להמחבר דאם נפרץ המקוה לא הוי זחילה ורק אם ניקב למטה שלא ישאר מ"ס פסול ע"כ לאו מטעם זחילה ורק משום דסופו שלא ישאר מ"ס גם עכשיו דאיכא מ"ס בשעת טבילה פסול אם כן ה"ה אם לא ניכר הזחילה יהא פסול מטעם שלא ישאר אח"כ מ"ס אע"ג דאיכא מ"ס בשעת טבילה. אמנם קשה לי טובא דהרי עכ"פ מוכח מראית הרשב"א ז"ל שאין לך מקוה כשר שהקרקע מתחלחל ובולע ומהא דמקוה שנמדד ונמצא חסר דע"כ אם אין ניכר הזחילה כשר. ויגעתי בקושיא זו ומצאתי בספר הנחמד עצי ברושים להגאון ר"ש הכהן ז"ל מווילנא מח"ס חשק שלמה (בסימן נ"א ונ"ב) שהקשו לו קושיא זו על הגר"א ז"ל, ותירץ דע"כ דלהגר"א ז"ל הא דהכשירה תורה בור מים לטבילה ע"כ מיירי שהיא טוחה בסיד וסתם בורות לקבל מי גשמים טוח בסיד. ומ"ש החת"ס [רי"א] דע"כ אינו טוח בסיד מהא דמה מעין ביד"ש כו'. אדרבא הרי בתו"כ סיים שם אי מה מעין שאין בו תפיסת יד"א כלל ת"ל בור עש"ה שהאריך בזה ולא תירץ הא דקשה מהראיה שהביא הרשב"א ז"ל מהא דמקוה שנמדד ונמצא חסר. והביא שם אשר בשנת תר"ח עשו מקוה בווילנא והיו שם גאונים גדולים ואחיו הגאון ר' בצלאל הכהן ז"ל מח"ס ראשית בכורים והכשירו המקוה באופן שלא יהא זוחל למטה מארבעים סאה אפילו טפה אחת ודקדקו מאד בזה (וע"ע שם בסימן ג):

ובברכי יוסף (ר"א סק"ד) כתב וז"ל [ץש. מקוה של גשמים שהיא בתוך המרחץ ומימיה הולכין ומתמעטין בשנים או שלשה אצבעות בכל יום וחקרוה ובדקוה יפה יפה ואין שם נקב לא בקרקע ולא בצדדין זה המקוה כשר ואין לו דין זוחלין כי מתמעט מחום המרחץ, הרב כנה"ג בתשובותיו חיי עץ הדעת עכ"ל הברכ"י. משמע בהדיא דאם לא היה מתמעט מחוץ המרחץ רק שהיה זוחל דרך נקב היה לו דין זוחלין אע"ג שמתמעט רק ב' או ג' אצבעות ביום. וכן בדברי חיים על מקואות סק"ד כתב דאפילו נוטף כל שניכר בהדיא זחילתו הו"ל זוחלין. ובשו"ת דברי חיים (ח"א סימן מ"ז וח"ב סי' פ"ח. צ"א, וצ"ג) החמיר מאד בענין זחילה ואף במעינות שלנו ע"ש מה שהאריך בזה. והגאון מהרש"ק ז"ל בטוטו"ד מה"ת בקנאת סופרים (סימן נ"ב) במקוה שהיו נוטפים מימיה כתב להחמיר אם האשה טובלת במים העליונים הזוחלין, וכתב דבש"ע לא הותר רק אם טובלת למטה במים שאינם זוחלין וכל זה במקוה שאין שופכים לתוכה שאובין אבל אם שופכין לתוכה שאובין לא מהני מה דלמטה ממ"ס שאינם זוחלין דיש לחוש דהמים נהפכו ותחתונים למעלה ועליונים למטה ופסולים עש"ה. אך בשו"ת שם אריה (בסימן ע' וע"א) כתב די"ל דאם נקב בדופן המקוה לא הוי זחילה כיון דאינו נראה הנקב למעלה ורק אם זוחל הרבה עד שניכר למעלה הוי זחילה ע"ש וכ"כ בשואל ומשיב (מה"ת ח"ד סימן קע"ח) דכל שאינו ניכר למעלה ע"פ שטח המים לא הוי זחילה אף שניכר אצל הנקב (וע"ע שו"מ מה"ג ח"ב סימן כ"ז) ובשו"מ חלק א' סימן כ"ח כתב להתיר אם היה זוחל למטה ממ"ס אף שניכר הזחילה להדיא כיון שבא ממעין אע"ג שנפסק המעין (וע"ע שם מה"ד ח"ג סי' ק"ו) וכ"כ בדברי מלכיאל (ח"ג סי' ס"ד) שיהיה ניכר למעלה אצל הכתלים שהמים מתנענעים לצאת או שנעשה כמו אבעבועות ע"פ המים ומ"מ ראוי להחמיר שלא יהיו מתחסרים רק עד אצבע בכל יום שזה אפשר להיות מחמת שנתיבש מהחום ע"ש. ובשו"ת גאון עוזנו המהרש"ם ז"ל (ח"א ס"ב) הכשיר במקוה שהיתה חסרה במשך מעל"ע חצי צאל או מעט יותר דרך נקבים קטנים מפנים מפני שאין הזחילה ניכרת ובח"א סו"ס קכ"ב כתב וז"ל אך באם הזחילה לא תהיה ניכרת לעין הרואה אף שיבורר שבמשך איזה שעות מתמעטים המים אינו בכלל זוחלין כנודע עכ"ל. (ובח"ב סימן נ"ט) במפתחות חולק על הגר"א ז"ל שכתב לפקפק על דינו דהרשב"א ז"ל דאין זחילה ניכרת כשר וכתב שם דאם נשאר מ"ס למטה מותר לטבול אף למעלה במים העליונים הזוחלין (וע"ע בח"ג סימן רל"ט) ובסי' שס"ז כתב וז"ל ובדבר חשש זוחלין כו' הבאתי מתשב"ץ י"ז וגם מספר האשכול ראיות ברורות דאם אין הזחילה ניכרת לעין הרואה רק ע"י שמתמעט לאט לאט במשך איזה שעות איננו בכלל זוחלין ובפרט בנ"ד דנשאר תמיד מ"ס א"כ עד מ"ס ליכא חשש זוחלין רק למעלה ממ"ס. והרי בד"ז נחלקו הר"ש והרא"ש עכ"ל. וכן בקונטרס אור בהיר במקוה שהיתה זוחלין עשרה צענטימעטר בכל יום והוא לערך ד' אצבעות והעלה להתיר והסכימו הרב מהרש"ם ז"ל והרה"ג בעל הרי בשמים ז"ל:

והנה כל זה במקוה מי גשמים אבל הכא בנידון דידן דהוא מעין ומטהר בזוחלין ורק דיש לחוש דאין לו דין מעין משלשה טעמים הנ"ל בראש דברי. ואמנם אין זה דבר ברור ויש לפקפק בהם. ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא א) דעת המהרי"ט ז"ל שהבאתי דיש לחוש דאין למעינות שלנו דין מעין הנה בשו"ת מהרש"ם ז"ל (ח"ב סי' נ"ט) כתב בשם שו"ת נטע שעשועים דדוקא אם לפעמים יתיבש לגמרי ולא נשאר בו מים כלל יש לחוש שמא אינו מעין אבל אם תמיד נשאר בו עכ"פ מים מעוטין גם המהרי"ט ז"ל מודה דהוה מעין וגם הוא ז"ל השיג על המהרי"ט ז"ל וע"ע במהרש"ם ז"ל ח"א סימן קמ"ד בזה ובדברי חיים ה' מקואות סקי"ב כתב די"ל דבמדינתנו שאין הגשמים יורדים כ"כ ואינם מתעכבים בארץ כאשר עינינו רואות בודאי כל שהוא נובע הוי מעון ומהרי"ט ז"ל דיבר לפי ארץ ישראל ומחוזותיהם והארץ קשה והגשמים רבים היורדים בגבורה בשעת הרביעה יכול להיות שמתעכבים מי גשמים אולם במדינותינו אין לחוש לזה עכ"ל. ובספר עצי ברושים סימן מ"ה האריך מאד והשיג על המהרי"ט ומשכנות יעקב וכתב פירוש נכון בתוספתא דהחופר בצד הים והנהר הרי הם כמי תמצית שלא פסקו דאיירי דחופר במקום הביצין וכן כתב בביאור הגר"א ז"ל על התוספתא וכ"כ בשו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' קנ"א ע"ש והביאו גם כן בשם שו"ת עין יצחק בהגה"ג מקאוונא ז"ל שהשיג על המשכנות יעקב וכן השיג עליו בשו"ת עונג יו"ט, ובדברי מלכיאל כתב בשם עין יצחק הנ"ל דחופר בצד הנהר היינו ד"א וכמ"ש בע"ז (נ' ע"א) וכ"כ בשו"ת משיב דבר (סימן מ' מ"א) והוא דחה זה ע"ש:

ב) החשש השני כיון דשופכים לתוכו מים שאובין הו"ל כמקוה וכמ"ש ריבה עליו מים שאובים שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכ"ש הנה הר"ן ז"ל בנדרים פירש דמקומות מקומות יש בו יש מקום דמטהר באשבורן במקום שלא היה מהלך בו המעין תחלה ע"ש, ועוד דהכא א"א לידע אם נתנו בו רוב שאובין כי נמצא מים אחורי הכתלים ותחת הרצפה ובנקבים הנובעים. ג) החשש השלישי דמעין עומד אינו מטהר בזוחלין הנה אין דעת שאר פוסקים כן ובשו"ת מהרש"ם ז"ל (ח"ב סימן נ"ט) כתב וז"ל ומה שכתב מתשובת ד"ח בשם הר"ש דמעין שאינו זוחל בטבעו אינו מטהר בזוחלין כבר כתבתי בתשובה הנ"ל דהר"ש אינו פוסל אלא הזוחל חוץ ממקום המקור אבל המעין שבחלל מקור המעין אף שהמים זוחלין מודה דכשר כמבואר למעיין בר"ש שם [פ"א מ"ז] בשם התוספתא ובפ"ה מ"ג] ע"ש ותבין א"כ אין שום מקום להחמיר בכה"ג ע"פ תשובת ד"ח ובפרט שדעת רמב"ם וריב"ש דלא כהר"ש ועיין תשובת משיב כהלכה סימן ח"י באורך בזה להקל בכה"ג עכ"ל. אמנם במהרש"ם ח"ג סימן רל"ז וסימן שד"ם כתב להחמיר ע"ש. יהיה איך שיהיה עכ"פ ספיקא הוי אם יש לה דין מעין או מקוה:

היוצא לנו מזה אשר על פי דינא אם נשאר למטה מהסדק מ"ס המקוה כשרה ופלוגתת אחרונים ז"ל אם מותר גם למעלה במים הזוחלין ורב רבנים גאון הוראה ושר התורה המהרש"ם ז"ל הורה להתיר לטבול במים עליונים, נוסף לזה ספק אם הוא מעין ואת"ל דאין לו דין מעין שמא זה הוה זחילה שאינה ניכרת כיון דאינו ניכר ע"פ שטח המים. ובזוחלין גמורים כתב המהרש"ם ז"ל דיש לצרף לסניף דזוחלין דרבנן והרה"ג מקינצק שליט"א כתב דאף אי זוחלין דאורייתא מ"מ במקוה שנסדק כיון דאינו זוחל כמו נהר הו"ל זוחלין דרבנן וכן ראיתי באחרונים וגם לפי מה שעשיתי סמוכים די"ל דכל שאינו זוחל על הארץ דוקא לא הוי זוחלין מה"ת. א"כ נגד חומרת קצת אחרונים שלא לטבול במים עליונים יש ס"ס להקל בזוחלין דרבנן. ובשו"ת מהר"י בן לב ז"ל (ח"ג סי' ע"א) כתב להתיר מקוה שהיה ספק אם היה בו מ"ס משום ס"ס ספק כמ"ד דמעין אין צריך מ"ס ואת"ל דצריך אפשר דהיה בו מ"ס דס"ס מהני בדאורייתא ואח"כ כתב להחמיר ע"ש, ובדברי אמת כתב להתיר מקוה משום שלשה ספיקות אע"ג דלא ס"ל כהך דעה ע"ש אך שם איירי בשאובין דרבנן:

ובשו"ת בית יצחק שמעלקיש ז"ל (סימן כ"ח) כתב להכשיר מקוה ע"י ס"ס ספק אם ניכר הזחילה וספק שמא זוחל למעלה משיעור מ"ס והרמ"א ז"ל דמחמיר לסתום לכתחלה הוא רק בודאי זוחל אבל לא בספק ורק במקום דאיתחזק איסורא לא מהני ס"ס לדעת הרמ"א ז"ל (בסימן ק"י) ומש"ה צירף שם עוד ספק שמא יש מעין תחת הארגז ושלשה ספיקות מותר אף באיתחזק איסורא ע"ש. והכא ג"כ איכא שלשה ספקות ספק שדינו כמעין ספק שאין זו זחילה הניכרת וספק דמותר לטבול אף במים עליונים הזוחלין כיון שיש למטה שיעור מ"ס והוה שלשה ספיקות בזוחלין כזו שהם מדרבנן. אבל אין צריכים לזה דיש לנו לסמוך על המהרש"ם ז"ל דמותרת לטבול במים עליונים. [ע"כ סתירת איסור א'):

תוכן העניינים

מקוה טהרה (קויפמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה